הדוד מאמריקה או אין נאמן כמו כסף מזומן

היו לנו דוד ודודה באמריקה. בעצם דודה ודוד כי הדודה הייתה האחות של אימא שלנו. הדודה הייתה האחות הבכורה ומאד חכמה וגם דאגה לתאומות במחנות ובכלל. דודה פלה התחתנה עם דוד ראובן שגם היה ניצול שואה מפולין וההכרות החלה במחנות העקורים שבאיטליה ואז נפרדו כשפלה עלתה לארץ ישראל והדוד נסע לאמריקה, ואז התאחדו מחדש בניו יורק וככה היו לנו דודה ודוד באמריקה שהיו הכי דודים לפי הספר, שנתנו ונתנו ונתנו. אגב גם למינה הייתה דודה ודוד באמריקה עם רקע שואתי וזה מאד מוזר שהדודים האלה שלנו ושלהם, מעולם לא נפגשו באמריקה הגדולה ואני כמעט בטוח שתמיד הצביעו למפלגה הדמוקרטית. לפחות הצד שלנו זה סגור, ותזכרו שההחמצה הכי גדולה הייתה כשיוברט האמפרי לא נבחר, ועד היום אני מאד מאד אוהב אותו כמעט כמו את אובמה.

באמריקה חיים יהודים ותמיד היו שם דולרים בצורות שונות והדולרים האלה מסתובבים בעולם ואין להם פג תוקף ועם הירוקים האלה, אנשים עושים המון דברים וחלק מהדולרים האלה מניע המון כלכלות ולא נתחיל מה בדיוק כי זה הכל מכל. הדולר הוא המלך ואפילו אלברט החלפן עם הגומיה ליד בית הכנסת הגדול באלנבי, תמיד אמר את זה בכל השפות. אין כמו דולר מזומן. נקודה.

אז כשהתחתנו בפעם הראשונה, הדודה והדוד עזרו לנו. הם נתנו לנו הלוואה ואני הבטחתי שאחזיר ואם קיבלתי מזומן אז אחזיר מזומן למרות שהם כבר באמריקה ואנחנו פה בארץ הקודש. חובות יש להחזיר ומי שמחזיר זוכה לעוד הלוואה ועוד ועוד ועוד וזה כל הסוד של הקפיטליזם ואת הריבית תשכחו כי משפחה לא נותנים עם ריבית ולא בטוח שזה מותר בלי היתר עיסקה.

אז כשרציתי להחזיר את החוב ואל תכנסו בבקשה לסכומים, כי זה היה הרבה פחות ממה שאתם מדמיינים, אבל בהחלט משהו שעזר נקודתית וזמנית, לקחתי את הכסף כלומר את הדולרים בשטרות של מאה תוצרת ארצות הברית וושינגטון די.סי. ולא את אלה מאשדוד, והכנסתי לספר מטבעות עבה עם כריכה קשה ואפילו ספר באנגלית שתורגם מפולנית אודות 260 שנה של טביעה יהודית עתיקה שכתב יעקב מלטיאל גרסטנפלד. עטפתי אותו טוף טוף, ועד היום בננו נירוש מבקש ממני לארוז משלוחים, עם קרטון מהרחוב ונייר חום ואז דבק שקוף והכל סבבה נסע רשום עם אישור מסירה לאמריקה הגדולה, עם בולים מישראל והכל היה נפלא. פעם המטוסים או האוניות, עפו ושטו לאט יותר ולכן לא התרגשתי שאחרי חודש הדודים אמרו שלא הגיע כלום. גם אחרי חודשיים ושלושה ואז חשבנו שזהו זה והלך הכסף ואולי כבר השלמנו עם טיפשותי הגדולה ותזכרו שאסור לשלוח כסף מזומן למרות שפעם בתקופת המנדט היו מעטפות מיוחדות למשלוח כסף מזומן עם רשת בפנים כמו תחבושת ומעניין מה אומרת הסטטיסטיקה מאז לגבי אובדן ובכלל. אקצר לכם את הסיפור ואומר שכעבור חצי שנה או יותר, מגיע לי פתק לאסוף חבילה בסניף הדואר שלנו הקרוי הירקון, הסניף הנאמן הצמוד לקולנוע דן וגם לשניצל של ציון ואז לא היו תורים ממוספרים וכסאות ולקחתי החבילה. מיד ראיתי שזו החבילה מפעם אל הדודה והדוד. היא חזרה כשכולה מרוטה, חבולה, קרועה, כאשר הדואר שלנו פה עוטף אותה מחדש והספר גם בפנים חלקו מחורבש ומחורפש כמו שאומר אחי הבכור שלמה נתניה שהוא בכלל מאבן יהודה. פתחתי החבילה והיו שם סימנים של בוץ, חול ואולי קקי של יונים ומה שתרצו. אני יודע שאתם סקרנים לגבי הדולרים. אנשים בישראל, רק דולרים וכסף בראש שלכם..