את ירושלים הכרתי לראשונה בנסיעה עם משפחתי למרתף השואה בהר ציון. אני זוכר מזה משהו עמום למדי, וכשאני רואה את התמונות שחור לבן אני בטוח שאני לא מדמיין. דוד לרר ומשפחתו גרו ברחוב גדעון והיו כתובת מיוחדת עם הדרכה טובה. אחרי מלחמת ששת הימים נסענו כמו כולם לעיר העתיקה ולכותל המערבי. קנינו מעיל כבש אמיתי ולמדנו להוריד במחיר, בסוג של פטרונות מיוחדת. אם שילמת את מה שרצו ,אז נדמה לך שהעלבת את המוכר. האומנם? אומרים שהיו אז שטרות מנדט כמעט בחינם.
בתקופת הצבא הנסיעה לירושלים המושלגת בסיטרואן העולה ויורדת של רוני פארי עם ג'ורג' כהן, חרוטה לנצח. בהמשך הכרתי את אילנה, דני אוסטר ודני גלבוע ואני בטוח שהיו עוד כמה. גם הסיורים עם גבי ברקאי הארכאולוג שהבהיר לי "לא להגיד ש'בירושלים כבר הייתי', כי זה דומה לזה שילד אומר ש'ספר כבר יש לי! ". מאד שמחתי להכיר ולבקר את אודי קין ממושב אורה שנולד בירושלים ומכיר נהדר את עברה ואנשיה. לגבי בית"ר ירושלים לא מוכן לגעת אפילו במקל.
מי הירושלמי הכי אסלי? מיהו הירושלמי שלכם? למה הרבה ירושלמים יורדים למישור החוף? האם למצור הייתה משמעות בעיצוב הדמות הירושלמית? האם האריזה הירושלמית חונקת? האם נדמה לי שלעיתים שופצה הפאנורמה של ירושלים ונוקתה מצלב וסהר, לצורך הטבעת מדליות ציוניות?
מי הירושלמי הכי אסלי? מיהו הירושלמי שלכם? למה הרבה ירושלמים יורדים למישור החוף? האם למצור הייתה משמעות בעיצוב הדמות הירושלמית? האם האריזה הירושלמית חונקת? האם נדמה לי שלעיתים שופצה הפאנורמה של ירושלים ונוקתה מצלב וסהר, לצורך הטבעת מדליות ציוניות?
ירושלים שלי
ירושלים שלי היא כזו השמורה לאלו הבאים אליה מהחוף והשפלה. סוג של עליה לרגל כשבסוף תמיד חוזרים. יש לי מעט מאד לילות ירושלמים. הדסה עין כרם זה סרט לסיפור אחר.
ירושלים שבראשי, עוצבה מ"בת ירושלים הקטנה", "מיכאל שלי", "בוסתן ספרדי", יוסי בנאי, ויהורם גאון במספר שירים וסיפורים מרמת השרון. כמובן שהיו עוד דברים אבל נדמה לי שזה העיקר. המטבעות והמדליות של ירושלים הוסיפו הרבה פרטים מסביב. נדמה לי שאת רוב הידוע לי על ירושלים, שאבתי מהמטבעות וספיחיהם. שבתאי המתיש גם בסיפור למרות שגם הוא ירד לתל אביב כי בירושלים עיר הקודש שלא כמו בעיר החופש, נגמרים לך האנשים שניתן למכור להם ביוקר ולקנות בזול. תערוכות הבולים והמטבעות בבירה גם.
מעטים מכירים את האספן הותיק והאלמוני בשם אבנר שנלקח לבית עולמו לא מכבר, שנולד בכפר עזה וחי ליד פתח תקוה. אבנר אסף מדליות בנושא ירושלים והשלום. אריזות לא מענינות אותו. יש לו מגוון עצום של ירושלים בצורות שונות. ירושלים ממש בראש שמחתו. גם אלצ'קו בקרמן אינו קוטל קנים בתחום.
ירושלים היום אולי מהווה את לב הקונפליקט על הארץ. לא אנסה לגעת בזה. במידה ובעיית ירושלים תיפתר, האם זה אומר שהכל פתיר?
ירושלים שלי היא כזו השמורה לאלו הבאים אליה מהחוף והשפלה. סוג של עליה לרגל כשבסוף תמיד חוזרים. יש לי מעט מאד לילות ירושלמים. הדסה עין כרם זה סרט לסיפור אחר.
ירושלים שבראשי, עוצבה מ"בת ירושלים הקטנה", "מיכאל שלי", "בוסתן ספרדי", יוסי בנאי, ויהורם גאון במספר שירים וסיפורים מרמת השרון. כמובן שהיו עוד דברים אבל נדמה לי שזה העיקר. המטבעות והמדליות של ירושלים הוסיפו הרבה פרטים מסביב. נדמה לי שאת רוב הידוע לי על ירושלים, שאבתי מהמטבעות וספיחיהם. שבתאי המתיש גם בסיפור למרות שגם הוא ירד לתל אביב כי בירושלים עיר הקודש שלא כמו בעיר החופש, נגמרים לך האנשים שניתן למכור להם ביוקר ולקנות בזול. תערוכות הבולים והמטבעות בבירה גם.
מעטים מכירים את האספן הותיק והאלמוני בשם אבנר שנלקח לבית עולמו לא מכבר, שנולד בכפר עזה וחי ליד פתח תקוה. אבנר אסף מדליות בנושא ירושלים והשלום. אריזות לא מענינות אותו. יש לו מגוון עצום של ירושלים בצורות שונות. ירושלים ממש בראש שמחתו. גם אלצ'קו בקרמן אינו קוטל קנים בתחום.
ירושלים היום אולי מהווה את לב הקונפליקט על הארץ. לא אנסה לגעת בזה. במידה ובעיית ירושלים תיפתר, האם זה אומר שהכל פתיר?
ליד הבית של משפחת לרר רחוב גדעון 7 מונית ווקסהול 40-733.
יד קנדי מדליה של חברת שקל מהאוסף של אלכס בקרמן.
מבקרים ביד קנדי עם משפחת לרר. משמאל גברת ואדון לרר עם המסרטה וגם אמא ואני. השנה 1967
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה