בהר ברניקה מדרום לטבריה נערכו חפירות ארכאולוגיות ונתגלו שרידים רומים וביזנטיים. טבריה העתיקה הלא היא העיר חמת, שכנה ליד חמי טבריה.
העיר העתיקה של טבריה הייתה מוקפת חומה שבנה דהאר אל עמר במאה ה18. חומה זו ,שנבנתה מאבני בזלת שחורות,ְ נהרסה ורק שרידים נותרו כיום.
טבריה של פעם
גיסתי יעל גדלה בטבריה של שנות ה40. אביה חיים עץ הדר, דור 7 בארץ, היה מנהל הדאר בתקופת מלחמת השחרור. טבריה של אז התחלקה לרבעים, בעיר העתיקה סמוך לים, התגוררו פשוטי העם, רובם דתיים וממוצא מזרחי והיה גם רובע ערבי. מעט למעלה על ההר, נקרא הרובע קריית שמואל על שם הנציב העליון הרברט סמואל. כאן גרו היותר מיוחסים, בתקופת מלחמת השחרור גורשה האוכלוסיה הערבית והעיר הפכה ליהודית לגמרי,
גיסתי מספרת על אותה תקופה כאשר אני מזכיר אנשים שהכרתי היא אומרת "הוא למד איתי בתיכון" כך עמנואל מס לימים עו"ד, דוד בן קיקי ומנחם גלובוס, הוא מנחם גולן הקולנוען המפורסם.
בטבריה היה גם רובע נוצרי שבמרכזו בית החולים הסקוטי, היום מלון יוקרה. פעם כשנסעתי צפונה מטבריה, ראיתי ליד הכביש בית קברות מוזנח, הסתקרנתי וניגשתי לראות מסתבר שזה בית קברות נוצרי של נוצרי טבריה, היום נקברים שם עולים מרוסיה שיהדותם לא מוצאת חן בעיני החרדים
לחרדי טבריה הייתה מנהיגה רוחנית הרבנית קוק שהופעותיה ההיסטריות בטלויזיה נעלמו כלעומת שבאו.
גלי כינרת
מלון ותיק זה מדרום לטבריה, היה אתר יוקרתי בשנות ה40 וה50, זה היה המקום בו נהג בן גוריון לנפוש עם פולה זוגתו, בביקורי במלון נתקלתי בוויטרינה שהכילה מוצגים ומסמכים מעברו של המלון, משך את לבי מרשם ל"מעדן" הקוצ'מוץ' בו הייתה פולה מאכילה את בן גוריון.
מנהלת המלון המיתולוגית הייתה הגב' לוטה איזנברג, במלחמת השחרור היא הייתה ב"כיתת הכוננות" של המלון מצוידת באקדח. ראיינתי אותה בבית האבות פרוטיאה והיא סיפרה לי על ההיסטוריה של אותם ימים.
כשהפקנו את הספר "פריחת הסביונים" ב1994 במלאת לחברת אפריקה 60 בפרק על גלי כינרת, החלטתי לשחזר את אקדח המאוזר של לוטה איזנברג, נודע לי שבמושב שלי לחבר אחד יש מאוזר ישן. פניתי אליו והוא הוציא מהארון אקדח וסיפר לי שלקח אותו שלל מקצין גרמני בעת מלחמת העולם השנייה, הוא סרב להיפרד מהאקדח וטמן אותו שוב בארון. השגתי את האקדח ממקור אחר.
המרחצאות החמים
אתר זה שהיה גם הוא בחזקתה של חברת "אפריקה ישראל" הכיל מתחמים רבים, המרחצאות הישנים שנקראו רמב"ם כבר לא היו בשימוש מה שפעל המרחצאות החדשים, חמי טבריה הצעירה ומלון "גני חמת".
בזמן הרחבת המלון עלה חשש שהבניה פוגעת או לא, בבית קברות יהודי עתיק. נזעקו החרדים ועצרו את הבניה. הסיבה, עם ביאת המשיח תעלנה הנשמות למעלה והבניה תחסום להן את הדרך, הפתרון נמצא, במלון נבנו ארובות אויר שיאפשרו לנשמות לנסוק מעלה מעלה עם בוא המשיח.
כדי לקדם את התיירות לחמי טבריה הפקנו שיר ותקליט, שרה אילנה רובינא על נפלאות הכנרת, הצלחה מוגבלת.
אברשק'ה תחזור הביתה*
עבודות פיתוח נערכו באתר כל העת ואנחנו היינו מופקדים על הטקסים, נבנה גשר עץ מעל הכביש הראשי הגשר חיבר בין המרחצאות לחמי טבריה הצעירה.
לחנוכת הגשר הוזמן שר התיירות אברהם שריר, כל הפמליה עמדה על הגשר ולמעט בקבוק שמפניה לא חסר דבר, אחרי הנאומים וגזירת הסרט, ישב כל הקהל לארוחת דגים, ישב על ידי רופא המלון ד"ר גונן שגב, דיברנו ומהר מאד נקלענו לוויכוח פוליטי האיש הספיק לעולל הרבה עלילות והיום הוא מאוכסן באחד מבתי הכלא.
*קריאתו של יצחק שמיר לאברהם שריר בעת מהפך פוליטי בשנות ה80
חמי טבריה הנסתרים
בעת איסוף חומר לאחד הפרסומים הסתובבתי בכל רחבי האתר, ממערב ומדרום היה גן מוזנח שכנראה, היה פעם מרהיב מדרום לו שורת מגרשים ריקים, ראיינתי את אחד ממייסדי חברת אפריקה בביתו בתל אביב, איש קשיש הוא סיפר לי שהיה פעם ממייסדי חברת מוטורולה, הוא נזכר גם שבין שאר פרטי רכושו יש לו איזה 10 מגרשים בטבריה, אבל הוא לא זוכר בדיוק.
ירדתי גם למרתף, מחסן ארכיון מלא מסמכים וספרים, נברתי ומצאתי אוגדן מניות יסוד של החברה, ביקשתי ואישרו לי לקחת, מציאה קטנה ונחמדה.
מנהל האתר שנים רבות היה המאירי, הוא יצא לפנסיה, ביקרתי אותו כדי לראיינו בבית אבות בירושלים, שאלתי אותו אודות מצבור הספרים במרתף והוא סיפר שיזם הקמת ספריה למען תושבי הסביבה והיום הספרים במרתף המרחצאות.
חמת העתיקה
מדרום למרחצאות נמצא האתר העתיק של טבריה. חמת העתיקה. במקום שרידי בית כנסת עתיק עם רצפת פסיפס יפה, העיר חמת שינתה שמה לטבריה לכבוד הקיסר הרומי טיבריוס שהיה קיסר רומי בתחילת המאה הראשונה לספירה.
הממצא המשמעותי ביותר שנמצא באתר, מנורת שבעת הקנים חצובה באבן, המנורה הזו מוצגת היום במוזיאון ישראל.
דונה גרציה
דונה גרציה נשיא הייתה יהודיה עשירה מאד, מצאצאי אנוסי פורטוגל שחייתה באיטליה. במאה ה16 משפחתה חכרה מהסולטן העות'מאני את טבריה, המחיר 1000 דוקאטים זהב לשנה, היא בנתה ופיתחה את טבריה ועודדה יהודים להתיישב בה.
לזכרה של דונה גרציה נבנה בטבריה מוזיאון ולוח הנצחה מרשים.
ספר טבריה
ב1973 הוציאה הוצאת כתר ספר שנקרא "ספר טבריה עיר כינרות בראי הדורות" הספר המרשים כולל 450 עמודים ושוקל כ3 ק"ג.
רכשתי אז את הספר, יש בו הכל, היסטוריה, ארכיאולוגיה והוא מלווה בהרבה תמונות ומסמכים בצבע, דבר אחד לא יכול הספר המרשים הזה לצפות את הידרדרותה של העיר המרשימה הזו למצבה כיום.
לחפש עיתון בטבריה
התארחתי בטבריה, מלון קיסר על שפת הכנרת המלון עמוס, האירוח בסדר גמור, אני בלי עיתון בבוקר מרגיש מנותק, יצאתי לרחוב הגליל הרחוב הראשי של טבריה הרחוב די נטוש, מעט עוברים ושבים, עצרתי טברייני אחד ושאלתי על חנות עיתונים וספרים הראה לי קיוסק, שאלתי "מתי פותחים?" השיב לי שהמקום סגור כבר 10 שנים.
ספורט בטבריה ובכנרת
השנה (2024) עלתה קבוצת הכדורגל "הפועל טבריה" לליגה עילית, היא הייתה שם לאחרונה בשנות ה80, אני זוכר את האצטדיון ברחוב בר כוכבא, מלא קהל בשבתות.
האירוע הספורטיבי העיקרי בטבריה היה "צליחת הכנרת" מטבריה לעין גב תחרות שנתית של 9 ק"מ שחייה.
הייתה גם תחרות משנית, פחות נחשבת "הצליחה העממית" 3 ק"מ מהאון לאוהלו.
סופר על שחיין אחד יצחק יחזקאל מתל אביב ששחה פעם את הכנרת לאורכה 21 ק"מ מהבטיחה לדגניה.
אירוע שנתי נוסף היה "מרתון טבריה" שנערך כל שנה.
ליל אהבה בצמח
פעם אחת שהיתי בדירתנו בטבריה והנה העיר הומה בני נוער, הסתבר שהתקיים אירוע "ליל אהבה בצמח", זה אירוע שהקדים ב30 שנה את "מסיבות הטבע".
התוכן של האירוע, מעט שירה והרבה הרבה חומרי "שינוי תודעה" וכל מה שנילווה לתרבות הנוער, שהיו בריאים!
נסכם, זאת טבריה והכנרת בעיניים לא מוסמכות, הלוואי שתתגבר טבריה על השיתוק והדעיכה ותשוב להיות ה"פנינה" על שפת הכינרת.
נזכר וכתב יו"ש יוסי שחם שטיניג יליד 1938 קבוצת שילר
