דובלה מבני ברק הביא לי כרטיסיה ישנה מפעם והצליח לעורר אותי. מעניין איך המוח עובד בדברים האלה.
כרטיסיית נוער בלירות של חברת דן שעלתה 19.5 לירות כולל מ.ע.מ. (ככה במקור ויכול לעזור בתארוך) וכל נסיעה 160 אגורות ויש 26 מקומות ניקוב ואתם תעשו חשבון תועלת. נא לשמור לביקורת. ויש גם מסר חינוכי. האדיבות היא דרך דו סיטרית. היה אדיב כלפי הנהג והוא יגמול לך כפליים! וברגע זה אני נזכר באותן נערות צעירות שהיו נלוות לנהג זה או אחר וצמודות לעמוד שלידו. לא יודע מה קדם למה בקטע של העמוד. האוטובוס או מועדון הריקוד?
לא זוכר שהייתה לי כרטיסיה לנסיעה באוטובוס משום שכמעט ולא נעזרתי בשרותי אוטובוסים כילד וכנער. כשיש לך אבא נהג מונית פרטי, אז מי צריך אוטובוס ובטח לא רכבת. רק בהמשך החיים למדתי שיש דבר כזה וכדאי לשמור אותה ויש גם בונוס של נסיעות חינם וזוהי התורה כולה על רגל אחת. היה שלב שלמדתי שהיו אנשים שקנו סטוק של כרטיסיות ואם ניקבת פעם אחת הרי שזכותך להפעילה גם אם המחירים השתנו.
כרטיסיה זה מוצר או שרות הנמכר מראש עם הנחה כלשהי ומצד שני יש סיכוי כלשהו שהיא תלך לאיבוד ואז הלך הכל. שני הצדדים אמורים תיאורטית לפחות לקזז זה את זה בחשבון הכלכלי לחברות האוטובוסים. בלי תמיכה ממשלתית הכל היה נשאר רק כתיאוריה ומודלים כלכלים. סתם הערה אישית ולא חשובה.
אנשים שלא יודעים מהי תחבורה ציבורית, חסרים משהו בסיסי בהבנת החיים על אמת של עמך ישראל. אומרים שלאהוד ברק היה נהג בוס מגיל 22 ואני לא קונה את זה וזוכר איך סיפר בזכרונותיו על נסיעותיו כילד באוטובוסים לעיר הגדולה מקיבוץ משמר השרון והכל בשביל נגינה בפסנתר ומעניין מי הייתה המורה ואיפה גרה ואולי זה קרוב לאסותא ולמגדל של היום.
קווי האוטובוס שלי מהווים רשימה קצרה ביותר של אוטובוסים. קו 4 הוא הראשון לכל ולידו גם 1, 5 ובהמשך החיים עם ראש העין ומירי רגב גם 66 ובשנים האחרונות אפילו 282. עולם הרבקו והאפליקציות שינה הכל.
כילד הכי רחוק שנסעתי היה עם קו 11 מתחנתו הראשונה בשלמה המלך ליד גן החיות וכמעט מתחת לדודה ולדוד שגרו שם בפינת קרן קיימת ושלמה המלך, ועד לבית ברבור ביד אליהו ולשיעורי הספורט בקרב מגע עם אריק, איציק, גבי, תחכמון ואבצ'וק גם. בטוח שהיו עוד כמה.
יש אספני כרטיסיות ואמצעי תשלום בתחבורה בכל העולם. יענקלה קורן מקריית חיים הוא מהוותיקים בתחום. צבי שטאל מחולון כתב על זה ספר. והסיפור הכי מדליק מבחינתי היה עם כרטיסיה שצוירה ביד ולא מטעמי אומנות כי אם ממחסור אמיתי. הכרטיסיה הזו זכתה להיות בתערוכת זיופים במוזיאון תל אביב ואפילו מככבת בצורת העתק מגנט למזכרת. עליה בפעם אחרת.
