אומרים שהפסח האחרון של 2023 התבלגן בשל גדי קטן עם שנים פאות והר הבית. אולי רצו לעשות לגדי משהו שהיה מדליק אותנו ואת העולם כולו. לחיות על חבית חומר נפץ דומה לחיים לצד הר געש ועובדה שיש כאלה הנהנים מכל רגע. אותי העז משכה לארוע אחר בירושלים שלפני 1980 ולמקום קוראים מגרש הרוסים ויש שם בית משפט ולשופט קוראים בן זמרה והייתה לו כיפה ואני זוכר גם משקפיים ואפילו ערבית הרבה יותר טובה משלי וזה בכלל לא כוחות, אבל ככה זה היה אז ואני חייל בצבא ההגנה לישראל עם מדים ירוקים ואפילו רבט או סמל וירוק כבר אמרנו ונעלים שחורות, שהגיע מביריה החשאית שליד עיר הקודש צפת. מדינת ישראל נגד לידרמן יעקב והאישום צילום במערת הנטיפים הנפלאה בשורק ע"ש אבשלום שוהם וגם פה זה סיפור מבחינתי לגביו ומישהי הייתה בחנוק והבטיחה לספר לי אודות גילוי המערה אבל זה נמוג עד לארוע הבא.
הסיפור עם הגדי לא קשור אלי בכלל אבל שמעתי אותו מתחילתו ועד סופו כי כשאתה בבית משפט אתה נחשף למשפטם של אחרים. רשות שמורות הטבע תבעה אחד ערבי עם גלבייה וכאפייה על שום שקטף עלים של רקפות. לא יודע איך אומרים רקפת בערבית ויש לנו די הרבה בחורשה ליד הבית ומזה 30 שנה אני זומם להכניס כמה רקפות לתוך הגינה ונרתע. אולי ההסבר מצוי שם. אני שומע את התובע מסביר לשופט בן זמרה כי הפושע הכבד שלפנינו קטף עלים של רקפות ואפילו כמה ואת המקום אני לא זוכר כי בכל זאת עברו קצת יותר מארבעים שנה ופחות מחמישים. השופט שואל את הנאשם האם זה נכון. האיש מאשר ואומר הכל אמת יא שופט מכובד ואני נזכר בסיפורי אבו נימר של דב"א ועדיף אולי שייקה אופיר שניסה ללמדני ערבית דרך המרקע באותם זמנים והכי עדיף ללמוד בשוק ברחוב ואפילו סתם בצבא ההגנה לישראל שהתחיל גם להתקיף ואפילו חזק בשנים האחרונות כחלק מאותה הגנה.
"למה קטפת עלים של רקפות יא אדון מכובד למה? אתה יודע שרקפת זה פרח מוגן וזה ממנוע כלומר אסור". כל הדו שיח הזה היה בערבית בין שני ירושלמים ילידי הארץ כנראה ואני החייל שומע ומבין כמעט הכל הכל ואפילו המילה חרוף מוכרת לי ואפילו יש חידה עם בדיחה ואני לא אספר כי בטוח אקלקל משהו. הנאשם מסביר לכבוד השופט שיש לו חרוף קטן קטן שאוהב רק עלי רקפת מאד מאד, אז בשבילו הוא קוטף שיגדל ואז יוכל לאכול בשדה לבד. משהו אחר החרוף החמודי לא כזה אוהב. השופט בן זמרה שמע וראיתי את אי הנוחות שלו מהמקרה וגם מכתב האישום ופסק אשם ויחד עם זה קנס סימלי של חצי לירה או משהו כזה שזה לדעתי כמו שקל של היום וגם חצי שקל חדש זה בסדר.
אני עם המצלמה והצילום יצאתי זכאי ואתם מוזמנים לקרוא את כל הסיפור בבלוג על אסור לצלם בתגובה הראשנה.
לפני כמה שנים הגיעה לחנות מישהי למכור משהו. לא ידעתי מי היא אבל כשראתה תמונה של שוטר יחד עם תמונות משפחתיות שאלה מי האיש. הסברתי שזה אבי והיא ענתה שאביה זה יחזקאל קרתי השוטר המפורסם שאבא הכירו. היא עבדה בפרקליטות ואפילו בירושלים. סיפרתי לה על בן זמרה והזיכוי. היא אמרה שלמיטב זכרונה אני האדם היחידי שהיא מכירה שזוכה אצל בן זמרה זכור לטוב. מעניין אם ניתן למצוא את המשפט בארכיון?
