ארבעה בנים ועוד אחד

May 11, 2016  · 

 ביום הזכרון לחללי צבא ההגנה לישראל, מופיעים אצלי בזיכרון האישי ארבעה בנים. לאחרונה נוסף אחד. מאז שנפלו הם מופיעים בהבזקים שונים. ביום הזכרון הם ביחד. בחרתי להביא מעט מהזיכרון האישי שלי וקישור לסיפורו של כל אחד מהם.
 יצחק הוכמן , צבי לוינשטיין, ראובן הרשדורפר, שי בלימן, עידו גרבובסקי כולם ביחד וכל אחד לחוד זכרם לברכה.
יצחק, צבי וראובן היו גדולים ממני. שלושתם נהרגו במלחמת יום כיפור 1973. הייתי אז תלמיד תיכון בחמישית. ככה קראו לשנה הראשונה בבית ספר תיכון. אפשר גם להגיד כיתה ט. שי היה קטן ממני ונהרג בלבנון, בשלום הגליל 1982. עידו היה בגיל של ילדי. 

 יצחק הוכל'ה הוכמן היה המורה שלנו לחינוך גופני בעירוני ה' תל אביב. בפרק הזמן הקצר שהכרנו אותו התאהבנו בו. הוא היה חתיך הורס, יפה תואר וספורטאי בחסד בזכות עצמו. לא הספקנו להנות ממנו וכבר עזב לבלי שוב. לפני מספר חודשים הגיעו לחנות שתי נשים ורצו לברר משהו לגבי מטבעות. אחת מהן הציגה עצמה בשם המלא. עברה בי צמרמורת ומיד אמרתי לה שהיה לי מורה בשם הוכמן. יש הרבה הוכמנים אבל הן היו ממש קשורות להוכל'ה.

 צבי לוינשטיין היה האח של איציק, חבר ילדות שלי. את הבשורה על פציעתו של צביקה קיבלנו בזמן שהייתי בביתו. משפחת לוינשטיין התגוררה בשדרות נורדאו בבית בו התגורר נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר. הבשורה על פציעתו והפינוי לבית החולים מחזית הדרום , נראה היה כדבר חיובי. כעבור מספר ימים נפטר מפצעיו. זו הייתה הפעם הראשונה שנהרג מישהו שהכרתי באופן אישי. החברות עם איציק לוינשטיין, נושאת עימה גם את הכאב הזה. 

 ראובן הרשדורפר היה בנם של מוניו ואווה חברים של הורי. לא הכרתי את ראובן. ההכרות של הורי עם אווה ומוניו, החלה במחנות העקורים באיטליה שאחרי מלחמת העולם. בהמשך הגיעו לקפריסין שם נולדה אחותי הבכורה דבורה וגם יעקב הרשדורפר. הקשר עם המשפחות התקיים כל השנים. נפילתו של ראובן הרשדורפר במלחמת יום כיפור גרמה לשבר נוסף. את הכאב של משפחת הרשדורפר ראיתי בכל פעם שנפגשנו. 

 שי בלימן היה שכן שלנו ברחוב סוקולוב תל אביב. שי היה ילד מחונן. גאון עם תעודות. כילד בשכונה אהב לשחק ולהזיע כמו כל ילד. שי תמיד נחשב לעילוי מוכח שרצה גם להשתובב עם כדור ותופסת. אמו הייתה מנהלת תיכון. בהמשך עברו דירה ומאז לא נפגשנו. הידיעה על מותו בלבנון בשלום הגליל, הוכיחה את נבזות המלחמות שלא שוכחות לקבל את חלקן.
הרשימה של הארבעה בנים, נשארה קבועה ללא הפרעה עד שדרשה את הגדלתה. 

 עידו גרבובסקי גדל עם ילדי בראש העין. כילד היה שובב עם לב זהב. כהורה מלווה בטיולים נאלץ הייתי לקרוא בשמו יותר מפעם אחת. אני זוכר אותו מזיע ורץ, שר וצועק ומשחק בטקסים של בית ספר אפק שבגבעת הסלעים.
 ארבעה בנים ועוד אחד, שיכלו לתרום ולעשות למענם ולמען החברה רבות. המלחמות דורשות דם. הרשימות האלו לא נגמרות. יהי זכרם ברוך.