יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

פיג'מה

יש מילים שכמעט באופן אוטומטי גורמות לי לצחוק בלתי נשלט או להקשרים מאד מצחיקים ולעולם לא אבין למה אבל זוהי עובדה. איך זה שבכל צחוק מסתתר גם משהו עצוב? אומרים לי שזו ילדותיות במובן הילדותי של המילה. כשאני שומע את המילה פיג'מה אני תמיד במצב של צחוק אפילו אם זה לא יוצא החוצה. אם הייתם רואים את ביבי בפיג'מה איך הייתם מגיבים? ומה לגבי אובמה? פוטין? האם פיג'מה מגחיכה את המנומנם?  מהי עמדתכם לגבי המילה נמנמת?

"תמיד ההתנהלות שם הייתה בפיג'מות"
כל המלל הזה  כולו הכל בגלל ידיד של אילנה שמש - שם בדוי שהביא אותי לדבר הזה. עשינו מיפגש לא צפוי במקום לא מומלץ בתל אביב וככה על הדרך, נזכרנו במשפחה שגרה בסביבה שלנו בצפון הישן של תל אביב, בשנים שבהן היו אפילו כמה מלחמות. הם היו ממש בני השכונה עם אבא, אמא ולא מעט ילדים חמודים ונבונים. לא תמיד חייבים להביא את השם המדויק בתוספת תעודת זהות. הידיד של אילנה שמש שם בדוי, הזכיר לי משהו שממש נשכח ממני. הוא טען ככה בדרכו, שלפי מיטב זכרונו "תמיד ההתנהלות שם הייתה עם פיג'מות".  הביטוי הזה היה מאד מקורי ואמיתי גם אם שכחתי זאת, אבל עובדה היא עובדה ופיג'מה עם פסים זה דבר בלתי נשכח במיוחד בשבת וזה לא היה ברמת גן בכלל. אני בטוח שהוא צודק אבל אין לי הוכחה מצולמת. 
אצלנו בבית גם היו פיג'מות אבל אני לא זוכר פסים ואם היו פסים אז כנראה ממש דקים ואולי עם כל מיני סיבובים וגם פרחים. אמא שלנו תמיד חיברה פסים לענין אושוויץ ושואה. מבחינתה אין לבוא לארוע חגיגי עם חולצת פסים במיוחד לא פסים בולטים. "אל תבוא עם פסים בבקשה!" מי ראה את הסרט הנער בפיג'מת הפסים?

מוקדש לאמנון גולדברג ז"ל

רועי פרידלר Roy Fr

יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

הטעות של ז'בוטינסקי

ז'בוטינסקי בוחן פתע
אם היו עושים לי בוחן פתע על ז'בוטינסקי, אז הדבר הכמעט יחידי שהייתי יודע לגביו באופן עצמוני זה המשקפים המיוחדים, המדים המוקפדים, משהו עם הגדודים העבריים וגם זה שאחותו תמרה קופ ז'בוטינסקי גרה ברחוב סירקין בבית בינימוב עם אימא ואפילו רצתה לנהל בית ספר אדום בתל אביב של פעם (תל נורדאו 1925) וברור שלא איפשרו לה. ותודה לפרופסור רם גופנא שהמידע הזה כלול בספרו על שכונת תל נורדוי.
זה שבן גוריון לא הסכים להעלות את עצמותיו ידוע ונדוש, למרות שמישהו לחש לי שלא היו שם בכלל עצמות, כי אם רק משהו אחר, אבל תניחו בבקשה לרכילויות זולות בבקשה. כן אני יודע שיש עוד המון דברים, ותאמינו לי שיש כל כך הרבה פריטי אספנות, המסבירים למי ששכח או סתם לא יודע על אותו זאב ולדימיר ז'בוטינסקי. מאז המהפך ב 1977 לא שכחו אחינו הרביזיוניסטים להלל ולשבח אודות זאב ז'בוטינסקי האיש והאגדה. 

ז'בו הוא האיש המונצח ביותר בישראל. נקודה.
 את סיפור הטעות של ז'בוטינסקי לא רבים מכירים. זו גם טעות לא ממש חשובה, אבל בכל זאת טעות, כי רק בני אדם טועים. יש כאלה אספנים שיחשבו מיד על מהדורה מיוחדת של השטר הזה עם "שני מלבנים חומים ליד המספר שנועדו לסייע לבנק ישראל במעקב אחר תנועת השטרות במחזור, לשם אמידת אורך חייהם" מתוך השטרות והמטבעות בישראל 1927-2006 של יגאל ארקין. אבל לא זה הסיפור מבחינתי.
על מנת שלא תחשבו שז'בוטינסקי עצמו עשה טעות כלשהי רחמנא ליצלן, אומר רק שמדובר בשטר כסף של מאה שקלים שהונפק בשנת 1980. השטר הזה הוא ככל הנראה עבודה הולנדית גם בעיצוב וגם בהדפסה למרות שבנק ישראל לא מנדב מידע עודף. פנחס בר-זאב מקים הקטלוג הנומיסמטי המקוון בשם שקל אינפו באנגלית, בטוח לא המציא נתון זה. 
אם תביטו בשטר אז דיוקנו של זאב ז'בוטינסקי בולט על רקע המבנה של שוני שליד בנימינה. הצד האחורי של השטר מראה את שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים. האמת שהשטר הזה עשוי ממש בסדר לטעמי, ואני זוכר אותו היטב והשתמשתי בו אפילו בעצמי. מי שחושב שזה משהו נדיר אז תדעו שממש לא, ואם תרצו להשיג שטר כזה במצב משומש תצטרכו להיפרד מכמה שקלים בודדים בלבד, אפילו לא חצי מנת פלאפל. שטר חדש לגמרי שווה כמה עשרות שקלים, וזה הרבה פחות מהשווי של השטר הזה בזמנו ולא תמיד כדאי לשמור שטרות להשקעה ויש מצב שהשקעה הופכת לשקיעה. אם יש לכם את הטעות של ז'בוטינסקי זה סרט אחר והרבה יותר יקר.
100 שקל זאב ז'בוטינסקי התשל"ט 1979 
נגיד הבנק ארנון גפני. יו"ר המועצה המייעצת מרק מושביץ.
עיצוב אמנים הולנדיים. אתר שקל 

שטר פגום או אולי שטר שעבר התעללות מתוחכמת?
יום אחד בשנות השמונים מישהו הראה לי שטר של ז'בוטינסקי אבל במקום שטר רגיל זה היה שטר ממש חסר ופגום. בקושי ראו שם משהו. צד אחד היה כאילו מישהו שכח להדפיס שם חלק משמעותי מהשטר. איך יכלו להשאיר את ז'בו ללא המשקפיים? איפה מבצר שוני? איפה החתימות? איפה המילה בנק ישראל? ממש הפקרות!
היום כשאני מביט בשטר דומה עם הטעות הזו מתוך ספרו של אברהם בירנבוים ז"ל לצד טעויות נוספות ומשונות, נראה לי שדמותו של ז'בוטינסקי ממש דומה לצללית של אסד האבא האריה מדמשק. מישהו פה טוען שזה לא אסד כי אם אהוד אולמרט והקירבה למבצר שוני ולבנימינה רק מעצימה את הטיעון המקורי הזה. מי אמר שלאספנים אין דימיון?
יש מי שעלול לחשוב שאולי מישהו במזיד העלים פרטים רבים בשטר באמצעים נסתרים ומשונים. זה היה נראה מאד מוזר כי הצד השני היה ממש בסדר ורגיל. אפילו המספר הסידורי היה בסדר אבל כמעט ברור שזה שטר מקורי עם סימן מים אבל רואים שיש פה טעות חריפה שחמקה מעיני המדפיס והביקורת. אספנים אוהבים טעויות. גם סוחרים אוהבים פריטים כאלה, כי לא כל יום רואים טעויות בשטרות. על טעויות משלמים ביוקר. בקיצור מישהו הראה לי את השטר הפגום הזה וביקש מידע והצעת מחיר כי הדימיון במצבים כאלה עובד בשיא העוצמה. נכון הוא גם השאיר את השטר אצלי כפי שלעיתים נוהגים אנשים לא מפוחדים בפריט חריג ומיוחד. הכי טוב זה מראה עיניים, כי הסברים יכולים להימשך עד בלי סוף והדבר האמיתי מדבר בפני עצמו.

הטעות של ז'בוטינסקי בלי משקפיים ובלי מבצר שוני ועם צללית של אסד. צילם ניר אלזנר

החלטתי שאני לוקח את השטר הזה פיזית לבנק ישראל בירושלים הבירה. זו הזדמנות נהדרת להכיר את המחלקה העוסקת במטבעות ובשטרות של מדינת ישראל. עד אז לא הכרתי שם איש וגם לא הייתה שום סיבה להטריד אנשים רציניים בזוטות. הטעות של ז'בוטינסקי היא סיבה ראויה להגיע למחלקת המטבע ואנשיה, היושבים במבנה המאד חדש (בזמנו) בקריית הממשלה, ממש מול משרד ראש הממשלה והיום גם צמוד למשרד החוץ החדש ובכלל מקום עם הרבה כבוד שהשם החדש קריית הלאום ממש הולם אותו. אני חושב שלא קבעתי פגישה כי אם החלטתי להגיע לשם ופשוט להראות את השטר הזה ולשמוע את דעת המומחים. אני גם זוכר שמישהו חכם בלילה אמר לי לפני הנסיעה ,שאם השטר הזה פגום הם יכולים להחרים לי אותו. אל תדאגו זה לא קרה. זכות הקניין בישראל חזקה ביותר. 

נוסעים למחלקת המטבע בבנק ישראל בירושלים הבירה
אז נסעתי לירושלים ואפילו עם מינה המיוחדת במינה שממש התנהגה בסדר ברוב הטיול הזה ולא בטוח שהבינה מה אני בדיוק רוצה מחייה עם טעות של ז'בוטינסקי ועוד בקריית הממשלה שבבירה. אז אחרי הבדיקה הקפדנית שעברנו בכניסה לבנק אני זוכר שהמתנתי בכניסה לחדר המחלקה ואמרו לי שמר אביעזר ידבר איתי. נכנסתי והצגתי עצמי כסוחר מטבעות מתל אביב שבידו שטר עם טעות של ז'בוטינסקי ואני סקרן לדעת מה פה קורה פה. מר שמואל אביעזר סגן מנהל המחלקה ומי שהתעסק שנים הרבה בתחום הזה, החזיק בשטר וממש לא התרגש. "כן אנחנו יודעים שנפלה טעות וחלק מהגליונות "נדפקו" בהכנה לדפוס וחלק אפילו נכנס למחזור הכספים. ראיתי כבר כמה כאלה לצערי וטעויות קורות למרות שאנחנו מנסים שזה לא יקרה". האמת מצד אחד נרגעתי כי החשש שמישהו הצליח למחוק חלק מציור השטר עמד בתחילת הסיפור באויר כאפשרות די זניחה אבל עמד. כעת אני בטוח שזה שטר אמיתי ויש לו אפילו כמה אחים, כי זה תמיד מתחיל מגליון שלם ובו מספר שטרות ותמיד יש עוד. אני זוכר את מר אביעזר מוסיף ומשוחח איתי עוד על אספנות ואספנים ובכלל שיחה נעימה ולבבית בה למדתי שכל יום הוא מגיע מרמת גן לבנק ישראל. אני גם זוכר שהצגתי בפניו כרטיס ביקור של החנות בתל אביב. מבחינתי זו הייתה פגישה טובה ויעילה, בה למדתי משהו וגם הכרתי איש מקצוע אדיב ונוח לבריות שעם השנים פירסם וכתב המון מאמרים בנושא המטבעות והשטרות של ישראל בעברית ובאנגלית. לפני שנפרדנו בלחיצת יד אמר לי מר שמואל אביעזר שאם כבר אנחנו דנים בנושא טעויות אז כדאי שאקח לתשומת ליבי שבכרטיס הביקור של החנות כתובה המילה עתיקות באנגלית באופן שגוי. "ככה לא כותבים עתיקות באנגלית. וכעת אנחנו תיקו בטעויות".

יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

נס ציונה בתל אביב

1950 שלג בתל אביב בן יהודה פינת נס ציונה ואידלסון צילם דוד אלדן

ממש לאחרונה שמתי לב שרחוב נס ציונה הדי חמוד והקרוב לחנוק  שלי נראה ממש בסדר אחרי הרבה שנים שכאילו היה מט לנפול ודי על הפנים. בסך הכל רחובון של 15 מספרים וזה אומר כמעט 7 בתים בכל צד, אם לא סופרים את סמטת נס ציונה שזה בפני עצמו דבר מדליק. שבע זה מספר בסדר וגם 18 וכפולותיו. גם חמש הולך בסדר ובלי עין הרע בבקשה. אם אתם לא יודעים איפה רחוב נס ציונה אז תחשבו שאתם בתחילת בן יהודה במספרים האי זוגיים ליד אידלסון ועוד מעט נגעתם במגדל האופרה ובאלנבי ואפילו בחוף ירושלים. אין במקום הזה שום דבר מסעיר באמת והרחוב כולו כמה מאות מטרים.





ערבי טוב
פעם ממש מזמן השטחים של הרחוב הזה ועוד כמה מסביבנו היו שייכים לאחד בן דוד שלנו, בשם אמין נסיף שאני מאד סקרן לדעת משהו אודותיו ומשפחתו. תמיד אמרו לי שערבים אסלים לא מוכרים אדמה ותמיד אני שומע שפעם השטח הזה והזה היה של משפחה ערבית עשירה שהיום חיה ומפוזרת באירופה או אמריקה. האם ערבי שמוכר אדמה ליהוד הוא ערבי טוב? אגב ככה נקרא בדיוק הספר של יורם קניוק הוא יוסף שרארה המזכיר את השכונה שלנו מפעם בשם המפתיע נחלת יצחק. "....כשצעדו ברחוב בן יהודה השומם ושוחחו...כשהחלו לפסוע מבית-הקברות (טרומפלדור) חיפשה קיתה את עזורי בין הברושים שחצצו בין שכונת נחלת יצחק לבית-הקברות...."ערבי טוב יוסף שרארה כנרת 1984. 

פעם נחלת יצחק וליד הים ולא בגבעתיים
אם בא לכם להכיר בקטנה את רחוב נס ציונה המאד קרוב לחנות המטבעות שלי אני יכול להמליץ על שלוש דרכים והדרך הרביעית היא שילוב של כל השלוש. אם אתם רוצים לדעת על השכונה ההיסטורית בה שוכן רחוב נס ציונה כלומר על שכונת נחלת יצחק /אדמת אמין נסיף (כן נחלת יצחק ליד הים ולא מה שחשבתם בגבול גבעתיים תל אביב) עם תמונות מפעם אתם מוזמנים לתל אביב 100 האנציקלופדיה העירונית. האתר הזה מביא מידע תמציתי, נהדר ורציני על השכונה מתחילת שנות העשרים והלאה  

אם בא לכם לסייר וירטואלית ברחוב הקטנטן הזה ברשת אז בבקשה לתל אביב הוירטואלית VTLV  ובעזרת החיצים באתר תתקדמו ברחוב עצמו וזה ממש בועז קלי קלות. 
הכי מומלץ לעשות סיבובון ברגל וגם להיכנס לסימטת נס ציונה. כל המסע הזה אמור לקחת גג רבע שעה כי הרחוב קטן ממש ויש ספסל ישיבה בסימטה וגם זרימת אויר בסדר. בהמשך אפשר לשבת אצל קפה מרק על הפינה של בן יהודה ותבקשו יפה "קפה יהודה" ונראה מה יגיד מארק הצנחן עם המבטא הצרפתי. קפה יהודה זה קוד פנימי לקפה על בסיס חלב כשהקפה למעלה ורק אחרי ההגשה מעורבב בידי השותה עצמו.

מארק הצנחן ממרקפה קונדיטוריה ובית קפה בן יהודה 9 פינת נס ציונה
מארק אילוז נולד בצרפת בשנת 1960 ועלה לארץ ב 1973. מארק מכיר את הסביבה שלנו משנת 1980 לערך כי התגורר בבן יהודה 33 הרבה זמן. בקפה מארק הוא רק משנת 2005 ולדעתי זה לא מספיק בשביל להביא דברים מפעם אבל הצומת שלו יחד עם הסימפטיה עושים את שלהם. מבחינתי זה מארק הצנחן כי מארק שהיה ב 890 יחד עם השוטר יוחנן דנינו  והפרקליט שי ניצן ובהמשך מדריך צניחה העושה זאת עד היום  בצניחות משונות בשביל הנפש. 
הבנתי שהכי עדיף לי זה לשבת עם מארק ולתשאל אותו בנינוחות כי אצלו המקום הוא סוג של תחנת מידע ומעבר עם עידכונים שוטפים גם על הנפשות החיות וגם על סביבת חיים זו. הנקודה של מארק בה נפגשים עוברי אורח מזדמנים, אוהבים מכל הסוגים, כאלה המוגדרים או נחזים לאנשי עסקים ובכלל אנשים הרוצים לעשות פאוזה ולשתות משהו וגם לטעום  בקטנה על הדרך.
מארק מספר על אשה אחת מדהימה בשם סילביה טסליט ז"ל זמרת אופרה שנולדה בניו יורק  וגרה ברחוב הירדן 14 והייתה מבאי הקפה האדוקים. סילביה ילידת 1921 הלכה לעולמה לפני כשנתיים. אני לא זוכר שם כזה אבל אם אראה תמונה שלה כנראה שאזכר. לפי הכתובת שלה הבנתי שגרה ממש קרוב למקס ברוד ידידו של קפקא  ומול הבית של מרדכי זעירא המלחין. מארק מזכיר גם את סנדו ניצול השואה שראה כילד איך הוריו נשרפים ויחד עם אחותו ברח והגיע ארצה והיה גם ב 101. סנדו כנראה יזכה לפוסט בפני עצמו. גם רם אורן קשור ואולי נחבר את סנדו ורם.


קפהמרק בן יהודה 9 פינת נס ציונה



מארק אילוז הצנחן

בן יהודה 9 פינת נס ציונה
לגור ליד הים זה נהדר למי שאוהב את הים הגדול ובמיוחד למי שגולש על אמת עם גלשן ולא ברשת. זה שאני לא גולש זה ממש חיסרון ואולי בגילגול הבא זה יקרה. 
מארק אומר שיש ברחוב נס ציונה היום הרבה תושבי חוץ שקנו ובאים פעם בכמה זמן ובינתיים הדירות עומדות. השכירות בדירות החדשות יקרה לתושבים המקומיים. רוב הבתים אינם בתים משותפים כי אם שייכים לבעל בית החי בדרך כלל מעבר לים. גם בעל הבית של מארק חי לו בתפוח הגדול וזה כנראה לא הנכס היחידי שלו. אגב מי יודע מה חלקם של תושבי חוץ באחזקת נכסים בתל אביב יפו?
מהבניין של מארק ומהחלק הפונה לבן יהודה אני זוכר כמה עסקים שכולם כבר לא שם ואפילו אחד שטיפל במתים אבל רק אחרי שנפטרו. קראו לו קדישאי ולא בטוח שהיה קשור ליחיאל קדישאי המנוח , שאגב קשור לסביבה שלנו ואפילו ביקר אצלנו יותר מפעם אחת וברור שזה היה בשביל משהו כמו מדליה של ז'בוטינסקי. יחיאל קדישאי ז"ל איש סימפטי ונוח לבריות. 
היה שם גם עסק לריהוט משרדי בשם ס.א.ס שמכר כיסאות ושולחנות ולא רק מסין. ספרי לנדסברגר עסק ותיק מאד לספרים במיוחד בגרמנית ויד שניה שהיו המון שנים בבן יהודה 9 ובהמשך עברו צפונה. הייתה גם מסעדה עם קשר מאד נפתל וסבוך לבאבא ברוך כשעוד היה עם פחות גלביות. 
רחוב נס ציונה מתחיל כמעט מהים של רחוב הירקון ומסתיים בבן יהודה עם נגיעה קלה בכנף של רחוב אידלסון. יש לו תצפית סבירה מינוס לכיוון הים ובכל זאת הזווית הזו לא מספיק מושלמת ואם היו שואלים אותי אז הייתי מרים טיפה את המיפגש עם בן יהודה בדיוק בקפה של מרק הצנחן כי להנמיך את הים זה סיפור מאד מורכב. יאיר נחמני תמיד מזהיר אותי שיום אחד והוא לא רחוק כנראה במונחי שנות אור, הים יעלה ואין רחוב בן יהודה וכל החנות עם המדליות, השטרות והאלבומים המטופשים יתמלאו מים, וכדאי כבר עכשיו להיערך ולחשוב על הסבה לחנות דגים וציוד ימי ומכל הסוגים. לטענתו זו בסך הכל עליה של שתי מעלות והמסת הקרחונים.
מלון ירקון מפעם טומן בחובו סיפור על חטיפת קצינים בריטים כפעולת מנע להצלת שני לוחמי האצ"ל שנידונו לתלייה. 

משולש הזהב והמאהב של אילנה שמש
רחוב נס ציונה יותר סימפטי מרחוב הירדן שכאילו מקביל אליו. נדמה לי שבזמנים שהאזור של אלנבי, הירקון, אידלסון והירדן (משולש הזהב) היה נגוע בזונות רחוב ונרקומנים מתנדנדים, רחוב נס ציונה היה צופה סביל. תנועת הרוח והמשב מהים אינו משמעותי אבל נדמה לי שלא היה שם גם הריח הלא סימפטי שהיה ברחוב הירדן. היו זמנים שהיה מומלץ ללכת שם עם מסכה קלה.  
רחוב  נס ציונה הוא די בסדר מבחינתי למרות שאין לי משהו מסעיר ומיוחד לספר אודותיו מלבד העובדה שפעם המאהב של אילנה שמש (שם בדוי) היה גר שם עם אשתו החוקית שהתאבדה בקפיצה מקומה שניה ובסוף רק שברה את הגב. בשבילו זה היה עונש אמיתי כי הטיפול כולו נפל עליו ואילנה שמש (שם בדוי) דילגה ועפה לה למאהב חדש עם הרבה יותר כסף ובלי אשה בכלל.
בקושי רב הכרתי אנשים שגרו ברחוב נס ציונה בתל אביב. נדמה לי שדניאלה  (דניאלה יקרה) ואהרן שמי המנוח גרו שם פעם. גם שלמה שאשו (בומה) המציל היה גר שם ואני זוכר אותו משחק שש בש עם יוסי שריד בים. גם זוגתו של שמוליק קראוס המנוח. אם כבר מזכירים מצילי ים אז ממש קרוב ברחוב הירדן גרו המצילים של משפחת פילטר אבל זה כבר לפעם אחרת. אומרים לי שגם עו"ד ד"ר יוסי כהן נולד שם ואביו היה רוכב על אופניים לבית המשפט שם עבד כמזכיר. אם כבר הזכרנו עורכי דין אז הבניין של פרופסור יובל לוי עומד שם מהיום שאני זוכר את הרחוב הזה. אם הייתי נדרש לשאלה הקשה מי עדיף בנושא הכללי של לוי או כהן? אני הייתי מעדיף סתם  "ישראל פשוט" ולא רק לנושא בית הכנסת. (ביידיש זה יותר מוצלח). 
בשל היות הרחוב קטן מאד באופן יחסי הרי שכל שיפוץ או הקמה מחדש עושה נפלא לסביבה וכעת המקום ממש נראה אחלה ועם עוד כמה שיפוצים יש מצב שהרחוב הזה יהיה משהו מושלם ואם תשאלו אותי אז בתי מלון הם הכוח המניע. יש ברחוב הזה לפחות 4 בתי מלון בתנאי שלא סופרים אחד. מלון נס ציונה הוא הותיק ביותר ואולי הכי צנוע. פעם הוא היה שייך למשפחת חקלאי. המדרכות מאד צרות וגם ככה האוטובוסים של התיירים מתקשים בכניסה לרחוב הצר ובקושי יש עצים. הכביש עצמו עשוי מיציקות בטון ונראה שיום אחד סידור הכביש יעשה רק טוב.
בן יהודה , אידלסון ונס ציונה נפגשים





מלון נס ציונה

נס ציונה 8א בית קופל




נס ציונה 2 מלון דה לה מר



פעם מלון ירקון והיום בנין מגורים חדש. רחוב הירקון 64 פינת נס ציונה וטרומפלדור

סמטת נס ציונה
בסימטת נס ציונה הכל כאילו שונה. סיבוב ראשוני משאיר רושם טוב ונשאיר זאת ככה כי בהמשך סיבוב לרגע נוסף רואה כל פגע. המקום מוצל ועם עצים מגביהי צמרת הנותנים למקום הקטנטן הזה אווירה ממש שונה. יש גם ספסל ישיבה ומכמה דברים קטנים יש מצב שתהנו. לעיתים יש גם דברים ממש מוזרים המצויים בחצר האחורית ולך תבין למה התכוון המשורר ולמה זה שם ובכלל למה אנשים אוגרים דברים ממש מוזרים ובלי שום שימוש.



דברים מוזרים בחצר האחורית

סמטת נס ציונה


סימטת נס ציונה יש צל וגם ספסל


מבט לצמרת בסימטת נס ציונה


מי מספר את הספר?
אישית אני זוכר מרחוב נס ציונה כמה דברים מפעם וזה אומר החל מ 1980. היה שם ספר גברים שהיו לו כיסאות כאלה מיוחדים מפעם למסתפרים החדשים. כיסאות ספרים של פעם כבר לא רואים יותר ואני זוכר שתמיד עברתי שם והיה ריק אבל כשרציתי לנסות ולהסתפר אז תמיד היה מישהו. תמיד מסקרן אותי מי מספר את הספר עצמו. היה גם קיוסק די צנוע מפעם. 
הייתה שם מסעדה הונגרית טובה וכשרה של שני אחים שממש נולדו בהונגריה. אחד טיפוס צבעוני ורועש ואפילו ג'ינג'י שתמיד ענד גורמט מסיבי מזהב.  זה לא הסתיר את המספר שהיה לו על היד.
היה שם גם בית מלאכה של תכשיטן מקורי, מקצוען ומיוחד בשם לינדרמן שבשל השם הדומה, היו לנו כמה מקרים של בילבולי דואר וככה גם הכרנו ולטובה. 
הייתה שם חברה למיזוג אויר בשם מזג שתיקנו מזגנים ותמיד אני נזכר במזגנים של פעם שההתקנה שלהם דרשה חור בקיר והכנה מוקדמת של אחד שהיה בא לעשות את החור עם כל הבלאגן ובהמשך היו באים ומשחילים את מזגן החלון. אחת התודות הכי גדולות שלי היא לממציא המזגן שבטוח היה איש בעל מזג טוב.
אני גם זוכר סוכנות ביטוח די גדולה שהייתה שם של אבנר קופל. גם את מלון מוס מפעם של מוטי שאפילו היו בו כמה מכירות פומביות של  דוד בן עמי אנדרס. גם את בנדא מגנטיק שהיו יבואני קלטות לוידיאו ולטייפים על הפינה של נס ציונה ואידלסון. משאיות היו פורקות שם מכולות של קלטות וידיאו. אמא שלנו הייתה אחת הקלינטיות הכי רציניות ותבינו ששם מכרו רק לחנויות וכמויות מסחריות. תמיד אמא שלנו העדיפה את הקלטות של TDK והכי משובחות. אני לא מכיר בית שהיו בו יותר קלטות מאשר אצלנו. קוראים לזה קלטתמאניה.
ניסיתי לדוג עוד מעט מידע על הרחוב ודני רכט מסר לי ששלושה בתים ברחוב מיועדים לשימור "שלושה בתים ברחוב הקצר נמצאים ברשימת השימור העירונית (אך לא בקטגוריית שימור מחמיר): נס ציונה 3 - בית זנברג,  נס ציונה 4 - בית ביזר,  נס ציונה 5" ותודה לדני. 

המדליה של נס ציונה
אני יודע שיש כאלה שממש חסר להם משהו עם פריט אספנות כלשהו למרות שלי זה ממש לא חסר אבל לפתע נזכרתי שיש סדרה ממש נחמדה וצעירה של מדליות עם ערים בישראל שנס ציונה נבחרה להיות הראשונה כי ראש העיר היה הראשון (2007) שהצטרף למיזם הזה וככה יש לנו מדליה מאד מוצלחת בשלוש מתכות בעיצובו של מאיר אשל.
"נס ציונה נבחרה להוביל את הסדרה, משום שהיא העיר הראשונה שבה הונף הדגל הכחול-לבן שהפך לאחר-מכן לדגל ישראל, ומשום שראשיתה בחקלאות הראשונה ובמאבק הקיומי של היהודים בארץ-ישראל. בצד הפנים של המדליה , דמותו של מיכאל הלפרין על סוס, מניף את הדגל החול-לבן, סמל העיר וציטוט מספר ירמיהו."

נס ציונה בעיצוב מאיר אשל

יום חמישי, 14 באוגוסט 2014

הירושה

אומרים לי שירושות גורמות להרבה דברים. זה קורה בהמון מקומות וכמעט לכולם. אפילו לאנשים ממש בסדר כמו יפי הבלורית והתואר וגם הטוהר. כולנו עם פוטנציאל של יורשים ומורישים. בעבודה שלי יוצא לי לראות כל מיני מצבים של חלוקת ירושות. יש המון סיפורים אבל את רובם שכחתי כי לא היה מה לזכור שם. את הסיפור הבא לא אשכח לעולם.
השורות הבאות כולן אמת ואין פה שום המצאות או דימיון. מכיוון שאין לי רצון לחשוף את מעט העובדות שאני אולי מכיר ומבין, יתכן שבסיפור האמיתי זה היה עם שתי אחיות או עם אחות ואח אבל בכל מקרה הדבר קרה ואני מוכן אפילו להישבע בשבועת הצופים. לא הכל אני יודע אבל גם מהמעט ניתן להבין ולהשלים לפחות חלק מהסיפור כולו ואולי הכי פשוט זה סתם לקרוא וכל אחד יבין את מה שהוא רוצה. 


שני אחים או שתי אחיות וירושה אחת
לפני זמן מה קיבלתי טלפון מאד מוזר. מישהו שאל אותי על ההתחלה אם אני מזהה אותו על פי הקול והבטיח שתוך זמן קצר אני בטוח אזכר בו כי פעם הוא היה אצלי ודיברנו על כל מיני דברים והוא אפילו מכר לי כמה דברים ואכן אחרי חצי דקה פלוס נזכרתי באיש כי יש כאלה שאופן התנהלותם מותיר אצלך משהו כמעט לנצח. זה יכול להיות גם לטובה וגם לפחות מזה וכדאי שלא נרחיב כי עודף מידע יוצר לעיתים אי שקט. 
בקיצור האיש הבהיר לי שיש לו בקשה ממש מיוחדת ואפילו יותר מזה. האמת לא ירדתי לסוף דעתו מרוב ההקדמה שנוצרה. "אני מבקש שמחר כשאני בא עם אחי אליך  לברר כמה דברים ואולי נמכור משהו אל תראה שאנחנו כבר מכירים  מקודם כי יכולה להיות בעיה ואז אני אהיה במצב ממש לא טוב ותראה בזה עניין של פיקוח נפש." בקיצור הייתי אמור לראות מישהו שאני כבר מכיר מקודם ולעשות עצמי כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים. 
ואכן למחרת הגיעו שני האחים או בעצם שתי האחיות שעשו דרך ארוכה מצפון הארץ עד לחנוק בבן יהודה 18 א'  "ממש באמצע הדרך בין רחוב טרומפלדור ורחוב אידלסון. מספר 18 קרוב גם לאלנבי וגם לבניין אל על המצוי במספר 32" וזה הטקסט שאני משנן כבר עשרות שנים מבלי להתעייף ולא פלא שיש אנשים שבסוף משתגעים. הם נכנסו התיישבו ועשינו הכרות. הם באו להתעניין באוסף המטבעות שהשאיר להם הסבא. ישר קלטתי את הבחור או בעצם הבחורה מפעם. מעולם לא ידעתי שאוכל לשחק ככה למרות שזה היה ממש די קל ואפילו לא ממש קשה. בהמשך גם עשינו משהו מבחינה מסחרית. הייתה בעיה קטנה של רשימת המצאי שלא תאמה את המימצא בפועל. אני לא בטוח שאתם מבינים מה קרה שם בדיוק ולא בטוח שיש מישהו שכן יודע. גם אני רק מנחש ומדמיין ואם אתם חושבים שאתם יודעים מה קרה שם  בדיוק או בערך אז יופי לכם. אני הבנתי אולי עוד משהו קטן וזה רק לגבי עצמי. 

מטבעות זהב תורכיים המחוברים באמצעות תפירה לשרוך. (אין שום קשר לסיפור הירושה או שכן)

יום שלישי, 12 באוגוסט 2014

הקרן שלי

כל הסיפור הזה של המלחמה בדרום או מה שקרוי צוק איתן הביא אותי לכל מיני דברים מאד מוזרים. שמתי לב שהדבר הכי בולט בכל הזמן הזה היה שראיתי לפתע בעלי חיים ללא הפסקה. לא היה שם מיגוון רב ואפילו לא שלושה פרטים. אני ראיתי רק שניים. זה קרה כל הזמן ואני מצטער אבל לא יכולתי לשלוט בזה. כל הזמן ראיתי אותם ובהמון תנוחות וזוויות. הם ישבו, עמדו, הלכו, דיברו, אכלו, שתו, הסבירו  וכנראה עוד דברים ששכחתי או שפשוט ישנתי. בעלי החיים האלה היו שם כל הזמן. חלקם דיברו אלי בשפה שלי והבנתי הכל. מה שלא הבנתי הסבירו לי בשפה ממש רגילה ובלי מכות. רובם היו זכרים אבל בהחלט לא כולם. היו שם כמה נקבות ופחות קולניות. תמיד יש גם חריגים וככה גם חריגות. בכל התקופה הזו ראיתי המון חזירים ובכל הצבעים. חלקם רזים, חלקם ממש שמנים עם משקפיים וגם בלי. לחלק היו חליפות ולאחרים סתם קרחת. חלק נראו ממש בסדר. אני בטוח שהיו ביניהם גם מעשנים. תמיד הם גם אמרו משהו. זה היה ממש מצעד של חזירים אינסופי. רובם לדעתי היו ממש כשרים. כמעט תמיד ראיתי גם קרנפים. רובם נעו די בכבדות. לא היו שם ממש כאלה תוקפנים אבל בהחלט כאלה שנעו על הציר. לכולם שם הייתה כזו קרן. אפילו את הקרן שלי ראיתי.