משה כוכבי היה ארכאולוג מעולה. אם לא שמעתם עליו אז תשלימו חוסרים בהמשך ויש קישור.
משה (שטרן) כוכבי היה לדעתי גם מורה נהדר ואיש מקסים בכל המובנים. אני לא בטוח שהיה זוכר אותי במיוחד אם היה איתנו היום, אבל יש בהחלט סיכוי שכן. אהבתי אותו ואין לי הסבר ברור ומנומק ואהבה וסימפטיה זה קטע תחושתי. משה תמיד היה עם כזה חיוך על הצד ואפילו מבויש עם קול רגוע ונעים. חברו רם גופנא הספידו בחום ביום השנה לפטירתו באוניברסיטת תל אביב.
משה כוכבי יושב במרכז עם צוות המכון הארכיאולוגי בחדר האוספים של אוניברסיטת תל-אביב.
יושבים מימין לשמאל רם גופנא, דוד אוסישקין, משה כוכבי, גבי ברקאי וזאב הרצוג
את כוכבי אזכור בעיקר מכמה אירועים וכולם עם נגיעה אישית. הראשון זה הביקור שלקח אותנו כתלמידיו לסטודיו של נורה אשתו הסימפטית ברחוב מזא"ה בתל אביב. נורה הייתה קדרית ותמיד הסבר חי ואמיתי עם אובניים עושה את העבודה. הדבר השני זה החפירה הלימודית באפק אנטיפטריס שליד אם התותבות בשנת 1983. במיוחד הסיפור עם חמור המתכת שלי, שם הבנתי שכוכבי לא פראייר והחושים הבסיסיים שלו מעולים כמו גם חוש הומור וסתלבט. אופי נינוח נטול עצבים ומבין עניין הם הנוסחה להרבה דברים. הדבר השלישי זה הברכות והאיחולים שברך את מינה ואותי בחדר האוספים של המכון לארכאולוגיה כששמע שאנחנו מתחתנים. אני זוכר את הנוסח כמעט במדויק. מתברר שגם ארכאולוג יכול לברך ממש כמו באבא ובלי גלימה. לא זוכר ששילמנו משהו על הברכות של משה שטרן כוכבי שנולד ברומניה ובהמשך היה בפלמ"ח ונפצע פעמיים. גם רחבעם זאבי (גנדי) היה בפלמ"ח.
מדליון הראל פלמ"ח מתוך אתר http://allbadges.net/en/
חלק מהמעט שאני יודע בארכאולוגיה למדתי ממנו כשהייתי סטודנט באמצע שנות השמונים. אני זוכר שאמר פעם שחרסים משכבות קדומות נוטים לעיתיים לעלות לפני השטח ובנסיבות משתנות. אם לא הבנתם אז אתן דוגמה כי גם אני קשה הבנה עד שמסבירים לי עם דוגמה פשוטה. תמיד דוגמה טובה מסדרת דברים מעורפלים. אם יש כמה דוגמאות אז יותר עדיף כמו שאומרת לימור.
אם נניח שבתל ארכיאולוגי חיו פעם כנענים קדמונים ובהמשך הגיעו והתיישבו בני ישראל ואחריהם רחמנא ליצלן, פלשתים ואפילו פרסים, יוונים, רומאים, ביזנטים, ערבים, תורכים, בריטים ובסוף ישראלים מעכשיו ובלי שלום, אז יש לנו עוגה עם כמה שכבות שהראשונה מלמטה היא הכי עתיקה ולמעלה למעלה זה הכי חדש.
סטרטיגרפיה בארכאולוגיה זה הבסיס ואולי אפילו היסוד למדע העתיקות. אפשר גם להגיד השתכבות ואל תשתחוו לעולם לשום צלם או דמות חיה. גם לא לגנדי מהודו ואפילו לא למחדש הטרנספר מרצון המוכר בשמו רחבעם זאבי שאחותו גרה בלונדון ופעם כשהיו פה אנגלים וחלק אפילו התאהבו בבנות יהודיות וכשרות שעברו לחיות תחת דגלה של המלכה.
גנדי הי"ד היה גם חבר של חיים טופול מכנר על הגג וגם לשחקנים אל תשתחוו בבקשה בסוף הערב. זה שהם בוחרים להשתחוות זו דרכם ולא חייבים לעשות חיקויים לעבודה זרה ולעכו"ם. נדמה לי שגם טופול וגם גנדי היו חברים של שלמה מוסאיוף האספן העשיר שאהב ארכיאולוגיה ועתיקות לרוב. אוספיו זכו ויזכו לכמה וכמה ספרים ואולי ככה גם סיפור נסיעתו לבירת אנגליה.
חפירה שהשתתפתי בה. מצא אזכור בארכיונים: אביהו בר
אם נחזור לתל הארכאולוגי שלנו אז תדמיינו שיש לנו שכבה על שכבה וזו שלמעלה רוכבת או שוכבת על זו שמתחתיה. לעיתיים במבט מהצד זה נראה כמו עוגת נפוליאון ואפילו עם קווי מיתאר ברורים. כל שכבה אמורה להכיל את מה שהיה שם וזהו אבל בחיים כמו בחיים יש מצבים שחרס קדום יעלה ויצוץ בשכבה שהיא לא שלו כביכול. יש לזה תמיד סיבות ולא תמיד נבין בדיוק למה כי כמו בחיים יש הפרעות וחיתוכים ולעיתים השכן מלמעלה חפר והזיז דברים ואז מטבע רומי יצוץ ויעלה קומה או יפול לשולי התל והעוגה ודוגמאות לא חסר. לעיתים זה ממש מרגיז ולא ברור למה עכשיו צץ ועלה לו פריט מסוים מתהום הנשייה. לא תמיד גם רוצים לראות משהו שלא מתחבר לנו לאותו תל או עוגה.
כל פאזל אוהב השלמות ותוספות ולא משהו מבלבל שאומר שאולי התצרף בכלל אחר לגמרי ממה שראינו או חשבנו. מה פתאום מגיעה דרישת שלום ממשהו שבכלל לא ידענו או שמענו עליו? יש מצבים ממש מביכים ואפילו כאלה שצצים אחרי שכבר חקרו וכתבו את הספר וכל המהדורה אזלה ואפילו החוקרים כבר אינם בשביל להגיב.
כמה עדויות צצו לאחרונה בנושא גנדי? חלקן ממש לא חדשות. חלקן כן. אני מעריך שיהיו עוד דברים, כי דמות מונצחת ללא הפסק ומתוקצבת נהדר על פי חוק, דורשת התייחסות ואז מקבלים כל מיני בונוסים. הכוונה להנציחו בחאן שער הגיא, הצליחה לעורר את לוחמי הפלמ"ח ולהביא כמה דרישות שלום מהעבר.
מאבק פורצי הדרך ומלווי השיירות לירושלים
עיצב איתי אור - סטודיו בתיה
ובינתיים כבר נתקבלה ההחלטה. ההנצחה לגנדי תעבור למקום אחר. בחאן שער הגיא, יבנה אתר זכרון לזכר פורצי הדרך לירושלים . החוק חוקק התקציב נקבע והטרקטורים כבר החלו בהכשרת השטח.
השבמחקואתה לידרמן ידידי, ודאי תשמח לשמוע כי חטיבת הראל עדיין בשרות. היום היא חטיבת שריון פעילה.
החטיבה השתתפה בכל מלחמות ישראל.
גם אני הקטן זכיתי להימנות על שורותיה כטנקיסט במלחמת יום הכיפורים.
יוצאי החטיבה לדורותיה ממשיכים בפעילות מהמאבק לשימור ופתוח חאן שער הגיא , דרך סיורים בשטח, מפגשי ותיקים וימי לימוד.
העמותה מפעילה פורום בפייסבוק "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה"
כל הפעילות הזאת לא הייתה מתבצעת ללא איש יקר בשם יוני אמיר, הורין שרתו בפלמ"ח והוא היה מפקד בחטיבה בגלגולה הצהל"י
הלל פוסק