אתמול
זה כנראה קרה שוב ואפילו בחנוק וליתר דיוק בטלפון של החנות. לא זוכר הרבה דברים
כאלה בעבר, אבל בהחלט יש מצב שזו הפעם השניה לפחות שנחרטה בראשי. בדרך כלל אנשים מתנהלים
בסדר ורוב הדברים ממש אחלה. אנשים מצלצלים שואלים שאלות וממשיכים הלאה. לעיתים
שיחה סתמית, היא התחלה של עיסקה ולעיתים סתם מידע הסוגר משהו חולף וזהו. יש גם
מצבים חריגים ועל אחד כזה אני רוצה לשתף אתכם. יש מצב שזה יכול לעזור לכם ואפילו
משני צידי המתרס. אם אתם רוצים לקחת את זה לכיוון הפוליטי, גם בסדר אבל אז הכל רק
על אחריותכם. אני מספר לכם סיפור ובעצם שני סיפורים שלעניות דעתי יכולים לסייע לכם
בחיים האמיתיים ולא בהכרח למטבעות. משא ומתן הוא משהו הנוגע לכולנו ובהרבה נקודות
בחיים. אם יש לכם מה להוסיף בנושא אשמח לתגובות מכל סוג.
אתמול
מישהו מצלצל. הוא נשמע ממש בסדר ואפילו יותר מזה. הוא רוצה לקנות מטבע זהב
קרוגראנד ואפילו משנת 1980. עניתי שאין לי כרגע ולמה דווקא 1980? הוא מסביר לי
שהוא ממש צריך את זה ואפילו דחוף. מעולם אני לא זוכר שיש משהו דחוף בנושא מטבעות
ואפילו קרוגראנד מזהב לא ממש מצריך חדר מיון. אני מסביר לבחור החינני שאין לי כרגע
ואני לא מחזיק מלאי ואולי זה יקרה ואולי לא כי אין לי שליטה על דברים שאני קונה
מיד שניה מכאלה המוכרים בזמנים משתנים. הבחור לא מרפה ולוחץ וכאילו מתחנן ומבקש
שאני חייב לעזור לו כי הוא ממש אבל ממש צריך את זה. האמת רציתי להשתחרר מהדבר
העלוקתי הזה אבל משהו משך אותי בשיחה הזו והתחלתי להסביר למתוק שהמחיר של הדבר הזה
הוא בין 4800 שח ל 5000 שח ואולי הוא לא מודע למחיר כי זהב זה כמו כסף מזומן ופחות
מהסכום הזה אני לא מתכוון בכלל להתאמץ. חשבתי שזה אולי ירגיע אותו וככה אשתחרר
מהבחור הנחוש מאד. מהצד השני אני שומע "אין שום בעיה ואני אפילו מוכן לשלם
5500 ש"ח אבל זה דחוף. אתה חייב לעזור לי". הבחור הצליח להפתיע אותי אבל
מניסיון העבר הייתי חייב להפנים שמתיקות יתר והרצון להוסיף כסף מבלי שנתבקשנו אומר
שהבחור שלנו כנראה ולכאורה כמובן שייך לזן הלא טוב והכל כמובן בראש שלי.
אמרתי
לבחור שיופי לו ואני מאחל לו בהצלחה והפנמתי את אשר אמר וכרגע די מבחינתי וחדל אש
ושינסה אצל אחרים. הבחור כאילו נרגע ואמר תודה והבנתי שאם ירצה את עזרתי בהמשך
יצור קשר. לעולם אני לא זוכר שרצתי אחרי לקוחות ובמיוחד לא כאלה חמודים המתנדבים
לשלם תוספות בשביל שירות דחוף. גם לפולנים ממוצעים יש כבוד בסיסי. השיחה הזו הייתה
אמורה להיות נשכחת מבחינתי אלמלא כעבור כמה דקות החמוד שלנו מצלצל שוב.
קרוגראנד מטבע זהב דרום אפריקאי
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות
"תראה
זה שוב אני ואולי תפנה אותי למישהו מהקולגות שלך כי זה ממש דחוף." הבחור הזה
בלתי נלאה והפעם כבר הסתקרנתי מה דחוף באותו מטבע קרוגראנד מזהב ואפילו 1980.
שאלתי אותו ככה "תגיד מה הקטע שלך עם המטבע הזה בכלל. מה כל כך דחוף שאתה
מוכן לאכול לי את הראש וכעת גם לאחרים ולמה 1980 ולא שנה אחרת?"
הבחור
מסביר לי ככה "תראה הסיפור די פשוט. גיסי השאיל לנו את המטבע הזה וזה אבד.
זה הסיפור" עניתי לו "מה זאת אומרת השאיל לכם? למה להשאיל מטבע קרוגראנד
מזהב?" תראה זה היה עם תליון ואשתי הלכה עם זה ואין יותר. זה אבד לה ולא נעים
לנו ואני חייב לקנות מטבע ודחוף. תעשה לי טובה תנסה לארגן לי ואולי תיתן לי טלפון
של סוחר נוסף או סתם אספן שיש לו. אני ממש מודה לך ותודה"
הבנתי
שהבחור הזה לא ירפה והאמת שלא בא לי להתעסק איתו ובכל זאת נתתי לו טלפון של ידיד
שאני כמעט בטוח שיכול לעזור לו יותר ממני ולא בטוח לגבי השנה אבל הנה אני כבר נותן
לו טלפון נייד של הבחור הזה ואפילו את השם שלו. נקרא לו א. מ. כי לא בטוח שכדאי
ככה סתם לפרסם שם של מישהו מבלי שביקשתי את הסכמתו וזהו ירד לי מהראש עול קטן
וקרציה לא קטנה.
עבר
יום ואני מדבר עם עם א. מ. ושואל אותו מה נגמר עם הבחור שרצה קרוגראנד זהב 1980.
א.מ. מספר לי שאכן הבחור התקשר והמחיר סוכם ואז א.מ. עשה כמה בדיקות נוספות, כי
דווקא את השנה הזו אין לו, אבל אצל עמית נוסף הוא עשה החלפה ואירגן את המטבע
המבוקש קרוגראנד 1980. מאמץ ועוד מאמץ ובסוף יש מטבע. א.מ. ידידי האמיץ והיקר והוא
אכן כזה וגם איש הגון ומאד ממוקד וגם בחור עשר וגם מוכשר וזה בנוסף להיותו ישר כמו
סרגל וחרוץ מאד, מטלפן לאיש שלנו לבשר שיש מטבע בדיוק כמו שביקש ואין צורך יותר
בלחץ ואי נעימות מהגיס שהלווה והאשה שאיבדה. תמיד האשה אשמה ולכן מאחורי כל אהבל
עומדת אשה שמאבדת.
בקיצור
היינו בשיחה שניהל א.מ. עם עלם החמודות שאשתו איבדה את המטבע וכעת אחרי מאמצים יש
לנו עבורו מטבע נהדר וככה לא יהיו אי נעימויות עם הגיס שלו שהשאיל להם תיליון
בנסיבות עלומות. אז כשהטלפון צילצל והשיחה החלה בזה שיש לנו את המטבע אמר החמוד
שהוא צריך לברר עם אשתו והוא תיכף חוזר לסדר את הנושא. מה לדעתכם קרה בסוף? היה
תכלס? אתם צילצלתם? ככה גם החמוד שלנו. סוף הסיפור אבל לא בדיוק. כשסיפר לי את
סיום הסיפור אמרתי לא.מ שהבחור המתוק הזה ניהל משא ומתן שלא בתום לב וכנראה שהיה
שם משהו אחר וכרגע אנחנו לא יודעים מה זה ולא בטוח שכדאי לטרוח כי מי שנוגע בחרא
בסוף מסריח בעצמו. לעניות דעתי, ניהול משא ומתן שלא בתום לב הוא סוג של אונאת
דברים ומי שעושה זאת שיבלע מטבע משוקולד מקולקל.
כמעט לכל אספן יש סיפור איך הוא התחיל לאסוף ומה היה המטבע הראשון שהניע את כל סיפור האספנות. תמיד אנשים יזכרו משהו מכונן שהביא להתפרצות התופעה וכל השאר היסטוריה. לי אין סיפור כזה עם מטבעות ולא זוכר שהיה לי אוסף על אמת ובכל זאת גם לי יש קטע על מעט מאיסוף הבולים שלי כילד ואדון גולדמן השכן שלנו. נשאיר את זה לפעם אחרת. אתמול שמעתי מתומס איך הוא התחיל לאסוף מטבעות וזה קרה כשהיה ילד בן חמש. יום אחד תומס וחבר שיחקו בחצר ליד עץ. זה היה בפולניה והילדים רצו לחפור באדמה ולפתע נתקלו בקופסא ממתכת. תומס לקח הקופסא ופתח והנה יש שם מטבעות מפעם ואפילו מזהב. הוא רץ הביתה והראה לאביו וזה היה נסער ומיד לקח הילד והסביר לו שזה לא שלו וחייבים להחזיר לאנשים ששם נמצא המטמון. בעלי הבית היו מופתעים ונתנו לתומס מטבע אחד מזהב וככה התחיל האוסף של תומס מאותו מטבע זהב רוסי שהיה שם עם עוד חברים באותה קופסה. מה אתם יודעים על הטמנת מטבעות ודברי ערך באדמה? שמעתם על תופעה הקרויה גננים של חצות?
יליד 1920 קרינקי פולין. עבר הכשרה בקיבוץ חרדי בטיקטין בנגרות וליטוש יהלומים. עלה לארץ ישראל בשנות השלושים המאוחרות וגר בתל אביב. החל בתחום ליטוש היהלומים ובהמשך פתח קיוסק בבן יהודה 149. התחתן עם דבורה דובינסקי ועברו לירושלים בשנת 1945. הורים ל5 ילדים. נפטר בשנת 1962.
חיים קסטלנובו אוסף כל מיני דברים אבל לא זו הסיבה לשורות הבאות.
חיים ואני מכירים לא מעט והאמת שלא ידעתי עליו כמעט דבר. ידעתי שנולד באיטליה כי השם שלו קצת הרבה איטלקי וזהו זה. כן ידעתי שהוא תל אביבי וזהו זה. באופן בלתי צפוי התברר לי שחיים כתב ממש לאחרונה , ספר על מזרקות רומא ובו הוא מתעד למעלה מ-200 מזרקות ברומא העיר בה נולד בשנת 1937.
משפחתו עולה לארץ בשנת 1945 ויום אחד יש סיכוי שנקרא גם על זה ועל עוד דברים כמו בית המסחר שלו לברגים שפעם היה בתל אביב והיום בראש העין. אומרים שלכל אספן חסר בורג.
חיים קסטלנובו כתב ספר על מזרקות רומא 2014 Fontane di Roma
המזרקה בכיכר הפנתאון fontana di Piazza della Rotonda
זלמן בן-יעקב (ינקלביץ' או יענקלביץ'; 1897 - 2 במרץ 1959) היה חבר כנסת מטעם אגודת ישראל בכנסת השנייה והכנסת השלישית. בבחירות לכנסת השנייה הוצב במקום הרביעי ברשימה. נולד בשנת 1897 בעיירה שייראדז, במחוז לודז' שבפולין. היה ממייסדי "אגודת ישראל" בפולין, עלה לארץ ישראל בעלייה החמישית בשנת 1935. התגורר בשכונת זיכרון מאיר בבני ברק.
יעקב ינקלביץ' ותמונת סבו זלמן בן-יעקב (ינקלביץ' או יענקלביץ')
בן יעקב עסק בחינוך. הוא ניהל את מוסדות "סיני" בתל אביב ו"תורת אמת" בחיפה ומאוחר יותר מונה למפקח ראשי של החינוך העצמאי. היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל, כיהן מטעם הסיעה המאוחדת (סיעת חזית דתית תורתית, אגודת ישראל - פועלי אגודת ישראל) כחבר כנסת מ-24 ביוני 1953 ועד פטירתו ב-2 במרץ 1959. חתנו הוא ראש עיריית בני ברק לשעבר, משה אירנשטיין. לאחר פטירתו קראה עיריית בני ברק רחוב על שמו בסמוך לשיכון ויז'ניץ בעיר. ויקיפדיה
דני הגיע לחנות ואמר שכדאי ללכת לאכול כי כבר צהריים וכל הדרך מבית שמש הוא חושב על האוכל ואם נדחה את זה אז זה לא טוב ואני מסכים איתו אבל עופר אמר שעוד 20 דקות הוא מגיע ונלך ביחד אז בסדר וגם סמיר אמר שבסדר אז יאללה בסדר וחיכינו והנה כבר אנחנו 4 סועדים ושולחן לארבעה זה אידיאלי כי כל אחד והרגל שלו.
נעים על המדרכה בבן יהודה 20 ואפילו בקוקיצה שמנהלים המקום בתיקתוק זריז כי מירית גם חמודה וגם יעילה ואדיבה וצחקנית וכל אחד קיבל את מה שקיבל וגם מים רגילים וגם בירה שחורה דיאט אבל בקוקיצה אין בירה שחורה דיאט, אז בירה שחורה רגילה וכשאוכלים אז המתח יורד ואחרי רבע שעה יש התחלה של שקט הנובע מסיפוק צורך קיומי. הדוד שלי ולדק תמיד אמר לי לאכול, כי כשאוכלים לא מדברים. אנשים שבעים לא חושבים על מלחמה עד לרעב הבא. עולם רגוע זה עולם שבע ומרוקן מינית ומי שחושב אחרת זה בסדר, ואז התחילה הפוליטיקה.
בוליטיקה וכבוד למיגזר וגם לחרדים
דני אמר בקול שקט אבל כולם שמעו שאין לנו מושג איזה שחיתות וליכלוך הולך אצלנו במדינה, ועופר אמר שנכון מאד וכמו תמיד זה רק קצה הקרחון ואולמרט לא יעיד כי ככה רק יסתבך, אבל בעצם הכל פה מלוכלך ובכל מקום יש שוחד, ואני שומע הכל אבל הקציצות בשר עוף ממש בסדר ויחד עם הזייתים שבפנים והתוספות של הירקות המאודים, הכל נראה בסדר וסמיר אומר שכולם דופקים את הערבים ואני תמיד אומר שנכון ושהמיגזר הכי דפוק זה המיגזר עם הכבוד אבל גם החרדים מסכנים וזה שהפוליטיקאים שלהם מטריפים, ואפילו שמנים מנחת זה סרט אחר. כן הערבים והחרדים באותו מקום כמעט, למרות שכפר ערה לא מפריעים לאיש בבני ברק עם המואזין בשבת בכלל. ואז זה הגיע.
דני אמר משהו עם ברק וכספים ולונדון ודורון כהן וערפאת ומזוודות ועופר שלח עם העין ובכלל כזה סלט שהסלט שנתנו לי בקוקיצה נתקע לי בגרון והחסה לא חסה ובטוח שנדבקה לי ככה בשן ואני תיכף בקריזה ואז עופר מוסיף שאיך זה ייתכן שברק שהיה שנים הרבה סוג של משרת ציבור יושב על מיליונים ולא בשקלים ורק עניני שוחד ושלמונים יסבירו זאת ויום אחד זה יתגלה כי הכל מתגלה, רק תלוי למי ומתי. ועובדה שפואד שמן ולא סתם.
מסוגלות נפשית לשוחד או לירות בראש ולראות את הלבן בעיניים
זהו האוכל נתקע לי למרות שנתנו לי בדיוק מה שרציתי ודני אומר שהאוכל בקוקיצה ממש בסדר וארבעה אנשים בקצת יותר מ 200 ש"ח זה בסדר גמור והוא לא נוגע בבשר אבל לדקור את ברק בבשר החי זה בסדר ואז הבאתי להם משפט שאפילו אני הייתי מופתע מעצמי אבל זה רק שלי ואולי שמעתי את זה בחלום בלילה וככה טענתי "לאהוד ברק אין מסוגלות נפשית לקחת שוחד לעצמו. הוא ירצח מישהו עם אקדח ואפילו יראה לו את הלבן של העיניים אבל שוחד תשכחו מזה. זו המחלקה של אחד אחר עם שם כזה שהמסוגלות הנפשית היחידה שלו היא לתת ולקבל שוחד כי ככה זה אצלו וכעת זה נחשף קבל עם ושולה בחצר. האהוד ההוא עשה זאת כל השנים ומטומטמים פה בחרו בו ואפילו יש דבילים החוזרים ואומרים שהיה ראש ממשלה טוב ועוד זיוני שכל לגבי יכולותיו. אנשים בישראל פשוט מפגרים והשופטים לכאורה פחדנים ובלי חוט שידרה וחסרי אומץ חוץ מהרוזן ההוא שלא עשה חשבון. כל ההיסטוריה של אהוד הגבוה רצופה משפטים ושלמונים לכאורה ובכולם יצא קב ונקי וכל האחרים נכנסו וישבו ואתם תגידו שברק לוקח שוחד? איפה כל אותם שנתנו לו את השוחד. שוחד זה חבל עם שני קצוות לפחות ויש לעיתים פיצול במארג החבלים. ברק לא מסוגל לקחת שוחד תפנימו זאת וזו דעתי וזהו." כל הפה התיבש לי כאילו אני חייב משהו למישהו ולהרגיז אותי זה לא קשה.
דופקים את הערבים והחרדים ויש גם כוסית קטנה
סמיר אמר שנכון וגם שכולם דופקים את הערבים והאוכל בסדר הפעם, ואיפה הכוסית וודקה שלו שתמיד הוא מקבל. אז עופר שאל אותי מאיפה לי ההערכה שברק כזה טהור והאם אני מכיר אותו אישית. אמרתי שאני לא מכיר את ברק ולא את הוריו ולא את אחיו ובכלל מעולם לא ניפגשנו באופן אישי למרות שגם לנו יש משפחה במשמר השרון וגם הם אנשים טובים ואפילו חיילים טובים לפחות כמו ברק וככה אני חושב ומעריך ואם אני טועה אז חבל. הבעיה של ברק היא אחרת ותמיד נוכל לבקש ממנו להיות בתפקיד מסוים או על תקן יועץ ממש כמו הנרי קיסינג'ר.
אז האוכל כבר מתעכל ואיש כבר לא רעב וכל אחד נשאר בעמדותיו ודני נשאר שמאל חזק ועופר ימין וכנראה גם חזק למרות שהצבעתו לא מובטחת לאיש ואפילו לא לאמסלם מהפעם הקודמת ואני עם מרצ ולא יצליחו להזיז אותי גם עם מפלגה חדשה של ברק ורק סמיר אומר שדופקים את הערבים אבל מה זה הקטע עם המסוגלות הנפשית ואז הסברתי מאיפה כל הדבר הזה התחיל ולא קשור בכלל לפוליטיקה.
"מעגל הקוביות" צילם (מהמסך בסלון)... שאול דישי .(C). לא רחוק מנתב"ג 2014.
צ'רלי שעבד במכון התקנים
צרלי ז"ל ששמו המקורי היה ראובן אלון ומקודם דומברובסקי החל דרכו אחרי צבא בשוק העבודה. הוא מצא עבודה במכון התקנים. היה לו לו ידע בחשמל ולכן מצא עבודה כבודק זוטר באחת המחלקות הנותנות אישורים. העבודה הייתה בסדר לדבריו עד שיום אחד הבין שמבקשים ממנו משהו מוזר אבל מאד ברור. ביקשו ממנו לאשר משהו ובתמורה יקבל תמורה בעד האגרה. לכאורה משהו פשוט אבל תפנימו שזו הייתה נקודת השבר בחייו. הוא לא עשה זאת וכל הסיפור הזה התפתח ללחץ אחד גדול שגרם לו לקריסה נפשית ולפני כן התפטר מהעבודה. ככה גם אמר לו הרופא המטפל אחרי ששמע וטיפל בו. צ'רלי הפך לבחור שעבד וחי ברחוב (היה לו בית שהשאירו לו הוריו) וידע להסתדר עם המון טיפוסים. הוא יצא לבחוץ וגם חילפן במטבע חוץ בשוק הפולני ובכיכר אתרים כשהדבר היה מחוץ לחוק וגם סחר במטבעות ודברי אספנות ובעצם בכל דבר על מנת לחיות ולהתקיים. לדעתי צ'רלי היה גאון ואלה שלא חושבים ככה גם בחרו פעם באולמרט אז דעתם לא ממש חשובה ונחשבת. צ'רלי היה סוציאל דמוקראט ותמיד הצביע למפלגת העבודה. כשחלה בסוכרת מצבו הוחמר ותמיד הסביר לי איך הוא לא היה מסוגל לקחת שוחד ואיך הדבר הזה בעצם שבר אותו והוציא אותו מחיים נורמטיבים.
ראובן אלון דומברובסקי -צ'רלי ברחוב אלנבי וגם אורות הכרך
בארי סנפירי הזמין אותנו ביום העצמאות לביתן הסליקים במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל ביפו. זה ממש צמוד למתחם התחנה המשופץ והרדום. עתידו של המוזיאון לא ברור בשל עבודות הרכבת הקלה. המוזיאון הזה קצת דורך במקום מלבד ביתן הרמטכ"לים ושרי הבטחון המציג מזכרות ומתנות אבל היום לא ניגע בו ובמדליות והעיטורים שבו ורק על הסליקים. פעם בארי ואחיותיו עופרה ונגה סנפירי היו שכנים שלנו וגרו ברחוב יחזקאל צמוד לגן הנביאים. אחותי הבכורה דבורה זוכרת את נגה מחוג ריקודי העם וטיולי החברה להגנת הטבע. גם היום הן שומרות קשר ותמיד טוב לשמור קשר ולא רק בחיל הקשר.
ידעתי שמשפחת סנפירי קשורה לברל כצנלסון מצד האם יעל. בארי קרוי על שמו. גם יצחק קצנלסון המחנך והמשורר שנרצח בשואה והיה בארץ וקנה מגרש בשכונת תל נורדוי קשור למשפחה. לימים למדתי על אביהם איסר סנפירי 1912-1997 שהיה בהגנה וממקימי תע"ש. בארי סקר בפנינו את עבודותיו של אביו המוצגות במקום לצד מוצגים אחרים. בארי סיפר על אביו שהגיע כילד ולמד רק שתי כיתות בבית חינוך ונשאר בארץ ללא משפחה.
ראינו את "הגמד" שהיה מיכלית להובלת אמל"ח של 2.5 טון. גם בלוני החמצן והגז שימשו סליק לרובים ונשק. כל אותם סליקים המשיכו לתפקד כרגיל ורובם לא התגלו. גם כשהקימו את הביתן במוזיאון לא תמיד הצליחו להבין איפה הקטע וכיצד העסק עובד ואיסר באמצעות השירטוטים הסביר. יש ימים בהם נדמה לי שמדינת ישראל כולה, היא סליק אחד המצליח לחיות בסביבה קשה.
בארי ונגה ליד הגמד.
"אחד הסליקים המוצלחים שיצר סנפירי, זכה לשם "הגמד" בשל גודלו: הוא היה מיכל דלק שנפתח בצורה נסתרת כך שניתן להסליק בתוכו 2.5 טון של כל סוגי הנשק. המיכל היה מורכב על משאית והיה ניתן להובלה בכל חלקי הארץ, מבלי שיתגלה על ידי הבריטים. מאוחר יותר נעשה בסליק שימוש בדרך להר הצופים בירושלים בזמן החלפת המשמרות. לימים, לאחר הקמת מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל בו הוצג הסליק לקהל, התברר כי איש אינו יודע איך לפתוח את "הגמד", וסנפירי הסביר זאת בעזרת שרטוטיו."
אבי משה סגל מגלה סודות שמותר כבר לספר אחרי 70 שנה פלוס. אם בא לכם לקבל נגיעות של שירותי הבטחון שלנו, טרם הקמת המדינה ועד לא מזמן, זה הסיור. משקפי שמש להסוואה לא חובה. מסע בזמן עם אבי משה סגל האנרגטי והשולט בחומר שווה את השטר הצהבהב עם לאה גולדברג והאיילות שתשלמו. קול חזק ברור ונחוש ואין צורך בהגברה. יש הדגמות בשטח, ספרים, צילומים, אקטואליה עם קונספירציות וגם נגיעות בעניני נפש, קשרים וסודות של מפעיל וסוכן ואפילו פנסיה ותנאים לפרישה. לא זוכר שדיברנו על סקס ומדליות מתכת של המוסד והשב"כ וברור שיש כאלה. שיתוף החניכים תמיד מועיל וזה כלל ראשוני בהדרכה להמונים. סגל האדמדם מפרגן בגדול לאנשי הימין ונותן להם קרדיט מלא וסיפור השתלבותם במנגנון הממלכתי לא בא בקלות. תזכו לגעת ולהיזכר בשמות של עמיחי פאגלין, איסר הראל, יצחק שמיר, אלי כהן, מייק הררי, מאיר עמית, עקיבא כהן, שאלתיאל בן יאיר, יעקב חרותי, דוד שומרון, השר פנקס, עמוס קינן, סילביה רפאל, מוטי כפיר, יצחק אלמוג, אברהם גמר, אהרון מזרחי וזוגתו מריון ובטוח שהיו עוד. בדיבורים סבבנו בכל הארץ והעולם. הגענו לרחוב שגדלתי סוקולוב 26 וגם למחנה גלילות וראש העין וכפר קאסם מחוץ לתחום אולם פרנקפורט וגרמניה כן אבל הפעם בלי אייכמן בכלל. באמצע רוטשילד הגענו לפרק נטול סודות בכלל עם בית צים שנשרף והקטע המיתולוגי עם "בצים שורף" ומוקדנית מכבי אש שהמליצה על טיפול בעזרת טאלק לביצים של המודיע הראשון ובקרוב אבי משה סגל עושה ארוע הוקרה עם טייסי החילוץ וצ'יטה והקוקו גם. התחלנו ברחוב השפלה 1 עם רישלום (רישום ותשלום וכל הזכויות שמורות ליגאל חסקין) ומיד סיפור מנהרת בית הדר והפיצוץ הטרגי וגמרנו כעבור פחות משלוש שעות ברחוב אלנבי 79 פינת מזא"ה עם יין קיסריה ברחוב עצמו וברור שיש קשר. פעם הנהלת בית הספר להכשרת לוחמים חשאיים של יחידת קיסריה והיום פיצריה כשרה צנועה ונהדרת. החיים של כולנו מורכבים מאהבה, כוח, אינטריגות ואוכל. הסדר לא חשוב.
רחוב השפלה מול משרדי החברה להגנת הטבע
וגם המשרד של יועץ המס הראשון של אבא והמונית
וגם של החנות דוד שרגורודסקי
היום הוסטל אברהם
ופעם מרכזיה של משרד התקשורת ובזק עם חוטים וטלפונים
ובטוח שמישהו האזין למישהו
גג מיוחד נפתח לסוכה כשרה
וגם שגרירות רוסיה שמישהו ניסה לפוצץ ומעניין למה.
בית לוין בשדרות רוטשילד
דלת תמימה במרכז תל אביב אלנבי 79 פינת מזא"ה 2
ופה בקומה ג היה בית הספר להכשרת לוחמים חשאיים של יחידת קיסריה.
"בית דוד" אדריכל יהושוע צבי טבצ'ניק
בית המכס ברחוב הרכבת. עדיף מקום בילוי על מוזיאון משמים וקודר
נסענו במכונית הישנה עם 416,572 ק"מ ושמענו ברקע שיר נהדר והאקוסטיקה בטויוטה שלי ממש טובה. מינה שאלה משהו לגבי הזמרת ואני השבתי וככה צצה לה שיחת טלפון מפעם לחנות וברור שזה קשור למדליה ואפילו מכסף.
מישהי עם חותמת קול די מיוחדת צלצלה וברור שידעתי מי הדוברת, למרות שהיא לא הציגה עצמה. קוראים לזה עפ"ק שזה בצה"לית זיהוי על פי קול. פעם זיהוי על פי קול היה נחשב למשהו די cool במקומות מסוימים וגם יצחק אבינו מהתורה הקדושה היה קשור לקטע כזה עם הידיים של עשיו והקול של יענקל'ה. יצא לכם לדבר עם מישהו מוכר בטלפון מבלי שהזדהה? שמעתם על אברהם יוסף מנהריה? אלוף העולם בזיהוי קולות של בני דודים מסוריה רבתי כולל רוסים דוברי ערבית. אז הדוברת מהצד השני שאלה אותי לגבי מדליה מאד מסוימת ואפילו תיארה את שרואים בה וזו מדליה מאד תיאטרלית תרתי משמע. ברור גם שיש לה קשר מאד מאד ישיר למדליה. עניתי את שרצתה לדעת ובדרך כלל אנשים רוצים לדעת כמה זה שווה. שמעתי בקולה את האכזבה וכעת אני יכול להדביק למבט גם לחלוחית קלה.
בקול של כולנו ניתן למצוא הכל.
אילנה רובינא לך איתה. צילם אלון מליס
הבימה מדליה ממלכתית, תשל"ח 1978 תיאטרון "הבימה" נוסד ב 1918 במוסקבה, בימי המהפכה הרוסית, ע"י חבורת צעירים יהודים שוחרי עברית. ראשוני הבימה קבעו בסעיף הראשון של תקנון התיאטרון: "האגודה מתארגנת כדי להמשיך בארץ ישראל את קיומו של התיאטרון הבימה". משגבר הלחץ נגד השימוש בשפה העברית בברית המועצות, עזבה הלהקה את מוסקבה למסע הצגות באירופה ובארה"ב, וב 1928 הגיעה לארץ ישראל. בשנת 1945 נחנך חגיגית בתל אביב בית הבימה, וב 1958 במלאת ארבעים שנה ליסוד "הבימה" במוסקבה העניק לה שר החינוך והתרבות, לפי החלטת הממשלה, את התואר "תיאטרון לאומי".
היום היה אצלי יהודה מנתניה בפעם הראשונה. הוא מחפש מדליה של אלטלנה.
הוא ראה מדליה כזו אצל חבר שלא מוכן להיפרד ממנה והוא חייב להביא מדליה כזו לאשתו האהובה. אביה מנחם קובני ומשפחתה מעין התכלת אהדו את האצ"ל.
הסברתי לו שאת המדליה הזו אין לי במלאי והיא לא מדליה זמינה ולעת הזו הוא מקבל ממני מדליה של מנחם בגין כפרס תנחומים.
לא התאפקתי ושאלתי את יהודה למה אתה רוצה להביא לאשתך דווקא את המדליה הזו? הרי בנות לא אוספות מדליות בכלל. "לא הבנת קובי. קוראים לה אלטלנה".
תחת אש - יפתח והדגל יפתח עלה על "אלטלנה" בכפר ויתקין ביום 22.6.48 כקשר והוצב בחדרו של רב החובל, בו שהה מנחם בגין. עם הפגזת "אלטלנה" מול חוף תל-אביב היה בין האחרונים שקפצו מהאניה לים. בהגיעו לקרבת החוף, הסיט מבטו לאחור אל האניה ועיניו קלטו את הדגל המתנוסס על התורן, יפתח שחה חזרה אל האניה ביודעו את כמות התחמושת אשר בבטן האניה העולה בלהבות, ועלולה להתפוצץ בכל רגע. יפתח הוריד את הדגל, קשרו לגופו ושחה תחת אש חזרה לחוף. יפתח התגייס לצה"ל ב- 15.7.48 יחד עם כל אנשי האצ"ל. דגל אלטלנה ניצל ע"י יפתח שטיין 22.6.48 אלטלנה מדליה צבעונית. רק כך הופק ע"י שולמית שטיין צילם ועיבד אליעזר מורב
יהודה מנתניה אוחז במדליה של מנחם בגין פני המדליה פורטרט של מנחם בגין.
בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "מפקד הארגון הצבאי הלאומי, ראש ממשלת ישראל".
מימין לפורטרט, ציטוט מדבריו "אחרי מותי אני מקוה שאזכר, מעל לכל, כמי שמנע מלחמת אחים" וחתימתו בעברית ובאנגלית.
