יום חמישי, 30 בינואר 2014

הירקון שלי



נחל הירקון הוא נחל איתן. אותי הוא לא איכזב מעולם. אגב על השלטים ברחוב הירקון כתוב "הירקון - נהר בתל אביב". אז תדעו שיש לנו נהר ולא רק נחל איתן.
יש משהו מאד חי בנחלים הגורם לגוף ולנפש לחבור ולזרום בכיוון טוב. כל הנחלים זורמים לים. הירקון זורם מראש העין שם אני גר היום ועד לרדינג ששם גדלתי. זה נותן המון כוח לגדול ליד תחנה שכזו.
גלויה מפעם עם גשר הקשתות


מסוקולוב 93 ועד לגדת הירקון זה בדיוק 5 דקות בנינוחות סתלבט. אם אתה רץ זה שתי דקות מדוד. כשהיינו קטנים זה היה נראה לפחות 10 דקות. אז היה לנו זמן בשפע ואפילו שפע של זמן. כל כך אהבנו את הירקון שתמיד היה ירוק וגם לפעמים מסריח.

עוג'ה , אבו בוטרוס וגם סתם הירקון
תמיד ידעתי שהשם של הנחל הזה הוא הירקון עם ה בהתחלה ממש כמו רחוב הירקון והצבע הירוק. לימים למדתי בהפתעה  שבני דודנו קראו לו עוג'ה כי נהג להתפתל ואפילו אבו בוטרוס בחלק הקרוב לראש העין. פעם אבו בוטרוס היה אנטיפטרוס (אביו של הורדוס הגדול) ואפילו קראו למקום סימפטי בשם אנטיפטריס שהיא אפק וככה כולנו כל הזמן לוקחים שמות ועושים איתם סלט שיבושים וכולם מבסוטין.
האם הירקון שלנו זכה להיות מונצח על מטבעות עתיקים באמצעות אל נהר כפי שיש במקומות אחרים? בינתיים זה לא מוכר אבל אולי בעתיד נמצא משהו. גם במדליות מודרניות אני לא זוכר משהו בול מהירקון אבל אולי נבדוק שוב. בפוליטיקה כמו גם בנומיסמטיקה never say never. יום אחד רשות נחל הירקון אולי תעשה מדליה.
אם תרצו מידע עדכני ובכלל על רשות נחל הירקון אז תדעו שיש דבר כזה וגם אתר נחמד
רשות נחל הירקון הוקמה ב 1988. תפקידיה של הרשות כוללים פעילות בתחומי ניקוז, שיקום הנחל והכשרתו לצורכי קייט ונופש.

גשר הקשתות ואופנוענים משוגעים
הירקון שלי הוא נחל רגוע שליד קולנוע פאר, זבולון , שבט צופי ים, אולם הפועל באוסישקין, אצטדיון המכביה וגלידה מונטנה וכל האזור שליד. היו שם מוסכים וביתני תצוגה ישנים ומטים לנפול יחד עם תצוגות קרמיקה ומחסנים שונים. בתי חרושת קטנים ובלתי מזוהים. שמעתם על בית חרושת לסיגריות מספרו? מוסך אריה של אופל ועוד. היו גם גשרים שאחד מהם עומד איתן וחזק עד היום. הגשר עם הקשתות בדרך חיפה שראיתי איך אופנוענים מנסים לעבור אותו מעל הקשתות. מי צריך את קיר המוות כשיש לך משוגעים אמיתיים משלך?

תום סויר והאקלברי פין והאם הירקון הוא נהר כמו המיסיסיפי
כילד הייתי הולך לשם לדוג דגים עם יוסי אפריגן השכן מסוקולוב 91. יוסי  היה שובב אמיתי עם לב זהב ועיניים כחולות ירוקות. הוא עבד כילד בסירות של חיימיקו ומושיקו הסלוניקאים. גם נחמן הזקן היה שם תמיד עם כובע, חגורה עם ארנק גדול לכרטיסים וכסף ואפילו נעליים ענקיות. בשבתות היינו לוקחים סירת משוטים ושטים עד לגשר הגדול, כלומר מזרחה. לצד הים לא כל כך הירשו. פחדו שאולי נברח לים הגדול?
היו גם סירות מנוע גדולות אותן הובילו מושיקו וחיימיקו.
תל אביב-יפו. עם או בלי הירקון? מדליה להענקה רשמית, תשל"ג 1973 עיצוב רוטשלד ליפמן והאחים שמיר

בנק הפועלים - תל אביב מדליה להענקה רשמית, תש"ן 1990 עיצוב יגאל גבאי


ריח ויתושים ודירה באוסישקין
היינו משאירים פיקדון, מקבלים כרטיס מנחמן הזקן ויאללה. היו גם חברה הרבה יותר רציניים ממועדון השייטים שליד זבולון. אז היו יתושים וגם ריח. הדירות ליד הירקון באוסישקין לא נחשבו. היום נראה אתכם מוצאים שם שני חדרים קטנים בזול בגלל הריח. לכסף יש ריח חברים?

יוסי אפריגן שובב עם לב זהב לימד אותי איך שוחים בירקון עם בילרציה
יוסי הראה לי שאפשר לשחות בירקון הרבה לפני שרון החולדאי חשב להשוויץ לפני כל העולם. יוסי גם הראה לי את הבילרציה. אותה תולעת עם הזנב הזז מצד לצד. אולי זו אמת אולי עוד שטות שלומדים על גדות הירקון שנות השבעים.
לירקון היו ויש הרבה גשרים. לרובם היו ויש שמות. מה זה גשר השלום? סיפור הגשרים דורש פוסט נפרד.
         הירקון בשחור לבן עם הגשר צלם אלמוני סריקה אליעזר מורב

הגשר ביילי במציאות וגם בתמונה הזרוקה בשחור לבן
אני זוכר איך הצבא שלנו הקים את גשר ביילי. לא ראינו שם גנרלים ואוגדות. היה קצת רעש של עבודה ובסוף עמד גשר עם הרבה ברזל וברגים גדולים שלא ידענו שיש כאלה. יש שיגידו "בטח עוד עזרה של האמריקאים מברזל מיותר" ואני חושב שאין כמו האמריקאים שעוזרים לכל העולם כי ככה הם בטבע שלהם וממש להיפך מהאנגלים. הגשר הזה עמד הרבה זמן וכשנסעת עליו והיו רעידות ידעת שזה גשר בסדר, אפילו הרבה יותר בסדר וטוב מזה של משחקי המכביה של סשה אלתרמן.
התמונה בשחור לבן עם הגשר ביילי היא בעצם הזרז לפוסט הזה. את התמונה הממוסגרת מצא בפח, דימטרי הטייס מאוקראינה שהטיס רק מטוסים עד 12 נוסעים. הוא גם שיפץ לי את הסורג של החנות ובהמשך אושפז כי לא כל טייס הוא באמת טייס. אלון מליס הפנה את תשומת ליבי לתמונה הנהדרת הזו המביאה את הירקון בדיוק כפי שאני זוכר אותו. הירקון שלנו ראוי למיספר כתבות וזה כנראה יגיע.

 הלכנו לדוג בחכה דגי מושט ובורי שלפעמים הריחו מדלק ואולי מביוב שזרם חופשי. היינו משוגעים על דייג וקנינו חכות וציוד פשוט כמו מצוף , קרסים ומשקולות אצל ששון מדוגית עם רני הבן שהיו שכנים שלנו בסוקולוב. היום "דוגית" הקטנה, הספיקה לגדול והפכה לאימפריה. אז הייתה חנות קטנה שמכרה גם ביגוד ספורט, חולצות עם הלוגו של התיכון ה' ואפילו נעלי פלאדיום. אחלה שם פלדיום ומעניין הקשר למתכת האצילית המשמשת בעיקר לממירים הקטליטים ברכבים המזהמים.
סבא שמואל עם הנכד בן לוינשטיין בירקון אצל מושיקו


מים חמים ברידינג וגם כפר דייגים עם אלי הדייג
ברידינג ישבנו במדרון המדורג איפה שהמים החמים של הטורבינות היו יוצאים בשצף קצף כשהגב מקבל ג'קוזי אמיתי ובחינם. ממש ליד היה כפר הדייגים שאלי הדייג היה הדמות המרכזית. היום אין שום כפר דייגים ואלי הדייג טבע ומת כשהסתבך ברשת אמיתית ומתחת למים. כל האזור היום עם דקים מעץ ופיתוח תיירותי. יש המון שילוט והסברים על הסביבה של רדינג והמכביה ובכלל. אין שום איזכור על כפר הדייגים הערבי ומעניין למה. שווה לקרוא את הערך בתל אביב 100 שכתב דני רכט על נווה הדייג (כפר אבו ג'ברה)  a
הגשר שבו הורידו את אלטמן הקטן שצעק "הפוך גוטה הפוך" משמש הולכי רגל בכייף. גשר ווקופ בשבילי זה גשר אלטמן הקטן והחרמן מהסרט מציצים. אין כמו מראה עיניים  

דייג אוהב דגים?
להיות דייג זה ממש כייף. מכינים בצק עם קמח לבן, קצת שמן ומים וזהו. יש הרבה גירסאות לפיתיון טוב. יהיו כאלה שישבעו ביקר להם שהכי טוב זה קמח מצות. אולי בעצם לערבב בין השנים? אולי סתם לחם ישן עם מים ולערבב?
לפעמים היינו לוקחים צנצנת זכוכית פשוטה ומכסים את הפתח עם בד סמרטוט פשוט שיש בו חור וגומיה להידוק שפת הצנצנת ומפזרים קמח לבן בתוך הצנצנת וגם על הבד. הדגים באים לבד, נכנסים פנימה ומכיוון שרובם לא היו בשיעור שמלמדים איך יוצאים מצנצנת עם סמרטוט, נשארים שם וגם מביאים עוד חברים שמחכים ביחד שנבוא ונקח אותם. מסתבר שהדגים בירקון לא כל כך חכמים או שהליכלוך והבוצה בילבלו אותם.


שלמה אוחיון אחי הבכור ליד שלושת העמודים בתל כודאדי ולפני שיפוץ המגדלור


הירקון שלי נשפך לרדינג והתחיל משבע תחנות. אז בכלל לא ידענו על ראש העין
הירקון ראה הרבה. זה התחיל ממש מזמן עם האדם הקדמון, הפלישתים ובני ישראל. נפוליאון עם הגבעה וגם את התורכים מפסידים לאנגלים שסימנו לנו שלוש נקודות יפות עם עמודים. הוא ראה אוהבים וגם סתם חרמנים. פושעים שנפטרו מעדויות מפלילות, זייפני שטרות ואפילו הורים רוצחים מתועבים.

הירקון שלי אלבום תמונות 



ככה לא מעבירים כספת

יום ‏29 ינואר 2014‏ בשעה ‏20:46‏
אני מתנצל מראש אבל יש אנשים ומצבים המזכירים לי דברים שקרו פעם אבל בעצם לא נשכחו מעולם. לפעמים אפילו הריח מאז עולה באפי ואפילו עוד דברים ללא שליטה באמת. זה בדיוק מה שקרה לי כשנפגשתי עם מר דרור צבי.

יש רק מקום אחד בו ניתן לראות כספת במשקל 800 קילו, צבע אפור ועליה מקרר אמקור ישן ועובד
כספת בבית פרטי זה מתכון לכאב ראש. רוטשילד העשיר נתקע בכספת ומת לגמרי
מהו הדבר הדומה בהעברת כספת ויחסי מין בהסכמה? הטכניקה

כאמור מר צבי דרור הוא יועץ ומומחה למיגון. הוא מתקין ובונה כספות מקצועי וגם מומחה בשינוע , הובלה והנפת כספות. בנוסף הוא גם היה מתלמד של מר שרבי שאותו נכיר בהמשך סיפורנו. אם חשבתם שלהעביר פיל זו משימה קשה, אז כדאי שתדעו שגם כספת השוקלת 800 קילוגרמים שלמים, זה לא כל כך פשוט. חוץ מזה אם הפיל חי ונושם, אז לעיתים מספיק למשוך אותו באף וזהו. איפה מושכים לכספת? זה יהיה הסיפור שלנו להיום.

מה עושים עם כספת כבדה שאין בה שימוש?
גברת פסקדו ביקשה ממני למצוא לה קונה לכספת שהייתה בביתה. בעלה המנוח היה סוחר וסוכן של דברי כסף ומזכרות, שנהג לשמור את סחורתו בכספת גדולה בבית ואפילו מוכמנת בתוך ארון חדר השינה. הכרנו את גב' פסקדו (שם בדוי לחלוטין), שהייתה אישה נאה ודעתנית וגם אחת היודעת להשלים משימות בכוחות עצמה. גב' פסקדו גרה ליד היכל התרבות בתל אביב וממש קרוב לביתו מפעם של מנחם בגין שאז היה כבר ראש ממשלה לשעבר. מנחם בגין גר ברחוב רוזנבוים  בדירה צנועה בדמי מפתח, ואני ראיתי אותה פעם אחת בלבד מבפנים למשך דקות ספורות אבל זה לסיפור אחר.


עמוד זיכרון ליד ביתם של משפחת בגין ברח' רוזנבאום 1 בתל אביב צילם Dr. Avishai Teicher

"למכירה כספת יד שניה בהזדמנות ראשונה וחד פעמית!"
אז סיפרתי לכמה אספנים בחנות שיש כספת העומדת למכירה וצריך לדאוג להעביר אותה, כי לבד זו משימה בעיתית. היו לי בעבר כמה מקרי כספת שהחליפו ידים והכל עבר בשלום. אז אספן צעיר ושקדן הסכים ואפילו שמח לרעיון והבטיח למצוא מעביר שיעשה את העברת הכספת. הוא מצא חבורת מעבירי משאות וקבע איתם את המקום, הזמן והכסף. להעביר כספת לא כל אחד יכול. רבים חושבים שהם יכולים. יש כנראה הרבה סיפורי העברת כספות ומטענים כבדים שנגמרו בסיפורי בלהות. שמחתי על הכל כי מעורבות יתר מעבירה אותי על דעתי בקייץ. כל הנפשות קבעו להיפגש ולבצע את המשימה של העברה מפה לשם. אני לא שם וטוב שכך כי לעזור כבר אני לא יכול. ואז הגיע הטלפון...
"קובי איפה אתה? אל תשאל מה קרה... אני לא יודע מה עושים... אם הייתי יודע אז לא הייתי... אני לא מאמין למה שקורה.... איפה אתה... אולי תבוא לפה...בבקשה..."
הבנתי שיש בעיה. וניסיתי להיות cool יעני יש שליטה במצב ובסוגרים ואני שואל ולאט לאט ואפילו די מהר אני מבין שיש פרובלמה והעסק תקוע ויותר מזה. כמה דקות עוברות ואני מגיע לזירת הארוע החריג , לראות מה עושים...

זה לא כל כך נעים לראות סלון שבור כשבאמצע ...
החבורה של המעבירים החובבים, אברהם את מירו לבית אלף אלף הובלות בע"מ, פשוט הפילו את הכספת באמצע החדר. אז יש לנו כספת במרכז החדר והפעם היא באמת על הפנים. הכספת נפלה עם כל משקלה ועשתה חור נחמד ברצפה וזהו. היא לא זזה. זה לא כל כך נעים לראות כספת נפולה באמצע סלון סגור ושבור. החברה האלה לא יודעים מה לעשות. הם פשוט לא מקצועיים. הם קשרו, הם הזיזו' משכו ואפילו שברו את הארון על מנת להוציאה ממחבואה וכעת היא בום טראח על הריצפה. כולם שם המומים ואובדי עצות. זה שהזמין את הכספת נראה בשוק טרמי. אדום, מזיע וממלמל תהילים לראשונה בחייו.

יצא הערס מן הארגז
הוא כבר לא רוצה כלום, רק להחזיר את הגלגל לאחור והבייתה. תמיד הכי טוב בבית למי שיש אחד כזה. המובילים פתאום נהיו ערסים ומאיימים. הם גם רוצים כסף ועכשיו. יצא הערס מן הארגז. גברת פסקדו קצת מבולבלת כי כעת היא בבעיה במיוחד כשבעוד כמה ימים היא נוסעת לאוסטרליה לבת מצוה של הנכדה. מה עושים?

"שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי..."
אני מבין שהיום הזה הוא לא הכי מוצלח עבור כולנו. קוראים לזה יום מנחוס. חייבים לפזר את ההפגנה. המובילים שילכו להם למקום אחר ואנחנו נראה מה עושים. דיברתי עם גברת פסקדו שלאט לאט מתעשתת ומבינה שזה לא נעים אבל בטח לא סוף העולם. העיקר שכולם בחיים ואיש לא נפצע. מזמין הכספת ממשיך עם התהילים ועובדה שזה עוזר. היא תנסה בכוחותיה למצוא מישהו שיחלץ את כולנו מהבעיה. את הכספת היא לא רוצה וגם זה שרצה אותה קודם מוותר לנצח. קוראים לזה "תפס פחד-חופה בלע"ז". אני יודע שאם אין נפגעים אז הכל בסדר ויהיה טוב. שלמה אוחיון אחי הבכור אומר תמיד שכל עכבה לטובה.
בהמשך כולם הלכו משם. את כולם נשא הרוח ורק גברת פסקדו נותרה בביתה עם הכספת הנפולה והבלטות השבורות.

"מצאתי מוביל רציני!"
כעבור כמה ימים גברת פסקדו מצלצלת ואומרת לי שמצאה מוביל מקצוען היודע את עבודתו. זה מה שהוא עושה ולא שום הובלות אחרות. מוביל כספות לבנקים ולכל מי שצריך. קוראים לו שרבי ויש לו שם טוב מכל הבחינות. אז קבענו עם שרבי והוא הגיע עם שני בחורים דקיקים וצנומים שלא אכלו הרבה זמן וממש לא נראים כאלה ג'אברים היכולים להזיז כספות. שרבי אמר לי שזה הכל בראש וכמובן טכניקה ממש כמו ביחסי מין בהסכמה...
הכל סוכם חוץ מלאיפה מעבירים את הכספת. לא תמיד חייבים לקבל החלטות סופיות ומוחלטות. ההחלטות הטובות ביותר של ממשלות ישראל לדורותיהן היו לא להחליט. הכי טוב גם לא להחליט לגבי האיראנים ושכולם ידברו ובסוף יהיה טוב...


חברת שרבי יצחק – שרותי מנוף בע"מ

חבל, צינור ברזל, ג'ק ופח דק
שרבי בחור שחום וצנוע הממעט בדיבור. ראיתי אותו ואת שני העוזרים השחיפים עושים סימנים של הזזה לכספת שהיא על הפנים. אמרתי לעצמי בלחש פנימי "המקלונים השחיפים האלה יזיזו את הכספת? איך בדיוק?" מה לעשות לפעמים אני קטן אמונה. בקיצור החברה האלה ממש אחלה מקצועיים. הם הרימו את הכספת כאילו הייתה מקרטון או קלקר. הם השתמשו בחבל , צינור ופח ברזל דק. לא יודע איך אבל אחרי פחות משעה הכספת על המשאית אחרי שירדה אולי עשר מדרגות עם חבל, ג'ק וצינור ברזל מברזל. שרבי התנצל שהיום ההדגמה היא לא רצינית כי החוכמה בכספת כזו היא להעלות אותה בריצה כמה קומות במדרגות בלי מעלית ובלי מנוף. ג'ק הרמה פשוט עושה נפלאות.

הכספת , המקרר ונקודת הקפה
הכספת כבר על המשאית עם המנוף וכולנו מרוצים. שרבי מדבר איתי ושואל לכיוון היעד הבא כלומר לאיפה מובילים את האוצר. רק אז הבנתי שיש לנו כספת החפצה במקום חדש וקבוע. קודם לא חשבתי על זה רק לפנות לפנות ולפנות. אין בררה או שזורקים אותה במקום של גרוטאות או שפשוט לוקחים אותה אלי לחנות.
שרבי בחור יעיל אש ומעשי לאללה. הוא משכנע אותיב שש שניות שחבל לוותר ושאקח אותה לחנות. רבע שעה והכספת אצלך כמו מרגרינה איפה שתרצה. אז מה אם המקרר הישן עומד מעליה. זה רק יתרון ומעיד על מקוריות וחזון אמיתי. גם בטחון וגם קרירות קבועה. אם תראו לי עוד כספת בעולם שמעליה מקרר אמקור ישן דה לוקס שלושה כוכבים, עובד ואמיתי אני פריג'ידר!
עכשיו אולי תבינו למה תקועה אצלי בחנות כספת של 800 קילו בדרך לנקודת הקפה מאחור ולמה אני לא יכול לשכוח סיפורים מפעם.

העברת כספת באמריקה  - שווה צפיה 

איך מעבירים כספת וגם  איך לא מעבירים כספת פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

למה אובמה לא יכול להיבחר לנשיא רוסיה


כתוב בעיתון שאשכנזים מרוויחים יותר מלא אשכנזים. אמנון לוי מתפרנס לא רע מסיפורים שכאלה והמציאות חזקה מכל תיאוריה ואל תזלזלו בנתונים מתריסים. תמיד דברים שכאלה מחזירים אותי ליאיר נחמני ולסיפוריו מהחיים האמיתיים. 

את המעורבות הראשונה שלי בבחירות בארצות הברית עשיתי בהיותי בן 10. כבר אז הבנתי שארצות הברית של אמריקה מאד חשובה לנו. רציתי כמו רבים אחרים שיוברט האמפרי יבחר כי הוא היה ידוע כידיד ישראל גדול. אז גם הסביר לי הדוד שלי מאמריקה שיהודים באמריקה הולך מצוין עם הדמוקרטים. אז מאד רצינו ובסוף ניצח ניקסון הרפובליקאי שרבים סבורים שהיה אחד הנשיאים המוכשרים והמוצלחים ביותר ותעזבו לרגע את ענין ווטרגייט.

מתי בישראל יבחר ראש ממשלה שיהיה דומה לאובמה? לפחות בצבע העור!
האם זה נכון שהאמריקאים תמימים והרוסים מתוחכמים?
האם אלי כהן האיש שלנו בדמשק נשלח לשם בגלל שהיה דומה לערבי?

"
שחור טוב רק לריקודי רומבה או סמבה ולא יותר"
אז חזרנו לאובמה ולכאלה שממש לא מסוגלים להפנים שיש נשיא שחור ואולי אפילו פעם שניה ומבחינתם "שחור טוב רק לריקודי רומבה או סמבה ולא יותר". הציטוט הזה הזכיר לי במיידי את הסיפור הבא ששמעתי אותו מיאיר נחמני היודע לספר סיפור ואולי יש קשר ואולי זו סתם שטות נוספת שתצטרכו לסבול על אמריקה, רוסיה ועניני ריגול.

מכחלון , דוד לוי, סילבן שלום , אלי כהן , יצחק נבון , בכור שטרית ועד לחתול שחור
סתם שאלה ממה שקורה פה בארצנו הקטנטונת. מתי יבחר כאן ראש ממשלה בצבע כהה ולא אשכנזי? האם לכחלון יש סיכוי? למה דוד לוי היה רק סגן ראש ממשלה? על בכור שטרית דברנו? ומה עם מאיר שטרית, סילבן שלום ורן כהן? ומה עם רמטכ"ל תימני? ולמה שלחו את אלי כהן לדמשק? ולא שכחנו גם את יצחק נבון! ולמה יורקים כשרואים חתול שחור?

ככה בוחרים מרגל אולטימטיבי
זה היה בזמן המלחמה הקרה בין רוסיה לארצות הברית והאמריקאים הבינו שהם חייבים להחדיר לרוסיה מרגל סופר מיוחד למשימות מיוחדות וחשובות ואפילו לטווח רחוק. אובמה ופוטין היו אז ממש ילדים. לצורך המשימה בחרו אחרי אינסוף מבדקים ובחינות קפדניות בחור משכמו ומעלה. הצעיר שנבחר בפינצטה היה מוכשר בטרוף וגאון בתחומים רבים. אתלט וספורטאי בחסד, אינטילגנציה טבעית של אינשטיין , נחישות אין קץ ובקיצור הדבר הכי מושלם. ג'יימס בונד פראייר לידו. זה היה הפרויקט הכי סודי בארצות הברית של אמריקה ומעט שותפי סוד ידעו מכך.
הבחור שלנו הוכשר באופן הכי מושלם. לימודי רוסית על כל האקצנטים יחד עם השלמות בכל תחומי החיים הרוסיים כולל פושקין ,דוסטויבסקי ואפילו ריקודי קזאצוק ושתיית וודקה בקיצור הוא היה הרוסי האולטימטיבי ואיש לא היה יכול לשער שהמרגל הזה הוא אמריקאי. יאיר נחמני מספר שאפילו הקנו לו הכשרה נומיסמטית מתאימה במידה ויזדקק לזה. שעת האפס להחדרתו לשטח האויב נבחרה בקפדנות. הכל נבדק לפרטי פרטים. אפס תקלות.

בית מרזח בסיביר
זה היה ביום מיוחד בשנה וכל התיזמונים היו מושלמים. סיביר הייתה קפואה. המטוס האמריקאי המוסווה נכנס בנתיב מיוחד וחריג והצניח את בחורנו בשטח סטרילי כשמטוסי ביון וצוללת מיוחדת נותנים גיבוי למבצע האמריקאי הכי נועז להחדרת המרגל האולטימטיבי. הוא צנח במהירות , קובר את המצנח הלבן בשלג הנקי ושם פעמיו לנקודה הראשונה שנבחרה להתערות בקהל המקומי. זה היה בית מרזח בו התאספו עובדי הסביבה והמכרות אחרי יום עבודה עם עוד אנשים. המקום היה אפוף באדי הוודקה והשתייה. לא בטוח שהיו שם נשים.



חמש דקות והכל קאפוט - אבוד
המרגל שלנו שהיה לבוש ממש בהתאם לבני המקום, נכנס לבית המרזח בבטחון מופגן ניגש לדלפק , מזמין שתיה ואפילו משלם בכסף המקומי. הוא מרגיש שחרף המבטא הנהדר שלו הוא נהפך לאוביקט מרכזי וכולם בעצם מסתכלים עליו ואפילו העורף שלו גדוש בסקרנים. חלפה דקה נוספת ושקט שורר במקום ובפתח בית המרזח כמה גברים מהשירותיים החשאיים הקומוניסטים והם עטים עליו ולוקח דקותיים והבחור שלנו אזוק , תפוס ומוקף באנשי המקום כשחלקם כבר יורקים עליו. זהו העסק אבוד וגמור.
המרגל היה בשוק טראומטי. פחות מחמש דקות מרגע שהוא נכנס לבית המרזח והוא כבר בחדר סגור בלי חלונות מוקף חוקרים והוא שבוי כשרגליו וידיו קשורות. הכל קאפוט כל ההכנות שעלו מיליונים ירדו לטימיון. כולם מסתכלים עליו והוא לא מאמין. הם שאלו אותו אינסוף שאלות. בהתחלה הוא סרב לשתף פעולה אבל מהר מאד הבין שהעסק גמור וחבל להמשיך במשחק המטופש.

החתימה של אובמה

ג'רי שנהפך לגרישה
הבחור שלנו שבמקור קראו לו ג'רי שהפך לגרישה רצה לדעת רק דבר אחד. הוא פנה לראש החוקרים ושאל אותו איך כל כך מהר הם הרוסים הבינו שהוא מרגל ולא משלהם. האם היה להם מידע מוקדם, הלשנה או משהו שהכשיל את המבצע. ראש החוקרים הסתכל עליו ואמר לו רק משפט אחד. "מה אתה מבלבל את המוח. אצלנו אין שחורים!"





עת הזמיר הגיע?

מטבע הזמיר והתאנה, התשנ"ז 1996
שישי בסידרת החי והצומח בשיר השירים עיצוב יעקב אנידי
מטבע הזמיר והתאנה, התשנ"ז 1996 שישי בסידרת החי והצומח בשיר השירים עיצוב יעקב אנידי


בחיים לא ראיתי זמיר אמיתי. נראה לי שככה גם רובכם למרות שאני לא מתחייב. אם מישהו ראה זמיר כלומר את הציפור הזו ובארץ ישראל  ובטוח  שזה זמיר אז שיקום ויצעד צעד אחד קדימה. אפשר לשבת ותודה. יש כמה סוגים בארצנו ולצערי צפרות אצלי היא לא ממש בטבע וחוץ מכמה דברים בסיסים אני בוש ונכלם. 





השירים הכי יפים 
הפוסט הזה  נכתב בגלל הרצלינה. כן תמיד יש אנשים האחראים לזה שמשהו קורה. בגלל ספר השירים הכי יפים בעברית מאה שנות שירה ישראלית בעריכת מנחם בן ודורון קורן שהרצלינה יגר המחנכת שלנו מפעם הביאה לנו כשי לראש השנה אבל זהו מידע מוצנע ולכן לא ארחיב בנושא. בכל אופן באחד השירים של לאה גולדברג כתוב ככה. 


אביב חדש נוסח ישן  לאה גולדברג


אביב חדש,אביב חדש!
הכל מוריק, הכל פורח,
כבר הדבורה הביאה דבש
לכורתה מגן פורח.


והזמירים...(אך מעירים,
כי בארצנו אין זמירים.)
טוב,לא חשוב:צפור אחרת
בתוך השיח מזמרת


והמשורר מעז פתאם
לחרז הכל כתמול -שלשום.


השורה בסוגרים (אך מעירים כי בארצנו אין זמירים) היא שדרכה אותי.


שלמה סירקיס וגם זמירה גנני
אז גם נזכרתי בשיחה נחמדה עם שלמה סירקיס מי שהיה מנהל מחלקת המטבע בבנק ישראל אודות המטבע המובא בקישור וגם עם התמונה היפה. שלמה אמר לי שאחרי שהונפק המטבע המוצלח של הזמיר והתאנה פנה אליו מישהו והסביר לו את האפשרות שעת הזמיר יתכן גם כפירוש שונה מהמקובל והמוכר. הזמיר פה אינו בהכרח ציפור כי אם פעולת זמיר הענבים עם כל המשתמע מכך. והנה עוד דוגמא לנפלאות השפה העברית לדורותיה. בפעם הבאה שיגידו לכם עת הזמיר הגיע תזכרו שאולי מישהו מבקש מכם לצאת לגנים עם מזמרה. מי מכיר את זמירה גנני? מי מכיר את קולנוע זמיר בתל אביב? האם ידעתם שיש קשר בין זמירה יקותיאלי לבין קולנוע זמיר. הקשר קיים. 


נדמה לי שהקישר הבא באתר השפה העברית מביא את ההסברים הטובים ביותר למשמעות הפסוק עת הזמיר הגיע.



הזמיר והתאנה על מטבע
יש מטבע ישראלי מאד יפה הרואים בו זמיר. השם של המטבע הזה הוא הזמיר והתאנה והוא חלק מסדרה די בסדר של מטבעות משיר השירים. השם המלא הוא החי והצומח בשיר השירים.


יש בסדרה הזו תשע הנפקות וכולן מציגות חי וצומח משיר השירים. בכל הנפקה 4 פריטים שונים ובעצם אותו דבר רק בגודל שונה וערך נקוב שונה. 2 מכסף ו 2 מזהב והכל בשביל שיקנו אותם כי מטבעות לאספנים מטרתם זהה והיא הוצאת כסף מאנשים ממש בסדר האוהבים מטבעות ומקווים לטוב. כמה שאני מנסה להסביר לאספנים להפסיק לאסוף זה פשוט לא עוזר ולא עובד כי אספנים נולדו בשביל לאסוף וטוב שכך.

מטבע הזמיר והתאנה, התשנ"ז 1996
 שישי בסידרת החי והצומח בשיר השירים 
עיצוב יעקב אנידי



http://www.polack.co.il

סמטת בית החיים

יש הרבה סוגי מבחנים בעולם. ברובם כשלתי אז המצאתי לי מבחנים משלי שאני נוהג לעיתים לבחון אחרים בתקווה שיצליחו. מי לא אוהב להצליח במבחן? אז השאלה להיום איפה נמצאת סימטת בית החיים?ברור שבתל אביב אבל איפה בדיוק?



בית החיים - שם אחר, על דרך ההיפוך, לבית קברות בדומה לפינת החי שהיא עמדת השומר
מי מוכן לגור בצמוד לבית עלמין חי ושוקק? ומה לגבי בית עלמין רדום ומת?
בסמטה יש שלט מתכת אמייל עם שם הרחוב בעברית ואנגלית בצבע לבן ואותיות כחולות


האמת שאני מכיר רק נבחן אחד שצלח את השאלה הקשה. אחד או בעצם אחת שידעה מיידית ובלי שימוש בכוח עזר טכנולוגי או בחבר טלפוני או בגוגל מפס ועוד תוכנות גי פי אס. קוראים לה פרידה הכט שמיד זיהתה בגלל המשלוחה שהיא עושה מהמסעדה שלה שממש  הייתה  עד לא מזמן די צמודה לחנות המטבעות בבן יהודה. שאפו לפרידה מהאח הגדול ונחכה לעוד מבחנים.


סמטא לא אפלה
בתל אביב יש מספיק מקומות שהם סימטאות. זה לא כמו סמטאות צפת אבל בכל זאת מוכרות וידועות יותר מסמטת בית החיים שלנו שממש הסתתרה מסיבות טובות. הסמטא (מארמית) זה בדרך כלל איזו יציאה קטנה מרחוב יותר גדול שזוכה לתואר סמטה. כמו סמטת נס ציונה ממש לידי שזה משהו בקטנה מרחוב נס ציונה. יש גם סימטאות שזכו בכבוד הזה בזכות ולא בשום חסד כמו הסימטאות פלונית ואלמונית שהמידע עליהן כמעט אינסופי. יש גם את סמטת בית הבד, סמטת השוק, ואפילו ביאליק בסיפור עם סמטת אלוף בצלות ואלוף שום ועוד. 

שלט לבן מפח
סמטת בית החיים היא משהו די יחודי והמידע עליה ממש מצומצם כי אולי אין הרבה מה לכתוב על מקום הצמוד לבית קברות ואולי גם מרתיע אנשים מהתעסקות עם החיים שליד המתים ובמיוחד בלילה. סמטת בית החיים היא סמטונת של שלושה, ארבעה בתים קטנים פלוס, שהכניסה היא מרחוב טבריה ממש בקיר הצפוני של בית העלמין טרומפלדור. השלט המתכתי והישן מפעם בצבע לבן הוא שתפס לי את העין והלב ולכן המשיכה החזקה. כמעט ולא נותרו שלטי פח בצבע לבן עם שמות רחובות בתל אביב. נדמה לי שראיתי שלושה שלטים מסוג זה במקומות שונים בעיר העברית הראשונה.

כלבים משוחררים וסקס מקורי
ממול לסמטה יש שטח סגור לכלבים משוחררים. זה בהחלט מידע חשוב רק למי שיש כלב חי ונובח. אני מכיר כמה אנשים שבהחלט צריכים שטחים מסוג זה לעצמם באופן אישי. בני אדם הזקוקים לשיחרור פיזי ותודעתי מוצאים לעיתים מזור נפשי בשיטוט בבתי עלמין. שמעתי על זוג לא רשמי שנהג לעשות סיבוב בבתי עלמין בארץ ובחו"ל רק בלילות ירח למטרה אחת בלבד. סקס סוער על מצבות צוננות בלילה. העדפה הכללית שלהם הייתה גרניט שחורה. אני כמעט בטוח שבטייסת של תל נוף לא ידעו מזה דבר. האם סטייה שכזו פוסלת אותך מלהיות טייס קרב?

בית החיים (סמטה) מתוך מדריך הרחובות תל אביב יפו כתב וערך יחיעם פדן
שם אחר, על דרך ההיפוך, לבית קברות - הנקרא גם בית עלמין (בית עולם). הסמטה נמצאת בצדו האחורי של בית הקברות הישן בתל אביב, שהכניסה הראשית אליו נמצאת בצד השני ממול ברחוב טרומפלדור.
אז אם אתם רוצים סיור במקום של כמה דקות בודדות אז תגיעו לרחוב בוגרשוב פינת טבריה. בטבריה תחפשו את המספרים הנמוכים כי אין הרבה וזהו הגעתם. אם שמעתם נביחות אתם במקום הנכון. פתחתי את השער שאינו נעול והלכתי לי בשביל הישר ובהמשך הסמטה מתעקלת בצמוד לאבני הכורכר של החומה המקורית של בית העלמין וזה פשוט מקסים. השכנים עשו להם אחלה זולה במקום הכי שקט בחיים של תל אביב. גינון יפה ופסטוראלי יוצר סביבת חיים קסומה לבית החיים של האנשים החיים בצמידות למתים. אל תתרגשו מנביחות הכלבים. חלקם לא נושך. חוזרים כמו שנכנסים.


רחוב טבריה 2 פינת סמטת בית החיים






צינורות בתל אביב

וריאל הוא אחלה בחור. תמיד רוצה לעזור ואפילו מבלי שנתבקש. תמיד דרוך כמו קפיץ ומוכן לכל קריאה אפילו קריאת שווא. לעיתים קריאה מובילה לקריעה ואפילו כריעה. החיים בתל אביב מאד דינמיים. חייבים לנהוג משנה של זהירות כמוטו כללי ובמיוחד בעיר העברית הראשונה.
לפני כמה זמן צוריאל (אפשר גם צורי) בא לחנוק והכריז שבתל אביב מאד מסוכן להסתובב. כולנו לא הבנו למה התכוון המשורר כי צוריאל לעיתים מגיע עם האופניים החשמליים וחשבנו שאכן מאד מסוכן עם הכלי הזה אבל צוריאל התכוון למשהו אחר ושונה.
צוריאל משמאל קשוב בנחת לדברי חכמים מירושלים בערב תל אביבי נטול צנרת  בבן יהודה 18 א'
צוריאל משמאל קשוב בנחת לדברי חכמים מירושלים בערב תל אביבי נטול צנרת בבן יהודה 18 א'

צוריאל אמר שלעיתים אתה הולך בתל אביב ומקבל כזה צינור שזה ממש מסוכן. לא תמיד אני מבין מה אנשים אומרים ובכל זאת זה תמיד מצחיק אותי כי צינורות זו מילה עם המון משמעויות והמון צחוקים. רומן החליט שזה מאד נכון ואין לי מושג למה. רומן גם עשה תנועה עם היד והוסיף מהפה קול משונה של נפיחה מיוחצנת. אם שנים אוחזין בצינור אני כבר מתפוצץ. אין לכם מושג כמה אני מת על צחוק ללא שליטה.
לוי אשכול והמוביל הארצי בצבע מים על 5000 שקלים 1984 עיצוב יעקב צים מתוך האתר המקוון http://sheqel.info
לוי אשכול והמוביל הארצי בצבע מים על 5000 שקלים 1984 עיצוב יעקב צים מתוך האתר המקוון http://sheqel.info
לקבל צינור
לקבל צינור זה דבר עם הרבה משמעויות ואני ממש לא מתכוון לקטע המיני ולמכנסי צינור , אז תפסיקו להיות גסים בבקשה כי אנחנו לא שם בכלל. צוריאל התכוון שלעיתים אתה לא מספיק ערני, ואז אתה מקבל כזה צינור שלאחריו אתה חייב בתיקון כלשהו, וזה לא קשור לעניני אינסטלציה.
הצינור הכי גדול שהיה בישראל הוא כנראה המוביל הארצי של שמחה בלאס ולוי אשכול. נדמה לי שמאז לא ידענו פרויקט לאומי בסדר גודל דומה ושמטרתו הענקת חיים. המוביל הארצי זכה להיות מונצח על שטר כחול של לוי אשכול.
איש עבודה 
צורי מתעסק בבניה ובשיפוצים מורכבים כמו שיחזור מבנים עתיקים ואיטום. רואים עליו שהוא איש עבודה ותמיד מצוי בשלבים שונים של דיאלוגים אינסופיים עם לקוחות ומכרזים. אנשי עבודה תמיד בהיכון מפרויקט לפרויקט וכנראה שבכל תחום יש צינורות. אני ממש לא בשביל דברים כאלה כי אמר כבר צוריאל שצינורות זה דבר מפחיד ואני בכלל בכלל לא בעניין בבקשה. רק צחוקים במידה וניתן. תודה.
האם ראיתם פעם כספת נוסעת על צינורות מתכת פשוטים לצורך העתקת מקום? יש לכם סיפורי צינורות משלכם?

ירושלים במקרא נושא  מסכם לכיתה יב אוסף מאמרים לתלמיד תשלה ירושלים
ירושלים במקרא נושא מסכם לכיתה יב אוסף מאמרים לתלמיד תשלה ירושלים
קי"ט בתהילים  וגם ויגע בצנור הם 
יש כמה דברים מעטים שאני זוכר מזמן שביליתי בתיכון עירוני ה' בתל אביב  וזה אומר ממש לפני 40 שנה לערך. משיעורי התנ"ך אני זוכר שני דברים. הראשון הוא פרק קי"ט בתהילים אותו נאלצנו להעתיק כעונש חינוכי הולם. קי"ט היה הארוך שבפרקים ומצבו לא השתנה גם בימינו אנו . זו סיבה נהדרת לשננו בהעתקות ידניות מטופשות ולעיתים גם עם ניקוד. ויש כאלה תלמידים שאפילו עשו עם זה עסקים. תזכרו שמכל דבר ניתן לעשות עסק. 

הדבר השני הוא ויגע בצינור כמושג ניצחי ואפילו קיבלנו חוברת לשיעורי התנ"ך שדרש סגן המנהל ישי שרים שהבטיח וגם קיים 6 לכל תלמיד זכר. 6 כציון בתעודת הבגרות בתנ"ך זו הבטחה ממש מטופשת ורק גאון אנליטי מסוגל לקיימה. מבחינתי המורה לתנ"ך מתמודד ראוי לתואר המפוקפק של המורה שרצה ולא ידע כיצד. אפשר גם להמציא תארים נוספים. האם חשבתם אי פעם מי היה המורה הכי על הפנים שלכם? מי היה המורה שלימד אתכם את החיים אבל ממש לא החיים היפים והטובים? אם יש מורה הכי טוב אז חייב גם להיות המורה הכי לא טוב!

"וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת:"
אין לי מושג למה החוברת הצהבהבה חרדל נחרטה לי בראש והמשפט הזה כאילו יושב לי בראש כאילו דחפו לי אותו בכוח ואפילו עם צינור. יש מצב שזה היה החומר הארכאולוגי הראשון אליו נחשפתי באופן של מאמר מקצועי ולראשונה בחיי. החוברת נשמרה אצלי עד היום.  בקצרה מדובר שם על כיבוש ירושלים  של אז מידי היבוסי בידי יואב ודוד. יוסף ברסלבי מנסה להסביר באמצעות חוקרים נוספים את משמעות המשפט ויגע בצנור מספר שמואל ב. האם הצנור שימש אמצעי באמצעותו טיפסו והשתחלו לתוך מפעל המים שהחל מחוץ לחומה ונכנס לתוך העיר? ויש עוד כמה ניסיונות מסקרנים לפתור את המשפט הזה כמו גם את עניין העיוורים והפיסחים. בקיצור התנ"ך זו חגיגה עם הרבה נעלמים וחידושים אין קץ.  
האם הצינור ההוא הוא פייר וורן או אולי הפיר של איילת מזר?


וגם סרטון חמוד  https://www.youtube.com/watch?v=SPlbOtlUeoA

והנה חצי צינור ממש מהיום
רומן צילצל אלי ואמר שיש לו 4 מטבעות פלדיום ואולי אני קונה. אז אמרתי לו שידיד משותף שלנו קונה גם פלדיום ושידבר איתו ישרות כי לא תמיד אני בנוי נפשית לתיווכים בין מכרים. קשר ישיר מומלץ לעיתים אבל לא כדרך קבועה. אז רומן דיבר עם הידיד המשותף ונקבע שהמטבעות יחכו אצלי כי טוב שיש מקום קבוע עם שומר במקום. כשרומן הביא את 4 המטבעות שמעולם לא ראיתי קודם זה היה נראה לי מוזר. כל מטבע ארוז במחנק עם נילון כזה כמו סוכריה בשרינק והמלכה אליזבט ככה נראית לא הכי מלכה בכלל.
מטבעות פלדיום של קנדה עם המלכה ועלה  המייפל
מטבעות פלדיום של קנדה עם המלכה ועלה המייפל
לי זה לא היה נראה כל כך טוב ואין לי הסבר מעבר לתחושה  למרות שמעולם לא ראיתי כאלה בעבר. לחשוד במטבעות כשרים זה בסדר, אבל לא כדרך חיים. הידע של כולנו מוגבל וטוב לגלות ערנות. לא תמיד זה מוצדק ובכל זאת זה מתכון ראשוני במניעת קבלת צינורות.
אמרתי לרומן שזה חשוד ושיבדוק אם לא הכניסו לו צינור שעלה בסך הכל 3 ירוק. אם לא הבנתם מדובר בשלושת אלפים דולרים ירוקים ואפילו אמיתיים. רומן נכנס ללחץ אבל האמת לא ממש נלחץ כי 3 ירוק זה צינור בינוני אבל ממש לא בטוח, כי המוכר אמר לו ש"אין בעיה אם משהו לא נראה לך אז הנה כסף שלך בחזרה ולא קרה כלום ואין צינור ואין בטיח".
אמרתי לרומן שיעשה בדיקה אצל מעבדה שתזהה לו באמצעות אקדח מיוחד הפולט קרניים מיוחדות באיזו מתכת אצילה מדובר. אז רומן אמר שהוא מחזיר את המטבעות פלדיום ושהמוכר יעשה בדיקה כי צינורות יש פה מספיק ובשביל מאה ש"ח רווח הוא לא שובר ראש שלו. מספיק חיפשנו המטבעות בקטלוג וכבר יש כאב ראש ולא שווה את המאמץ. בינתיים הקונה של הפלדיום חושב שאנחנו אולי מספרים סיפורים ולמה פתאום יש בלאגן מסתם פעולה פשוטה. 
בסוף הכל היה בסדר והמטבעות היו אמיתיים ומרוב צינורות לא רואים בכלל מטבעות.

אסור לצלם

הפוסט הזה יושב לי בקנה הרבה זמן. לטעמי יותר מידי. רציתי לברר את עניין הצילום במקומות ציבוריים ולא רק. למה אסור לצלם במקומות מיוחדים? האם מותר לצלם את הבנות בלשכת רוה"מ? שקט מצלמים. 


אסור לצלם במוזיאון רמלה

יש מקומות האוסרים צילום. לחלק מהמקומות העושים כך, יש לכאורה צידוק הגיוני. את הנושא המשפטי תעזבו כרגע בבקשה. צבא וענייני מדינה מוכמנים דורשים הסתר. שיהיה ככה. גם מקומות פרטיים שאינם חפצים בעיניים נוספות אני מבין.             
עד כה הכל בסדר, למרות שניתן להתפלסף על כל דבר. יש דבר שמדליק אותי כבר הרבה זמן ואפילו שנים: מוזיאונים ואולי שמורות טבע לסוגיהם, האוסרים צילום. כן, היה לי פעם סיפור על צילום במערת הנטיפים ע"ש אבשלום שוהם בנחל שורק. אם אתם חושבים שאני במצב דימיוני, אז תדעו שהיה לי משפט פלילי על צילום במערת אבשלום. מדינת ישראל נגד יעקב לידרמן ואפשר גם קובי. עוד נגיע לזה בהמשך.


מערת הנטיפים בנחל שורק עיצוב אריה גלזר. התאחדות בולאי ישראל


למה למוזיאון מותר לצלם אותנו ולנו אסור לצלם אותו?
מוזיאונים ציבוריים הפתוחים לקהל ונהנים מדמי כניסה, כמו גם סיבסוד ועוד מענקי פיטום והשמנה שונים, אוסרים על צילום המוצגים. זה קרה לי ממש באחרונה בסיור במוזיאון רמלה. תתפלאו, ברמלה יש מוזיאון ולא רק בית סוהר. למנהל המוזיאון קוראים ד"ר יגאל סתרי והוא אחלה בחור ואנחנו מכירים מזמן. יגאל לא היה כשביקרנו במקום.

הצילום אסור במוזיאון רמלה
ביקרתי במוזיאון ברמלה יחד עם ביתי מיכל, לסיור חפוז אחרי אחלה חומוס וטחינה אצל חליל ברחוב קהילת דטרויט. הדבר הכי בולט שם מבחינתי הם השלטים המראים מצלמה וקו עליה, יענו חדל צמצם וצילום במקום הזה. זהו שלט אוניברסאלי בכל השפות למרות שהמצלמה שם מאד ישנה ממש כמו המצלמה שלי משנות השבעים. הייתי מוסיף לו  לשלט את הפלאפון על מנת למנוע טעויות. רציתי להראות לכם קצת תמונות של מטמון הזהב המיוחד המוצג שם, אבל הפעם אסתפק בקישור לאתר התיירות של רמלה. למרות שאסור לצלם, יש המון תמונות של האוצר הרמלאי ואפילו באתר של עיריית רמלה. לא נורא, להם מותר. היה גם ניסיון פריצה למוזיאון שנכשל ולא בשל התמונות של המטמון  

מוזיאון ישראל והסריקה הסלולארית
פעם, כשצילמתי במוזיאון ישראל והתבקשתי לחדול מצילום, טענתי להגנתי שאני מבצע סריקה סלולארית. קוראים לזה חוכמולוגיה של צמצמים. מבחינתי שיתפוצצו אלו האוסרים צילום. בעולם הגדול ובמוזיאונים הכי מפוארים ועשירים, חדלו מזמן על איסור צילום. חלקם אפילו גובה על זה תשלום. אתנן הצילום, ממש לא נורא. האם אני טועה? נדמה לי שגם בחלונות האדומים באמסטרדם אוסרים על צילום המוצגות והמוצגים. האם יש לזה קשר לדעתכם?
יש כמה נימוקים שנטענים לגבי צילום. הפלאש הורס את המוצג. האומנם יש הוכחות לכך או שזו עוד אגדה. זכויות יוצרים הנרמסות באמצעות צילום שיפרסם את המוצג. המוצגים נחשפים לעיניים פולשניות וחמדניות. חשש מגניבה או פגיעה. הפרת חוזה הכניסה למקום האוסר דברים שונים שלעיתים מפורטים בכרטיס הכניסה. בטוח שיש עוד טיעונים והסברים.
חלק מהטיעונים אכן ראוי להתיחסות שקולה. את עניין הפלאש בואו נוריד בהנחה שאין פלאש. את עניין הבטחון שיספרו לקצין הבטחון או לביטוח ושיפסיקו לאכול לנו את הראש. זכויות יוצרים שידאגו ליוצרים החיים באופן כזה שזו לא תהיה הבעיה.

האוסטרקון של עִזְבְּת צַרְטַה שבראש העין וכעת במוזיאון ישראל ירושלים צילום: קובי לידרמן
                  
זכויות יוצרים והאוסטרקון השכונתי שלנו
איזה זכויות יוצרים יש למוזיאון האוחז בעתיקות השייכות לכולנו? מנורה מבית המקדש שייכת לי ולסבא שלי לא פחות מלמנהל המוזיאון ואחותו החסודה. מטבעות בר כוכבא? שימצאו קודם את הסגן שלו. כתובת האוסטרקון מעזבת צרטה? זה הרי התגלה מעל הבית שלי בראש העין ויש לי יותר זיקה וקניין אידיאולוגי מכל מוזיאון מסובסד וכושל פיננסית. מה הם מבלבלים לנו את המעט שכל שעוד נותר לנו לעזאזל.
אם תרצו לדעת על האתר הארכיאולוגי שמעל הבית שלי, אתם מוזמנים לקישור הבא שבו אין צילום של האוסטרקון המוצג כיום במוזיאון ישראל שבירושלים. כל כך התרגשתי כשראיתי את הכתובת לראשונה בחיי, שדפקתי את הפנים בתוך ארון התצוגה מזכוכית. מהיום יש גם צילום של האוסטרקון המאד חשוב ללבי. אומנם לא צילום מקצועי כל כך אבל גם זה משהו סופסוף. 
החלטתי לפנות למשרד המשפטים בשאלה המעט נודניקית בנושא. האם יש בסיס חוקי לדרישתם של הגופים האוסרים צילום? נחכה לתשובתם. מבחינתי "הכל שפיט" כפי שאמר האיש היקר בבית המשפט העליון השופט אהרן ברק. האם פירסום תמונות ברשת של מוצגים מוזיאלים הוא בגדר עבירה?

פגם גנטי או מחלה בריאה?
ידועה לכל חולשתי לצילום ולתיעוד. יש רבים המלגלגים עלי. מצידי שימשיכו. זהו פגם גנטי העובר כחוט השני במשפחתי, בעיקר מצד אימי גניה עליה השלום. מרגע שהייתה לי מצלמה צילמתי. לפעמים זה היה באמת מוגזם, כי אז זה עלה כסף והרבה. הפילמים והפיתוח והאלבומים ומה שבאמצע. היום הכל כמעט בחינם.
אפילו אמא שלי שאלה מה זה כל החיות והנופים האלה שצילמתי. לא פיתחתי בעצמי דבר. אבא שלנו ז"ל, סיפר שבאיטליה שאחרי המלחמה לא היה להם כמעט מה לאכול. זה לא הפריע לאמא שלנו להצטלם ולהנציח את קורותיהם. מזל של כולנו.
חשבתי גם על העובדה שהמלחמה בעצם לקחה להם הכל. גם את המשפחה וגם את הזכרונות האישיים מקודם. כל התמונות שיש לנו היום הן כאלה ששרדו,כי נשלחו קודם לקרובים בפלשתינה-א"י ולארגנטינה. יש נימוקים להקלה והתחשבות.

מערת הנטיפים ומצלמת ה Olympus Pen EES-2
פעם וזה די מזמן, יצאתי לטיול במערת הנטיפים. זה היה במהלך שירותי הצבאי אבל בחופשה פרטית לחלוטין. השם הרשמי הוא מערת שורק. רשות שמורות הטבע קראה את השמורה ע"ש אבשלום שוהם, שנפל באזור תעלת סואץ, ותרומתם של הוריו היא שאיפשרה את הכשרת המערה כאתר ביקור בשנת 1977. זו הייתה אז אטרקציה אמיתית, למרות שכבר בשנת 1970 הונפק בול דואר של מערת שורק במסגרת בולי שמורות הטבע על ידי רוטשילד וליפמן המעצבים. 



באתי למקום עם סיור מודרך. הצילום היה אסור בשל הפלאש שהזיק לנטיפים. ניסיתי בלי פלאש (אז הפלאש היה מותקן על המצלמה) והמדריכה במקום סימנה אותי כעבריין. נלקחתי לחדר ובו תושאלתי לצילומי החודרניים. יחד עם זאת נלקחה המצלמה והפילמים שבתוכה ונחשפו לאור ובעצם הושמדו. ככה נהגו אז החבורה של רשות שמורות הטבע והזבלנים, שהיו בטוחים שהם לפחות הסגן של אלוהים. הסברתי להם שלא השתמשתי בפלאש כלל וזהו. היום הייתי אומר להם שיחפשו מי ינענע אותם ומוסיף להם משהו על קדשות ועבודה בנגב עם כל הפרזיטים.
מאז הארוע המאד שלילי, חזרתי למערה יותר מפעם אחת עם הזכרון המוזר הזה. אתם מוזמנים לצפות על המערה שגם זכתה לבול יפה של אריה גלזר 
הפקחים הודיעו לי מפורשות שבזה לא נגמר הסיפור ושאקבל בדואר מתנה נוספת מהם. ואכן כעבור זמן מה קיבלתי הזמנה לבית משפט השלום במגרש הרוסים בירושלים אצל כבוד השופט בן זמרה. ואכן הגיע זמן המשפט ועשיתי את כל הדרך כחייל מצפת לעיר הבירה.

מגרש הרוסים, הטלה הקטן וכבוד השופט בן זמרה
אני זוכר היטב את המשפט למרות שזה היה לפני שנת 1980. באולם המשפט היו מספר דיונים וכולם על נושא שמירת טבע ודוחות מוזרים. הכי מיוחד שנחרט בראשי היה דיון בו נאשם פלח ערבי בקטיפת עלי רקפות. הדיון כולו התנהל בערבית והיה מאד מעניין כשהשופט בן זמרה ממש לא נזקק לתרגום כלל ואף ניהל עם הנאשם דיון מעניין. הופתעתי בעצמי כשהבנתי כמעט כל מילה ומילה. הפלח אכן הודה באשמה ואמר שהוא קוטף עלי רקפת צעירים ורכים ובשום אופן לא עוקר את הצמח עם הפקעת. "אני לוקח רק עלים קטנים ורכים ורק של רקפת". כבוד השופט שואל "אבל למה אתה עושה את זה? זה אסור בחוק להגנת הצומח, זה פרח מוגן."
הפלח הערבי מסביר בשפתו ואומר "ואללה אדוני השופט יש לי חרוף קטן (טלה צעיר) והוא לא אוכל כלום. רק אוהב עלים של רקפת. מה לעשות? לתת לו שימות? אז קטפתי."
השופט ד"ר אליהו בן זמרה איש מיוחד ומקורי, הבין את הסיפור וקנס את הפלח בסכום סופר סימלי . לדעתי זה היה ממש מגוחך כאיתות לפקחי רשות הטבע. לדעתי זה היה לירה או אולי פחות. משהו כמו שקל של היום.

אולימפוס פן המצלמה שלי צילום ויקיפדיה

  - תגיד גבינהSay chees
במשפט שלי הסברתי שבלתי אפשרי לצלם עם מצלמת אולימפוס פן ללא פלאש. יש במצלמה התקן מובנה המונע צילום במקום חשוך. יש כמו מעצור בדמות דגל אדום בעיינית המונע צילום אבוד מראש. לא התאפשר לי ולכן גם לא צילמתי וזהו. הפקחים החכמים גם חשפו לאור וככה שרפו את הפילמים בחוצפתם הרבה. פעם עשו מה שרצו.
השופט פסק "זכאי". נדמה לי שהוסיף משהו לחבורת הפקחים בענין צילום ואולי גם הוסיף משפט על סדרי עדיפות בחיים. אולי אני מדמיין, אולי. מענין אם ניתן לקבל העתק מהתיק.

אסור לצלם או תגיד  cheese פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay