יום שישי, 23 באוקטובר 2015

אברהם שלדובסקי שכן לתמיד בשכונה שלנו


כרטיס השתתפות בלוית מאיר דיזינגוף 1936 צילם אליעזר מורב

שכנים שקופים בשכונה שליד הים 
אברהם שלדובסקי ז"ל היה שכן ותיק מאד בשכונה שלנו. הוא נולד בשנה שהרצל החוזה נפטר, ועלה ארצה בשנת 1919 ואת כל זה אני למד מהחברה קדישא גחש"א. אברהם שלדובסקי נולד בפולין וחי המון שנים בתל אביב והכל כנראה ממש כאן בשכונה. לפי שכניו הצמודים לשורה שבבית העלמין שנפטרו סביב 1935 יש להניח שאולי הוא רכש את בית עולמו ממש מזמן והרבה לפני שנפטר בשנת 1992. אגב המקום שאחריו כלומר בשורה שמעליו ריק ואולי זה מקום פנוי. הוא טמון ממש קרוב לשער הישן הקרוב לרחוב פינסקר. השער הזה כבר שנים שלא נפתח ואפילו הדלת מולחמת כך שלא תיפתח. אין לי מושג למה דווקא כעת נזכרתי לכתוב פוסט על מישהו שלא הכרתי על אמת, אבל נדמה לי שזה יכול להיות נחמד לכתוב על שכן בשכונה שהסתובב כאן אפילו הרבה לפני שאבא שלנו נולד. שלדובסקי שייך לאנשים הרגילים שליוו את תל אביב כמעט מראשיתה ובסוף גם נקבר בפנתיאון העירוני.

אברהם שלדובסקי 1904-1992
צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021

את אברהם שלדובסקי אני לא זוכר בכלל ויש מצב שמעולם לא ראיתיו, אבל בהחלט יתכן שנפגשנו ככה ברחוב כמו עם עוד המון אנשים והמשכנו לדרכנו. האם חשבתם אי פעם עם כמה שכנים שלכם בכלל לא נוצר שום קשר? יש מצב שאת רוב השכונה שלנו אנחנו בעצם לא מכירים ואולי ככה זה הכי עדיף. אני לא סגור על המשפט האחרון.
כל הידוע לי על אברהם שלדובסקי ז"ל לוקט אחרי שהלך לעולמו, והובא למנוחות בבית העלמין הצמוד לביתו. נראה לי סידור די בסדר לגור מול המקום בו תישאר לעד. כן זה בית העלמין של טרומפלדור. רק לחצות כביש ממש לא סואן ואתה כבר שם. סידור הרבה יותר קרוב מאריק איינשטיין.

חובבי ציון 17 על הגג עם תצפית לבית החיים

הכל התחיל מזה שאחד הבנים שלו הגיע אלי והציע לי מטבעות ומדליות וככה נוצר הקשר וזה היה ממש מזמן ואני מוצא עצמי לעיתים נזכר בו שוב ושוב ואני מניח שניתן למצוא לזה הסבר פסיכולוגי או משהו מעשי, אבל אני לא בטוח. 
אברהם שלדובסקי גר ברחוב חובבי ציון 17 וזו הייתה דירונת פיצפונת של חדר אחד עם מטבחון. קומה אחרונה וצמוד לגג ואני זוכר עצמי עולה במדרגות וחושב שזה סיפור אמיתי לטפס כל יום את כל המדרגות האלה ובגיל מתקדם. בדירונת הקטנטנה שלו הכל היה מידתי ולוחץ ואני בטוח שזה סיפור לגור בכזה מקום קטן עם הרבה דברים הנצברים עם הזמן. אני בטוח שהיו שם הרבה מאד דברים. אני חושב שהכל היה שם מסודר ושמור. הגג המשותף של הבניין שימש כנראה את אברהם שלדובסקי להנאתו וככה היה לו מרחב תימרון גם לגוף וגם לנפש ובמיוחד בקיץ. היו שם הרבה עציצים עם צמחיה היודעת להסתדר ללא טיפול צמוד. את חלקם העברתי לבית שלנו בראש העין וככה יש לי איתו קשר נוסף ובלתי תלוי באמצעות צמחיה. יש ביטוי שמעולם לא אהבתי במיוחד על כאלה המריחים את הפרחים מלמטה. 

צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021


פעם הוא גר מול בית העלמין והיום הוא גר מול הבית
הגג של אברהם שלדובסקי הוא הדבר שיחבר אותנו להמשך הפוסט, כי מהגג של שלדובסקי ניתן היה לראות את בית העלמין של טרומפלדור ואפילו ממש טוב. היום יש שם פרגולה אבל אז הגג היה חשוף. פעם מול הבית של שלדובסקי היה בניין קטן של שתי קומות (חובבי ציון 14). אני זוכר את המכולת של מיכאל ג'נאשווילי הגרוזיני. גם האכסניה של סמיר הייתה שם ואותה אני זוכר אבל רק מהסיפורים. כעת זה כבר סיפור אחר מבחינת התצפית כי בנו בית ממש לא קטן ואפילו רחב ולא ניתן כנראה לראות מהגג של שלדובסקי את בית החיים. נדמה לי שהמשפט על האיש שגר מול בית העלמין והיום גר מול הבית מפעם נכתב במיוחד על אברהם שלדובסקי. היום ממקום מנוחתו ניתן לראות בדימיון את הבניין בחובבי ציון ובנוסף יש הסתרה של עץ הפיקוס הענק וגם הבניין הפינתי.
אני בקושי זוכר את המעט היסטוריה שסיפר לי בנו שאול שעבד בתיכנות מחשבים בארצות הברית, והגיע ארצה לכמה סידורים. אולי יתחדש הקשר ונעשה השלמות מידע.


תעודת לידה - שאול שלדובסקי נולד 18.8.1946
צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021

הבן השני היה בתחום הרכב בחברת ביטוח כמדומני. את מה שאני באמת יודע על אברהם שלדובסקי אני יודע מכמה פריטים שקניתי מהמשפחה. כן יש גם את המידע של חברה קדישא  וזה בהחלט מידע חשוב. אני יודע ששלדובסקי עבד ביותר מעבודה אחת. נדמה לי שעבד בעיריית תל אביב במחלקת המים  וגם כמסריט סרטים ונדמה לי בקולנוע ירון של פעם.

פנים וגב 



אנשים שלא זורקים כלום
יש אנשים השומרים כל דבר מהשוטף וככה יש לנו קפסולה המתעדת את חייהם מנקודה מסוימת ועד לנשימה האחרונה ואולי עוד קצת. אני לא יודע הרבה על שלדובסקי מלבד העובדה שחי בגפו וזוגתו לשעבר במקום אחר. היו לו הרבה דברים ממש מפעם ויש לי זיקה בלתי מוסברת לחלקם.
יש לי שני פריטי אספנות מתועדים ומצולמים על ידי אליעזר מורב המחוברים מבחינתי לאברהם שלדובסקי. הפריט הראשון הוא הזמנה ללוויה של דיזינגוף  משנת 1936  וראיתי כבר כמה דוגמיות וחלקן שונות במעט. הפריט השני הוא ממש אישי ולטעמי מדליק. יש שם מכתב תשובה משנת 1934 ובו מצורף הבול המנדטורי בסיכה. המכתב הזה מודפס ועם הלוגו של משרד הדואר של הוד מלכותו העונה למכתב מקדים שבו פנה אדון שלדובסקי ומבקש שיחליפו לו בול דואר. הפניה שלו נדחתה ואני תוהה למה שלדובסקי פנה בדיוק. האם אסף בולים באופן שיטתי מקצועי? בכל מקרה מהמכתב הזה הבנתי שפעם שלדובסקי גר ברחוב טרומפלדור 16 שזה ממש קרוב לכתובתו האחרונה טרם עבר לגור קבע בבית העלמין בטרומפלדור.



שלדובסקי אברהם ז"ל בן שאול נולד בפולין ב - 01/01/1904 עלה לארץ ב - 1919 נפטר בי"ב באדר ב' תשנ"ב 16/03/1992 בן 88 בפטירתו נקבר בבית העלמין טרומפלדור גוש: 1 אזור: ב שורה: ד מקום: 6 קבור לצד שטיבל סופיה וחיימוביץ וולף 
יום הזיכרון הקרוב יחול ביום שלישי, י"ב באדר תשע"ה 03/03/20

צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

על גיבורים וכמעט גיבורים



לא יודע למה אני מחבב גיבורים ובהרבה מקומות. כנראה בשל העובדה שמעולם לא פעלתי מעל למצופה ואפילו לא בשק“ם. הגיבור שלי היה סוס עבודה בשם גיבור ובסוף הוא מת. אגב מה הקשר בין גיבור ובור? נדמה לי שלרוב עדיף גיבור בבור כי גיבור חי זה גיחי וככה מתחיל כל גיחוך. מאיפה המילה גיבור מגיעה?

הגיבורים שלנו בארץ ישראל הם כאלה שזכו להכרה. תמיד יהיו גם כמעט גיבורים או בעצם כאלה שלא זכו בהכרת סיפורם כי ככה זה בחיים עצמם. לעיתים התמונה אינה מושלמת. בעצם תמיד. מישהו הסב את תשומת ליבי לסיפור של אמיל בריג גיבור ישראל. היה שם מישהו בשם משה מורגנשטרן שגם היה שם וחלקו בסיפור הגבורה נשכח ולא זכה לאיזכור והכרה ראויים. לפחות ככה טוענים בסביבתו ואני ממש לא שופט וברור לי שמישהו שם חש פגוע.

פעם שמעתי סיפור על רפול הרמטכ“ל שסיפור גבורתו כפלמ“חניק בקרב סן סימון ידוע ומוכר. מישהו שהיה שם ולחם, קרא את הספר ואת מה שהלך שם מנקודת מבטו של הכותב רפאל איתן החייל. האיש שגם היה שם כלוחם, ראה את הדברים ומהזוית שלו, טען שמבחינתו זה היה קצת אחרת ואולי אפילו הרבה אחרת. רפול בדרכו הישירה והפשוטה אמר ”מה הבעיה בכלל? אז את מה שהאיש ראה ועשה שיכתוב בספר משלו..“


יום שני, 19 באוקטובר 2015

אבא של מינה

 שמואל ויסנר שלישי מימין ועל האופניים

שמואל ויסנר ובקיצור שוני
קראו לו שוני שזה קיצור של שמואל והוא היה אבא של מינה. ככה גם ישאר עבורי לתמיד-אבא של מינה. אני הכרתי אותו רק אחרי מלחמת לבנון הראשונה וזה היה אחרי 1982 ותמיד תקוע לי המשפט הדפוק מתורתנו הקדושה "כי מצפון תפתח הרעה" למרות שהנדל"ן הכי טוב תמיד יושב בצפון ואין לי מושג ירוק למה. לגבי הדרום אני יודע שיש שם חברה לא משהו ואנחנו בראש העין מודאגים מהחזית המזרחית כמו גם מהמתנחלים. במערב יש לנו ים, ותמיד חשוב לדעת לשחות ואומרים שערבים לא יודעים לשחות אבל תדעו שהמצילים הראשונים בתל אביב היו מיפו והם דווקא שחו טוב מאד, אבל ב-48 הם המשיכו דווקא לא בשחיה לכיוון עזה והיו כאלה שלירדן, סוריה , לונדון ואפילו ללבנון.
מי יודע כמה שנים נמשכה מלחמת לבנון הראשונה? יכול להיות שהמלחמה נמשכת כי נסראללה יושב במרתף? מי חושב שיהיו לנו עוד מלחמות עם לבנון? מלחמת לבנון הייתה המלחמה שפתחה לי את הראש ומאז התחלתי להבין מה קורה פה בארצנו הקטנטונת. יש לי תחושה שאני ממש במיעוט זניח כדברי אליעזר. אבא של מינה לא קשור למלחמה הזו בכלל, למרות שיש לי תחושה שכולנו קשורים למלחמות ופחות לשלום חוץ משלום עכשיו.
אני חושב שכל אחד חייב להוריו את זה שהם הביאו אותו לעולם ואפילו לעד הלום, אבל נדמה לי שגם מינה ואולי גם אני חייבים לו עוד משהו ולא בקטנה.
הבטחתי למינה שלעולם לא אספר איך אבא שלה, הביא אותה ברכב שלו לסוקולוב 93 בשעה שלפני  6 בבוקר, ומאז היא לא מצאה רכב אחר בכיוון חזרה. הבטחה זו הבטחה. אם אתם חייבים לדעת, אז תשאלו בבקשה את מינה, כי סיכמנו כבר שהיא יודעת הכל. תודה.

מרים ושמואל ויסנר חתן וכלה 1956
 

שמואל ויסנר נולד ב 1923 בטרנסילבניה. מגיל 11 עבד כחייט. ב1984 תפר לי חליפה לחתונה
שמואל ויסנר יליד 1923, סיגט שבטרנסילבניה בן למינה וחיים הי"ד. משפחת ויסנר מנתה 9 אחים ואחיות. בגיל 11 התלמד כשוליה אצל חייט מקומי. השואה לא פסחה על בני המשפחה. מי ששרד התפזר לאמריקה, בלגיה וישראל. ב- 1956 מתחתנים שמואל ומרים - מרגרטה לבית יגר בארד. אחרי שבנם הבכור רובי הארכיטקט נולד,עולים לישראל ב-1958 למעברה בקרית גת ואחרי שנתיים הוא פותח בתל אביב את הקונפקציה לחליפות גברים. בחדר קטן (11 מ"ר) שברחוב השומר 10 פינת נחלת בנימין קומה שניה, עובדים 4 גברים וכולם עוסקים בהכנת ז'קטים לגברים ובעיקר לחרדים. אם אני צריך לעבוד עם עוד כמה יצורים ואפילו בני אנוש בשטח הזה, אני כנראה קופץ ראש למדרחוב.
שמואל ויסנר- שוני, היה איש עבודה חרוץ ביותר. יום העבודה שלו החל עם הנץ והסתיים כשנגמר הכוח. יום כיפור היה יום המנוחה היחיד. מאורעות השואה והמחנות בהם שהה, לא ניכרו כלפי חוץ. הוא לא נהג לדבר על הזמן הזה אם לא התבקש. שקט, מאופק ונחוש במטרת המשך החיים וגידול המשפחה והילדים.
בקיץ עבד במכנס קצר וחולצה פתוחה, בטן קטנטנה, ומקווה לטוב. אחיו המבוגר מאיר, חובש הכיפה, היה עם אבא שלנו במשטרה בתחילת הדרך.


מינה המיוחדת במינה עם הבקבוקים קיםקים והחיוך הקטן וגם נגה ושלמה התאומים


רובי-חיים ולחיים בבר מצווה


מימין האח מאיר עם הכיפה



מימין אטל זלצר מאמריקה האחות של שוני עם המשפחה

אבא של מינה, רובי, נגה ושלמה
אז אחרי רובי-חיים  שנולד ברומניה 1957 מגיעה לעולם ואפילו בארץ ישראל יועצת המס מינה. הארוע החשוב הזה קרה ב-1960 בעיר הקודש בני ברק, ואפילו ברחוב רבי עקיבא בבנין בו גר הרב לנדא זצ"ל. כאן גם החל הקשר הגורדי לתפירת חליפות למגזר החרדי. אם חשבנו שמכירת חליפות לחרדים הינה קלילה ואינה עוברת דרך ההלכה היהודית המקפידה, אז שוב טעינו. אחינו החרדים מקפידים על קלה כחמורה. סיפור החוט הבעייתי שהיה בו שעטנז יפורט בהמשך. מי אמר שהכי קל זה להאמין באלוקים ולמלא תרי"ג מצוות?
ב-1965 נולד שלמה, הנדסאי אלקטרוניקה וכשנדמה היה שזהו זה סוף הסיפור, הצטרפה כעבור רבע שעה נגה התאומה, מעצבת גרפית במקצועה ושומרת הניקיון האולטימטיבית. הבית הכי נקי במזרח התיכון אצל נגה אלבלק מבית ויסנר. 
אכן רביעיה מוצלחת שפשוט לא רוצה למדוד, לגזור ולתפור בשום נסיבות ולכן היום, אין מי שיעשה את עבודת החייטות. שמואל ויסנר נפרד מעולמנו ב-1993 ומאז העסק הלך וצמק עד שהעובד האחרון הרים ידיים.
עסק ללא עובדים זה בעיה. לא ניתן לתפור חליפות לחרדים, חתנים ויתומים. מה עושים? אולי אתם מכירים מישהו או מישהי ללא הבדל דת, לאום וצבע הרוצה לתפור? תודה לפונים. האם יש קשר בין תופר לתפרן?

                                    שוני ויסנר מימין 1984 מינה עב"ל קובי מתחתנים בבית המהנדס

         סבא שוני עם מינה והנכד ניר עם חוט לבן בחדר העבודה ברחוב השומר פינת נחלת בנימין

חוט לבן וחזק ומה זה שעטנז בכלל?
בבלגיה שליד הולנד יש הרבה דברים למרות שבלגיה מדינה לא כל כך גדולה. יש בבלגיה שוקולד ובירה טובים ואפילו מעולים. יש גם יהלומים ויהודים חרדים ואפילו רחוב של חנויות תכשיטים עם יהודים מגרוזיה, אבל מה שקשור אלינו זה שוב חייט יהודי שהוא קרוב משפחה של שוני ויסנר וזה הולך ככה. פייגי (ציפורה) היא האחות הגדולה של שוני והיא חיה עם בעלה החייט בבלגיה. יש להם שתי בנות ומעולם הם לא היו בישראל לטענת מינה עד שאותו חייט נפטר. אז מחליטה פייגי להגיע ולבקר את בני משפחתה בארץ הקדוש. באותה הזדמנות היא מביאה איתה דברים הקשורים לעבודת בעלה המנוח שאם שכחתם גם היה חייט ואפילו חייט יהודי כשר אבל בבלגיה תופרים כל מיני דברים ולא רק ליהודים. היא מביאה חוטים ואפילו חזקים מאד המיועדים לתפירה משהו משהו. שוני האבא של מינה מאד שמח למרות שבארץ לא חסרים חוטים בכלל. בארץ שלנו יש הכל ואפילו יש לנו חוט מאריך למי ששכח מה זה. פייגי מביאה לשוני חוט מעולה שתופר הכי חזק. החוט הזה לא ישכח במהרה כי אבא של מינה נעזר בו בעבודותיו למיגזר החרדי והרי עיקר עבודתו הן אותן חליפות עם החלק העליון. החרדים הם מגזר חשוב בכל תחום, וככה גם פה ויש להם דרישות מיוחדות והכל לפי ההלכה היהודית. אם חשבתם שיש רק שחיטה כשרה, טלפון כשר, היתר עסקא כשר, מסעדה כשרה אז תדעו שיש גם חליפה כשרה ויש להם לחרדים מעבדות לבדיקת חליפות ולא רק.

המשלחת האולימפית למינכן עם החליפות חלק עליון של שמואל ויסנר 

הלקוח תמיד צודק וכבוד למגזר 
אבא של מינה היה מאד מופתע ואפילו נסער, שיום אחד וזה היה ממש מיד אחרי שהשתמש באותו חוט חזק לחלק העליון של אותן חליפות שתפר והתברר שיש פה שעטנז. לא חשש לשעטנז אלא שעטנז אמיתי ודבר כזה הוא פגם חמור ביותר ואין ללבוש דברים עם שעטנז. אם תרצו לדעת מה זה שעטנז אז בבקשה תקראו לבד ואני רק אצטט הפעם בקטנה מויקי בלבד "ביהדות, איסור שַׁעַטְנֵז קובע שאסור ללבוש בגד שבו ארוגים צמר ופשתן ביחד לאריג אחד. השעטנז אסור מן התורה (ולא מתקנת חכמים), והוא אחד מאיסורי כלאיים."
סיפור החוט והשעטנז היה ממש לא מצחיק ולא רק שחייבים היו לפרום את החליפות כולן ולתפור מחדש אלא שלהבא יש להקפיד שבעתיים. בסופו של יום עושים מה שהלקוח מבקש הלקוח תמיד צודק, ולעצמי אני תמיד אומר שאני מעדיף לעשות עסקים עם חרדים לתורה וניספחיה, מאשר עם כאלה החרדים לדברים אחרים כמו למשל חרדים לכיס ולממון. יש רבים היוצאים כנגד תעודות הכשרות למיניהן ואני טוען שאיש לא מכריח אותך להיות בעל תעודה שכזו. בסופו של דבר סיפור השעטנז נגמר טוב אבל עם לקח ושיעור הלכתי קצר וממצה.
אני גם זוכר את אבא של מינה מספר לי שתפר את החליפות כלומר את החלק העליון של בגדי הספורטאים והמשלחת למינכן. אני בטוח שזה נכון למרות שהנרי הרשקוביץ השכן שלנו והקלע האולימפי מספר שאת המדידות עשו במקום שונה מהמקום של שוני בנחלת בנימין פינת השומר. לדעתי הדבר אינו סותר את זה וידוע שאבא של מינה קיבל עבודות מכמה גורמים ומדידות עושים פה ובהמשך את העבודה עושים במקום אחר. מי מכיר את החייט קיסינגר המפורסם שהיה משפחה של הנרי מאמריקה? 
מי מכיר את החייט מרטין גרינפילד  Martin Greenfield ניצול אושוויץ שהקים את המפעל המוביל לחליפות גברים כולל נשיאי ארצות הברית? אז תדעו שיש עליו סרט ואבי אבנר חזה בהקרנת הבכורה בניו יורק ויש לנו תמונה של אבי אבנר יחד עם החייט גרינפילד ואפילו נכדתו 


במרכז מרטין גרינפילד עם נכדתו ואבי אבנר עומד בניו יורק


ניו יורק Martin Greenfield במרכז

אבא של מינה והדולרים הירוקים בתוך צנצנת זכוכית ועם שקית מפלסטיק ועוד אחת
אבא של מינה מאד אהב דולרים ירוקים ושל אמריקה למרות שלדעתי מעולם לא היו לו ממש הרבה. ואולי זה משהו ממש מפעם בו רבים הבינו בארצנו החמודה שלעיתים עדיף פק"מ בלטה שזה פשוט להחזיק מטבע חוץ וגם זר זה שם נכון מתחת לבלטות. מה הסכום הכי גדול שראיתם באמת במו העיניים שלכם של מטבע חוץ ירוק? זה לא בהכרח שלכם אבל כמה בבקשה? אני ראיתי 350 אלף והבנתי כמה קצת מקום זה תופס וברור שזה לא היה שלי. לי מעולם לא היה באופן אישי יותר מחבילה אחת. מכסימום שתים. בוושינגטון DC ראיתי איך עושים אותם, ורוב העובדים היו שחורים שעובדים בדולרים ירוקים, והכל מסביב היה לבן. כמה זמן לדעתכם לוקח לספור מיליון דולר? סתם שאלה שהופיעה באחד מתיקי המשטרה ששמעתי עליהם.
שמעתי על אחד בשם פואד ששמר דולרים בכספת אבל הם לא היו שלו ומעניין מה ייגמר איתם. סתם תיזכורת מטופשת מהזמנים שלנו ממש טרי מהתנור של אבו לעפייה ביפו.
הדולרים אצל אבא של מינה הוחזקו בתוך צינצנת זכוכית כשהדולרים בתוכו מקופלים והמכסה סוגר ובנוסף יש שקית נוספת ומעל השקית היה צמנט והכל היה בבוידעם ליד דוד השמש שהיה בעצם דוד חשמל פנימי. כן ככה עשו פעם חלק מהאנשים וככה גם עושים היום בצורות שונות בעולם כי כולם מעדיפים ירוקים של אובמה השחור על פני רובלים של הג'ודוקא פוטין, שבשבוע אחד יכולים להיהפך לחתיכות נייר שאפילו לא יהיו טובים לניגוב הישבן המתוק שלי. אצלי רק מגבון ושטיפה מוקדמת עם טוש עדין ולמרכז הרקטום.
את הסיפור על החלפן החמקן, שהצליח לסדר את שוני ויסנר עם הדולרים הירוקים, נדחה לפעם אחרת. נספר רק שאחרי התרגיל המלוכלך שעשה אותו מחלפן זריז ידים לאבא של מינה ברחוב, חיכה לו שוני באותו מקום הרבה זמן, ואם היה תופס אותו אז בטוח שהיה גרוזיני אחד פחות שעובד בדולרים ירוקים. מזל של כולנו, וברוך השם שאותו גרוזיני בכלל היה סתם פולני, כי אז בשוק הפולני לא היו בכלל גרוזינים. בטוח שזה לא היה סאלק. 

נגה ואבא שוני

זכרון אישי עם נגה הקטנה ומקרר נורא מלא
יש לי כמה זכרונות מאבא של מינה וחלקם ממש משלי וחלקם כאלה ששמעתי. כולם לדעתי נותנים תמונה טובה על דמותו ואופיו של שוני שמעולם לא הירבה בדיבור למרות שלדעתי כל אחד יכול לההפך לדברן בלתי נלאה ותלוי המקום והנסיבות והכי חשוב זה האטמוספירה וניתן להגיד גם אווירה.
אני זוכר את המיפגש הראשון של ההורים של מינה עם הורי בסוקולוב 93 וגם נגה האחות הקטנה והתאומה של שלמה הייתה איתם וזה בטוח ואת שלמה אני לא זוכר. נגה ישבה לצידו של אבא שלה ואולי אפילו על ברכיו והוא ככה מולל את שערות ראשה הרכות, ודיבר מעט וכנראה אפילו ביידיש, ואמא שלנו בטח תיחקרה אותו על השואה, ומינה תמיד אמרה שאבא שלהם בקושי סיפר משהו, והנה מגיעה חוקרת טובה ויש תוצאות, וחבל שלא הקלטנו וככה היינו פותרים את סוגיית אושוויץ, ומינה טוענת תמיד מאטהאוזן ומרגרטה אמא שלהם מתעקשת אושוויץ, ולך תבין למה אנשים בישראל בטוחים שאנה פרנק הייתה הולנדית ושטרזינשטאט זה לא איפה שהם חושבים, והעם היהודי סבל מספיק בשואה. ופיצויים ביורו זה נפלא.
אני זוכר שנגה לפתע ניגשה למטבח שלנו ופתחה את המקרר וקראה בהתפעלות "יו כמה המקרר מלא" ואנחנו היינו מופתעים שגם מישהו ניגש ככה למקרר ופותח אותו בעצמו כי פולנים מחונכים לעולם לא יעשו זאת ובטח לא בפעם הראשונה בבית שלא ממש שלהם. 
מאז נגה כבר גדלה ואפילו התחתנה עם אחד בשם איל אלבלק מירושלים. היא גם מסבירה לו כל מיני דברים בנושא האוכל כלומר איך להכין הרבה דברים כי הוא כעת במוזה של בישולים ונגה מאד מרוצה כי יהיה לה יותר זמן לנקות את הבית הכי נקי בצורן ובכלל. חוצמזה היא גם גרפיקאית נהדרת לטעמי עם רוח צעירה ושובבה, ואפילו סרקה את התמונות נהדר, ורק אחרי הסבר שלי ודוגמא של אליעזר מורב שעדיין נחשב לסקנריסט הכי מועדף באזור המרכז כולל גוש תל מונד. כותבים נגה ולא נוגה ותודה.  תודה לשניהם על מעורבותם בפוסט הנ"ל, וכמובן למצנזרת הראשית כלומר העורכת האחראית מינה. 
אם מישהו מרגיש מקופח בפוסט זה, אני מתנצל ותמיד ניתן לתקן, כי הרשת מאד גמישה וחייבים לשמור על קשר טוב עם כל בני המשפחה ותמיד תזכרו שיש מצב שהילדים שלכם כלומר שלנו, יבחרו עבורכם גם את המטפלת וגם את בית האבות והכל בתנאי שלא תמותו קודם.    

מה זה פורולו?
אבא של מינה נהג להגיע לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות ובאוטובוס מהרצליה. ככה גם בדרך חזרה וזה היה תמיד גם מאוחר בערב והיו מקרים שנרדם והגיע לתחנה האחרונה שמשם האוטובוס לא נוסע יותר ומזל ש 48 מגיע רק לרעננה. אבל הסיפור המעט דרמטי קרה כשבנסיעה רגילה ישב לידו מישהו שכנראה חשק בו מאד והחל ללטף לו את הרגל כי שוני נהג ללכת לבוש במכנס קצר. התגובה הייתה סיגריה דולקת על היד של אותו חרמן אוטובוסים ותודו שזה משהו מאד מקורי חרף האגרסיביות הלא כבויה. מינה אומרת שמעולם לא הרים יד או קול ורק מבט אחד חודר סידר ענינים לא ברורים, ואל תשאלו אותי מה זה פורולו בבקשה.
אני גם זוכר איך סיפר על מאיר אחיו הבוגר יותר, ואפילו עם הכיפה שהיו מחליפים נעלים בחוצלארץ. שוני גם הזכיר איך מאיר אחיו נהג לא לקום בזמן האוכל וכשביקשו ממנו משהו בזמן הארוחה נהג לומר "עכשיו אני אוכל וכשאסיים לאכול אז נראה" נראה לי אחלה תשובה.
לאבא של מינה היה עובד שאותו הכיר עוד בחו"ל. קראו לו ניימון והוא היה בעל מקצוע מעולה שידע כמו שוני לעשות הכל וגם טיפה גדול ממנו בגיל. אני זוכר שבזמן שלקחו ממני מידות לחליפה של החתונה, ניסה אבא של מינה לסדר לי את הכתף שהייתה כנראה טיפונת יותר גבוהה או שאולי נמוכה יותר. זה לא הלך לו עד שניימון הסביר לו בהונגרית שחבל שילחץ עם היד באופן מסיבי, כי ככה זה אצלי. מבלי להבין הונגרית כולנו צחקנו ולא בהונגרית. איך אומרים חתול בהונגרית? ואיך כלב? ולמה תודה זה תמיד קסנם וגם בזק?

שמואל ויסנר ז"ל 1923-1993



נגה ושלמה התאומים ואפילו בפורים


עושים חיים משוגעים עם בגדי ים


מרים מרגרטה עם חיוך מביע קסנם שוני והילדים זורחים


                                                              1984 חתונה בבית המהנדס



בחתונה של שלמה ושרית

יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

האקדח שלי כבר לא יורה



זהו זה. סיפור האקדח שלי תם מבחינתי. ברוך השם החזרתי את האקדח שלי למשטרה. קוראים לזה הפקדה או אם תרצו ויתור. כן הכי טוב בלי אקדחים ובלי מלחמות. וכתתו אקדחיהם למטבעות. הבטיחו לי שגורטים אותו בתוך 18 חודש. מה זה בדיוק אומר?
לפני למעלה משלושים שנה פניתי למשרד הפנים וביקשתי רישיון לאקדוח. הם גם הסכימו בזמנו, כי אז נימוק של, חנות עם דברי ערך כמו זהב כסף ומטבעות הצליח לשכנע את המדינה. היום זה לא עובד וטוב שכך. חידוש הרישיון טעון גם הוא נימוק משכנע וכנראה שמגורים סמוך לקו הירוק או הסגול או סתם קרוב לגבול כלשהו, מצליחים לשכנע שהנשק שלך רצוי עד להודעה חדשה. מי יכול להסביר לי מה ניתן לעשות עם נשק? הגנה עצמית כבר אמרנו. לאיים על השכן המופרע? לא עובד טוב. מוטה גור בחר להתאבד על פני סבל של מחלה. 
 אני לא חושב שחשתי יותר בטחון עם אקדח שרוב הזמן שכן לו בכספת ומעולם לא הרגתי איש. למזלי גם לא הרגו אותי. כשהחזרתי את האקדח חשתי הקלה אדירה. באתי לתחנת המשטרה בדיזינגוף עם שקית מבד ועם אקדח צרפתי די קטן אבל די כבד ואפילו הקוטר ממש בסדר וזה 9 מ"מ קצר. אקדח יוניק צרפתי ואל תזלזלו בצרפתים בבקשה.
האקדח הזה עלה לי לא מעט כסף אבל מה לא עושים בשביל הבטחון. האמת שמעולם לא חשתי בטוח יותר עם אקדח כי מעולם לא הייתי שולף במערב הפרוע. מה דעתכם על סוחרי נשק למיניהם? מי יודע כמה נשק מוכרת מדינת ישראל בסך הכל? לדעתי איש אינו יודע את התשובה. הכרתי שני סוחרי תכשיטים שנפגעו במהלך עבודתם. לא חושב שהיה להם נשק. אמא שלנו תמיד אמרה וחזרה ואמרה שאם יקרה משהו אז לתת ולא להתחיל במשחקים כי משחק החיים שווה יותר. מקווה שלא נזדקק לזה. 
במבט לאחור אני יודע לספר שהאקדח הזה ירה רק במטווחים מסודרים כמו הרצליה, כפר סבא ותל אביב ואין מצב שיריתי בו 500 כדורים. פעם אחת ניקיתי אותו באופן יסודי. בעצם זה לא אני זה רמי האן שאוהב נשקים ומכיר את הפרוק וההרכבה ומעולם לא נשאר לו חלק מיותר כמו בשעונים של אהוד ברק. 

וידר תרמוסים רחוב העליה 34 פינת וולפסון בתל אביב

כלי בית, תרמוסים, שעונים וגם נשק חם ברחוב העליה פינת וולפסון 
האקדח שלי נקנה ברחוב העליה בתל אביב. שלמה וידר ז"ל היה הבעלים של חנות ברחוב העליה  34 פינת וולפסון, שמכרה כל מיני דברים לבית ובעיקר תרמוסים. כן היתה תקופה שהיה סוחר נשק עם כובע מקורי כמו לכאלה באמריקה. היום החנות הזו ממשיכה למכור תרמוסים ואין יותר נשק ובני המשפחה שם ואפילו יש כמה כתבות נחמדות ברשת ואפילו בלוג של הבן. 

כמעט ומעולם לא נשאתי עלי את האקדח, כי זו מטלה לא הכי נעימה ובעיקר בקיץ. כמעט תמיד בכניסה לקניון שואל אותי השומר "נשק?" ואני תמיד עונה "חשק". אני כמעט בטוח שיש קשר לשוני בלשני למילים נשק וחשק. 
כשבאתי לתחנת המשטרה הבנתי שאני לא הראשון שעושה צעד כזה של הפקדת נשק. שני חברים שלי ואפילו מהנדסים עם תעודה קראו לזה הפקרה, אבל ברור מעמיק גילה שהם בעצמם עשו זאת לפני שנים מספר. בישראל יש הרבה נותני עצות ואפילו בחינם.
בכניסה לא ביקשו ממני לפרוק הנשק כי טענתי שכבר עשיתי זאת. ובכל זאת כשנכנסתי פנימה הקפידו שאעשה פריקה תקינה מחוץ למשרד במקום צדדי. מי יודע איפה פורקים נשק? שאלה לא פשוטה ותמיד יש הפתעה לגבי התשובה וככה גם אני נזכר במדריך הירי של חברת להב בתחנה המרכזית בתל אביב שתמיד נותן לך הרגשה שכל מה שאתה יודע הוא בעצם הפוך. האמת שזה כנראה נכון ומאד מעניין לשמוע את הגישות לגבי שמירה על נשק אישי. יש הגורסים שנשק אמור להיות במקום גלוי עם הסבר לסובבים כלומר לבני הבית שזהו כלי נשק מסוכן ויש לנקוט בכל האמצעים על מנת למנוע אסון. מודעות והכרה זה מצד אחד מול האופציה של החבאת הנשק במקום נסתר וכאילו איש לא יודע. יש הגורסים שהחבאה מובילה לאסון כי תמיד מישהו יגלה הנשק ויש סיכוי לאסון. מי מכיר את הסיפור של אריק שרון והבן שלו והפליטה האיומה. 
השוטרת זהר סוויד רשמה לי קבלה על נשק מופקד עם כל הפרטים. היא לקחה גם את האקדח וגם את הכדורים שהבאתי ואפילו את הרישיון שפג תוקפו לפני שנה. היא גם הראתה לשוטרת זוטרה כיצד מתרחש צעד כזה של רישום. השוטרת הצעירה כל כך התלהבה מהנשק שלי שנראה כזה קטן וחמוד אבל יחד עם זאת כבד ואל תשכחו את הנושא של הקוטר. זה 9 מ"מ קצר כמעט כמו עוזי אבל טיפונת שונה. השוטרת המתלמדת מאד התלהבה ונראה לי שהיה צורך להרגיעה עם הסבר מוקפד שהמשטרה לא מערבבת נשקים וחייבים לשמור על הכללים הקשוחים.

מי יכול להסביר לי את הנושא של הסרטים הכחולים עם השוטרים והשוטרות? מה לגבי רופאים ואחיות? האם יש מקומות עבודה היוצרים גירויים נוספים? 
שאלה אחרונה להיום בבקשה. אם לישראל יש גרעין אז בשביל מה כל הצבא והאקדוחים? תודה









כנסת ישראל ובקשה אישית

הכנסת מדליה ממלכתית, תשל"א 1971 עיצוב יעקב צים

בקשה אישית למתלבטים לפני הבחירות
אם אתם יודעים בבטחון למי אתם מצביעים אל תמשיכו לקרוא את הפוסט הזה. רק מאלה שמתלבטים עד השניה האחרונה אני מתחנן ומבקש אל תצביעו ליאיר לפיד ולציפי לבני. זוהי בקשה אישית וממש מהלב. אל תעשו את הטעות הזו במידה ולא החלטתם.
לבני ולפיד יכנסו לכנסת בלי הטובות של המתלבטים. הם ראויים ומי שנחוש ומצביע עבורם זה בסדר וטוב שיהיו בכנסת אם לא למעלה מזה. הרבה קולות של מתלבטים יכניסו איתם אנשים שאיש לא יודע מה יקרה איתם מחר, כי אתמול ראינו מה קרה למפלגות כאלה ואפילו אצל האבא של לפיד. גם קדימה הניעה את כולנו לאחור. אין צורך בסרט חוזר וכושל. לבני ולפיד שיכנסו בקטנה פלוס , יעבדו קצת ואז נראה אותם. מתלבטים יקרים , מקסימים , יפים וחמודים שכמותכם , בבקשה תצביעו אבל לא להם. אני מאד מודה לכם בשם כולנו.

מכירים את המדליה של הכנסת? לא חייבים להיות ח"כ בשביל להחזיק אחת כזו. יש ממש המון כאלה ובעיקר מארד וגם מכסף ואפילו בגדלים שונים. מזהב יש רק שתיים ומעניין מה קרה לזו שהוענקה לאנואר בירושלים? וזה סיפורה של המדליה כפי שמופיע באתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ
הכנסת מדליה ממלכתית, תשל"א 1971
בעיצומה של מלחמת העצמאות נקרא העם לקלפיות לבחור את 120 נציגיו, וב- 14 בפברואר 1949 נפתחה בירושלים הישיבה הראשונה של בית הנבחרים הישראלי במשכן ארעי. בשנת 1958 נורתה אבן הפינה על גבעה נישאה במערב ירושלים למשכן קבוע של הכנסת. ב"חוק יסוד הכנסת, כ"ב שבט תשי"ח" נקבעה ירושלים הבירה כמקום מושבו של בית הנבחרים של המדינה. התפקידים העיקריים של הכנסת נקבעו בחוק: מלאכת החקיקה, אישור הממשלה ופיקוח עליה, בחירת נשיא המדינה, אישור תקציב המדינה ומינוי מבקר המדינה.
פני המדליה
בניין הכנסת המתנשא על גבעה במערב העיר, וכתובת "הכנסת" בעברית ובאנגלית. עיצוב פני המדליות בקוטר 70, 34 מ"מ שונה במקצת מעיצוב יתר הקוטרים.
עיצוב יעקב צים. גלף קרצ'מר – קוטרים 59, 45, 35 מ"מ. משה נוב 70, 34 מ"מ. מיטבעה קרצ'מר: כל המדליות בקוטרים 59, 45, 35, 34 מ"מ.הכט: טומבק 70 מ"מ.      
שתי מדליות הוטבעו בזהב בקוטר של 59 מ"מ. מדליה אחת הוענקה ע"י יו"ר הכנסת לנשיא מצרים בביקורו הראשון בישראל. השנייה שמורה במלאי החברה.

יום שני, 5 באוקטובר 2015

גברת בלוך מבן יהודה 20



הרפורמה בתחבורה הציבורית מצליחה לבלבל אותי עד היום. זה אומנם יוצא יותר בזול אבל בשביל להגיע לרחוב שוקן אני צריך שני אוטובוסים מינימום וגם ללכת ברגל. לפני הרפורמה הייתי חוצה הכביש ולוקח 1 ,2, וגם 3. כולם עברו מקום ושינו זהות. רפורמה בגדול זה מעבר זהויות ומיתוג מחדש. אם זה יותר זול אז בסוף תשלם יותר ביוקר, ואם לא הבנתם אז תצביעו לכחלון ואפילו לביבי זה בסדר, כי אנחנו כבר המון שנים ברפורמות אינסופיות והכל רק מתייקר וחיי האדם שווים לזבל במיוחד אם אתה ערבי, חרדי או סתם שחור ורוסי. מי יהיה הראשון שישים קץ לרפורמות ופשוט יתן לנו לחיות בשקט עם התה והלימון והספרים החדשים. הרפורמה הכי דפוקה שאני מכיר קרויה על שם האיש הכי נחמד וזו חידה עם פרס צנוע.
ללכת ברגל הכי עדיף אבל לא תמיד זה יוצא. בקיצור תחבורה ציבורית זה יופי והכי עדיף מונית ספיישל אבל לא תמיד בא לי להוציא 35 ש"ח שזה פעמיים קפה אצל מארק ואפילו עם עוד משהו קטן בצד וכולל טיפ. סוחרי מטבעות לעיתים הם הכי קטנים בעולם ולעיתים ממש אחרת. 

הנכד של גברת בלוך נהג דן
אז היום אני עולה לאוטובוס שיביא אותי לרחוב עליה ואז כמו תמיד הכרטיס הירוק של הרב-קו לא עובד, והנהג עושה לו כזה קיפולון ואז זה עובד ואני נכנס פנימה ואז אני שומע מישהו שאומר "הי קובי תגיד שלום. מה שלומך?" האמת הייתי מבולבל ואפילו לא שמתי לב שזה הנכד של גברת בלוך והוא אפילו הנהג של האוטובוס של דן, ושכחתי את שמו ולא נעים לי ואנחנו מתחילים לדבר ואני יודע שאוטוטו אני כבר יורד, והוא עסוק גם בנסיעה וגם עם נוסעים ששים אלי רפורמה בתחבורה הציבורית, ואני מוסר ד"ש לאימא שלו אילנה, ואני יודע שהסבתא שלו גברת בלוך כבר איננה ואולי עוד משפט והוא רוצה לדבר אבל עסוק עם נוסעים, וזהו אני כבר למטה והבטחנו שנשמור קשר אבל אין לי שום פרטים ואפילו שכחתי את השם שלו ואולי זה גדי. למצוא חבר בדן זה ממש לא כזה קשה. נדמה לי שהכרתי עשרות חברי דן באופן אישי ובמיוחד את דני רוגובסקי מחברת דן. מי יודע כמה דני/דן היו ויש בחברת דן לדורותיה?
יש מצב שהפוסט הזה יהיה מלא אי דיוקים כי הכל מהראש וללא אימות נתונים רציני. לעיתים בדיקת נתונים לאחר תחקיר מעידה שללא ביקורת נוספת הנתונים הראשונים היו שווים יותר. מי יודע כמה ערבים היו ביפו לפני מלחמת העצמאות? כמה מהם היו נוצרים? מה לגבי השאר? מי בעד זה שיחזרו ליפו? ולחיפה? ולצפת? אני מתנגד לחזור לסקרז'יסקו קאמיננה וגם לווהלין וגם לזכות השיבה.

קרבון 209 ומערכות מים ביוב מ 1937
גברת בלוך גרה בבן יהודה 20. היא ובעלה אפילו היו בעלי הבניין ומקובל להגיד בעל בית ואני לא יודע מי היה הקפיטליסט מבין שניהם, ובטוח ששניהם היו אנשים טובים. יש מצב תיאורטי שהם היו הבעלים הראשונים, או שיותר עדיף שקנו את זה מהבעלים המקוריים ויש מכסה ביוב/מים מתכתי ומרובע בכניסה המעיד על השנה תרצ"ז  שהיא כנראה ממש מההתחלה. תרצז עדיף על לא תרצח ואני לא זוכר אירועים אלימים בסביבה שלנו, חוץ מרצח קטן ממול או סתם שריפת מועדון בושת מתחרה. יש בתים בסביבה שזכו להכיר רוצח אחד או שנים ואנחנו נגיע אליהם אבל לא היום. תודה.
מכסי ביוב מפעם מסגירים הרבה דברים ותזכרו שמערכת היציאות שלנו משאירה סימנים. לדעתי יש מצב שבדיקות קרבון 209 מסוג מסוים מסוגלות לזהות בתוך הביוב את החרא הכי קדום והכל זו שאלה של תקציב.


משפחת בלוך גרה בבניין עצמו עם שתי בנותיהם. האדון בלוך ואשתו היו לפחות בגיל של ההורים שלי אם לא למעלה מזה וכנראה שכן פלוס. אדון בלוך לדעתי היה יליד שנות העשרה של המאה הקודמת. כן הם היו פולנים על בטוח, ואני לא יודע לתת פרטים נוספים ובטוח שבעתיד נמצא. כל דבר עם צאצאים מוביל למידע נוסף. לעיתים יש עודף מידע, אבל כעת אנחנו ממש רק מה שיש לי בראש וככה הכי עדיף אבל הפוסט אינו ערובה למידע בדוק ולכן אם אתם יודעים משהו אחר אז בבקשה תעירו וכל הארה תתקבל בנשיקה ויש מצב לחיבוק סחבקי. 

פולניה מהזן היפה
גברת בלוך הייתה פולניה מהזן היפה. תמיד מטופחת ונהגה לדבר איתי בעברית עם כזה מבטא מסגיר ועם אבא בפולנית ולא נראה לי שהיה להם מה להסתיר ממני. אחת הבנות היא עורכת דין והיא לא גרה מעולם בבן יהודה כי בעלה עסק בשוק ההון. אילנה הבת הגדולה כמדומני תמיד גרה פה ואפילו עם הבן החמוד שזהו נהג דן וגם בת חמודה. הם מכרו את הבניין לפני כמה שנים לחברה שאוהבים אושפלו, ומאז לא ראיתי ולא שמעתי מהם. גברת בלוך עצמה עזבה את המקום עוד קודם ואולי לדיור מוגן. 
גברת בלוך תמיד הייתה מאירת פנים, יפה ומטופחת וכשהיו צרות עם אזעקות סרק מהחנות מטבעות שלנו בלילות לבנים, נהגה ליידע אותנו טלפונית וזה דבר חשוב וראוי להערכה. אני זוכר את היום בו פינו את בעלה לבית החולים ומשם כבר לא שב. היה לה מבט כזה בעיניים שאמר הכל. אילנה וגם אחותה דומות להורים.

מתי גולן העיתונאי והבן של האחות של גברת בלוך?
הדבר הנוסף והממש לא חשוב שאני זוכר לגבי גברת בלוך מבן יהודה 20 זה שהייתה לה אחות. גם אחותה כנראה הייתה פולניה ויש לה בן וקוראים לו מתי גולן והוא אחלה עיתונאי ובלי שום פלברות. איש הגון לטעמי ובלי משחקים. מעולם לא ניפגשתי איתו למרות שאת אימו כן. אגב המידע הזה הוא מידע שאמא שלנו אמרה, ויש סיכוי קלוש שהוא לא מדוייק ורק בגללי. בכל אופן מתי גולן הוא עיתונאי מהסוג הלא מתחנפן ונאמן לעקרונותיו. את זה שהוא תקע לשי ודרור (שיעור עיתונאי בנושא אתיקה מקצועית בצורת תביעת דיבה וגם זכה בה) יש ללמד כל איש ומכל סוג, למרות שאני מאד אוהב את תוכניתם. 60 אלף ש"ח פיצוי משאירים לעיתים חותם תזכורת לשני שדרנים צעירים ויהירים עם אף למעלה. שיעור באמצעות הכיס הוא שיעור ראוי. סטירה חינוכית זה משהו לא מתוכנן והיום זה אסור בתכלית האיסור. 
אז אחרי ברור עם מתי גולן ברגע זה , קיבלתי תשובה שאכן יש משהו אבל האחות של גברת בלוך היא רק האמא של אשתו של מתי גולן ואפילו אשתו לשעבר וסליחה על הסלט אבל תודו שזה סלט חמוד. 





חצי מגרש עם בלטות צבעוניות וגם גן ילדים
הבניין בבן יהודה 20 הוא על חצי מגרש. המצב שלו לא משהו והתמונות אומרות הכל. אני מעריך שבבוא היום יורידו אותו ויבנו מחדש למרות שאני כנראה לא כזה מבין כי לבנות על חצי מגרש זה לא הדבר הכי משתלם ואם אני הייתי הממונה על הרפורמה האגררית המתאימה הייתי מאפשר לבנות גם למעלה גבוה, וגם למטה עמוק מאד ובשלב מסוים מאפשר לצאת לצדדים עם ידים על הראש וגו זקוף.
עליתי בחדר המדרגות שזה הדבר הכי מתבקש, ובכל קומה בלטות צבעוניות מפעם בצבעים שונים ולי זה מוזר אבל כנראה שככה עשו ואם בלטות צבעוניות זה שטיחים אז צבעים שונים מתבקשים. בהתחלה זה מוזר אבל בהמשך ממש נחמד לאללה. אני בקושי זוכר משם שכנים מקוריים אבל בכל זאת את החנות הממש קרובה אלינו שהיתה שם משפחה פרסית שבאו במקור מדימונה עם הבן ניסן, שעשה שם כמה וכמה דברים כולל צילום ועוד דברים ובסוף אחרי הרבה שנים החזיר את המפתחות וקיבל את חלקו באותם דמי מפתח. היום יש מרפאה מאד עסוקה של רופא עור ומין וגם אני מבקר אצלו לעת הצורך. תמיד עסוק אצלו והמקום הוא במקום שתי החנויות שהיו בעבר ואני פשוט לא זוכר מה הייתה החנות הצמודה לחנות הצילום. יש מצב שזה היה מסביב לעולם של סימה עברון שעברו מקום על רקע תקנות מתחדשות של דמי מפתח ההולכים ונוגסים עד שלא ישאר דבר. גם אלי תבור העיתונאי מהעולם הזה ועוד היה נוהג להסתובב שם עם משהו בנושא תיירות ואולי היה לו משרד במקום.
היום יש בקומת הקרקע ומאחור גן ילדים, וזה הדבר הכי נהדר שיכול להיות בכל מקום בו רוצים חיים. אין כמו גן ילדים וזה קצת הרבה יותר עדיף על מה שהיה שם לפני זמן לא רב ואל תיכנסו איתי להסברים כי לא הייתי שם מעולם אבל לעיתים מבינים דברים לפי תנועת הדברים ובעצם הגברים.
יש לי מזכרת של כף פח או יעה לפחמים ממש מפעם מהבנין של גברת בלוך וקיבלתי את זה מאילנה הבת.


בלטות של חוני המעגל - ספר עם צבעים יפים ונייר משובח אחול בלטה
מי מכיר את הספר של חוני המעגל על בלטות? שמעתי שיש חנוק בבן יהודה 18א' שמוכרים אותו ממש בזול עד גמר המלאי. הספר הזה אולי לא עושה רושם רציני ומזמין בהתחלה, אבל הוא אחלה דבר עם המון צילומים נהדרים עם דוגמאות של בלטות מכל הסוגים וגם כמה מאמרים מקוריים ומדליקים.
חוני המעגל בלטות Balata עריכה וצילום. עיצוב הספר:שוש וסרמן. ליווי ויעוץ אומנותי:רעיה זומר. עריכה לשונית:יובל הלפרין. הפקה והוצאה לאור:דני וילנסקי. מאמרים - שולה וידריך חוקרת תל-אביב. יואב דגון, מוזיאון נחום גוטמן. צבי א' פומרוק-שלוש. ערבית דוד שוחט.
כל הזכויות שמורות לוילנסקי הוצאה לאור, תל אביב 03-5606003

חוני המעגל אחול בלטה הוצאת וילנסקי 




חנוק המטבעות בבן יהודה 18א ממש צמוד לבן יהודה 20 בתל אביב



ד"ר דורפמן בן יהודה 20 למבוטחי העור והמין של מכבי