יום שני, 25 באפריל 2016

אל תבוא בידיים ריקות


יש משפטים שיושבים לי בראש ולא רוצים ללכת. ”אל תבוא בידיים ריקות“ הוא אחד החזקים. פעם שמעתי אותו וכנראה יותר מפעם אחת. גם האחיות שלי בסרט הזה ואולי גם אחרים, אבל רצוי תמיד לדבר בשם שלך ובמשפטים שספגת. חלק מהם אימצתי ויש לי נטיה מעצבנת להעביר אותם הלאה ולכן אני חוזר עליהם. האמת שהסיבה העיקרית היא שאני עצמי לא אשכח גם את המשפט וגם את היישום שלו והנה עוד תוספת אותה אימצתי מדני רוגובסקי הנביא המתמיד. זה כנראה קל בתיאוריה ובפועל יש מעידות. זה ממש לא בקטע חינוכי ובטח לא במובן שתעשו כמוני או בשפתו של ביבי ”תיהיו כחלונים“. אני זוכר נהדר איך כשההורים שלי ואני איתם היינו נוסעים לאחיות שלי בחדרה. האוטו היה מלא בדברים שונים ומגוונים החל מאוכל, בגדים והרשימה עוד לא התחילה. כנראה שזו הסיבה שלפיג‘ו 404 יש תא מטען נהדר. אני יודע שזה ככה אצל רבים ויש שיגידו שרק בישראל כי במקומות אחרים הורים נותנים לילדים לפרוש כנפיים ולעוף ולמצוא בעצמם את נתיבי החיים וחוכמת השוטף.

אמא שלנו נהגה להגיד את המשפט הזה ואפילו יותר מפעם אחת. ”אל תבוא בידיים ריקות“ היה משפט מכונן. מעניין אם המשפט הזה קיים בשפות אחרות ממש באלו המילים. אני כמעט בטוח שכן ואשמח להצעות מניסיון וידע אישי. מי יודע איזה מתנה הביא חוסיין לרבין? מה קיבל אובמה מביבי?




זה היה משפט בו ניסתה להסביר כיצד להתנהג בכללי ולא משהו האומר לך עצמך למה לא הבאת לנו משהו, כי הורים לא רוצים מילדיהם מאומה, כי אם רק אהבה ונישיבוקי ושיהיה להם חם בחורף וטוב ונעים בשאר הזמן. ”אל תבוא בידיים ריקות“ הוא משפט לחיים עצמם והסבר כללי להתנהלות בשוטף. לבוא בידיים נקיות זה משהו אחר ובפוסט אחר ותמיד ניתן לחבר משפטים ופעם אפילו היה לי מקרה ממש מוזר בו למדתי שהרצון שלך לא מספיק ויש אנשים שיפרשו זאת ממש בהפוכה ופיצוץ אטומי יחד עם תקרית דיפלומטית עלולים להתרחש גם כשהכוונה טהורה וזכה. אין פה משהו טריקי ומתחכם כי אם משהו המנחה את הפחות מנוסה. ככה לפחות אני מבין זאת ואולי דעתכם שונה. אני יודע שלא כולם חושבים ככה וזו זכותם וברור ששאלת המינון גם קובעת ובכל זאת נדמה לי שהבנתי אותו נהדר ואני מוכן להסביר למי שלא מבין. לבוא בידיים ריקות אומר שאתה בא רק עם עצמך וזהו. לבוא בידיים ריקות אומר שלא הבאת כלום ובעברית תקינה לא כלום. חייבים להביא משהו בקטנה והכוונה אפילו למשהו סימלי וזה יכול להיות הרבה דברים ואולי הכוונה היא שחשבתי עליך והנה המשהו הזה וערכו לא ממש חשוב. פרח, בונבוניירה, בקבוק יין, עוגה, בושם, שוקולד, מסטיק ,ספר, בובה, אביזר מין יעיל ומשעשע הם רק דוגמיות למה שאפשר והרשימה רק מתחילה. תזכרו שכל המתנות היקרות מגיעות באריזות קטנות ואל תתחילו עם יהלומים כי זה מאד פאסה לדעתי. העיקר שלא תבואו בידיים ריקות.








יום שלישי, 19 באפריל 2016

טעות לעולם חוזר ולא חוזרת או ט.ל.ח ורצוי טל"ח

שני חברים שלי שהם מאד משכילים ואפילו מהנדסים עם תארים נלווים, לא הכירו את המושג הזה עד תום. אפילו רואה חשבון אחד גם לא ואני מתחיל לפקפק בתארים שלהם. האמת שגם אני לא כזה שולט בחומר, אבל פעם מישהי מאד נחמדה הסבירה לי ומאז אני יודע ואפילו מסוגל להסביר לאחרים ותמיד נדמה לי שניתן להוסיף וללמוד דברים מאד בסיסיים. מי יודע הכל? מי יודע יותר מהאחים גוגל? 

פעם הגיעה אלי לחנות אשה מקסימה. כן אני אחראי למשפט הזה ואני לא חי בסרט בקולנוע מקסים. קוראים לה נעמי והיא הגיעה בליווי בתה. היא למעלה מגיל גבורות וכנראה ילידת 1925. קצת מדברים והתחקיר שלי הושלם בהמשך על ידי רם גופנא שהכיר את נעמי הצדקת מפעם והנה למדתי שנעמי ברושי ופעם גינזבורג נולדה בתל אביב. אפילו בשכונת נורדיה. הוריה שניהם רופאים. אחותה לאה תכננה את הבניין החדש של הגימנסיה העברית הרצליה ברחוב ז'בוטינסקי. היה גם אח קטן בשם אהוביה. בספר האדום של רם על שכונת תל נורדוי יש תמונה מפעם של בית גינזבורג החד קומתי ברחוב סירקין 12. רחוב סירקין מהווה חלק משכונת תל נורדאו אבל גם חלק משכונת נורדיה וזה נשמע דומה אבל רק נשמע. היום הכל אותו דבר אבל למען ההיסטוריה חייבים לסמן גבולות ושכונות ויש כאלה שזה מעניין אותם. מה דעתכם על הקו הירוק? והסגול? 
נעמי באה למכור דברים שהצטברו אצלה מפעם ואני גם קניתי את חלקם, כי זה מה שקורה בדרך כלל בחנוק. מוכרים וקונים וזה הסיפור כולו. לא תמיד זה קורה, אבל ברוב המקרים משהו קורה. זה אגב מה שקורה בכל העולם. קחו מהעולם הזה את הקניה והמכירה והגעתם לעולם הבא שם כידוע אין כיסים ומזומנים זה מאד פאסה.


אז כשעשיתי חשבון כפי שאני נוהג, על דף לבן, עם פירוט כלשהו וחיברתי את המספרים, יצא לי סכום. תמיד אני מבקש שיבדקו אותי כי כולנו בני אדם כולל כותב שורות אלו, וטעויות זה חלק נפלא מהחיים שלנו. המון דברים טובים נולדו כתוצאה מטעות ואפילו טעויות. אני מכיר אספני טעויות ואחד מהם לפחות גם נראה לי כטיפוס תוהה.
אז בדקנו שוב ונמצאה טעות ולא בהכרח לטובתי ואז פלטתי את המשפט שנחרט לי בראש מזה שנים ואפילו אני מכיר את ראשי התיבות שלו שהודפסו על חשבוניות מפעם וזה אומר שטעות לעולם חוזרת וגם טל"ח זה נפלא. 


ואז נעמי גינזבורג שהייתה מורה ויש לה עברית נהדרת אמרה לי בזו הלשון "טעות לעולם חוזר, ולא חוזרת". נעמי גם הסבירה לי לאט ובטוח על המקור עם קריאת התורה ואז ירד לי האסימון לגבי דברים ששמעתי בבית הכנסת ונראו לי קצת איך לומר מעט תקיפים והנה יש גם לזה הסבר מנומק.
את ההסבר הטוב ביותר מצאתי כמעט כמו תמיד באתר של רוני הפנר השפה העברית ועל מנת להקל על הקהל הקדוש ועליכם פשוט העתקתי אותו, אבל אני מרשה לכם לבדוק וזה הקישור 


טעות - לעולם חוזר?
בשולי החשבונות שמקבלים מהבנקים, מחברות האשראי וממוסדות אחרים, מוצאים בדרך כלל גם שלוש אותיות קטנות: טל"ח (הנכתבות לפעמים גם "ט.ל.ח." – אבל ◄כזכור, אין להשתמש בנקודות לכתיבת ראשי תיבות).
ראשי התיבות הללו משמעם "טעות – לעולם חוזר".
כלומר: נפלה טעות? – ◄לעולם (=תמיד) אפשר לתקן.
רבים מפרשים את ראשי התיבות הללו כ"טעות לעולם חוזרת", כלומר מעין השלמה עם חולשות הטבע האנושי. אבל למילים הללו יש משמעות משפטית: המונח טל"ח הוא במקורו מונח אנגלי המאפשר לאדם או לארגון לחזור בו מנתונים שגויים שמסר. באנגלית כותבים E&OE, כלומר "Errors and Omissions Excepted" (לא כולל טעויות והשמטות), כהסתייגות רשמית המאפשרת למי שמסר מידע שגוי לחזור בו מן הדברים, במידה שהטעות היתה בתום לב וללא כוונת פגיעה בנמען.
הביטוי העברי שבו אנו משתמשים נלקח מכללי הקריאה בתורה. בקריאה בתורה יש כלל האומר "טעות - לעולם חוזר" שמשמעו שאם טעה הבעל קורא (מי שקורא בתורה), עליו תמיד לחזור לתחילת הפסוק ולקרוא אותו מחדש, וכך כותב הרמב"ם על תפילות הש"ץ: "אם טעה בהם, לעולם חוזר". צרוף המילים "לעולם חוזר" מופיע לראשונה בתלמוד בהקשר שונה במקצת, של ביטול מכירה שנעשתה בהונאה (בבא מציעא נ ב).


נעמי גינזבורג והיום ברושי נולדה בתל אביב ולמדה בבית ספר תל נורדוי.
נעמי הצדקת והמורה לימדה אותי שטעות לעולם חוזר ולא חוזרת

יום ראשון, 17 באפריל 2016

דודה רניה כמו אמא

היום בבוקר הדודה שלנו רניה גרבש נפטרה.
לפנות ערב כבר כיסה אותה העפר של קריית שאול.
קשה לתזמן מועד לישיבה של מעלה כמו גם את התנהלותה. זה מגיע כשזה מגיע ולא תמיד הכל בשליטה מלמטה.
רניה היא אחותה התאומה והצעירה של אמא שלנו שנפרדה מהעולם הזה לפני שבע שנים.
היום שתיהן צמודות באלכסון בחלקה אחת כי ככה רצו לפני הרבה שנים כשקנו חלקת עולם מרובעת ובלי טובות מהילדים.
דודה רניה היא דודה אבל כמו אמא. 

גניה ורניה הלפרן איטליה


 

יום חמישי, 14 באפריל 2016

חצבים וסתיו


כתוב שהיום מתחיל הסתיו ויש משהו באויר.
חיים חצב מטבריה אוסף תמונות של חצבים בכל מיני מקומות ומאד ישמח לקבל מכם תמונות של הדבר הזה. מעניין מה הוא היה מבקש מכם למשל אם השם שלו היה דומה לשם של אחד בשם נדבה. 
אם סתיו שפיר לא נולדה בסתיו אז למה קוראים לה סתיו?


חצבים בראש העין גבעת הסלעים ליד הבית שלנו


נפלה עליו חבילה של כסף או מסיכוני המקצוע של סוחר שטרות


פעם ממש מזמן, שלמה אחי הבכור הביא לי ארגז מלא בכסף ישן אבל במצב חדש. אלו היו שטרות של דוד בן גוריון 50 שקלים. כן המון חבילות של דוד בן גוריון השטר הישראלי הכי זול וגם בצבע צהוב. פעם בשיא עליבותו בשל האינפלציה עלה שטר כזה בסיטונאות 3 סנט ליחידה אחת שלמה. אני חוזר כי קשה לי בעצמי להאמין וזה שלושה סנט, כי אינפלציה גומרת כסף עד דק. חבילה של מאה יחידות זה שלושה דולר ובריק של 1000 יחידות זה 30 דולר. סוחרים אוהבים לקנות דברים בזול ובעתיד הם ימכרו את זה ביוקר או ככה לפחות הם חושבים וזו כל התורה כולה על חצי רגל אחת שלמה.
הכסף הזה מת וסוחרים קנו זאת כסטוקים לכסף אספנות. יש המון כסף בעולם שלא שווה כלום, כי הדפסה רבה ואינפלציה וגם חוסר אחריות כלכלית של קברניטי המדינה שהיו ליכודניקים מוצלחים, מביאים למצבים כאלה ויש ביזנס בכל דבר. אין מצב שבו סחורה לא תמצא שוק בתנאי שיש חיים. ככה עובד העולם וכסף זו סחורה גם כשהכסף עצמו מת סופית. 
מזוודה מלאה בכסף שלא שווה הרבה

אז חזרנו לזה ששלמה הביא לי ארגז גדול מלא בכסף כזה. הוא ביקש ממני לעזור לו בדרך מאד פשוטה. קשה לו לסחוב כל פעם חבילות כאלה למועדון האספנים ולשוק המסחרי ולכן זה יהיה אצלי וכל פעם הוא יקח כמה חבילות. במילים אחרות עשה אצלי מחסן ללא דמי שכירות ומה לא עושים בשביל אח בכור חרוץ ונאמן.
אז שמרתי את הקופסא הענקית הזו אצלי במחסן בעליית הסולם למעלה בחנוק וכל פעם ששלמה ביקש, עליתי על הסולם הישן והטוב והורדתי לו את אשר ביקש. אפילו עשיתי כזה חור בארגז שאוכל לשלוח יד ולשלוף חבילה שלמה מבלי לפתוח את האוצר בכל פעם מחדש. חורים יוצרים פתח לקיצור הליכים. יש חורים שחורים ויש אנשים שעשו מיליונים מכל מיני חורים ואל תכניסו לי מילים לפה וגם לא נשים בבקשה כי אנחנו רק בקטעים מהוגנים ותרבותיים וכסף גם.
החור בקופסה של השטרות היה ממש בסדר וכבר היה לי מאד נוח לשלוף משם שטרות ואל תשכחו שהיו שם המון שטרות שלא שווים הרבה אבל בכל זאת פרנסה זה פרנסה.

יום אחד מגיע שלמה אחי הבכור ומבקש כמה חבילות. חיש מהר אני ניגש לסולם ועולה לי למחסן ומושיט יד לאותו חור ואז קרה משהו מוזר שמעולם לא קרה לי ואל תמהרו לקפוץ. הקופסא שלנו שעדיין הייתה מלאה החלה נוטה על הצד ומהחור שלה החלו ליפול חבילות כסף והראשונה פגעה לי בראש ולפני שהבנתי מה קורה נפלה עוד אחת ואחריה עוד וזה כאב ואני המום ופתאום אני על הרצפה והרגל שלי כבר לא על הסולם ועוד חבילה וזהו. ראיתי שחור ומה שאני זוכר זה ששמעתי את שלמה האח שלי קורא לי כאילו מרחוק ואבא שלי גם ופתאום מים על הראש שלי ופתחתי את העיניים. ראיתי את שלמה אחי הבכור ואת אבא שלנו והם שניהם צוחקים וגם מאושרים. הבנתי שנפל עלי כסף וניצלתי בנס. ביקשתי מהם שלא יספרו זאת לאיש, כי לך תדע מה יספרו בעיר על ההוא מבן יהודה שכמעט מת כשבן גוריון נפל עליו מלמעלה.


טיל שיוט אנושי מניו זילנד

אתמול הבנתי מה זה טיל שיוט אבל אנושי. זה בכלל לא טיל אולנשפיגל של אריך קסטנר. זה גם לא טומהוק אינדיאני. הטיל שלי הגיע מניו זילנד ואני מעולם לא הייתי שם.
פעם הסבירו לי באופן מאד פשטני איך טיל שיוט מוצא את דרכו. אליעזר גורן הוא הגאון המשפחתי שלנו ואפילו מהנדס בתחום הבליסטי עם ידע רחב בעולם הטילים ופיזיקה בכלל. הוא גם עורך דין אבל זה בכלל לא קשור לסיפור שלנו. הוא הסביר לי שהטיל סורק מפה עם תוואי הדרך המתוכנן וככה משווה את המציאות שבה הוא עף. בדרך הוא מסוגל לתקן את המסלול שלו.
אז תדעו שהטיל מניו זילנד הגיע ומבחינתי זה היה ממש בסדר והפיצוצים היו נהדרים. לעיתים טיל שיוט אנושי לא מתפוצץ.


מסורת האיים טיראן וסנפיר בזכרוני הדוהה


יוסי שחם הצדיק מנטעים נזכר באיים שהכיר והכל בשל העברת השליטה ממצרים לסעודיה.
כתב ומתארח בבלוג יוסף שחם

בשנת תרפפ"ו, כשעוד היינו אימפריה, היו בשליטתנו שתי קולוניות קטנות בפתח מפרץ אילת, האיים הקטנים טיראן וסנפיר, בעוד טיראן חשיבותו הצבאית היתה רבה, כשהוא ניצב ממזרח למעבר הצר בפתח הכניסה למפרץ אילת, מול ראס נצרני, היה ידוע ומוכר כטריטוריה מצרית, מעמדו של סנפיר היה לוט בערפל והוא נחשב ל "no mens land".
במבצע קדש ב1956 כאשר צה"ל כבש את האיזור, נמצאו בראס נצרני 2 תותחי חוף ענקיים שהציב גמל עבדל נאצר,(זה הנאצר שעליו שר אריק לביא , נאצר מחכה לרבין אי אי אי ) כדי לחסום את הכניסה למצר אילת בפני הספנות הישראלית, לועות התותחים היו מפוצצים, אבל ב1982 כאשר פינינו את סיני, נלקחו התותחים והם מוצבים היום לראווה בבית האוסף של צה"ל ביפו.

בשנים הראשונות לכיבוש במלחמת ששת הימים ב1967 היו מוצב חיל משמר ישראלי בשני האיים, מחלקה בכל אי, אחרי כמה שנים ננטש סנפיר ורק פעם בחודש יצא סיור חמוש חיילי חי"ר מילואים, על נחתות ודבורים של חיל הים, כדי לסייר ו"להפגין נוכחות", כפי שקראו לזה בז'רגון הצה"לי.
יש לי סיפורים ממקור ראשון על אפיזודות הזויות באי סנפיר חלקן אמיתיות וחלקן ודאי בדוי או הומצא בהווי המטורלל של האי הנידח הזה.
בשרות מלואים אחד ב1969 נקבצה על האי מחלקת חיילי מילואים בפיקוד אחי המהולל סגן ישי שלו (שטיניג), יחד איתו היו מחלקת חיילים זרוקה שנקבצה מכל מיני יחידות בחטיבה, הסמל נחמן הטבח ינקו וא' שותפי למשרד יחסי הציבור שעליו יש לי עלילה נפרדת.
מספר אחי שיום אחד יצאו שני חיילים לטיול או סיור באי, נתקעו או אבדו באחד הערוצים היבשים, האי היה חסר מים לחלוטין, הם הצליחו להגיע לאחד החופים ושם לשמחתם מצאו כמה תיבות תפוזים שנפלו מסירת מטען, התפוזים האלה הצילו את חייהם.
לחיילים לא היה כמעט, מה לעשות, את רוב זמנם בילו בים, הריף היה עשיר מאד בדגים ואלמוגים, היו אחדים שהוציאו מהים צדפות גדולות הנקראות "אבו שבע" על שם שבע הקרניים שעל קשוותם, הבעיה הייתה שהן היו חיות, מה עושים? תולים אותן על חבל הכביסה עד הבוקר הגוף נופל ונשארת צדפה נקייה ונוצצת. היום לא הייתי ממליץ לעשות פעולה עבריינית שכזו, אבל אז בסיני , בצה"ל, החוקים נשארו בצדו האחר של הקו הירוק.
הפעילות האינטנסיבית הזו באה לכדי סיום, כאשר יום אחד נראה בים, ליד המוצב פטרול של שלושה כרישים גדולים שזנבם המשולש בלט מעל המים, מאותו יום הסתפקו החיילים בסתם דייג, הדגים היו גיוון למנות המזון הצה"ליות שהסתכמו לרוב במנות קרב שינקו הטבח השתדל לגוון גם בדגים.

על מבצע אחד בו הייתי מעורב חפצתי לספר, שותפי א' היה כאמור, על האי סנפיר ולדברי אחי פעילותו העיקרית התמצתה רק בלהתלונן על התנאים והאוכל, במשרד בתל אביב קיבלתי מסמך ובו בקשה לקבל הצעה למבצע יחסי ציבור של חברת החשמל, הייתי זקוק לנסיונו המקצועי של שותפי כדי לענות על המכרז, הזמן היה מוגבל, החיילים של אותן שנים, שרתו מדי שנה 30 יום רצוף, בלי פרץ וצווחה,בלי "שוברים שתיקה" ואפילו בל כרמלה מנשה, מה עושים? התקשרתי לחטיבה נמסר לי שמדי יום או יומיים, מטוס קל מצניח לאי סנפיר, דואר, עיתונים וכנראה גם לחם, העברתי את מסמכי המכרז לחטיבה ביפו, המעטפה הגיעה לשארם א-שייח', כעבור יום הוצנחה לסנפיר, א' מילא את פרטי המכרז, כעבור כמה ימים הגיעה נחתת האספקה, המעטפה הוחזרה לשארם א-שייח' והגיעה לידי כעבור כמה ימים, הלכתי למסור את המכרז ואז הודיעו לי שהכל בוטל!

לאי טיראן הגעתי פעם בסיור מפקדים , הגענו משארם במטוס קל, לאי טיראן היה "זנב" יבשתי שטוח לכיוון צפון, שם היה המנחת, תמיד היו רוחות חזקות, שלעתים לא איפשרו נחיתה, נחתנו ועלינו על הקומנדקאר של המוצב, בצריף חיכו חיילי המחלקה. החיילים שלנו היו חיילי מילואים טיפוסיים, בעלי משפחות, עסקים, בעיות לא חסרו, כל חייל כזה קיבל בשרות של חודש, כמה ימי חופש בצפון, התנאים היו ספרטנים, צריף, מיטות שדה, רדיו, כמה משחקי שש בש, עיתונים הגיעו כאשר התאפשרה הצנחה, מזון חדגווני, אבל הרבה דגים מהים,לא זכור לי שמשפחות פנו כדי להתלונן, היינו ,כנראה, קשוחים יותר.

סיפור נוסף מהאיזור זכור לי היטב, הייתי מועסק , בנושא יחסי ציבור ברשות שמורות הטבע, הייתי צריך להוציא עלון הסברה על שמורת המנגרובים בנבק, נבק נמצאת ליד ראס נצרני, מול האי טיראן, זה המקום הצפוני ביותר בעולם בו צומחים המנגרובים (שיחים מעוצים הצומחים בתוך מי הים המלוחים)
היה לי טקסט רק חסרו לי צילומים, על תקציב לשלוח צלם מקצועי אפילו לא חלמו באותם ימי בראשית, לסמל המרפאה שלנו מיקי, היתה מצלמה, אביזר די נדיר באותן שנים, סיכמתי איתו שהוא יצלם, שלחו לי מהמשרד במטוס היומי סרט קודאק 200 ,נסענו בקומנדקאר הצבאי, יעני "סיור פתיחת ציר". לכיוון ראס נצראני ובנבק החובש של הסיור שלף מצלמה, הצילומים המאולתרים האלה פיארו את עלון ההסברה הראשון למטיילים על איזור ראס נצראני ונבק שהוציאה רשות שמורות הטבע.

יש באמתחתי עוד הרבה מעשיות, חלקן אפילו אמיתיות, דבר אחד לא אוכל לשכוח, את השמחה,שלי האישית, כאשר עזבנו לבסוף את סיני, את דרום סיני, את הכיבושים, האפוריות והשחיתויות שהאיזור הזה העניק לנו בשפע וחזרנו למה שהוא ארצנו בלי פיקפוקים והזיות.

עשור למבצע סיני – מדליה ממלכתית 1966
פני המדליה עיצוב צבי נרקיס
במרכז – ציור מסוגנן של ספינה העוברת במיצרי טיראן ושמש מקרינה, מסמלים שלום ושלווה במפרץ שלמה. על השפה, למעלה, כתובת בעברית ובתרגום לאנגלית "עשר שנים למבצע סיני". על פני השטח כתובת בעברית "וכל נתיבותיה שלום".
על השפה, למטה, תרגום הכתובת לאנגלית וציון המקור "משלי ג' 17

יום רביעי, 13 באפריל 2016

ועד תל אביב להארחה

בנצי קוטלר מצליח לעורר אותי מהמציאות העכשווית והדוקרנית בשלוש מזכרות מתקופת המנדט.
הזמנת נייר אחת ושתי סיכות מתכת ממש בסדר ואפילו דוקרות. ועד תל אביב להארחה מזמין למסיבה עם אוכל. שלושה פריטים שנקנו על ידי בנצי קוטלר בנפרד ובמקומות שונים והכל ביחד בפחות ממאה דולר ירוק.
יש פה הזמנה למסיבת כריסמס 1944 רחוב הירקון 91 עם תפריט ממש לא הכי כשר.
האיור עם תיבת נח מסגיר. על הסיכות כתוב ועד תל אביב להארחה וגם TEL AVIV HOSPITALITY COMMITTEE ככה במקור.
אחת הסיכות עם האתיות W V S והאחרת עם האותיות W V H
על תיבת נח שמעתי ויש תוספות בהמשך.

הירקון 91 היום זה הדבר שצמוד למלון דן. 
כל מידע נוסף יתקבל בברכה ותודה

ועד תל אביב להארחה 1944

הזמנה לכריסמס 1944


תיבת נח הירקון 91 

תפריט לכריסמס 1944

שתי סיכות ועד תל אביב לאירוח







איך אומרים טרזן בפולנית?

בית ההבראה של ההסתדרות בביתן אהרון היה אחלה מקום עם ארוחת בוקר עם לבניה ודג מלוח וגם מיץ אשכוליות וכן להיות. 

פה בתמונה, אבא שלנו שמואל עם הנכדה הבכורה רינת שכנאי מחדרה ויש גם משקולת מברזל אמיתי. 
כל פעם שאמא שלנו הייתה רואה את אבא הולך בלי חולצה הייתה אומרת לו "תשים חולצה בבקשה. מה אתה טאז'ן..?" אז תדעו שטאז'ן זה טרזן בפולנית. 


חג שמח ואביב נפלא לכולם. גם לטאז'נים.



יום שלישי, 12 באפריל 2016

טיול לדמשק

לקראת חול המועד מתארגנת קבוצה לביקור ברובע היהודי בדמשק. הדרכה וליווי אורלי כהן מורמי יחד עם אחותה התאומה. הדבר תלוי במזג האויר והתקדמות הכוחות הלוחמים. ניתן לבטל עד שלא יוצאים. 
נא להכין כסף סורי וגם דולרים זה בסדר.

מי שמע על סלון שמעיה ברחוב היהודים 38?
למי שחושש יש סרט על הרובע היהודי בדמשק.



יום שני, 11 באפריל 2016

התחום האפור בעיר הלבנה

אם אתם מכירים מקום סואן במרכז תל אביב שהחניה שם חופשית חופשית כל היום וכל הלילה ואפילו 365 יום בשנה אז תודיעו לי בבקשה. אני לא מכיר מקום כזה חוצמאשר אצלנו בבן יהודה 18 כולל 18א וגם 20 20א. כן יש שם צבע אפור וניתן לחנות חופשי ולכולם בתנאי שתפסת מקום וזהו. הקטע הקטן הזה עבר תהפוכות במשך השנים שאני זוכר משנת 1980. פעם זה היה ציר תנועה מהיר שאסור לחניה. פעם כחול לבן ופעם אדום לבן ופעם סתם בלי כלום. 

לפני כמה ימים פתאום המצב השתנה והנה יש אדום לבן אבל רק בקטע קטן. חשבתי שזה עבור החולים של רופא העור והמין ד"ר דורפמן שנמצא בצמוד לקוקיצה בבן יהודה 20 ו20א והנה יהיה גם עמוד והנחיות ברורות. התושבים כולם היו מופתעים וברור בעיריה לא פתר את הבעיה כי שם לא תמיד יודעים מי מסמן מה ובאיזה צבעים. 

הבוקר נפתרה הבעיה. הפעם מישהו מטעם העיריה החזיר לנו את האפור הטוב.

התברר שאת האדום לבן הקודם עשה מישהו באופן עצמי ולך תבין למה. 
כעת אני מבין את השיר העיר באפור 


כחול לבן אדום לבן וגם אפור בבן יהודה 20 מול קוקיצה

אדום לבן הופך לאפור



כסף ישראלי בשני שקלים חדשים או התייר שמפליץ בעדינות

הוא נכנס לחנות ברבע לשבע והיה ברור שהוא מאמריקה. רזה עם בגדים ממש בסדר ונעלי התעמלות אחלה. הוא נראה יהודי אבל מי בכלל יודע איך נראה יהודי חוצמכמה שכן יודעים ואני מתכוון עם בגדים. הוא ביקש לראות ולקנות כסף מפעם בדיוק כמו כשהיה פה בשנת 1975. זו השנה שהיה בישראל ואין לי מושג אם היה כמתנדב או סתם תייר. ואז זה קרה ואפילו בהפתעה. פוקי קטן ולא הייתי בטוח כי לעיתיים נעלים ורצפת גומי יוצרים מצגי קול מתעתעים. ואז היה עוד קטן והוא אפילו התנצל ואמר משהו לגבי יום עמוס וסליחה. צחקתי טיפונת לעצמי ואמרתי לו באנגלית של בן יהודה שטראסה לא לדאוג וברוכים הבאים למועדון ואפילו ככה במקור dont worry and wellcome 2 the club.

הוא הסתכל בערמת השטרות שמונחת על השולחן ומחיר כל יחידה 2 ש"ח בלבד. כן יש לי ערמה כזו ויש שם הרבה שטרות מכל העולם וגם מישראל וזה המחיר שלהם. תאמינו לי ששני ש"ח זה מחיר בסדר ואני אפילו מרוויח יופי מזה אבל הבעיה שאין לזה הרבה קונים. אם היו הרבה קונים אז המחיר היה עולה כי היצע וביקוש זה כל הסיפור. הקופסא הזו יכולה להסביר המון ויש לה גם תפקיד מרכזי בחנוק. היא יודעת לדבר גם בלי להגיד כלום. יש עליה פתק עם המספר 2 וגם ש"ח. הרבה אנשים רואים את זה ומבינים מזה המון. לפעמים אפילו יותר ממה שאני מסוגל להסביר באריכות ובפלספנות. אם תרצו הקופסא הזו מסבירה את עמדת המדינה ביחס לכסף שלנו אבל כעת נמשיך עם התייר הנחמד שלנו שבא מאמריקה עם בגדים נהדרים ואחלה נעלי התעמלות ופוקי גם.
שטרות מישראל והעולם והמחיר רק 2 ש"ח וזה לא שווה יותר

התייר הרזה הסתכל בשטרות של ישראל והחל לשאול מי מהם זה משנת 1975. האמת שאני די מכיר את השטרות ואפילו את הזמן כי כנער גם השתמשתי בהם. אני אפילו זוכר מישהו מהתיכון שנשאר חייב לי איינשטיין כי התערבנו על משהו מוזיקלי והוא טעה אבל לא מיהר לשלם ולא תמיד שווה לך להתאמץ על חובות אבודים. 

אמרתי לתייר החמוד שיש פה כמה שבטח יתאימו לו ולא הייתי מפוקס אם איינשטיין שהתחיל ב 1968 גם בסדר ואולי הנרייטה סאלד והנה גם הרצל והזקן ואפילו ויצמן ירוק. האורח שלנו לקח את איינשטיין והחל בוחן אותו ואני מזכיר שכל הסיפור זה רק 2 ש"ח ואז הוא אומר שבעצם לא איכפת לו מאיינשטיין והשטר של וייצמן לא משהו. התחלתי לפקפק ביהדותו. הייתי מופתע כי האסימון החל לרדת בראש. ואז שמעתי שוב את אותו רעש וזה היה צרור מדוד אבל צרור. צחקתי והוא שוב ביקש סליחה. השעון כבר ממש קרוב לשבע ואמרתי לו שבשבע אני סוגר וזה היה במקרה נכון לגבי אותו ערב בלבד. הוא אמר לי שאין בעיה ואני יכול לסגור והוא בעצם אוחז את הנרייטה סאלד וכל השטרות האחרים חזרו לקופסא של השני ש"ח העלובים. הבנתי שמהעז הזו לא יצא חלב ומיד גם החלטתי להגיש לו מעטפה ובה הנרייטה סאלד ואמרתי לו שזה על חשבון הבית ומזכרת ממני. הוא אמר תודה ואז יצא לו עוד אחד וכולנו הבנו שהכסף הישראלי גורם לגזים. 
דרך אגב הברווז לא למכירה ואל תתחילו בבקשה.


יום ראשון, 10 באפריל 2016

עודד יפה ועץ הזית שלנו

עודד יפה שמרפא עצים ובטוח עושה להם טוב כותב בדרכו על אז.
תמיד אני אומר שאני חייב לספר איך עודד הגיע אלינו לראש העין כי עץ הזית העתיק שהבאנו עם מנוף לא רצה לשתף פעולה והיה בדרך לעולם אחר ואז עודד אמר לנו מה לעשות והעץ היום חי בדרכו.


עודד אמר שהעץ העתיק עבר טראומה וכעת הוא במצב תנומתי ולא בטוח שהמינוח שלי נכון.
עודד אמר לא להרים ידיים וכעת נוציא את עץ הזית הרדום וזאת באמצעות טראומה נוספת והדרך שהציע היא להפסיק את ההשקיה ולחכות. כן פשוט להצמיא את עץ הזית הישן ולהתפלל. עשינו את מה שעודד אמר ואכן זה היה כואב והעץ סבל כי בלי מים אין חיים אבל בסוף יצא חוטר מגזע והנה אות חיים והעץ חי למרות שהגזע הראשי יבש. 

מסתבר שהרבה מצבי טראומה ומשבר נפתרים באמצעות יצירת משבר יותר חזק. אפילו שריפה בשדה גז מטופלת באמצעות פיצוץ גדול המונע מחמצן להמשיך ולתדלק את האש. אולי זו גם השיטה לפתרון הסיכסוך שלנו פה במזרח התיכון. 


חוצמזה תראו כמה שעודד יפה בתמונה מזכיר את החלוץ מהשטר של שנת 1960 שיש כאלה הקוראים לו החלוצים ויש כאלה המעדיפים עלם ועלמה.



אז / עודד יפה
הלכתי אחרי בן גוריון
שאמר 
נער הזהב לכו לנגב
אז הבטתי על בן גוריון כמו על אלוהים
אז שמעתי חדשות וידעתי שזו תורה 
אז שראיתי מורה בדרך עברתי לכביש השני
אז שהמורה נכנסה לכיתה קמנו
אז מדריך בשומר הצעיר היה אלוהים
אז הלכנו ברגל
אז היו משפטים בשומר הצעיר ברמתיים
אז מפקד בצבא היה אלוהים 
היה תנך הוא היה גם שלי
שבגין הגיע לרמתיים לנאום בחירות כולם הגיעו להקשיב 
היו ויכוחים בוודאי הקשיבו הוא נאםםםםםםםם
אז היה מצעד צהל ורמטכל אף פעם לא דיבר
אז הודיעו ברדיו שיהיה נאום בקרוב של שר הביטחון ברדיו אלא מה 
אז הנחל הקים ישובים סביב הגבולות
אז העולים החדשים הגיעו ארצה
אז הוותקים שעברו את מלחמת הקוממיות וסיימו לקבור את בניהם קלטו עליה באהבה גדולה 
החלוצים הוותיקים הלכו יחפים והקימו ארץ לעולים החדשים 
אז הקימו את עיירות הפיתוח בקושי רב בלי כסף
אז קיבלנו את השילומים מגרמניה והקמנו ארץ 
אז נטעו את יערות הארץ הזו
אז הקמנו את עין יהב בערבה הנוער הזה ששפירא אמר זה נוער זה זה בררה עלינו
אז שגילו נפט בחוליקת ערכו מסיבות של שמחה בארץ גילינו נפט גילינו נפט -שלנו
אז הקיבוצים היו כבר בני 15 מוקי מלחמת הקוממיות ויצאו לקלוט עליה ליישב להדריך לקלוט 
אז נטעו גינות וגנים ציבוריים
אז שלחו JAFFA
אז חקלאות היתה נכס ודוגמא 
אז היתה עזרה הדדית 
אז היה ביחד לכולם לא היה 
אז היה טלפון אחד בירקונה
אז היה טלפון אחד צבאי בעין יהב 
אז היה חזון 
אז הקמנו ארץ


בנק ישראל 1958 - 1960 עיצוב אחים שמיר ויעקב צים



שרונה עם אילן שחורי

שבת בבוקר יום יפה וזו עוד סיבה לצאת לבחוץ ולראות עולם למרות שאני אישית הכי אוהב דברים קרובים ובלי כלי משחית כמו מטוסים ואוניות.
אין כמו לסייר בטיול קצר עם מדריך או מדריכה שמסבירים לך תוך כדי הליכה עם מקבץ עובדות עבר והווה וגם כמה פיקנטריות לתיבול. יש לא מעט מדריכים ומסיירים בתל אביב, וכולם טובים ונחמדים ועם הזמן כדאי לטייל עם כולם.

שרונה כעת היא המלכה והמלך של הסיורים. נדמה שכולם באים רק לשרונה.

זו הייתה שבת נהדרת והצטרפנו לאילן שחורי בסיור דינמי בשרונה הצמודה לקריה ולהרבה דברים. אומרים שיהיה שם שמח. 
סיור מקיף עם נגיעה בכל דבר ובהמון מידע, אנשים, תאריכים ובכלל שפע אינפורמציה ואפילו למדתי על המקום שאמא שלנו הלכה לטפל בעניני הפיצויים מגרמניה עם אחד חמוד בשם פינטו.

הכרנו את הגלידה הכי טובה ואכן 2 מנות זה בסדר. הבנתי גם שהעיריה מסרה את המתחם הזה לשתי קבוצות תמורת למעלה ממיליארד שקל והן כעת המנהלות בפועל של המתחם. הכי פשוט זה למכור את כולנו ולקבל משהו קטן כל חודש.

אילן שחורי חוקר תל אביב ומי שכתב עליה ספר מקיף וגם מתעד באתר שלו תל אביב שלי הרבה מקורותיה ודמויותיה בעבר ובהווה. יופי של סיור ותודה לאילן שחורי. 


אלבום תמונות מצורף




שלוש אחיות הגירסה הפולנית

אתמול האחיין שלי אחי לוינשטיין שלח לי תמונה שהוא שיפץ ואפילו עוד אחת מפעם.
תמונה של שלוש אחיות שבמקרה מכילה את שתי הדודות שלי ואפילו את אמא שלנו. ותמיד כשאני רואה את התמונות הללו אני נזכר בסרט הנהדר שלוש אמהות ותדעו שתמיד יש קשר כי קשרים והקשרים זה תמיד בראש. 
שלוש אחיות באיטליה שאחרי המלחמה. מחנות העקורים. 
פלה פסיה והתאומות גניה ורניה.
שלוש אחיות משופצות בידי אחי לוינשטיין האחיין שלי. איטליה 1946

יפו 1951 לערך. דבורה משמאל עם אמא. יחיאל מימין עם דודה רניה
ובאמצע פלה פסיה האחות הבכורה

אליהו מהביטוח

במסגרת המדור לחיפוש קרובים המספרים על תל אביב מצאתי לנכון להביא את המדליה הפרטית הבאה של בית אליהו. מקום ואנשים זה בעצם כל הסיפור ותמיד זה משתנה. 

פעם היה שם ראינוע שרונה ויש ערך נהדר בתל אביב 100 ואפילו פוסטר על טרגדיה עזה מחיי פולניה ב 6 מערכות. 

שלמה אליהו האיש שעשה הרבה כסף ולכאורה גם ידע להמר בלא מעט בתי קזינו בלונדון.

אליהו שלמה הוא האיש שעל שמו חברת הביטוח וככה גם הבית ופעם ראיתי אותו בלקסוס אוסף משהו בפיצה פינו ואבא שלי אמר שנדמה לו שהוא זוכר אותו מהמשטרה וגם נתן סימן זיהוי גופני. 

מדליה פרטית שהונפקה בשנת 1981. אליהו 30 שנות ביטוח. 
צילם אפי שחק


מדושני העונג התאחדו

היום ראיתי מישהו שהוא אישיות ציבורית ואפילו מנהל בכיר בגוף שכולכם מכירים ואולי אפילו מוקירים אבל אני לא באמת בטוח בחצי המשפט האחרון. 
האיש הזה גם לבוש בסדר ואפילו צובע את השיער שלו ממש נהדר ויש לו גם נהג ואני יודע איפה הוא גר וזה ממש לא איום.

כשראיתי אותו, עלה במוחי רעיון מופלא (כמובן שלעניות דעתי הצנועה והקובעת) שהוא בהחלט יכול להיות האיש הראשון, שיהיה בדף הפייסבוק הציבורי שיהיה מיועד למדושני העונג. 

יש המון מדושני עונג בקרב המוני ישראל ומגיע להם דף בפייסבוק ואפילו עם תמונה ויש מצב שאתם הבוחרים כלומר אנחנו אפילו נצביע עבורם.

אז מדושני העונג זה אחלה מפלגה ומי מוכן לפתוח דף שכזה ואני רק מקווה שלא יכניסו אותי לשם.
מי מכיר את דושי המדושן?



תמונה דו לשונית

סבל במנוחה פלוס סיגריה. שער יפו באב אלחליל מס 24
לא קל להיות סבל ! האם המילה סבלות מכילה את הפועל לסבול ?

האם צריך סבלנות בשביל להיות סבל ?
את מנוחת הסבל צילמתי בשער יפו בירושלים העתיקה.
השלט על העגלה קצת מבלבל. בעברית כתוב שער יפו. בערבית שער חליל - היא חברון. למי להאמין? גם לשערים יש סיפור ויותר משם אחד.


יום שישי, 8 באפריל 2016

פולארויד בסוקולוב 93 שנות השבעים

תמונת פולארויד מהסלון בסוקולוב 93 עם המנורות והסלון הראשון ואפילו טלוויזיה.
האורחים החשובים הם גולדי עם בעלה וילי מאמריקה שגם צילמו אותנו.




וילי וגולדי היו השכנים של דודה פלה ודוד רובין מברונקס שבניו יורק והודות להם יש לנו סרט מצולם ועל אמת מהשיכון שלנו ברמת הטייסים 1959. ברור שהם יהודים אבל לא בטוח שבדקתי את הנושא.
סרט מאז זה באמת לחיות בסרט כי רק לאנשים מאמריקה היו מסרטות.

אם אתם רוצים לדעת את השנה של התמונה שפה תחשבו שהתינוקת זו רינת הבת הבכורה של אחותי דבורה מחדרה וגם של אברמיק שכנאי הגבוה. 
אני יושב על הריצפה מצד שמאל ליד אחותי אראלה הבלונדה.

החברה של אילנה שמש

אילנה שמש (שם בדוי לחלוטין) מכירה חצי תל אביב. את החצי השני לא בטוח שכדאי לה בכלל.
מדי פעם אילנה שמש שם בדוי מספרת לי על דברים ואנשים מפעם ואפילו מזמן שעוד לא נולדתי.
אני רואה כיצד אילנה ממש מתגעגעת לימים ההם.

אתמול אילנה הראתה לי תמונות מקסימות של ידידה שלה המדגמנת עבור אופנת פרידו בנחלת בנימין והשנה 1949. 
אני ממש מוקסם מהחברה של אילנה שמש והיא ממש דומה לסופי מברלין.







frido אופנה בתל אביב נחלת בנימין 1949


יום חמישי, 7 באפריל 2016

שרגא קדר חוקר וסוחר

שרגא קדר מומחה לנומיסמטיקה שלמד הכל בעצמו איננו.
את הפרק של השואה למדתי רק כעת מעופר אדרת. ידעתי על עפולה ועל המשרד בירושלים.


הופתעתי להכיר סטודנטית מבריקה בחוג ללימודים קלאסים באוניברסיטת תל אביב שלבסוף התברר שהייתה בתו.

פעם לפני הרבה שנים ראיתיו בפעולה במכירה פומבית של חברת מצא בבית אסיה.
אז לא הבנתי איך קנה באופן מאד מוזר וכאילו נמהר, פריט מיוחד שרצה.

בסוף הבנתי כמה היה מקורי ומיוחד גם כסוחר עתיקות. 
שרגא קדר איש מיוחד שאיננו.

לכתבה על שרגא קדר בעיתון הארץ

הייתה לו אקציה בחדרה

לא חושב שהאחיות שלי בחדרה שמעו על רחוב האקציה. בהתחלה חשבתי אולי סוג של מחווה לפוגרום בקיילצה שזה לא רחוק מסקרז'יסקו קאמיינה העיר בה נולדה אמא שלנו.
אם תקראו את הקישור תבינו שזה בקטע של חי צומח ארץ עיר.
הבלוג של דוד אסף עונג שבת טוב גם לימי חול. וזה הקישור




חוצמזה תדעו שיש גם מטבע זכרון בשם השיטה והיעל ואפילו 4 שונים מכסף וזהב.
בנק ישראל קרא לעץ האקציה בשמו העברי עץ השיטה.
מעניין מהי השיטה לפיה עובדים בחדרה ברישום רחובות.




פני המטבע:
בחלק העליון הערך הנקוב בעברית ובאנגלית. משמאל לערך הנקוב, סמל המדינה ושמה בשלוש שפות. בחלק התחתון עץ שיטה על רקע נוף מדברי. בחלק העליון משמאל, לאורך ההיקף הפסוק "אתן במדבר ארז שיטה", המקור "ישעיה מ"א י"ט" ותרגומו לאנגלית
.

מטבע היעל והשיטה כסף

שמעון זילבר המורה לערבית אללה ירחמו

קראתי ששמעון זילבר המורה לערבית נפטר. שמעון זילבר ז"ל לימד בכמה בתי ספר בתל אביב ואולי בעוד מקומות. הבנתי שנפטר ממחלה והיה יחסית צעיר. 

מבחינתי זילבר היה המורה הכי טוב שהיה לי לערבית ואני זוכר לפחות שלושה. נדמה לי שאצלנו החל כמורה מחליף. היום הייתי מכתיר אותו כהיפסטר הראשון שהכרתי בעירוני ה' והשני לרות רבין שהייתה ההיפסטרית הראשונה ולימדה אותי כמחנכת בבית הספר היסודי דוגמא. 


הבאתי חלק מפוסט שכתבתי בזמנו על מורים לערבית ורחוב חובבי ציון.

"מורה לערבית שיכול היה להיות שחקן בסיינפלד
המורה השני (אחרי מזל עבוד) היה אדון נחמד וגבוה בשם שמעון זילבר, שהיה דמות בלתי נשכחת עם מראה מיוחד ותמיד נדמה לי שהיה יכול להיות סוג של שחקן בסטאנד אפ עצמי ואפילו דמות מרכזית בסיינפלד. 
זילבר היה איש טוב בבסיסו ואפילו בראשו וכולו היה בקטע של לימוד ערבית עם מבטא מאד מוזר. אני בטוח שבעזה ובשכם היו מחליפים מבטים לגבי הערבית שלו והכרתי כמה אנשים משם ויש לי הסבר לכל דבר. לגבי אנשי חברון היא חליל אני ממש לא בטוח. נדמה לי שאני מסוגל להתחייב שהיה נטול אגו וככה גם לגבי רוע בסיסי. אם לא הבנתם אזי האיש הזה היה פשוט נשמה טובה ואולי שוב אני נסחף והכל בשל אילוזיות בלתי פתורות.
איפה ניתן לרכוש מבטא לשפה באופן רציני ובלתי מצחיק? אני זוכר היטב את משקפיו הכהים שהיום הם שיא המודה וככה לגבי הבלורית. אני יודע שלימד בעוד בתי ספר כמו ט' והיה מורה שקדן וטוב. מבחינתי הזילבר הזה היה ממש גולד ואפילו פלטינה". 

ותודה לאביהו בר

גרו בשנקין ובלי קפה תמר


שלט מתכת ברחוב שנקין 31 תל אביב
ציון 80 שנה לעליית משפחת אופנהיים מוורשה פולין ביולי -1925

בבנין זה ברחוב שנקין 31 בתל אביב אותו רכשו אב המשפחה -דב ובכורו אפרים גרה כל המשפחה 
אם המשפחה רבקה לבית ווינבאום, אב המשפחה דב בייריש וילדיהם: יצחק, אסתר, צבי, מלכה, שלמה, יחיאל ולאה
13.7.2005