יום רביעי, 17 בינואר 2018

איך סייעתי לחסל את מפלגת מק"י / כתב וצילם יוסי שחם מושב נטעים

January 9    2018

בשנות ה-60 וה-70 עסקתי בהפקות דפוס לגופים שונים. כדי לחסוך עלויות חיפשתי ומצאתי בתי דפוס שוליים שמחיריהם היו בהתאם. כך מצאתי עצמי מדפיס בדפוס "הפועל הצעיר" של מפלגת מפא"י, דפוס שהיה כל כך מיושן, שהפעיל מכונה המכונה "טיגל" ובה מזין המדפיס את הנייר דף דף לתוך המכונה, יותר קרוב לדפוס גוטנברג מאשר לימינו.
עוד קיבלו "החברים" שהיו כולם חברים באיגוד פועלי הדפוס, בקבוק חלב כל יום, מה שאמור היה לסתור את רעילות העופרת בה השתמשו אז ליציקת האותיות, בשיא השכלול של אז, מכונת הלינוטייפ.
כשמיציתי את העבודה בקרב ה"חברים" עברתי לדפוס של בית הספר לדפוס עמל. כאן הציוד כבר היה יותר מודרני, אך שני המורים, ממוצא הונגרי, טענו שאי אפשר להדפיס בלי בקבוק ויסקי "לשמן את המכונות".
הממצא הבא היה דפוס עתון המפד"ל, "הצופה", ברחוב המסגר, אנשים הגונים וחרוצים ששרתו אותי בנאמנות מספר שנים.
כדי לא ל"התאבן" בשדה הפוליטי, עברתי משם לדפוס עמל שהדפיס את עיתון המפלגה הקומוניסטית קול העם. בתקופה זו, אחרי הפילוג במפלגה לחד"ש ומק"י, קול העם היה יותר לחישה מאשר קול חזק וברור. העובדים, חברי מפלגה נאמנים, הפעילו בבית ערבי ביפו ( בית אליושה פעם זה היה רחוב 281), דפוס מיושן ששירת את צרכי מפלגת מק"י ומעט לקוחות פרטיים. הבית היה שייך למפלגה, בקומות העליונות היו משרדיה ובמרתף ארכיון, בעיקר סרטי קולנוע ויומני חדשות של הגוש המזרחי.

חשבוניה ששרתה את משרד הדפוס "המחשב" של מזרח אירופה

אפשר היה לראות, שכל העסק בדעיכה. משה סנה האיש החזק במפלגה, נפטר ב-1972 ומאז החלה דעיכה. יום אחד (זה היה אחרי מלחמת יום כיפורים אולי קצת אחרי 1974) קורא לי אחד הבכירים ומודיע ש"סוגרים". הם היו זקוקים לסכומי כסף גדולים, כדי להשלים את הפנסיה של עובדי הדפוס והמפלגה הותיקים.
באותו מעמד הוצע לי לרכוש את הבניין, בית ערבי גדול בן 3 קומות, מה שהיה מעבר ליכולתי. הסכמתי לסייע במכירה, ניסיתי למכור את ארכיון הסרטים הגדול, פניתי לאוניברסיטת תל אביב ולארכיון ון ליר בירושלים, העניין לא צלח, בסופו של דבר נמכר הארכיון הגדול בן מאות סרטי קולנוע ויומני חדשות של מדינות הגוש המזרחי, לסוחר מתכות שהתיך את סרטי הצלולואיד כדי להפיק כסף ואלמנטים אחרים, כמה חבל!

דגל אדום על דשא ירוק
ב"ארסנל" של המפלגה נשמרו כל הדגלים של מדינות מזרח אירופה, שמרתי לי את דגל המגל והפטיש של ברית המועצות, שיהיה, על כל צרה שלא תבוא!
רכשתי מהם כל מיני פריטי ריהוט וציוד שהיו ממש ענתיקות ואז לחש לי אותו פעיל, שלמפלגה היה ציור אורגינל "יונת השלום" של פיקסו. הציור נעלם, הוא הציע לי לחפש בכל הבניין, אולי אמצא אותו ו"אז נראה". נברתי במרתפים, בעליות הגג ואכלתי הרבה אבק, את הציור לא מצאתי. מה שכן מצאתי היו מיני מזכרות מההיסטוריה של המפלגה ומאירועים קומוניסטיים בארצות הסוציאליסטיות. הורשיתי לקחת את הכל, במשך השנים הדברים התפזרו לכל עבר. פריט אחד אני זוכר, היתה זו תמונה צבעונית יפה של קרל מרקס, תליתי אותה בדירה שהשכרתי בטבריה לעולים מרוסיה. יום אחד באתי לבקר, התמונה נעלמה, כששאלתי ענו: "זרקנו אותה לפח, מה רצית שנגור עם הכלב הזה בבית?". נותרה בידי מאז רק תמונה גדולה של לנין, שהיתה כנראה, מוצבת במועדון המפלגה.

וולדימיר איליץ' לנין הגיע לנטעים
כעבור שנים ניסיתי להעביר אותה למועדון קטן של פלג מאיר וילנר, גם הוא קומוניסט ותיק, העניין לא צלח. בשנות ה80 פעל בתל אביב סניף של ותיקי מק"י ובראשם וילנר, היה להם מועדון ברח' הס. סיכמתי איתם על מסירתו של לנין לידיהם, הגעתי לשם עם התמונה, המקום היה נעול.
וולדימיר איליץ' לנין המתפורר במוזוליאום בככר האדומה במוסקווה, ממשיך להתפורר גם במחסן שלי במושב.

 יוסי שחם מושב נטעים

יום ראשון, 14 בינואר 2018

פעמיים נטע

January 4    2018

אנשים מתים לא מגיעים אלי לחנות אולם הם שולחים נציגים חיים. האנשים האלה מגיעים לחנות למכור מטבעות, מדליות, שטרות ובכלל דברים שמבחינתם זה לא חובה שישארו. כסף במקום מטבעות זה סידור בסדר. חלק מאותם מוכרים מתנתקים ממשהו שפעם היה שייך למישהו אחר. זה יכול להיות מההורים, מהסבים ואולי אפילו סתם דודה שאהבה אותם. אולי זו הדרך שהביעו את אהבתם ודאגתם לעתיד והנה יש ירושה קטנה. לפעמים זה ממש מסקרן אותי לדעת, מי היה אותו אספן או בעל הפריטים. לא תמיד נעים לשאול ולחפור ולפעמים פריט אחד יכול להסגיר סיפור שלם. אפילו אריזה חריגה שבה נשמרו הדברים מחביאה קצה חוט. במקרה שלנו הכל החל מהזמנה מפעם לטקס הדלקת נרות של גמלאים בתל אביב ואפילו יש פוליטיקה.

הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל מועצת עובדי תל אביב יפו ארגון הגמלאים. 
הזמנה למסיבת חנוכה נר שביעי 1982 רחוב גאולה 32. 
הרצאתו של ח"כ אהוד אולמרט. 
שירה בציבור עם הזמרת נעמי רון.

הסיפור החל מזה שהגיע אלי בחור צעיר וסימפטי מנתניה. יש לי אהדה מסוימת לנתניה ותושביה והכל החל מקרובי משפחה שלנו, משפחת ניניו מצרפת, שעשו עליה לנתניה בשנות השישים. פעם היו בנתניה שתי חנויות שעסקו בתחום שלנו. לאחד קראו שמוליק ולשני דובי. אפילו כמה אספנים רציניים חיו שם, וגם כיום אנשי נתניה ממש בסדר וארשה לעצמי להזכיר רק את מר לצין ז"ל המורה למתמטיקה, שאהב מטבעות מנדט באופן מיוחד וגם את אורי אגוזי שליט"א, שמסוגל להרצות על כופר הישוב במשך שעתיים תמימות וזה רק כמבוא להקדמה. מי מכיר את פתקאות המכולת של נתניה מפעם? מכירים את שגיא כהן והקשר שלו לנושא?
הבחור מנתניה דיבר איתי בטלפון וקבענו ליום שישי כי זה היום הכי פנוי מבחינתו, אז סגרנו יום שישי בבוקר ופעם זה היה יום לחוץ ופעיל והיום ממש לא.
מגיע בחור גבוה וצעיר עם תיק גב צנוע ובפנים כל מיני דברים שסבו האהוב אסף. הוא בערך בגיל של הבן שלי. קוראים לו נטע וזה שם מיוחד לבנים. לפחות ככה לדעתי, כי הכרתי רק נטע אחד וגם זה היה רק בשם.
המטבעות והמדליות הוצאו מתיק הגב והיו שם דברים מוכרים. מטבעות כסף וגם מדליות מנחושת וגם מטבעות מחזור וגם מטבעות מחו"ל וגם עוד דברים שאני לא זוכר. המיוחד באותו אוסף היה צורת האריזה. לא חושב שהיה שם אלבום. הכל הוסלק בכל מיני מארזים מאולתרים ואפילו שקיות ניילון עם סוג מסוים של מטבעות. חלק עטוף בנייר כסף וחלק אחר מגולגל בנייר לבן ואפילו יש גם נייר עיתון. חלק בתוך אריזות של סרטי צילום מפעם ומפלסטיק. נפלאות דרכי האחסון והאריזה של אוספים ומעניין מה ניתן להבין מזה אם בכלל.
הייתה שם הזמנה מנייר לטקס הדלקת נרות חנוכה אי שם בשנות השמונים ברחוב גאולה 32 תל אביב. הנואם הראשי היה אחד מהפוליטיקה שלימים יהיה ראש הממשלה הראשון שראה בית סוהר מבפנוכו. ההזמנה הזו הפכה לנייר אריזה בו גולגלו מטבעות ישראל למשהו כמו סיגר ממוצע והיא שגרמה לשאול את הבחור אם יש קשר לבעל האוסף. ככה גם זכיתי לשמוע במעט על האספן המקורי ומשפחתו שנשאיר אותם היום אלמונימים.
סבא וסבתא של הבחור גרו באבן גבירול 190 ממש ליד הגשר של הירקון וקרוב לקפה אוסלו ופעם קראו לבתים האלה שיכון סלע. יש שם בית כנסת על שם דוד רזיאל והדירה שלהם ממש שם. יש גם קופת חולים לאומית והנה קיבלנו פתרון לאומי מפעם ונדמה לי שהקבלן היה האח של יאיר שטרן מהלח"י. "שיכון סלע המרכזי נבנה על פי תכנית האדריכל הארי לוריה בשנת 1952 על אדמת הקרן הקיימת כפתרון שיכון לותיקי התנועה הלאומית וחברי מחתרות אצ"ל ולח"י לשעבר." מתוך תל אביב 100 ותודה לעורך דני רכט. 

בית הכנסת האזורי מרכז קהילתי בית דוד ע"ש המפקד דוד רזיאל הי"ד. 
אבן גבירול 190 שיכון סלע

בית הכנסת האזורי סוף אבן גבירול וקרוב לירקון ולקפה אוסלו מפעם

רחוב אבן גבירול 190

בית הכנסת האזורי בצפון תל אביב בית-דוד ע"ש מפקד האצ"ל דוד רזיאל הי"ד מרכז קהילתי "עוד יוסף חי" ע"ש רבי יוסף שלזינגר זצ"ל נשיא הקהילה אנטווערפען - בלגיה. ברוכים הבאים

נטע מספר לי ש.."אמא שלי לא ממש מאוהבת וקשורה לאוסף הזה ויש לה הרבה סיבות. אולי כי סבא כלומר אבא שלה העסיק עצמו עם הדברים האלה ופחות תשומי הופנתה אליה. אולי זו הסיבה ואולי זה לא מדויק אבל אין לנו קשר לאוסף הזה והזכרונות שלנו מגיעים מדברים אחרים. אני לא זקוק לפריטים האלה בשביל לזכור את סבא וסבתא. כל האירועים המשפחתיים שלנו היו שם בבית שלהם ובית הכנסת הזה היווה נקודה חשובה למרות שאנחנו לא ממש דתיים עם כיפה. סבא עבד בעיריית תל אביב והיה נאמן לדרכו של בגין. גם השם שלי נטע קשור לאזור ולאנשים. לסבא היה חבר טוב שגם התפלל שם. הבן של אותו חבר נהרג במלחמת יום כיפור וקראו לו נטע".
הרגשתי באותו רגע שאני נחנק והעיניים החלו להיות רטובות והאף התחיל לסחוב. הבנתי שמדובר בנטע שפירא ז"ל הבן של גדליהו ולאה השכנים שלנו בסוקולוב.

מתנה קטנה צרה גדולה או דברים שלא סיפרתי לרוה"מ

January 14, 2017

נדמה לי שמתן תורה היה הרגע בו התחילו אנשים משלנו לקבל מתנות ואפילו מהשמיים ולגבי בני עם לועז ועכו"ם אני לא יודע. נדמה לי שרוב הילדים בעולם אוהבים לקבל מתנות ורוב המבוגרים נהנים לתת אותן ואפילו עם חיוך לא ברור. לעיתים יש גם בילבול בתפקידים. לכל מתנה יש לפחות שני צדדים וברור שגם את זה שלא קיבל והחשבון רק מתחיל. תמיד תזכרו שיש התחשבנות גם אם היא לא מעשית ובלי נייר משבצות, ומי שטוען שזה לא ככה, אז שימשיך להנות מהספק. יש אנשים הנרתעים ממתנות ויש אחרים שהפכו זאת לדרך חיים וכדאי גם לזכור את חוק המתנות שאמור לתת לנו מסגרת חוקית לכל הסיפור הזה והיום בלי פוליטיקה בבקשה וגם ללא סיגרים והריח המגעיל. מי יודע מי הפוליטיקאי שקיבל את המתנה הכי גדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל? ומי היה זה שנתן אותה? לי אין מושג כרגע.
יש מתנות העלולות לסבך את הצדדים אפילו אם כל הכוונות היו נהדרות ממש כמו הדרך לגיהנום. זה בערך הסיפור שהיה לי באופן אישי כשנתתי משהו זניח כמו ספר בשווי של פחות ממאה ש"ח שלמים ויום למחרת החיים שלי התהפכו ועד היום המילה מתנה יוצרת לי מפל חרדה בצד שמאל. אמא שלנו נהגה לומר "אל תבוא בידיים ריקות" אבל יש מצב שידיים ריקות לא היו מביאות את הסיפור הבא.
זה היה לפני כמה שנים (טיפונת אחרי שנת המילניום) והחלטנו לקנות מכונית טויוטה חדשה מהניילון בפעם הראשונה ואולי גם האחרונה בחיים. למה טויוטה? כי ככה אמר לנו הדוד מאמריקה לגבי הרכב היפני הכי טוב וגם כי הכרתי אספן מאד ותיק שהיה מנהל מאד מאד בכיר ואפילו נחמד. ידעתי בסתר ליבי שהוא גם ידאג לי מכל ההיבטים למרות שמעולם לא ניסה לשדל אותי לקנות טויוטה ולא הבטיח דבר וחצי דבר. טויוטה אחלה רכב ואחרי שנפרדתי מפיג'ו אני רק עם טויוטה ויש לי סיבה אחת וקוראים לה מוסך עודד רייכמן בע"מ, שאינם קשורים בכלל לסיפור הזה.
כולנו כלומר מינה והילדים ואני מגיעים לנסיעת מבחן בחברת טויוטה, שאז ישבו ברחוב המלאכה לפני המעבר לבניין משלהם ליד הסינרמה שאפילו קיבל את השם מגדל טויוטה. מי מכיר את בעלי יוניון מוטורוס בע"מ בישראל? מי מכיר את משפחת טויוטה ביפן? מי יודע יפנית ונולד ברמת השרון?
אז חזרנו לנסיעת המבחן עם היאריס ורסו 1300 הכאילו קטנה אבל בפנים רכב די גדול וכולנו ממש מתלהבים. הנהג היה אחלה והוא גם זה שליווה אותנו בכל הטופסולוגיה כשבאנו להתרשם ולהתעניין וזה טיפול אישי וצמוד. בחור צעיר ומאד סימפטי שגם נהג בסדר ופיתחנו שיחה כללית ואפילו הגענו למטבעות ואספנות והכל היה סבבה והוחלט שקונים הרכב וזהו. רק שתדעו שלאיש המכירות אין שום סמכות להנחות במחיר או תוספות משמעותיות. לאנחה דווקא כן וזו סתם הערה כי הגענו לעסק המתחמם. שילמנו הכסף והכל עובד בטויוטה נהדר עם חוזה והסברים בכתב ובעל פה וידעתי שתגיע גם ההנחה. הסברתי לכם שהאיש שאני מכיר (אלף מטויוטה ולא ממשרד התחבורה) יעשה זאת גם מבלי שביקשתי וההנחה מגיעה ביוניון מוטורוס אחרי כל התשלומים ואחרי שהרכב אצלך ואפילו עם שיק אישי למוטב בלבד אבל הסיפור האמיתי עוד לפנינו אם בכלל נשארתם לקרוא. אז נחזור אחורה ואספר שאחרי שהייתה נסיעת המבחן ואחרי שהחלטנו לקנות וקיבלנו שרות נהדר והכל היה סגור ונעול החלטתי ביוזמתי הכנראה לא חכמה להביא משהו אישי משלי לאותו סוכן מכירות נחמד וסימפטי. הבאתי לו ספר בעברית על שטרות ישראל שכתב יגאל ארקין הירושלמי שתמיד חמוש בסנדלים וכתב די הרבה בתחום הנומיסמטי עם הפקה אישית בצבע וכריכה קשה. מחיר הספר היה אולי חצי ממאה ש"ח שלמים. רציתי להגיד תודה לבחור והבאתי לו את זה עם תודה והקדשה בספר עצמו. נפרדנו לשלום והכל סבבה. ככה חשבתי פחות מ-24 שעות תמימות.

אישים ואתרים בשטרות ישראל וגם כסף מספר מאת יגאל ארקין
תמוז תשס"א, יולי 2001

למחרת על הבוקר כמעט הגיע טלפון ומהצד השני אלף שהוא האיש שלי בטויוטה. ישר בשלום חשתי מידה של התקפה. "קובי תגיד היית פה אתמול בסוכנות שלנו?". כן עניתי. "מה בדיוק הייתה הסיבה?" רציתי להגיד תודה לצוות שטיפל בי עם שי קטן. "מה הבאת לו בבקשה?" חשתי שאני מתייבש והגרון נחנק. הבאתי לו ספר על שטרות ישראל. "למה הבאת את זה?" כי קיבלתי יחס נחמד עם נסיעת מבחן משפחתית חמודה וזו התודה שלנו. "קובי תבין שזה לא מקובל עלי ואני שוקל מה לעשות. אני חושב לפטר את הבחור ולך יהיה חלק מרכזי בזה. אתה בטוח שזה כל מה שנתת לו? אם רצית להודות לו אז היית צריך לפנות למנהל שלו ולהסביר לו על מה התודה והוא כבר יחליט מה עושים עם המתנה. בארגון ככה הדברים האלה עובדים. אין לך מושג מה מתנות וצ'ופרים יכולים לעשות לכל אירגון ואני כבר ניהלתי כמה שכאלה ויש לי ניסיון מכל הסוגים בדברים האלה".
האמת שהייתי המום ולא בטוח שאני זוכר בכלל מה אמרתי אבל חשתי רע והנה אני גם גורם לפיטורי בחור צעיר והכל בשל ספר ואפילו בנושא מטבעות. הייתי מוכה וחבוט והשיחה עם אותו מכר הסתיימה ואני מיובש כולי. תפסתי הראש ולא ידעתי מה עושים. הרגשה מחורבנת והכל בשל שי סמלי ואפילו כזה עם כסף ישראלי. מה עכשיו? עברו כמה שעות בודדות ולחנוק נכנס בחור צעיר. כן זה הבחור מטויוטה עם ספר השטרות והשקית. הוא החזיר לי את המתנה ושנינו לא ידענו מה אומרים. הסוף היה בסדר והבחור לא פוטר אבל מאז אני נרתע מכל דבר הקשור למתנות וספרי שטרות ומטבעות.

יום רביעי, 27 בדצמבר 2017

ברוך קנאל שולח אגרת לאריה קינדלר 1952

December 3    2017

בשווקים לעתיקות ודברים מיותרים מפעם, מתגלגלים הרבה דברים. למי שיש עין טובה, חוש מיוחד וטיפונת מזל מצליח להגיע לדברים מיוחדים. הכל בעייני המתבונן. ניר אלזנר איתר את הפריט הזה ממש לאחרונה. ניר הבין שאותי זה מאד יעניין ואכן זה כך וכרגע לא נדבר על דברים שניתנים כמתנה והחשש העתידי על העלויות בפועל. 
אגרת לשמוש בארץ בלבד
לח' א. קינדלר רמת גן 
שכונת הר נפוליאון בתי הרפז

לא זוכר שראיתי אגרת שכזו והדבר המדליק מבחינתי שהכרתי את שתי הנפשות שבדבר הזה. מעניין אותי כיצד מכתב שכזה מגיע לשוק האספנות והאפשרויות אינן רבות. אחרי 120 אין לדעת מה יעלה בגורל הדברים שלכם ולכן לא כדאי לתת ציונים והנחיות. מה ניתן ללמוד מפריט שכזה? תודה למשיבים. 

ירושלים רח צפניה 26 מאי 1952

אגרת שנכתבה לפני 65 שנה בעיר הקודש ונשלחה לחבר אריה קינדלר. הנושא הוא נומיסמטיקה כלומר משהו בתחום המטבעות העתיקים. אפילו הבול המודבק מראה מטבע עתיק ממרד בר-כוכבא שנת ב לחרות ישראל בעיצובו של א. וליש. ברוך קנאל פונה לחברו אריה קינדלר שגר אז בשכונת הר נפוליאון בתי הרפז שברמת גן. מעניין איך קוראים למקום היום? קנאל מדבר שם על מוטיב קרן השפע עם תאריך שהזכיר כבר החוקר האנגלי מדן Madden וגם על שני מאמרים שיודפסו בכתב העת israel exploration journal. הוא מציע לקינדלר להזמין 25 תדפיסים נוספים מהמאמר שלו כי ככה גם הוא עושה לגבי המאמר שלו. פעם כותבי המאמרים הדפיסו לעצמם עותקים ממה שכתבו על מנת שיוכלו להפיצם בין הקולגות. 

אגרת לשמוש בארץ בלבד מחיר לצרכן 6 פרוטות

את ד"ר אריה קינדלר 2014-1920 הכרתי ממש בסדר. זה היה החל משנת 1980 לערך. קינדלר היה מנהל מוזיאון קדמן למטבעות וגם מרצה בחוג ללימודים קלאסיים שבאוניברסיטת תל אביב וברור שבנושא מטבעות. אריה גם ניהל ביד רמה את החוג של האגודה הנומיסמטית לחובבי המטבעות שבמוזיאון קדמן. קינדלר היה במשך הרבה שנים הכוח העיקרי בהרצאות ובסימנרים. פעם אפילו צילמתי אותו במוזיאון קדמן במצלמת וידאו גדולה ושם סיפר לי על דרכו בתחום ואיך הגיע לפלשתינה א"י מברלין ועבד במסגרות. אני נזכר בחיפושית בה הגיע להרצאות מביתו שברחוב כהנשטם.
ברוך קנאל קנה את עולמו לפחות מבחינתי כשהראה והוכיח שהכוכב במטבעות אלכסנדר ינאי הוא בעצם כובע של שליט. אני זוכר אותו מארוע במוזיאון קדמן בו רצה להיבחר ומשלא עלה הדבר בידו קם והכריז משהו מאד מוזר שהדהים את כל הנוכחים. לא מצאתי ברשת חומר אודות האיש מעבר לדברים שכתב. פעם ספרי רובינזון נתנו לי ספר בגרמנית שכתב על מטבעות היהודים כולל הקדשה בכתב של קנאל "לפרופסור ד"ר ב. קורצוייל בהוקרה רבה מאת המחבר ברוך קנאל".
תודה לניר אלזנר ותודה לאפי שחק שצילם.

יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

פינת קשוט של אדם וביאנקה


יוסי אפריגן השכן שלנו מפעם מרחוב סוקולוב 91 מצליח להפתיע אותי מדי פעם עם דברים מיוחדים ומרגשים. כל אחד וריגושיו שלו. בפעם הקודמת זו הייתה קופת חיסכון מתכתית מפעם של הבנק הפולני PKO. הפעם יוסי הביא לי בובה מעץ המשמשת לקישוט בבית וגם כתיבת תזכורות עם נייר. יוסי איתר זאת באחד השווקים לדברים ישנים כי יוסי אפריגן חובב שמונצעס ידוע כולל ג'אנק. את הריגושים שלו מתחום הסוסים נשאיר לפעם אחרת. ברגע הראשון הטלתי ספק בקביעתו הנחושה (לצערי זה קורה לי באופן די קבוע) אבל אחרי 7 שניות תמימות הסכמתי איתו ויותר. מאחור יש חותמת פשוטה של שם העסק שלהם בשם פינת קשוט PINAT KISHUT וגם מדבקה ממוספרת של מס קניה. מי יודע לתארך מס קניה על פי מספר? לטענתו הצודקת מדובר בעבודה של אדם וביאנקה שהיו זוג פולניים שייצרו עבודות שונות והכל במו ידיהם אי שם באמצע או בסוף שנות השישים. 



בובה עם כובע צבעוני כדור עץ ועט לרישום

אדם וביאנקה עבדו ביחד בחדר קטן שהיה למעשה סוג של מחסן אחורי בסוקולוב 93 שזה הבניין שבו גרנו. החדר היה די קטן ואפילו יותר קטן מהחנוק שלי וזה כולל שירותים עם חלון מאחור וגם בצד. אפילו היו כ-4 מדרגות יורדות לאותו מחסנון שלדעתי היה בגודל של כ-20 מ"ר לערך והכל צמוד לפחי האשפה מאחור. הכרתי את המקום הזה ממש בסדר כי בתקופת הרדיאטורים זה היה המחסן ששכרנו. היום זה סוג של דירת מגורים ואפילו "אימצו" את סביבת חדר הפחים שכבר לא קיים כסוג של תוספת. מי יודע איך קוראים לסיפוח של שטח הגינה הציבורית למרחב הפרטי?
אדם וביאנקה התמחו בייצור עצמי של בובות מעץ עם תוספות שיער ועור. יש מצב שחלק מחומרי הגלם היו שאריות של יצרנים אחרים. אלו היו מוצרי קישוט לבית שנעשו בעבודה ידנית של חריטה והדבקה. כל מוצר ניתן לקטלג ופה מתחילה חוכמת האספנות למי שיש. נדמה לי שבהתחלה אפילו גרו שם ובהמשך כבר לא ורק עבדו ואני לא יודע אם הפרק שלהם באותו מחסן היה של שנים בודדות ואולי רק כמה חודשים כי ילדים קטנים ומימד הזמן יוצרים בלבול וסלט. כמה זמן לדעתכם היה קנדי נשיא ארצות הברית? וכמה זמן פעלה יחידה 101?


הבובה עם הגליל

מה אני יודע לגבי אדם וביאנקה? בתכל'ס כמעט שום דבר. ביאנקה הייתה עדינה ונאה ואדם היה מעשן (אולי גם מקטרת) ועם זקנקן של טרוצקי ואולי מזכיר במשהו את אותו בן אלישר השגריר בפריז. אני מעריך שהיו צעירים מהורי בעשר שנים לפחות. אני מניח שעבודה מסוג זה הצריכה מהם מאמצי שיווק לא קלים כי כל סחורה חייבת להימכר והשוק הישראלי מעולם לא היה מאד גדול ובטח לא קל. אולי זו הסיבה שנדמה לי שהיו בסוג של מתח חרדתי שמאפיין עד היום הרבה עצמאים וגם פולנים. האם זו הייתה עבודתם היחידה או אולי משהו שעשו בנוסף לעיסוק אחר? האם המשיכו בכיוון הזה והאם נשארו בישראל? מי יודע?
אדם היה על הכנת עבודות העץ באמצעות מחרטה וקידוחים וביאנקה על ההדבקה והתוספות משיער ועור. אולי הגיעו ארצה בעליית גומולקה ואולי לא כי העברית שלהם הייתה עם אקצנט פולני מאד חזק ואמא שלנו דיברה איתם פופולסקו שזה פולנית. בטוח שגם קנתה מספר דברים בשביל הבית ובשביל אחותה התאומה וגם כמתנות. נשארה לי בובה עם ראש מלא שיער שעליה נכתבו הרבה תזכורות וגליל הנייר דומה לגלילי מכונות חישוב. הפריט הזה שמור בחנות וזה מסוג הפריטים שלא יזרקו לפח.


הכיתוב על בסיס העץ פינת קשוט PINAT KISHUT וגם מס קניה 143063

יום שלישי, 31 באוקטובר 2017

מטבע מחצית השקל והרב שבתי שמואלי

August 6

יום אחד מגיע לחנות איש נעים ומכובד ומציג עצמו כמי שרוצה לקבל הצעה למכירת מטבעות ומדליות מישראל. לפני זה הוא דיבר איתי בטלפון וקבענו פגישה וקוראים לו חיים זילבר ובכרטיס הביקור כתוב רואה חשבון ואפילו מירושלים עיר הקודש. חיים הגיע בעקבות המלצה של מישהו שעושה מילואים עם קרוב משפחתו. אין כמו המלצה טובה וניסיון אישי וזו הפרסומת הכי זולה והכי יעילה לטעמי. הוא מבקש לדעת קודם מה שווי הדברים ובמידה וזה יתאים אז תתבצע עסקה. לא תמיד אנחנו מחליטים לבד כי יש מצב שהמטבעות היו שייכים פעם למישהו עם יותר מיורש אחד ודרושה הסכמה. עד לפה הכל סבבה ואני יודע שבכל מקרה יהיה בסדר, כי יש אנשים המציגים לך את כל הנתונים מראש ומטרתם להתקדם ולבצע משימה. יש המקפידים שלא לטעת בסוחר תקוות שווא על עסקה שלא תתממש. אנשים מסוג זה משרים אווירה טובה ונינוחה כי ככה הם בעצמם וסביר להניח שיש להם ניסיון חיים משלהם ודרך טיפולם מעוררת כבוד וכמעט תמיד ניתן ללמוד משהו מירושלמים חובשי כיפה היורדים לעיר החופש.
אז ישבתי כלומר עמדתי עם נייר ועט ועשיתי פירוט מכולת לכבודה שהונחה לפני. היו שם כמה פריטים מזהב, כסף, ברונזה ואפילו סתם מקופר ניקל. כל הפריטים של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ ז"ל ששיווקה מטבעות של בנק ישראל והטביעה מדליות שונות ומשונות. כל הדברים מוכרים וידועים ואין שום הפתעות בכלל בכלל. חבילה של פריטים היא בעצם כמו מטמון היסטורי והכוונה שמישהו שמר כלומר קנה דברים מתאריך מסוים ועד לנקודה בה זה נפסק. בכל אוסף יש התחלה וסוף ובאמצע קורים הרבה דברים וזה הסיפור המשותף לכולנו ובלי העולם הבא. אז חיים זילבר הסתכל וביקש בנימוס מספר דקות להתייעצות טלפונית עם בני המשפחה על מנת לקבל את החלטתם. ברור שייתכן מצב שהיורשים לא יסכימו או כן יסכימו או אולי ירצו בעצמם לרכוש את הדברים לעצמם ולחלק הכסף עם האחרים. חיים הוא מנהל הדבר הזה ואם תרצו קוראים לזה עזבון המטבעות והמדליות וכל דבר שיוחלט יהיה בסדר מבחינתי וקדימה הפועל. אז כעבור דקות הוחלט שמוכרים ויש הסכמה ואפילו צ'ק והכל סבבה. עד לפה הכל רגיל, בנאלי ואפילו די משעמם. ואז חיים זילבר מפנה את תשומת לבי לפריט מתוך הרשימה ואומר לי שהמטבע הזה (שהיה הפריט הכי זול וערכו שקלים בודדים) מקושר לבעל האוסף באופן מיוחד. הייתי מאד מופתע כי לא הבנתי מה כוונתו. הוא הראה לי מטבע מניקל של מחצית השקל משנת 61 שלטענתו היוזמה להנפקתו הייתה של סבו, שהוא היה בעל האוסף וקוראים לו שבתי שמואלי ז"ל. 
חצי לירה ישראלית תשכ"א מחצית השקל. 
עיצוב רוטשילד את ליפמן (רולי)

זה היה מאבק לא קל שארך מספר שנים בהן פנה שבתי שמואלי לכל הרשויות והגופים שניתן בבקשה שיונפק מטבע כזה לצורך מצוות מחצית השקל בפורים. הוא לא ויתר לרגע ויש לכך הרבה עדויות בעיתונות מפעם. זה לקח זמן ובסוף זה קרה ובהמשך גם הצליח בבקשתו להנפיק מטבע מיוחד לפדיון הבן. באותו הרגע ידעתי שנולד לי סיפור קטן שלא ידעתי אודותיו כמעט כלום מקודם. זכרתי משהו קלוש ועמום מפעם שסיפר לי המנוח ישראל צדקה אודות מטבעות מחצית השקל או כפי שקראו להם פעם מטבעות פורים.
ממש לאחרונה קיבלתי ספר שהמשפחה הפיקה בשם "הרב שבתי שמואלי אוהב ציון איש העוז והענווה". בספר מוקדש פרק שלם למאבק על מטבע מחצית השקל.

הרב שבתי שמואלי אוהב ציון איש העוז והענוה
עריכה הרב יצחק גולדברג.
לפרטים על הספר: משפחת שמואלי 02-6536110



מתוך העיתונות 1962
ר' שבתי נלחם למחצית השקל
























אנדה עמיר כותבת לבנה עמוס שהיה בן 13 ערב הקמת המדינה. והכתובת אחד העם 87 תל אביב

September 20   2017

עמוסי
היום היום, יום גדול כל כך עד כי פוחד הלב לפעום. האמנם, לפתע אנו נעשים כמו לא חיים, כאילו רק משהו מקשר את העבר עם העתיד. ולא חשוב עוד אם דוקא אנחנו נצליח לעמוד במבחן הזה באופן אישי ולהתקיים עד עבור הזעם. כי אנחנו כפרטים אין אנו חשובים עתה כלל. גדול הוא המאבק וכדאי ובכלל מחוץ לחשובי הפרט.
אולי אתה פעם עוד תזכור את היום הזה, אם תחיה - נקוה שכן.
נשיקות לך חמוד שלי מאמא.
14.5.1948

מכתבה של אנדה עמיר לבנה עמוס 1948

לעמוס עמיר 87 אחד העם תל אביב מאי 1948

אזור הדימדומים בבן יהודה או האם צריך לבקש סליחה מגוי

September 29
השורות הבאות נכתבו מזווית הראיה שלי וברור שמישהו אחר יבין זאת אחרת. זה היה לפני מספר ימים. ישבתי עם חצי מנה פלאפל אצל גבריאל בטרומפלדור פינת בן יהודה. גם בירה שחורה וגם מלפפונים חמוצים וכדורים נוספים בצד וגם טחינה בטיפטוף. אחלה פלאפל וגם מזג אויר בסדר ומעבר לכביש ראיתי פועלים מרצפים את החנויות בבניין החדש שקם ממול ופעם היו שם הרבה דברים ואפילו בוננזה הבר. פועלים ערבים שעמלים ועובדים עם ריצוף חדשני וענק ומעולם לא ראיתי יחידות ריצוף בגודל כזה. חייבים שניים לפחות להרים ולהניח וברור שיש מילוי ומלט. הם עובדים מאובקים ומזיעים ואני ממול אוכל ומסתלבט וזוכר את שני הבניניים מקודם. המבנה החדש שהקמתו הייתה ממש מסודרת, זריזה וטובה והכל עבד יופי והנה כבר הכל עומד ויש דיירים עם שכר דירה ואוטוטו החנויות יאוכלסו והחיים זורמים.

פעם בר מסעדה בוננזה והיום בניין חדש
בן יהודה 24 פינת טרומפלדור - מבט מחובבי ציון 13. צילם אמנון יצחקי

הפיתה כבר כמעט חוסלה והטחינה לא נזלה והנה מגיע מישהו עם מדים מעט מוזרים וניגש לעובדים ומדבר איתם וגם מצלם ורושם משהו והם מכניסים את המריצה פנימה מהמדרכה והוא כבר מוסר להם נייר ונחפז לדרכו ונוסע והם נשארו עם "המתנה" שהשאיר להם. הסקרנות והפלאפל שנגמר הביאו אותי לצד השני וניגשתי אליהם ושאלתי מה קרה. הם נראו מבולבלים ונרתעו ממני בהתחלה ובכל זאת הראו לי דו"ח של העירייה. כתוב שם שפסולת בניין הושארה בשטח הציבורי וגם שתי באלות חול. הסכום לתשלום 700 ש"ח פלוס. זהו דו"ח מודפס עם שם העובד ברשות הפלשתינאית שגר בשכם ועובד פה בצורה מסודרת וחוקית. גם שם הפקח והכל בהפקת העירייה הקפדנית והקדושה.

טרומפלדור 17 פינת בן יהודה 24. שתי באלות חול

הפועל צילצל למעסיק שלו והסביר מה היה ואני הסברתי לו כעד ראייה שלא הייתה שום פסולת ובאלות החול צמודות לבניין ושירשום המספר שלי אם יזדקק לערכאות. בהמשך פניתי למוקד העירוני והסברתי את המקרה וחזרו אלי שהנושא יטופל וממה שהם רואים ממבט ראשון המקרה ברור וסגור. הבהרתי להם שמחובתם לציין שאני ראיתי שהדו"ח אינו אמת ויש בו סילופים ושקרים. במקרה שיהיה משפט הרי שמחובתם הם לזמן אותי. ככה עשיתי גם בפניה כתובה בדואר אלקטרוני שעדיין לא נענתה. 

זריקה והשלכה של פסולת בניין מתוך דו"ח תיאור העבירה פסולת בניין

חלפתי כעבור מספר ימים ליד המקום ועדיין עובדים שם. כמו קודם הכל סבבה. 

שאלתי הפועל משכם מה קורה עם הדו"ח. 
אמר לי "ואללה שילמתי הכסף כי אחרת לי יתנו לי להיכנס לעבוד ומאיפה יבוא הכסף?"



בכרם בן ציון

October 2   2017

את בן-ציון יהודאי ז"ל 1928-2013 לא הכרתי. את בנו רפאל שיזכה לשנים טובות, כן. 
בן ציון ושושנה בצעירותם

רפאל יהודאי היה מנהלה האחרון של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ לפני שהופרטה ושינתה שם ובעלות. במסגרת העבודה שלי כסוחר מטבעות מורשה נפגשנו מספר פעמים וככה למדתי בקטנה משהו ממנו ומהחיים הסובבים אותנו גם פה בתל אביב וגם מארצנו המתפתחת.
מנהלי החברה הממשלתית לדורותיהם היו מינויים עם ניחוח פוליטי וברור שיש מכרז ותחרות ובכל זאת תמיד טוב שיש עזרה מחברים של חברים ולא רק בגדוד העבודה. כן היו תמיד נגיעות פוליטיות בישראל וזה לא נורא. ימין ושמאל ואין רק חול. פעם בשיחה הבנתי שרפאל מחובר לשוטף ומבין את סוחרי הענף ממש טוב וזה לא ברור מאליו כי היו מנהלים שחיו בסרט אחר.
רפאל היה מנהל שונה מקודמיו. כרואה חשבון מהיר מחשבה וחובב מספרים ומאזנים ופחות מחובר לקטע האספני. יש שיראו בזה חסרון ואחרים יתרון.
החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ הלכה וגססה זה שנים הרבה וכשהוחלט שהמדינה מוכרת כלומר מפריטה, היה זה רפאל יהודאי האיש שהוביל את המהלך והדבר עבר בהצלחה. גם בעסקים יש התחלה, אמצע וסוף ואיני יודע מה יותר נחשב, אבל נדמה לי שלהקים משהו זה יותר כייף וסיום זה קצת עצוב כמו לוויה אבל ככה זה בחיים.
ממש לאחרונה קיבלתי מרפאל יהודאי ספר בשם בכרם בן-ציון. ספר אוטוביוגרפי שכתב אביו אודות הבית, השכונה והתנועה.


בן ציון יהודאי בכרם בן ציון 
בית, שכונה, תנועה 
עריכה פזית עדני תמונת עטיפה יהודה חשאי הודפס בישראל 2011

בן ציון יהודאי עם אביגדור קהלני, רוני מילוא, ישראל קיסר, שלמה להט ויהודה וילק

רפאל יהודאי בבר מצוה מתוך הספר בכרם בן ציון




אריה סנדיק חרט וגם גלף


October 3    2017

אריה סנדיק היה בעל מקצוע מיוחד במינו. פעם אחת ויחידה ביקרתי אצלו יחד עם אבי כשרצה לחרוט משהו אישי על כלי כסף. בית המלאכה שלו בחצר שברחוב רמב"ם 22 בתל אביב היה די מוצנע וחשוך. מעל שולחן העבודה שלו דלק חצי ניאון. מי שרצה חריטה מיוחדת על כלי כסף או עבודה אומנותית בתחום הגיע לסנדיק המוכשר בטרוף. לא מאמין שהשתמש בפנטוגרף. הכל באופן מסורתי וידני. בעלי מקצוע מסוג זה נעלמים מהנוף העכשווי. 

אריה סנדיק בבית המלאכה רחוב רמב"ם 22 תל אביב
צילם שי סנדיק

ישראל צדקה המנוח סיפר לי עליו כאשר דיברנו על המדליה הפרסית שסנדיק היה הגלף. יש עוד מדליה פרטית עם יונת השלום ששמו של סנדיק מופיע באנגלית מתחת ליונה. סיפורה של המדליה הזו ומי שעיצב אותה עדיין לא סופר. בכל פעם שראיתי עבודת חריטה מיוחדת נזכרתי באריה סנדיק שהגיעו אליו מכל הארץ. 

המדליה הפרסית המהפכה הלבנה צילם אליעזר מורב

מדליה פרטית המלחמה לשלום משה דיין שר הבטחון מצופה כסף טהור.
 השם A.SENDIK מופיע מתחת ליונה

שי סנדיק הנכד מוסיף: "אריה סנדיק נולד בלודז' בשנת 1916, בן למאיר ורבקה סנדיק. גילה כישרון מגיל צעיר ובניגוד לעמדת המשפחה שחששה שלא יישאר דתי, הלך ללמוד באקדמיה לאמנויות בלודז' וסיים אותה בהצטיינות. כשסיים את לימודיו קיבל מלגה ללימודי המשך בפריז אבל העדיף לעלות לארץ והגיע אליה ב-1 בספטמבר 1939, יום פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא הצליח להעלות את הוריו ואת אחיו הקטן לפניו, אך לא הספיק להעלות לארץ את אסתר אחותו התאומה ואת חיים אחיו הגדול והם נספו בשואה. הוא היה חרט אמן ואף שלא אהב לדבר על עבודתו אלא לעסוק בה, שמו הלך לפניו. אב לשלושה ילדים, שלום, שלוה וחדוה. היה נשוי לדבורה תבדל לחיים ארוכים וטובים. גרו בתחילה בנווה שאנן ובהמשך עברו לרחוב חוני המעגל. הוא עבד ברציפות עד שלושה חודשים לפני מותו בערב שבועות 1998".

רמב"ם 22 בחצר ופה היה בית המלאכה של אריה סנדיק ז"ל.

מכסה ברזל מפעם בכניסה לבית המלאכה מפעם של אריה סנדיק רמב"ם 22 תל אביב