יום חמישי, 29 באוגוסט 2013

המשת"פ מונצואלה

August 29, 2013 at 1:20pm


לפני כמה ימים הראו לי כמה פריטים בולאים. בשנים האחרונות אני נמנע מלקנות בולים, מעטפות וספיחיהם כי נקעה נפשי וגם כיסי מעניני בולאות. להסתכל, לראות ולהעריך  אני כמעט תמיד מוכן ומזומן ,  ולכן כשאסיה ותום  לינובר ביקשו את חוות דעתי הסתכלתי, בחנתי  ואז לפתע זה הגיע והתחלתי לצחוק. זה היה ספונטני וכל כך טוב שזה היה ממש כדאי. אין דבר טוב יותר מצחוק אמיתי ובלתי מתוכנן. כנראה שזה נכון גם בסקס אבל בזה עדין אין לי ניסיון וכדאי לעבוד על זה. 

פתיחת בתי דואר עם חותמות מיוחדות - עוד מגלומניה פילטלית ישראלית
אני רואה מעטפה עם חותמת של פתיחת סניף דואר ישראלי במקום הקרוי בשם המיוחד בני סוהילה. זה בלבד היה הגורם לצחוק הבלתי מרוסן שתפס אותי כי זה הזכיר לי את מחמוד המשת"פ מונצואלה שהיה פה אצלנו בשכונה של בן יהודה שנים הרבה ויום אחד קם והועלם. מה קורה בסופו של יום למשת"פים? האם מישהו מסוגל להעריך את כמות המשת"פים שעזרו לישראל או אם תרצו בגדו בעמם?  
יש המון מעטפות עם חותמות של פתיחת בתי דואר ואירועים מאירועים שונים. מלחמת ששת הימים עשתה למדינת ישראל ותושביה   שינוי  תת מוחי  ועל הכרתי  באופן חולני. אז רובנו לא חשנו  זאת ובטח לא הבנו  את הגידול שהחל מתפשט  ועוד מעט  יכריע את כולנו.  בסוף רבים הבינו ויש הרבה יותר כנראה שלא מסכימים וכנראה שלא מבינים עד היום.  זה שהפריטים האלה כלומר אותן מעטפות לא שוות דבר  מבחינה כספית אינו מעלה או מוריד לענין השטחים. 

מחמוד החמוד מונצואלה
מחמוד היה איש  די חמוד.  תמיד היה בתנועה מתמדת ומביט כאילו לאחור מעבר לכתף. תמיד אני זוכר אותו בסוג של סנדלי ים כאלה לא סגורים. נעלים  אני לא זוכר ומענין למה. בגדים כאלה של עבודה עם שרידי צבע ואבק של בנייה  גם בשערות.  הוא דיבר  ככה מהר מהר  , ואם היו אומרים לי שהוא בדואי אז כנראה שהייתי מסכים  כי כמו דני הנביא המתמיד גם אני לא מבין גדול בדברים האלה.

בדואי, מחצצר , מהנדס , משקולת נייר  וגם מדליות סודיות 
כולם ידעו שהוא ערבי כי שפתו הייתה ערבית מהבית. העברית שלו הייתה תקינה ואת המבטא אין להסתיר וגם מראהו הכללי ותמיד אמרו "מחמוד ונצואלה". ככה אני הכרתי אותו ולעיתים אפילו ונצואלה היה מספיק בשביל להבין. אם היית צריך לבנות משהו או להרוס קיר, לצבוע ובכלל עבודות שיבוצים אז  "מחמוד מונצואלה"  היה כתובת סבירה. העבודה בסדר וככה גם המחירים. קבלה או חשבונית אין למחמוד כי מה תעזור לך קבלה מונצואלה. רבים  כנראה גם הבינו שמחמוד הוא משת"פ וזו הסיבה שערבי יכול היה ככה להסתובב חופשי חופשי. בלי משת"פים כאלה ואחרים אז יעקב פרי מהשב"כ היה נהפך למחצצר קבוע בלהקת חובבים או אפילו  בתזמורת "קול ישראל ירושלים" ולא לראש שירותי הבטחון ואפילו לא למנהל סלקום.  אם חשבתם שהמינוי בסלקום לא קשור לעניני שושו אז  כדאי שתתבגרו וגם תפנימו שהמהנדס עיאש  עלה השמימה  בסיוע צמוד של חברת טלפונים ניידים.  לאו דווקא בעזרת סלקום. אם בסיפור של יחיא עיאש לא היה משת"פ חי ובועט אז הטלפון שלו עם המטען היה  נהפך לעוד   paper-weight משקולת לניירת משרדית. גם לשב"כ יש כמה מדליות חשאיות,  כי כולם בסופו של יום אוהבים מזכרות מטופשות. 

הסבר פשוט ולמה יהודים לא מפינים שום דפר
יום אחד מחמוד ונצואלה  עבד אצל משולם  אומגה מהמחשבים שהיה שכן צמוד אלי. כנראה עוד איזה שבירת קיר ובנייתו מחדש כי ככה זה תמיד. היהודים אוהבים להתחדש בבניית קירות וגדרות שיום אחד יהרסו. ככה גם הגרמנים ואם חשבתם שאין לי סיפור פרטי על קיר בבית שלי שבניתי וגם הרסתי וגם שילמתי פעמיים אתם טועים. אז כמובן שאת הכל עשה מחמוד ואולי מישהו מהמשפחה עזר לו.  יצא לנו ככה לדבר ואז שאלתי אותו למה קוראים לו ונצואלה ומאיפה זה בא. ואז מחמוד הסביר לי ככה בשפתו שנשמעה כמו חיקוי של אבו נימר של דב"א. 

"ואללה אתם אל יהוד בכלל לא מפינים שום דבר בכלל בכלל. שאלו אותי "מחמוד מן איפה אתה  גר , ואני אומר להם אני מבניסוהילה ואפילו עוד בעם וניסוהילה והם ואללה בלי שום שכל וגם לא שומעים טוף בכלל בכלל אומרים אה... ונצואלה. עכשיו אתה מפין? "

ואללה סוף סוף גם אני הבנתי אחרי כזה הסבר מדויק. ואז גם שמעתי ברדיו ששוב פרצו מהומות בבני סוהילה שליד ח'אן יונס. 

מתוך הויקיפדיה
בני סוהילה (בערבית: بني سهيلا) היא עיר ברצועת עזה השוכנת בקרבת ח'אן יונס ושייכת לנפת ח'אן יונס. היא שוכנת מזרחית לח'אן יונס וגובלת בה ברצף טריטוריאלי בנוי. מזרחית לה שוכנת עבסאן א סעיר ודרומית-מזרחית לה עבסאן א כביר. כל אלה שייכות למטרופולין של ח'אן יונס.
לפי מפקד התושבים של שנת 2006 חיו בעיר 32,800 תושבים, כולם מוסלמים. פירוש שמה של העיר הוא "בני הכוכב".
העיר מוזכרת בספרו של יואל משה סלומון שהיה חלק מהמשלחת של בני ירושלים לחבל עזה בשנת 1910


פתיחת דואר בני סוהיילה 8.2.1968

כשמשה כהן ורם גופנא נפגשו בבן יהודה 42

על הספסל עם משה ורם בבן יהודה שטראסה

הייתה לי תחושה שהם יפגשו, גם אם בהתחלה לשניהם זה לא היה נראה רעיון כזה מוצלח.
גם אני  לעיתים מבטל ככה דברים ובהמשך חוזר בי ומבין שבכל זאת דברים כנראה לא קורים ככה סתם מעצמם. כנראה שהנביא עמוס צדק לגבי אי הסתמיות במיפגש בין שנים. (היפגשו ) שנים יחדיו בלתי אם נועדו. רוב המיפגשים אינם לשם שמים, ובדרך כלל ישנה סיבה, גם היא די איזוטרית כמו במקרה שלנו. 

כהן יש רק אחד ?
משה כהן נולד ב 1925 בתל אביב ושלוש שנים יותר מאוחר נולד רם קפלן. שניהם גדלו ממש באותה שכונה הקרויה תל נורדוי. נדמה לי שלא היה ביניהם שום קשר למעלה משישים וחמש שנה. כנראה שהפעם האחרונה בה היו באותו מקום היה בזמן שליוו את אורי קפלן ז"ל אחיו של רם למנוחת עולם בנחלת יצחק. אורי נהרג במלחמת העצמאות

גן לונדון עם אורי קפלן ז"ל ( אחיו הבוגר של רם) מצד ימין ומשה כהן יבדל"א מצד שמאל 

זה שאנשים נולדו וגדלו באותה שכונה לא אומר כמעט כולם לגבי ההמשך, ובכל זאת זה פרט חשוב לעניין שלנו. שניהם גם כהנים וזה כבר פרט הרבה פחות חשוב, אבל טוב לדעת שכל קפלן הוא כהן. גם גופנא שזה שם מתחדש לקפלן והמשמר את שמה של עיר כוהנים מצפון לירושלים. כהן זה שם מאד מקובל ואפילו רגיל במקומותינו וגופנא תמיד מעורר גלים עם "סליחה" והטיית האוזן וניסיון נוסף להבנת הנשמע. כמה משה כהן אתם מכירים?  אני מכיר לפחות שלושה אבל אבי כהן זה גם חזק מאד. אלי כהן גם.

גם  אני כמעט על הגבול של השכונה
היום  גם אני  עובד בצמוד לאותה שכונה היסטורית תל נורדאו, וככה הכרתי את משה כהן שנשאר להתגורר באותה כתובת בה נולד.  פעם זה היה בית קטן והיום כמה קומות ובהמשך יש סיכוי שיהיה גבוה יותר.  משה הגיע אלי בעניין מטבעות שרצה למכור ואחרי כמה דקות שכחתי מעניין המטבעות וכל השאר זה היסטוריה.   

רם גופנא ומשה כהן ראש בראש ברחוב בן יהודה 42

משה כהן גר ממש קרוב לחנות המטבעות שלי. אני בבן יהודה 18א' ומשה בבן יהודה שטראסה מספר 42. את הבניין שבו גר אני מכיר יופי, כי שם שוכנת החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ  ומקודם החברה הממשלתית. לא תמיד הם ישבו שם אבל גם קודם ברחוב מנדלי הם היו בתחומי השכונה ההיסטורית. במשך השנים הייתי שם כמה אלפי  פעמים, כי גם סתם ככה להגיד שלום זה  נחשב. את משה כהן לא הכרתי אפילו אם ראיתיו. מבחינתי הוא לא היה שם וככה גם אני מצידו. יש המון אנשים בעולם שהם בבחינת לא פה ולא שם וזה אפילו לא איכפת לאיש. אם קצת מתחילים לגרד מגלים שכל אחד בעולם הוא משהו עם תפקיד ואפילו יעוד. יש כאלה שהם אפילו תיקון של מישהו אחר (ראה מקרה דנקנר ואיפרגן), אבל חברים בוא נרד מזה,  כי זה מתכון להידרדרות בכל המובנים. וככה נראה הבית באתר הוירטואלי של vtlv 

בן יהודה 42 צילם אמנון יצחקי אתר VTLV

סטפס, אופנועים, מים ופרדי דורה
היום אני יודע על משה כהן את המעט שסיפר לי ואפילו הדגים בפני ריקוד סטפס, דיבור בגרמנית עם מבטא פסאודו ברלינאי ורכיבה על אופנוע היודע את הדרך באופן עצמוני. כן משה כהן בגילו רוכב על אופנוע אמיתי הלוקח אותו לכל מקום מבלי צורך לעשות דבר. חוץ מזה הוא אוכל מסודר בבית ושותה רק מים. את כל זה, לא אני אומר!  זה משה אומר שהרבה שנים עסק בתחום האופנועים. חוץ מזה אחותו תקווה נישאה בזמנו לפרדי דורה הזמר והבדרן והנה עוד פרט בפסיפס הבלתי גמיר. 

רם ומשה נוברים בעבר


רושם ומבוע  
לעיתים  כתובת של אדם גורמת לאנשים לגלות ענין. אם אתה בקטע של עיסקאות נדל"ן זה ברור אבל במקרה שלנו יש ענין שונה לחלוטין. אנחנו בקטע של ההיסטוריה של המגרש , הבית  והאנשים שהקימו אותו, אי שם לפני פחות ממאה שנה. רם גופנא מנסה למלא פזל שכונתי תיעודי, של סביבת חיים די מוגדרת. אם תרצו ליצור פה תמונה של חוקר ונחקר אז בסדר אבל הכל ברוח טובה ובנעימות כי שיחזור העבר דורש גם הוא מיומנות מסוג מסוים. אין פה חוקר טוב וחוקר רע. במקרה שלנו הכל טוב וחייבים גם קצת שכל ואוזן טובה. לחץ פיזי  זה דבר מטופש ויש היום שיטות וזריקות העושות  נהדר את המלאכה. אצלנו מסד הנתונים נבנה ממקורות גלויים לכל. ארכיון העיריה, עיתונים ומקורות גלויים ואפילו מידע אנושי  מציבור התושבים. יש פה תצפיתן או רושם מסודר  המתעד מול מה שקרוי מבוע. הרושם הוא רם והמבוע הוא משה. סתם שאלה שקפצה לי לראש משום מה. מי היה החוקר או החוקרים של אלי כהן הי"ד? ומי היה המפעיל שלו? בטוח שיש לאלי כהן פרק תל אביבי עלום וגם זה יפורסם ביום מן הימים. יש למרגל שלנו בדמשק שתי מדליות ובכל המתכות. גם מדליה פרטית שהונפקה ראשונה לפני הרבה שנים וגם מדליה ממלכתית בשנת 2001 

איסוף וריכוז מידע אודות העיר ללא הפסקה
תל אביב כעיר העברית הראשונה זוכה בעידן האינטרנט לתיעוד עברה באופן גורף ובלי הפסקה. יש ברשת לפחות שני אתרים המנסים למפות ולתעד כל פיסת מידע אודותיה.  שני האתרים הם אנציקלופדיות הצוברות מידע מדי יום. אומרים שיש אפילו תחרות ביניהם ואפילו יותר מזה.  אין בזה שום פרנסה בשלב הזה. לא בטוח שגם יהיה בעתיד אבל אין לדעת. במקום שיש תחרות יש סיכוי. עסק ללא תחרות דינו כמו בטר פלייס.
פרופסור רם גופנא ממשיך את ספרו על שכונת תל נורדוי בדרך של מאמרים קצרים על מקומות ואנשים בעבר השכונה ובכלל. האתר תל אביב 100. האנציקלופדיה העירונית משמש כאכסניה לרם ולעוד רבים וטובים. אם חשבתם שזה משהו עירוני ונתמך המדינה אז טעות בידכם. ועוד על האתר 

שכונת תל נורדוי הולכת ומתרחבת באופן וירטואלי בקשרים האינסופיים של מקימיה. הילדים והצאצאים שלהם מפוזרים בכל העולם. אב קדמון זה לא תיאוריה סתמית. 
במקרה הזה אני המתווך והמפגיש בין רם למשה והעמלה עדין לא סוכמה, אבל ברור ששכר מצווה, מגולם בהנאה שאין לה מחיר במרשרשין. אם תרצו אני המשת"פ או המלשן כי בלי אלה אין מודיעין יעיל  ובזמן אמת.

משפחת כהן בבית בבן יהודה 42 ‎.‎

למה לחפור בעבר ולא לרוץ למיליון?
יש כאלה המתקשים להבין למה לחפור ולדוש בעבר, כשאנו פה בהווה ופנינו לעתיד. לא חייבים בחיים להסביר כל דבר. מי שמבין ואוהב בסדר ומי שלא, אז לא נורא. יש רוב מנצח לצופי הפח הגדול והמרוץ לטריליון. גם אני מבין קטן בלמה להגיע למאדים, ובהמשך לנוגה וצדק. כל עוד איש לא מחייב אותי בעלות המלאה, אני בעד כל דבר שהוא לא מלחמה ובעד סקס בטוח ולא נסוג, אבל אני ממש לא בטוח במשפט האחרון. 

אם תהיתם מה יצא מאותה פגישה בין רם למשה חכו קצת ובסוף תקראו מאמר נחמד על הבית של משפחת כהן ברחוב בן יהודה 42 ואיך זה משתלב במארג של שכונת תל נורדוי ההיסטורית. ככה נכתבת עוד פיסה היסטורית' בתצריף הבלתי גמיר של העיר העברית הראשונה ואנשיה. תזכרו שכולנו מהווים חלק בסיפור כלשהו.  





יום שני, 26 באוגוסט 2013

אדון הירשברג הסיגר והדלי

קראו לו אדון הירשברג ואבא שלי לא היה מת עליו בלשון המעטה. מבחינתו הירשברג עם הסיגר זה מספיק, כי פולנים לא סובלים אנשים נפוחים, במיוחד כאלה ממוצא פולני ועוד עם סיגר. אז מה אם הוא עשיר. הצעירים של היום אומרים טחון בכסף.

נולד בפולין עבר את השואה  חי בגרמניה ותמיד עם סיגר
הוא נולד בפולין ואפילו ידע פולנית בסיסית ופשוטה פלוס, שרד את השואה, אבל חי בגרמניה ואפילו במינכן. זו הייתה עוד סיבה שאבא שלי לא היה מת עליו. הוא כנראה היה יותר גדול מאבא שלנו, ומצבו הכללי והבריאותי היה בסדר גמור. שיער כזה משוך לאחור, טיפה ארוך עם קצת קרחת במרכז. מבנה גוף מוצק וגובה נמוך בינוני. העיניים עם מבט חודרני והליכה מדודה עם  תיק קטן תלוי. בגדים אלגנטים כהים בדרך כלל בצבע אפור חום.  לישראל היה מגיע בחורף ועם כובע, כי פה נעים ושם קר ואפילו מאד. סיגר היה לו תמיד ובגלל הכסף הרשה לעצמו לעשן איפה שרצה, למרות שאז היה מקובל לעשן רק סיגריות בכל מקום. סיגרים תמיד עוררו מיני מהומה ומעניין למה. הייתה לו להירשברג גם בת, אבל היא ממש לא קשורה לעניין המטבעות לפחות. תמיד אמר שהבת שלו מאד עשירה ואפילו הרבה יותר ממנו. גם הבן של רוטשילד ככה.

אדון הירשברג והדלי איור של אחי לוינשטיין

גן העיר במקום גן החיות
כשבנו את פרויקט גן העיר במקום גן החיות שליד עיריית תל אביב קנה שם דירה, ואולי יותר מזה ככה בקטנה. הוא מכר כמה קילוגרמים של זהב ואמר שזה ממש בזול וכדאי לקנות עכשיו, כי אחר כך זה יהיה ביוקר. בסוף הוא גם צדק , כי לקנות דירה בגן העיר במחיר של שיכון זה מזל של עשירים ועוד עם סיגר. יכול להיות שזו עוד סיבה סתמית לא למות על עשירים שחיים בגרמניה , מעשנים סיגר ועברו את השואה.

סוחר סוסים  ו"פעם גם אתה תבין"
אדון הירשברג נהג לאסוף מטבעות, אבל בעצם נהג לסחור בהם בשווקי עתיקות ומכירות פומביות בגרמניה ואירופה. יש בגרמניה המון אנשים והמון כסף והמון המון אספנים. מבחינתו של הירשברג הוא היה אספן ולא סוחר. אגב הוא היחידי עם המינוח וההגדרה של אספן אבל בעצם יותר סוחר בפועל. זה שהוא קונה בשביל למכור זה עניין שלו. לא היה סכום שהיה גדול עליו. היו לו הרבה  מרקים  גרמניים  בשטרות  גדולים של אלף וגם של 500 ואם צריך אז גם דולרים. הוא קנה בזול ומכר ביוקר כל זמן שזה התאפשר וזה כנראה עבד לא רע, אבל זה היה מבחינתו עיסוק ככה על הדרך כי סוחר אמיתי, יכול לסחור בכל דבר. זה יכול להיות שרוך נעל ועד העתקת מפעלים ותוצרתם למדינות מתפתחות. גם אייזנברג היה סוחר עם שיטות משלו אבל על זה בפעם אחרת. לאדון הירשברג היו עסקים בגרמניה ובאירופה ואחד מהם היה סוכנות צילום של חברה יפנית. בטוח שהיו לו עוד עסקים כי סוחר סוסים יכול לסחור בכל דבר. אבא שלי אמר שהירשברג היה  סוחר סוסים בפולין.  נראה  לי שזה ביטוי כזה של פולנים אבל יש מצב להבין זאת פשוט כפשוטו. הדברים הפשוטים הכי ברורים. כשרציתי לדעת איך הוא יודע את זה, ענה לי "פעם גם אתה תבין". 

Freie Stadt Danzig 25 Gulden 1923

דלי וקדחת 
פעם הצענו לאדון הירשברג מטבע מאד מיוחד ונדיר, לפחות ככה חשבנו. זה כנראה היה משהו מהעיר החופשית דנציג. המטבעות של דנציג מיוחדים כמו כל דבר מהעיר המיוחדת הזו

אדון הירשברג גילה עניין מסוים אבל כששמע את המחיר אמר לנו שיש לו בבית דלי שלם עם מטבעות כאלה בדיוק. זה היה מאד מוזר לשמוע זאת, אבל בכלל לא חשבתי שהוא מבלף כי הייתי ירוק וצעיר, ותמימות חוברת לשני הדברים האלה וגם לשם יעקב. חוץ מזה מה רע בזה שלמישהו יש בבית דלי שלם עם כאלה מטבעות. אבא שלי שמע את ענין הדלי שבבית וסינן ככה בשקט "קידוחעס" שזה פשוט קדחת. זו הייתה עוד סיבה לזה שאבא שלי לא היה מת על אדון הירשברג. כששאלתי אותו על עניין הקדחת. ענה לי "פעם גם אתה תבין". 

משה גליקמן חבר ילדות וגם מומחה נומיסמטי
אז בסוף הראתי את המטבע המיוחד הזה למשה גליקמן שהיה גם חבר ילדות של אבא שלנו וגם סוחר מטבעות. מוישה הכיר קטלוגים נומיסמטיים שלמים בראש במיוחד של רוסיה ופולין. משה התפעל ואמר לנו שזה משהו מאד מיוחד וכדאי לחפש אספן רציני בארץ או בחו"ל, כי לא כל יום רואים דבר כזה. אז גם לא היה אינטרנט ולמצוא קונה בחו"ל לא היה דבר פשוט. 
סיפרתי למשה שהירשברג עם הסיגר ראה את המטבע, כי כולנו ברנז'ה קטנה וכולם מכירים את כולם. אז מוישה אמר לי ככה בקטנה ובצחוק  "נו ומה אמר אדון הירשברג? בטח יש לו דלי כזה מלא בבית!" נדמה לי שאז גם אני התחלתי להבין שאני לא מת על פולנים שעברו את השואה, מעשנים סיגר, חיים בגרמניה ויש להם דלי מלא עם מטבעות נדירים. 

דלי שלם ולא מלא בכלל במטבעות נדירים

יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

מי גר ברחוב פרופס פינת אבא של שלמה ארצי

August 24, 2013 at 8:15pm


הכותרת הזו בהחלט הייתה יכולה להיות שורה בשיר דימיוני של שלמה ארצי.
במטוס בוכנה מעל סוף המסלול ובהמשך לארובה
נעו בשקט שתי המכוניות למגרש החניה. הראשון שקע ואז היא צעקה...
מי  הסוטה  שיגור ברחוב עם כזה שם? זה כמו שם של מחלה,  אז מה אם הוא אבא של שלמה?....

תמיד כשאני עובר ברחוב פרופס אני נזכר במדליות. כל אחד וההקשרים שלו כי פרופס אצלי מתחבר לכמה מדליות מתחום המוזיקה. אם תרצו הנה הקשר העקיף בין אהרן צבי פרופס לבין משפחת ארצי. מוזיקה תמיד עושה טוב. מעולם לא ראיתי את צבי אהרן פרופס 1904-1978  וגם לא ידעתי דבר אודותיו.  גם את יצחק ארצי ז"ל האבא של שלמה ארצי לא פגשתי באופן אישי למרות שגר באותה שכונה גדולה בצפון הישן של תל אביב והיה בתפקידים ציבורים. אני די בטוח שפרופס וארצי נפגשו בחייהם לפחות פעם אחת אבל אני לא חותם על זה. כיום הרחובות שלהם נפגשים לתמיד.

נפלאות התבונה של המוח והמדליות
פעם ישראל צדקה הסביר לי משהו די חשוב באופן אגבי שנישכח ממני עד שצץ ועלה שוב סתם כך ללא התרעה. מענין איך הענין הזה של המוח עובד? גם לכאלה בלי מוח יש תוצאות מפתיעות המעידות על נפלאות התבונה.


אהרן צבי פרופס פינת יצחק ארצי הכניסה לחוף תל ברוך בתל אביב


המוזיקה של פרופס וגם המדליות 
פרופס שהיה "הבית"רי הראשון" אהב מוזיקה והיה איש אירגון ויזם באופיו. שלושה מפעלים בתחום המוזיקה הגה ואירגן. הזמריה , תחרות הנבל הבינלאומית ופסטיבל ישראל. אם תרצו להשלים מהויקיפדיה

ישראל צדקה השומרוני ז"ל סיפר לי שפרופס היה הראשון בתחום, שהבין שהכנת מדליה למיפעל מסוים זה מתכון לקידום  הנושא ומאפשר גיוס כסף ראשוני הדרוש בכל מיפעל. ואכן בזמנו זה היה רעיון מקורי וראשוני שהצליח. בהמשך אימצו גם אחרים (תחרות הפסנתר ע"ש א. רובינשטיין)  את רעיון המדליה בדרך לאירגון תחרות מוזיקלית.
יש לא מעט מדליות של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ מתחרויות הזמריה והנבל. בקטלוג החברה הממשלתית מוזכר שמו של פרופס במדליה של תחרות הנבל השישית 1976 שעוצבה על ידי מרק שאגאל. "המדליה נופקה בלעדית לשימוש התחרות הב"ל בהנהלתו של א.צ. פרופס" 

איש לא גר שם
ברחוב פרופס בתל אביב לא גר איש. המון רכבים עוברים שם במשך היום וגם בלילה. הרחוב הזה מוביל אותך לכיוון החוף של תל ברוך. הצומת עם רחוב יצחק ארצי האבא של שלמה ואפילו הרחוב הנוסף 2040 מהווה כניסה לחוף של תל ברוך. אומרים שלקראת הערב מתחיל להיות שם מאד מענין.

תחרות הנבל השישית החברה הישראלית למדליות

הזמריה התשיעית החברה הישראלית למדליות

יום שישי, 23 באוגוסט 2013

האינטרפוץ והכסף שכמעט הלך לאיבוד

August 22, 2013 at 7:24pm


לא  מעט כסף הולך לאיבוד. לפעמים סתם ככה נופל מבלי שנרגיש ולעיתים זה ממש סיפור אחר ובמספרים שונים לגמרי. זה יכול לעיתים  להיגמר ממש רע למרות שזה לא  הכרחי.  חברים יקרים ראוי לכולנו שנפנים  שכסף זה לא הכל בחיים.  אם נשארנו חיים  וצלולים  אז כל השאר זה שטויות לסיפורים,  ממש כמו הסיפור האמיתי הבא.



יום אחד קיבלתי טלפון מחבר לעבודה ,  המבקש להראות לי משהו באופן פרטי ובלי אנשים נוספים  בבקשה. אני מכיר את אותו החפץ בעילום שם כטיפוס מיוחד במינו. בתחום שלנו יש הרבה מיוחדים אבל אין ספק שהחפץ בעילום שם  הוא אחד מהיותר מיוחדים שבהם.  איש עם הפתיל הכי קצר ובעצם  נטול פתיל לחלוטין.   היום נקרא לו חפץ. אין לו שום קשר ליאשה חפץ ויש מצב לקשר רופף עם אסף חפץ. 

שפת העיניים  ושפת האספרנטו
אז אם חפץ מבקש אני מתייצב ואפילו די במהירות, כי חפץ הוא איש של תכל'ס ובלי הרבה דיבורים. גם עיסקה גדולה,  אמורה להיסגר  אצלו בכמה רגעים  בודדים והכל בפרוטוקול זריז.  כן כן,  לא לא , העיקר שיש תנועה וזה אולי בשל עיסוקו הקודם שאין צורך להזכירו.  לעיתים העסקים איתו זורמים בשפת העיניים שהיא שפה מיוחדת בעולם העסקים ובכלל.  לוחשים לי שנשים נולדות בכל העולם עם שפת עיניים מובנית וזה לא קשור לצבע  ולמלוכסנות העיניים כמובן. 

מסתבר ששפת העיניים הרבה יותר מוצלחת מאספרנטו.  אגב למה  האספרנטו  נכשלה? בגלל יהדותו של זמנהוף?    אין לצערי קורס  מסודר לשפת העיניים , אבל יש מומחים לשפת גוף. הכי עדיף זה לשלב שפות למניעת אי הבנה.  איך לדעתכם שפת העיניים של ביבי? ושל אובמה? מה עם שלי ואהוד? יאיר ובנט ?  סטיבי וונדר  והפסנתר זה סתם  בדיחה מעורפלת. פרס עבר תיקון למיצמוצי עיניים כי הרוקח תמיד הבין משהו אחר ממה שביקש. זו אחלה  פדיחה לפתוח את השקית ולגלות ששוב שמו לך גומי לגבר במקום אספירין.

דולרים  ירוקים רטובים שרופים ומחוקים 
אני מגיע לפגישה  וחפץ מראה לי אלבום בולים ובתוכו משהו הנראה כמו דולרים ירוקים של ארצות הברית של אמריקה הגדולה. האמת שמעולם לא ראיתי דבר כזה. האלבום היה חדש לגמרי ובתוכו נחו להם שרידים של דולרים מנייר שכמעט ולא נשאר מהם דבר.  אם לא הבנתם אז חפץ לקח אלבום חדש לגמרי מהאריזה והניח בו את מה שהיו פעם דולרים ירוקים. היו שם חלקי שטרות, פירורים וממש חתיכות קונפטי ואפילו שטרות שלא נשאר מהם כמעט דבר. חלקם אפילו דהויים ובלי צבע כמעט. חלק חשבתי שנשרפו אבל אז חפץ מספר לי את הסיפור הלא יאומן של הכסף הפרטי שלו שהוחבא  בסוד  וניזוק קשות. 

דולר ישן ובמצב אנוש ליד אינטרפוץ


חפץ האוסף דולר  לדולר בשטרות של פרנקלין בלבד  וליד האינטרפוץ

חפץ מתאר לי איך חסך דולר לדולר או אם אם תרצו 100 למאה ,  שטרות ירוקים ואפילו חדשים דנדשים. זה אמור היה להיות החיסכון המשפחתי שלו ושל אשתו ליום סגריר. היה שם כנראה סכום מכובד מאד מאד , למרות שמעולם לא סיפר לי כמה ירוקים היו שם  בדיוק  והאמת שגם  לא שאלתי.

החפץ הזה היה חסיד של דולרים ירוקים ובמזומן ואחרי שצבר את החבילה החליט להטמינה בכזה מקום שאיש לא ימצאנה. ואכן המקום היה נפלא ובשביל למצוא ולקחת את האוצר,  צריכים היו פשוט לשבור קיר שלם של  האמבטיה  ולקחת אותו יחד עם האינטרפוץ 4 דרך.  אם המונח אינטרפוץ זר לכם אז תדעו שמדובר במנגנון מתקדם של ברז למקלחת הממוקם בתוך הקיר ומתחת לטיח ולחרסינה כשרק ידית ההפעלה בחוץ . בגרמנית זה כנראה פחות מצחיק.
ככה נח לו האוצר הדולרי והירוק של חפץ במשך כמה שנים די יפות עד לאותו יום מר ולח.  ניתן לשער שזה היה יום סגרירי. משהו נורא קרה שם באותו הבוקר.  זה תמיד מגיע בזמן לא מתוכנן במיוחד אחרי חופשה של מספר שבועות  בארץ רחוקה.

קיר רטוב עם פטריות ירוקות 
אשתו החטובה של חפץ קוראת לו לבוא ולראות את הקיר ואזור המטמון. זה היה נראה רע מבחוץ וכנראה מבפנים הרבה יותר. אחרי ששבר  בלחץ את הקיר בעזרת  הפטיש  והמברג,   הבין שהירוקים שלו כעת במצב לא טוב. היה שם בליל בלתי ברור של ניירות ועיסה ספוגה של מה שפעם היו דולרים נהדרים , בדוקים וחדשים. הניילון לא עזר והמטמון היה נראה  רע , כי נזילה איטית פשוט אכלה את הכסף ומים הם ברכה אבל לא כשיש  כסף  מנייר בסביבה.  גם בולים  זה נורא  עם מים  ורטיבות.  זהב ממש לא נבהל ממים וחי איתו נהדר. גם פלטינה. 


שארית  היאוש 
חפץ כנראה היה בשוק אבל בכל זאת תיפקד חלקית ואת מרבית הכסף שהיה שם,  מכר בסכום שלא סיפר לי אבל מניחוש אישי הבנתי , שזה היה הרבה פחות מערכו הנומינאלי,  אבל כאמור זה רק ניחוש שלי למרות שיש מצבים שאני נחש די טוב. ככה לפחות לדעתי.     מה שראיתי זה רק הקמצוץ  לכאורה ממה שכנראה נשאר,  ומה שאני קורא שארית היאוש שאיש לא רצה לגעת.  כעת אני אמור לתת עצה או לקנות  בעוז תקוותי.
 הבנתי חלקית את המצב שהיה קשה ואף חמור  אבל  בהחלט  לא נואש   כדברי  הפרקליט  מהרצליה.  תכל'ס צריך להתקדם עם ההווה. תפנימו בכל מצב שישועת השם כהרף עין. 

לרוץ למרחקים ארוכים
ידעתי שאין טעם לנסות ולגעת במה שחפץ מראה לי. אני משער ויותר מזה שאם הייתי מציע סכום של כמה מאות דולארים בודדים הייתי זוכה באותה שארית היאוש. המוח שלי עבד אחרת ואני לא מתבייש כשהראש שלי עובד בכיוונים אנטי מסחריים,  אשר לעיתים מתבררים כהכי מסחריים בעולם. אני קורא לזה לרוץ למרחקים רחוקים. וככה זה הלך.

הנחיות עם מבט לעיניים ואצבע  מורה
הסתכלתי לחפץ בעיניים ואמרתי לו בזו הלשון ואולי גם השתמשתי באצבע  המורה  להדגשה עם הסבר בלתי חוזר. " חפץ  תשמע טוב טוב. אתה לוקח את האלבום הזה כמו שהוא ,  אורז אותו יפה יפה ושולח אותו בדיוק כמו שהוא לכתובת שאתן לך , עם מכתב הסבר בשפה שלך ובכתב ידך. תוסיף את כל הפרטים שלך כולל מספר חשבון בנק ותגיד את כל האמת  עם  הסיפור שלך. אל תחפש שפה מיוחדת או אנגלית מצוחצחת שמישהו יעזור לך,  כי אם בשפת אמך הטובה ותשלח בדואר רשום הכי בטוח. אחרי זה תשכח מזה ותחכה. מותר גם להתפלל" ואכן חפץ כנראה מילא אחרי הנחיותיי , כי מה כבר ניתן להפסיד מאותה שארית היאוש. לגבי התפילה אני לא חותם אבל אין לדעת מעשיו של איש ברגעי משבר. 

למי פונים כשהירוקים שלך במצב נואש? 
 יש חפצים הנכונים למלא הנחיות ברורות ואם משהו משתבש תעמוד להם הטענה שהם רק מילאו אחר ההנחיות.
אם חס וחלילה יקרה לכם משהו רע עם כסף אמריקאי ירוק אז זו הכתובת

 האמת  שאני כבר שכחתי מכל אותו סיפור ועברו ימים וגם שבועות , ואפילו כמה חודשים ואין חדש. את חפץ הייתי רואה אחת לכמה שבועות ככה במיפגשי ברנז'ה כללים ופה ושם מגלגלים משהו קטן בעניני  מטבעות ושטרות ושנינו יודעים  שמשהו עוד לא נסגר ואולי גם לא יסגר לעולם. הרבה דברים בחיים של רובנו לא סגורים וכנראה שגם לא יסגרו לעולם. יש מצבים שדברים לא נסגרים גם אחרי מאה ועשרים. מי יודע מה נסגר שם בהונג קונג  עם הדיוטי פרי?

טלפון טוב  וביטול הצללית 
יום אחד וזה היה ממש אחר הצהריים אני מקבל  טלפון וישר ידעתי שזה משהו טוב. זה ממש קל לזהות דברים טובים במיידי. ככה גם  לדברים פחות טובים. אז חפץ שתמיד קצר ולענין אומר לי גם הפעם "קובי תבוא מחר כי הגיע משהו טוב לספר לך". הבנתי את חפץ וידעתי שאין טעם לשכנע אותו לספר לי בטלפון מה  קרה  בעניין,  כי חפץ שייך לאנשים שתמיד סוגרים דברים face 2 face  ולא משאירים סימנים  ועדויות.  אנשים  מהזן  הזה  הולכים לעיתים  ככה על הפינות ולעולם לא יקשרו עצמם לדברים מחשידים. אם היו יכולים היו מבטלים את הצל של עצמם. 

חפץ זורח ופורח
הגעתי לחפץ  וראיתי אותו זורח. בדרך כלל הוא כזה עניני וישיר ,  ולעיתים  לא קרובות ממש חינני ורק עם מכריו וכאלה החפץ ביקרם. אחרים לא יזכו ממנו לדבר ורבים שקופים מבחינתו. היום הוא היה ממש קורן ופורח. הוא לחש לי באוזן שקיבל מכתב רשום עם הודעה קצרה שלחשבונו הועברו למעלה משבעת אלפיים דולאר והפדרל רזרב מצטער על עוגמת הנפש שנגרמה לחפץ. הכסף שלנו תמיד טוב ואם יש לו מה להוסיף הם עומדים לרשותו עד לקץ הימים. באמריקה אין פג תוקף לכסף ואין דבר כזה שכסף מתקלקל. הכל כמובן בתנאי שאתה בסדר ולא איזה מכבסה של מאפיונר. בעניני כסף האמריקאים יודעים כמעט הכל. הישראלים גם...

כמה היה בחבילה שבקיר?
שמחתי על הסכום הנאה שחפץ קיבל ובאותה  הזדמנות התחלתי כבר מחשב מדימיוני המטופש כמה כסף היה שם בכלל  בחבילה שבקיר,  וכמה חפץ כבר קיבל ולמה הוא לא שאל אותי קודם ורק כשהגיע לחומר הקשה והמחורבן , הבין ונזכר בי.   היו לי כמה תסריטים בראש כי ככה זה עם בני האדם שתמיד מחשבים את החשבון של האחר.  בסוף  הגעתי למסקנה  הלא מסכנה  שרק פוץ אמיתי יכול לשים דולרים ליד אינטרפוץ.

יום שני, 19 באוגוסט 2013

במקום הכי גבוה בתל אביב

August 20, 2013 at 4:57am




פחד גבהים הוא בהחלט דבר מפחיד. המקום הכי גבוה בתל אביב בכלל לא מפחיד ואפילו מאד נעים לדעתי. היום קוראים למקום פארק אדית וולפסון  ולפי הויקיפדיה זהו המקום הכי גבוה בתל אביב. ואני לתומי תמיד חשבתי שמגדלי השן של האוניברסיטה בשייח' מוניס היא רמת אביב, מתנשאים מעל לכל.

גבעת בטיח 1957 לערך צלם Jerzy Lipman מימין אחותי אראלה הבלונדה ופיוטר ליפמן


גבעת בטיח  -  המקום  הכי גבוה  בתל אביב  והתמונה הכי יפה 
נולדתי ממש בצמוד למקום הכי גבוה בתל אביב ואני מקווה שיש לזה משמעות כלשהי. פעם קראו למקום הזה גבעת בטיח ואפילו יש ספר כזה של בן השכונה יעקב גרוס מהסרטים. ברור גם  שהיו שם  אבטיחים  ומעניין של מי. גרנו מרחק של כמה מאות מטרים ספורים משם, ברמת הטייסים - יד אליהו ברחוב הלבנון 19 בשיכונים החדשים. היום אין כבר רחוב הלבנון ברמת הטייסים וקוראים לרחוב פרופסור אשרמן. הורי ושתי אחיותי הגיעו לשם מיפו ב-1954. אני הצטרפתי כעבור 4 שנים. האחרונים החביבים תמיד מגיעים בסוף.
באלבום המיוחד של אחותי אראלה הבלונדה מצאתי את התמונה הנהדרת הבאה שבעצם גרמה לי לרצות לדעת מי העומד מאחוריה. בעזרת אחיותי  וגם הודות לאלון מליס הגיאולוג וגם אוהד שרוף של הפועל תל אביב, הצלחתי במשימה. מבט חטוף בתמונה מבהיר שמי שצילם אותה הוא סופר מקצוען ותחשבו גם על השנה. ותודה לאליעזר מורב. 

התמונה הכי יפה במקום הכי גבוה
התמונה  צולמה בגבעת בטיח ורואים בה את אחותי אראלה הבלונדינית, ככה מתיישבת ולידה את פיוטר ליפמן עם קבוצת פרחים בידו ומכנסיים עם כתפיות. פיוטר היה הנכד של לאה אברמוביץ שהייתה קרובת משפחה של אמא שלנו. בפולנית  אומרים קוזינה ולאה אברמוביץ שהתאלמנה והגיעה לארץ לאחר השואה בשנת 1950 וגרה בשכונה שלנו ברמת הטייסים ואפילו ברחוב החבצלת. אני זוכר אותה רק בהמשך החיים  ורק מרחוב ריינס בצפון הישן ומאירועים משפחתיים וכמובן  שבדרכה האחרונה בקריית שאול. לבת של לאה קוראים  גניה בדיוק כמו לאמא שלנו והיא התחתנה וחיה בלונדון, עם צלם סרטים בשם יורק וגם אותו אני זוכר. פעם אפילו התארחנו שם בשנות השבעים. לא ידענו את שמו המלא ובעזרת הרשת הגענו אליו והנה עוד הוכחה לנפלאות הרשת וזה שהפולנים בכל זאת בסדר.  
יורק הצלם עבד עם רומן פולנסקי בסרט סכין במים ובטוח שיורק ירז'י ליפמן, הוא צלם התמונה המקסימה שאתם רואים. 

ירזי ליפמן (יורק) Jerzy Lipman http://culture.pl/pl/tworca/ jerzy-lipmanירזי ליפמן (יורק) Jerzy Lipman http://culture.pl/pl/tworca/ jerzy-lipman

לאה אברמוביץ הקוזינה שעבדה כפועלת 
לאה אברמוביץ הייתה אשה חכמה, חרוצה, נאה ואפילו עם הזמן צברה נכסים לא מעטים. הכל היה מעבודה קשה כפועלת בבית חרושת מטע וגם מהשכרת חדרים בדירתה. אם חשבתם שהאוליגרך רומן אברמוביץ' קשור לסיפור אז ממש לא, אבל  פעם הכל היה יותר קל לאנשים הפשוטים והיום האוליגרכים חוגגים.
אחיותי דבורה ואראלה זוכרות לטובה את הקוזינה לאה אברמוביץ 1908-1985 ז"ל שלעיתים נהגה לקחת אותן לים של תל אביב ואפילו לזה של בת ים עם הסעות מאורגנות בטיוליות עם  כיסוי  הברזנט. ביום בו אימי כרעה ללדת אותי, לאה אברמוביץ שמרה ודאגה לאחיותי.
דבורה מספרת שלאה אברמוביץ הפולניה הגאה עם השיער הבלונדיני, ידעה להתלבש בחן ובחוכמה של פעם. שילוב נכון של פריט קטן ואותם מעט בגדים נראים פתאום ממש אחרים, שונים ואולי אפילו חדשים. 'להיוש' כפי שאימי קראה לה, נהגה לטפח את עורה ופניה בתכשירים טבעיים על אמת, וכשדבורה שאלה אותה לפשר המלפפונים  והירקות שעל פניה, הסבירה שככה נוהגים לייצר קוסמטיקה. 


שיכון רמת הטייסים יד אליהו 1959 משמאל אראלה עם הבובה, לאה אברמוביץ, אמא ואני ודבורה גם. רחוב הלבנון 19

צדקה , צביעה ואנשים טובים - חיי אבי בנימין 1997-1897



בנימין וצביה אהרונוב ז"ל

יום אחד נכנס אלי מישהו עם קופת צדקה ישנה ובתוכה כסף מפעם. הוא רצה לדעת אם הכסף שבקופה שווה ואפילו כמה. אז אמרתי לו שהתכולה כמעט ולא שווה דבר,  אבל הקופה עצמה שווה הרבה יותר מתכולתה וככה זכיתי להכיר במקצת את שלמה אהרוני ומשפחתו.  ככה באקראי וללא כוונה נולדה פינת הנצחה קטנה למשפחה שמעולם לא הכרתי את סיפורה והכל בגלל קופסת צדקה של בית היתומות הכללי לבנות בעיה"ק ירושלם תובב"א  ת.ד. 207. 
שלמה סיפר לי שהוריו נהגו לתרום ולהתרים בעבור מוסדות שונים כחלק מאורח חייהם. ככה היו בביתם תמיד קופות צדקה מגופים שונים להם נהגו לתרום כסף. פעם  בהרבה  בתים , אנשים  החזיקו  גם קופה של קרן קיימת.  

פינת הנצחה לאהרונוב בנימין וצביה ז"ל

שלמה החליט לכתוב בקצרה סבירה את קורות חייו של אביו בנימין אהרונוף ז"ל  1897- 1997. הוא גם הודה לי על הרעיון להנציח את הוריו באמצעות אותן קופות צדקה וכמה אביזרים אישיים של  הוריו בפינה צנועה בחנות. נדמה לי שגם אני צריך לברך ולהודות. 

בס"ד

אבי בנימין אהרונוף  ז"ל 1897-1997 קורות חיים בקצרה
במשך שנים תרם אבי לבתי יתומים, ישיבות ולנזקקים, בכל חודש היו מגיעים השליחים לרוקן את קופות הצדקה בביתנו. שש עשרה שנים לאחר פטירתו מצאתי באחת הקופות מטבעות ישנים, כך הגעתי לחנות המטבעות של לידרמן  ברחוב בן יהודה  בתל אביב לברור השווי. לתכולה לא היה ערך אך הקופסא שעליה מצוירת ילדה עם  בובה של בית היתומות הכללי ענינה אותו ומשם התגלגלו הדברים ותודה על רעיון פינת ההנצחה הקטנה. 

אזרביג'ן? , טג'יקיסטן? , הרת? אולי טהרן? , עד היום אינו ידוע לי מקום היוולדו של אבי , אך את נעוריו עשה בבקו שבדרום רוסיה ומשם סיפר לי את זכרונותיו.  בסמוך לבית הוריו  של אבי הצעיר גר זוג ערירי שחלה במחלת הטיפוס שהפילה רבים.  אבי לא היסס , נכנס לביתם , סעד אותם ובדרך נס הזוג נותר בחיים. כאות הוקרה לאבי , החליט השכן ללמד את אבי לנגן במנדולינה בה שלט שנים רבות.

מנדולינה ושידוך עם היפה בבנות
 בהמשך הפך אבי לנגן נדרש באירועים וחתונות שנמשכו אז שבעה ימים ולילות ופוזרו על ראשו הרבה מאד שטרות וגם זכה לשידוך נאות , אמי היפה בבנות.  האנשים טובים, החיים יפים , פיקניקים בנופים מרהיבים ומעל הכל מי הנהר הצלולים שהשותה מהם זוכה  לחיים ארוכים. בשנים דאז פרח מאד המסחר הלא לגאלי בין הארצות באזור ומי שהכיר וידע את השפות והדרכים עשה חיל וביניהם היה גם אבי שידע חמש שפות.   בעקבות סבי וסבתי מצד אמי שהחליטו לעבור לישראל ולירושלים עיר הקודש הסכים גם אבי להפצרות אמי ויחד עם אחותי הבכורה מזל ז"ל שהייתה אז כבת שנתיים , ארזו את המטלטלים ויצאו לדרך עם חמורים לעבר הגבול עם תורכיה שהיה מעבר לא קל בין ההרים בדרכים לא דרכים וגם פשיטה של שודדים שגזלו מהשיירה את המעט שהיה. רצה הגורל והורי נקלטו בתורכיה לקהילה הארמנית שקבלו אותם בחום והוא גמל להם בנגינות על המנדולינה. לאחר כחצי שנה עלו הורי לישראל ומנמל יפו נסעו לירושליים. בראשית דרכו בארץ חדשה  הקליטה הייתה קשה.  לא הייתה לו כל עבודה ובמה להאכיל את המשפחה, אך אבי שינס מותניים ולקח אסל ושני דליים שם על הכתפיים  והחל לשאוב מים לבתי העשירים בירושליים  וגם כינוי ניתן לו על עבודתו זו "משקאו-אוב", עד שפגש מכר מהעבר שלקח אותו תחת חסותו ולימד אותו את מלאכת הצבעות.

צבעות ותעודות הוקרה
לימים הפך אבי לרב אמן במלאכתו זו ויעידו על כך כל תעודות ההוקרה שקיבל מהדסה ירושליים, אדריכלים , מהנדסים , קבלנים וישיבות תורה ושמו יצא למרחוק עד רמלה ולוד בדרום ויסוד המעלה בגליל התחתון תחת פיקוחו של יושב ראש המועצה מר גדולטר זכרונו לברכה. אבינו הגדיל לעשות במלאכתו לא רק צבעות לשמה אלה גם דוגמאות וציורים שהיו נהוגים באותם ימים. ספרו עליו שעם המברשת והסולם בין הרגליים היה עושה עבודה שפועל רגיל לא היה עושה בשבועיים.  בהמשך המשפחה גדלה ונפתחה המלחמה על הקמת המדינה, ימים קשים היו אז והפרנסה  דחוקה , אח אמי נהרג מיריית צלף ירדני ואבל גדול ירד על המשפחה. ואז נפלה ההחלטה לעבור לתל אביב הגדולה. אבא קנה בית עם גינה וחצר גדולה, לול גדול של ברווזים, עופות , יונים ושה תמים, גם כלב במבי לבן הזקונים, שגמר את המניין לעשרה ילדים ( מזל ז"ל , אהרון ז"ל, משה ז"ל ,  אסתר ז"ל , מרים ז"ל,  יוחאי יבדל"א,  דוד , שולמית , יוכבד , ושלמה)  וכאות הוקרה  קבל אבי מראש הממשלה דוד בן גוריון ז"ל סך של מאה זוזים שהיה הרבה כסף באותם ימים.

 המשפחה גדלה בשכונת עזרא
בחורפים ואדי איילון היה עולה על גדותיו וכל הבתים בשכונת עזרא  היו מתמלאים בבוץ , מדמנה ומים עכורים והשכנים אל ביתנו היו באים מפלט מהמים הגואים. בכוס תה אמי קבלה אתם עד שירדו המים וחזרו לביתם. אחרי מספר שנים עברנו לבית חדש שאבי בנה בעזרת אחי. מבנה עם מגורים למעלה וחנויות למטה.  בחגים כולם היו מתכנסים, כשלושים ושנים נכדים  וכעשרים ושבעה נינים.  שבט לתפארה , האחים קצינים בצנחנים , מצליחים בהמשך בעסקים יבאו לארץ את כל העודפים של האופנועים מהצבא הבריטי. שיפוץ יסודי ועד למכירתם  לקהל הרחב. בהמשך  אח אחד פנה  ליבוא בדים וטקסטיל. שנים  מהאחים פתחו סלון גדול למכירת טלוויזיות ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה וגם מטבחים. בהמשך האח הבכור מונה לשליח הסוכנות היהודית בטשקנט והקים בית ספר ללימוד עברית והעלה יהודים לישראל. האח השני פנה לעיסקי יבוא בשר לישראל.  אח נוסף פנה  למסעדנות.
גם הנכדים עשו חייל  במגזר הכלכלי פרטי ,  מעריכת דין, מרצים באוניברסיטאות , סחר בבדים, בנקאות , עיתונות , חינוך, ניהול בתי מלון בחו"ל , רפואה  ופסיכולוגיה משפחתית, אמן שיש,  אדריכלות, מסעדנות, נגר אמן ,  ועד למשרות בכירות בשירות הציבורי  כמו סגן שר בממשלת ישראל. 
עד שנותיו האחרונות העריץ אבי את אימי ורחש לה כבוד גדול. אשת חיל קרא לה ומאז פטירתה הלך ודעך אך עד שנתו האחרונה תמיד היה בדעה צלולה ושמר על חזות מרשימה, נקי , מגולח ומטופל כהלכה בזכות אחותי אסתר עליה השלום שסעדה וטיפלה בהורי לעת זיקנה.  יהי זיכרם ברוך.
אהרוני שלמה 

תודה לאליעזר מורב  על הצילומים

שלמה אהרוני בן הזקונים של בנימין וצביה אהרונוב

קופת בית היתומות הכללי

קופת הצדקה של בית היתומות הכללי - ירושלם