יום חמישי, 30 בינואר 2014

השכן שלי פרוספר ועקנין

יש אנשים היודעים להתבטא נהדר גם אם שפתם עילגת ובלתי מובנת מלכתחילה. פרוספר ועקנין הוא אחד מהם. תמיד מדבר קצר ולענין ומי שלא מבין צריך להתאמץ ובסוף יבין, יחכים ואולי גם יסכים.
למה דרום צרפת יותר עדיף מצפון אפריקה? מהיום אמור מטבע חנוכה מדרום צרפת!
"עשו אותנו גדר חי" שווה ל "עשו אותנו בשר תותחים" תוצרת ישראל
פעם בבן יהודה היו הרבה מכוני בריאות , חנויות לתיירים ואפילו כמה חנויות למטבעות ובולים

פרוספר היה שכן שלי לעבודה. היה לו מקום ממש קטן מול החנות ובו מכר חולצות לתיירים, יעני דברי ימאים עם כתובות כמו 'אמריקה לא לדאוג ישראל מאחוריך'. החנות שלו הייתה סוג של אילתור בשכירות כלומר מבנה הצמוד לבניין הראשי, כשהחולצות מונחות על ארגזים וברווח שבין שתי השורות עמד פרוספר ומכר את מרכולתו. התאורה טבעית וגם פס אור ניאון ובלי מזגן. הכל מתחת לשמים עם כל הלחות של הרחוב, הפיח והאבק. בקיץ תמיד החזיק מגבת קטנה ובקבוק מים גם לשתיה וגם להתזה. מים זה ברכה במיוחד מים קדושים ומבורכים.
מבחינתי העבודה שלו נראתה לי סיוט מתמשך, אבל זה מה שהיה ופרוספר תיפקד עשר. אח שלו עזר לו לפעמים. תמיד רצה לעבור מקום ותמיד עשה תוכניות באויר. כולנו חולמים בהקיציס.

בן יהודה 11 פעם בית עם חנויות , מועדון קלפים מכון בריאות והיום מגרש חניה

בן יהודה 11 - פעם מקום שוקק עם חנויות , מועדון קלפים ומכון-בריאות, והיום מגרש חניה
היום הבנין עם החנות של פרוספר כבר לא עומד. זה היה בית טיפוסי של שתי קומות עם גג רעפים כשלמטה היו חנויות ולמעלה דירות מגורים. היה שם גם מועדון קלפים לחברים בלבד. אל תילחצו כי זה היה עם רישיון מהמשטרה והעיריה. בסוף אפילו היה שם בית זונות משופר, על כל הקומה השניה שאיננו כבר. גם זה היה עם רישיון של המשטרה, כי קראו לזה מכון בריאות. העיריה והמשטרה דואגות לבריאות הציבור. לפרוספר ולאח שלו לא היה שום קשר לקלפים ולמכון. אנשים נורמטיבים הדואגים למשפחתם ופרנסתם.
בסוף המכון בריאות נשרף כנראה על ידי לקוח לא מסופק ואין יותר בניין. בעל הבית של בן יהודה 11 היה אדון מחקשווילי שהיה בעל נכסים רבים. לאותו שווילי היתה אחות רווקה בלונדינית ודקת גזרה. מאחור הייתה נראית פשוט מיליון דולאר ויותר. מלפנים זה היה סרט אחר לגמרי. היו שם בבנין עוד שכנים נחמדים אבל פרוספר היה הכי ישיר, מקורי ובלי זיופים בכלל. רק החולצות שלו היו לא הכי מקוריות, אבל זה סיפור אחר.

אני ופרוספר בחצר על הספסל עם התה והשיבה וגם מגבת
היו לי די הרבה שעות פרוספר בהן התארחתי אצלו על שרפרף עץ רוקד, כוס תה מכף חשמלית מאולתרת עם שיבה והרבה סוכר. פעם אפילו דיברתי עם אח שלו, מרדכי טויטו ולא הבנתי איך זה שני אחים עם שם שונה. ראיתי איך היום שלו מתנהל. לא היה שם רגע דל. תמיד היה דרוך ומוכן עם שקית ביד, מחכה ללקוחות ומיד כבר שם את החולצה שלהם לפני שאפילו בחרו. מאד יסודי ברצון שלו למכור ויאללה ללקוח הבא.
בזמן שהשארתי אצלו בשנות השמונים והתשעים למדתי חוקים שונים של החיים שחלקם לא כתובים בשום מקום. אצלו למדתי מה זה שלוחים לפני שקובי פרץ ידע להגיד שלופים. גם מה זה סוף עונה כשאמר לנשים "גברת זה סוף המעונה שלך אז יאללה תקני כבר". רק דוברי מרקואית שלוחית יודעים מה זה מעונה.  שלמה אוחיון אחי הבכור לא רצה בקשר מיוחד עם פרוספר זה, כי אמר שיש לו את הפרוספרים שלו וזה מספיק. 

Morocco 10 Dirhams 1985 המלך חסן היה אחסן


ww.realbanknotes.com Front of Morocco banknote, 5 Dirhams, pick 53c from the year 1965

קודם כל תירגע
פרוספר היה במילים אחרות מאד אגרסיבי ואפילו תופס אנשים הולכים לתומם ברחוב ומאלץ אותם לדבר איתו ולקנות בכוח. ככה זה עניין הפרנסה ותרבות של שוק/רחוב דינמי, הגורסים שצריך לדחוף סחורה ולמכור ולא לחכות עד שהקונה יקנה לפי רצונו ובזמנו. גם אני אולצתי לקנות והרבה, כי אופנה זה כמו אופניים וחייבים לגלגל, אחרת נשארים עם סטוקים ישנים ומעלי אבק. פרוספר תמיד היה לא רגוע, ממש כמו במערכון על, איך מתחיל מתכון במרוקאית.

מרוקו הארץ הכי נקיה ואיך עשו אותנו גדר חי
פרוספר עלה לארץ ממרוקו וגר ביפו. תמיד סיפר על הפיג'ו סטיישן שהביא איתו. הוא תמיד אמר שמרוקו זו הארץ הכי נקיה בעולם כי כל הזבל עבר לישראל. זה לא אני אומר , ככה אמר פרוספר בשפה שלו וחוץ מזה "לקחו אותנו משם ועשו אותנו פה גדר חי". זה היה משפט מחוזי ברמה בינלאומית ולראשונה לא הבנתי למה התכוון המשורר.
מכיוון שלא הבנתי את פרוספר שאלתי וביקשתי הסבר מסודר. אחיו מרדכי הסתכל עלי ואמר לי ככה בשפה שלו תוך כדי סיבוב היד ובמבטא אמיתי משלו. מה אתה לא מבין מה! לקחו אותנו אתה מבין? עשו אותנו אתה מבין? גדר חי אתה מבין? אז מה אתה לא מבין יא סשכנזי שכמוך! לקחו את המרוקאים ושמו אותם בכל מיני חורים בגבולות בדיוק כמו גדר חי. אביבים, רביבים,  סלומי, קרית סמונה וככה בכל מיני מקומות שיסגרו הגבול כמו גדר חי אבל באמת. עכשיו הבנת?
האמת נראה לי הגיוני. בכל פעם שאני רואה גדר חיה אני נזכר בפרוספר וגם באח שלו מרדכי שהיו מאותה האמא ולא מאותו האבא.

חנוכייה מצפון אפריקה מטבע חנוכה תשכ"ד, 1963 עיצוב האחים שמיר

החנוכיה של פרוספר
פעם הראתי לפרוספר את המטבע של החנוכיה מצפון אפריקה. הוא סיפר שבכזו חנוכיה הם השתמשו בחג החנוכה במרוקו. האוכלוסיה המקומית עשתה להם הרבה כבוד והמלך חסן היה אחסן.

החנוכיה מצפון אפריקה או מדרום צרפת
1963 הייתה שנה נומיסמטית פוריה. בין המטבעות שהוטבעו בישראל היה גם מטבע חנוכה המעוטר במנורת חנוכה מצפון אפריקה האופינית למאה השמונה עשרה.
זהו השישי למטבעות חנוכה שעוטר במנורה מצפון אפריקה, מהמאה השמונה עשרה. בחנוכייה זו, מאוסף בית הנכות הלאומי "בצלאל", ניכרים אלמנטים דקורטיביים השאובים מצורות ארכיטקטוניות שונות: ארקדות בסגנון רומנסקי מדרום אירופה בשילוב עם כיפות מגגות בעלי צביון מוסלמי,וניכרות גם צורות המזכירות חלונות של כנסיות נוצריות. עדות למיזוג התרבויות ששלטו באזור במשך דורות רבים."

  "עשו אותנו גדר חי"  פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

יום השואה הבינלאומי. הפתק שלי

יש הרבה ימים שאם לא אומרים לך אז מבחינתך זה עוד יום רגיל. כל אחד מאיתנו חג לו מעל הימים שלו ומעל הזכרונות שעברו הכללי עיצב עבורו. ככה גם אני בסביבת החיים שלי. יום השואה הבינ"ל היה חולף לו מבלי משים אם שני חברים הכותבים פה באתר לא היו דורכים אותי. חוץ מזה השם סילבן שלום תמיד מצליח לעורר אותי, אז נדרכתי קצת וזה מה שיש לי להוסיף משלי האישי. והפעם בתימצות.
יום השואה הבינלאומי זה שם יפה. אני מאד אוהב את המילה בינלאומי. יש בנק בינלאומי, שדה תעופה בינלאומי ואפילו בדמשק, כנס נומיסמטי בינ"ל ועוד. אמא שלנו תמיד השתמשה במילה הנהדרת אינטרנאציונל. ועוד על היום הזה

יום השואה הבינלאומי בית ספר אורים בחיפה

את התמונה שצרפתי  מצאתי באתר של בית ספר אורים שבחיפה. ותודה למנהלת אסנת וידן. הם הקדישו ליום הזה פעילות בשם זכרונות בקופסה.
יש המון מצבים בחיים שהשואה מגויסת לטובת משהו. בדרך כלל על מנת להסביר שמצב כזה לא יחזור ולכן לא נרשה שתיהיה פצצה איראנית, היטלר אחד זה הספיק , גבולות אושוויץ, טלאי צהוב וכתום ואפילו פעם קראתי בפייסבוק  מישהו הראוי לסטירה חינוכית, הקורא לאחר בשם קאפו רק בשל היותו מנכ"ל הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. לאחרונה המילה נאצי בכותרות עם הצעת חוק מוזרה. בקיצור מינוחי שואה אהובים וקליטים בשיח המקומי.

ידע אישי
כמדומני שלי עצמי, ממש לא צריך להסביר הרבה על השואה. יש לי ידע אישי בסדר ואפילו סביר. הורי היו ניצולי שואה שבעצם מאורעות העבר עיצבו להם את כל החיים 24/7. מבחינתם היו הרבה ימים בהם השואה חגגה. היה את היום בו לקחו את האבא של אימי והיה את היום שנכנסו למחנה העבודה והיה כמובן את יום השחרור ותאמינו לי שהיו עוד הרבה ימים שאפילו הם היו מתבלבלים, כי חלקם היו עם תאריכים עבריים וחלקם לועזיים ושמחה ועצב עשו אחלה סלט. אנחנו והשואה היינו חברים טובים בטוב וברע ואפילו בנערה.

בחרתי להביא מהבנתי המתומצתת לפוסט הזה, כיצד במשפט או שניים היה נתפס יום השואה הבינ"ל אצל שלושה אנשים ועוד אחד. בחרתי בהורי המנוחים וגם בדוד שלי רובין ברי זכרונו לברכה. שלושתם כאמור לא יוכלו להגיב, כך שכל האשמה היא עלי. הכי עדיף לדבר בשם המתים וככה אנחנו תמיד צודקים.

אבא שלנו, שאת זכרונותיו אתם מוזמנים לקרוא בקישור הבא, לא סלח לגרמנים אבל הרבה יותר לאוקראינים. הם מבחינתו עלו על כולם. הרבה פעמים התלבט בשאלה אם זכה בחיים כפרס או כעונש. הוא ידע שהחיים חזקים מהכל והנקמה שכל כך החזיקה אותו כמו רבים אחרים בהתחלה בעצם לא מובילה לכלום. הגישה שלו הייתה של תכל'ס החיים קדימה עם זכרון שלא מרפה.

אמא שלנו שתימצתה את עברה בדיוק נמרץ שרדה בדרכה עם שתי אחיותיה, מה שנתן לה מיקדמה רצינית על אבי. היתה ביניהם תחרות לא סמויה מי סבל יותר. לדעתי אבא שלי ניצח בנקודות. אמא שלנו טענה שגם הפולנים סבלו ושיש פולנים גויים טובים. צריך לשמור קשר גם בגלל העבר ובמיוחד למען העתיד. נדמה לי שאימצתי חלק גדול מגישתה.

דוד שלנו מאמריקה, רובין ברי בעלה של פסיה-פלה, אחותה הבכורה של אימי, ראה בפולנים את הרוע בהתגלמותו. כמי שנולד שם ושרד את אושוויץ הרבה מאד זמן כמכונאי תפירה, טען שבדמם של הפולקים זורם לא רק דם אלא גם אנטישמיות מולדת. הוא תיעב אותם במידה זהה לגרמנים ואולי יותר. התחייבתי לתעד את סיפורו. הקלטות האבודות עדין מחכות. מבחינתו חבל ואסור לתת לפולנים סנט אחד ובטח לא משלו. אם אפשר אז רצוי לקחת.

פולניה במאה ירוקים
האחד הנוסף הוא אני. ביקרתי עם הורי בפולין כשעוד היתה בחיתוליה למערב. במאה דולר אז, ניתן היה לקנות כמעט את כל המסעדה והציוד שאין בה. נדמה לי שאז הבנתי כמה שהמלחמה ההיא דפקה לפולנים את הצורה והקומוניסטים חנקו להם בהמשך את הרוח והנשמה.
הביקור באושוויץ באופן פרטי ולא כישראלי עם מדריך והסבר מקומי נתנו לי להבין שיש עוד אנשים בסיפור הזה חוץ מיהודים. פתאום הביאו נתונים שבילבלו אותי. בכלל שואה ומספרים זה מתכון להטעיות ובילבולים אינסוף. הבנתי אז שהפולנים נשארו שם ואלה ששרדו עברו לסרט אחר ובמקום אחר. מה יותר עדיף?

כמה עולה טלאי צהוב מזויף?
השואה ותוצרתה הם גם עסק כלכלי אדיר. יש המון כסף מסביב ובפנים. לכסף הזה אין ריח. לפעמים מה שמתלווה לזה הוא מדהים. מדינת ישראל ומוסדותיה לאורך השנים היוו דוגמא מחפירה.
יש גם אספנות שואה לסוגיה. אני בעד. אין ליד ושם או למישהו אחר שום מונופול חוקי או אפילו מוסרי. ככל שירבו האוספים ואיתם גם הזיופים לצערנו, ככה ייטב.
איך אפשר בלי קצת הומור ואפילו בצבע אפור עכבר. הדס קלדרון נכדתו של המשורר היידי אברהם סוצקבר סיפרה איך שסבא שלה הופתע כשסיפרה לו שראתה בחו"ל טלאי צהוב למכירה במחיר של 200 דולר. "השתגעת לשלם  200 דולר עבור טלאי צהוב?! אני קיבלתי אותו בחינם".

פיהרר משלנו
הנאצים לא נעלמו עם נפילתה של גרמניה. הם הצטמצמו. הם מצויים כמעט בכל מקום בעולם והם ממש לא חייבים להיות דוברי גרמנית. הטבע הנאצי מצוי אולי אצל כולנו במינונים שונים. חממה טובה ואוירה בסדר מכשירים את התפרצותה. גם בישראל יש נאצים יהודים. אני מכיר את חלקם באופן אישי. היה אחד שאומרים שאפילו צדק. הנאציות חוצת גבולות, לאומים, לשונות, גזעים, צבעים ודתות. תנו להם אוירה טובה, קצת מצוקה מתגברת ותראו איך גם לנו יהיה פיהרר משלנו.

יום השואה הבינלאומי  ה-Say שלי   פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן בMySay

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הנפקה משותפת עם האו"ם
תאריך ההופעה: 27/01/2008 
התאחדות בולאי ישראל

יום ראשון, 26 בינואר 2014

הבלון של אבצ'וק מגן העצמאות

ברקע בית ספר דוגמא ע"ש הנרייטה סאלד. אבצ'וק  שורה ראשונה במרכז

מומלץ להשתמש בקונדום. את זאת יודעים כולם. פעם לא ידענו בכלל מה זה קונדום. תמיד גם אמרנו קונדון. לא יודע מי זה המשבש ומסכל את האותיות מ ונון . פעם אומר שנות השישים המאוחרות. היינו ילדים בכיתה ה. למורה קראו אסתר מורינסקי. כל ילד יודע מה זה בלון. וקונדון? אין שום סיבה שילדים בכיתה ה 2 ידעו בפועל מה זה כובעון! השילוב המנצח של גן העצמאות: מדשאות, שמים , ים , אגדות , אנדרטאות והיסטוריה.גן ציבורי הוא מקום שבאים אליו כל מיני אנשים. מחפשי ריגושים וגם טיפוסים שלילים וחולים.
חינוך מיני מתחיל מהגיל הרך. מעולם לא הסבירו לנו על קונדום, קונדון או כובעון
תמיד אהבנו לשחק משחקים ספורטיבים. נפש בריאה בגוף בריא. כדורגל הכי עדיף. לצאת לאויר הנקי ליד הים זה מאד בריא. גן העצמאות היה מקום מועדף. זה קרוב מאד לבית הספר שלנו. אז קראו לו דוגמא ע"ש הנרייטה סאלד ויש שם שטחים פתוחים ומאד כיפיים.    

"הגן נחנך בשנת 1952, שוחזר שוקם ושודרג בשנת ה 100 לעיר תל אביב בתרומתו הנדיבה של נחום קלקא מבוני העיר יליד ואוהב תל אביב". מתוך אחת הכתובות המוצבות בגן העצמאות. יש צילום.
את נחום קלקא הקבלן לא הכרתי אבל לימים בתיכון את איריס קלקא דווקא כן. למרות הדימיון בשם לא ידעתי על קשר ביניהם. כנראה שיש יותר ממשהו. בכל אופן לטעמי היא הורסת ולא פחות יפה מבר רפאלי ואולי יותר. יש גם דימיון לחן אלטשולר. אפשר לסכם שאיריס ובר יפות מאד וזהו. חוץ מזה איריס הייתה בצבא.

השלט של קלקא והים הגדול

ראו אותך מסתובב בגן העצמאות
גן העצמאות הוא מקום להרבה מאד דברים. כשאתה קטן אז רק לשחק בראש שלך. את כל ענייני המיניות תשאירו למבוגרים. ככה לפחות חשבנו עד ששמענו את שקרה לאחד החברים שלנו בשכבה. פדופילים, אנסים, סוטים ואפילו סתם חרמנים היו פה מאז ומעולם. הביטוי "ראו אותך בגן העצמאות" תפס משמעות מיוחדת כבר אז. ועוד על גן העצמאות 

אנחנו ובית ספר דוגמא ובונים את מלון גרנד ביץ 
גן העצמאות שלנו
גן העצמאות בשבילנו היה מקום מיוחד. תמיד היה שם דשא, אויר טוב, רוח ומרחבים נהדרים. אז לא ידענו בכלל שקיימת אפשרות למציאת מטבעות עתיקים  מימיו של אלכסנדר ינאי, שקו ביצוריו החל שם לטענתו של ד"ר יעקב קפלן הארכאולוג. אז, אפילו לא חשבנו על מטבעות מנדט שאבדו ככה סתם לאנשים באזור של "מחנה יונה".
יגאל מוסינזון כתב על המערה החשמלית והסודית של חסמבה, אבל אני ידעתי בדיוק היכן היא נמצאת. המערה שלנו הייתה מעל המצוק, משקיפה לעבר החוף של הדתיים. כנראה שהזזנו אותה קצת צפונה. כשנכנסנו פנימה היה ריח חריף של קקי ועוד דברים.

הבמה בגן העצמאות ומלון הילטון 

הבמה ואנדרטת הטייסים
טקסי יום הזכרון והעצמאות של בתי הספר של אז היו בצמוד למדשאה הגדולה בעלת הצורה העגלגלה, עם במת תזמורת מוגבהת וגרם מדרגות צנוע. היינו צועדים לשם בטורים ארוכים עם דגל המדינה ודגל בית הספר. גם בתי ספר נוספים היו מגיעים עם דגלים ואפילו עם תופים, מחולות ומוזיקה. בסמוך עמדה בגאון ולכיוון הים "אנדרטת הטייסים של דוד בן יוסף שפרינצק ומתתיהו בן ליפא סוקניק הי"ד , שיצאו להגן על העיר והארץ ולא חזרו". אתם מוזמנים להסבר על האנדרטה מפי ד"ר מרדכי נאור 

אנדרטת  הטייסים של תמוז ואלחנני

עפיפונים , דורבנים , כדורגל
גן העצמאות זה המקום להעיף טיארות - עפיפונים. אני זוכר את הטיארה מעצי הבמבוק החצויים וגליונות הנייר הצבעוניים שעשיתי עם אחותי אראלה. קשרנו חוט שפגאט ואראלה החזיקה את הטיארה ושחררה אותה לקצות השמיים מעל העננים וקרוב לשמש. 
אבל זה לא הכל ,בגן העצמאות היו גם כמה דורבנים. ידענו שיש שם דורבן גדול מאד כי מצאנו את הקוצים שלו. תמיד חשבתי שדורבנים יורים את חיציהם אפילו למרחק וחשוב לתפוס מחסה כשהם בסביבה. מה עושים עם קוץ של דורבן? לדעתי הכי עדיף כחלק חשוב במצוף השעם בדיג בירקון. זה יפה, יעיל ותודו שגם מאד מקורי. 

משחקים כדורגל ליד הזונה הגדולה במקום השומר הצעיר                                        
אז יום אחד בשעות הצהריים קבענו לשחק כדורגל כמה בנים. איציק, מיקי, צדוק, אלברט, אריק , דורון, מוני, איל, גילי, אבי, ביצ'ו ,אני ואבצ'וק גם. כולם הגיעו עם נעלי התעמלות וחולצות למשחק. כעת אני שם לב לפי התמונות שאני עם חולצות מפוספסות כלומר פסים לרוחב. אמא שלנו לא אהבה חולצות עם פסים אבל לשחק כדורגל זה בסדר וחוץ מזה באושוויץ הפסים היו לאורך.
אז גם התחילו לבנות את מלון גרנד ביץ' עם אבני הפסיפס בצבעים השונים. לפני זה היה שם קן ימיה של השומר הצעיר. וככה החליפה לה הזונה הגדולה את השומר הצעיר. 
התחלקנו לשתי קבוצות בהחלט לא שוות כי תמיד זה כוחות לא שווים. צדוק תמיד היה בקבוצה היותר חזקה, אבל לרובנו זה ממש לא משנה כי אפשר לעשות שינויים. בכדורגל גם תמיד יש סיכוי להפתעות. הסוד של הכדורגל הוא שתמיד זה לא נגמר עד שזה נגמר סופית. מי המציא את הכדור הוא עגול?

על סלעי הכורכר בגן העצמאות עם צדוק מזרחי ואיל כהן

אבצ'וק והבלון המיוחד
אז שיחקנו כדורגל ובטוח שהיה חם וכולנו הזענו כמו שאפשר להזיע ליד הים הגדול. בגן העצמאות תמיד יש רוח ומשבים קלילים ונעימים. רוח פרצים זה מושג נהדר אבל בתוך הבית. אז תמיד הזענו וזה טוב להזיע. ואחרי שהזענו וגם הבקענו וגם ספגנו גולים עשינו הפסקה. תמיד הפסקה זה יופי. נחים , נושמים את הרוח מהים וגם שותים מים מהברזיה. בגן העצמאות תמיד היו ברזיות. אולי חלקן לא עבד אבל חלק אחר בטוח שכן. עובדה שמעולם לא התייבשנו. ואז זה קרה...
פתאום שמענו את אבצ'וק שהלך לשתות קורא בצהלה ברורה ומאד חזקה "מצאתי בלון, מצאתי בלון. איזה בלון יפה , לבן ומיוחד". אבצ'וק גם התחיל לנפח אותו והבלון המיוחד אכן גדל וגדל אבל ממש לא כמו בלון רגיל כי היה לו שפיץ עם בליטה מאד מוזרה. מישהו מהילדים שהיה כנראה כבר אז מומחה לבלונים קבע בפסקנות ברורה "זה לא בלון זה קונדון!". נדמה לי שהוא הסביר בכללי מה עושים עם בלון מסוג זה. זה היה בהחלט מעניין וחדשני בתל אביב סביב סוף שנות השישים. עבורי זה היה השעור הראשון בחינוך מיני בחיק הטבע.
תודה לצדוק  מזרחי והיום גסטין מיר על התמונות ולאליעזר מורב על הסריקות

מנפלאות הקונדום או הבלון מגן העצמאות פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

פרט שונא סיכון



דודו לבנון סוכן הביטוח שלי רוטשילד 51 תל אביב


יש בעולמנו הצר הרבה אנשים שאוהבים סיכון. אני ממש לא. אני פרט השונא סיכונים. אם יש מישהו שמוכן לקחת את הסיכון שלי עליו ובתשלום אז בבקשה. כמעט לכל סיכון יש מחיר בפועל. קוראים לזה ביטוח. אם אתם חוששים מפריצה, נפילה , מחלה או כל דבר מפחיד אחר אז תבטחו את עצמכם. ביטוח לא מונע כלום. זה רק בשביל לישון טוב יותר. אהוד ברק אמר פעם שהוא ישן מצוין הבעיה אצלו זה בלהתעורר. האם יש ביטוח למנהיגים? מה לגבי פוליטיקאים? האם ברק ישוב לחיים הפוליטים?
אנשים עשירים באמת לא חייבים לעשות ביטוח. הם בעצמם סוג של חברת ביטוח לעצמם, המוכנים לקחת סיכון כי כסף יש להם. אם יקרה להם משהו ,אז הם מבטחים את עצמם בכיס השני , ומצד אחר חוסכים פרמיה במידה ולא קרה כלום. בהחלט סידור טוב למי שיכול להרשות לעצמו ומהרבה בחינות. שמעתי על יותר מאחד המבטחים את עצמם רק בדברים חיוניים ומחוסר ברירה, בכל השאר הם מוכנים לשאת בבוא היום.


פילץ לא צריך ביטוח קופת חולים
אני זוכר בוודאות שאדון פילץ המנוח זה הקבלן והיזם לא היה מבוטח בקופת חולים בכלל ותמיד הלך לרופא פרטי. אני יודע זאת מקריאה ולא מפי האדון שגם הוסיף שבסופו של יום , הוא חסך ככה הרבה כסף. חשבתם פעם כמה עולה לכם עניין קופת חולים לכל החיים?
מענין מי הראשון שחשב על ביטוח בכלל. בטוח שהיה מישהו כזה כבר מזמן מזמן. אולי אפילו בתנ"ך.
כל דבר ניתן למצוא כבר בתנ"ך. התנ"ך ובעיקר הנביאים זה הסטארטאפים הכי חזקים. נראה לכם שאליהו עם המרכבה היה יכול להיות חזק בבורסה.


סוכן אישי ולא חשאי
יש לי סוכן ביטוח צמוד ואישי. קוראים לו דודו. אפילו דודו לבנון משדרות רוטשילד 51 בתל אביב. זה כמעט כמו מאהבת אבל בגלוי, למרות שגם פה זה עולה כסף. אני ממש לא בקטע של הביטוחים המודרניים עם החברות המתקדמות והכל דרך האינטרנט ואפילו הטלפון החכם מיד וביד.
אני צריך טיפול צמוד כזה, שאם משהו משתבש לי, אז תמיד אני אומר שדודו יטפל ואם זה לא בסדר אז שדודו יעשה ותעזבו אותי בשקט ותשאלו את דודו. נכון זה ממש מזכיר את הפרסומת על הביטוח ששם מממנים סוכן ביטוח וזה מאד מיושן לדעתם עם שוקה ועוד הסתלבטויות למיניהן. אני כמעט בטוח שהשחקנית שני כהן ומשפחתה משתמשים בשרותי שוקה משלהם. במבחן השוקה שלי דודו לבנון מנצח וככה לי הכי עדיף.
אין כמעט שבוע ולעיתים יום שבו מצלצלים אלי ומציעים לי הצעות לבדיקת התחת סליחה התיק של הביטוח. אני תמיד מנסה להיות עדין ותמיד אני מבקש מהם שיצלצלו למספר של דודו לבנון 03-5664610. לא תמיד הם מצלצלים אבל אני את שלי עשיתי. 

30 שנה לאיגוד הביטוח בישראל בהוקרה למר ש.גרוס הממונה על תלונות הציבור
 א.אבניאון יו"ר צילום אליעזר מורב


קבלה שטרנברג את פריד באי כוח לחברות בטוח בנין פלטין
הכתובת החדשה רח' בן יהודה 1 פברואר 1944

מבחן השוקה פירסומת מעליבה אבל מצחיקה
הפירסומת השלילית מצד החברות נטולות הסוכנים פוגעת ומעליבה. לדעתי זה מגעיל ודוחה אבל כנראה מאד יעיל. יש לזה הד חיובי וקליינטים לרוב. כנראה שצעירים מתמסרים לזה ביתר קלות ומסיבות שונות. מבחינתי פרסום שכזה מרחיק אותי ואולי לנצח. לדעתי יש פה גם קשר למחאה החברתית עם תאגידי הענק השואבים אליהם לקוחות בדרכים שונות והכל נראה בהתחלה לגיטימי ובסדר.


אישית הכרתי הרבה סוכני ביטוח אבל היו לי רק שניים. אריה מזור היה סוכן של הורי על כל הכרוך בזה הרבה שנים. אריה היה קודם נהג מונית וככה אבי הכירו מלבד העובדה שהיה גם שכן בשכונה. ככה זה בדרך כלל הכרות אישית או חבר מביא חבר או קשר כלשהו. אם מרוצים אז הכל בסדר ואם לא, אז מחליפים.


מבחינתי כשהכרתי את דודו הבנתי שיש לי סוכן שמבין עניין למרות שאני יודע שתמיד ניתן למצוא שרות זול יותר ומתחכם יותר. אני לא שם בחיפושים האינסופיים  ולכן בהיבט הזה הראש שלי נקי למרות שדודו יודע לאכול את הראש  לא רע. לזכותו יאמר שהוא יודע על מה הוא מדבר ולדעתי הוא מומחה אמיתי לדברים אנושיים. אני מאד נהנה לראות את דרך החשיבה שלו למרות שלעיתים צריך המון אנרגיה. יש ביטוחים גם לדברים על אנושיים.

סימן אש של מנורה שנמצא על בית ברחוב שלום עליכם 46 בתל אביב

שריפות , מים , בדיחות וסימני אש תמיד כשמדברים על שריפות אני נזכר בבדיחה על חזי והחנות שלו ברמת גן. אם שכחתם אז כשאמרו לחזי "שמענו שרפו לך החנות!" ענה חזי "ששש זה מחר". אני גם נזכר בבית החרושת לצמר גפן של נונק שעלה באש והנזק שגרמו מכבי אש היה הרבה יותר גדול ממה שהשריפה יכלה לעשות ונונק נשבע שבחיים הוא יותר לא קורא למכבי אש ושישרף העולם. 
עולם הביטוח ענק ומלא באינסוף סיפורים ומידע היסטורי. אני מצרף קישור לאוסף סימני האש המיוחד של עוזי ז"ק בעצמו איש ביטוח ומי שכתב ספר מעולה  על נעוריו פה בתל אביב עם הרבה תובנות. סימני אש זה סממן בריטי שנשאר פה אצלנו ואם תרצו לראות אוסף חריג ומדליק אז תעקבו אחרי הקישור. אנחנו עוד נשוב לעוזי בסיבוב אחר.


אריחי קרמיקה עם הלוגו של הסנה על פי זאב רבן. הידית בע"מ מפעל לתמונות מאריחי קרמיקה פרדס חנה

הסנה סיפורה של חברת ביטוח שלא הייתה מבוטחת 
אם חשבתם שלא יהיו מדליות היום אז טעיתם. עולם הביטוח מלווה אותנו הרבה זמן וחברת הסנה ז"ל היא רק דוגמא אחת. יש מדליה והיא בכלל לא רעה ואפילו יש לי אליה סימפטיה אישית. נדמה לי שגם לדב ויסגלס יש כי הוא היה המפרק -מנהל שלה. מענין אם נשארו שם מדליות בזמן הפרוק. נראה לי שלא. מפרקי חברות לעיתים קרובות נהנים כספית הרבה יותר מבוני חברות.
מי יודע להעריך את המרחק ממשרדו של עו"ד ויסגלס למשרדי חברת הסנה המנוחה? מי האדריכל שתיכנן את הבניין שעומד לעבור שיפוץ בקרוב? מי הלשונאי הכי ידוע בעולם הביטוח? 


הסנה חברה לביטוח יובל החמישים עיצוב פליקס גרינברג. 1975 במרכז, סמל של ה"סנה" – אישה מחזיקה "סנה בוער באש" ולצידה ילד קטן. על גבי השפה מובלטת כתובת "הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ" .





היום של דוד רולניצקי וגם מרטין לותר קינג

יום ‏21 ינואר 2014‏ בשעה ‏09:18‏
היום הזה הוא יום מיוחד ואני לא ידעתי זאת בכלל. טליה (שם בדוי) צילצלה בבוקר והודיעה לי נחרצות שהולכים היום לאכול אצל אלברט וזהו. בסדר, סגרנו. כעבור שעה וללא תאום מוקדם, מתייצב אצלי בחנות דוד רולניצקי ומודיע מפורשות שאנחנו חוגגים יחדיו במסעדה את ה-16 לינואר 1945, היום בו הוא שוחרר ממחנה העבודה בפולין. מה קורה פה? אני אומר לעצמי. המפגש עם מר דוד רולניצקי תמיד מרגש אותי. הוא היה יחד עם אמא שלי ואחיותיה באותם המחנות בזמן השואה.


דוד רולניצקי משמאל עם אלברט שניצל וטליה שם בדוי בבן יהודה 59 תל אביב

האם מותר לעשות צחוקים מהשואה? מה אנחנו יודעים על סקס ושואה? מה זה זילות השואה?
מה יותר עדיף לחגוג? יום הולדת, יום נישואין, או סתם תאריך שאתה מחליט?
למי יש יותר מזל? לניצולי שואה, למרטין לותר קינג או אולי לברק אובמה?

היום אין מסחר בזהב בניו יורק כי זהו יום מרטין לותר קינג, האיש הכי הכי מבחינתי, בעידן המודרני. אם אובמה היום הוא הנשיא, אזי ד"ר מרטין הוא האחראי הראשי והראשון. האם יש קשר בין שני הארועים? התאמצתי,אבל מוחי הצר מיאן לחבר. ומה דעתכם?
ועוד על יום מרטין לותר קינג 


דבורה ואלברט ליד הנכדות התאומות

השניצל של אלברט והשניצולים
 אז החלטנו שהולכים לשניצל של אלברט ודבורה בבן יהודה  59 פינת מנדלי מוכר ספרים. טליה- שם בדוי תמיד בעייתית בלוח זמנים. אז אמרתי לה שתגיע לאלברט כי אנחנו בדרך לשם ומספיק חיכינו לשווא. קיבלנו יופי של שולחן באמצע אצל אלברט שתמיד נחמד, צוחק ועובד קשה. דבורה גם. אם חשבתם שיש מקום ליותר מתריסר איש אז תדעו שבלחץ נכנסים אצל אלברט 15 איש. יש גם דלת הזזה אבל זה לפעם אחרת.
אז התיישבנו  והכרתי להם את דוד רולניצקי, יליד 1924 בפיוטריקוב שבפולין. רולניצקי ישר הסביר לאלברט שהוא היה עם אמא שלי ואחותה התאומה באותו מחנה עבודה. בעצם הם היו ביחד בשני מחנות ואפילו גם עם האחות הבכורה פלה-פסיה. "גניה ורניה היו התאומות הכי יפות, כולם הכירו אותן. אל תשאל כמה הן היו יפות". אני שומע ומאד נהנה ומרגיש כיצד הנשימה קצת נעצרת והגרון קצת מתבלבל והעיניים מנצנצות וקצת דומעות. זה נהדר לדמוע ללא שליטה ומותר אפילו לספר בדיחות זוועה על השואה.


"התאומות גניה ורניה הלפרן הכי יפות במחנה "

רולניצקי מכיר אותי מספר שנים. הוא מגיע לחנות מדי כמה שבועות. עוד כשהורי היו בחיים הוא היה מגיע. אמא שלי לא זכרה אותו. גם אחותה התאומה ממש לא. ככה זה. קצת דיבורים וקצת עסקים והרבה נוסטלגיה וזכרונות. דוד תמיד נוהג לחגוג את התאריך בו שוחרר על ידי הרוסים ממחנה העבודה האחרון, האסאג בצ'נסטוחוב.
עד השנה זה היה תמיד עם אנשים מפעם שחוו איתו יחדיו את הזוועות. השנה אין לו עם מי לחגוג יותר, כי הם נגמרו לו, אז הוא החליט שאני מתאים לחגיגה, כי אמא שלי ושתי אחיותיה זו קירבה מספקת.

קר שם בחוץ ומרק חם
טליה-שם בדוי הגיעה סוף סוף, בדיוק למרק הטוב והחם. דוד קיבל עוף ואיטריות, אני ירקות. טליה - שם בדוי גם. מאד קר היום ובחוץ אפילו יותר. בפולניה הרבה הרבה יותר. אז עשינו היכרות מהירה ודוד חוזר בקפדנות על איך אנחנו מכירים.
טליה-שם בדוי מופתעת על אמת, וישר יש שאלה ועוד שאלה ותשובות ומתחילה דינמיקה של שאלות ותשובות. אני ממשיך את המרק ולפעמים נחנק ממה שאני שומע. היה גם חומוס קל עם טחינה וחמוצים עם מלפפונים וכרוב. טליה-שם בדוי לא מרפה ורולניצקי מדווח בחדות. גם אני תורם מידיעותי על מה שהיה ומה שקרה ולמה ובכלל. שמתי לב שגם אחרים מסביב נטו להקשיב.
מישהו יכול לחשוב שהייתי שם. יכול להיות שהייתי שם? שלילי. מותר לעשות צחוקים מהשואה.

רולניצקי שר ושמח
רולניצקי מספר שכל בוקר הוא שר. הוא שר ושמח, בלי תמיד לדעת למה ומדוע בדיוק. "מספיק שאני חי וזהו. אמרתי לילדים ולנכדים שגם אם אמות שימשיכו לשיר. קצת, קצת לבכות, אבל להמשיך בחיים היפים. זהו זה. חייבים לצחוק ולשיר".
לא תמיד צריכים סיבה בשביל לצחוק ולחיות. רולניצקי ממש בסדר. הוא לא עושה מעצמו מוישה גרויס.

טליה-שם בדוי מאד חרדתית
טליה-שם בדוי, תמיד מסבירה לי שהעולם מתנהל לא טוב. אובמה לא אחראי מספיק. הדולר זה רק נייר. הוא מדפיס כל הזמן. הכל יקרוס. העתיד בסכנה. המשברים בדרך ואיך אני (קובי) לא מבין שאובמה הוא אסון פיננסי לכולם. רק זהב זה שווה. כל השאר זה זבל. אתם תראו שבסוף יהיה ממש רע ואפילו יותר מזה.                                                         
טליה-שם בדוי היא האספנית הכי מיוחדת. גם מדריכת ריקודים. מבינה במטבעות טוב ממני. זה ממש לא חוסך ממנה את החרדה הבלתי מתפשרת ומתדפקת על חלונה. האם חרדה זה משהו נרכש? כמה עולה לגרש חרדות ושדים? איפה המטבעות בכל הסיפור?

"אובמה גדול , חכם וידיד ישראל"
הסברתי לטליה-שם בדוי שהיא לא על הכדורים הנכונים. אובמה הוא גדול, חכם, שנון ולדעתי ידיד ישראל וגם יהודים, חתיך, גבוה וכנראה מוצלח יותר מביל. מת על אובמה. הכל יהיה נפלא ואפילו נמצא לטליה-שם בדוי חתן אם רק תרצה, ובתנאי שהחתן יהיה לא הכי הכי חכם. עודף חוכמה מהווה בעיה. כולם צחקו.

אלברט כבר מביא את העיקריות. דבורה מחליפה כמה מילים בפולנית עם רולניצקי. אלברט לא יודע פולנית ורולניצקי לא מבין טורקית. אז הם מדברים עברית. אלברט מסמן לי עם האצבע לגבי הוודקה. אני מסביר לו שקודם נמלא את הבטן, שלא יעלה ישר לראש. "אין בעיה" אומר אלברט ומביא את הוודקה במיידי, כי אולי אחר כך נתחרט ואנחנו עושים לחיים. 
                                                                                                                 
אין בחורה לא יפה                        
טליה-שם בדוי לא שותה. סוג של משחק. בסוף היא כאילו לוגמת ממני. וודקה בחורף זה נהדר. רולניצקי מוריד את הוודקה בקלילות. אני עוד יותר. הסברתי לטליה-שם בדוי, שאין בחורה לא מספיק יפה. יש לא מספיק וודקה. טליה צוחקת. גם רולניצקי. אלברט מכיר את זה מזמן. ברוסית זה יותר חזק.
אז היו קציצות מדהימות, כבדים ואפילו ספגטי, ירקות מאודים, צ'יפס, פירה ובירה שחורה. פיתות מחוממות ובצל קצת על האש. ואיך שכחנו את השניצל של אלברט. הרבה שניצלים. אלברט עובר וממלא שוב. ועוד פעם ועוד פעם עד שכולם כנועים. אפילו אני. שניצלים לשניצולים מותר להגיד. אפשר ורצוי לעשות צחוקים מהשואה. פורקן חסמים מעיד על נפש בריאה.

בנים בנות וגם חצי חצי וגם סקס בשואה 
אצל אלברט ודבורה יש תנועה רציפה. כל הטיפוסים שתרצו כמעט ויותר. צעירים, מבוגרים, זקנים ואפילו שני המינים יחדיו וגם כאלה שלא החליטו, או שהחליטו עבורם לא נכון. לדבורה יש סבלנות מפה ועד סוף היום. הם עובדים קשה. לדעתי קשה מאד. להאכיל אנשים זה הרבה יותר קשה מלסחור במטבעות.
טליה-שם בדוי לא מרפה. שאלה ועוד שאלה ועוד ונראה שזה לא ייגמר לעולם. אני מתערב ומסביר בידענות שיש בול דואר ישראלי של מאיר אשל ואפילו ספר על מחנה העבודה בסקרז'יסקו קאמיינה. קוראים לו "המוות בצהוב של פליציה קראי". יש בספר הרבה דברים. אפילו סקס.

כששומעים סקס כולם נדרכים. ברור שהיה הרבה סקס בשואה ובמחנות. לא צריך להסתיר כלום אני אומר. גם אצל אנה פרנק היה וצינזרו. כל דרך לדבר על השואה היא בסדר. מבחינתי אפשר לעשות מועדון לילה וריקודים ליד כל מיני יד ושם למיניהם. אסור שהמקומות הללוו יהפכו למצבות אילמות של אבן, בכי, טקסים צפויים מראש ועוד כל מיני מצגות החוזרות על עצמן. זכרון השואה עבר ועוד יעבור טרנספורמציות שונות. אמן. טליה-שם בדוי שואלת משהו על הכדורים שלי.
האוכל נגמר וגם השתיה. לא יכולנו לזוז. הקפה והתה לא עזרו. ככה זה אצל אלברט ודבורה. אוכלים ארוחה ושעתיים אתה מנוטרל. אני יודע בדיוק מה אני רוצה. זה ממש לא בשביל הפוסט  הזהו בפורום המתאים. הרבה יותר מתאים וחינוכי לצטט ולהביא את יש לי חלום של מרטין לותר קינג.


רחוב מרטין לותר קינג בירושלים (צילום: ויקיפדיה, Danny-w)

יש לי חלום - I Have A Dream 
"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."
למי שלא היה שם ורוצה לראות, להתרגש ואפילו לבכות קישור לנאום של ד"ר מרטין לותר קינג 


16.1.1945-היום של דוד רולניצקי וגם מרטין לותר קינג פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay


יום שלישי, 21 בינואר 2014

"תעשה קשר עם דיכטר מהשב"כ בבקשה"

יום ‏19 ינואר 2014‏ בשעה ‏20:02‏
הסיבה לשורות הבאות היא ידיעה קטנה שהופיעה  באתר MySay לפני זמן מה. בינתיים mysay הפסיק לחיות ועדיין לא נקבר סופית אבל רק נס יחזירו לחיים ממש כמו עם אריק שרון המנוח. מי מאמין בניסים? לעיתים נס זה לא רק קפה כי אם מזומנים המוכנים להישרף שוב.  זה הזכיר לי עד כמה המרחב שלנו קטן ונגיש ואיך בעצם הכל כל כך אישי ומשפחתי, גם אם לא נרצה בזה. ובכן הרי ההתחלה של סיפורנו.


שולי דיכטר ממענית צילום יצחק רביחיא

קראתי את הידיעה  באתר MySay ומיד נזכרתי במשהו אישי. זו אחלה הזדמנות לסיפור מהחיים. קראתי ששולי דיכטר מונה לתפקיד מנכ"ל עמותת יד ביד לחינוך יהודי ערבי דו לשוני. זה הקפיץ לי בשניה סיפור נחמד עם שולי ממש לא מזמן. 
איך מתחילים את הסיפור? מההתחלה לסוף או אולי הפוך? ננסה ונתחיל מבראשית. 

שישה מיליון יהודים נספו בשואה. כשליש מהם נשארו עלומי שם
אבא שלי אהב מאד את העיירה שלו ואת תושביה מפולין. מאורעות השואה לא עזבו אותו מעולם. הורי חיו עם נושא השואה 25 שעות ביממה. הנצחת הנרצחים הייתה לנגד עיניהם מהיום הראשון שהגיעו ארצה. אבא היה בקשר מצויין עם מכריו משם, שאת כולם גם אנחנו בני המשפחה, הכרנו ונפגשנו לרוב. ועדיין היינו בית נורמלי לחלוטין. פוסט טראומה חיה עם ההווה והעתיד בשלום יחסי. מי שאמר שהכל יחסי בחיים צדק. 

זה היה קצת מפתיע לשמוע ממנו בקשה חריגה , כפי שאמר לי באופן אישי בשנים האחרונות לפני שנפרד מאיתנו. בדרך כלל אבא שלנו ידע לסדר עניניים בעצמו ללא צורך עזרה. כשהיה צריך להגיע למישהו עשה זאת ביעילות מדהימה. נדמה לי שהוא המציא בפועל את המושג "מבחן התוצאה".


אמא שלנו הייתה בעיקר בענין התיאורטי, כלומר התיכנון, החזון והדחיפה. אבא הוא איש המעש והתכל'ס. לכן הייתי מופתע מבקשתו החריגה. "תעשה קשר עם דיכטר מהשב"כ ותשאל אותו אם אבא שלו מהעיירה שלנו?". זה היה בהחלט חריג אבל הבנתי שבשל מצבו הכללי הוא מנוע מלעשות זאת בעצמו. בזמנים אחרים אבא שלי היה מגיע לכל מי שצריך. ראש שב"כ, cia, ואפילו ראש האריות. שמעתי אותו ובפועל לא קרה כלום. אין לי תרוץ טוב.  


דיכטר מאשקלון וגם מהשב"כ צילום: איציק אדרי, דוברות קדימה

 "תעשה קשר עם דיכטר מהשב"כ"
זה קרה יותר מפעם אחת שהתבקשתי לעשות את אותו קשר פשוט עם אבי דיכטר, לבירור השאלה החשובה "האם אבא שלו מהעיירה קליין סעלישץ בווהלין". קצת הפתיע אותי שיש מישהו מאותה עיירה שבעצם לא מוכר לנו ולשאר בני המושבה החקלאית,איתם שמרנו על קשר בהחלט רציף. אבא שלי אמר ככה בהסבר קצר, שהוא יודע שיש מישהו בארץ, שבעצם לא יוצר קשר עם עברו והקשורים לכך. כל מה שאבא שלי ידע זה שקוראים לו דיכטר והוא סוג של נעלם בהרבה מובנים. נדמה לי שאולי רמז על היותו קיבוצניק או מושבניק. לא מוכן לחתום על זה, אבל אולי. אני מבחינתי שומע את הבקשה ובפועל גורנישט - כלום.

לא יודע למה, אולי מרוב מחשבות ותיכנונים איך להגיע לאבי דיכטר האשקלוני, שכבר לא ראש שב"כ, כי אם עוד פוליטיקאי בהתהוות,שאוהב לשחק אותה במופעי ראווה ובערבית פלסטינית, בעגה דאווינציקית של ווזווז מצוי,לא קרה בשטח דבר.

ארורה הספינה שהביאכם הלום
גם אני יודע משפט או שנים בערבית הקושר אותנו להעפלה לארצנו הקדושה. רוצים דוגמא? בבקשה. "אינעל דין בבור אילי ג'בהום" ובתרגום ספרותי חופשי, ארורה הספינה שהביאכם הלום.
יכול להיות שבעצם קראתי כתבה על האיש והבנתי שהוריו אכן ניצולי שואה, אבל לא מהמקום שלנו. יכול להיות שבעצם כל מעשינו מכוונים מלמעלה על ידי היושב במרומים שבעצם צוחק כשאנחנו חושבים ומתכננים. מענטש מיינט און גאָט לאַפס. הכל יכול להיות חברים יקרים.

הזמן מתקדם באופן מתמיד וקבוע. אבא שלנו שמואל בן יעקב ורחל לידרמן הי"ד, נפרד מהעולם הזה בשנת 2008. אבינו זכרונו לברכה הלך מבלי שקיבל תשובה לגבי הדיכטר שלו שמשמעות השם היא משורר בגרמנית. ידעתי שאקבל ממנו דרישות שלום בהמשך. אם הוא לא בא בחלום אז לפחות בצורה אחרת.

"שלום קוראים לי שלום דיכטר ובקיצור שולי"
יום אחד הגיעה דרישת שלום בצורה של שיחה טלפונית. מהרגע הראשון חשתי שיש בשיחה הזו משהו מיוחד, חשוב ומרגש. בדרך כלל זה גורם לי להתייבשות חלל הפה ולדופק מהיר. מהצד השני של הקו נשמע קול נעים והחלטי של גבר בגילי פלוס, וזה היה בערך כך "שלום, קוראים לי שולי ואני מבין שאני מדבר עם לידרמן" עניתי לו ש"עד עכשיו הכל נכון", ובלבי חשבתי איזה שם מוזר לגבר גברי מסוקס בשם שולי. קצת מוזר אבל אנחנו בתל אביב הפתוחה ולא מופתעים משום דבר, רק מהחיים עצמם.                                                                      
שולי הסביר לי שבעצם הוא כבר בשלב שהוא מבין שהוא מדבר עם הבן של שמואל המנוח שאותו הוא מחפש. כן הוא כבר קרא את קורות חייו של אבא שלי באתר ובעצם חבל שהשיחה הזו לא התקיימה לפני 10 שנים ויותר, כשאבא שלו עדין בחיים, כי אז אולי היינו יודעים יותר. כמה חבל שלא ניתן להזיז את הזמן לאחור ברוורס? כמו בשעון חורף/קיץ. האם חשבתם שמימד הזמן נולד במפץ הגדול? האם השואה הייתה מפץ?

הפרעת דחק פוסט טראומטית, היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום הפרעות החרדה
שולי דיכטר הסביר לי שאבא שלו אכן היה מאותה עיירה. הם לא שמעו ממנו דבר אודות השואה וקורות משפחתו. הוא נצר הכל בליבו פנימה. הוא לא שיתף אותם בדבר. הם לא שמעו ממנו כלום. משפחת דיכטר חיה בקיבוץ מענית.
בעבר הכרתי שני אספנים וטיפוסים מיוחדים ואפילו חריגים מקיבוץ מענית. שולי דיכטר עצמו אפילו לא ידע על שם מי הוא עצמו קרוי. אחרי שבדק ביד ושם הגיע לדף-עד, אותו מילא אבא שלנו וככה הוא כעת מכיר מקצת מהעבר המשפחתי שלו.


הפסל יצחק דיכטר קיבוץ מענית 1974

שולי דיכטר מספר על אביו 
נפגשתי עם שולי בחנות בתל אביב ועשינו השלמות מידע כלליות. שולי סיפר על אביו יצחק בשורות הבאות.
יצחק דיכטר ז"ל נולד ב-1916 בסלישץ'-זוטא במערב אוקראינה/פולין. ב-1939 עלה לארץ עם גרעין של השומר הצעיר והיה בין מייסדי קיבוץ גלאון בנגב (1946).מאוחר יותר עבר עם אשתו, מלכה ז"ל, ושלושת ילדיהם לקיבוץ מענית. הוא היה חקלאי מבית, היה בין ראשוני המגדלים של אבוקדו בארץ, והקים את הענף בקיבוץ מענית. יצחק ז"ל היה פסל, ועבד בחומרים שונים, מגבס, בטון, ויציקות ועד לפיסול בקרטון גלי ואף בנייר עיתון.
עבודתו "מאשפות ירים אביון" (1972)הוצגה בתערוכת "פיסול – תהליכים" במוזיאון תל אביב בשנת 1983 בין גדולי הפסלים מהארץ והעולם. פסליו מוצבים בקיבוץ מענית.  
יצחק דיכטר ז"ל נפטר בשנת 1988.


דף עד של שלום דיכטר ז''ל צילום: יד ושם ירושלים ישראל

כיצד מתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית?
יש מניצולי השואה שלא שיתפו איש בעברם. אמא שלנו תמיד אמרה שלא הסתירה דבר. צריך לשים את הדברים בצורה גלויה. לא לכסות ולהסתיר מהילדים. ואכן ידענו מילדות הכל אודות השואה. יש שיגידו שאולי יותר מידי. אז שיגידו. תמיד לאנשים יש מה להגיד. כל זמן שאומרים משהו סימן שאתה חי.

אבא שלנו מילא עשרות דפי עד שונים. אפשר לבנות טיפולוגיה שלמה של דפי עד, שהקים מתקופות שונות. ככה גם רואים את התפתחות הדפים ועיצובם. עידן המיחשוב עשה מהפכה בתחום. הכל יותר נגיש ומהיר. ועדין ספירה כללית של ניספי השואה חסרה שמות רבים. לעולם לא יושלם המצאי המלא של שמות הניספים היהודים בשואת אירופה. מתוך שישה מיליון שמות חסרים כנראה כמעט שליש. החסר הזה נובע בחלקו מאותה הדחקה והסתרה של אלו שסגרו נושא זה בכל מיני דרכים מקוריות. זה גם חומר טוב לאותם מכחישי שואה הצצים כל הזמן. יד ושם עושה עבודה חשובה

הייתי עד לשני סבבים בהם עשה זאת אבי. את הפעם הראשונה שמילא את אותם דפים לא ראיתי כי עדין לא נולדתי. היום ניתן לצפות בכל דף שהקימו אבי ואמי וגם שאר בני המשפחה לדורותיהם. מבחינתם זה היה המעט, שיכלו לעשות עבור אותם אלו שלא יכלו לזעוק ולספר את עברם וסופם המר.
אנשים שעברו את השואה ושרדו , רוצים בהשארת סיפורם לדורות. לא תמיד הם יגידו זאת ולא תמיד יודו בכך. יש גם כאלה שיברחו מזה כמו מאש. ממש כמו אבא של שולי דיכטר. הרוב לדעתי רוצה בהנצחת העבר. היה לי יותר ממזל עם סיפורו של אבא שלי שזכיתי להקליטו בשנת 2,000 וככה נשאר משהו מסודר.
לידרמן שמואל קורות חיי 


לפעמים מישהו חיצוני חייב להיות מעורב. רצוי גם מקצוען היודע לשאול ולתחקר. יד ושם וגופים שונים בעולם עשו זאת. תמיד זה נראה לא מספיק. גם אני היום טוען, שהייתי צריך למצות את הנושא טוב יותר. חסרה לי אינפורמציה המציקה לי לעיתים.
רובין ברי יליד פלוצק - פולין, היה הדוד שלי. הקלטתי אותו מספר את קורות חייו. אני חייב לתעד את סיפורו. זה יקרה בתקווה, שאמצא את הקלטות. ניסיתי לעשות זאת גם עם חבר של אבא שלי. זה היה מאוחר מדי. השיחה כבר לא זזה ונתקעה. מימד הזמן אכזרי להכעיס.
נותן עצות ובחינם!
עצה יחידה ואחרונה להפעם. יש לכם מישהו הקרוב לליבכם? תעדו את סיפורו. הקלטה זה הכי זמין וקל. עשו זאת אתמול.

דיכטר, ולא מהשב"כ  פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay