יום חמישי, 27 בפברואר 2014

מפולניה באהבה


ספריה פולנית באלנבי 94 במרתף

אין לי מושג ירוק לסיבה שאני מעלה את הפוסט הזה. כנראה צרוף מקרים של הימים האחרונים ואולי משהו הרבה יותר עמוק ובלתי נשלט. ראיתי 4 פריטים נחמדים שהמשותף לכולם הוא פולניה. פעם אמרו פולניה והיום פולין. למה? אגב "אין לי מושג ירוק" לקוח מפולנית ואני לא יודע פולנית אבל תאמינו לי כי זה בדוק. אגב, מה שווה מילה של פולני? 

 פולניה - פה לן יה. האומנם שם בחר השם ללון? ובזמן השואה?
"אמא פולניה" האם זה עוד מושג שכבש את העולם ללא שום הצדקה?
האם לעובדה שמדינת ישראל נוהלה על ידי פולנים יש משמעות מיוחדת? 

חוסכים כסף בקופה פולנית אדומה ומיוחדת 
יוסי אפריגן הביא לי קופה פולנית. לא מדובר בנקבת הקוף כי אם בקופת חיסכון של בנק פ.ק.או. P.K.O עשויה פח עם הסמל הפולני וצבעי אדום לבן שהזמן היטיב עימם. מיד התחברתי לקופה. קוראים לזה אהבה ממבט ראשון. יש משהו בחפצי מתכת מפעם שעושה לי את זה. נראה לי שניר, הבן שלי, מתחיל לפתח רגשות לדברים דומים. הקופה תוצרת פולניה מפעם והגיעה לארץ הקודש. יותר מזה אני לא יודע לגביה דבר.
"קופה פולנית לחיסכון. אם אתה רוצה להיות בטוח מחר חסוך היום! כל סוכנות דואר נותנת ספרון של פ.ק.או.",
ככה כתוב בפולנית מפעם ובתרגום לעברית עכשווית, ותודה ל- צבי זורע יליד פולין ומי שיודע המון על בולים ופילטליה בכלל, וגם על ענינים פולנים ואפילו קסמים של קוסמים. 

קופת חסכון פולנית P.K .O  
"קופה פולנית לחיסכון. אם אתה רוצה להיות בטוח מחר חסוך היום! כל סוכנות דואר נותנת ספרון של פ.ק.או." צילם אליעזר מורב                                         

הבנק הפולני
היה לבנק פ.ק.או. הפולני סניף בארץ. בנק פולסק אקאסא אופיקי בשנות השלושים היה מאד דומיננטי בחיי תל אביב של המנדאט. אני הכרתי סניף ממש גדול באלנבי מול בית הכנסת הגדול בשנות השמונים. אני זוכר את עצמי פעם אחת נכנס לשם לברר משהו. זה היה די נחמד לראות בנק פולני בצנטרום של אלנבי ואני זוכר את הורי מעבירים מדי פעם למכרים בפולין תשורה לחגים. בפולין P.K.O. הוא הבנק הגדול ביותר. פה אצלנו הוא נמנה על הבנקים הקטנים שהפיקוח על הבנקים נטה להביא לסגירתם או למיזוגם בבנקים גדולים מחשש לכספי הלקוחות בסופו של יום. הסיפור של בנק ארץ ישראל בריטניה זרז את הענין.
שרלוט פנירי לבית אגבבא (אבישר), ילידת מצרים 1936 רו"ח וסגנית המפקח על הבנקים, שעבדה בבנק ישראל תל אביב ברחוב יבנה, ניהלה את המגמה לצימצום וסגירה של בנקים קטנים כמו גם אגודות במתכונת בנקאית. זוכרים בנק זרובבל, בנק למלאכה, בנק הספנות , בנק לחקלאות ועוד? היום יש מהם רק מזכרות לאספנים!
בסוף בנק הפועלים קנה את הבנק הפולני ומאז וגם מקודם יש המכנים את בנק הפועלים בשם הנוסף "בנק הפולנים". 
פולניה ארץ ישראל המעוף הראשון 1936 צילום: אליעזר מורב

המעוף הראשון מפולניה לארץ ישראל 1936
ב-1936 היה המעוף הראשון מפולניה לארץ ישראל ואת התאריך המדויק 27.10.1936 ניתן לראות בצילום את החותמת המיוחדת לאותו מעוף ראשון תרגום מענין לטיסת בכורה או טיסה ראשונה. מרדכי הביא לי מעטפה גזורה עם חותמת הטיסה הראשונה מפולניה לפלשתינה.
בגלויה המצולמת שחור לבן ניתן לראות מטוס של חברת התעופה לוט lot מדגם דוגלאס D.C 2 מהירות 300 קמ"ש, 17 מקומות, חונה בפלשתינה ולידו שומר גָּפִיר נוטר.

אווירון פולני בפלשתינה א''י   צילום: אליעזר מורב

גלויה שחור לבן אפור של רובע היהודים בסקרז'יסקו קאמיינה
ראיתי גלויה ישנה מפולניה ולא סתם כי אם מסקרז'יסקו קאמיינה מקום הולדתה של אימי גניה גולדה לבית הלפרן ע"ה. הגלויה מתחילת המאה הקודמת ורואים בה את שכונת היהודים במקום. הבתים מאד דומים לבית של הסבא רבא שלי אליעזר ברקוביץ. בבית הזה נולדו כאמור אימי ואחותה התאומה רניה וגם האחיות פלה ודיטקה. זהו בית עץ שראיתיו בטיול שורשים בשנת 1989 עומד במצב מצוין כשבתוכו הכל נהדר ובמצב מצוין. המשפחה מכרה את הבית לפני שפרצה המלחמה. ויש אפילו תמונות מפולניה של אמא שלנו

רובע היהודים סקרז'יסקו קאמיינה   צילום: אליעזר מורב

פולנים מנהלים את ישראל
יש הרבה פולנים בישראל. הכוונה ליהודים שנולדו בפולין והגיעו ארצה. חלקם לפני השואה והשאר אחרי המלחמה. הורי היו כאלה שהגיעו ארצה אחרי השואה וקפריסין כשכבר פרצה המדינה ינואר 1949. היו עוד פולנים שהגיע ויותר מאוחר במה שקוראים עלית גומולקה. מתברר שיש הרבה ישראלים פולנים אפילו אם נולדו בישראל. יש גם הרבה בדיחות על זה. בדיחות זה יופי ולדעתי הלא נחשבת פולני אמיתי לא נעלב מבדיחה טובה על חשבונו בתנאי כמובן שהיא נכונה. לדעתי רוב הבדיחות על פולנים נכונות. בעיקר אלו על הפולניות.

מדינת ישראל נוהלה במשך כל חייה על ידי מנהיגים ממוצא פולני. אל תתחשבנו איתי על כמה סנטימטרים במפה בבקשה. האם זו הסיבה העיקרית למצבה היום? נראה לכם שעדיף ראש ממשלה שלא מזוהה עם פולניה?

מפולניה באהבה פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

משולחנו של שולחני

February 24, 2014 at 5:48am


עברתי עם המכונית ברחוב חשמונאים בתל אביב די קרוב לשדרות רוטשילד ובכמה שניות שהתאפשר לי ראיתי אותו צועד עם זקט כהה ומיכנס בהיר. זה היה יונתן. מבחינתי יונתן ממיסי MySay. לא הכרתי אותו מקודם בכלל ואפילו לא את שמו. אז החלטתי להיזכר באותו אתר שהקים ובינתיים שבק חיים ואיננו. לא חייבים תמיד להתחשבן ואפשר גם סתם להיזכר וזהו. פוסט מתאריך 29.10.2011 All MySays או משולחנו של שולחני

שנה שלמה חלפה עברה לה, מאז התחלתי לכתוב באתר הנפלא הזה. שנה בלבד וזה נראה לי ממש מזמן ולפעמים כאילו רק אתמול. אפשר להגיד שהתמכרתי. מתברר שלא רק סמים, מין ואלכוהול עושים את העבודה. גם אתר ישראלי עם שם אנגלי יידישאי יכול.

איך חוגגים שנה של כתיבה באתר הנהדר MySay-התקשורת החופשית של ישראל?
איך אומרים בעברית MySay? איך מתמכרים לאתר אינטרנט בקלות? איך נגמלים? מי רוצה להיגמל?!
מה קורה לאתר אינטרנט שלא מרוויח? מה קורה לאתר אינטרנט שכן מרוויח?

המגזין שלי ב MySay צילום אליעזר מורב

צמד שדכנים וליצנים
תודה ליונתן ולכל מי שהקים את הפלטפורמה הנהדרת הזו. מבחינתי זו התאהבות מההקלדה הראשונה. אומנם היה פה שדכן וליתר דיוק צמד שדכנים - ליצנים בשם שי ודרור שגילו לי בתוכניתם שיש דבר כזה. מעולם לא הייתי פעיל בשום אתר מסוג זה. האמת שאפילו לכתוב יותר משורה אחת עם אצבע אחת לא ידעתי. האצבע האחת נשארה והשורה גדלה פרחה, לבליל אין סופי שאינו רוצה להיגמר.
כן באמצעות האתר גיליתי את נפלאות המקלדת והעלאת תמונות לאויר הרשת. ה-Say הראשון היה קצר ומבחינתי הביע את מחאת הצדק החברתי שלי בענין ההפרטה של ביבי ואפילו הייתה לי כוונה קצת מקורית בטיפשותה להילחם בדבר שנקרא אותיות סופיות. בעיקר נגד האות ץ. מה רע בסתם צ לכל שימוש. בקישור הבא אתם מוזמנים לכתבה הראשונה עם ה-צ' הסופית שלי 

לעשות טוב
האתר הזה עושה לי טוב. אני מחובר אליו יומם ולילה. נדמה לי שאני מכיר אותו מצוין כלומר יודע את כל כפתוריו וגם את הנפשות הפועלות. זכיתי להכיר פנים אל פנים את רלי פנחס, עודד רגב, שלמה לוי, נתן פאר ויונתן שם אור (רלי הכי יפה באמת), שפשוט הגיעו לחנותי, דיברנו ונדמה לי שבהחלט ניתן להגדיר זאת כסוג של ידידות של חברים למקלדת. נדמה לי שגם עם חברים נוספים יהיה קשר בעתיד.

גם תיבת המסרים עובדת נהדר חוץ מאשר במקרה של אילנה היילי שם יש כנראה תקלה רב מערכתית. כשלים ובעיות מתרחשים רק במקומות פעילים. בבית קברות הכל תקין ורגוע.
אני מתחבר אליו בבוקר מוקדם בבית. בהמשך בעבודה כשיש זמן, וברוך השם של אלוקי היקום והאינטרנט יש זמן. ואפילו בערב/לילה כשאני חוזר. מזל שבטלפון אני לא מחובר. יש אלוהים!
מנשה פנירי ידידי שרואה נהדר וגם מבין בחשבונאות, מאזנים ודוחות מסובכים, משתגע שאני מבזבז את זמני "בשולחנו". ככה הוא קורא לדבר הזה שמבחינתו זה ביטול זמן ופגיעה בפרנסה. זה מאד מוזר כי הוא מכיר את הכתבות שלי טוב ממני.

מבחינה ויזואלית יש באתר הרבה אור כלומר הוא עם הרבה לבן ואור בעיניים ולא צפוף ושחור כמו שראיתי בהרבה מקומות. אותי הוא ממש הזמין להיכנס בשעריו. אני סבור שהייתי מבצע כמה שינויים חזותיים בלוגו של דף הכניסה ועושה אותו יותר צעיר ועם צבעים נוספים בסגנון גוגלי כזה, אבל כל אחד והצבע שלו. יש לי בעיה גם עם הנקודה. היא ממש קטנה ונקודתית. אני לא היחיד עם גודלה הזעיר של הנקודה. לסיכום נדמה לי שכאילו אני ישבתי עם תכנתים ואמרתי להם את רצונותי באתר.

רייטינג קדוש
סיפור הרייטינג הוא בהחלט מענין. הבנתי מיונתן שהרייטינג קדוש. ואני חשבתי לתומי שיש פקטור כללי שממנו זוכים כל המשתמשים. תוצאות גבוהות, בדרך כלל,נובעות מכתבה טובה. כמובן שיש כאלה היכולים לשלוח קישור לתפוצת נאט"ו. בדרך כלל Say טוב גם זוכה להכרה במוקדם או במאוחר. אולי יש עוד סודות בלתי ידועים.

מבחינתי התיגמול הכי טוב הן התגובות. אני ממש מתעל תגובות ומצפה להן בשקיקה. זה לא מגיע לצערי בכמויות שאני רוצה. יש כאלו היוצרים תגובות באופן טבעי ואפילו בהתרסה מתגרה. מבחינתי תגובות הן לב הקשר. קוראים שאינם חברי האתר מתקשים בתגובה. הצורך ברישום מוקפד מוכיח עצמו. יש מקומות שהפכו לזירת התגוששות אלימה ובזויה. אם אין רסן והקפדה אז מתדרדרים. זו הסיבה כנראה שכמה חברים מצאו עצמם מחוץ לאתר. חבל אבל בסופו של יום אני חושב שזה צעד מתבקש. מי שרוצה ללכלך ולקלל שיעשה זאת באתרים אחרים, או שפשוט יקים לו פלטפורמה משלו. כמה חסכונות אישיים ויש לכם במה לעשות מה תרצו. היו לי פה ושם תקלים עם כותבים אחרים. נדמה לי שזה היה בקטנה. במגזין שלי כתובה התנצלות מראש וזו הזדמנות לחזור עליה בשנית.

משולחנו של שולחני
בחרתי בשם קצת מוזר למגזין שלי. קובי לידרמן משולחנו של שולחני. שולחני הוא חלפן כספים בעברית של פעם. יש הרבה איזכורים במקורותינו השונים למילה המקסימה הזו. אני עובד בחנות מטבעות ואוספים בתחום הנומיסמטי. זה לא בדיוק שולחנות וחלפנות כספים, אבל בהחלט מאד מזכיר ומעט נוגע. אני חושב גם שאני מכיר יותר שטרות ומטבעות מרוב החלפנים בארץ ואולי גם בעולם. נכון אני גם מאד צנוע. שולחנות, חלפנות, אספנות וצניעות מצטופפים במקום אחד. זה כמו התחלה של בדיחה מענינת. אם ברצונכם להעמיק בקלילות בענין השולחני בבקשה 

אני כותב כי זה עושה לי טוב. נכון שיש פה גם חשיפה טובה לעסקים. כתיבה על הדרך בנושאים עסקיים לא מזיקה ואפילו מאד עוזרת. זוהי לא הסיבה בגינה הדבר התפרץ אצלי. אין לי הסבר מדויק חוץ מהעובדה שזה קרה ועדין קורה. לא תמיד יש שליטה. זה עדיף על פסיכולוג ובטוח יותר זול ואולי בסוף גם נראה מזה כסף. קשה לי להאמין וזה לא מניע אותי. יש בי רצון לתעד זכרונות וסיפורים אמיתיים שחלקם לא היו באים לעולם בלי MySay.
אני מאד שמח שמשפחתי ברובה נהנית מהכתבות. אלה שסובלים שפשוט יחליפו ערוץ. צר לי שהורי זכרונם לברכה לא זכו בחייהם להכיר את הדברים. יש סיכוי שהיו נהנים. אמרו לי שיש אתרים עם חדירה לעולם הבא. הבעיה היא רק עם התגובות.

הווה ועתיד 
היו לי ועדיין יש לי חשש לעתידו של האתר. מבחינתי זה ממש סוג של חרדה סמויה ולעיתים גלויה. כצעד ראשון עשיתי גיבוי לכל מה שהתפרסם. הצעד השני הוא בדיקה קבועה אם הוא באויר חי ונושם, בדיוק כמו עם תינוק. ברור לי שאם לא יהיה לפחות מאוזן כספית הוא יתפוגג. הרבה אתרים התפיידו ונעלמו אל תהומות החלל הוירטואלי.
לסיום אני מודה ליונתן על שפתח לי הצוהר לעולם הזה ולצוות המתפעל את האתר. תודה יונתן וברוך רופא חולים. מהחברים אני מבקש שיעשו כל שביכולתם על מנת שהבית הזה ימשיך יחיה ויגדל.         

מי מכיר מי יודע?

February 26, 2014 at 1:30pm
אלכס נתן לי את התמונה הבאה עם הטקסט היפה מאחור די מזמן. מאז אני מחפש מישהו שיקרא וגם יבין מה כתוב פה, אבל בדיוק. אני מכיר כמה וכמה אנשים היודעים היטב יידיש. אני קצת גוי בעניני יידיש אבל לעומת אחרים אני גוי של שבת. יודע קצת יותר מלא כלום , כלומר גם מבין ופחות מדבר. לא בטוח שאפשר למכור אותי אבל יש מצב שכן.

האם מי שלא יודע יידיש הוא גוי? כנראה שכן ויש מספיק יהודים שכאלה
קליגרפיה, או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה הקישוטית ופעם לימדו זאת בהרבה מקומות
יש הטוענים שעל פי תמונה או מראה הם יכולים לדעת את אופיה של הדמות. האומנם?


בלה והחתול
אז כשיש לי משהו ביידיש אני פונה לכתובת נהדרת וקוראים לה בלה בריקס-קליין. אני כבר הרבה זמן מקווה שבלה תספר ותכתוב לכולנו את הסיפור על החתול בגטו, שכתב אבא שלה ירחמיאל ז"ל. כששמעתי אותה מספרת את הסיפור עם התמונות והקשר המשפחתי שלה , ממש רעדתי.
תמיד אני שוכח שאני מכיר הרבה אנשים היודעים המון דברים אז מרוב היער לא רואים את הפרחים שבו. ואז כמו מהשמיים הופיעה כתבה נהדרת על בלה בריקס-קליין שמבחינתי היא בלה מסקארז'יסקו קאמיינה שבפולין, שם נולדו הורינו. אז תדעו שבלה עושה למען היידיש וחסידיה המון והקישור לכתבה יסביר הרבה יותר טוב ממני 


הגלויה של אלכס מכיכר דיזינגוף
את הגלויה המצורפת פה קיבלתי כאמור מאלכס שבשוק העתיקות בכיכר דיזינגוף. אלכס לא יודע דבר על האשה שבתמונה וככה גם אני. יש המון מסמכים וניירת המתגלגלים ככה בשווקים ולרוב אחרי שהושלכו או סתם נמכרו. תמיד המוח מנסה לסדר איזה שהוא סיפור על מי כתב, מה כתבו למה ובכלל מלבישים סיפור לא מבוסס מהראש שלנו על חיים של מישהו אחר, שאנחנו לא יודעים עליו כלום. יש גם כאלה הטוענים שלפי תמונה או פנים הם מסוגלים לקבוע אופי ואולי עוד דברים. אשרי המאמין והשבח לתמים.
הגלויה משכה את תשומת ליבי כמו גם הכתב הקליגרפי היפה והמסודר. זה שלא הבנתי בדיוק עוד יותר סיקרן אותי. מפה כל מה שכתוב כאן הוא של בלה בריקס קליין ותודה.
זה כרטיס ברכה ביידיש לזוג חברים לשנה החדשה החילונית, כתוב ביידיש יפה וציורית וגם כתב היד יפה במיוחד, מסודר בבתים כמו שיר.  הגלויה ביידיש כפי שהיא כתובה בכתב יד.


הגלויה של בת חמה צילם אליעזר מורב

פריינט מיינעטייערע, 
שעלי און יאשע ! 
איך שיק אייך א קאָפיע פֿון דעם אריגינאל 
וואס איז צען מאָל ערגער פון איר (ס'הייסט 
פֿון דער קאָפיע). 
איך ווינטש אייך צום נייעם יאר 
יאָרן גליקלעכע גערוטענע, 
שַלוַת רוח, פֿרייד און פֿרידן. 
בליען זאָלן בלומען בונטע 
פאר אייך 
פאר אונז 
פֿאר אלע יידן. 
זאָלן ברעכן זיך די טישן 
אָנגעלאָדענע מיט וויינען, 
פֿון מייכאלים מיט קישמישן 
זאָלן פענעמער צעשיינען. 
בת חמה
חברים שלי היקרים 
שלי ויאַשאַ ! 
אני שולחת לכם העתק מהאוריגינל 
שפי עשרה יותר גרוע (זאת אומרת מההעתק). 
אני מאחלת לכם לשנה החדשה 
שנים של מזל והצלחות 
שלוות רוח, אושר ושמחה. 
שיפרחו פרחים צבעוניים 
עבורכם 
עבורינו 
עבור כל היהודים. 
שהשולחנות יתמוטטו 
מרוב בקבוקי היין, 
ושפע המאכלים 
שהפרצופים יברקו. 
בת חמה

בת חמה מהויקיפדיה בעברית ותודה לאורי מורמי שככה בקטנה איתר ומצא ממש בקלי קלות 

צדקה תציל מבילבולי מוח

February 24, 2014 at 3:55pm

מבקשים מכולנו לתרום, כל הזמן ובכל מקום. ברחוב, בבית עם טלפון וכרטיס אשראי, מסרונים, צ'קים, מעטפות עם שוברים מוכנים להוראת קבע ואפילו מזומן זה בסדר. אני לא ממליץ ולא כלום, רק כמה מילים עלהצדקה שלי וגם על קופות צדקה ומטבע עם המילה צלע ועוד מיני הצדקות לצדקות שונות משונות וגם נומיסמטיות.

לאסוף כסף אמיתי לחיים עצמם זה דבר שימושי מאד. וקופות צדקה מפעם?
קיבוץ נדבות לעיתים קרובות הוא צורך נפשי יותר מצורך קיומי
קשה לבטל את הטענה שמי שנותן מעשר וצדקות לא מצפה לקבל חזרה משהו מהשמיים!

ראיתי בטלוויזיה תוכנית רטרו "פלאשבק" של דורון צברי על קבצני תל אביב עם צילומים ופרשנויות של קופטש ונרי ליבנה. הסכמתי בגדול לשיח במרקע, שאמר שקיבוץ נדבות הוא יותר צורך נפשי מקיומי וככה גם אני תופס זאת. כל אחד עושה בנושא הזה כראות עיניו ומחשבתו. אני עם נושא העמותות גמרתי. אין יותר תרומות טלפוניות. למה? ככה. מותר גם לשנות דעה וחוזר חלילה. נתן זהבי צודק ויש לי גם את התובנות שלי ואתם תעשו מה שאתם מבינים. לא בא לי לממן משכורות של מנכ"לים וחשבים בחמש ספרות.
הפנמתי גם שהמספר חינם ה - 1-800 שיש לי לחנות משמש בעיקר את מתרימי העמותות.
לקבץ נדבות זה עבודה לכל דבר
יש לי כמה מקבצים עצמאיים הנוהגים להגיע לחנות ומזכים אותי במצווה צנועה זו. זה הכי מעט שאני יכול לעשות עבורם. חלק מהם אולי לא צריכים את המעט שאני נותן וכאמור זהו קטע נפשי ואני שם וזהו. זה כנראה הרבה יותר עוזר לתורם מאשר למתרים. חלק מהכסף נשאר אצל אותם קבצנים ללא שום שימוש ואני יודע זאת בוודאות ומניסיון קודם.
יש כאלה חכמים ומביני עניין, שתמיד מסבירים לי שזה לא טוב לתת סתם כסף לפרזיטים ושילכו לעבוד בבקשה. ואני תמיד מסביר להם שזו העבודה שלהם וזהו. אף אחד לא מכריח לתת בכוח.

בן עמי מכירות פומביות

בדיחה ראשונה והכי טובה 
שני מקבצי נדבות יושבים ליד כנסיה. האחד יהודי עם מגן דוד והשני נוצרי עם צלב. זה עם הצלב ממלא את הקופסא וזה עם המגן דוד ממש כלום. אז מישהו ניגש ליהודי ו ... (מי שלא מכיר שיבקש ואספר שוב)

יש המון בדיחות על מקבצי נדבות ולא אחזור עליהן כי סיפורי החיים טובים לא פחות. יש הרבה תיחכום גם בקיבוץ נדבות בכל הרמות. מענין לאן נעלמה המקבצת האסרטיבית של בן יהודה שסירבה לקבל פחות משקל אחד וכל דבר פחות מזה פשוט זרקה. לפעמים גם על התורם. במודעה שבתמונה מבקשת הקרן הקיימת שלא לתרום כסף קטן המכביד על הקופות. על קיבוץ הנדבות והתרומות של הקק"ל צריך פוסט  מיוחד.

יש גם לעיתים עבודה בקבוצות מאורגנות והסעות הלוך חזור. אלו של הכותל היו מגיעים עם רכב צמוד.
אני לא זוכר מקבצי נדבות מיתולוגים מפעם כמו איבן שפעל בשדרות רוטשילד ואלנבי ושר על 10 אצבעות לי יש, כשבפועל היו לו רק 9. את זה שהסתובב בכיכר דיזינגוף דווקא כן.
בגדול, מקבצי הרחוב נחלקים לשני סוגים. הפסיבים שיושבים ומחכים, והאקטיבים שבאים והולכים ויש להם סדר יום מתוכנן עם קו איסוף. יש עוד תחום בו יש את האקטיבי והפסיבי.


אוסף , אוגר, צובר , שומר ולא משחרר
לא מזמן אחד מאלה הנוהגים להגיע ולקבל משהו זעום, מצא את ההזדמנות להתייעץ איתי בנושא כסף. כנראה חשב שאוכל ליעץ לו בענין משפחתי וגם כי לא היו אנשים נוספים. הוא מסביר לי שיש לו בעיה והבן שלו מבקש שיהיה לו פנקס צ'קים מהחשבון של אותו מקבץ נדבות. לא הבנתי מה תפקידי המדויק בכוח היעוץ.אמרתי לו שאם זה הבן שלו אז אולי הוא רוצה בטובתו ושווה לחשוב על זה, וחוץ מזה מהכבר יכול להיות. או אז שלף האיש דף בנק אישי והראה לי תדפיס של החשבון שלו. הייתיבשוק. זה היה סכום דימיוני. עד עכשיו אני מתקשה להאמין. ולא זה לא היה לירות או שקלים ישנים, אני מדבר בכסף עכשווי ממש מהזמן האחרון. האיש פשוט צובר ולא משחרר כלום...
כמה לדעתכם עושה קבצן ממוצע ביום ממוצע? אני לא יודע, למרות שלאחרונה אחד הטובים והחרוצים סיפר לי בלי בושה בכלל!

מאות קילוגרמים של כסף קטן
פעם הגיעו אלי אח ואחות בוגרים ויורשים שהסבירו לישיש להם הרבה מטבעות מתקופת הלירה. הם הדגישו שזה הרבה מאד ורצוי שנתאם מראש כיאין טעם מבחינתם לסחוב את זה מבלי שנסכם ונקבע שאכן אני קונה וכמובן גם מה המחירשאני משלם. אמרתי להם שהמחיר למטבעות כאלה הוא 10 ש"ח לקילו , כלומר שוקליםוזהו. הם הבהירו לי שוב שיש להם כמות גדולה מאד. בסוף הם הגיעו ואכן היה להם כמה מאות קילוגרמים של מטבעות משנות השישים. בסוף כששאלתי אותם מאיפה יש להם כמות כזו ובעיקר כסף קטן וערכים נמוכים הם הסבירו שאבא שלהם אסף את זה. אני הבנתי שהוא היה קבצן. יש גם אפשרות נוספת של מכולת עם כסף קטן. אספן זו מילה יותר טובה מקבצן.

דוד בן עמי מכירות פומביות http://www.nunbetbooks.co.il/

קדם מכירות פומביות

בנק ישראל בתל אביב סגור למקבצים ופורטי כסף קטן!
אם אתם רוצים לראות מחזות שונים ממה שאתם רואים בשוטף בנושא מעות, כלומר כסף קטן ממתכת, אתם מוזמנים לקופות הפריטה של בנק ישראל בירושלים. אחרי שיבדקו אתכם, בדיקה סופר קפדנית בכניסה והצגת תעודת זהות , גשו לקופות הפריטה ותראו את כל אותם נושאי קופות הצדקה, גמ"חי הכוללים ועוד מגיעים אחרים לפרוט את הכסף הקטן לגדול כלומר לשטרות חדשים דנדשים.
פעם אפשר היה גם בתל אביב בסניף של בנק ישראלבנחלת בנימין. עקב צימצומים בלתי מובנים עבורי, החליטו שקבצני תל אביב והסביבה יעלו לירושלים בכל פעם שמצטבר אצלם כסף קטן שלפעמים הוא גדול. בנק ישראל אכן מעדיף את ירושלים וקבצניה על פני פושטי היד של גוש דן.

קבצן לא לוקח מקבצן
מדינת ישראל קיבצה גלויות וגם נדבות מזה שנים. זה בא לידי ביטוי בהרבה אופנים. לא חייבים להושיט יד כקבצן ברחוב אפשר גם עם טוקסידו וכוס שמפניה ויש לזה הרבה שמות ובכל השפות. בתוכנית פלשבק הזכירו שלוי אשכול הוציא דולר לקבצן בניו יורק וזה האחרון סרב בתוקף לקבל צדקה והיה לו גם טיעון מנצח "אני לא לוקח כסף מקולגות".

צדקה בעיה"ק בני ברק אולמי וגשל עם הרב אלישיב זצוק"ל
צדקה זה נהדר ומבחינתי זה יופי שיש ניסיון לצדק ,כשהנותן חושב שיהיה מי שיצדיק אותו לפני השמים וככה לא יקחו אותו בטרם זמנו. הצדקה הרי אמורה להציל ממוות. יש הלכות צדקה והנחיות די ברורות לגבי שיעורן ובכלל. אישית את השיעור הכי אמיתי בנושא צדקה קיבלתי בחתונה אולטרה חרדית בבני ברק אליה הוזמנו על ידי קרובי משפחה של אימי. זה אכן היה ארוע מיוחד אם כי צנוע בדרכו. חיכינו הרבה לחופה שהתעכבה כי הסבא של הכלה היה לא אחר מגדול הפוסקים הרב אלישיב זצ"ל. לימים הסבירו לי שהוא התעכב אצל הרב ש"ך זצ"ל ובאותו ערב הוציאו את פסק ההלכה שממשלת רבין היא ממשלת זדון. באותו פרק זמן שחיכינו לחופה זרמו לאולם עשרות ואולי מאות מקבצי נדבות בטור ובתור אינסופי.
אז הבנתי למה נותנים 10 אגורות שלמות ליד או מכסימום חצי ש"ח כי אחרת בקלות גומרים עשרות ואפילו מאות שקלים מבלי להרגיש.
קדם מכירות פומביות


אתר נוסטלגיה און ליין


הבדיחה של יאיר והצנצנת השקופה
את הבדיחה הבאה שמעתי מיאיר נחמני. זה באמת סיפור יפה על מקבצת נדבות יהודיה בפולין וזה הולך ככה. המקבצת צוברת לאט לאט סכום יפה וחוששת לכספה ולכן עושה ברור איפה הכי בטוח להפקיד את הכסף. אומרים לה שהכי בטוחיהיה אצל הרב, וליתר דיוק אצל הרבנית. ואכן הרבנית מסכימה ומראה לה כלי קיבול מזכוכית שקופה דמוי צנצנת, ששם היא תניח את כספה וגם תוכל לראות את מיפלסו העולה.
ביום הראשון הצנצנת הייתה כבר כמעט מלאה. מדי יום נהגה המקבצת להגיע לרבנית ולשים את פדיון היום. כעבור כמה ימים שמה לב שעם כל תוספת שהיא מביאה הרי שהצנצנת לא מתמלאית אלא להפך מתרוקנת. היא ניגשה לרבנית ושאלה אותה ובעצם אמרה ככה. "כל יום אני מוסיפה כסף והצנצנת במקום לעלות יורדת. אז כמה אני צריכה עוד להוסיף עד שלא ישאר שום דבר?". אתם הבנתם!?

מה זה צלע על מטבע תורכי?
פעם היה לי מטבע עות'מאני מנחושת בערך משנת 1900 פלוס מינוס. היה מוטבע עליו הדפס רכב countermark של שלוש אותיות צ.ל.ע. והכוונה כנראה צדקה למען עניים. לא מצאתי דוגמאות ברשת לזה וכנראה שזהו פריט מיוחד ודי נדיר. ותודה לאפי שחק שמצא וגם צילם. 

צ ל ע הטבעת הישבון על גבי מטבע תורכי צילם אפי שחק

אסימוני צדקה מתוך התערוכה דין פרוטה... קופות חיסכון מימי קדם ועד ימינו
מפאת מחסור בכסף קטן (במיוחד בעתות של מלחמה או מתיחות מדינית) או למטרות מיוחדות הנפיקו מוסדות שונים אסימונים, בדרך כלל, למורתר וחם של השלטונות. לאסימונים אלה היה תוקף מקומי בלבד. גם בארץ, במיוחד בתקופה העות'מאנית, הונפקו אסימונים על-ידי ישיבות, מוסדות קהילתיים או חברות שונות. אך לאחר הטבעת אסימוני זכרון-יעקב בסוף המאה ה-19 (שהונפקו ביישוב, לא רק בגלל מחסור בכסף קטן, אלא כדי שלא להיות תלויים בחלפני כספים שגבו ריביות גבוהות), החל השלטון העות'מאני לעקוב אחר כל סימן לאוטונומיה יהודית; אסימוני זכרון-יעקב הפכו עד מהרה למעין מטבע עובר לסוחר לא רק במושבה עצמה, אלא גם בכפרים הערביים שבסביבותיה.." ותודה לססיליה מאיר אוצרת התערוכה במוזיאון קדמן. חובה לעקוב אחרי הקישור 

שבטי ישראל - חלונות שאגאל בית הכנסת במרכז הרפואי הדסה גלויה של פלפוט

הצדקה האישית שלי או איך חטפתי מקל בראש בהדסה עין כרם
צריך לדעת למי נותנים צדקה, ממש כמו בדברים אחרים ואם לא הבנתם אז שמעו סיפור אמיתי מהחיים. פעם בירושלים הקדושה וליתר דיוק בבית החולים הדסה עין כרם היה לי קטע בלתי נשכח עם תרומה לכתובת שגויה. זה היה בפורים ממש בזמן שהיה הפיגוע באפרופו - ת"א, ואמא שלנו יצאה מאישפוז שאחרי ניתוח לא פשוט. יום השיחרור הגיע והתארגנתי לסידורים אחרונים עם עוד בני משפחה. האוטו חיכה בכניסה המפורסמת שכולנו מכירים מארועי אריק שרון, ממש ליד החלונות של שאגאל, ואני ככה די עם מרץ ליציאה מבית החולים. ראיתי איש הנשען על קביים וידו מושטת כאילו לקבל משהו בפתח הכניסה. ידעתי שהוא לא מחופש בחג הפורים. פישפתי בכיסי והוצאתי משהו לחג וגם כסגולה ליציאה מבית החולים. הנחתי את הכסף בידו והתרחקתי לאוטו יחד עם אמא שלי. לא הספקנו להתרחק...ואז...  אני שומע מאחור משהו לא ברור "מה אתה דפוק , מה שמת לי כסף ביד , מה אתה חושב שאני מקבץ נדבות, מה אני נראה ככה יא פסיכי , כוס אומק יא מפגר אתה לא רואה שאני על קביים ובקושי יכול להזיז את עצמי ואני מחכה פה שיקחו אותי..." בהמשך גם הרגשתי את הקב שלו עף באויר ובדרך אלי. צחקתי וברחתי משם כשאמא שלי לא בדיוק מבינה מה קורה. באוטו סיפרתי לה ולכל המשפחה את הקטע. לא נרגענו עד לשער הגיא. 

חתן כלה וגם שדכן

February 25, 2014 at 5:07pm
הפוסט הזה הוא בעצם  מיני פוסט, לחיבור גדול יותר ובשם  אחר. אין לו שום קשר מלבד זה שהחתן היה בשתי השמחות. לאות התחשבות בקורא  המתקשה במעקב רצוף וארוך, חולק הפוסט באופן מידתי. לא תמיד חייבים לדעת שמות אבל אין פה שום סוד אמיתי. מי שירצה יבין הכל כי הסיפור שלנו ממש לא מסובך. חוץ מזה ממש היום קרה משהו עם אחד מגיבורי הפרשה ועל כך בהמשך. 



1984, גורג אורוול, האח הגדול. שמעון פרס כמעט ניצח בבחירות. 500 אחוז אינפלציה וכולם מיליונרים
הסיפור להיום הינו סיפור מהעבר. ישראל בשנות האינפלציה הדוהרת ואחרי  ה-40 ק"מ הלבנונים, שלא נעצרו לשניה משעממת. מי שלא היה אז יתקשה להאמין שהיו שטרות של גולדה מאיר 10000 שקלים ואפילו באותיות עשרת אלפים שקלים. בהמשך יורידו שלושה אפסים והכל נהיה נפלא. נייר השטרות סובל הכל חברים.

גולדה בעשרת אלפים שקלים גליון עם 3 שטרות צילם אליעזר מורב


עיסקה גדולה עם מלך השוק ולא שוק הכרמל
פעם הייתה עסקה כבדה ומכובדת עם איש עסקים גדול, שלימים התברר כרב נוכלים. אלינו הוא הגיע כשהוא מוכר בציבור משקיעי הבורסה, כבד בממון שאינו  שלו, ואפילו רברבן. בהמשך דרכו הפתלתלה, הספיק להתל ולגזול כספי רבים, ואף  התכבד בישיבה מאחורי סורג ובריח. אבא שלי קרא לזה א תפיסה ביידיש.   
אם אתם ממש סקרנים אז בבקשה: קראו כאן.
      

שדכן מטבעות בבן יהודה 18 א   
העסקה בה נפגשו שני הענקים, הייתה סביב מטבעות ומדליות זהב. אני הייתי השדכן. מטבע אחוות ישראל מזהב 1984, לא נועד לשידוכים  בעיתיים. לא תמיד השדכן אשם! מי מכיר את הבדיחה על השידוך עם הכלה החרשת? 

אחוות ישראל מטבע זהב - ISRAEL'S BROTHERHOOD
מטבע יום העצמאות תשמ"ד, ל"ו למדינה, 1984 אחוות ישראל, שהונפק על ידי בנק ישראל במטרה להחדיר ולחזק את תודעת האחווה, האחדות  והאהדה ההדדית בין כל שדרות העם. בגב המטבע רואים פיליגראן דמוי ענפים ושורשים ברקע, והמילים "אחוות ישראל". עיצוב  יצחק פוגאץ. מטבעות הזהב הוטבעו בקנדה.


נראה לכם שכל זה עזר לסיפור שלנו?
 


אחוות ישראל מטבע יום העצמאות תשמ"ד, ל"ו למדינה, 1984 החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

שידך (בהשאלה) הביא לידי קשר בין גופים. תווך בענין הסכם בין אנשים.
נדמה לי שחיים שלנו היה החתן. בעל תשובה גדול מימדים, זקן ומגבעת. החתן שלנו כלומר הקונה, היה לבטח ממשפחה טובה. שמענו על אביו של החתן, שהיה איש מעש וחזון שתרומתו למדינת ישראל לא תסולא בפז. גם אחיו הצטיין בהמצאות ופיתוחים בנושאי מים, טיפטוף ושוק ההון. הכלה במקרה שלנו הייתה תעלומה. ראשית, 
לא כל כך הכרנו אותה. שנית חבל שבכלל נוצר הקשר, אבל בלי הקשר לא היה בכלל סיפור.

כלה עם נדוניה של מטבעות ומדליות מזהב והרבה                
השמועות היו ככה ככה. לכלה הייתה נדוניה שרצתה למכור, למרבה במחיר.  אלו היו נישואי תערובת. הכלה מזרחית ולימים התברר עם פה מלוכלך ומסריח. החתן מזרחי גם הוא. מזרח אירופאי. אחרי גישושים אחדים ודיונים, שכללו עורכי דין ואפילו עזרה של רופא אמיתי מנהל בית חולים וקרוב משפחה מצד הכלה, סוכמו פרטי העסקה. המטבעות והמדליות עברו מצד הכלה לחתן והכסף עשה את הדרך ההפוכה מהחתן לכלה.
נישואי תועלת ללא מגע אמיתי
פיזית, הזוג לא נפגש מעולם, ומובן מאליו שלא הייתה ביאה וחדירה. השדכן והרופא סיכמו והסדירו הכל, ונראה שהכל סבבה. חיצונית אם תרצו לדעת, החתן היה גדול ועבה, והכלה קטנה, דקה ושחרחרה ואפילו פתלתלה. מתברר שבעולם העסקים ניתן לקיים שידוך ללא מגע פולשני. מינה רעיתי, מכנה זאת, כנישואי תועלת. מינה מיוחדת במינה. כעבור מספר ימים  התברר לכלה שהיא לא  מרוצה. היא נשארה לא  מסופקת, ולדעתה גם לא  קיבלה מספיק תמורה. בקיצור  היא רוצה עוד כסף.
הכלה מתחילה לדרוש ובהמשך לקלל ומי יודע מה עוד
הנוסח בתחילה היה פושר.  בהמשך,כשהחתן התעקש  ששילם די והותר ולא הסכים  להוסיף על מה שסוכם או אז, זכינו להנות מפניני לשונה של הכלה החסודה והערסית.  אמרתי לכם שהיה לה פה מסריח ומלוכלך. מה קודם למה איני יודע עד היום. ככה זה עם זונה שלא מסתפקת באתנן שנקבע מראש.
הכלה שלנו שכבר ברור לכל, שהיא זונה בת שרמוטה, מתעקשת שהיא רוצה עוד ובצעקות שכל העיר שומעת. אם חשבתם שהחתן שלנו מאד התבלבל, אתם כנראה לא מכירים את חיימקה שלנו. אומנם כיהודי ירא שמים הוא מעדיף שקט, אבל צעקות וקללות עושות אותו לחד וברור הרבה יותר.

מבחינתו אין כל בעיה לבטל את העסקה ולהחזיר את הגלגל. "שהכלה תביא הכסף ואנחנו נחזיר המטבעות" כך אמר בשלווה סטואית שקטה ורגועה. לי הוסיף ואמר בנחת "אל תדאג, החלק שלך ישאר שלך". הזונה שלנו הבינה שיש  פה לקוח לא פראייר, כפי שאולי נחזה מראש ולבסוף הרפתה. להרפות זה פועל עם הרבה משמעויות חברים. חוצמזה היה ברור שלכלה שלנו, אין כבר את הכסף,בדיוק כפי שחיימקה שלנו חזה. זונות יודעות לבזבז כסף בקלי קלות.
בסיומו של יום הבנו, שהזוג שלנו לא כל כך התאים גם חיצונית וגם  בפנימיות. שם משפחתם אגב היה ממש דומה להפליא. בסך הכל תוספת של האות הראשונה באלפבית.

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

חוכמת הגפילטע פיש היהודי

February 21, 2014 at 8:50am


אני מאד אוהב גפילטע פיש. יש כאלה שממש מתפלצים רק מלשמוע את השם הזה ובכלל דג עם סוכר מבחינתם זה קטסטרופה. האמת שאני מרחם עליהם באותה מידה שהם מרחמים עלי וטיפל'ה יותר. אוכל זה הדבר הכי נפלא שיש בעולמנו , ותודה רבה לממציא הגפילטע.

האם אוכל יכול להשפיע על המוח והחוכמה בכלל? כנראה שכן!
איך ניתן להסביר את החוכמה היהודית לעומת מספרם הנמוך בעולם? גפילטע פיש!
אני מאד אוהב לאכול הכל ולא מעט. אבל אוכל חריף? לא תודה.

אני לא יודע בכלל להכין גפילטע פיש. כנראה שזה נובע מהסיבה שהראש שלי עובד בכיוון של האוכל נטו. אולי יום אחד זה ישתנה ויקרה , למרות שעל פניו הסיכויים הולכים וקטנים. למה לדעתכם יותר ויותר גברים, הולכים ומשתלבים , במטבח הביתי?

גפילטע פיש של מסעדת שמוליק כהן הרצל 146 תל אביב

גפילטע של בתיה חשמונאים 95 תל אביב


לאכול את הראש ולא בפפואה
להכין גפילטע פיש זה ממש לא בא בקלות. יש כמה גירסאות ומבחינתי כולן מקובלות. זה קודם כל הכנה נפשית. צריך לרצות להכין גפילטע פיש , כי כמו כל תהליך זה מתחיל מהראש. מינה ממש תמיד מעדיפה, לאכול את הראש. ברור שאת הראש של הדג, ומעולם לא אכלה לי את הראש שלי, כי פשוט מינה לא פולניה. לעניות דעתי הקובעת , פולניות מדופלמות יודעות הכי טוב, לאכול את הראש, ובמיוחד לגבר הראשון שלהן. אגב ככה בעצם נולד כל הביטוי הזה ,שמקורו בכלל בפפואה גינאה החדשה ומתרבות אחרת. אגב מתי אכלו שם את הקניבל האחרון?

גניה ורניה בהחלפת מתכוני גפילטע פיש

אין כמו הגפילטע פיש של אמא שלנו !
נדמה לי שטעמתי עשרות מנות של גפילטע פיש ומבתי יוצר שונים. מבחינתי הכי טעים היה אצל אמא שלנו גניה גולדה לידרמן לבית הלפרן עליה השלום. דג ממולא בשילוב קציצות והכל מתקתק במידה מופלאה ומדודה, כשהגזר בפה של הדג וברור שעם חריין-חזרת בצד.
אני יודע שזה נשמע מאד פשטני , אבל אני בהחלט מאד אוביקטיבי ועובדה שגם האחיות שלי דבורה ואראלה מחדרה חושבות ככה. לא יתכן ששלושה בוגרים , טועים בנושא כל כך אוניברסלי ומרכזי. תפנימו בבקשה , שאין כמו הגפילטע פיש של אמא שלנו. יש דברים דומים ואפילו כאלה הנושקים לדבר האמיתי. גם הגפילטע פיש של אחותה התאומה של אמא שלנו כלומר דודה רניה גרבש לבית הלפרן שתזכה לחיים טובים, בסדר ואפילו החריפות שבו מענינת, אבל נשאר האבל וזה כל ההבדל.

מישו פישמן מספר סיפור אמיתי
נדמה לי שרק יהודים אוכלים גפילטע פיש ובעקבותיהם כנראה שעוד אחרים. מישהו בשם מישו פישמן הסביר לי פעם , שאם היהודים חכמים ואולי אפילו ממולחים, אז לגפילטע פיש יש בזה חלק מאד מרכזי. יש לו למישהו הזה , אפילו הוכחה ממשהו שקרה ממש בשנים האחרונות. את הסיפור הזה הוא מכיר מידע אישי.

מזנון קטן בדלנסי סטריט
יוסל הגיע לאמריקה כילד עם הוריו ממזרח אירופה. אבא שלו פתח מזנון קטן בדלנסי סטריט Delancey ודי מהר העסק תפס וכולם ידעו שיש להם אוכל טוב, טעים וטרי, והאמת שזה כבר הספיק. לא תמיד הם עמדו בעומס , כי כולם ידעו שהגפילטע של יוסל נהדרים. אז הם קנו בהתחלה את החנות שליד והתרחבו, ובהמשך לקחו מחסן ממול וככה העסק גדל וצמח. כשיוסל התחתן עם אטל היה ברור, שגם הילדים שלהם יום אחד יעבדו באימפריה, שצמחה כי בינתיים ממזנון קטן זה נהפך למקום שמספק אוכל למאות אנשים ובסופי שבוע להרבה יותר. גם באסקס סטריט היה להם דוכן מכובד ככה על הדרך, בקיצור מעצמה של אוכל ביתי. הכל היה שם כשר למהדרין למרות שהם לא היו חרדים ונדמה לי שאולי גם בלי כיפה, אבל זה כבר טעון בדיקה. תמיד היה שם משגיח כשרות צמוד.

אהבה ממבט שלישי סרט חובה לאוהבים יהודים ובכלל
מכירים את הסרט אהבה ממבט שלישי 1988 ובאנגלית Crossing Delancey. לטעמי סרט נהדר שנתן לי את האווירה לפוסט הזה  

Crossing Delancey (1988) http://www.thefancarpet.com

איך מתחילים לגדול באמריקה
השכנים של יוסל ראו איך העסקים שלו צומחים. הוא כבר מעסיק כמה עובדים. הוא קנה קצת נדל"ן ובהמשך עוד קצת וכבר יש לו הרבה נכסים בסביבה, וזה רק מה שהם ראו והדימיון עובד שעות נוספות. בטח עשו לו חשבון כמה הוא מרוויח ואולי אפילו כמה הוא שווה ובכלל הרבה דיבורים. בקיצור יוסל עושה אוכל טוב, גפילטע פיש מצוין וגם הרבה כסף ובירוקים, כי אנחנו באמריקה. בבנק אהבו אותו מאד ורק חיפשו דרך לדחוף לו קרדיט בלי סוף. הציעו לו לעשות רשת סניפים ויוסל סרב.

למה יהודים חכמים?
יום אחד כריסטיאן השכן הגוי של יוסל שואל אותו ככה בשיחת רעים על המדרכה ברחוב דלנסי איך זה שהוא כלכך מצליח ומשגשג ואילו האחרים ככה מדשדשים ובקושי שורדים. למה היהודים כאלה מוצלחים וחכמים? מה הגורם לכך? מאיפה זה מתחיל? יוסל שומע ובעצם קצת צוחק בלבו , כי תמיד נראה לגויים שהיהודים חכמים ומוצלחים ובעצם זה ממש לא בטוח אבל לך תתווכח עם הצלחה. יוסל צוחק לו ואומר לכריטיאן בחצי הלצה ש"הכל זה בגלל הגפילטע פיש. כל השכל מגיע משם. ככה זה אוכל טוב נותן שכל טוב! "

כריסטיאן מזמין גפילטע פיש בפעם הראשונה
אז כריסטיאן מבין שיש פה משהו מאד פשוט ושווה לנסות ובכלל אוכל טוב גם גויים אוהבים לאכול. אז כריסטיאן אומר ליוסל שיארוז לו בבקשה ככה לניסיון ראשוני כמה חתיכות יפות של הדג היהודי המתקתק עם הגזר והג'ל בעל המרקם המעט סמיך. קציצות הדגים כבר נבחרו , גם ראש היה שם , וגזר מתקתק, ואפילו אותו רוטב ג'לטני. זה נשקל וקצת יותר מקילו עלה לכריסטיאן 20 דולארים שלמים ובלי עודף. הכסף כבר אצל יוסל בקופה , שאורז הכל בקפידה במארז מוכסף ויפה למשלוח , והשקית החומה מבחוץ מסיימת את העיסקה הראשונה של כריסטיאן עם אוכל יהודי טיפוסי.

כריסטיאן מזמין עוד פעם גפילטע פיש ואפילו רגל קרושה
כעבור כמה ימים מגיע שוב כריסטיאן ומבקש שוב גפילטע פיש ואפילו קצת יותר ואולי אפילו עוד משהו מחלון התצוגה המבריק והמצוחצח. יוסל נותן לו הסבר קצר על רגל קרושה, ציימעס,ואפילו כבד קצוץ ובשר קורקבנים. ככה מארז הכרות נחמד אחרי הניסיון המוצלח עם הגפילטע פיש. הכל נארז יפה ומוקפד החשבון נערך וכריסטיאן נפרד מעוד חמישים דולר שלמים וגם הפעם בלי עודף. אחרי שניפרד מכספו קצת ככה בצער, אומר כריסטיאן ליוסל,שאכן זה אוכל טוב וכולם אצלו ממש נהנו ואפילו התחילו להאמין שבאוכל הזה יש גם חוכמה יהודית, אבל דבר אחד קצת מפריע לו בכל זאת והוא ככה מרגיש קצת אי נוחות להגיד לו. יוסל קצת נמתח קמעה ומבקש מכריסטיאן להסביר בבקשה.

המחיר והחוכמה
כריסטיאן מסתכל על יוסל ככה כשהחבילה בידו והחשבון משולם ואומר בחצי פה "האוכל טעים ומיוחד אבל שמתי לב שאפשר להשיג כזה אוכל די דומה ואפילו גפילטע פיש ממש דומה ובאותה הכמות, כמעט בחצי המחיר ואפילו כשר." יוסל מסתכל על כריסטיאן ואפילו עם חיוך קל ולרגע לא מתבלבל ואומר לו " אתה רואה כמה חוכמה יש באוכל שלי. הנה רק אכלת קצת וזה כבר עובד אצלך. רק טעמת טיפונת גפילטע פייש ויש לך הרבה חוכמה יהודית!"