יום שלישי, 18 בספטמבר 2018

אורי אבנרי האחד והמיוחד / כתב יוסי שחם מושב נטעים

August 24   2018

אורי אבנרי הלך לעולמו שבע ימים ומעשים, משפט שגור מרופט ובלוי, אבל האיש הזה היה באמת מיוחד משהו אחר ומאד מאד מיוחד.
בילדותי בקבוצת שילר של שנות ה50 המוקדמות, אצלנו באווירה המפא"יניקית הזחוחה והצודקת תמיד, הוא ועיתונו העולם הזה הצטיירו כמין דמון שבא לקעקע את העולם המסודר, המהוגן והמשעמם בו גדלנו.
בחדר הקריאה, כן היה מוסד כזה, יכולת לעיין כמובן ב"דבר" שהיה אורים ותומים של המידע בעולם המפלגתי וההסתדרותי בו גדלנו. אליו נוספו צאצאיו, על המשמר, דבר השבוע, הפועל הצעיר, למרחב ועוד אחדים מבני המשפחה המורחבת.
העולם הזה, אלוהים ישמור, היה מתגנב מפעם לפעם, באיזו דרך מיסתורית וכמובן נקרא בשקיקה ראשית מהשער האחורי המחורמן ואח"כ הגענו גם לשער הקדמי ולסיסמא " ללא מורא וללא משוא פנים".
זכורים לי גליונות ספורים "חושיסטאן" על שלטונו האבסולוטי של אבא חושי בחיפה, גליון שהוקדש לשורת המתנדבים ומשפט קסטנר, פרשת בן ברקה ועוד ועוד.
כמובן שקראנו את ספריו של אורי אבנרי: "בשדות פלשת" ו "הצד השני של המטבע" שתיארו באופן פלסטי את מאורעות מלחמת השחרור על האורות והצללים שבה.
ידוע היה לנו שרותו ההרואי בפלוגת שועלי שמשון של גבעתי, גם את המנון היחידה כתב, אותו השמיעה שושנה דמארי:
ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר
ובוקע השיר מהלב,
והשכיל בדרכם מרקד ומזמר,
זה השביל המוביל אל אויב.
צילם הלל שנקר‎.‎

בתקופת מלחמת השיחרור ב 1948, אנו הילדים, עסקנו בכמה דברים חשובים, ראשית, איסוף כדורים, רסיסים ותרמילים וכל המרבה, הרי זה משובח ובנוסף התעניינות ב"סלבס" של אז והראשון בהם היה הפלמ"ח ובמקום השני המכובד, פלוגת שועלי שמשון של חטיבת גבעתי.
עוד בזמן המלחמה, באחת ההפוגות נערך בגבעת ברנר בה למדתי, כנס מפקדים של הפלמ"ח, הלכנו לראות ולהתחכך בגבורים. הייתה זו הפעם הראשונה שראינו דרגות בצה"ל, לא זהינו את הדרגות הכל היה חדש חדש.
באותה הפוגה שניה, ביוני 48, ערכה חטיבת גבעתי, שמרבית חיליה היו מאזור הדרום, מצעד צבאי במגרש מכבי ברחובות, כל ה"גדוילים" נכחו בן גוריון, הרמטכ"ל יעקב דורי, שמעון אבידן מפקד גבעתי ועוד ועוד קודקודים שונים במדים ובלא מדים.
החיילים צעדו בסך, פעם ראשונה ראינו מדים, על הראש, או כובע פלדה בריטי בצורת צלחת או כובע ה"היטלמכר" שנתרם לצה"ל על ידי נדבן מאמריקה, פעם ראשונה ראינו זחל"מים ונשק כבד אחר.
גולת הכותרת של המצעד, מחלקת הפרשים של גבעתי ופלוגת "שועלי שמשון" על הג'יפים וכמו שנאמר בשיר, ארבעה ארבעה על כל ג'יפ מקדימה מקלע מ.ג. 42 או בכינויו שפנדאו והלוחמים אחד אחד, מזוקנים, עזי מבט, מכירים בייחודם והצטינותם בקרבות העזים סביב נגבה, גבעה 113, עיבדיס וחוליקאת. אני מתאר לעצמי שאחד מהם היה אורי אבנרי, או שאולי הוא היה עסוק באיזו פעולה "התנדבותית" מיוחדת, כפי שהיטיב לתאר בספרו "הצד השני של המטבע".
זו היתה מלחמת 1948 ועתה אנו חוזרים לשנות ה50 אורי אבנרי ו"העולם הזה" תוקעים אצבע בעין, פעם אחר פעם לממשלה ולשרותי הבטחון, השלטון מחליט להוריד כפפות ולהשיב מכה תחת מכה, אורי אבנרי מותקף ומוכה, יותר מפם אחת וכל זה לא עוזר הוא ממשיך לפרסם ולהטריד, מחליטים על טקטיקה אחרת.
הייתי חובב כדורגל והלכתי למשחקים באצטדיון הלאומי ברמת גן, צעקתי עם כולם "אל אל ישראל" וחזרתי הביתה, לרוב מאוכזב.
באחד המשחקים חידוש, אנשים עברו בקהל וחילקו בחינם מגזין חדש, עתון שמנמן, עם שער צבעוני על נייר כרומו "רימון" שמו, מסתבר שהיה זה נסיון כושל לתת פייט לעולם הזה ולהשיב למפא"י ומנהיגיה את כבודם הגזול.
עורך העתון היה חזי לופבן שהתחנך כנער בקיבוצי קבוצת שילר, היה זה מינוי קולע כי אביו יצחק לופבן היה מעורכי בטאון מפא"י הפועל הצעיר.
האבנטורה הזו כשלה, והעתון המפונפן נסגר אחרי כמה חודשים, והעולם הזה עלה ופרח ותפס לו מקום של כבוד בעולם העתונות. היה ברור לכל כי אם אתה רוצה באמת לדעת מה קורה קרא את העולם הזה. כל היתר דבר למרחב, על המשמר, חרות, הצופה וכל הגברדיה הלועזית בשליטת מפא", היו לכל היותר מקור לאיפורמציה המאד מאד חשובה, של מי מת, מי נולד ומי התחתן.
במאמר מוסגר אזכיר שעתון הפועל הצעיר גווע וניסגר, נותר דפוס הפועל הצעיר ברחוב הרכבת, יצא לי לבצע שם עבודות דפוס, המקום היה בית קברות, ציוד מיושן, עובדים כבויים ואוירת חיסול, גם המנהל הצעיר שלקחו כדי לאושש את הבר מינן, לא עזר והיו שמועות שלקראת הסגירה בוצע שם "עוקץ" כלכלי והפועל הצעיר גווע ומת, אללה ירחמו!
היה זה כנראה "מהפך" שהקדים בכמה שנים את ה"מהפך" של 1977.
בתחילת שנות ה60 הגעתי לתל אביב ומאז במשך הרבה שנים, ליווה אותי העולם הזה מדי שבוע בשבוע, עם עוד רבים הייתי עומד מדי יום ד' בערב ליד כסית ברחוב דיזינגוף ומחכה לגליונות החדשים של העתון שיצאו טריים וחמים מ"התנור"
הכותרות המשיכו להיות סנסציוניות, פוליטיקה , שלטון החושך של שרותי הבטחון, וגם נושאים בעלי חשיבות לאומית כגון "שמוליק קראוס החטיף כמה זצים לג'וזי כץ", אשתו.

אורי אבנרי תמונות מספרות. חיבר אביהו בר

אורי אבנרי המשיך להיות אישיות מרכזית בתקשורת ואז החליט ללכת לפוליטיקה ואני מפא"יניק שכמוני הצבעתי עבורו ובבחירות הבאות סייעתי להכניס גם את שלום כהן לכנסת.
ממש לא זכורה לי פעילותו שם, המצב הפוליטי הסתכם בבחירות מדי 4 שנים והשאלה היחידה היתה, האם מפא"י תזכה ב40 או 45 מנדטים, עולמנו היה מסודר וברור.
העולם הזה היה תמיד בפוקוס פעם פוצצו את המערכת, פעם החטיפו כהוגן לאורי אבנרי אך הוא התמיד בשלו "ללא מורא וללא משוא פנים".

בברכה אורי אבנרי עורך ראשי

אבל העולם סביבנו הלך והשתנה, מלחמת יום הכיפורים מוטטה את הדומיננטיות של מפא"י או מפלגת העבודה או המחנה הציוני בקיצור השמאל. אורי אבנרי נשאר קול ברור וצלול שיזם והצטרף לכל הפגנה, מחאה, מנשר או כל דבר אחר, שקרא לצאת מהשטחים ולהשאיר את הפלשתינאים עצמאיים לגורלם. מאמריו היו ברורים וחדים, אך הוא היה די בודד, גם התפתחות התקשורת האלקטרונית, יתרה את העיתונות המודפסת וכך הלך ודעך העולם הזה, עד לסגירתו הסופית.
אורי אבנרי הקשיש המשיך בהתמדה להשמיע את קולו והיה זה קול ברור צלול וחד האיש נשאר כך עד ימיו האחרונים, הלך מעמנו איש יחיד ומיוחד,
כמו שכתב נתן יונתן "איפוא ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

כתב יוסף שחם

אורי אבנרי 1923-2018 צילם הלל שנקר

אבנרי ורחל תל אביב 2006 צילם הלל שנקר


יום שלישי, 11 בספטמבר 2018

אל על הכי בבית ותודה לברוך דבורסקי


פעם היו סכינים ממתכת בטיסות אל על. 
"רוסים לא נותנים סכין במתנה כי אם תמורת משהו סמלי וזה מנהג מפעם". 
אני מכיר מנהג בו מניחים סכין וספר מתחת למזרון של תינוק זכר שרק נולד ונדמה לי שאני מסוגל להבין את המשמעות. 
יש אנשים שמערכת היחסים שלהם מוגדרת "על סכינים". 
משקיעים בבורסה מצטטים את המשפט "לא תופסים סכין שנופלת". 
את הסרט סכין במים של רומן פולנסקי צילם ירזי ליפמן (יורק) Jerzy Lipman קרוב משפחה שלנו. 
יש מדליה ישראלית למטוס הקרב הראשון של ישראל בשם מטוס סכין AVIA S-199. 
פעם כשנפלנו וקיבלנו מכה אז אמא שמה סכין ולחצה שלא תצא בלוטה. 
אני גם זוכר את האיש שקרא "שלייפ סכינים" והיה לו מכשיר על אופן שחידד סכינים והיו גם גיצים. 
הכי עדיף לקנות אבטיח על הסכין. 
אספנות של סכינים עושה לי צמרמורת.

סכין מתכת עם הכיתוב עברית אנגלית אל על

אלעל elal


יום רביעי, 18 ביולי 2018

הגברת עם הבולדוג הצרפתי

July 15    2018

יש עיסקאות שאתה לא שוכח לעולם. לא תמיד זה בגלל הכסף שהרווחת מאותה עיסקה כי אם הפרטים והאווירה שהיו שם. כסף בא וכסף הולך אבל הסיפורים נשארים בזכרון כי היו שם כמה ארועים בלתי מחיקים. זה בדיוק הסיפור מפעם עם בולדוג צרפתי שחור וגברת שותקת משכונת רחביה. ברור שהיו גם מטבעות.
יום אחד קיבלתי טלפון ממישהו בכיר וגם ותיק בתחומנו והנוסח היה משהו בסגנון הבא. "צור קשר עם הגברת בבקשה ותן לה יחס מיוחד. כעת הכל בידיים שלך".
יש מצבים שהמושג נעשה ונשמע, מאד ברור וכל שאלה מיותרת. לא בטוח שהמילה שליחות היא הנכונה, אבל משהו פנימי ממצב אותך להיכון מתוח. יצרתי קשר עם גברת לא צעירה והקידומת 02 כלומר זה אזור חיוג ולא הגיל. מהצד השני נשמעה אישה לא צעירה עם קוד דיבור ממוקד וקצר "יש לי מטבעות זהב מהולנד. יש הרבה וכולם זהים. תגיע מחר בבוקר לבנק לאומי ברחוב רמב"ן בירושלים." ככה בערך התנהלה השיחה וכבר אמרנו נעשה ונשמע. אני לא מסוגל להתמקד בשנה אבל אם תרצו ניתן לנסות ולשחזור. מזה שנים רבין מהווה נקודת ציון. האם זה היה לפני או אחרי? לא זוכר.
על הבוקר יצאתי מוקדם מהבועה של אזור המרכז ואני בדרכי לעיר הבירה. אני אמור להגיע מוקדם לסניף בנק לאומי ברחוב רמב"ן 21. הדבר היחידי שאני מכיר באופן אישי מהרחוב הזה היא אימו הטובה של נונק שגרה יותר למעלה ברחוב וליד טחנת הרוח שבמספר 8. הגעתי לשם ואני כבר מחנה את הרכב ומיד חש באווירה שונה. אויר הרים צלול וקריר והאבן הירושלמית מפקסת אותך לסביבה היוקרתית מפעם. אני כבר מצוי בתוך הסניף הקטן של בנק לאומי וברור שאני לא מזהה איש אבל ידעתי שלא אהיה לבד. היום אני יודע שהמבנה הזה קרוי בית בונם וזו פנינה אדריכלית בסגנון הבינלאומי אצלנו בארץ הקודש.
ירושלמים הם גזע שונה ואני מקווה שזה לא נשמע גזעני. מישהו הסביר לי פעם חצי בצחוק שהמצור במלחמת העצמאות השפיע על אלו שהיו שם והמחסור במים ואוכל עושה משהו לגוף ולנפש. אני מכיר שני אנשים שהיו שם כילדים ולדעתי יש באמירה הזו הרבה יותר ממשהו סתמי.
ידעתי שכולם שם בבנק ירושלמים. אני בטוח שהם כולם ידעו שאני לא ירושלמי ובטח לא כמו יהורם הגאון מרמת השרון. נכנסתי לבנק הצנוע והקטן והבטתי ימינה ושמאלה ועוד מבט המחפש משהו מוכר וראיתי מקום ישיבה נוח ללקוחות הבנק ושם חיכתה גברת מבוגרת ולידה כלב בולדוג צרפתי בצבע שחור ואפילו צייתן. ניגשתי לבולדוג החמוד והמעט עצובי ויש מצב שהרחנו אחד לשני וככה הכל התחיל. כלב ותינוק שוברים דיסטנס. הגברת שישבה שם בשקט ובבטחון הבינה שאני האיש מהמטבעות. אחרי שלום קצר ובלי התרגשויות מיוחדות היא הורתה לי לגשת לחדר הכספות של הבנק בקומת המרתף ולהמתין שם עד שיגיע האיש מטעמה שיסדיר הנושא. היא בעמדה שהדברים נעשים מעצמם והיא לא נכנסת לפרטים ולזוטות. סוג של צדקת שמלאכתה נעשית בידי אחרים והיא רק קובעת מדיניות על וכל השאר זה נלווים. לא חושב שהיו שם קרובי משפחה מהמעגל הקרוב כי אולי לא היו כאלה אבל בואו נרפה מהאישי למרות שמבחינתי זה הסיפור ולעזאזל הרווח והג'ובות.
מטבע זהב של וילהלמינה, מלכת הולנד

העיסקה הושלמה כלומר הכסף אצלה בחשבון הבנק והמטבעות כולם אצלי ותאמינו לי שמטבעות לא תופסים מקום אפילו אם זו כמות של מאה או מאאתיים כמו שאומרים אחינו בירושלים. אם העיסקה מענינת אתכם אז בגדול היה מדובר במטבעות הולנדים מזהב. כולם זהים כפי שאמרה הגברת וכולם של וילהלמינה, מלכת הולנד האהודה. 10 גולדן וקצת פחות מ-7 גרם למטבע. מטבעות שהמסחר בהם נע סביב מחיר הזהב ובמקומותינו אינם נדירים ובכל זאת כמות שכזו קשה לשכוח. פה בארצנו בדרך כלל רואים סוברינים אנגלים, פרנקים צרפתיים ואפילו בלגים. גם תורכיים הולך בסדר, פזה מכסיקני וגם סתם נשר כפול אמריקאי אבל כמות של הולנדים יותירו זיכרון. מה אתם יודעים לגבי הולנד ושואה ולמה תמיד חייבים להכניס שואה לכל דבר?
זכרתי את שמה של הגברת וליתר דיוק את שם משפחתה. הייתה לי השערה לא מבוססת והאמת שהתביישתי לשאול והיא גם לא הייתה בקטע של לדבר ואז גם הייתי כנראה צעיר ונחפז שמסיים מהר. בקיצור שנינו לא היינו בקטע של מי כבודו ודיבורים כפי שקורה לי בשנים האחרונות המעידות שאנחנו כבר בשליש השני אם לא למעלה מזה. אני זוכר מהזמנים שאבי שמואל היה בחנות וכמעט תמיד התפתחה שיחה עם הבאים לחנוק. הדיבור והכניסה לדושיח הם המפתח לעסקה עכשווית ואולי גם עתידית. זה נכון כנראה בכל העולם ואולי במרשתת זה אחרת אבל לא בטוח. אין כמו יחס אישי ודיבורים ולא אמרנו שמעבר לזה.
העסקה כאמור הושלמה ואני כבר בדרכי חזרה וירושלים מבחינתי זה בעיקר הדרך היורדת לים הגדול. חזרנו לחיים ברצועה הנושקת לחוף ושכחנו מהכל. מדי פעם נזכרתי באותה גברת ומשתי סיבות. בכל פעם שראיתי בולדוג צרפתי וככה גם לגבי מטבעות הולנדים.
אורי דרומי הנהדר כתב עליה באחרי מות. ד"ר יהודית שאלתיאל 1913 -2010, פסיכולוגית נאבקה למען שם בעלה האלוף דוד שאלתיאל

משמאל יהודית שאלתיאל ומימין תמר ילדתם המאומצת של דוד ויהודית שאלתיאל. 
מתוך הספר דוד שאלתיאל, ירושלים תש"ח. 
משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1981.

יום אחד לפני שנים בודדות הופיע אצלי בחנות מישהו שחי כעת באמריקה ובמקור הוא מפה. שם משפחתו זהה לשמה של הגברת. דיברנו ככה בקטנה ושאלתי אותו אם יש לו קשר משפחתי לאלוף דוד שאלתיאל מירושלים. הוא ענה בחיוב. רציתי להיות בטוח שאכן זו היא. שאלתי אותו שאלה אחת בלבד. כשהזכרתי את הבולדוג הצרפתי ראיתי את החיוך והעיניים הזורחות.

דוד שאלתיאל 1903 - 1969 
היה ממפקדי הש"י - שירות המודיעין של ארגון "ההגנה", 
מפקד חטיבת עציוני שלחמה בירושלים ובסביבתה במלחמת העצמאות, 
אלוף בצה"ל ושגריר ישראלי בארצות שונות

הקדמה של יהודית שאלתיאל ירושלים 1981 מתוך הספר
דוד שאלתיאל, ירושלים תש"ח. משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1981.


יום שני, 9 ביולי 2018

זגגי שלא הכרתי

June 13    2018

יש לך זגגי? איזה זגגי? קפלן זגגי או אשכול זגגי? מדי פעם שואלים אותי אספנים מדוכאים אם יש לי זגגי. הם מתכוונים למעות הנייר מפעם שנראים כמו כסף של משחק מונופול. רבים לא מאמינים שזה באמת שטר כסף ואפילו כסף שהודפס בארצנו הקדושה ומזה המון שנים הכל מודפס מעבר לים. באוספו של אברהם בירנבוים ז"ל היה מבחר מדהים של מעות נייר עם המון גרסאות צבע, תזוזות, אותיות ומספרים ולא הזכרנו במילה את החתימה ההפוכה. 

מדינת ישראל הצעת מטבע חוקית 100 פרוטה
שר האוצר לוי אשכול החשב הכללי זגגי
מעות נייר

"בשנת 1952 הוחלט להמשיך ולהנפיק, נוסף על השטרות והמטבעות שהיו באותה עת, גם מעות נייר, כדי לחסוך במתכת. בשנה זו הודפסו המעות בעריכים 50 ו-100 פרוטות, בכמה גרסאות ובצבעים שונים, ועליהן חתימותיהם של- שר האוצר אליעזר קפלן והחשב הכללי מרדכי זגגי; שר האוצר לוי אשכול והחשב הכללי מרדכי זגגי; שר האוצר לוי אשכול והחשב הכללי אברהם נאמן. בשנת 1953 הוכנס העריך השלישי, 250 פרוטה. המעות האלה היו בשימוש עד 1954 לערך. מאז ועד היום לא הונפקו מעות נייר." מתוך ספרו של יגאל ארקין מזומן בזמן סיפורה של מדינה. 70 שנות מטבע בישראל. 


מעות נייר חמישים ומאה פרוטה 1952 עיצוב י' דויד
מתוך ספרו של יגאל ארקין מזומן בזמן סיפורה של המדינה 70 שנות מטבע בישראל

מאיפה מגיע השם זגגי? פעם היינו אומרים בסרט או במופע "אתה לא מזכוכית ואבא שלך לא זגג. אז תשב בבקשה". מי הכיר את פרופסור נטע זגגי ז"ל?
בספרו של יגאל סרנה יונה וולך ביוגרפיה, כתר הוצאה לאור ספריית זגגי מצאתי את המידע היחידי אודות האיש מרדכי זגגי.


יגאל סרנה יונה וולך ביוגרפיה
כתר הוצאה לאור ספריית זגגי

מרדכי זגגי 1898-1977 נולד בשנת 1898 בלוצק שבפולין. עלה ארצה ב-1920, עם חלוצי העלייה השלישית, ועסק בסלילת כבישים, בייבוש ביצות ובייעור ברחבי הארץ. היה חבר דגניה א' בשנותיה הראשונות וב-1927 השתקע בירושלים. עם קפלן, הורוביץ, אשכול וספיר השתייך לקבוצה שעמדה בראש המערכת הכלכלית בארץ למן שנות השלושים ועד שנות השבעים. לאחר שמילא כמה תפקידי מפתח במשרד האוצר, הקים את הרשות לניירות ערך ועמד בראשה עד 1974. מרדכי זגגי היה עובד ציבור למופת, ישר וצנוע, יעיל ומסור. דאגתו העמוקה לערכי התרבות והאמנות בארץ הביאה אותו לידי חתירה מתמדת לפתרון הבעיות החומריות של אמני ישראל-סופרים, ציירים, מוסיקאים ועוד. בשנת 1972 הוקמה קרן הנושאת את שמו, ששמה לה למטרה להעניק מענק צנוע לאמנים שיצאו לגימלאות וליוצרים שעדיין לא הוכרו. 'קרן זגגי' העניקה עשרות אלפי שקלים למאות אמנים. בשנת 1989 הוחלט להנציח את זכרו של מרדכי זגגי על ידי סדרת ביוגרפיות של ישראלים שהיו בבחינת צומת בחיי האמנות, החברה והכלכלה בארץ במאה השנים האחרונות.


מטבע טמפלרי שעבר ניקוי ללא מגע יד אדם


July 4    2018

הרבה אנשים אוהבים לנקות מטבעות ומסיבות שונות. לעניות דעתי זה חלק מתהליך נפשי שבין אספני המטבעות והמטבעות עצמם. אולי ככה יוצרים יחסים נקיים בין איש וחפץ. 
לא מזמן שמעתי בדיחה טובה על מצפון נקי והמספר טען שהמצפון שלו מאד נקי וזה משום שמעולם לא השתמש בו. איך המצפון שלכם?
 מה דעתכם על גירוש הטמפלרים מפלשתינה א"י? מי רוצה לגור בבית טמפלרי?

הרבה שאלות אני נשאל לגבי ניקוי מטבעות והאמת שאני גם לא יודע וגם לא ממליץ ולא בטוח שבסדר הזה. ניקוי עלול להזיק ובמיוחד במטבעות נדירים ואיכותיים. יש כאלה הטוענים שהם יודעים לנקות מטבעות ואפילו עתיקים וברור שיש מיכשור מתאים כמו גם חומרים שיודעים לפעול על מתכות שונות. 
פה בתמונות יש תוצאה מפתיעה ומבריקה ומצאתי לנכון לשתף אתכם. צילם אפי שחק



יום שלישי, 12 ביוני 2018

ארגנטינה לא אהובתי ולא בגלל הכדורגל

June 6    2018
לפני כמה שנים בודדות הייתי בתערוכה "מבצע פינאלה" סיפור לכידתו של אייכמן. 
אבנר אברהם אוצר התערוכה שמח להראות לנו את המוצגים ממחסני המוסד וקטלוג התערוכה היה כבר בדפוס. זה היה ביקור שני בתערוכה בבית התפוצות 2012 והפעם בליווי הדוד שלנו יצחק אלרון ז"ל שהבטיח לתת לנו הסבר נוסף ואישי משום שהוא עצמו היה שם ואפילו כשותף סוד פלוס. 

בילוי לילה בארגנטינה בואנוס איירס. 
נספח צה"ל בארגנטינה יצחק אלרון ואשתו שרה 
בבילוי במסעדה עם איש השב"כ/מוסד צבי אהרוני

איצ'ה שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה וידע על המבצע והשתתף באיסוף המידע המקדים לחטיפה. לאחר שאייכמן הובא ארצה בעורמה, הארגנטינאים הבינו שהישראלים הצליחו לשחק אותה מתחת לאפם ביום עצמאותם. 
שרה ויצחק אלרון וגם אבנר אברהם אוצר התערוכה מבצע פינאלה

יצחק סיפר לנו שאישיות מאד בכירה אמרה לו שמבחינת ארגנטינה כל המבצע הזה היה מיותר, משום שאם היו מבקשים מהם יפה, הם היו מסגירים את אייכמן לישראל. יצחק אלרון הוסיף ואמר שהם יכולים לשקר בכל השפות ולא רק בספרדית.

תת אלוף יצחק אלרון מקבל משלחת צבאית מחו"ל

בלופים שלמדתי בעצמי

June 12, 2017

שלום, מדברים מאגודת תורמים ונהנים. תרמתם לנו בעבר ואנו מאד מודים לכם. 
מה היום לגבי תרומה חד פעמית ובאופן קבוע? 
תשובה "אבא לא בבית". 

שלום, מדברים מחברת כרטיסי האשראי, הכל תקין ורק רצינו להציע לכם לקבל מייל למחשב עם כל הפירוט כי יש בעיה עם דואר ישראל. 
תשובה "אין לי מחשב. ומה זה מייל?"
ומה לגבי עיגול ותרומה לחברה? 
"אין בעיה, תעגלו כלפי מטה ותתרמו אתם. תרמנו בחנוק"

שלום, רצינו להציע לכם לבטח את המקרר. המחיר ממש זול וזה כולל.
"אמא לא בבית" 

שלום, מדברים מהבית היהודי ורצינו לקיים אצלכם חוג בית. מה דעתכם?
 "מן הדא? אינעל דין באבור אילי ג'אבכ"


יום שני, 11 ביוני 2018

מנחם היועץ


April 22

חיי משפחה ואומה מורכבים מאנשים ואירועים. אצלי מנחם לשם נמנה עם אנשי האמת. קבוצה ייחודית של אנשים שככה הגדרתי אותם ויש לי סיבות והגדרות משלי שאינן מתפרסמות ברשומות. חלק גדול מאותם אנשי אמת (אין קשר מחייב למפלגה) היו חברים של הורי ועברו אלי בירושה לא כתובה. לדעתי האנשים האלה אינם נעלמים משום שתמיד נולדים חדשים. צריך מזל ורוח טובה להכירם ולהיות לצידם. אנשי אמת עושים את העולם שלנו לטוב יותר. אם בשורות הבאות תמצאו הרבה פירגון ואהבה נשפכת, אזי אני הנישום האחראי ותודה למשפחה שהוסיפה מידע משלים. 

מנחם לשם ז"ל 1927 - 2017

מנחם לשם ז"ל היה יועץ המס של העסק שלנו. אבא הכיר אותו מבית הכנסת הגדול ברחוב דיזינגוף 312 ולימים כשפרש משירות המדינה ופתח משרד עצמאי, היינו מלקוחותיו הראשונים עד ליום שפרש מעבודה. מאז אני לקוח של רוני המאירי וגם זה היה בהמלצת מנחם. אין כמו המלצה טובה והנה קיבלתם חינם את הטיפ הכי חשוב בשיווק למתחילים.
מנחם לשם מוכר לכל בני משפחתי. זה מתחיל משמחות כמו בר מצווה ומנחם תמיד סייע והיה הרוח החיה והמלווה של המשפחה. כשהאחיין שלי מחדרה בן לוינשטיין הגיע למצוות ועלה לתורה בבית הכנסת של הסבא וככה גם עם בני בכורי ניר יוסף בסידור זהה, היה שם מנחם ביחד עם אדון יחיאל הורוביץ הגבאי זכור לטוב. מנחם תמיד עזר, הראה והסביר, עודד והוביל ובסוף חילק מחמאות וברכות. תמיד עם חיוך ורצון טוב, יוזמה ורוח טובה ונעימה ויש גם דברי תורה עם פרשת השבוע ודברים מעכשיו לקהל הקדוש. כשהורינו הלכו לעולמם גם אז מנחם עוזר, מספיד ומלווה אותנו ודברים שכאלה אינם נשכחים.
שיחות קצרות עם מנחם היו לי בכמה הזדמנויות. בדרך כלל בנושאי עבודה עם הקשרים לחיים עצמם, כשהייתי מביא חומר לדיווח החודשי וגם לדו"ח השנתי. תמיד עלו גם דברים מהשוטף בהווה ותוכניות לעתיד שיהיה טוב. השיחה עם מנחם בעקבות פגישתי עם אליעזר שילוני מנכ"ל החברה למדליות, נחרטה לעד יחד עם תובנות חשובות לחיים במדינת ישראל. מעולם לא שמעתי ממנחם מילה רעה על מישהו או כעס. היו דברים שאמר לי ונשארו כחידה וכעבור שנים ירד לי האסימון למה התכוון המשורר. העצות שנתן תמיד היו ברוח טובה עם חוכמת חיים ותכלס בשטח. תמיד בחר בדרך המלך ובנועם על פני התנצחות ועקשנות. אופי טוב ונינוחות מלווה בחוכמת חיים נדירה ויושרה שאין כדוגמתה ביחד עם מקצועיות מעולה - פותרים בעיות ומובילים לדברים טובים. מנחם לשם איש אופטימי שהביט קדימה וראה את הטוב בכל מצב. אופטימיות תכונה נפלאה והלוואי וידעתי איפה קונים והמחיר לא חשוב.
מנחם לשם נולד כמנחם לפלשטיל. אם השם הזה מסובך לכם אז ברגע זה אני נזכר בבדיחה חמודה שסיפר לי מנחם עצמו על אחד שפנה למשרד הפנים בבקשה לשינוי שמו שלא הצטלצל טוב. מי שיבקש אספר בנפרד על תשובת פקיד הרישום עם הפח והצליל. מנחם נולד בראשון לאפריל 1927 יחד עם אחיו התאום שלום בעיירה סאנוק ששוכנת על גבעה לגדות הנהר סן בגאליציה המערבית. היום באזור מיפגש הגבולות של פולין, אוקראינה וסלובקיה. היה להם אח בכור בשם יוסף שנולד ב-1918 ואחות בשם יפה שנולדה ב-1928.

סבא רבא שמואל במרכז עם מתי ואברהם. 
עומדים מימין שלום, יפה, חנה , יוסף, ומנחם

אביו היה שמואל לפלשטיל ואימו מתיה לבית זיכרמן נספתה בשואה. הוריו ניהלו בית חרושת למשחות נעלים בשם דיאנה שהיה מפעל מצליח וידוע בכל פולין. המשפחה הייתה מבוססת כלכלית ולילדים היתה ילדות טובה ומאושרת. בבית דיברו יידיש בלבד והילדים למדו מהבוקר עד הצהריים בבית ספר ממלכתי-פולני, אחר הצהריים הלכו לתלמוד תורה וחזרו הביתה בשעות הערב המאוחרות.

מנחם ושלום אחיו התאום. גן לונדון

בספטמבר 1939 הכל השתנה ויהודי סאנוק הצטוו לסגור את בתיהם ולעבור לצד הרוסי של נהר הסאן ובהמשך מגיעה משפחת לפלשטיל לסיביר עם הקור והרעב וכעבור פרק זמן לטשקנט. על אותן שנות מלחמה בהן נפרדו מהאם לתמיד ניתן בוודאי לכתוב הרבה וכיצד עיצבה את בני המשפחה לעתיד לבוא. בשנת 1945 מגיעה המשפחה למחנה העקורים פרנוואלד שבגרמניה וכעבור שנה יוצא מנחם באוניה באמצעות הג'וינט לארץ ישראל. הבריטים ששומרים על גבולות פלשתינה א"י מפני אותם מעפילים תופסים את האוניה ומנחם מגיע למחנות המעצר בקפריסין. 

מנחם והגלויה לזכרון מקפריסין שנת תש"ח

בקפריסין קרו כמה דברים וניתן להגדירם כתפיסות. פגישה ראשונה עם אסתר ומי שתהיה זוגתו לחיים וגם תפיסה בחפירת תעלות והברחת אנשים לארץ ישראל. מנחם נשפט ל-9 חודשים בבית כלא בניקוסיה. כעבור שישה חודשים במאסר הוא משוחרר ועולה ארצה. ביום האחרון של שנת 1951 מנחם ואסתר נישאים. 

אסתר ומנחם

בתחילה הם גרים בדירת חדר ברמת גן וכשנולדה מתיה עברו לגור ברחוב הירקון 23 בתל אביב. זו היתה דירת 3 חדרים בדמי מפתח כשבחדר אחד גר זוג ייקים ערירי ובחדר אחר גרו מנחם עם אישתו אסתר והתינוקת ואילו המטבח, חדר האמבטיה, השירותים והסלון היו משותפים. היחסים בין 2 המשפחות היו מעולים והמשיכו להיות הדוקים גם כשעזב הזוג לדירה אחרת ברחוב יהודה הלוי בתל אביב ומשפחת לשם רכשה את הדירה מהבעלים.
הבת נאוה והבן אורי נולדו בדירה זו ובשנת 1966 עוברת המשפחה להתגורר בדירת 3 חדרים ברחוב מרים החשמונאית שבצפון תל אביב.

המשפחה במבט ממוקד. תגידו גבינה בבקשה. תודה

בתחילת דרכו המקצועית עבד מנחם כקופאי במשרד הממשלתי מס הכנסה ברחוב לילנבלום שבתל אביב, ואז נקרתה בדרכו ההזדמנות להיות בין הראשונים שלמדו בקורס המפקחים של מס הכנסה. משסיים את הקורס עבר לעבוד כמפקח מס ואח"כ כרכז חוליה, במשרד מס הכנסה ששכן בטיילת בת"א, במקום שהיום עומד מגדל האופרה.
לא היה קורס, השתלמות, או כל הזדמנות אחרת שפסח עליה על מנת להתקדם ולעלות בסולם התפקידים. בהמשך שימש בתפקיד פקיד שומה רמלה, ומשם עבר להיות פקיד שומה ת"א 2 כאשר למשך תקופה מסוימת אף ניקרא לנהל בו זמנית את המשרד בגוש דן ולהוציאו ממשבר חריף בו היה שרוי. לתקופה מסוימת גם ניהל את מס רכוש בתל אביב.
בכל תפקיד בו שירת רכש כבוד והערכה רבה, הן מצד הממונים עליו והן מצד הכפופים לו במשרד. גם האנשים שבהם טיפל, כיבדו והעריכו אותו בשל יכולתו לראות ולהבין מעבר למספרים היבשים ושאיפתו לפשר ולגשר.
וכך, למרות שהגיע לארץ כבחור צעיר חסר כל, ששרד את השואה כילד וכנער, הרי שבזכות עבודה קשה מאד, התמדה, נחישות, חוכמה ותבונה רבה התקדם מנחם בתפקידים ציבוריים ובגיל 55 לא התעצל ונרשם ללימודים באוניברסיטת בר אילן ואף סיים תואר ראשון בהצלחה רבה. כשפרש לגמלאות עבד כיועץ מס במשרד פרטי. מנחם היה נשיא "בני ברית", ישב בוועדות ערער רבות במשרד האוצר וניהל את הוועדות תקופה ארוכה ( מס הכנסה, מע"מ, מס רכוש ומקרקעין ), הרצה בנושאי מיסוי והיה דירקטור/חבר הנהלה בבית אבות ציבורי.
כפי שהוזכר בתחילה, היה מנחם בין המתפללים הוותיקים ביותר בבית הכנסת הגדול שברחוב דיזינגוף. הוא הגיע לשם בעקבות חמו נתן סגל שהיה גבאי בבית הכנסת.
נתן וגיזלה סגל, הוריה של אסתר אישתו תבדל"א, עלו מרומניה בשנת 1949. בתחילה הקימו משק קטן בגבעת שמואל שכלל פרה ומספר תרנגולות וברבות הזמן הפך למשק מכובד. כשמכרו את המשק ועברו לגור ברחוב בן יהודה 199 בתל אביב היה נתן סגל למשגיח כשרות במלון שרתון ובמלון הילטון. 

ספר משפחתי למנחם איש האשכולות עם הגיעך לגיל גבורות

בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב היה ידוע מאד. בימי חג לא היה ניתן להיכנס אליו מרוב צפיפות שלא לומר למצוא מקום ישיבה שכן כל המושבים נרכשו בכל חודש אלול לשנה מראש.
בית הכנסת היה מרכז החיים בבית המשפחה ומשנפטר נתן סגל המשיך מנחם את דרכו שם. הוא אירגן וניהל ואף ניסה להביא לאיחוד עם בית כנסת קרוב ברחוב יורדי הסירה של פועלי הנמל הסלוניקאים (דבר שצלח אחרי פטירתו בשנת 2017) על מנת להקל בעומס ההוצאות של המקום וגם להרבות מתפללים למקום. 
תמיד סייע בארגון שמחות במקום, עליות לתורה, חגים, חזנים ותמיד כשהיה מתפלל ומזמר היה קולו הצלול, הרם והברור נישמע בכל רחבי בית הכנסת הגדול.
מנחם היה איש משפחה למופת, יהודי מאמין, אדם ערכי עם טוב לב ויושרה נדירה, איש שלום שתמיד חיפש כיצד לגשר ולפשר ולהוביל לדברים טובים ומועילים. מענטש בכל נימיו.

מנחם לשם ז"ל 1927 -2017  ת.נ.צ.ב.ה.

אשה באדום, מטבע פרסי וקטלוג בינלאומי

May 21    2018

זה קרה היום בצהריים ויש מצב שלא אשכח אותה להמון זמן למרות שכל הסצינה ארכה פחות מחמש קטנות. היה לוהט בחוץ וקריר בפנים החנוק והחלטתי שזה הזמן לעשות שטיפה של רענון שגם תצנן ונקבל אווירה טובה יותר וגם ריחנית. אז ככה עשיתי ואפילו עם מים חמים ונוזל מריח cif פנטסטיק ואז אני רואה מישהי אדומה בפתח החנות. היא עמדה מול הדלת שהייתה סגורה וכאילו מתעקשת להיכנס. זה שרואים שרטוב ויש סמרטוט והכסאות שטים והדלת סגורה זה כלום כמו אויר. ראיתי מישהי לא נמוכה בלבוש אדום רמזור חזק וחריג וגם היה שם משהו שחור משולב נקודות. השוס החזק היה סרט על הראש שבא עם קשר כזה על העוקם כאילו רשלני אבל רק בכאילו. מוטת הכנף של הכובע הייתה לא קטנה בכלל והיו גם משקפיים בסטייל ועם נקודות ולא הצלחתי לקלוט הכל וחבל שלא תיעדתי אבל אולי זה יושב במצלמות בכל זאת. אולי גרסה עכשווית לדמות האישה מהפרסומת של אמה לפני הרבה שנים.

אמה עוזרת בית בבקבוק תוצרת שמן חיפה. 
מתוך אתר נוסטלגיה אונליין

היא נכנסה פנימה בגרנדה כלומר בכוח וברור שגם השאירה סימנים וכפרה על הבוץ. יש לה מטבע ישן והיא רוצה לדעת כמה הוא שווה. היא הוציאה משהו שהיה עטוף בנייר כסף של סיגריות. היא הציגה בפני מטבע פרסי בינוני עשוי כסף. לא משהו מאד מרגש אבל חמוד. צד אחד אריה ובצד השני מספר כלומר העריך. היא שאלה לשווי הפריט. עניתי שזה שווה ערך לכמה עשרות ש"ח לדעתי. 

מטבע פרסי עם האריה של משפחת פהלווי

היא שוב שאלה איך היא יכולה לדעת שזה נכון ואולי זה שווה הרבה יותר. אמרתי שתפנה לעוד אנשים וככה אולי תדע. היא שאלה איפה זה לעוד אנשים. אמרתי פה בבן יהודה שטראסה לכיוון למעלה. היא אמרה בקצרה שהיא כבר חוזרת משם ומעוד מקומות. הצעתי לה שתלך לכיוון השני ששם עוד לא הייתה. היא שוב שאלה איך היא תדע שמה שאומרים לה זה אכן ככה. גרדתי בפדחתי ועניתי לה שיש לי תחושה שהיא כנראה לא תדע. הוספתי ככה באופן לא רצוני שלמרות שישראל ואיראן לא ביחסים מזהירים הרי שבקטלוגים באנגלית ישראל ואיראן ממש צמודות קרוב ועיראק גם מצטרפת באות i. יש שיראו בזה מגעים לאורגיה אזורית ויש שיגידו סתם משהו אקראי שאלוהים משחק בקוביות. היא יצאה ואני חושב שאולי לא הובנתי ולא בפעם הראשונה.

iran  iraq  israel


טיולי מטבעות והיום מלון ירושלים ביפו

May 30    2018

ניתן לעשות טיולים ממש חמודים (תלוי בעיני מי) בעקבות מטבעות, מדליות ועוד אביזרים טקטיים הנחזים לאמצעי תשלום שונים ומשונים. אם תרצו לעשות סיור ביפו בעקבות האמריקאים והטמפלרים הגרמנים ופיסות המתכת שנשארו מהם, אז יש מצב לסיור נחמד. אותי אל תקחו בחשבון כלל וכלל משום שאין לי את המטבעות והרישיון להדרכה ואני לא בנוי בכלל לקטע של הסברים ודיוקים הדרושים. הכי עדיף סיור וירטואלי.
האסימון של מלון ירושלים ביפו זה יופי של פריט ואני לא יודע לגביו כמעט כלום ובכל זאת משהו בקטנה כמתאבן. הדבר הזה שווה הרבה כסף ואל תשאלו כמה. זה יכול להיות מאות דולרים וגם הרבה יותר ותלוי מי הקונה ואמרו לי שיש קונים מעבר לים שלא אכפת להם המחיר ודרך התשלום ובתנאי שהדבר יגיע אליהם ולא למישהו אחר. מעניין מתי הסינים יתחילו לייצר העתקים זהים למקור. כמה אסימונים כאלה נותרו לדעתכם?


2 אסימוני מתכת של פיאסטר וחצי פיאסטר עם הכיתוב (Jerusalem Hotel) 
מתוך מכירה פומבית של קדם

2 אסימוני מתכת של פיאסטר וחצי פיאסטר עם הכיתוב (Jerusalem Hotel)

נזכרתי בסיפור שכולו אמת. פעם אספן די חסכן הראה לי את הפריט הזה והייתי המום משום שלא האמנתי שהאיש מסוגל לשלוף יותר מחמישים ש"ח שלמים לפריט וזה הרי שווה כמה אלפים. הכיצד קרה הנס? הוא טען להגנתו שמצא זאת אצל סוחר ותיק מעבר לים בדף שפרסם עם הרבה מאד אסימונים ודברים משונים והיו שם שני פריטים כאלה במחיר של פחות מעשרה דולר ליחידה. האיש שלנו החסכן והנבון קנה רק אחד וכשאמרתי לו שזה כלום כסף ושיביא השני, אז התברר שכבר לא היה וחוכמולוג אחר הזדרז ורכש אבל גם ככה עשה עסק טוב. ועל זה נאמר שגם תרנגול חסכן ועיוור מוצא גרגר תירס.
אם בא לכם לבקר במלון ירושלים ביפו אז הניה מליכסון מספרת על השיפוץ במקום. מלון דריסקו (אוארבך 6), לשעבר מלון ירושלים: וגם וילה דריסקו, לשעבר בית נורטון, (אוארבך 4)