יום שישי, 31 ביולי 2015

חוכמת הפלטינה מפורט סעיד של אייל שני

ט"ו באב חג האהבה תל אביב. מצד אחד פורט סעיד בר פופולרי..
מצד שני בית הכנסת הגדול באלנבי כנס של מודעות "
צילם Eldad Mannheim

אציל או חציל?
פלטינה היא מתכת אצילה. אולי אפילו אצילית ותמיד אציל נשמע לי יותר כמו חציל כי מעולם לא ראיתי אציל אמיתי וגם אם כן, אולי זה בכלל אציל מזויף.  חצילים זה פוסט אחר וחייבים את אליסה בניש ולא היום. האם ביבי משתייך לאצילים? האם צבע השיער שלו טבעי או שיש פה משהו בגוון הפלטינה?  היום רק מעט על הפלטינה שאני מכיר וגם משהו מחוכמת הפלטינה ואני מודיע לכם שיש פה חוכמה מיוחדת ואפילו יותר מזהב. זהב לבן זה לא פלטינה. זהב נשאר זהב גם אם הצבע שלו לבן ולדעתי ניתן לעשות זהב גם בצבע סגול. אפילו ירוק. פלטינה בצבע זהב לא שמעתי ואני לא מכיר אבל בתחושה שלי זה אפשרי. שווה בדיקה.
המתכות הבאות פלטינה, כסף ופלדיום מאד דומות בצבע שלהן. עין לא מיומנת תתקשה להבדיל. גם בעלי ניסיון לא בהכרח יזהו. מחירי המתכות האלה שונים מאד. כסף זול ופלטינה יקר וככה גם כמעט הפלדיום.  

הבחור הכי עדין והכי מבין
אבשלום סייג האח של ורדית ומומחה לעיבוד מתכות עדינות, אצילות ובכלל מבין אמיתי בתחום מסביר לי בצורה נינוחה מנפלאות הפלטינה. אבשי מכיר את הנושא גם באופן תיאורטי כלומר טבלאות, מספרים, נוסחאות וגם בתכלס בשטח ובמקום. אבשלום מבהיר לי שפלטינה קשה לעיבוד בשל כמה גורמים. אין לזה קשר ישיר לעובדה שהשוק המסחרי שלה הרבה יותר מצומצם לעומת זהב למשל. בהיבט הטכני מסתבר שהפלטינה סותמת את כלי העבודה העדינים כמו מקדחים ופצירות בשל היותה "נמרחת". מי שעובד עם זהב וכסף סובל על אמת ברגע שזה מגיע לעבודה עם פלטינה. תודה לאבשלום סייג המקצוען והאיש הכי מנומס ועדין בתחום שלנו.
מיחזור פלטינה יקר יחסית לזהב. נדמה לי שהכל בתחום הזה נעשה בחו"ל כי בארץ זה לא מספיק כלכלי. הבדיקה שאורכת זמן רב עם חומצות חזקות ומאכלות וזה אומר, 7 ימים ולילות לפחות. הארץ שלנו קטנה מדי לדברים לא כלכלים חוץ מעניני צבא ובטחון. פלטינה לא מקנה בטחון בכלל למרות שכל שירותי הבריאות והאשראי מתגאים בפלטיניום כדבר הכי הכי. 
לפלטינה שימוש קטן ברפואה, ככה גם לגבי ממירים קטליטים במכוניות חדשות יחסית, ופעם היה גם פלגים פלטינות ואין לי מושג מה קורה היום בתחום הזה. דבר אחד אני יודע בוודאות שהרבה מבלטים נשברו בהפקת מדליות העשויות פלטינה. ברוסיה תמיד אהבו תכשיטי פלטינה מיוחדים ומעוצבים. 
בקיצור בלבול מוח גדול ותוצאה קטנה ועוד לא דיברנו על רווח בכלל. בסוף התהליך תמיד גם מחייב ציפוי רודיום. רודיום נושא בפני עצמו ואני לא יודע כלום ובעצם לא כלום.
מטבעות ומדליות מפלטינה ראיתי באופן יחסי די הרבה. מטילי פלטינה ראיתי פעם אחת וליתר דיוק חצי מטיל ובסופו של יום אותו VIP קיבל את הצעתי למכור זאת בעצמו בלונדון במחיר סביר. פה בארץ זה היה קשה והמחיר שהוצע היה לא משהו בלשון המעטה.
אוסף המדליות הישראליות הפרטיות מפלטינה הכי מרשים שראיתי הגיע לתל אביב מאיטליה. האיטלקי שלנו היה לבוש משהו משהו כדרכם של בני איטליה. אני בטוח שראיתי על הראש שלו בורסלינו אמיתי. לא נראה לי שהוא היה מאפיונר. האם יש יהודים במאפיה באיטליה? פעם גם הוזמנתי לבצע הערכה עבור המשרד של קסירר וסוכובולסקי רואי חשבון. הם ניהלו עיזבון של אוסף מרשים של מדליות פרטיות מישראל. סיפור האוסף הזה או נכון יותר סיפור הערכת האוסף והשתלשלות הענינים המוזרים יגיע בהזדמנות אחרת. 

 מדלית השחרור מדליה ממלכתית תשמ"ח 1988 פלטינה - PURE PLATINUM עיצוב רוטשילד את ליפמן (רולי) צילום אליעזר מורב

מדליות ישראליות מפלטינה
בישראל שאני מכיר נעשו מספר מדליות מפלטינה. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ ז"ל, עשתה כמה מדליות בודדות. נדמה לי שעשו את המדליות הבאות. 25 שנה למדינה, 40 שנה למדינה, 50 שנה למדינה ואפילו 60 שנה למדינה שזה כבר עם החברה הישראלית. גם בחגיגות 3000 שנה לירושלים עיר דוד 1995 עשו מדליה של אונקיה שלמה להוציא את מדלית השחרור בחגיגות הארבעים ששם זה רק חצי אונקיה. למה? ככה. החברה הישראלית למטבעות ומדליות שהיא הממשיכה של החברה הממשלתית, עשתה גם סדרה של עשרת הדברות מפלטינה. מדליות ממש קטנות במהדורה קטנה שנחטפה כולה, כי אספנים כבר אמרנו הם עם הסובל מבעיה בלתי פתירה. קניה של משהו מרגיעה אותם עד לפעם הבאה. 
גם חברות פרטיות כמו ישנומט ואמנוגרף שקל, בשנות השישים והשבעים, עשו די הרבה מדליות ואפילו מאד מוצלחות לטעמי. יש כנראה לפחות 30 מדליות שונות עשויות פלטינה ואף לא מטבע אחד ישראלי של בנק ישראל למרות שאני זוכר כוונה כזו לגבי מטבע נמל קיסריה ואולי אני שוב מדמיין. בקיצור פלטינה זה משהו די מיוחד ושונה, ואני מכיר בקושי שני אנשים שנהגו להשקיע במתכת הזו ולעצמם.
אם כבר מזכירים פלטינה ונומיסמטיקה אזי המטבעות הרוסיים של 3 , 6 וגם 12 רובל מפלטינה זה דבר חם ומיוחד, למרות שהם הוטבעו לפני כמעט 200 שנים. פעם ואפילו בזמן שלי המטבעות האלה עלו סכומים סבירים אבל מאז שנולדו אוליגרכים המטבעות האלה הפכו לימבה כסף. יש לי סיפור וחצי על מטבעות רוסיים מפלטינה ואפילו משנת 1833. מישהו אמר לי שלרוסיה ולדרום אפריקה יש הכי הרבה פלטינה וגם שם זה ממש לא הרבה. נדמה לי שהפלטינה הגיעה לכדור שלנו ממקומות אחרים וממש רחוקים. אני לא בונה על המקומות האלה וגם לא על חלליות לשם.  


דמות מיוחדת בשם בודי
הכרתי באופן ויזואלי דמות ציורית מעולם האגדות שהקשר שלה לפלטינה היה די מיוחד. קראו לו בודי והוא היה יהודי ממוצא עיראקי שנהג להיות מעורב בשוק שלנו באופן עקיף. הוא היה מלווה כסף ואפילו בריבית. בודי היה הולך באופן מאד מיוחד ואני בטוח שהוא היה דמות אחת המחוברת לסיפורי אבו נימר למרות שמרחב הפעילות שלו היה סביב בית הכנסת הגדול באלנבי. עמי פישמן זכר צדיק לברכה, תמיד היה מנסה לדבר איתו ואפילו בערבית עם ניב רומני. תמיד כששאל אותו לשלומו נהג בודי לענות לו בנושא של מחיר הדולר. כשהיה עושה לו סימן עם היד לשלומו, היה בודי עושה בחזרה כאילו למטה או למעלה כאילו רוצה להגיד על המגמה של הדולר. פעם מישהו אמר לי שלבודי הזה יש 600 פלטינות כ"ה והוא אפילו ראה אותן. אני לא ראיתי מעולם יותר מחמישים מדליות פלטינה בפעם אחת וזה קרה רק פעם אחת יחידה ובודדה. כן אלו היו גם אותן מדליות של 25 שנה למדינה הנפוצות מאד עם קופסא אדומה ויש גם קופסא שונה ושחורה לתושבי חוץ. 
בארץ כאמור השוק של הדבר הזה די בעייתי ואני לא מהממליצים. אגב אני לא ממליץ על שום דבר באופן קבוע. אפילו לא לגבי חתונה. זוגיות זה משהו אחר ולא חייבים להתחתן.  מי מכיר את רחוב המליץ בתל אביב. פעם גר שם סוחר מתכות ידוע. כן הוא גם קנה ומכר פלטינה.
בדרך כלל מה שמגיע לשוק המשני שזה השוק שלנו סוחרי הרחוב המדובללים, הן אותן מדליות ממלכתיות ובמיוחד מדליה כ"ה שנים למדינת ישראל שהונפקה בעשרת אלפים יחידות. זוהי כמות מאד גדולה וזה הפריט הכי מוכר בתחום הפלטינה בארץ. זוהי אונקיה טהורה שלמה בטוהר 999. לעיתים יש מצב שיש שם רק 30 גרם או אפילו פחות מזה ולא ממש 31.1 גרם שזה אונקיה טרוי. ראיתי מקרה ואולי שנים שהיה גם יותר. בדרך כלל זה פחות. למה? ככה.
בישראל מקובל גם לכתוב pure platinum בדופן המדליה. יש גם לעיתים במדליות הפרטיות משהו דמוי נחש ואני לא יודע מה זה. אולי הנחש של משה. לא בטוח. ועדיין אנחנו לא בחוכמת הפלטינה אבל תזכרו את הנחש של משה כי אולי זה יתחבר למשהו. תודה רבה.

המדליה הממלכתית הראשונה והכי נפוצה מפלטינה היא 25 שנה למדינת ישראל 1973


מדליה כ"ה לישראל פלטינה 1973
כ"ה למדינה מדליה ממלכתית, תשל"ג 1973 בעשרים וחמש שנות המדינה גדלה האוכלוסייה פי חמישה, ניבנו עשרות ערים ומאות כפרים על אדמה שבחלקה הייתה שממה או מדבר. גדלה התנובה מחקלאות. תעשייה מודרנית כבשה לה שוקים ליצוא. במשך עשרים וחמש השנים היווה ביטחון המדינה בעיה מרכזית, ורבים היו הקורבנות בנפש וברכוש שישראל סבלה במלחמותיה. אולם למרות ניצחונותיה בשדה הקרב, נשארה השאיפה לשלום עם המדינות הערביות ראשונה במעלה במדיניותה. פני המדליה הסמל הרשמי של חגיגות שנת העשרים וחמש – מנורה, וסרט היוצר את הספרה 25 ועליו כתובת "ישראל". על השפה, למטה, כתובת באנגלית "שנת עשרים וחמש לישראל". גב המדליה שנים עשר המזלות, מתוך הפסיפס שנתגלה ברצפת בית-הכנסת מהמאה השישית בחפירות בית-אלפא. היקף על מדליות הפלטינה "פלטינה טהורה" באנגלית. מספור כל המדליות ממוספרות. עיצוב גדעון קייך. גלף  משה נוב. מיטבעה  פלטינה – מ 5000-1 רובינס אטלבורו ארה"ב, מ 10000-5001 המיטבעה הממשלתית בירושלים. מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ. 

פעם הקפה של לושי ברחוב הר סיני 5 והיום קוראים לזה פורט סעיד של אייל שני
פעם מוישה גליקמן ז"ל סיפר לי את הסיפור הבא שקיבלתי לכך אישור מלא משלמה אוחיון יבדל"א, ושניהם הם הכוכבים הראשיים בארוע המכונן שהתרחש בתל אביב של שנות השמונים המאוחרות לערך. המיקום ממש קרוב לבית הכנסת המרכזי. תמיד טוב לעשות עסקים ליד מקומות קדושים, והסביבה כולה הייתה תמיד הצנטרום של התחום שלנו ולא רק. החנויות של יאיר נחמני, פרץ שלמה, משפחת הבדלה, אדי לופוביץ , משפחת גלעדי, משפחת בר יעקב ועוד נמצאות במרחק ממש קטן.
היום יש שם  ממש בצמוד מקום הומה בשעות הערב בשם פורט סעיד של אייל שני ואני לא יודע למה בחרו בשם הזה. רק כשהבן שלי ניר סיפר לי על המקום הזה נולד לי החיבור הזה בין שני המקומות של אז והיום. אין מקריות אמר מי שאמר ואני עוד מחפש אותו.  
פעם ברחוב הר סיני 5 פינת אלנבי 108 - בית מני, בקומת הקרקע היה בית קפה של מבוגרים. לידו היה מכון צילומים של אחד בשם בורוכוב וגם משרד נסיעות של אחד ויימן עם אופנוע והייתה לו גם אחות יפה ומאד מיוחדת. פורט סעיד המצליחה והלא זולה הולכת ומתפרסת על החנויות מפעם. היום נשאר שם רק בורוכוב. בית הקפה של לושי הפך למקום בו מיקמו את השירותים המוזרים. בלילה יש שם חיים מעולם אחר. 
בהמשך בסוף כלומר בהתחלה של הר סיני 2 הייתה חנות המטבעות של מאיר אהרוני שפעם היה מנהל סניף דאר בשכונת בבלי. היום זה חלק ממשהו קולינארי בהתהוות. 
בית הקפה הצדדי שלנו היה מעט חבוי ולאחת מבעלי בית הקפה הזה שהיה בדמי מפתח קראו לושי והיא הייתה הונגריה חמודה, למרות שכבר הייתה זקנה מקומטת ומעט צרודה, אבל המבט הממזרי והחרמני נשאר לה גם בגיל גבורות. בבית הקפה הזה נהגו לשבת סוחרי מטבעות ובולים וגם אספנים וגם סתם אנשים מהסביבה ואפשר גם להגיד סתם בטלנים. בית קפה שהוא סוג של בורסת רחוב ומקום מפגש לאנשי מקצוע בתחום שלנו. שלום וולף, שלום רנן, יאיר נחמני ועוד רבים היו מיושבי המקום. מדי יום שלישי נהגו לפקוד את המקום הזה סוחרים מכל הארץ כלומר ירושלים, חיפה, נתניה, חדרה ואפילו מבאר שבע ואילת. יום שוק קראו לזה וגם יום בורסה וגם בתי קפה צמודים כמו מיראז' ועוד חנויות של סוחרים נהנו מאותם מבקרי חוץ. היום כאמור אין בית קפה ורוב המבקרים של אז שוכני עפר. שלמה אוחיון אחי הבכור חי וקיים והוא גם זה הנותן לי אנרגיה וכוחות בחנוק.

מבט מתוך הקפה של לושי של פעם לעבר בית הכנסת הגדול באלנבי

פעם בית קפה למבוגרים והיום פורט סעיד לצעירים

קניה ומכירה וגם מיד ליד עם לחיצת יד וגם מזל ברכה
אז חזרנו לבית הקפה של לושי החרמנית הזקנה ולאותו ארוע מכונן בו טמונה חוכמת הפלטינה מבחינתי.
שלמה אוחיון אחי הבכור ישב עם מישהו שמכר לו כמה פריטי אספנות של מטבעות ומדליות. לא הרחק ממנו ישב מוישה גליקמן שכולם קראו לו משה תדיראן כי פעם עבד בחברת תדיראן בתחום הבטריות. מוישה ז"ל היה חבר ילדות של אבא שלנו עוד בפולין ומי שהכניסו לעולם המטבעות וגם אותי לימד דברים רבים וחשובים ולא בטוח שהפנמתי את רובם. מוישה איש אשכולות וידען בתחום שלנו והזכרתי אותו לטובה בפוסטים קודמים ועוד יהיו גם בעתיד. מוישה ישב בצד ולא התערב אבל היה ער למתרחש לידו כלומר לשולחן של שלמה שקנה אי אלו פריטים וברור שתמיד גם מזמינים קפה ואולי עוד משהו בצד כמו עוגה או סוג של טוסט עייף. הקפה של לושי לא היה משהו מפואר והתאים עצמו לאוכלוסיית האספנים החסים על כספם בנושא אוכל ושתיה, אבל יוציאו אלפיה בשניה על מדליה חבוטה. שלמה ומוישה לא היו מהזן הזה בכלל ותמיד הזמינו שתיה לעצמם ולאלו שישבו איתם. לעיתים לושי הייתה צועקת על אנשים שילכו הביתה אם הם לא מזמינים כי המקום שלה זה לא לפרזיטים. 
העיסקה של שלמה  הסתיימה. הוא קם לסיבוב משחרר וחילוץ עצמות. מוישה גליקמן קרא לו לשבת איתו. הוא שאל אותו אם העיסקה נגמרה והאם הוא שלמה מעוניין למכור את מה שקנה בזה הרגע. קוראים לזה "מיד ליד" כלומר קניה ומכירה זריזה ונשאר הרווח במידה ופעלת נכון. שלמה ענה "בטח אני מוכר וגם קונה. בבקשה משה". אז משה שאל "כמה?" ושלמה ענה לו את המחיר המבוקש ומשה שאל אם הוא בטוח במחיר ושלמה ענה שכן כי סוחר הוא סוחר ויש מילה וגם בטחון עצמי וכבוד ויש עיסקה ולחצו ידיים וספרו הכסף וכולם מרוצים וכעת אנחנו כבר לקראת הסוף עם חוכמת הפלטינה. 

חוכמת הפלטינה או גילוי סודות מקצוע
מוישה אמר לשלמה לשבת לידו ואז הוא שאל אותו אם הוא יודע מה בעצם הוא קנה ומכר. שלמה עונה "כן זה מדליות ישראליות פרטיות וקטנות. המדליות עשויות מכסף וקניתי ומכרתי ויש רווח והכל בסדר". אז מוישה מתחיל להסביר לשלמה בשפה ברורה ובלשון בהירה. "אתה סוחר ואיש מקצוע ואתה צריך לדעת מה אתה קונה ומה אתה מוכר. איש פרטי שאינו בתחום יכול לעיתים לעשות כל מיני דברים. לא תמיד הוא יודע ומבין, אבל אתה סוחר בתחום ואתה צריך לקבל אחריות למה שאתה עושה ולא חייבים לעזור לך כמו לאיש שאינו מיומן. אז מהיום תדע שמה שקנית ומכרת זה לא כסף למרות שזה מאד דומה בצבע. כסף ופלטינה זה ממש דומה אבל ממש לא דומה במחיר. לעיתים זה פי 50 יותר וגם פי מאה. המדליות שלך שקנית ומכרת הן פלטינה ולא כסף והמחיר בהתאם. בפעם הבאה כבר תדע וככה גם תלמד כמה לקחת. קוראים לזה דמי לימוד וביידיש רבה געלט. אתה מבין מה אני אומר?" שלמה היה כנראה מאד מופתע אבל כמי שמכבד את המילה והעיסקה הבין שהסחורה שמכר שווה פי כמה וכמה ובכל זאת החיים ממשיכים ובפעם הבאה אולי נלמד ואולי יהיו טעויות אחרות אבל נדמה לי שהבין משהו מחוכמת הפלטינה. 
הפוסט הזה מספר סיפור אבל יש בו לדעתי הרבה מעבר לכך. אתיקה וסודות מקצוע הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ניתן לדבר על זה מפה ועד למקומות מהחלל שמהם כנראה הגיעה הפלטינה. אם בא לכם לדבר על זה אז טוסו לשם ונראה.  








יום ראשון, 26 ביולי 2015

מדליון מגדל דוד תערוכה ראשונה לאמנות 1921


ירושלם מגדל דוד
בנצי קוטלר מכה שנית. והפעם מדליון מרוט ומעט חבוט ואפילו שחוק העשוי אלומיניום יא עיוני. זה שהמדליון הקטן הזה מוטבע רק על צד אחד, לא אומר שזה שווה פחות אבל אולי זה רמז למי שעשה אותו בשנת 1921 שזה בדיוק שנה לפני שאבא שלנו נולד. אני לא יודע וגם לא שמעתי שמישהו ראה דבר כזה בעבר. דברים משתנים ויש מצב שבקרוב מישהו יוסיף לנו מידע מחכים על המדליון הזה, שנקנה על ידי בנצי קוטלר באחד השווקים בתל אביב יפו.

בנצי קוטלר אצלי בחנוק בן יהודה 18א

תמונה משופצרת
בנצי קוטלר היה אצלי והראה לי את המדליון שקנה. בעצם הוא הראה לי תמונה שצילם באיפון והאמת שהתמונה לא משהו. אז ביקשתי מאליעזר מורב שיעשה משהו ואכן התמונה המשופצרת של אליעזר שיפרה את המצב פלאים. תודה לאליעזר וכעת רואים יופי את המדליון הקטן שקנה בנצי קוטלר ואני יודע שהוא לא שילם הרבה, כי לא ביקשו ממנו יותר ממה שהוא נתן ואפילו במזומן. הצעתי לו פי מאה על הפריט הזה אבל בנצי קוטלר לא רוצה למכור כי הוא אספן ורווח כספי לא מדבר אליו ורק מידע או אפילו אינפורמציה על המדליון המדליק הזה. תיאורטית אני מוכן לשלם גם פי מאתיים ובכל זאת מעשית המדליון נשאר אצל בנצי ואני בכלל לא אוסף מדליונים כי אם רק את הסיפור שבא איתם ובדרך כלל זה בחינם אבל שווה המון. 

כתוב שם בשלוש שפות, עברית, אנגלית וערבית "תערוכה ראשונה לאמנות 1921". כמו כן בעברית בלבד ירושלם ובקטן יותר מגדל דוד. הקוטר 26 מ"מ.
רואים את מגדל דוד וכאמור הכתובות מסביב. הצד השני חלק. רואים שזה היה תליון עם צ'ופצ'יק שהזמן לא עשה לו טוב. יש כנראה מספיק פריטים שאנחנו לא מכירים וכשהם צצים אז משהו נוסף מתברר או מתאמת. פעם פרופסור יעקב משורר המנוח, הראה לנו מטבע עתיק של יוון הקלאסית ככל הנראה. היה שם תיעוד על פני המטבע של שער העיר הקדום שלא שרד אבל הוזכר על ידי מישהו. מזל שיש מטבעות ומדליונים שלעיתים מביאים לנו משהו שלא הכרנו ממקום אחר. המדליון הזה לימד אותי לראשונה על תערוכות מגדל דוד שהחלו כאמור ב-1921 

נראה לי שכעת צריך לבדוק עם ד"ר אירה ריזק מאמריקה הגדולה, לגבי הפריט הזה, כי פה אצלנו אין בינתיים איש שיכול לומר משהו נוסף, חוץ מכמה מילות התפעלות או סתם מבט מזלזל. 
הפריט הזה מקורי ומי שחושב אחרת שיהיה בריא וימשיך בבקשה לשחק דוק ואפילו במגדל דוד.



יום רביעי, 22 ביולי 2015

חוש חש וחוש look


מדבר מירושלים , נולד בברזיל וחי בדגניה
מישהו מירושלים מצלצל לחנות. "שלום אני מירושלים וברצוני לדעת כמה דברים על מטבעות של סבתא שלי ולא בא להגיע לתל אביב. אפשר לשאול בטלפון או לשלוח תמונות?" 
אני יושב בחנוק ועונה "בוודאי שבטח ירושלמי. יש לנו שרות כזה חינמי שאתה שואל ואני מנסה לנחש במה מדובר וגם אומר לך השווי בזמן אמת או בהמשך באופן חופשי והכל בחינם גם לכאלה מירושלים... קוראים לזה חוש look וזה עובד בסדר"
מישהו מירושלים "ואללה, אתה יכול לדעת מה יש לי? כזה חוש חש"
אני בחנוק עונה  "כן תנסה אותי ותגיד לי מה אתה רואה על המטבע וביחד נדע במה מדובר. אמרתי חוש לוק וזה מרחוק. אם אתה מגיע לחנות אז זה חוש חש. אם זה דברים ישראלים אז זה ממש בועז קלי קלות"
מישהו מירושלים "לא הבנתי. אני משה ולא בועז"
אני  "משה זה בסדר. בועז קלי קלות זה כזה ביטוי מפעם שכאילו זה די פשוט"
הירושלמי "אה אתם בתל אביב יש לכם כאלה ביטויים שאנחנו הירושלמים לא מבינים. סליחה"
אני  "תגיד וכשאתם אומרים אשתנור זה ברור? ומה לגבי זיגי? בנדורות, ומה עם בנות של קבלנים?"
מישהו מירושלים "טוב אני לא ממש מירושלים ואני לא מבין על מה אתה מדבר בכלל.."
אני  "אז מאיפה אתה? אמרת ירושלים.."
מישהו מירושלים "עכשיו אני בירושלים כי סבתא פה אבל אני בכלל מדגניה.."
אני בחנות "דגניה? מה אתה קיבוצניק?.."
מישהו מירושלים "אני נולדתי בברזיל אבל ההורים שלי מפה ובינתיים טוב לי פה"
אני "דגניה ואללה? דגניה א' או ב'? יש אפילו מטבע ישראלי מניקל שנקרא דגניה"
ירושלמי שנולד בברזיל וחי בדגניה "יופי אבל אולי נחזור למטבעות של סבתא.."
אני "בסדר תקח מטבע ותגיד מה אתה רואה שם. תתאר אותו"
ירושלמי "רואים שם כזה משהו כמו עוגה וכתוב יום עצמאות 10 לירות תשל"א"
אני "תשל"א כלומר 1971 זה שלח את עמי מטבע מכסף 10 לירות. שווה חמישים ש"ח. ככה אני משלם"
ירושלמי "לא שלח את עמי. כתוב המדע בשרות ה.."
אני "אתה צודק כן זה מטבע מדע ויש אריזות בצבעים שונים של ירוק, כתום. גם שווה חמישים ש"ח"
ירושלמי "כן כן יש הרבה כאלה וגם כעת אני רואה שלח את עמי ויש גם פדיון הבן וגם עוד כל מיני צבעים ואריזות מאד מוזרות. יש גם אלבום כחול עם מדליות גדולות. טוב אני רואה שזה הרבה דברים. אמרת שאם שואלים אותך אז אתה נותן מחירים. אולי אשלח לך תמונות לווצאפ? "
אני "אבל אין לי ווצאפ. תשלח למייל של החנות ואני אשיב לך. אמרתי לך יש לנו כזה שרות חוש לוק ואתה מוזמן בצור קשר באתר שלנו לידרמן"
ירושלמי "יופי תודה אני כבר שולח בחוש לוק שלכם"

אם אתם לא מאמינים אז בבקשה 



מטבע המדע בשרות התעשייה 1971 
עיצוב שלמה רותם החברה הישראלית למטבעות ומדליות

המדע בשרות התעשייה מטבע יום העצמאות תשל"א, כ"ג למדינה, 1971 

תעשיות עתירות מדע (תע"מ) הן התעשיות שבהן משקעות תוצאות המחקר החדשני והמתקדם ביותר, כדי שמוצריהן יצליחו לחדור לשווקים התובעים מוצרים מתוחכמים. קריות תע"מ הוקמו בירושלים, בחיפה, ברחובות, ובמרכז למחקר גרעיני בנחל שורק. המפעלים המרכזיים בקריות תע"מ נהנים מהידע המתקדם המושג במעבדות של האוניברסיטאות והטכניון ובמכוני המחקר הישראליים. משרד הביטחון וצה"ל מקיימים מעבדות לפיתוח תע"מ לצרכי ביטחון.
פני המטבע במרכז, ציור סכמטי מסוגנן של הבניין המרכזי של הכור הגרעיני בנחל שורק. מעל זה, הערך הנקוב של המטבע – "10 לירות ישראליות", ומתחת לדגם השנה "תשל"א 1971", על השפה התחתונה "ישראל" בעברית, בערבית ובאותיות לטיניות. עיצוב שלמה רותם

דן אהרונובסקי ומטבע השני גרוש



מי ראה חיילים אנגלים בפלשתינה א"י?
דן אהרונובסקי עבד בבנק לאומי. זה כל מה שאני יודע על עורך דין דן אהרונובסקי ז"ל שעבד בבנק לאומי לישראל ואפילו בסניף המרכזי. כן היה לו גם זקנקן קטן בסוף הסנטר, וחיוך נעים וגם משקפיים ואני זוכר אותו היטב. דן אהרונובסקי היה אצלי כמה פעמים ותמיד עם צחוק כזה ופנים טובות ובכל זאת רק מסיבה אחת אני זוכר אותו ואין לזה שום קשר לעובדה שנדמה לי שהשאיר לי את כרטיס הביקור שלו. כן אני אוהב כרטיסי ביקור ויש לי כמה סיבות והראשונה שזה לא עולה כסף בדרך כלל. 
לעיתים המעט מידע גורם לך לדמיין דברים או פשוט להתאמץ עם אותו זעיר מידע. לעיתים המעט הוא המון והדימיון חוגג. כן כעת אני מבין שדן אהרונובסקי נולד לפני שהמדינה נולדה ויש מצב שראה פה בריטים על אמת ולא כמו ביבי שחשב ככה ואולי סתם התבלבל. אין כמו דימיון לחיים נהדרים. אחרי הפוסט הזה אני בטוח שאדע על דן אהרונובסקי הרבה יותר ויש כבר התחלה. מישהו אמר שאין מקריות והכל מהשמיים. ותודה לדפנה יעלון שבעזרתה ובזכותה נולד הפוסט הזה והיא בכלל לא הכירה את דן אהרונובסקי המנוח. 

פונטים מפלשתינה א"י


כשבגרוש היה חור והלירה הייתה לירה
דן אהרונובסקי ז"ל נהג להגיע אלי והייתה לו רק בקשה אחת. הוא קנה אצלי מטבעות מנדט. יש הרבה שאוהבים מטבעות מנדטוריים ובכל זאת אני זוכר אותו ולא את האחרים. דן אהרונובסקי קנה רק מטבעות מסוג אחד. כן דן אהרונבסקי זכור לטוב, שתמיד רצה מטבע של 20 מיל או אם תרצו מטבע של 2 גרוש ונכון יש למטבע הזה חור. 20 מיל זה שני גרוש. תמיד רצה 20 מיל ואפילו יותר מיחידה אחת. אם חשבתם שמטבע כזה עולה הרבה אז לא. תלוי בשנה ובמצב אבל גם במאה ש"ח שלמים ניתן לקנות מטבע כזה וגם בכפול וגם באלפי דולרים והכל תלוי בשנה ובמצב. 20 מיל שווה יותר מ-100 מיל. למה? ככה ותמיד יש הסבר וככה זו תשובה סבירה לפני שמתפלפלים. 20 מיל משנת 1941 שווה הרבה. שטרות ניר מהמנדט שווים הרבה יותר ממטבעות מתכת אבל היום אנחנו רק עם המטבע של דן אהרונובסקי זכור לטוב. 
דן קנה מטבעות רגילים ותמיד 20 מיל. כן אפשר גם להגיד שני גרוש עם חור. כשבגרוש היה חור זה מושג ואני לא הייתי שם אבל נדמה לי שקלטתי משהו בכללי מהתקופה והאמת שלכל תקופה יש את הקטעים שלה ואפילו את הכסף שלה ואנשים מתחברים גם לזה וכל אחד עם סיבותיו ורגשותיו. מי יודע למה עשו מטבעות עם חור? אשמח לתשובות ואני לא בטוח שאני באמת יודע. 

מטבעות מילים של המנדט הבריטי צילם אליעזר מורב


20 מיל עם חור ואפשר להגיד 2 גרוש
יום אחד הגיע דן אהרונבסקי לחנות וביקש מטבע של 20 מיל כהרגלו. ידעתי תמיד שזה מה שהוא רוצה ולכן גם יקבל וייתכן שאפילו הזמין זאת מראש. החלטתי שאני שואל אותו כמו עם משה והאורנג'דה. "דן אולי תסביר לי בבקשה מה הקטע שלך עם העשרים מיל בבקשה?" 
יש הרי הרבה מטבעות מנדטוריים החל ממיל אחד, שני מיל, חמישה מיל ואפילו עם חור. יש גם 10 מיל שזה גרוש עם חור וכמובן 20 מיל עם חור ואפילו משתי מתכות עם צבעים שונים של ניקל ונחושת. יש אפילו 50 מיל שזה שילינג ובלי חור בכלל והמטבע הכי גדול בערכו זה 100 מיל שזה עשרה גרוש ועשוי מכסף כמו החמישים מיל. לא הבנתי למה תמיד אתה קונה 20 מיל ועוד 20 מיל ואפילו משני הצבעים. אפילו שאלתי אותו "מה אתה עושה עם המטבעות האלה? סלט! "
נשמע לי קטע מוזר הרומן הזה עם העשרים מיל ואפשר גם להגיד שני גרוש עם חור. אז דן אהרונובסקי ענה לי עם עיניים מבריקות ואולי אפילו עם תחילתה של לחלוחית כזו בזוית העין.
" היום כשאני כבר אבא  אני רוצה להראות לילדים שלי משהו מפעם וגם מזכרת קטנה. כשהייתי ילד קטן אז אמא שלי תמיד נתנה לי מטבע של 20 מיל. כל הילדים בשכונה קיבלו 10 מיל וגם פחות. גרוש עם חור היה עשרה מיל. אני קבלתי תמיד מטבע של 2 גרוש עם חור. ככה אני זוכר וככה המטבע הזה של העשרים מיל מחזיר אותי לילדות ולדמי כיס של אמא..."
בסוף כולנו רוצים את אמא.

בסוף הם כרתו את עץ האקליפטוס הענק

July 18, 2015 at 10:16am

אקליפטוס ענק שכולם מכירים
כל דבר עם אקליפטוס מזכיר לי את העץ הענק שהיה לנו מול הבית. אפילו טיפות אקליפטוס שפותחות את האף הסתום מביאות אותי אליו. אני זוכר את היום שהם כרתו אותו. זה לקח להם כמה ימים. בסוף הוא נכנע כי עצים ומשורי שרשרת זה לא כוחות שווים. 

מצבה לעץ האקליפטוס הענק שהיה בעמוס 1

אז לא חשתי כאב אבל היום כשאני נזכר בזה אני ממש מתכווץ. גם כשאני רואה את הגזע השמנמוך והמכווץ שנשאר שם אני חש מין מלנכוליה בלתי נשלטת. אולי זו עצבות על כל מה שהיה קשור למה שהיה פעם וכיום זה רק מבט עם געגוע. 
עץ האקליפטוס הענק גדל ברחוב עמוס. הוא היה צמוד לבניין של עמוס 1 שזה הבניין של אמא של אבנר. קראו לה פולינה והיא הייתה בעלת הבניין. אמרו שהשורשים של העץ הגיעו למרחקים בשכונה אבל זה לא מנע בהמשך מאבנר לנסות את מזלו מעבר לים ולהצליח כלכלית וגם לחזור אלינו לישראל ולשורשים האמיתיים.
אני לא יודע מי נטע אותו ואם יש קשר לביצות כלשהן, כי בבית הספר למדנו שהביאו אקליפטוסים מאוסטרליה בשביל ליבש את הביצות עם האנופלס והמלריה. האם פעם היו ביצות בצפון הישן של תל אביב? קואלות אוהבות עלים של אקליפטוסים ויש מטבעות עם קואלות חמודות. אקליפטוסים אוהבים מים. גם אני אוהב מים ולא צריך מינרליים. מים קרים בקיץ ובחורף תה וגם קפה זה בסדר. מי ראה את פארק האקליפטוסים הצמוד לאור עקיבא. 

עץ האקליפטוס שלנו היה ענק. הוא היה יותר גבוה מהבניין של אמא של אבנר. הגזע שלו היה עבה ואני לא יודע כמה אנשים היה צריך בשביל לחבק אותו. לפחות שלושה ואפילו יותר אם זה ילדים לפני בר מצווה ואני מעולם לא חיבקתי עצים. מעולם גם לא שמתי סרט צהוב על אלונים ובכלל. אפילו לא עטפתי עצים בבגדים. מכסימום מים עם צינור וגם פיפי זה נהדר. עצים קדושים וגדולים הם עצים שקיבלו הרבה פיפי מבעלי חיים וזה לא בצחוק.

עמוס 1 פינת סוקולוב 82 צילם אמנון יצחקי אתר VTLV גזע האקליפטוס המיובש מצד ימין ליד עמודי המתכת

הבנין של אמא של אבנר ומה זה שלייסל געלט?
בבניין הדי ישן הזה בעמוס 1 פינת סוקולוב גרו בקומה הראשונה בדמי מפתח  משפחת סיאס עם לורה ויעקב והבנות אלה ורבקה. היה להם דוכן ירקות בשוק בזל. אם היה להם דוכן בשוק הכרמל אז אומרים בסטה. בבזל יותר עדיף דוכן או חנות ירקות וגם ירקן זה בסדר. שוק בזל היה שוק רדום אבל היה שם גג.
בקומה השניה גרו ג'וליה ודוד מזרחי, עם הילדים מימי והתאומים אבי ורותי שלאביהם היתה מספרה באבן גבירול וגם האמא ג'ולי ידעה לספר באופן עצמאי בבית. מי מספר את הספרים והספריות?
בקומה העליונה משפחת גבאי. דייזי ובעלה מרדכי עם הבנות אורית וטלי. ככה גם שמעתי ספרדית ולא רק עברית ויידיש כי משפחות הבניין הזה דיברו ספרדית ולאדינו. גם ההורים של יענקלה קלוסקי הרקדן והכוריאוגרף גרו שם. אדון קלוסקי האבא שהיה מאד מאד רחב, נהג לפקוד את רחוב לילינבלום לצורך עבודתו במטבע זר ואפילו עבר חוויה לא נעימה של גנבים אלימים. גם המשפחה של ניסים ביטרן המתופף שהיה עם להקת קצב והיה נמוך קומה, מוצק ושרירי ושרת בצוללות של חיל הים ואפילו היה קרוב משפחה של אמא של אבנר שאהבה את הים וגרה מעל כולם למעלה למעלה בגג מאחור עם השמש הקופחת. שמתי לב שהרבה בעלי בתים גרים תמיד בקומה העליונה. מי יכול להסביר לי את הקטע הזה בבקשה אבל תביאו הסברים רציניים ולא משהו כמו "אני בעל הבית ומעל כולכם ואיש לא יחרבן לי על הראש כי אני הכי גדול וגבוה ומביט עליכם מלמעלה..."
נדמה שככה גם שמעתי את המושג "דמי מפתח" בפעם הראשונה. אמא שלנו אמרה שלייסל געלט. תמיד חשבתי שיש לזה קשר לילדי המפתח ולי מעולם לא היה סרט גומי עם מפתח כי אמא תמיד הייתה בבית. 
בדיקה ראשונית ומחופפת במסמכי העירייה מגלה שהבניין הזה מתחיל כצריף עץ המכיל 2 חדרים, מטבח ומרפסת כחלק מפרדס לוין מגרש מספר 7 של האדון ויסוקובסקי מאיר. כן יש גם תנאים המתיחסים לבית הכבוד והחיבור שלו בעתיד לביוב העירוני. אולי מאיר ויסוקובסקי שתל את עץ האקליפטוס בחצר שלו אז אז בפרדס לוין? אולי. אני לא יודע ואין לי את מי לשאול.
בדיקה נוספת וחצי מחופפת הראתה לי שהבניין שלנו בסוקולוב 93 של היום שצופה אל הרחוב ואל העץ הענק, היה אז  תחת הכתובת של רחוב הצפירה על אדמת קופלמן 18. המידע בגנזך העירייה מרתק וממכר והכל ברשת חינם אין כסף, וניתן לבזבז זמן עד אין קץ, ויש להיגמל מכך ויפה שעה אחת קודם.   


1927 רשיון לצריף עץ המכיל 2 חדרים, מטבח ומרפסת לויסוקובסקי מאיר מגרש מספר 7 בשכונת פרדס לוין

1966 צילום אויר ארכיון הרווארד עץ האקליפטוס וצמרתו מעל הבניין בעמוס 1

מרים זקס ובית כנסת של אדוקים
ברחוב עמוס גרו חלק מהשכנים של ילדותי ואת חלקם אני ממש זוכר לנצח. רובם נחים בעולם שכולו טוב וכולם זכורים לטוב. בפינה של עמוס 2 על סוקולוב 80 גרה מרים זקס, אמא של ציפי שהייתה מורה עם עברית מיוחדת ועיניים מזוגגות ומעט דומעות. הבית הקטן שגרו בו בדמי מפתח, הפך לימים לבניין חדש עם שלוש קומות ואפילו הכיל בית כנסת וכולל בקומת הקרקע של הרב שפירא זצ"ל. אמא שלנו תמיד אמרה שטוב שיש בית כנסת של אדוקים ממש מול הבית שלנו שישמור על השכונה ועלינו. תמיד גם ביקשה כשבאנו בשבת "לשים את האוטו רחוק ולא ליד בית הכנסת".אבא שלנו המשיך ללכת לבית הכנסת בדיזינגוף 312. נדמה לי שככה גם מר רובינפלד אבא של לאה - ליאורה, השכן שלנו מלמטה שתמיד היה אדוק עם כיפה שחורה ועבד בקונדיטוריה. גם אדון מרדכי גבאי בעלה של דייזי (השכנים ממול) המשיך להתפלל בבית הכנסת הסלוניקאי שביורדי הסירה 6. אם חשבתם שלעבור בית כנסת זה קל בשל הקירבה הגיאוגרפית, אז טעיתם שוב. יש מלאן סיבות טובות להישאר ולעיתים מספיקה רק אחת לעזוב. מי מכיר את הסיבה הטובה לזה שליהודי אמיתי יש שלושה בתי כנסת?
אני זוכר את הרב שפירא הרזה שגם בא לחתונתי, מדבר בנועם ותמיד נינוח ורגוע למרות שרוב המתפללים שלו באו מרחוק. מסתבר שלהשיג מתפללים קבועים זו ממש משימה קשה. היום בעמוס 2 אין בית כנסת. על בתי כנסת נוספים בפעם אחרת.

בית רחל רחוב עמוס 3 וגם 5

צבי בן דב מתקן האופניים מנורדיה שעבר לצפון דיזינגוף
גם מתקן האופניים צבי בן דב בעל ידי הזהב ורעייתו חנה עם תסרוקת הבננה הנצחית , שהבית שלהם בחצר הקטנה היה גדוש פרחים וצמחים ואפילו עם בריכת דגי זהב קטנה וקישוטי יום עצמאות מיוחדים, מאירים וססגוניים. כל מה שהיה שם, היה מעשה ידי אמן.
בני הזוג בן דב התחילו עם צריף דל וחמש עשרה שנה לא היה שם כביש ולא מדרכה. רק חולות. הם גרו בעמוס 5 משנת 1944 עד 1994. שלוש בנות נירה, תלמה ורוחל'ה. צבי מתקן האופניים שעבד קודם בצריף בשכונת נורדיה וכשבנו את דיזינגוף סנטר, עבר צפונה לדיזינגוף מול בית הכנסת הגדול של צפון תל אביב. צמודים אליהם במספר 3 היו גם את ההורים של דיצה ושתי אחיותיה עם הכלב נגרו. היום קוראים לבניין החדש של מספר 3 וגם 5 בית רחל. מעניין למה? נדמה ל שאני מסוגל לנחש.
גם ההורים של העיתונאית ברוריה אבידן בריר ואחותה גרו בעמוס בבית קטן מספר 7 והמגרש הריק עוד מחכה ליורשים. הייתה להם מכולת בדיזינגוף על הפינה של שדרות נורדאו. למעלה מעל המכולת גר גבי מזרחי המקורזל, השרירי והגנדרן משפוץ ובניו.  

כל מי שגר ברחוב עמוס ובסביבה הכיר וראה את עץ האקליפוס שעמד שם כל הזמן עם עלים ירוקים, חומים וצהובים. הגזע העבה והענפים המתקלפים הם משהו שהולך איתך כזכרון לעד. אקליפטוסים גדולים בסביבה מאוכלסת זו בעיה. לעיתים זה נגמר ממש לא טוב. "אינשאללה יפול עליך אקליבטוס!" נשמע לי לא משהו. אני לא זוכר שטיפסתי על עץ האקליפטוס הזה למרות שאני זוכר שמישהו בנה שם בית. זה לא היה שוס גדול ובכל זאת בית על עץ מהווה חלום ירוק של כל ילד. 


ההורים שלנו עם הנכדה רינת וברקע רואים את עמוס 1 עם קצת מעץ האקליפטוס בצד ימין

עץ שמרים מרצפות וסותם את הביוב ומהווה סיכון סביבתי
אני לא יודע מה עשה שם עץ האקליפטוס לטובת הסביבה והסובב אותו בימים שלנו, אבל צל של עצים וצליל עלים ברוח, זה גם בסדר והציפורים בטח השתמשו בו ולטובה. אגב מה ניתן לעשות עם עצי אקליפטוס? שמן עם אדים לאף כבר אמרנו. הסקה בחורף עם אח? לא יודע מצטער כי לי יש רק שתי אחיות. סכך בסוכות זה בעיה. גם לא כתחליף לערבה כי זה לא אוכל מבחינה הלכתית.  אני זוכר שפעם השתמשתי בסכך של אקליפטוס ולא הבנתי למה כל הזמן נופלים כאלה גרגרים שחורים למטה. גם על האוכל בסוכה וגם על הראש ואולי יש שם עוד משהו בפריחה של האקליפטוס. אם היו בארץ קואלות אז זה היה מדליק לפתוח את פארק הקואלות ליד ראש העין בואכה כפר קאסם. בעצם יש כבר חורשה גדולה באפק אנטיפטריס. 
אורית קופיליס ופעם גבאי, גרה בעמוס 1, מספרת שהעץ הזה הרים מרצפות בסביבה. תמיד הרקדן אומר שהרצפה עקומה. אולי גם נכנסו שורשים לביוב. אורית ואחותה טלי לא זוכרות שהעץ הגדול היה חלק ממשחקי ילדותן ולעומת זאת שני הברושים של גברת מרים זקס שממול, איפשרו למקם שם ערסל ואולי עוד משחקים עם נדנדה. כן השורשים של העצים יודעים לעשות הרבה דברים ולעיתים זו בעיה, אבל ניתן ללמוד לחיות עם זה. אין שום עץ שבעולם שביום אחד גדל לו האגו עד לשמיים. רצוי להתמודד בשוטף ולא להשתגע יום אחד. אגב מתי העצים גדלים?
אמרו שהשורשים שלו עוברים את הכביש ומגיעים למרחוק. פעם קראתי שאם תיהיה רעידת אדמה בתל אביב, אז יש מצב שהשורשים של עצי הפיקוס יצליחו למזער את הנזק כי הם מחזיקים את האדמה. נראה לי משהו לא הכי בדוק אבל בכל זאת נחמד. תמ"א 38 בשילוב פיקוסים ואין יותר בעיה. פתרון אקולוגי וססמולוגי.

חוגגים לי יום הולדת במרפסת בסוקולוב מול רחוב עמוס עם אבי מזרחי, עטרה מייטליס, מולי פאר ועוד שכנים 

עץ היהודים וגם חורשת האקליפטוס ואקליפטוס עוג
יש המון חומר ברשת על עצי אקליפטוס בכלל. הערבים נתנו לו את השם "עץ היהודים" כי הביאו אותו מרחוק ורק יהודים השתמשו בו גם לעניני ביצות, ניקוי האויר וגם סימון טריטוריה. אם ראית אקליפטוס סימן שפה יש אליהוד. אני נעזרתי בספר הנהדר של יעקב שקולניק עם צילומים של חנן ישכר. מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל עם עובד 2008. לטעמי ספר מופלא המביא את סיפורם של העצים הזקנים והגדולים והמיוחדים בישראל. 
האקליפטוסים המובאים בספר נחלקים לשנים. אקליפטוס המקור שהוא בדיוק זה שגדל ברחוב עמוס 1 ויש גם את האקליפטוס הלימוני שההיסטוריה שלו לא כל כך מפוארת ויש ממנו מעט דוגמאות באופן יחסי. הדוגמא היפה היא בפתח תקוה ברחוב שפירא השומר האגדי. גם בתל אביב יש דוגמאות בסדר ליד רמת הטייסים ביד אליהו על דרך השלום ממש מול הבתים שנולדתי. כתוב שד"ר רבס חוקר האקליפטוסים בישראל מספר שאת זרעי האקליפטוס הלימוני הביא לארץ המשורר ע. הלל האבא של נולי עומר והזברה והפיג'מה, שעבד בשעתו כגנן של עיריית תל אביב. 

בספר של יעקב שקולניק ניתן לקרוא את סיפורי האקליפטוסים המיוחדים של חדרה, כפר סבא, פתח תקוה וגם אחד משדות קיבוץ משמרות שזכה בחייו למרות שעמד עם גזע בהיקף של 6 מטרים שלמים ועוד שלושה סנטימטרים, מתחת לקו מתח גבוה מתוכנן. חברת החשמל חסה עליו עם קיצוץ ניכר בענפיו וזהו אקליפטוס המקור הכי מוזר שיש. מוזר אבל חי ונושם ויש גם ספסלים מתחתיו ואולי מאיר אריאל מזכיר אותו בשיר על ארול כאקליפטוס עוג. 
תל אביב יפו נוהגת כבוד בעצים שבעיר. ככה לדעתי ואני משווה זאת למקומות אחרים שאני מכיר. הספר השורשים שלי בתל אביב מהווה סיכום לתערוכה שלא ראיתי. תערוכה: השורשים שלי בתל אביב יפו - עצים ייחודיים בעיר. התערוכה התקיימה במתחם בתערוכה, בתאריכים 16-26 לפברואר, 2012 בתערוכה חולק קטלוג, שהופק לרגל ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, תשע"ב - 2012. ותודה לאלון מליס שהראה לי ספר נוסף הקשור לאוסף הספרים האדיר שלו הקשור לתל אביב יפו.

השורשים שלי בתל אביב - יפו עריכה ראשית וצילום: אבי לוי, רכז פיתוח נוף, האגף לשיפור פני העיר

בסוף הם כרתו אותו, או לכרות את הענף שאנחנו יושבים עליו
יום אחד ואני לא יודע את השנה, הגיעו שניים. אולי היו יותר אבל אני זוכר שני אחים מאד דומים ואפילו מזכירים במשהו קופים. כן היה להם מראה קופי וגם אני לעיתים מזדהה כקופי ואם מתעקשים אני אומר יעקוף כמו יעקוב. האם מוצא האדם מן הקוף? יש בהחלט מצב ונראה לי שזה אחד מהסודות הכמוסים של אלוקים. כן, שני בחורים אתלטיים שהם אלה שכרתו את העץ הגדול שלנו לחלקים חלקים והרבה נסורת. הם עלו עם חבלים לצמרות העץ ולאט לאט חתכו בו עם המשורים הרועשים. משורים עם שרשרת כמעט כמו באופניים ויש גם בנזין. משיכה בחוט ההפעלה והמשור עובד בעוצמה והם תלויים בין העץ והשמיים והרחוב בעמוס שספג את אותן חתיכות שהחלו ליפול מהעץ. האם עצים מרגישים כאב? כמה כאב? מה בעצם יודע המדע על סבל של עצים?
היו חלקי גזעים וענפים מהעץ הענק שנקשרו לחבל ואז מזויות לא ברורות משכו את הענפים שיפלו לצד ימין ולא לשמאל. להוריד עץ גדול זה סיפור ויש בעלי מקצוע לזה. אני זוכר את אבא שלי מספר על אוקראינים במושבה החקלאית שלהם בווהלין שזה היה המקצוע שלהם וגם בקריית שאול נתקלתי בהם בזמן שהורידו עצים במקצועיות רבה לצורך הכנת קברים חדשים ומכניסי שקלים.  עצים שנופלים על מצבות משיש שחור ויקר זה בעצמו נחשב לפשע רציני בעולם המתים. כמה עצים הרגו אנשים?
גם כשכבר היה מחוסל ונמוך ובלי גזע בכלל הוציא האקליפטוס שלנו כמה סימני חיים ירוקים וצעירים. לדברי אורית הם לא ויתרו לו וחתכו אותו וגם שמו לו סיד לבן והרבה ואז הוא ממש מת ולתמיד. מה שנשאר מהאקליפטוס הענק עומד שם עד היום. מצבה מקורית ומעץ אמיתי ומיובש.

הייתי שם ברחוב עמוס 1 ועקבתי אחרי מה ששני האחים עשו. אז לא הרגשתי שום דבר כואב ומציק. לעיתים פעולות של הריסה וכריתה נראים מספיק מאתגרים בשביל לא לנסות ולהבין למה בכלל עושים את זה. מה דעתכם על אותם חקלאים מתנחלים השוברים וכורתים עצים אבל רק של ערבים? האם עצי זית של ערבים יכולים להביא שלום? מה דעתכם על המילה חישוף? האם זה קשור להרי השוף?  האם עץ האקליפטוס שלנו היווה סיכון בטיחותי ואולי אפילו ביטחוני? האם איזה נחש טיפס על האקליפטוס הענק והכיש מישהו בישבן בזמן שישן. לפני שכורתים עץ חייבים לטכס עצה האם ככה ראוי. יש עצים קדושים ויש עצים שזוכרים ויש סתם עצים, ובכל זאת לעקור עץ או סתם לכסח אותו זה לא בסדר. 

יום שבת, 18 ביולי 2015

עצי האשל של ילדותי

צמרת של אשלים וגם מלוחים

עץ אשל אחרון בבן יהודה 
עברתי בבן יהודה שטראסה מספר 158 שאחרי שדרות בן גוריון ולפני ארלוזרוב, וראיתי לי ככה עומד לו עץ אשל הפרקים עם גזע ממש בסדר וככה בעצם צץ ועלה לו זכרון מפעם על עצי האשל של ילדותי. אין בבן יהודה שטראסה עוד עצי אשל למרות שאני בטוח שפעם היו ואולי אפילו די הרבה. נדמה לי שראיתי תמונות שחור לבן מפעם עם העצים האלה בבן יהודה. בארלוזרוב יש כמה וגם אחד מול העירייה הישנה וצמוד למוזיאון הבאוהאוס בביאליק 21 פינת אידלסון 32. גם בבית ספר תל נורדאו הם שם מפעם. בטוח שיש עוד אשלים בתל אביב-יפו.  אפילו ראיתי שנטעו כמה חדשים בבניין פרטי ומיוחד בארלוזרוב. היום עצי האשל לא הכי באופנה. אם אין עצים אין חיים, ומי שרוצה להגיע לירח ולחיות שם, שימשיך ללעוס בזוקה. 

האשל האחרון בבן יהודה שטראסה מספר 158

נדמה לי שהמקבץ הכי גדול של עצי אשל הוא בגן העצמאות הצמוד לים הגדול ולבית ספר לדוגמא. הזיכרון שלי הוא משם. היום בבית הספר הזה ששינה את שמו לגורדון, אין יותר עצי אשל בחצר הפנימית ותאמינו לי שבדקתי. בעצם יש אחד ממש בקטנה ובצד אבל יום אחד יש מצב שיהיה גדול ובסדר. יש לי הרגשה שמכינים שם שטח לחנייה של רכבים שזה גם חשוב. עצים חשובים יותר. 
עצים זה דבר אופנתי. כן פעם עצים מסוימים היו פופולרים ובהמשך אחרים ובכל זאת את אלה שהם שלנו, כלומר עצים שנולדו פה ויש לתת להם כבוד למרות שטוב להכיר גם דברים אחרים וארץ, עיר, חי, צומח זה בעצם המשחק של החיים על אמת. עצים מפעם עושים לי את זה למרות שאין כמו לטעת עץ צעיר וללוות אותו.
יונה וינר ואנחנו והצמחיה בגן העצמאות. הבנים עם הרבה חולצות רשת וגם פסים



פעם הייתה פה חורשה של עצי אשל


החצר שפעם הייתה בה ברזיה בצורת קשת והיום כבר לא

פעם זה היה בית הספר לדוגמא על שם הנרייטה סאלד והיום א.ד. גורדון עם החצר והחורשה שאיננה 

זכרון כפול ומאותו מקום כמעט
הזכרון שלי מעצי האשל הוא כפול. אחד מעשי והשני תיאורטי ושניהם מבית הספר היסודי ותמיד רצוי להתחיל מהתיאורטי למרות שלאחרונה נדמה שהתיאוריות עוברות מהפך מעשי והכל נעשה הפוך מלהפך. מי זוכר את הבדיחה על התיאורטי והמעשי וגם הבנות?  
הזכרון הראשון ונדמה לי שרבים שותפים לו במצטבר. בבית הספר היסודי לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד הייתה חצר ממש בסדר. אם אתם לא מאמינים לי אז תיגשו לראות למרות שיש שם שיפוצים והכל עבר שינוי ממש נחמד רק חבל שבסוף זה נראה כמו בית סוהר הקרוב לים ולגן העצמאות. גם באחד הסרטים של אסקימו לימון ניתן לראות החצר עם הברזיה הכי מקורית בצורת קשת למרות שאני לא זוכר שם מים זורמים אבל הצורה והתיכנון היו ממש אחלה. אז בחצר של בית הספר הייתה גם חורשה של עצים. הם היו אפילו ממש מסודרים בשורות, אבל אולי רק נדמה לי. בכל אופן היו שם עצים עם גזעים ממש מפעם וגם עם חורים ושפיצים ואני זוכר אותם יופי, כי לעיתים היינו נפגשים בהם וגם קצת בעוצמה עם שריטה וחבלה. אם לא הבנתם אז אנסה להסביר שוב ולאט. 

משחק מוזר ומיוחד בשם ראשיות 
אני לא יודע מי היה זה שהמציא את המשחק הזה ואולי זה בכלל יבוא מאיזה מדינה בדרום אמריקה אבל אז המשחק הזה היה שוס חזק מאד ואין לי מושג למה והאם יש מישהו היום שממשיך לשחק בדבר המעט מטופש הזה. הרבה משחקי כדור הם די מטופשים וזה אולי הגאונות שבמטופשות.
היה לנו כלומר לילדי בית הספר משחק כזה מוזר בשם "ראשיות" בו היינו מקפיצים כדור טניס על הראש ואז מנסים להעביר אותו לצד השני של המגרש ושם היו ילדים אחרים שניסו לעשות אותו דבר רק הפוך. נדמה לי שאסור היה להשתמש בידיים והכל היה עם הראש, כי כבר אז היינו מאד אינטליגנטיים ועשינו הכל עם הראש. היינו מנסים להחדיר לשטחם היריב את הכדור והם היו משתפים פעולה ומגינים על השטח שלהם ומי שהצליח לחדור ולהבקיע עם הראש הוא המנצח וסופרים את הגולים או ההבקעות או השערים. 
המשחק הזה שוחק בין עצי אשל עבי גזע וכנראה מאד ותיקים כבר אז. היו להם הרבה "עיניים" גדולות והמון חיספוסים. כן לעיתים זה היה מכאיב אבל אם נשארים בחיים אז הכל שטויות ועד החתונה הכל באמת עבר. הגבולות של שטח המשחק היו בין העצים כאשר השער היה בין שני גזעים והיו שם לפחות שני מגרשים והרבה חול. נדמה לי שבנות לא שיחקו במשחק הזה אבל אולי אני טועה. בנות תמיד מעודדות וגם מנחמות ומרחמות. 
איציק לוינשטיין שלמד איתי 8 שנים מלאות מזכיר לי "עם הצלצול היינו טסים לתפוס מקום כלומר מגרש למשחק. או זוגות או בודדים. איל כהן היה אלוף בהקפצות- כלומר היינו מקפיצים על הראש כדור טניס כמה שיותר פעמים ונוגחים עם הצד, חזק חזק להבקיע בקיצור חגיגת חול. העצים היו השערים." תודה לצצה וד"ש למי שתרצה. 

גן העצמאות נחנך בשנת 1952. תוכנן ע"י אדריכל הגנים של עיריית תל אביב אברהם קרוון

המורה טלילה ואמא של עופר
הזיכרון השני המתחבר לעצי האשל הוא עם המורה לטבע. קראו לה טלילה שזה כבר שם מיוחד. טלילה כהן (כהן זה לא כזה מיוחד) והיא הייתה המורה לטבע וגם סגנית המנהלת ואפילו אמא של עפר, שלמד שנה מעלינו והיה לו שיער בלונדיני כמו לאמא שלו ואני לא בטוח לגבי צבע העיניים. נדמה לי שהיו לה עיניים כחולות וקצת קטנות. הלכנו עם המורה טלילה לגן העצמאות, שזה ממש רחוק כלומר רק חוצים את הכביש בזהירות, וזה היה כנראה לסיור כללי והתבוננות בטבע שהיה אז מאד טבעי.
אני לא זוכר מהסיור הזה שום דבר. לא ראינו את משפחת הדורבנים שהייתה שם בצד שמאל של המדרגות בתוך הצמחיה, ולא שום ציפורים מיוחדות ואפילו לא את המערה החשמלית של ירון זהבי וחבורת חסמבה. גן העצמאות היה המגרש הביתי שלנו לכדורגל אבל רק אחר הצהריים. המון כורכר ומעט צל בשטח שבו שיקנו כדורגל ממש די קרוב לברכה שלא עבדה. מסביב כמה עצי אשל שבקושי נותנים צל, אבל הגזע שלהם מעניין ואפילו לעיתים נוטה על הצד באופסייד ואולי זה מהרוח ואולי סתם ככה, כי עצי אשל הם לא דקלים וגם לא סתם אקליפטוסים או דרצנות, ועוד כל מיני דברים שתיכנן אדריכל אברהם קרוון הגנן העירוני והאבא של דני. 
אני זוכר מאותו סיור-ביקור בגן העצמאות רק דבר אחד. אני זוכר את טלילה מראה לנו את עץ האשל ובעצם עצי האשל שהיו שם מימים ימימה ומסבירה שאלו הם עצים המסוגלים לעמוד בתנאים לא קלים ואפילו ליד הים והאויר המלוח ואם נסתכל טוב, אז גם נראה על העלים הממש דקים וקטנים, טיפונת מלח ואפילו יש להם טעם כזה מלוח. היא הציעה לנו לנסות לטעום, ואכן היה שם מלח וגם היום הם מלוחים ואתם מוזמנים לנסות לטעום אבל בעדינות. ניסיתם פעם לאכול עגבניה עם קצת עלים של עץ האשל? 


ועוד קצת חומר על עצי האשל בארץ ותודה לעמית קמרט האגרונום וגם אלוף העולם במטבעות של ישראל. 




אחלה גזע עם עיניים