February 6
דוריס התגוררה בדירה צנועה של שני חדרים מוקפדים ומסודרים. דוריס תמיד הייתה מטופחת ומאופרת, גזרה נאה ותיסרוקת קבועה. תמיד היו גם משקפיים ואפילו גדולים. האיפור שלה היה מדויק ומודגש עם שפתון אדום/חום וקוי מיתאר תוחמים ולימים מצאתי בדמיוני קשר מסוים לתאטרון הקבוקי.
דוריס בהחלט יכולה לשמש כחידה בלשית ואולי כתרגיל לחוקרי שורשים ובינתיים רק השם דוריס ידוע ובטוח. האם דוריס זה קיצור של משהו? לפתע צץ לי גם השם גלס ואין לי מושג איך, אבל אחותי אראלה טוענת שזה בטוח שם משפחתה. אחותי הבכורה דבורה לא מביעה עמדה וטוענת שאינה יודעת. תודה לאביהו בר שמנסה ועוזר ובסוף יגיע לתוצאה. אולי מישהו יכתוב לדוריס שיר?
דוריס נכנסה לי לראש מזה זמן ואין לי הסבר סביר ומניח את הדעת. אולי זה הודות למדליה המיוחדת של מגדל שלום שעשתה תזכורת?. אולי משהו חברתי אקטואלי שהופנם ללא מענה הולם? דיברתי לפחות עם 10 אנשים שהכירו אותה. כמות המידע שצברתי מהם שואפת ללא כלום. הדבר הכי מרגש ששמעתי היה "עוגת הסופלה שוקולד" שהכינה. האם דוריס שייכת לאנשים השקופים?
דוריס דיברה אנגלית ונדמה היה לי שעלתה מדרום אפריקה אבל שוקי אהרון השכן הכי ותיק טוען שבריטניה הגדולה יותר מתאים. אחותי אראלה הבלונדה חושבת שפולין זו האפשרות הכי סבירה ואותי קל לשכנע אבל לא בפוליטיקה. איטה פאר השכנה הצמודה שלנו יודעת לספר, שדוריס גרה בשכירות כל השנים ובעל הדירה היה מישהו שעבד בעיריית תל אביב ולא מזמן נפרד מכולנו. בתכלס אני לא יודע לגביה כמעט דבר ובכל זאת משהו נחרט בראשי כזכרון ילדות חריג ומיוחד. לשמחתי צרוף מקרים הביא לפענוח התעלומה במקצת (אין דרמה רבותי) ותודה לפנינה קורנובסקי שהייתה הראשונה לפיצוח.
פעם דוריס הזמינה אותנו לארוע מיוחד שאיני יודע להגדירו. קבלת פנים או התכנסות חברתית/עיסקית ואולי סתם משהו לא מוגדר. היו במקום עוד אנשים אבל לא רבים. אמא, אבא ואני נסענו יחדיו במונית של אבא וזה היה במקום כלשהו בתל אביב כי הנסיעה הייתה די קצרה. דוריס הייתה מנהלת משק הבית של אחד האחים מאיר. כן האחים מאיר אלו מהמגדל של כל בו שלום שהחליף את גימנסיה הרצליה. הייתי ילד ואיני יודע לתארך את הארוע אולי סביב 1970. הגענו לבית כשבפתח מקבלים את פנינו אנשים שתפקידם לשרת את הבאים. אם אתם רוצים לקרוא להם משרתים אז בסדר אבל תדעו שזה לא כל כך מקובל היום ויש הגדרות יותר מוצלחות כמו מארחים או צוות של חברת האירוח. איך הייתם מגדירים את תפקידו של מני נפתלי? האם היו לכם עוזרים או משרתים? מישהו שחי באפריקה טוען שמאד קל להתרגל לזה והחיים מאד נוחים עם עזרה רציפה בחיי היומיום.
אצלנו בבית הספר היסודי "דוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, היה איש נחמד בשם נפתלי דן שתפקידו היה "שרת ראשי" וככה כתוב בתמונת המחזור. היה לו עוזר זוטר שכתב לי הקדשה בערבית בספר הזכרונות ואיני זוכר את שמו והוא גם לא מופיע בתמונת המחזור. מי ראה את הסרט "המשרת" המבוסס על סיפורו האמיתי של יוג'ין אלן שעבד כמשרת בבית הלבן תחת 8 נשיאים? האם כולנו סוג של משרתים? ומיהם האדונים?
אותם אנשי צוות היו לבושים בסמוקינג וכפפות לבנות. אותן כפפות לבנות וגם הוילונות המהודרים נחרטו בראשי ומעניין מה יגיד על זה פסיכולוג. לא ידעתי איפה היינו אבל היה גם אוכל מאד מיוחד עם מלצרים, שבאו ועגלות הגשה בארוע שטרם ראיתי שכמותו בילדותי. הטקס תם והארוע נשאר תקוע בתאי האחסון שבראשי. אין לי כרגע שום עד חי ונושם לאותו זכרון מיוחד, אבל תאמינו לי שאני לא ממציא ובטח לא מדמיין. האם גם לכם יש ארועים בלתי פתירים בעברכם הילדותי?
עברו הרבה שנים ומים רבים ותוספות זרמו בירקון ובשיטוטי חסרי התכלית אני מגיע לרחוב פיארברג שנמצא ממש בליבה של תל אביב (ליד בלפור ושינקין) ובית מספר 6 מושך את תשומת ליבי. בית אחר ושונה בסביבתו. מבנה דו קומתי עם מספר עמודים דקים בחזית וצמחיה במגוון מופעים. פנינה קורנובסקי שגרה בבית הסמוך שזה מספר 8 חיברה לי את כל הנתונים מפעם ואפילו אישרה תמונות שנשארו אצלי בראש. היא אפילו זוכרת את דוריס שניהלה ביד רמה את משק הבית של משפחת מאיר. הבית והחצר המטופחת היו שם דבר בסביבה כולה והיה גם גנן שדאג להכל. הארועים שהיו שם זכורים לפנינה. קבלות פנים ואירוח אנשים מרחבי הגלובוס. לעיתים נסגר הרחוב לפרקי זמן ופנינה קורנובסקי נזכרת שבעלה המנוח פאול נעצר בכניסה לרחוב ורק כשהסביר שהוא גר שם, נתנו לו להגיע למעונו בשלום וזה היה אחרי יום עבודה בסטודיו לציור ועיצוב ברחוב יבנה 22. פנינה גם הפנתה אותי לשכנה ותיקה מפעם שזוכרת נהדר את דוריס שניהלה את משק הבית של משפחת מאיר. היא לא זוכרת במדויק את שם משפחתה (אולי ליטנברג) אבל יודעת שדוריס דיברה פולנית, אנגלית וגם גרמנית. היא זוכרת שהתגוררה במספר מקומות בתל אביב וכולם בשכירות. גם היא זוכרת את העוגות הנהדרות.
מי עוד זוכר את דוריס ויכול להוסיף?
הייתה לנו שכנה בשם דוריס. היא גרה לבדה בקומת קרקע ובחזית שברחוב סוקולוב 933. נדמה לי שהתגוררה שם כמעט מההתחלה כלומר 1962 פלוס. דוריס כנראה בגיל של הורי ואולי טיפונת מבוגרת יותר ובכללי זה השנתונים של שנות העשרים ואולי כמו דוריס דיי הנהדרת. לא ידוע לי על בני משפחה של דוריס ואיפה היא היום. חשבתי שיש לנו תמונה יחד איתה מהחתונה שלנו בשנת 1984 ולא מצאתי כי אין. בסוף נמצאה תמונה של דוריס בבר מצווה שלי שנת 1971 וגם אחת מהחתונה של אחותי אראלה 1974. איני יודע מתי נגמר הפרק שלה בבניין שלנו בסוקולוב ומה קרה בהמשך. אולי היא עזבה את הארץ?
דוריס עם המשקפיים ואני עם הפפיון בבר מצווה 1971 אולמי גיל
דוריס התגוררה בדירה צנועה של שני חדרים מוקפדים ומסודרים. דוריס תמיד הייתה מטופחת ומאופרת, גזרה נאה ותיסרוקת קבועה. תמיד היו גם משקפיים ואפילו גדולים. האיפור שלה היה מדויק ומודגש עם שפתון אדום/חום וקוי מיתאר תוחמים ולימים מצאתי בדמיוני קשר מסוים לתאטרון הקבוקי.
דוריס בהחלט יכולה לשמש כחידה בלשית ואולי כתרגיל לחוקרי שורשים ובינתיים רק השם דוריס ידוע ובטוח. האם דוריס זה קיצור של משהו? לפתע צץ לי גם השם גלס ואין לי מושג איך, אבל אחותי אראלה טוענת שזה בטוח שם משפחתה. אחותי הבכורה דבורה לא מביעה עמדה וטוענת שאינה יודעת. תודה לאביהו בר שמנסה ועוזר ובסוף יגיע לתוצאה. אולי מישהו יכתוב לדוריס שיר?
דוריס נכנסה לי לראש מזה זמן ואין לי הסבר סביר ומניח את הדעת. אולי זה הודות למדליה המיוחדת של מגדל שלום שעשתה תזכורת?. אולי משהו חברתי אקטואלי שהופנם ללא מענה הולם? דיברתי לפחות עם 10 אנשים שהכירו אותה. כמות המידע שצברתי מהם שואפת ללא כלום. הדבר הכי מרגש ששמעתי היה "עוגת הסופלה שוקולד" שהכינה. האם דוריס שייכת לאנשים השקופים?
מדליה פרטית מוכספת של מגדל שלום מאיר
דוריס דיברה אנגלית ונדמה היה לי שעלתה מדרום אפריקה אבל שוקי אהרון השכן הכי ותיק טוען שבריטניה הגדולה יותר מתאים. אחותי אראלה הבלונדה חושבת שפולין זו האפשרות הכי סבירה ואותי קל לשכנע אבל לא בפוליטיקה. איטה פאר השכנה הצמודה שלנו יודעת לספר, שדוריס גרה בשכירות כל השנים ובעל הדירה היה מישהו שעבד בעיריית תל אביב ולא מזמן נפרד מכולנו. בתכלס אני לא יודע לגביה כמעט דבר ובכל זאת משהו נחרט בראשי כזכרון ילדות חריג ומיוחד. לשמחתי צרוף מקרים הביא לפענוח התעלומה במקצת (אין דרמה רבותי) ותודה לפנינה קורנובסקי שהייתה הראשונה לפיצוח.
פעם דוריס הזמינה אותנו לארוע מיוחד שאיני יודע להגדירו. קבלת פנים או התכנסות חברתית/עיסקית ואולי סתם משהו לא מוגדר. היו במקום עוד אנשים אבל לא רבים. אמא, אבא ואני נסענו יחדיו במונית של אבא וזה היה במקום כלשהו בתל אביב כי הנסיעה הייתה די קצרה. דוריס הייתה מנהלת משק הבית של אחד האחים מאיר. כן האחים מאיר אלו מהמגדל של כל בו שלום שהחליף את גימנסיה הרצליה. הייתי ילד ואיני יודע לתארך את הארוע אולי סביב 1970. הגענו לבית כשבפתח מקבלים את פנינו אנשים שתפקידם לשרת את הבאים. אם אתם רוצים לקרוא להם משרתים אז בסדר אבל תדעו שזה לא כל כך מקובל היום ויש הגדרות יותר מוצלחות כמו מארחים או צוות של חברת האירוח. איך הייתם מגדירים את תפקידו של מני נפתלי? האם היו לכם עוזרים או משרתים? מישהו שחי באפריקה טוען שמאד קל להתרגל לזה והחיים מאד נוחים עם עזרה רציפה בחיי היומיום.
אצלנו בבית הספר היסודי "דוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, היה איש נחמד בשם נפתלי דן שתפקידו היה "שרת ראשי" וככה כתוב בתמונת המחזור. היה לו עוזר זוטר שכתב לי הקדשה בערבית בספר הזכרונות ואיני זוכר את שמו והוא גם לא מופיע בתמונת המחזור. מי ראה את הסרט "המשרת" המבוסס על סיפורו האמיתי של יוג'ין אלן שעבד כמשרת בבית הלבן תחת 8 נשיאים? האם כולנו סוג של משרתים? ומיהם האדונים?
אותם אנשי צוות היו לבושים בסמוקינג וכפפות לבנות. אותן כפפות לבנות וגם הוילונות המהודרים נחרטו בראשי ומעניין מה יגיד על זה פסיכולוג. לא ידעתי איפה היינו אבל היה גם אוכל מאד מיוחד עם מלצרים, שבאו ועגלות הגשה בארוע שטרם ראיתי שכמותו בילדותי. הטקס תם והארוע נשאר תקוע בתאי האחסון שבראשי. אין לי כרגע שום עד חי ונושם לאותו זכרון מיוחד, אבל תאמינו לי שאני לא ממציא ובטח לא מדמיין. האם גם לכם יש ארועים בלתי פתירים בעברכם הילדותי?
פיארברג 6 תל אביב
עברו הרבה שנים ומים רבים ותוספות זרמו בירקון ובשיטוטי חסרי התכלית אני מגיע לרחוב פיארברג שנמצא ממש בליבה של תל אביב (ליד בלפור ושינקין) ובית מספר 6 מושך את תשומת ליבי. בית אחר ושונה בסביבתו. מבנה דו קומתי עם מספר עמודים דקים בחזית וצמחיה במגוון מופעים. פנינה קורנובסקי שגרה בבית הסמוך שזה מספר 8 חיברה לי את כל הנתונים מפעם ואפילו אישרה תמונות שנשארו אצלי בראש. היא אפילו זוכרת את דוריס שניהלה ביד רמה את משק הבית של משפחת מאיר. הבית והחצר המטופחת היו שם דבר בסביבה כולה והיה גם גנן שדאג להכל. הארועים שהיו שם זכורים לפנינה. קבלות פנים ואירוח אנשים מרחבי הגלובוס. לעיתים נסגר הרחוב לפרקי זמן ופנינה קורנובסקי נזכרת שבעלה המנוח פאול נעצר בכניסה לרחוב ורק כשהסביר שהוא גר שם, נתנו לו להגיע למעונו בשלום וזה היה אחרי יום עבודה בסטודיו לציור ועיצוב ברחוב יבנה 22. פנינה גם הפנתה אותי לשכנה ותיקה מפעם שזוכרת נהדר את דוריס שניהלה את משק הבית של משפחת מאיר. היא לא זוכרת במדויק את שם משפחתה (אולי ליטנברג) אבל יודעת שדוריס דיברה פולנית, אנגלית וגם גרמנית. היא זוכרת שהתגוררה במספר מקומות בתל אביב וכולם בשכירות. גם היא זוכרת את העוגות הנהדרות.
מי עוד זוכר את דוריס ויכול להוסיף?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה