יום שישי, 28 בנובמבר 2014

סתימת שורש




אתמול היה נדמה לי שמימשתי פנטזיה של שנים. היום בבוקר הבנתי שזה ממש לא בטוח. בקיצור אני קצת מבולבל. 
זה התחיל מכאב חד בשן ולכן ניגשתי למכבידנט כי זה מה יש לי ואפילו קרוב מאד לחנוק ויש לנו גם ביטוח המכסה כמעט הכל וקוראים לזה מכבי שלי ואפילו עם אדיר מילר. הרופא ד"ר שן בחן את הפה ופסק שצריך גם צילום וגם ביצוע הדורש הרדמה או אם תירצו טישטוש ואולי זה יהיה גז צחוק וקבענו לשעה שבע בערב. במכבידנט לכל תחום יש רופא משלו ולדעתי זה הכי עדיף, למרות שמרוב רופאים אני כבר לא יודע מי טיפל בי. נדמה לי שזה לב העניין שלנו היום.
הגעתי למקום והכל היה סבבה ואחרי הזריקה עם הטישטוש ראיתי דברים נפלאים ולא הרגשתי כלום, אבל חשתי שהרופאה המטפלת ממש צמודה אלי וחשתי את בית החזה הענק שלה ממש על הראש שלי. היא דיברה רוסית והעוזרת שלה גם ואני מה זה בעננים, כי תמיד חלמתי על רופאת שיניים אשה הגוהרת עלי ומהכיוון הנכון. מעולם לא טיפלה בי רופאה ממין נקבה ותמיד אלו היו גברים ואפילו מאד חזקים והיה גם אחד עצבני שאמא שלנו אמרה שאולי הוא רופא טוב אבל ממש קריזיונר לא צפוי ואפילו עם דיפלומה.
הייתי בעננים והכל היה נהדר וכשקמתי הכל היה נפלא למרות שהפה היה רדום והרגשתי ברקיע השביעי. במזכירות אמרו לי שאתקשר מחר ואקבע תור להמשך טיפול כי אין מחשבים והם ראו שאני בהיי כללי עם חיוך מאוזן ועד לשן הבינה האחרונה. 
הבוקר התקשרתי ורציתי לקבוע תור ושאלו אותי פרטים מזהים ואצל איזה רופא הייתי. האמת לא זכרתי כלום חוץ מצמד הרוסיות והחזה הענק יחד עם הסרט הורוד והשרשרת. ככה גם אמרתי למזכירה שבמקום. היא אמרה לי להמתין ואז נדמה לי שהיא דיברה כזה בלחש ואמרה שם למישהי "לא תאמיני אבל ד"ר שורש שוב פעם שם את התחפושת של הדראגקווין. חייבים לעשות עם זה משהו". ססססגרתי את הטלפון. 

יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

האוקשה האחרונה של גלי

November 23, 2014 at 4:54pm
לפני כמה ימים ספורים נכנס לחנות בחור גבוה, נאה ולבוש ממש בסדר. הוא היה ממש ממוקד ובקולו הנעים שאל "אתה בטח קובי" עניתי שזה ממש נכון. "תראה קוראים לי דני ואני לא בקטע של מטבעות ובאתי בגלל גל עציוני ז"ל ואני מבין שלמדתם ביחד כי קראתי משהו שהזכרת אותו". זהו הבנתי שלמרות שהדני הזה הוא חדש אצלי, אנחנו בעצם מכירים אולי 50 שנה ויותר למרות שמעולם לא באמת ניפגשנו. דני וילנסקי כתב על זכרון ילדות שלו הקשור לגל עציוני וכל מילה נוספת מיותרת מבחינתי. לא נגעתי בשערה.  

דני וילנסקי בחוף פרישמן ערב ראש השנה שנות ה60

האוקשה האחרונה של גלי - כתב דני וילנסקי
סוף כיתה ח' מחזור 72/73 אליפות בתי הספר היסודיים של ת"א . למשחק חצי הגמר במגרש הבלטות העתיק של מכבי ת"א, מאחורי קולנוע אוריון התייצבו שחקני א.ד גורדון ובית ספר הכרמל. יציעי העץ מאחורי הסל הדרומי הצמודים לשוק בצלאל, היו מלאים עד אפס מקום בתלמידי בתי הספר.
כך גם היציע המרכזי המקביל למלך ג'ורג' וצמוד למסעדת מפגש הפינה שפועלת עד היום. זו המסעדה שבה צולמו בסמוך סצינות מהסרטים מציצים ועיניים גדולות. בבתי הספר התקיים גיוס כללי. איש לא חיכה להתראות אמ"ן ולא דיבר על קונספציה כמו זאת שקרסה מספר חודשים אחרי.
כולם הבינו שיש מלחמה וצריך להתייצב ולהפעיל את האמצעים המיוחדים: תופים, חצוצרות רעשנים ושלטים שהוכנו מבעוד מועד. לתלמידי שני בתי הספר הייתה תודעה מפותחת לספורט ולהישגיות. שיחקו שם ילדים שביום יום התאמנו במכבי ובהפועל, כך שהדרך לפיינל פור הייתה קלה. הם  דילגו על פני יריבים חלשים דוגמת בתי הספר דובנוב, בן יהודה, בלפור, צייטלין, דוגמא ועוד.
ליריבות בין שני בתי הספר (למרות שלא ידענו אז) היו שורשים פוליטיים, תרבותיים והיסטוריים.

ביה"ס הממלכתי ע"ש א.ד.גורדון בית החנוך בצפון תל-אביב מחזור ל"ו 1973


בית ספר הכרמל שכן במרכז הבורגני שהשתרע מבתי השוקולד של הבימה, צפון שדרות רוטשילד,שדרות חן, שדרות בן ציון ובאופן מסורתי היו תלמידיו אוהדי מכבי, חניכים בשבט צופי קהילה,ורבים מההורים הצביעו בבחירות לכנסת לליברלים העצמאיים לפני שאלה הצטרפו לליכוד.
הטריטוריה של גורדון אותם כינו המתווכים כבר אז "הצפון הישן" כללה בין השאר את פרישמן, סוקולוב, חלקים מדיזנגוף בן יהודה ועוד. הקבוצה האהודה שם הייתה הפועל, תנועות הנוער המועדפות היו, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, מחנות עולים, וכמפלגת הבית שימשה מפא"י. במשחק חצי הגמר המוקדם ניצחו תלמידי תל נורדאו את בר כוכבא וכולם חיכו לקרב הגדול.
שופט המשחק היה אחד, פיני גרשון אז שחקן מכבי דרום.
המאמן של הכרמל היה אביהו שומכר, אחיה של ליאת, הילדה הכי יפה בגן, בכיתה ובבית הספר.





על הקווים הסתובב ושאג גם המורה להתעמלות האגדי אברהם קוזמינסקי, שבדרך מהחניה למגרש הספיק לחסל חצי קופסת קנט קצר.
רבים רבים  מילדי תל אביב של שנות ה-60 וה-70 נהרו כל שישי בצהריים לצפות בסופיה לורן, קלרק גייבל, ליז טיילור וקרי גרנט,  מככבים על המסך הגדול באולם ההתעמלות הקטן שבבית ספר הכרמל. הם לא ידעו שהאיש שהיה אחראי על היוזמה הברוכה (והמכניסה), זאת שנטעה בהם מגיל צעיר את האהבה לקולנוע, היה אותו קוזמינסקי ששימש כיזם, לקטור, קופאי, סדרן ומקרין.
בקבוצת הכרמל כיכב רוני אטרקצ'י (שגר בזמנהוף פינת שטנד שלושה בתים מגדעון לוי). הוא היה שחקן מכבי שהכיר היטב את הסלים והתנשא לגובה של 190ס"מ (מכיתה ה' ועד היום...). על יד זהב של רוני, שמעולם לא איכזבה התבסס משחק ההתקפה שלנו. היינו שולחים לו כדור, רצים לחסום ורוני דאג להשחיל פנימה ממרחק שהיום היה מעניק לו בקלות שלוש נקודות.


תקוות הכדורסל הישראלי שצמח בגורדון, הייתה דווקא כדורסלנית ...יעל אלכסנדרוני, ששמה יצא למרחקים. יעל אגב, למרות שלמדה וגדלה בטריטוריה האדומה העדיפה משום מה את הצהובים. ובכל זאת היו לגורדון שלושה שחקנים בולטים. שניים מהם, אריה ואפרים שנראו לי אז כמו זוג נפילים והשלישי, רכז נמוך קומה, זריז ונחוש בעל שיער שטני בשם גלי .
האווירה במגרש הזכירה משחק צמרת בליגה הלאומית כשהיציעים מלאים עד אפס מקום, בקהל רעשני המעודד את הקבוצות ללא הפסק.
לא רק האווירה. על המגרש התפתח משחק מצוין, צמוד ומותח.
סל רודף סל, כשעל כל כדור וריבאונד, מתנהל קרב עיקש, שמזכיר את תיאוריו של פרנץ מולנר את הילד נמצ'ק גיבור ספרו הנפלא מחניים, ספר שאהבתי וקראתי רק אחרי שהוצא סופית מתוכנית הלימודים...
הערב רד. זה היה יום ארוך שהתחיל בשעות הצהריים  במשחק המוקדם ונמשך ונמשך. בתום המועד החוקי נקבעה תוצאת שוויון.
ירדנו למנוחה שלפני הארכה.
מגרש הבלטות שימש כמתקן האימונים גם של הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א שאנשיה החלו להתאסף לקראת אימון מתוכנן.
בפינת המגרש נראו גיבורי ילדותנו שכעת צופים בנו. טל ברודי, חיים שטרקמן, גבי נוימרק, יוסי לז'ה ועוד שני צעירים מבטיחים: מיקי ברקוביץ' וגי'נג'י אחד, היפראקטיבי, מוטי ארואסטי.
בצד השני נראו מסתודדים, "עורך הדין" שמעון מזרחי חנוט בחליפת שלושת החלקים המפורסמת שלו, ושמלוק מחרובסקי במכנסי טרילין ונעלי שפיץ שחורות ,מבריקות, שניהם, בהונות ידיהם דחופות בכיס מכנסם. לצידם יהושע רוזין המאמן והאיש שלא היית רוצה לפגוש בלילה בסמטה חשוכה. היה לו מבט מזרה אימה, שאגות של אריה, וקרחת לא אופנתית בעליל. בהמשך הוא היה מורה ההתעמלות שלי בגאולה, וכך למדתי  שישנם מקרים, גם אם לא רבים, בהם הוא מדבר ולא רק צורח.


אבל ילדי גורדון והכרמל בשלהם. תמה הארכה הראשונה וגם השנייה הסתיימה בשוויון. התייצבנו להארכה השלישית מותשים, ללא אויר ובקושי עומדים על הרגליים. אורות הזרקורים דלקו זה מכבר ונראה שגם שחקני מכבי שהמתינו לסיום המשחק לא האמינו למה שרואות עיניהם. עשרה ילדים תלמידי בית ספר יסודי, בכוחות אחרונים, במשחק כדורסל משובח ומותח, נלחמים בנחישות מזה כשעתיים לעיני יציעים מלאים שלא מפסיקים לעודד. והכרעה אין.
הארכה השלישית יצאה לדרך, סל רודף סל . שניות ספורות לסיום, הכרמל מובילים בנקודה ומשתלטים על הריבאונד. התחושה שהניצחון שלנו. הכדור היה בידיו של עופר לאומי ג'ינגי גבה קומה מרחוב פינסקר, שהצטרף לכרמל, עם בני כיתתו תלמידי בית ספר תל חי שנסגר שנתיים קודם לכן. לאחרונה פגשתי את עופר בחומוס של שלמה בכרם, (אליו ערקו כל פליטי הסורי שנעל את שעריו), ובקפה ביאליק. שאלתי אותו. עופר לא זוכר איך שנייה לסיום חטף לו גלי אותו ילד נחוש וזריז את הכדור, ומחצי מגרש בזריקת התאבדות (ועוד באוקשה ובעזרת הקרש!) קלע את סל הניצחון.
על המגרש נראו אז שתי חבורות, אחת שמחה וצוהלת והשנייה, קבוצה  של ילדים שוכבת על הרצפה וממאנת להשלים עם התוצאה האכזרית.




לא הכרתי את גלי, הוא לא היה חבר שלי. בתיכון, למדו איתי מספר ילדים מגורדון. הם זכרו אותי, את המשחק הבלתי נשכח וכמובן את האוקשה הקטלנית. דיברנו והזכרנו זאת מדי פעם. עברו הרבה שנים מאז. לפני שבע שנים צפיתי בכאב איך הדחפורים  של תשובה  מחריבים עוד אחת מחלקות ילדותנו. היה זה בניין הג'ודו שנותר כשריד אחרון לאותו מונומנט היסטורי ששכן בלב ליבה של ת"א. בשיאו היו מתאמנים בו מידי יום עשרות ואולי מאות ילדים. גם חניכי תנועת הנוער מכבי צעיר, שהקן שלהם שכן בבניין.
היה בו כאמור, מגרש הבלטות המיתולוגי בו צמחו רלף קליין, דוד אבידן, תני כהן מינץ, ברקוביץ וארואסטי, מגרשי הטניס, ממלכתו של אליעזר דוידמן, טניס שולחן, האבקות וכמובן מועדון הג'ודו והמשקולות המפואר ממנו יצא לאולימפיאדת מינכן דיויד ברגר אותו הכרנו ואהבנו ושממנה לא שב.
את גלי לא ראיתי עוד.
לפני כחמש שנים סיפר לי ידיד על כך שחבר ילדות שלו נפטר ואמש הייתה הלוויה. "אולי אתה מכיר אותו?" הוא אמר ,"שמו גלי עציוני".
לרגע קפאתי.
את גלי הכרתי למשך כשעה על מגרש הבלטות הישן, באותו ערב, ליל קיץ קסום ובלתי נשכח, אבל הילד הנמרץ, נמוך הקומה עם השיער השטני, ואותה אוקשה מחצי מגרש מלווים את זכרוני כבר 40 שנה.


מה זה אוקשה ? "אוקשות: hookshot - אממה, חשבו שזה ברבים, אז יצרו לזה צורת יחיד: "אוקשה". קליעת וו בכדורסל. אנגלית: hook shot. "..ראית איזה אוקשה יש לכהן-מינץ?" אתר נוסטלגיה און ליין"

ותודה לדני שור על התמונות, שהכל אצלו הכי מסודר ושמור בעולם הזה, לשולה וידריך, למשפחה של גלי עציוני וגם לאליעזר מורב שהכיר את גלי מהתיכון וגם בארצות הברית של אמריקה וגם פה בישראל. יבואו כולם על התודה והברכה







 גלי עציוני אוהב כדורסל ושרוף על הפועל תל אביב




רמי כהן

רמי כהן המורה שלי להיסטוריה


רמי כהן לימד אותי היסטוריה. רמי כהן לימד הרבה תלמידים היסטוריה ואפילו אזרחות. רמי כהן העמיד תלמידים הרבה. הרבה תלמידים אהבו ואוהבים את רמי כהן המורה. גם אני.

בכל כיתה יש הרבה תלמידים ובכל בית ספר יש הרבה כיתות. יש מורים המלמדים ביותר מבית ספר אחד. כמה תלמידים לימד רמי כהן? אני לא יודע אבל יש מצב שזה הרבה מאד ואפילו המון. אני מסופק אם יש מישהו היודע כמה תלמידים למדו עם רמי כהן למרות שיש מצב שרמי עצמו יודע ואפילו בדיוק כמה תלמידים הוא לימד, כי רמי כהן זוכר הרבה דברים, ואפילו את זה שהמחזור שלנו בתיכון עירוני ה' היה המחזור הראשון שלו כמורה באותו תיכון. זה קרה כנראה אי שם בשנת 1975 וקצת. אני לא בטוח שרמי כהן זוכר את הדבר שנחרט לי לעד מאחד משיעוריו. מדובר ב"מסמך ההודי". שוחחנו על זה בקטנה ורמי תמיד שואל בנימוס יתר וממש בשקט "קובי אולי אני מפריע כעת?" תסבירו לי בבקשה איך ניתן להפריע לסוחר מטבעות משועמם בבן יהודה 18א' ובמיוחד כשמהעבר השני של הקו מדבר איתך המורה שאתה הכי הכי בעולם. כן זו עובדה וסליחה מכל המורים שלי בעבר שחלקם כבר לא איתנו והשאר בהחלט איתנו עד הסוף הידוע מראש. ממש כמו בהיסטוריה.

האם סיפור "המסמך ההודי" הוא משהו שאולי אני בעצמי יוצר פה מציאות דימיונית/מומצאת ולא אמיתית? אין מצב חברים. תמחקו את החצי שורה האחרונה בבקשה. תודה רבה. אולי יובל מידן זוכר את המסמך ההודי?

מה זה מורה לחיים? מי שעושה לחיים עם כוס יין?
רמי כהן מבחינתי הוא המורה שהשאיר לי מספר כלים לחיים השוטפים ויש כאלה הקוראים לזה מורה לחיים. המסמך ההודי משרת אותי די הרבה. זה קופץ לי כל פעם מחדש ואני לא יוזם כלום. סוג של לקח האומר לך "שים לב בבקשה כשאתה קורא מסמך ובמיוחד מסמך המוצג לך מטעם מישהו ומטרתו להראות כמה האיש או הגוף המסוים הזה הינו ממש בסדר ומטרתו טובה וחסודה". המסמך ההודי הוא המתנה של רמי מבחינתי ללימודי ההיסטוריה ורצה הגורל שיש לזה אפילו קשר למטבעות. כן ממש כסף ואפילו הודי ובריטי.
פעם אחת רמי כהן אפילו קלט אותי מעתיק מתוך פתק מוכן ואת הפאדיחה הזו אקח איתי עד לקבר, למרות שכרגע אני לא מעוניין בקבורה רגילה עם בכי ומנוחה גוזלת מקום. האם תרומת הגוף למדע מכפרת על העתקה במבחן ועוד בהיסטוריה. העתקה זה עוד שיעור שנלמד אבל תזכרו שאני לא איש ציבור ולכן הפגם הזה אינו דרמטי כרגע. מה דעתכם לגבי תלמיד מעתיק? ועוד משליף מוכן עם תאריכים ומראי מקום? רמי כהן זוכר גם את הקטע הזה.
רמי כהן מבחינתי היה המורה שהיה לי הכי כייף בשיעורים שלו כי מעולם לא ידעתי לאן נגיע, כי היסטוריה זה דבר ממש נחמד ומהנה למרות שלא בטוח שיש בזה תכל'ס, כי החיים מתנהלים להם בדרך משלהם וכל יודעי ההיסטוריה חייבים להפנים שהעבר כבר היה, העתיד לוט בערפל וזה סיפור שונה לגמרי ומה שבאמת חשוב זה לא להרגיש חשוב, כי בסוף זה נגמר ואנה אנו באים.
רמי כהן מעולם לא הרגיש מוישה גרויס ותמיד דיבר איתנו בגובה העיניים, כי גם כשעמד הוא לא היה מאד גבוה וכולנו אהבנו אותו, כי רמי איש חם המבין את נפש התלמיד. גם רמי יודע שהיסטוריה זה דבר נחמד ומהנה אבל צ'לסי או ליברפול עם קווין קיגן ביחד עם מכבי יפו ומוצי ליאון  גם ראויות לתשומת לב, ויש עוד כמה דברים בחיים הסובבים אותנו וחלקם ממש לא פה בארצנו הקדושה. מי שראה עולם ולמד היסטוריה מעבר לים, מבין שישראל אינה מרכז העולם למרות שיש מדליות המראות שהכל סובב סביב ירושלים ואפילו המאוחדת. מי יודע מה יקרה עם ירושלים? מי יחלק אותה?


פוסט בקנה עם המון מעצורים
הפוסט על רמי כהן יושב אצלי בהמתנה כמה שנים. לא מתחייב בדיוק אבל יותר משלוש ואל תתחילו להתחשבן איתי כי בחשבון (לא מתמטיקה) אני ממש טוב ואפילו יותר מכל דבר אחר. אפילו יותר מהיסטוריה למרות שלוח הכפל מעולם לא נחרט לי בראש אבל "המסמך ההודי" בהחלט כן. עליו הייתי רוצה לספר במעט למרות שאני לא מספיק ממוסמך ומגובה משפטית לגביו, וגם רמי כהן עצמו לא סגור לגביו במאה אחוז, אבל מבחינתי זה כמעט כמו בדיקת דנ"א עם שאריות זניחות למאה אחוזים ותמיד יש בעיה עם ההבנה לאיזה כיוון אנחנו הולכים. מי זוכר את הסיפור של מרגלית עומייסי מראש העין?
רמי כהן ראוי לפוסט ארוך. בעצם למאד ארוך אבל למדתי שהכי טוב זה לפצל פוסטים וככה גם אמנע מלהציק לו וגם נוכל לתקוף כמה יעדים פרה פרה וככה יהיו לנו עדר עם כמה פרות ולא מהבשן. תמיד זה מתחיל אצלי בקטנה ובהמשך יוצא משליטתי וחייבים כנראה לבקש מד"ר ברגר כדורים עם מינון נכון והשפעה מיידית. 
היום אנחנו כאמור עם "המסמך ההודי" שמבחינתי הוא הדבר שאני נזכר בו די הרבה, ומעולם לא התאכזבתי לגבי הלקח והמסקנות שלי לפחות. רמי כהן אחראי ישיר לתוצאה וגם לסיפור. את עניין ה Ballance of Power נשאיר לפעם אחרת עם עוד דברים כי אנחנו כרגע בפיצול הפוסטים העתידיים.




"יש לך קולוניות בריטיות?"
זה היה באחד השיעורים בו למדנו על האנגלים שפעם מאד אהבו להיות בכל מיני מקומות ברחבי הגלובוס ולדעתי הסיבה העיקרית לכך היא הבולים שיכלו להדפיס בשביל אותן קולוניות. יש המון אספנים האוספים בשקיקה קולוניות בריטיות. זה מתחיל בבולים וגם בשטרות ואפילו כסף מתכת ותאמינו לי שזה לא נגמר וגם לא יגמר לעולם כי האלוקים נוצר את המלכה. אפילו אנחנו בפלשתינה א"י היינו בסיפור הזה ובואו נעזוב את נושא הקולוניה שבעצם מהווה סיפור נומיסמטי רומי על ערים באימפריה הרומית שזכו לתואר ולמעמד של קולוניה וכיצד זה בא לידי ביטוי במטבעות והכתובות שעליהן.
אם לא נתמקד חברים אנחנו מתפזרים ובבקשה בואו כבר לסיפור "המסמך ההודי" של רמי כהן בתיכון עירוני ה' שמבחינתי הינו ארוע מכונן. כן מכונן כי עד אז לא הפנמתי כלום משיעורי ההיסטוריה הקודמים ותיסלח לי המורה גברת פנינה שלמון הסימפטית שהדבר הכמעט יחידי שנשאר לי במוחי הדלוח זה השם של ההיסטוריון טציטוס או טקיטוס, העולה לי לראש בחלומות הלילה באשמורת הבוקר ולא שום דבר אחר משיעוריה, ואני יודע שזו בעיה אישית שלי. מה אתם זוכרים משיעורי ההיסטוריה שלכם בבקשה?

המסמך ההודי
רמי כהן מספר לנו על הבריטים בהודו שבעצם הקימו שם אחיזה מאד חזקה. סוג של אחוזה עם מלאנתלפים דברים אבל בענק. הבריטים הרי באו לעזור ולתרום לאזור לא מי יודע מפותח והם יעשו שם רק טוב וכל עוד זה תלוי בהם. אם זה בקטע התחבורתי ביבשה ובאויר, החקלאי, פיתוח ההובלות הימיות וכל מה שתעלו בדעתכם ואיך שכחנו חינוך שכולנו יודעים שזהו הדבר הכי חשוב בחיים. אם מדינת ישראל הייתה לוקחת חצי מתקציב הבטחון וזורקת אותו לחינוך ואפילו ללא השגחה יתרה, התוצאה הראשונית הייתה קודם כל ביזבוז ובהמשך יקרו דברים מדהימים ולכן רצוי שכל שנה יקחו רק חמישה אחוז מהבטחון ויעבירו לחינוך ויהיה טוב. מי שיודע כמה כסף מתקציב הבטחון הולך בעצם לאי בטחון ולאי שיוויון שיקום?

הבריטים באים לעשות רק טוב
הבריטים בהודו עושים שם רק טוב וכמובן שהכל ממניעים פרו הודיים ומטוב ליבם הידוע, ותעזבו בבקשה את האינטרסים ואת זה שעל הדרך הביאו משם את כל הטוב שמצאו יחד עם התה האנגלי ואוצרות הטבע הנוספים ובכלל, אבל אנחנו בקטע של החינוך. האנגלים רגע בהודו והם יחנכו ויעשירו את ההודים ואפילו ילמדו אותם אנגלית ובכלל ישקיעו הון עתק ביבשת הודו הענקית. פה אנחנו נוגעים ב מסמך ההודי.
רמי כהן מספר לנו על דיון כלשהו בו הבריטים מעידים על השקעתם האדירה בחינוך ההודי. הכל אצל הבריטים ממוסמך בדפים וחוברות תקציב עם מספרים ואפילו עם דיאגרמות. הבריטים מראים את המספרים והם מרשימים. אלו השקעות ענק בכל קנה מידה. הבריטים לא כאלה אינטרסנטים כפי שאולי הבנתם ונכון מכל ההתנהלויות שלהם ברחבי האימפריה. בהודו הם שמים ים של כסף ותגידו מה שאתם רוצים על אופים אבל התוצאה והנייר הם ההוכחה ומי שלא מאמין שיבחן ויראה. הבריטים יעני עושים רק טוב ויש נתונים עם עובדות וחותמות ואישורים.
אם הכל כל כך פשוט אז מה הבעיה עם הבריטים בהודו ומה בעצם כל העניין שאני עושה מזה כזה סיפור ולמה אני סבור שהמסמך ההודי הזה הוא מבחינתי דבר מכונן ואין שבוע שבו אני לא מביט בו באופן וירטואלי כמובן. אז הנה ההסבר וכמובן שהכל בגלל או הודות לרמי כהן שבחר להביא אותו לנו תלמידי תיכון בעירוני ה' שבתל אביב המתחילים להבין משהו אבל רק משהו פיצפון בחיים האמיתיים ומלבד חירמונים ומיזמוזי שדים צעירים, זקופים וקופצנים לא היה לנו בראש כלום ואפילו לא כלום בעברית תקינה.

האנשים המרתקים
רמי כהן מראה לנו את אותו מסמך או אפילו רק מספר אודותיו מתוך ערימת דוקומנטים הנוגעים לשלטונות הבריטים בהודו ואנחנו אמורים לקחת את זה להיכן שנבחר. עובדה שאני הפנמתי זאת ועד היום אני סבור שזה היה השיעור הכי טוב שהיה לי. טוב יותר מכל שיעור אחר וסליחה מהרצלינה ושאר המורים שלי לדורותיהם. זה אפילו טוב יותר משיעוריו המיוחדים של יוסי דרורי ההיסטוריון הממלוכי משיח' מוניס שעבר לבר אילן ושיעוריו המתוחכמים והמקסימים עם הדרך בה לימד גם אותי כעבור שנים מספר. רמי ויוסי הם מבחינתי המורים שהצליחו לרתק אותי יותר מכולם, למרות שרב סרן אלי טסמן מפקד הבסיס בצפת ריתק אותי לשישים יום ובפקודה, וזה היה ממש באמצע ציר הזמן שבין הריתוק של רמי כהן והריתוק של פרופסור יוסי דרורי.

Ten-rupee note issued by the Reserve Bank of India from 1937 to 1943.

המסמך ההודי של רמי כהן
המסמך ההודי הוא כנראה מסמך כלכלי המראה את הוצאות הבריטים בהודו ובנושא החינוך. משהו בסגנון ספר התקציב היעודי. אני מניח שזה לא מסמך סודי ורמי כהן השיג אותו בדרך כשרה למרות שיש מסמכים מאד חשובים שהושגו בדרכים עקלקלות. מה דעתכם לגבי המסמך "המזכה" של פרופסור יעקב פרנקל זה שהיה נגיד בנק ישראל ורצה לחזור לשם בעצת השכן שלו יאיר לפיד מיש עתיד. כשצץ המסמך הזה בו הבחור שלנו יוצא כביכול בסדר מפרשיית התיק בדיוטי פרי מיד קפץ לי המסמך ההודי של רמי כהן.
המסמך ההודי של הבריטים בהודו מראה במספרים את ההוצאות האדירות של הבריטים בהודו. הם לא חסכו שם בכלום המספרים הם מרשימים מכל הבחינות. הסיפור האמיתי הוא שבשום מקום במסמך הזה לא מצוין שם המטבע. כולם חושבים שזו הוצאה בפאונדים אנגלים יעני לירה שטרלינג והסכום הוא מרשים כאשר בפועל מדובר ברופיות הודיות והיחס בין הרופי ההודי לבין הפאונד האנגלי הוא ממש גדול. היום למשל היחס הוא 97.024 רופיות לכל לירה בריטית אחת ותודה למיקי הכריש עבור המידע המעודכן הזה. גם אז כלומר לפני יותר משבעים שנה היה יחס המרה די גדול בין שני שערי המטבע.
אני מאז אותו "מסמך הודי" של רמי כהן תמיד נוהג לבחון כל "מסמך מטעם" האם יש בו משהו נסתר ונעלם כי יש מצב שמישהו ידאג להחסיר מידע חשוב ובמיוחד כשהוא עצמו דואג לידע אותנו בדבר אדיבותו, נדיבותו, חוכמתו, יושרתו ואפילו צדיקותו.
כדאי שלכל אחד יהיה מורה כמו רמי כהן ורצוי לאמץ את "המסמך ההודי" כמסמך לחיים.
ותודה לאלברט דישי על התמונה.


אלברט דישי ורמי כהן כנס מחזורים 2015




חוכמת הסבון והמורה לביולוגיה אורה שפרלינג


חוכמת הסבון
יש לי חולשה אישית לסבונים. זה בכלל לא קשור לשואה וגם לא לאוננות עצמית אז בבקשה תתחילו להיות רגועים כי סבונים זה דבר נהדר והריח שלהם זה רוב הסיפור מטעמי. מבחינתי רצוי סבונים מוצקים אבל בשנים האחרונות הפנמתי שגם סבון נוזלי זה בסדר ועושה את העבודה באופן מושלם. לסבון מוצק יש תפקיד בהפצת ריח גם כשהוא עומד בטל ואין פג תוקף.
אני די מומחה בשימוש של שאריות סבון מוצק ואני לא זורק לעולם חתיכות סבון מיותמות. תמיד ניתן להוסיף את מה שנשאר מהסבון שהיה שלם למים רתוחים של ספונג'ה.
פעם אני זוכר שקראתי במעריב לנוער חידה בלשית של יהודה פרדיס שהסבון הנעלם בתחתית הכיור היה החלק המרכזי ומי שירצה יקבל הסבר ופיענוח. למה יש סבונים מאד יקרים? תשובה: כי יש כאלה המוכנים לשלם עבורם. אני לא מכיר אספני סבון אבל משוכנע שיש כאלה. חבל שלא עושים סבונים עם תחריטים של מטבעות עתיקים אבל זה רעיון ואולי נדבר עם אורלי הפולניה היפה. מי מכיר את המשפט ברוסית המחבר בין הסבון והמה שמו של הזכר?
יש לי העדפות משלי בנושא סבונים, ואני מוכן לומר אותן ואיש לא שילם לי אגורה שחוקה והלוואי שהיו מתחילים כבר.
מי מכיר את סבון של פעם? אז תדעו שאנחנו יותר ממכירים אבל היום אנחנו לא שם. משפחת קוטלר תתאפק ותמסרו ד"ש לאורלי היפה בבקשה.
ארונות עם סבונים
נדמה לי שהחולשה שלי לסבונים מתחילה בבית ותמיד בבית מתחילות כל הפרובלמות או אם תרצו כל הדברים. מי שגדל בבית הרוס סביר להניח שיהיה קבלן שיפוצים טוב, אבל בדרך כלל זה עובד הפוך ותשאלו את פרויד כי הבית שלנו היה בסדר ואפילו יותר מזה וכמובן לעניות דעתי ואמא שלנו מאד אהבה סבונים ועובדה שכל הארונות היו מלאים בסבונים עם ריח נהדר ואין כמו מצעים ובגדים המריחים מסבון. היה גם מחסנון סביר של סינטבון אדום במטבח בארון שמעל המקרר. אני זוכר גם סינטבון כחול עם אותו חתול וחברים אין לכם מושג מה ניתן לעשות עם סינטבון. המצאה ממש חזקה וארוכת ימים. אפילו להוריד זפת מהרגלים אחרי שבילינו בחוף שרתון והיום מציצים. סינטבון לכל נכון!
נדמה לי שמצאנו אפילו סבוני כביסה של פעם כלומר קוביות די גדולות או ששוב התחלתי לדמיין. מעניין אם הקוביה הונגרית הגיעה מסבון כביסה?
מי רגיש לסבון? אני ואופרות סבון לא חברים. מי זוכר את הפירסומת בקולנוע וברדיו לגבי נקה 7. יש גם גירסה עממית לכל אלה שחייבים להגיע לעניין שהעיק על פורטנוי.

יונת הסבון?
להיכנס לחנות תמרוקים וניקוי זה מבחינתי קודם כל בגלל הריח. סוג של הסנפה וספיגה. יש בדרום תל אביב כמה מקומות ויש לי סימפטיה לחנות קטנה בשם אופרה שתמיד בא לכתוב על הגברת ששם ומשפחתה וזה אולי יקרה. לא בטוח אבל יש סיכוי. תמרוקיה אופרה בנחלת בנימין.
תמיד אני עובר ליד מדפי הסבונים ואם יש מחיר טוב לרביעיות של Dove אזי ישר זה מועמס ולא חשוב שבבית יש לנו כבר כמה עשרות המפוזרים במקומות שונים עם האריזה אבל עם פתח מילוט לריח שיעבוד בבקשה. אני מכיר את כל כל המצאי של Dove על כל צבעיו ואפילו את גירסאות הגרגרים של הפילינג. חוצמזה הלוגו שלהם נהדר והנה עוד יונה לאוסף היונים הבלתי גמיר. גם סבון ירדן מפיץ ריח נפלא ואצלי זה יושב באוטו במקום העץ הדוחה. סבוני ירדן זה יופי וטבעי ויש להוזילו במחיר כי בברלין זה יורד במחיר וגם יותר זול.
כשהורינו עשו החזרת ציוד מלאה וסופית, אנחנו עשינו סדר בסוקולוב עם שקיות נילון גדולות בצבע גואנטנמו והצלחנו למלא שק שלם וניתן היה לעשות שם אוסף טיפולוגי של סבונים בצורות שונות עם שמות שכבר לא קיימים. מי היה במוזיאון בית החרושת שמן שבחיפה? אחלה מקום.



סבון בשואה וגם ליד שכם
יש לי כמה סיפורי סבון די מדליקים לטעמי ואמנה אותם למען הפרוטוקול בזריזות למען הדורות הבאים. הסבון של מנשה מרידך ז"ל מבית המכירות הפומביות זודיאק בע"מ מנוחתו עדן. מישהו ניסה למכור באמצעותו סבון שנחזה להיות משומן יהודי ואפילו מהשואה והיה רעש בתקשורת עם כל מיני חכמים כמו שבח וייס והפאה ועוד רב ראשי וחרמן בעברו ובסוף לא קרה דבר ויש מצב שעניין הסבון היהודי הוא סוג של פיקציה לא ממוסמכת אבל בואו נעזוב זה בבקשה.
כשהייתי פעם בהר ברכה שליד שכם, עם ישראל צדקה השומרוני נכנסתי למכולת המקומית. ראיתי שם שבמאה ש"ח שלמים ניתן להעמיס כמה מדפים על תכולתם ואין מקום באוטו. יש להם שם סבונים מסורתיים עם נייר אריזה מדליק וכאילו מאד מפעם. נדמה לי שהריח שלהם ממש מינורי ואם עושים איתם טוש אז תמיד באמבטיה נשארת שכבה שומנית של שמן זית כמדומני. לי זה די מפריע ולכן הסבונים האלה לא יסובנו כנראה במשמרת שלי. תעשיית הסבון בנבלוס עתיקת ימים.
הסיפור מבחינתי שהכי מחבר אותי לסבון קרה אי שם לפני שנת 1977 ואפילו קצת אחרי 1973. נכון זה היה בתיכון שלי ורובכם כבר יודעים שזה תיכון עירוני ה' שבתל אביב בסוף רחוב בן יהודה ואפילו במיפגש שלו עם רחוב דיזינגוף. חלקכם כבר מניח שהמספר כלומר אני קובי, די תקוע לו שם בחוויתיו מהעבר ואולי גם סבורים שהדבר דורש טיפול מסודר, אבל לדעתי זהו הטיפול ואתם חלק ממנו למרות שמעולם לא נדרשתם לתשלום ויש להניח שגם לא תידרשו חוץ מאובדן הזמן היקר שלכם. כמה אגב שווה בפועל כולל מע"מ שעה שלכם? סתם טוב לדעת בכל מקרה ותודה. 



סבון ביולוגי או סבון כימי ודיבור של מורה ממין נקבה
זה קרה באחד השיעורים שלנו עם גברת אורה שפרלינג שכרגע אני לא זוכר ממנה כלום ואפילו לא כלום. לדעתי משהו כמו ביולוגיה למרות שאני בטוח שאני לא למדתי את המקצוע הזה אבל זה בטוח קרה ואפילו בקומת הקרקע וזה היה במעבדות של בית הספר ואפילו באלה הצמודות לשירותים. ביולוגיה אגב זה משהו עם אפידרמיס ואמבה ויש מצב לדיפוזיה רקטאלית? משהו מתחיל לחזור לי ואני מקווה שאני לא מערבב עם הלחץ ההידרוסטאטי.
אני יודע שיש מעבדות בתיכון שלנו וחוץ מזה שפעם התפוצצה מבחנה לדוד שושני ב"ניסוי במעבדה" (חייבים השמעה קולית) אני לא זוכר כלום. אל תשאלו אותי נוסחאות כי חוץ מחיקוי טוב של שושני המורה הכי מצחיק בתבל, אין לי כלום בראש. "יבוא ללוח..."
אז אנחנו בשיעור של אורה שפרלינג ותהרגו אותי מה למדנו שם ואורה שפרלינג מתחברת לי רק לדבר אחד וזה הדיבור המיוחד שלה שזה דיבור של מורה עם קונפיגורציה מיוחדת של השפתיים שמינה זוגתי/אישתי יודעת לעשות הכי טוב בעולם למרות שהיא בכלל מרמת גן ואין לה מושג מי זו אורה שפרלינג. אם תבקשו יפה ממנה כלומר ממינה היא תעשה לכם חיקוי של מורה בישראל ואכן זוהי אורה שפרלינג ותמיד נדמה לי שניתן גם להגיד ספרלינג ממש כמו ספילברג מרשימת שינדלר ואני לא יודע מה נסגר בסוף עם השיבולת והסיבולת לב ריאות של בני אפרים. תודה לאלברט דישי על צילום מתוך תמונת המחזור של המורה א. שפרלינג ובאותה הזדמנות נאחל לה איחולי הבראה מלאה לאחר תאונה.

פה מלוכלך ומין נקי
אז חזרנו לשיעור של אורה שפרלינג הנאה עם השיער הדי קצוץ ומוקפד ואפילו טיפונת פאות צמודות והדיבור עם השפתיים המעט סגורות ואפילו הגובה הדי לא גבוה במיוחד, והצעדים המדודים ואז קרה משהו. אורה שפרלינג קלטה משהו ווקאלי מהאויר. זה היה משהו לא חזק במיוחד אבל עובדה שנקלט לה בממברנה של עור התוף. זה היה סיגנאל קולי ואפילו משהו משלי. היא שמעה במו אוזניה צרוף מלים או אולי מילה אחת וכנראה מלוכלכת. זו הייתה קללה או ניבול פה ואני לא זוכר בדיוק את משמעותו כי יש לי קטע של קללות וזה בשליטה מוחלטת לגמרי. זה ממש לא טורט ואני נוהג לקלל אבל רק לאנשים מקורבים שאני ממש מכיר טוב והלכסיקון שלי ממש רחב וגם ארוך ואני לא מתפאר כי אם רק מציין עובדה. כן אני מסוגל לקלל ויש כאלה שזכו לשמוע ואפילו לסתום את האוזניים, כי יש לי מיגוון ממש מכובד ואל תתחילו לדרוש דוגמאות. גם טדי קולק המנוח נהג להגיד ולא אחת "שק לי בתחת" ולא היה שם את המילה בבקשה. לעניות דעתי מי שלא מסוגל ללכלך את הפה כנראה שגם לא מסוגל לזיין באופן ראוי ומכובד ואפילו קראתי על זה מאמר שלם של אחד סקסולוג דוקטור קוסטינר.

אורה שפרלינג ותודה לאביהו בר Avihoo Bar

שטיפת פה בשירותים
אורה שפרלינג שמעה אותי מנבל הפה וכאילו קיבלה נשיכה עם צריבה. יש מצב שאמרתי חרא בעברית צחה למישהו או סתם בן של זונה אבל נראה לי חרא הכי מתאים להמשך הסיפור. היא נדרכה באחת ואפילו צרחה בקול עם היד והאצבע המורה לכיוון הדלת. "החוצה מיד ומיד החוצה. צא מיד לשירותים ושטוף את הפה שלך בסבון. כן עם סבון ועכשיו. צא מיד בבקשה ועכשיו".
האמת הייתי ממש המום אבל הבנתי מיידית את הוראות ההפעלה ויצאתי החוצה ואני מניח שאולי היו צחוקים כבושים בכיתה. פסעתי מספר צעדים ומילאתי בצייתנות חלקית אחרי הוראותיה של אורה שפרלינג המורה לביולוגיה. פתחתי הברז לגמתי מים ושטפתי הפה ואפילו יותר מפעם אחת וזה אולי מוכיח שאני די סבון ושבתי לכיוון הכיתה שזה מרחק יריקה הגונה. נכנסתי לכיתה ואפילו התיישבתי. ראיתי שאורה שפרלינג די נסערת ויש מתח באויר אבל כבר פחות. תמיד יש ירידת מתח אחרי פיק רציני. היה שקט די מתוח העומד להתפוגג בכל רגע. אורה שפרלינג שאלה אותי "עשית את מה שביקשתי?" עניתי "כן" "שטפת את הפה עם סבון?" אמרתי "שטפתי את הפה אבל בלי סבון!" אורה הייתה ממש בעצבים. "אבל אמרתי לך עם סבון שתלמד שפה בעירוני ה' בשיעורי הביולוגיה אצלי לא מלכלכים את הפה!"  "בסדר הבנתי המורה אבל הסבון נגמר" אני זוכר שכולם היו ברצפה ואפילו אורה שפרלינג העלתה חיוך קל.
האמת שבאמת לא היה שם סבון ואני די מתקשה לזכור סבונים של פעם בשירותים של עירוני ה'. גם הזכרון הוא סוג של סבון ההולך ונגמר.

יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

הפסים הירוקים של דוד גרין


השטר הישראלי הכי זול?
אם מישהו ככה סתם כאילו כלום, ישאל אתכם את השאלה החשובה הבאה "מהו השטר הישראלי הכי פושט-זול?" כדאי גם שתדעו לענות לו. יש המון אנשים האוהבים לשאול שאלות ממש קשות ולא תמיד יש לנו תשובה מוכנה. כשהייתי ממש קטן היו כאלה אנשים שתמיד דאגו לשאול אותי שאלות ממש מסובכות ולא תמיד ידעתי לענות. כששאלו אותי איך היה היום בגן או בבית הספר תמיד עניתי "היה כייף". גם היום יש כאלה המציקים לי בשאלות טריוויה כשהם בעצמם לא תמיד יודעים את התשובה הנכונה ואפילו לא את התשובה המלאה. הכי מומלץ זה להתעלם אבל זה לא פשוט. 
אין יום שאני לא מכין עצמי לשאלה ממש קשה שאולי יום אחד תצוץ ככה סתם כאילו כלום. תגידו בבקשה מתי כבר נצא מהשטחים? סתם שאלה מטריפה. יש מצב שאם לא נצא משם הם יגיעו לפה או שבעצם אנחנו כבר שם. מה אמר בן גוריון לגבי השטחים? מה לגבי ירושלים ורמת הגולן?

בן גוריון בלע סבון?
אם ישאלו אתכם מהו השטר הישראלי הכי נפוץ ואפילו הכי זול מיד תקפצו ותכריזו בקול "בן גוריון!". כן ככה בקול רם בן גוריון ואפילו דוד בן גוריון. יש כאלה שיכריזו בן גוריון בלע סבון ולדעתי זה ממש לא קשור ואפילו לא מהזמנים שלי. שיר השכונה זה אחלה דבר ואנחנו באנו טיפונת קצת אחרי אבל תמיד זה כייף לשמוע. כתבה נהדרת על שיר השכונה מהבלוג הנהדר של דוד אסף 

חזרנו לנושא השטר של בן גוריון ותדעו שקודם כל התשובה שלכם היא נכונה. אם תכריזו בקול רם חמישים שקלים בן גוריון זוהי תשובה מלאה נכונה ומנומקת כיאה. אם תכריזו בקול ממש חזק חמישים שקלים בן גוריון 1978 ובלי פסים שחורים ובלי פסים ירוקים אז ידעו שאתם ממש ממש בסדר ואי אפשר לסבן אתכם בכלל ואתם ממש לא ירוקים בתחום השטרות של ישראל.
היום בא לי לספר משהו על השטרות של בן גוריון אבל ממש לא משהו מאד מקצועי כי אם משהו ככה על הדרך עם קצת צחוקים וחויות עבר ותאמינו לי שאין פה שום בלוף או הגזמה. אני לא אולמרט ואני ממליץ לכם לקחת אותי פשוט ככה סתם כאילו כלום. אולמרט זה סיפור מורכב. אני לא מאמין לאיש הזה בשיט ואם יברך אותי בבוקר טוב אצא החוצה לראות ולבדוק שאכן בוקר ואז אשוב אומר לו "תודה שלום שלום ואל תבוא לי אפילו בחלום". לאהוד השני אני נוטה מאד להאמין. האם ההבדל בין שני האהודים הוא בעצם ההבדל בין הקיבוץ של התנועה הקיבוצית לבין המושבים של תנועת בית"ר?

תן לי בבקשה בן גוריון 500 אבל חדש דנדש ואפילו crisp 

בן גוריון היה ממש בסדר לטעמי ולכן הפעם הראשונה שביקשו ממנו להופיע על שטר כסף היה בשנת 1975 ואפילו על 500 שקלים והשטר כולו צהבהב שנהב חום, כאילו אנחנו ממש בשדה בוקר ואפילו במדבר צין. מי הכיר את אהוד צין מהפועל תל אביב וממגרש אוסישקין?
התמורות הכלכליות בישראל באות לידי ביטוי בכסף הישראלי ושטרות הנייר מהווים את ההיסטוריה הכלכלית כולה. במילים פשוטות קחו את השטרות וטיפה תשומת לב ויש לכם את הכלכלה הישראלית כולה ואפילו יותר מזה והכל כמובן לעניות דעתי. אז אחרי שהבנו את הפרינציפ וראינו את בן גוריון על 500 שקלים הגיע הזמן להוריד לו אפס אחד כי אפסים לא חסרים במרחב הכללי ובמיוחד בסביבה הקרובה והנה יש כבר 50 שקל ואפילו משנת 1978. זהו השטר הכי פושט ולכן עשו ממנו המון מזכרות ובצורות שונות ומשונות כמו השטר המוזר עם הבול לרגל יובל המדינה. היו עוד דברים כאלה וכולם מאד נחמדים ועושים טוב לאספנים וצוברי מזכרות. כדאי לזכור שכל הדברים האלה נעשו ביוזמה פרטית ואין לבנק ישראל שום נגיעה לתוספות האלה וכמובן שזה בסבבה בבא. 

תאור השטר הצהוב של דוד גרין 
המידות: 153 X 76 מ"מ. הצבע השליט: שנהב-חום.
צד הפנים: דיוקנו של דוד בן גוריון והספרייה בקיבוץ שדה בוקר; המלים "חמש מאות לירות ישראליות" ו"בנק ישראל" בעברית.
צד הגב: שער הרחמים בעיר העתיקה בירושלים; המלים "בנק ישראל" בעברית, בערבית ובאנגלית.
סימן מים: צדודית של דוד בן גוריון. סימן לעיוורים: אליפסה שחורה בצד הפנים. למטה משמאל. צבע המספור: שחור. החתימות: נגיד הבנק משה זנבר; יו"ר המועצה המייעצת דוד הורוביץ. העיצוב: אמנים הולנדיים. השנה: התשל"ה - 1975. תאריך ההנפקה: 26 במאי 1977. תאריך הביטול כהילך חוקי: 31 במארס 1984.



חמישים שקל כלומר 50 בן גוריון זה הדבר הכי זול והכי נפוץ שיש בישראל
שטר בן גוריון של 50 שקל במצב חדש שווה כמה שקלים בודדים. בדולרים זה אפילו הרבה פחות. בסיטונאות זה עוד יותר זול ויש חבילות ממנו ולעיתים רואים ממנו בריקים שזה 10 חבילות של 100 שטרות בכל חבילה ובסך הכל 1000 שטרות. בריק יעני לבנה brick - זה מושג וכל כסף בא בבריקים. כמה בריקים בדולרים של פרנקלין, נכנסים בבית של פואד ביפו?  ישר רואים שאתם מתקשים בחשבון ולכן תמשיכו לעבוד כמו אזרחים טובים שומרי חוק כי מיליון דולר זה 10 בריקים ויש מצב שבתיק ג'ימס בונד של פעם נכנסים מיליון ירוקים בתנאי שזה סמסוניט עבה. אם זה דק אז בקושי חצי מיליון. בבטן של פואד נכנסים כמה בריקים. רק שתדעו שהסיפור של פואד הוא הרבה יותר ממה שאתם קוראים בעיתון. הסורי עם העיניים הכחולות טוען שמדובר בסכומים ממש גדולים ואם אתם מדברים על מיליון או שניים אתם ממש מעליבים את פואד וזה כבר לא בסדר. פואד תמיד הולך על גדול כי היה לו ממי ללמוד. חבל שעזר לא לימד אותו לטוס קצת על הספיט השחור.

גליון 

ב.ג. או אפילו בן גורגו כמו שקורא לו יהודה קונסי, היה דמות יוצאת דופן ומבחינה עיצובית הוא משהו מיוחד. הרבה אנשים טענו שאבא שלנו מאד הזכיר ככה בכללי את בן גוריון ולפחות בצבע השיער, זה מאד מדוייק. בן גוריון מבחינה עיצובית על כסף נייר יש רק אחד ושינוי בערך הנקוב זה לא משהו באמת נחשב. יש כמה עיצובי הרצלים, כמה וייצמנים, כמה בן צבי, שז"ר , שרת ורק בן גוריון צהוב אחד וזהו. עיצוב מנצח לא מצריך מחליף מהספסל. 
יש גם גליון כמעט שלם של שטרות בן גוריון בגליל מיוחד. זהו פריט יחסית פשוט וזול שהיום האספנים בסין חומדים אותו ואצלי הוא תלוי בשרותים של החנות ולדעתי זה לא מעיד על זילות ואם טעיתי הריני מתנצל מאלה שנפגעו. מהזכור לי היה רק אחד כזה במשך הרבה שנים. פעם אפילו תושאלתי בטלפון ממשטרת פתח תקוה שחשדו במישהו שיש לו גלופות של בן גוריון ומונטיפיורי. הרגעתי אותם שיש דברים כאלה שהופצו כחוק על ידי בנק ישראל לאספנים אומללים ואפילו במארזים מיוחדים. 


ארגז ענק עם המון בן גוריונים צהובים כמו המדבר
פעם ודי מזמן שלמה אוחיון אחי הבכור מנתניה ביקש ממני לשמור עבורו מטעמי לוגיסטיקה, ארגז ענק עם חבילות בן גוריון. זה היה כבד לאללה ותדעו שיש בתי מסחר לשטרות ומטבעות בעולם המחזיקים מלגזה להעמסת כסף. ראיתי בעצמי תמונה כזו של חברה בגרמניה הקונה כספים בכל העולם ומשלחת אותם לאספנים מסכנים ומכורים בכל העולם. מתברר שכסף שוקל הרבה ואל תחשבו על דברים פלילים לפני שהכנתם דרך נסיגה עם מוביל ורכב מסודר כי זה יכול להיגמר רע. הכי טוב זה לעשות דברים טובים.
אז אחרי ששלמה אחי הבכור הביא אלי את הארגז הענק הייתי אמור לאחסן אותו כלומר את ארגז הבן גוריונים הענק והכבד אצלי בעליית האיפסון בחנוק שזה משהו די מאולתר שהעליה לשם היא באמצעות סולם פשוט ומעץ של שנות השישים וזה ממש לא מומלץ אם זה לא must. שלמה גם ביקש ממני לעזור לו עם השטרות האלה ומי שהוא מפנה אלי אז לתת לו וזהו. זה המקום שכדאי לספר שפעם בשיא האינפלציה המטורפת היה שווי ריאלי ונומינלי של שטר כזה רק שלושה סנט של ארצות הברית של אמריקה. כן שלושה סנט ואם יש לכם בעיה עם הנתון הזה אז תתעמתו עם יאיר נחמני שהוא ההוגה ומוסר הנתונים לגבי הבן גוריון הזה ואני סומך עליו במיליון אחוז ודיברנו כעת רק לגבי הנתון הזה ודי. חבילה של מאה לפי 3 סנט זה שלושה דולר לחבילה. בריק שזה 10 חבילות יעלה אז 30 דולר. זה היה פעם ותחשבו שהיום שטר של בן גוריון הכי זול זה 1 דולר ליחידה וזה בסיטונאות וצריך גם למצוא את מי שיסכים למכור במחיר הזה ובפועל. 

מחסן מאולתר בעליית החנוק עם סולם עץ לא קבוע ולא יציב
אז כמו שהבנתם החבילה הענקית והכבדה של הבן גוריונים נמצאת אצלי בחנוק ואפילו למעלה בעליית הגג עם קרטון ענק ואני אמור מפעם לפעם לתת למישהו חבילה או יותר והכל לפי הנחיותיו של שלמה אוחיון האח שלי הבכור מנתניה. מכיוון שזה קרה כמה פעמים אז כבר עשיתי לי כזה סידור בקרטון שאני יכול לשלוף בריק שלם דרך חור בקרטון מבלי צורך לפתוח אותו ורק לעלות בסולם להושיט היד ולגעת ויש לי בריק וזהו. זה עבד יופי וכל פעם שמיהו בא עם בקשה מסודרת משלמה הוא קיבל זאת. החבילה הלכה וקטנה ואני הייתי ממש מבסוט כי אין לי כוח לשמור דברים עבור אחרים ותעזבו את התמורה כי היא לא הייתה קיימת כי בין אחים כמונו אין חשבונות קטים רק גדולים. הכל היה יופי עד שיום אחד הגיע יחזקאל המרגל. 

שלמה נותן פתק לחזי המרגל
יחזקאל מגיע אלי אחרי שדיבר עם שלמה ואני צריך לתת לו כמה חבילות ואני הולך לחבילה ועולה בסולם ,מושיט יד באוטומט ואז אני מרגיש בום על הפרצוף ומיד על הראש ועוד רגע כולי חבוט ומזל שלא נפלתי על הרצפה כי על הראש שלי נפלו מהחבילה הגדולה שטרות בחבילות וזו התמוטטות כללית ואפילו האף הקטן שלי בסכנה. זה היה ממש סוג של שוק כשהכסף הזה של בן גוריון נופל עלי. אני זוכר שלקח לי כמה שניות להתעשת כי מיד חשבתי מה יהיה כתוב בעיתון שלמחרת. "סוחר מטבעות בבן יהודה מת או נפצע קשה כשכסף נפל לו על הראש או נפל מסולם בגלל שטרות בן גוריון" ואפשר להמשיך עם זה. בקיצור קמתי סידרתי עצמי והבאתי לחזי המרגל את שביקש וחזי מיד שם לב שאני לא כתמול שלשום ושאל אותי אם אני בסדר ואני בזחיחותי הרבה עניתי "אני בסדר גמור ואפילו יותר מהחברים שלך דן ורד ואודי אדיב" חזי סינן משהו בשקט ובטוח שזה היה משהו עם אשכנזים, ספרדים, לבנים, שחורים וקשת מזרחית בבן יהודה שטראסה ולך תדע מה ניתן לסנן ברחוב בן יהודה 18א' כשיש לך חבילות של בן גוריון, שהיה גם ציוני ואפילו אשכנזי וכולנו עושים עסקים על גבו וחמתו. תמיד תזכרו שבן גוריון היה סוג של אגרן ספרים ומעולם לא ידע מחסור מהו. בן גוריון תמיד היה איש מסודר פחות או יותר אבל בסופו של יום השאיר הכל למדינה ולעם ישראל ומבחינתו שהילדים שלו יעשו לביתם ובדרכם. גם שם היו טיפונת סיפורי זוטות בקטנה על חפצים זניחים. יש המון אספני בן גוריון ותדעו שיש חוק לגבי דברים מסוימים הקשורים אליו. 



פסים ירוקים הרבה יותר עדיף מפסים שחורים. במקום פסים אמור קוביות וביחיד קובי קוביה
בנק ישראל כנראה עשה סדרה ראשונה עם פסים ירוקים. אלו בעצם קוביות או מלבנים בצבע ירוק והסיבה לפחות מבחינתי לא ברורה למרות שיגאל ארקין מסביר "במארס 1981 הונפקו שתי מהדורות מיוחדות מערך זה של חמישים שקל האחת עם ארבעה מלבנים שחורים ליד המספר והשנייה עם מלבנים ירוקים (ויש תמונה עם הדגשה שעשה אליעזר מורב).המלבנים נועדו לסייע לבנק ישראל במעקב אחר תנועת השטרות במחזור לשם אמידת אורך חייהם." ותודה ליגאל ארקין שתמיד חמוש בסנדלים. 
השטר הכי נדיר ומיוחד בסיפור הזה של בן גוריון הוא זה עם הקוביות הירוקות ואפילו יש שם שתיים ויש לכם צילום עם הגדלה מיוחדת שעשה אליעזר מורב במיוחד עבורכם ותודה לאליעזר ובאנגלית זה תמיד Eli.
ערכו של שטר כזה חדש לחלוטין הוא כמה מאות דולרים ואין לי מחיר מאד מדויק להיום. אני יודע על עיסקאות במחיר נמוך מאלף דולר ליחידה. שטר משומש שווה רק כמה מאות ש"ח והמחיר מאד נזיל. אני יודע על בחור צעיר וחרדי המחזיק חבילה שכזו וראיתי את החבילה במו עיניי. אם זה יוצא לשוק ללא בקרה אזי יש נחיתת מחירים חופשית כפי שראינו בעוד דברים. הבחור החרדי שאנן ומבחינתו השטרות האלה אצלו עד אחרית הימים. יש ספקולציות בכל תחומי החיים. גם במטבעות ושטרות. 

בן גוריון עם שני פסים ירוקים במחיר מציאה?
יום אחד קיבלתי טלפון עם בקשה מאד מוזרה. "קניתי בן גוריון חדש עם שני פסים ירוקים במחיר אטרקטיבי ואני מבקש להראות לך את זה." נשמע קצת מוזר הקטע של "להראות לך את זה" אבל אמרתי לבחור "בסדר תבוא". הבחור הגיע והוא טוען להגנתו שקנה את השטר אצל פלוני אלמוני ובמחיר ממש מציאה וזה מה שבהמשך הדליק לו מנורת אזהרה ואולי זו עוד הוכחה למה אספן ממוצע לא יכול להיות טייס אמיתי הדואג באינסטינקט שמנורות לא ידלקו, אבל זה המצב והוא כעת מבקש את חוות דעתי המלומדה. מכיוון שהבנתי שמי שמכר לו את השטר הזה אינו טלית כלל ואינו בן אדם נורמטיבי כי אם זבל מצחין בצורת בן אנוש המהלך פה בארצנו הקטנטונת, לקחתי השטר ובחנתי אותו היטב היטב כפי שמעולם לא עשיתי לדבר כזה ובטח לא לבן גוריון. יש לי משקפת של חיידקים המגדילה פי 40 והדיאגנוזה הייתה ברורה ופשוטה. מישהו כלומר מניאק מקולל, נכלולי, שפל ומלעון עשה כלומר צבע ידנית את הקוביות הירוקות ואפילו באופן טוב וסביר אבל ממש לא מושלם. עבודה נאה וזהו. מחיר אטרקטיבי תמיד מפיל אנשים חמדנים ולכולנו יש את הסף שלנו. מי אמר ואיפה כתוב שאסור ליפול באלף שקלים. שיעור של אלפיה זה לא אסון במידה ולמדת מזה משהו.    
כעת אחרי שהכרנו את השטרות של בן גוריון הגיעה העת להגשים את החזון של הזקן ולהעביר את עצמנו יחד עם האוספים המטופשים שלנו לנגב. העברה נעימה חברים. 

תודה לאליעזר מורב על הצילומים הנאים והטובים. 

יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

מעטפות עם ירוקים

דובי קלמי אחראי ישיר לשורות הבאות כי אמר משהו על מעטפות ואולי גם על תכולתן. אני מביא את המעטפות שלי ואתם מוזמנים להביא את שלכם, ואני לא מתחלף עם איש ותודה רבה ולא איכפת שבשלכם יש יותר, כי מעטפה זה משהו מאד אישי ויש גם כאלה חתומות בנשיקה. מעטפות היום הראשון של השירות הבולאי בכלל לא קשורות היום לנושא אבל כידוע איסוף מעטפות דואר זה תחום מאד מפותח אבל היום אנחנו לא שם. סליחה אבל היום אנחנו עם מעטפות של ירוקים.
פלה ורובין ברי באמריקה

המעטפות של דוד רובין
כל שנה בתאריך כמעט קבוע סביב חודש אדר הייתי רגיל לקבל מעטפה ולא סתם מעטפה כי אם מעטפה עם דולרים ירוקים. לקבל מעטפות זה דבר ממכר ולא יכולתי להיגמל מזה. הפעם הראשונה קצת גורמת לך לפרפרים בבטן אבל בהמשך מתרגלים ואפילו יש מומחים לזיהוי כמות הדולרים מבלי לפתוח המעטפה. כל המשפחה שלנו קיבלה מעטפות כאלה אבל כל אחד קיבל סכום שונה. אניגמת המעטפות שהקוד האלגוריתמי של גוגל אפס לעומת הקוד של דוד רובין ברי מאמריקה. תרגיעו בבקשה כי לא היו פה שום שלמונים. פשוט מתנה משפחתית נהדרת וזהו.
דוד רובין ברי התחתן עם פלה-פסיה שהייתה האחות הבכורה של אימי ואחותה התאומה רניה. מדי שנה מאז שנפטרה נהג להגיע ליום השנה (יארצייט) שלה כי דוד רובין גר באמריקה ואפילו בניו יורק ואפילו בברונקס ואפילו בדריזר לופ והוא בכלל לא היה שחור. רובין נולד בפולין ופגש את פלה באיטליה במחנות העקורים שאחרי השואה ואחרי אושוויץ בירקנאו. הוא לא הגיע לישראל כי הסבירו לו שמאמריקה תמיד יוכל לחזור לישראל אבל הפוך לא בטוח. פלה הייתה עם הורי בקפריסין ואפילו ביפו ובהמשך התגעגעה לרובין ונסעה לאמריקה וכל השאר היסטוריה. לרובין ופלה לא היו ילדים למרות שפלה הייתה בהריון יותר מפעם אחת אבל החיים מתנהלים לא לפי תוכנית כבקשתך. גילי הבת שלנו נושאת את השם פלה ואפילו ככה כתוב בתעודת הזהות שלה, גילי פלה לידרמן והיום הוא יום הולדתה אז מזל טוב לגילי ותומאש.

חצי זה יותר ממחצית? גניה ורניה רבות על רובינקו
כשדוד רובין היה מגיע לישראל הייתה הערכות מוקדמת כי דוד רובין לא גר במלון כי התאומות לא היו מרשות לו לעשות ככה וגם תודו שחבל על הכסף. כסף למלון זה סתם ביזבוז במידה ויש אלטרנטיבה ולדוד שלנו רובינקו היו שתי חלופות. הוא גר חצי מהזמן אצל גניה ומחצית מהזמן אצל רניה. חצי זה יותר ממחצית? אם אתם חושבים שלא רבו על זה אז סימן שאתם לא פולנים או שפשוט לא היה לכם דוד כזה מאמריקה. היו גם כיסוחים והתחכמויות לגבי מתי רובין יהיה פה ומתי שם למרות ששתי התאומות גרו בתל אביב במרחק סביר, הבכורה בסוקולוב והצעירה בשדרות בן גוריון. רובין ידע לחלק את הזמן שלו פה שווה בשווה ותמיד גם היו מיפגשים נוספים בחדרה, מושב חרות ואפילו בראש העין ועוד מקומות. משנת 1985 ועד לשנת 2000 היו מיפגשים לא מועטים. גם לחנות הגיע ולא מעט וכל החברים שלי הכירו את דוד רובין שתמיד דיבר איתם אנגלית כי החברים שלי כולם גויים ולא יודעים יידיש ואפילו לא פולנית. רובין היה איש סקרן וחכם ולא היה תחום בו לא ידע משהו וזה החל מתיאטרון (שיחק עם מלי פיקון), אומנות ,תעשיה, רפואה, תזונה ובמיוחד ויטימנים. נדמה לי שהיה מומחה עולמי בתחום הויטמינים. היום לא ניגע בדבר כי היו לו אינסוף תחומי עניין וידע ורק נספר בקטנה על המעטפות שחילק לנו בני משפחתו המורחבת.

רובין ופלה בישראל אצל הדודה והדוד מול גן החיות בתל אביב

קוד אלגוריתמי מיוחד ובלתי מובן
רובין תמיד שמר על חוקי ארצות הברית וישראל עד הסוף. תמיד הכניס לפה מזומנים לפי מה שכתוב בספר החוקים. תמיד גם הביא איתו מעטפות שהתאימו בול לדולרים למרות שתמיד ניתן להכניס גם שטרות אחרים. תמיד העדיף לתת דולרים ואפילו ממש ירוקים ובשטרות של מאה למרות שאני בטוח שידע שיש עוד ערכים ואולי גם בהם נהג לעשות שימוש מושכל. אני זוכר שתמיד נתן סכומים יפים ונדמה לי שלא היה שם למשל 950 דולר כי אם 900 או אלף וסביר יותר אלף עגול למרות שלעיתים זה היה רק 700 ולעיתים 1800 שזה ממש ח"י אמיתי. לכל אחד מהילדים נהג לתת מעטפה ואנחנו בשלב כשלהו עשינו השוואות ולא תמיד הבנו למה לעיתים לזה קצת יותר ולשני טיפונת פחות ואולי זה היה סוג של התחכמות כזו אבל לך תדע. תמיד גם חשב בעצמו על כל מעטפה למרות שאמא שלנו בטוח אכלה לו קצת את הראש אבל תאמינו לי היה לו מה לשמוע למרות שאולי זה נראה טרחני ופולשני. אין הרבה אנשים בעולם היודעים להתנהל עם כסף ולא רק לעצמם. משפט לא קל להבנה ואני מבטיח להסביר רק לאלה החייבים להבין משפטים בעייתים ואולי אישיים.

מעטפות לדולרים
המעטפות של דוד רובין היו בדרך כלל חומות שהצד הפתוח הוא בצד והדולרים נכנסים וגם יוצאים יופי. המעטפות הללו הגיעו לתל אביב, חדרה, ראש העין, אבן יהודה, מושב חרות ואפילו לחיפה, וגם סתם לאפקה. היו גם בהמשך מעטפות  בצבע לבן תכלת כזה ועדיין בגודל המתאים לדולרים. בהמשך למדתי שבאמריקה ניתן למצוא מיגוון אינסופי של מעטפות למטרות שונות והיום יש לי מעטפות בדיוק כאלה ואפילו תוצרת אמריקה שהביא לי איז'ו הטייס וככה תמיד אני נזכר בדוד שלנו רובין ברי ז"ל מאמריקה והמעטפות שלו. מעטפות ריקות זה דבר ממש עצוב ולכן תמיד רצוי למלא אותן בשטרות ולדעתי לא חשוב הצבע אבל שיהיה מספיק. שתמיד יעטפו אתכם בדברים טובים וגם באהבה.