יום שישי, 30 בינואר 2015

אבא של אריק גרינבלט

אבא של אריק גרינבלט והאופל

התלמיד הכי טוב וגם "המוח שהפעיל את איציק ואבצ'וק..."
אריק גרינבלט היה התלמיד הכי טוב בכיתה שלנו. ככה לעניות דעתי הקובעת. אפילו יותר טוב ממני אבל זו באמת לא חוכמה גדולה למרות שהיו שנים שהייתי ממש בסדר ואפילו השתדלתי מאד מאד.
אריק גרינבלט ידע גם חשבון וגם תנ"ך, דקדוק והבעה ואפילו במלאכה והתעמלות הוא היה בסדר גמור. לא מזמן שוחחתי עם שכן לשכונה ולבתי הספר בשם עופר גרין שהיה ונשאר קטן מאיתנו בגיל. עופר לא זכר במיידי את השם של אריק אבל ישר אמר לי "אהה זה המוח שהפעיל את איציק ואבצ'וק.." אתם הבנתם!

מימין מיקי, ירון, איציק, צדוק, איל וגם אריק גרינבלט מצד שמאל בבר מצוה שלי ואני במרכז עם הפרח ביד. אולמי גיל תל אביב 1971

סדר ומשמעת מפולניה, ונטיות ימינה
תמיד אצל אריק הכל היה מסודר ומאורגן בדיוק ולמופת. דבר דבור על אופניו, גם סדר בראש וגם בפועל בשטח. עובדה שהיום הוא מהנדס מומחה באלקטרוניקה ויודע לעשות הרבה דברים, במגוון תחומים ואני הרבה פחות. האם סדר ומשמעת מעידים במשהו על נטיות פוליטיות למשל? סתם הערה ממש לא חכמה אבל שווה לבדוק אפילו דברים ממש מטופשים. אנשים מאד מאד מסודרים קצת מפחידים אותי, ותמיד נראה לי שחסר להם כזה שפמפם קטנטן כמו לאדולף. מה אתם יודעים לגבי הסדר של הדיקטטור הגדול?
תמיד כשאומרים לי שהשמאלנים עוכרי ישראל, הם יצורים לא ריאלים, אני נזכר באלברט איינשטיין ולעצמי אני נרגע לפחות. האם זה נכון שהיום איינשטיין אלברט היה מצביע למרצ? אם לוקחים את כל כל השמאל מול כל הימין ועושים ממוצע של השכל ואל תשאלו אותי לפי איזו שיטה, מי לדעתכם מנצח? מתי לדעתכם תגיע המשטרה לבדוק הטעיות ומירמה? ואיפה פואד בכל הסיפור הזה? ומי כבר היה ברחוב החדש של פרופסור יובל נאמן מול שיכון למד? מה עדיף יותר, תוכנית למד או שיכון למד? לדעתי למד זו אות נהדרת. תודה רבה על שיתוף הפעולה ותמיד רצוי להזכיר שהשטחים זה אסון ובסוף יהיה טוב ותלוי רק למי ומתי.

תמונת מחזור מכיתה ב' עם יונה וינר המורה וגם שז"ר, אשכול ורבין הרמטכ"ל
בית ספר דוגמא ע"ש הנרייטה סאלד עם המורה יונה וינר 1966.
אריק עומד מתחת לתמונה של זלמן שז"ר ולידו גליה גנון מתחת ללוי אשכול

הבנים בכיתה ה' של חדר המלאכה בבית ספר לדוגמא ע"ש הנריטה סאלד

עיוני או מקצועי זו השאלה
פעם בסוף בית הספר היסודי היינו ׁׁ(אריק ואני) אמורים ללכת ללמוד בבית ספר מקצועי, אבל ברמה גבוהה. אורט סינגאלובסקי היה בית ספר ממש טוב עם מגמה לאלקטרוניקה ועוד מגמות קצת פחות נחשבות כמו טלפונים ומכניקה, ופעם המורה אסתר מורינסקי אמרה לאבא שלי שהבן שלו כלומר אני, יכול ללכת לכל בית ספר שהוא רוצה ואפילו יקבלו אותו כלומר אותי. בסוף רק אריק הלך לאורט וזה היה ממש רחוק כי אורט יד סינגאלובסקי זה ביד אליהו ואנחנו גרים בצפון הישן של תל אביב, וזה סיפור להגיע באוטובוס ליד אליהו וגם לחזור. הכי קרוב זה עירוני ה' וגם בית ספר נחשב ואפילו יש בנות חמודות ומפותחות מאד, שזה גם חשוב וגם הולכים ברגל.
ללכת ברגל זה דבר מאד בריא. גם לגור ליד העבודה מוסיף בריאות המון, ולא רק הלימון. מי יודע כמה זמן וכסף מבזבז אדם ממוצע בדרך ממוצעת לעבודה ממוצעת באופן כללי ודי ממוצע? תודו שזה המון. אנשים שחיים קרוב לעבודה שלהם חיים יותר אבל גם הם נפטרים בסוף.

אורט סינגאלובסקי ביד אליהו

שדרות מוצקין גם ליד הים ויש גם משטרה בשטח וקופת חולים גלביץ וגם להוריד סטירה
המשפחה של אריק תמיד סיקרנה אותי וידעתי שהפוסט הזה יביא דברים חדשים ומענינים לפחות עבורי. תמיד בפוסטים אני חושב על עצמי ואולי לא רק שם אבל לפחות בעדינות. הבנתי גם שכמו שהפוסט הזה מתמקד באביו ז"ל יש מצב שגם נגיע באחד הימים לאימו זיווה תבדל לחיים טובים וארוכים. בכל פוסט מסתתרים תמיד כמה שבהמשך והכל בע"ה וצוקרברג.
משפחת גרינבלט גרה בשדרות מוצקין בתל אביב. ככה זה עד היום. איכון מהיר למתברברים במרחב הבועתי הצפונבוניי, זה יוצא ליד שדרות נורדאו ורחוב בן יהודה. המקום הזה קצת די מיוחד וכל פעם שאני בסביבה אני זוכר שפעם הייתי מוקסם מהפינה הזו ונזכר באריק ומשפחתו. שדרות מוצקין היו תמיד מובלעת שקטה עם עצי אשל מלוחים, ושיחקנו שם לא מעט.

אני זוכר שגם עופר גרין וארז יניב אהבו לשחק שם והם הרי יותר קטנים מאיתנו בגיל כי ככה הם נולדו, ובכל זאת לא תמיד הם עשו מספיק כבוד לנו הגדולים ונדמה לי שאפילו לעיתים קרובות מדי שיחקו טוב מאיתנו, מה שהצדיק סוג של התעללות של בוגרים. יש שיקראו לזה חינוך מחדש וכבוד הדדי. זה כנראה קרה כמה פעמים עד שהגיעה תגובה הולמת על ידי ארל'ה שרסטינסקי (יניב), אבא של ארז שהיה שוער כדורגל אמיתי במכבי תל אביב ובהפועל רמת גן ובנחישותו וריצתו המהירה, רדף אחרי בלי להשאיר לי סיכוי ובסוף הוריד לי סטירה מצלצלת.
אפילו היו עדים לארוע הזה, כך שגם אם קצת שכחתי או רציתי לשכוח, יש עדים נאמנים ואני מודה גם באשמה וגם בתגובה. אפילו תמיד חיברנו את אבא של ארז הגבוה והחסון לזה שתפס פעם מישהו משלנו והרים אותו באויר והילד (אבצ'וק? ואולי גילי ס.?) עשה במכנסיים מפחד. נדמה לי שבתקופת הפיגועים בקו 5 בדיזינגוף, אבא של ארז היה נהג האוטובוס שהתפוצץ ונשאר בחיים, כי דווקא באותו יום החליט לא להיות הנהג ורק עלה לאוטובוס והתיישב מאחור.

פעם להוריד סטירה היה דבר סביר במקומותינו, ותגידו את זה בבקשה לחבר של פוטין מה קוראים אותו אביגדור ליברמן מנוקדים, שהמשיך לרוץ אחרי ילדים ואפילו נשפט על זה. לדעתי הרעיון שלו בדבר סכר אסוואן יותר מסוכן ואם זה היה תלוי בי, הייתי שם אותו במטוס הדו מושבי המיועד להפצצה אסטרטגית ופשוט פולט אותו באותו סכר ומחכה לראות מה קורה. לא חייבים מצנח רזרבי ויש להסתפק בציוד הבסיסי. עופר תגיד זה משהו ישים מבחינת הביצוע והאמל"ח? תודה. האמת שרציתי לצרף כאן תמונה של מטבע מצרי עם סכר אסואן אבל זה מיותר כי ליברמן היה מעדיף בוודאי משהו יור רציני. האם סיפורו של ליברמן יפתר יום אחד או שמזלו הוא דבר בלתי מנוצח? מי אמר שאהוד מבנימינה יכול לצאת מכל דבר? האם יש מצב שהגברת פאינה היא מועמדת לעדת מדינה בדומה לשולה זקן? הכל אפשרי חברים.
די חוזרים לאריק גרינבלט ואפילו לאחרונה נפגשנו לשיחה משותפת עם איציק לוינשטיין ובלי אבצ'וק כי רק מי שרוצה מגיע ולא מכריחים ותמיד יהיו עוד הזדמנויות.

איציק לוינשטיין מימין ואריק משמאל ולא מתאים לו שמאל בכלל

אריק איציק ואבצ'וק
אריק, איציק-צצה ואבצ'וק היו גרים די קרוב, וככה היו לנו שלושה אלפים שגדלו בסמוך והלכו לאותו גן חובה ובהמשך לאותו בית ספר יסודי בשם 'דוגמא' על שם הנריטה סאלד. אני הגעתי רק בשלב בית הספר למרות שתמיד הם מנסים לשכנע אותי שגם אני הייתי באותו גן, אבל אני נחוש שהגן שלי היה ברחוב עמוס עם הגננת רחל ואפילו העוזרת היפה שלה אסתר הבלונדינית. אפילו שהייתי בגיל חמש וקצת אני זוכר את אסתר הבלונדינית עם התסרוקת היפה והגוף שלה זה הדבר הכי דומה לבקבוק טמפו קטן של פעם ואפילו מזכוכית. חוצמזה יש לי עדים ותמונות ואתם יכולים גם לשאול את אבי רוזן שגר בשדרות נורדאו פינת יחזקאל והיינו ממש באותו גן. אגב אריק ואבי היו שני הילדים היחידים מהכיתה שלנו שהלכו לבתי ספר מקצועיים ובהמשך אפילו הפכו ל"מהנדסים אמיתיים" ולא מהסוג של יחיא עיאש המהנדס. אישית אני סבור שאריק היה מסוג האנשים שיכלו לקמבן כמה דברים בנייד המתפוצץ שסידרו לאותו אלמוהנדס. תנו לאריק מכשיר חשמלי והוא כבר יהפוך אותו למשהו שלא חלמתם עליו. למשל אזעקה סמויה שהיא גם ויברטור חמוד. חברים, ויברטור זה לא רק לנשים!

אריק וגליה
השם של אריק גרינבלט תמיד מחבר אותי אוטומטית לעוד שם וחייבים לברר למה, אבל זה כל כך ברור ומתבקש וכנראה טבעי שממש לא חייבים ייעוץ פסיכולוגי. אריק וגליה זה ממש חיבור נפלא. אז קראו לה גליה גנון והיום איזן. גליה הייתה בובה אמיתית ויפה משהו. עדינה ושקטה ואפילו תלמידה נהדרת והאמת שכולם אהבו אותה ומהרבה סיבות. אולי גם כי הייתה מאד ביישנית ועם חיוך כזה עדין ומתחבא מאחורי עיניים גדולות בצבעים טובים. אריק היה ממש חולה על גליה ואפילו אם יגיד שזה לא בדיוק ככה , כולם ידעו שאריק מאוהב בגליה והרבה יותר מאשר היא אותו ושוב זה הכל בעייני המתבונן של ילד של אז אבל תאמינו לי שככה זה היה בדיוק. יש לי תחושה שאפילו היום כלומר בלילה עם רדת הכוכבים, גליה מופיעה בחלומות של אריק. חוצמזה תדעו שגליה יודעת גם לעצב מדליות

פנטקס אשי המצלמה של אריק

אומגה אוטומטיק Omega Geneve Dynamic

שני יהודים נוסעים ברכבת מרקלין
אריק גרינבלט תמיד טיפל בדברים טכניים מאז שאני זוכר אותו כלומר כבר מכיתה א'. תמיד גם האביזרים שליוו אותו היו שונים ומיוחדים והם נחקקו לי בראש ולתמיד ולאלוקים הפתרונים. זה היה גם במצלמה מיוחדת ומקורית בשם פנטקס אשי ספוטמאטיק עם עדשות נכנסות ויוצאות וגם מד אור ונרתיק ראוי. שעון אומגה אליפסי עם פס תכול שמאד נקשרתי אליו ברבות הימים עד שהבנתי שהכי עדיף זה סתם סווטש פלסטיק. בקיצור אריק היה סטליסט עם אביזרים בסדר בזמנים שאיש מאיתנו לא חיפש מותגים. משפחת גרינבלט פשוט אהבה וקנתה מוצרים טובים. אין גבול לטוב ולמעולה. הדבר הכי מיוחד ויחידאי מבחינתנו היה סיפור הרכבת. אני לא זוכר אף אחד עם רכבות אצלנו בשכונה. בטח לא משהו ממש רציני. לי קנו פעם משהו להרכבה של מכאנו אצל וילנציק באלנבי. זה גם היה בסדר אבל לא מתקרב לרכבת של אריק שהיה לה מבנה משלה וכשהלכה לישון זה היה בחושך ובארון מיוחד.
הייתה לו רכבת נהדרת תוצרת מרקלין Märklin בתוך מבנה מיוחד שהיה כמו ארון מעץ עם דלת נפתחת מלמעלה, והכל נבנה בהתמדה אמיתית וידי זהב ומלאכת מחשבת. ברור שאבא שלו היה מעורב בזה אבל אריק כבר אז ידע לעשות הכל. אפילו באו לצלם אותו לטלוויזיה הישראלית מרוממה. אז מה אם זה היה מיועד לצפייה בזמן השידורים בשפה הערבית כי ידועה לכל רגישות העם היהודי לנושא הרכבות. מחירי הנסיעה ברכבת ישראל גבוהים להחריד לדעתי ולא רק לדעתי. אני לא יודע מי אחראי לכך באופן ישיר אבל מבחינתי הייתי מוצא אותו ושם לו את האוזן על המסילה בדיוק כמו בבדיחה על הארנב הלבן עם המשולש השחור שבאוזן שרצה להיפטר ממנו ובסוף איבד את כל הראש. יש בדיחות זוועה אבל עם המון מוסר השכל ולא רק בישראל.



מרקלין בגרמניה
אותי רכבות מעולם לא ריגשו או הפחידו אבל מתברר שזה נושא חם המרטיט רבים. תמיד כשמדברים על רכבות אני נזכר בבדיחה של מנחם סבידור המנוח על הרכבת בישראל בזמן שהיה בכנס בינלאומי בתחום ומי שירצה להיזכר אני מבטיח לספר לו.
"בספר "Toy train collecting and operating" מ-1999 טוען ג'ון גראמס שבכל אספן של רכבות קטנות, מסתתר מעריץ של רכבות בגודל אמיתי. הוא מאפיין את מעריצי הרכבת כטיפוסים המאוהבים (במידה רומנטית) ברכבות, מתרגשים מהנסיעה בהן, הולכים לבלות בתחנת הרכבת, מתמלאים עונג מהרכבות סביבם, מהפעילות הערה ברציפים, מרחש המנועים, שואפים מלוא ריאותיהם את ריח התחנה ואת האווירה בה." מתוך כתבה של דפנה ארד בהארץ הסיפור מאחורי רכבות מיניאטורות

מאזעקה לרכב ועד למערבלי טלפונים מקודדים
אריק גרינבלט והיום אריק גן-טל יודע לעשות המון דברים בתחום הטכני, כמו למשל אזעקות לרכבים ואופנועים ובכלל כל דבר שתעלו בדעתכם בתחום הטכני והאלקטרוניקה. אם תרצו לדעת איך עובדות מערכות הקשר המתקדמות בעולם כולל עירבולי שיחות והצפנתם אז אריק הוא הכתובת. כשביבי רוצה לדבר עם אובמה למשל, אז יש להם כנראה טלפון מיוחד המונע מפוטין להאזין להם, אבל יש מצב שפוטין יודע בכל זאת על מה הם דיברו אם זה בכלל מעניין אותו. אריק גם בקיא (וגם בקי זה בסדר והבקיא זה תיקון של אריק שעשה הגהה כפולה ומכופלת על הכל) לגבי מערכות החשמל של הרכב ואפילו סתם איך לפרק טוסטוס מנדטורי מפעם ובהמשך לחברו מחדש. אני מבטיח לכם שזה גם נוסע. בסוף גם לא ישאר שום חלק מיותר שלא בפנים, כמו שזה קורה אצל אהוד ברוג ממשמר השרון, שככה נוהג לצחוק על עצמו בנושא פרוק והרכבת שעונים.
אם כבר הזכרנו שעונים אז אני נדרך לשעון של אריק מתקופת הבר מצוה וזה היה אומגה אליפסה מסוג עם פס כחול בפנים. חוץ מזה אריק תמיד הביא את המצלמה של אביו מסוג פנטקס ואני בטוח שיצאו לו תמונות ממש בסדר.
אופני כביש של אופל 1925 בול גרמני 2008 מתוך ויקיפדיה בגרמנית

"כשחושבים מכונית, חושבים אופל: איכות גרמנית בהישג ידך."
תמיד כשאני רואה רכב מסוג אופל אני נזכר בשני דברים. הראשון זה מוסך אריה בגני התערוכה הישנים, כי הם טיפלו בעיקר באופל והיה שם תמיד שלט נחמד החרוט בראשי עם ציור של אריה חביב וחינני, המחזיק במפתח טכני והדבר השני זה אריק גרינבלט.
אופל ורק אופל ותמיד זה הרכב שהיה לו ולמשפחתו ונדמה לי שככה גם יהיה בעתיד. מי שרוצה ימצא בסיפור של אופל משהו מיוחד המראה המון על גרמניה של אז, והיום על מפעל שהחל מייצור מכונות תפירה ,אופניים ואופנועים ובהמשך מכוניות.
"אופל היא אחת מיצרניות הרכב הגדולות ביותר באירופה. נוסדה על ידי אדם אופל בשנת 1862 בעיר Rüsselsheim. החברה חגגה את יום שנת ה- 150 שלה בשנת 2012. לאופל יש הסטוריה ארוכה ועשירה. החברה עוצבה לאור התשוקה למכוניות. יחד עם חברת Vauxhall, המותג –אחות בבריטניה ,נמכרות מכוניות ליותר מ-35 שווקים אירופיים. אופל מפעילה שלושה עשר מפעלים בשמונה מדינות אירופאיות ומעסיקה כ- 47,000 עובדים."
היום אופל היא חלק מתאגיד הענק ג'נרל מוטורס האמריקאי ואולי גרמניה שאחרי המלחמה בכלל היא חלק מארצות הברית ואם תרצו ניתן לראות בזה משהו מאד מאפיין מתהליך עולמי כשמישהו איכותי גדל אז יש סיכוי טוב שבסוף אמריקה הגדולה תקנה אותו וראה ערך מקומי ורטהיימר סטף/ישקר. מעניין בסוף מי יקנה את סין.

מוסך אופל נצרת אליאס אבו עטא שיכון הפועלים טל 56906 GARAGE OPEL NAZARETH E. ABU ATTA TEL

אבא של אריק
אבא של אריק היה חשמלאי רכב מדופלם ובמיוחד של אופל ואני זוכר שכילדים היינו אצלו פעם במוסך שהיה בשכונת מונטיפיורי. אני זוכר גם שאריק הראה לנו משהו מקורי מהמחנות בשואה ואריק מזכיר לי שזה היה כובע עם פסים שאביו שמר מהזמן שהיה שם.


פעם אחת ויחידה בחיי נסעתי לאמריקה הגדולה וזה היה עם משפחתי כלומר הורי וגם משפחת גרבש הדודים שלי. זה היה כשנה אחת לפני שמלאו לארצות הברית של אמריקה 200 שנה כלומר בקיץ של שנת 1975 וכשחזרתי סיפרו לי שאבא של אריק נפטר במפתיע. היינו תלמידי תיכון ממש בהתחלה וזו הייתה בשורה קשה מפתיעה וכואבת. אמו זיוה הייתה בקשר טוב עם הורי בעיקר בחגים בבית הכנסת הגדול ברחוב דיזינגוף 312 שם נהגו להתפלל. תמיד גם פזלתי לעבר משאת אחותו של אריק ומעולם לא אובחנתי כפוזל אמיתי. אומרים שכל הגברים פוזלים ואפילו יש שם כזה פוזילוב. מה דעתכם לגבי הפזילה של ענת עצמון מתיאטרון היידיש. לדעתי פזילה ממש מחרמנת והאמת שהצליח לה ולסנדרסון. איך אומרים פזילה ביידיש?
לפני כמה שנים נתקלתי לי ככה באופן לא צפוי במצבה המיוחדת והשונה של אבא של אריק בקריית שאול. זה ממש לא רחוק במיוחד מהורי ומי שעובר שם מבחין במצבה השונה באופיה וצורתה מהסביבה וככה חקוק שם.
יצחק ב"ר דוד גרינבלט נפטר א' אב תשל"ה בשנת מ"ו לחייו

יצחק ב"ר דוד גרינבלט בעל בן אבא בקריית שאול

שורשים של בני המשפחה         
בעבודת שורשים כותבים בני המשפחה מהדור השלישי על הסבא שלהם יצחק גרינבלט האבא של אריק, משאת ויפעת. עבודות שורשים שאני מכיר תמיד נכתבות על ידי הנכדים כשבעצם המחברים בדרך כלל הם הדור השני. ככה גם פה.

משפחתי משפחת גרינבלט
"את סבי יצחק לא זכיתי להכיר. הוא נפטר בשנת 1975 בהיותו בן 46 בלבד כתוצאה מהתקף לב.
סבי נולד בפולין בשנת 1929 בעיירה בלזיץ' בן שלישי להוריודוד וחיה-אסתר גרינבלט. היו לו 3 אחיות: לאה הבכורה (1920) שיינדל השנייה (1926), ואטל הקטנה (1930).

בתקופת מלחמת העולם השנייה רק סבא יצחק ואביו דוד שרדו ועלו ארצה אחרי המלחמה.
סבא יצחק היה בתקופה זו ילד בן 10-16 בלבד.
בשנת 1942 כשסבא היה בן 13, הייתה סלקציה של 600 איש, בסלקציה הפרידו הנאצים בין בני המשפחה, גברים ונשים לחוד.
חלקם ברחו ליערות, שם נרצחו ע"י הפרטיזנים הפולנים וחלקם - ביניהם אימו ושלושת אחיותיו - נרצחו בבית הכנסת בלובלין ע"י חיילים אוקראינים: ב"הושענארבא" (סוכות) העמידו אותם אל מול הקיר וירו בהם למוות.
סבא יצחק ואביו דוד נלקחו לעבודה במחנה עבודה. סבי יצחק היה ילד בן 13 ודוד אביו אמר לו שיכניס אבנים בנעליים כדי להראות יותר גבוה. יצחק עשה כך ונלקח לעבודה.
הם היו בכמה מחנות עבודה בגרמניה וכן עבדו במפעל למטוסים - "מסרשמידט".
הם שמרו ודאגו אחד על השני: אביו היה מחביא מלחמו עבור בנו ויצחק היה מפריש מלחמו עבור אביו.
מראהו של סבא היה כשל נער גרמני, הוא היה בלונדיני ושלט בשפה הגרמנית ובכך הצליח לקבל מהשומרים יותר לחם אותו הביא לאביו.
בכדי להישמר נגד הקור והרוח הם היו ממלאים את הבגדים בקש, שהיה מונע מהרטיבות לחדור אל גופם.
חודשים הלך בכותונת אחת, עד שהכותונת הפכה לחוטים.
על זרועם חרטו הנאצים קעקוע K.L. (=עובדי כפייה), ולא מספר.

המחנה האחרון שבו היו היה מחנה עבודה בשם נויבורג. אולם מידע חדש התגלה לאחרונה כפי שמוזכר בהמשך.

סבא דוד ואבא יצחק גרינבלט בימים טובים ולפני המלחמה בפולין

כאשר היו בדרכם למחנה הריכוז בדכאו נכנסו האמריקאים לגרמניה והם שוחררו.
סבא ואביו נשארו בגרמניה. הם הגיעו לכפר בגרמניה ועבדו ככוח עזר בחקלאות ובאווזיה. כיוון שהם היו זכאים ללימודים חינם, בהיותו בן 16, נשלח סבא יצחק ללימודים במינכן שם למד 4 שנים חשמלאות רכב בביה"ס אורט.

בשנת 1949 כשהיה בן 20 עלו הוא ואביו ארצה ונפגשו עם בני משפחה שכבר התגוררו בארץ.
הם גרו ביפו, במעברה וסבא התגייס לצבא ושירת בחיל חימוש שם עבד במקצוע שרכש - חשמלאות רכב. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד במשרד הביטחון.
באותה תקופה, חבר של סבא, אברהם, הכיר לו את בת דודתו, זיווה שהפכה בהמשך להיות אשתו והיום היא סבתא שלי.
לא חלפו מספר חודשים והזוג החליט להתחתן ובפברואר 1956 נישאו השניים באולמי "גיל" בתל-אביב. בנישואיהם היה סבא יצחק בן 26 וסבתא זיווה בת 18.
סבא עזב את משרד הביטחון ופתח מוסך פרטי שהתמחה בחשמלאות רכב.
נולדו להם 3 ילדים: אבי: אריאל (אריק) ואחיותיו: משאת ויפעת.

לסבא היה תחביב מיוחד אותו הנחיל בקרב כל בני המשפחה: בניית דגמים מיניאטוריים של רכבת חשמלית. לצורך כך הוא רכש את החלקים שכללו מסילות, קרונות וקטרים וכל מיני אביזרים נוספים ובמשך ימים ולילות בנה לאט לאט, בצירוף בני המשפחה עיר שלמה שבה רכבת חשמלית ומסלול של מכוניות. התחביב היה אז ומסתבר גם היום, מיוחד במינו והוא אף הופיע בתכנית טלוויזיה בנושא תחביבים ובפרסומת באחד העיתונים.
באמצע העשייה, בעודו בגיל 46 בלבד, נפטר סבא כתוצאה מהתקף לב פתאומי. יהי זכרו ברוך.

לפני כשנתיים בעת שסייר אריק בפולין, הצליח לאתר מקורות מידע לפיו הועסקו אביו וסבו במחנה העבודה פלוסנברג:
Grünblatt, Isaak, born on 15.07.1926, profession: plumber,
on 04.08.1944 transferred from concentration camp Plaszow to the concentration camp Flossenbürg, registered with prisoner number 14867, housed in block 11, prisoners work in Flossenbürg as plumbers apprentice.

Grünblatt, Dawid, born on 01.10.1905, profession:plumber,
on 04.08.1944 transferred from concentration campPlaszow to the concentration camp Flossenbürg, registered with prisoner number
14868, housed in block 3, prisoners work in Flossenbürg asplumber.

Sources:an entry in the prisoner register books of concentration camp Flossenbürg (NB),two prisoner cards (David Grinblat WVHA 112686, Isac Grinblat WVHA 112685), anentry in the post war documentation of the 3rd US Army (BARch).

אריק והמשפחה בבר מצווה


יום חמישי, 29 בינואר 2015

מרים קרולי והמנורה

מבחר נומיסמטי של מרים קרולי עיצוב אליעזר מורב

היום ראיתי פעם נוספת פריט סופר מיוחד. זו הפעם השניה שאני אוחז במשהו שאחרים אפילו לא יודעים על קיומו באמת. זה הזכיר לי את הפוסט מלפני שנתיים והנה הוא שוב בתוספות קלילות ומרעננות. בסוף דברים צצים, נחשפים ועולים לפני השטח. זה תמיד תלוי רק במשך הזמן ואם אנחנו חלק מהסיפור. מי שחי לנצח יראה הכל כנראה. אז נחזור למשהו שקרה לפני בערך שני עשורים.

מדלית הצליינים TERRA SANCTA

פגישה עם חותם
יש פגישות שמשאירות חותם לתמיד. זה קורה לכולנו. לעיתים זה צפוי ולפעמים ממש לא. נדמה לי שאני מעדיף את הבלתי צפוי. מיפגש מסוג זה מלווה אותך לנצח.
הפגישה שלי עם מרים קרולי הייתה בחנותי. אני זוכר אישה נאה ויפה במיוחד, בלבוש מוקפד ואסטתי. נדמה לי שגם בתה הייתה איתה. לא ידעתי מי הן. אני זוכר שהיא התענינה במדליה מאד מסוימת. נדמה לי שרצתה מספר יחידות ממדלית הצליינים טרה סנטה 1963 תשכ"ד, כשי עבור מכרים בחו"ל. כשקצת התחלתי כהרגלי לברבר בענין המדליה, היא רמזה לי לצמצם במלל מפני שהיא מכירה את הנושא. "אני במקרה המעצבת של המדליה!" אמרה מרים. זו הייתה בהחלט הפתעה נעימה, כי זכרתי את שמה מהקטלוג של ישראל צדקה אודות המטבעות והמדליות של מדינת ישראל.               
                                                        
 תמיד נחמד להכיר פנים אל פנים את האנשים שמאחורי הפריטים שאנו אוספים. ככה גם הכרתי את יעקב צים, אליעזר ויסהוף, יגאל גבאי, ענת רפואה, גליה איזן, מארק סלמן, ראובן נוטלס, אד ואן אוין, נעים בסון, יעקב אגם, ומאיר אשל. בדימיוני ראיתי עוד רבים וטובים.

מרים קרולי 1925 - 1994 ילידת אוסטריה, גרפיקאית, מעצבת ופסלת בישראל
מרים קרולי עיצבה הרבה מטבעות, מדליות, בולים, כרזות ופסלים. כנראה שזה רק חלק מהמצאי. בהמשך צירפה בתה, ענת מור קרולי, פרטים נוספים.
לכל אמן יש טביעת אצבע המסגירה את מעורבותו. יש כאלה היכולים לבלבל ולהשאיר מספר זהויות. יש גם תקופות יצירה שבהן לעיתים קו היצירה משתנה. נדמה לי שבנושא הנומיסמטי ניתן להכיר את עבודותיה של מרים קרולי גם מבלי שיש חתימה מוכחת על הפריט. זהו בדיוק הסיפור הקצר שלנו להפעם. פריט נדיר ומיוחד הצץ לפתע וגורם לך לרצות לדעת יותר. אין הרבה פריטים מסוג זה. כל אספן או סוחר רוצה להיתקל במשהו שבעצם יודעים עליו מעט. לפעמים אפילו לא מעט. את הכמעט מהמעט הזה נספר היום.

 מרים, אריך וענת קרולי Miriam Karoly Haifa 1957

אב טיפוס במטבעות אומר שאין הרבה, בעצם יש מעט ואפילו קצת ולפעמים אולי רק אחד. ואמא?
 האספן הצחקן מראה לי מטבע ישראלי מיוחד שמעולם לא אחזתי בידי
זה קרה ממש לאחרונה. בהחלט התרגשתי ואפילו שמחתי. לפני מספר חודשים מראה לי אספן רציני, חינני וצחקני מטבע ישראלי, שזו הפעם הראשונה שאני אוחז. בעבר הרחוק קראתי וראיתי את הפריט בקטלוג שלארנולד קגן הכתוב אנגלית בעריכת סילביה הפנר מגנוס. זכרתי שיש דבר כזה. מעולם לא ראיתי ובטח לא החזקתי פיזית פריט שכזה. בכל זאת 31 שנה של התעסקות כמעט יומיומית במטבעות ישראלים אינם דבר שחייבים להתגאות בו, אבל זה גם לא כזו בושה. נדמה לי שהרבה מאד אספנים לא ראו פריט שכזה. ילידי 1958 בטוח ישמחו לדעת שגם הפריט הזה נולד איתם. 
למי שיש מטבע שכזה שיקום!

250 פרוטות 1958 מטבע זכרון, אב טיפוס  - Pattern

Prutot 250 Commemorative Pattern
פני המטבע: בפינה הימנית למעלה התאריך תשי"ט  1958. עשרה כוכבים לאורך שול המטבע. מצד שמאל המילה ישראל בעברית ובערבית. למטה הספרות 250 והמילה פרוטות.
גב המטבע: במרכז מנורת שבעת הקנים למטה בתחתית מימין הכתובת בעברית שנת עשר למדינת ישראל. מה עוד כתוב בקטלוג הטוב של קגן אודות המטבע המיוחד שלנו? הקוטר: 32 מ"מ. המשקל: 14 גרם. כמות ההטבעה : 3 או 4 יחידות. מתכת: כסף, עופרת פליז. השוליים חלקים. בהמשך תמצאו תמונות מוגדלות של שני צידי המטבע ותודה לאליעזר מורב.                                                                                             
הפריט הזה הוא נדיר. אני לא מכיר מישהו האוחז בפריט כזה. ידוע שלטדי קולק היה כזה וכך גם מספרות התודות בספרו של קגן. זה כמעט טבעי שלטדי קולק יהיה פריט שכזה בשל מעורבותו בתחום הנומיסמטי בימיו הראשונים פה בארצנו הקטנטונת.
כאמור ההצעה של מטבע ה 250 פרוטות נדחתה. הפריט שלפנינו שרד בדרכו השקטה את הדחיה והזמן. מה עוד אפשר לדעת על מטבע שכזה? כמה שווה פריט כזה?

מטבע העשור 5 לירות כסף מ-1958 הוא מטבע הזכרון הראשון של מדינת ישראל
לעניות דעתי הקובעת רק בשבילי, מרים קרולי עיצבה מטבע זה. כל זאת על סמך מטבע אחר שעיצבה. הדימיון כמעט מושלם. מטבע העשור לציון יום העצמאות תשי"ח 1958 5 לירות מכסף, שכל אספן מכיר, ממש אחיו הביולוגי של אותו 250 פרוטה. אם יש מישהו החושב אחרת אשמח לשמוע את דעתו. תודה.
מטבע העשור מאד נפוץ. כמאה אלף פריטים הוטבעו, כמות עצומה. יש הקוראים לו "המנורה", בשל המנורה בגבו. 
אישית אני מאוהב בענין המנורה בכלל ,ולא בכדי בחרנו בה כלוגו של העסק. המנורה ראויה לפוסט נפרד ויחודי.
מטבע העשור בהחלט היווה שינוי מרענן עולמי במרחבי העיצוב הנומיסמטי בכלל. גירסת המטבע המקושט גם היא מיוחדת. אין את האות מ ויש קושי בזיהוי וודאי של מטבעות קשוטים. רבים חושבים שהם יודעים לזהות מטבע קשוט. אז שיחשבו להם. תמיד טוב להיות עם בטחון עצמי בנושאי אספנות. פה אין חשש לחיי איש.


דניאל קמינסקי אהב מאד מטבעות ישראלים. פעם אפילו הכרתי מישהי עם שם כזה שהיא ממש קרובת משפחה של דני שהיה בישראל ואהב אותה מאד. פעם סיפרו לי סיפור מאד מצחיק על סוחר בירושלים שמכר לו את המפתח לבית המקדש. היו לו למר קמינסקי הרבה מטבעות עשור מקושטים ואפילו ארוזים במיוחד. אחרי שנפרד מאיתנו נמכרו מטבעותיו במכירה פומבית. בסוף הכל נמכר חברים אפילו האוסף של דניאל קמינסקי.  מי זה בכלל דניאל קמינסקי?  אם לא התחברתם לקישור אז הפסדתם. זה פשוט מרענן ומחייה לשמוע שני ענקים בפוסט על מטבעות משמימים. בבקשה חיזרו לקישור ותדעו מיהו דניאל קמינסקי, אוהד ישראל שרוף. 

zeevveez ככה היה נראה פעם הסורג בירושלים של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ

לוגו מול סמליל
לימים, אותה מנורה מסוגננת שעיצבה מרים קרולי תהפוך לסמל של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ וכיום בעידן ההפרטה, ממשיך ומלווה אותו לוגו מקורי ללא שינוי את החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ. לעניות דעתי הלוגו הזה הוא גאוני ושרידותו במשך למעלה מיובל שנים תעיד על כך. אני לא חושב שיש צורך במקרה הזה למתיחת פנים כפי שנעשה בהרבה מקרים. יש דברים פשוטים ונצחיים. האם אתם מעדיפים את המילה סמליל על פני לוגו? לי זה נשמע מאד דליל הסמליל הזה.
מטבע העשור הוא הפריט הנומיסמטי שהכי מזוהה עם מרים קרולי. לכל פריט ראשוני יש זכויות יתר. זכות ראשונים אחלה זכות. 

שקית אריזה עכשווית עם הלוגו מפעם של מרים קרולי

אמא יש רק אחת
זו גם הזדמנות להביא כמה מילים על המושג pattern בהקשר הנומיסמטי. לא מצאתי תרגום טוב יותר מאב טיפוס. אשמח להצעות משופרות. בעולמנו הנומיסמטי אנו נתקלים במושג הזה מדי פעם. בטוח שבאנגלית יש עוד כמה מילים. בדרך כלל הכוונה לפריט ראשוני שלא זכה לצאצאים. במילים אחרות, משהו שהוטבע פעם אחת וקצת יותר, אולם מכל מיני סיבות הוחלט לבטלו, להשמידו, לשפרו ובכלל סופו לא להיות נפוץ לקהל הרחב. לפריטים מסוג זה יש כנראה דרכים מאד מיוחדות לשרוד ולהתקיים חרף ההחלטה על חיסולם הממוקד.
בדרך כלל אלו פריטים נדירים הזוכים להשיג מחירים גבוהים. הרוסים והאנגלים אלופים בתחום מכל הבחינות. הרוסים יודעים גם לעשות חיקויים מבלבלים לאב טיפוס נדיר ועלום.

 קולאז' מעבודותיה של מרים קרולי עיצוב אפי שחק                                                                                                                                                        
העולם הגברי של אספני המטבעות המסוקסים                         
העולם הנומיסמטי גברי. לא תמצאו נשים שאוספות מטבעות. אם מצאתם אז תתחילו לחשוד ומכל מיני סיבות. שלום חנוך כבר מצא את התשובה. העובדה ששני המוזיאונים המעולים בארץ לנומיסמטיקה, מנוהלים בידי נשים איננה בסתירה לעצם דחף האיסוף הגברי. אולי גם פה , בא לידי ביטוי המושג אב טיפוס. יש לעיתים כמה אבות טיפוס למטבע מסוים. אמא יש רק אחת.
את המידע הבא קיבלתי מענת מור קרולי וערן קרולי ילדיהם של מרים ואריק  קרולי שבחייהם ובמותם לא נפרדו. ותודה לענת וערן. אולי זה הם פה בכרזה הנהדרת של אימם שממש מצאתי לאחרונה כאילו בהזמנה לחג החנוכה.

דמי החנוכה  נמכר בכל סניפי הבנקים במחיר -2 ל"י כרזה של מרים קרולי ליחידת המדליונים והמטבעות 1960

מרים  רחל קרולי 1925 - 1994
ילידת וינה אוסטריה. עלתה לארץ עם הוריה בילדותה. סיימה ארבע שנות השכלה אומנותית בסטודיו מייזלמן בעיצוב, רישום, וגרפיקה. את הקריירה המקצועית החלה כגרפיקאית, כשהיא זוכה בהכרה מקומית ובינלאומית בזכות עיצובי הבולים והמטבעות החדשניים שלה. זכייתה בפרסים הראשונים בתערוכות בארץ ומחוצה לה הרחיבו את תחומי פעילותה כמעצבת כרזות, איורים, סמלים ממלכתיים וסמלים לתעשיה, כריכות ספרים, אריזות, מוצרים, זכוכית (בשביל הברונית בת שבע דה רוטשילד), תכשיטים ועוד.
בין השאר עיצבה גם 30 בולים למדינת ישראל, את הסמלים של נמל חיפה ועירית עכו, כרזות לימי העצמאות ולתערוכות פרחים וספורט בינלאומיות. מרים קרולי עצבה את "מטבע העשור", מטבע הכסף הראשון שהונפק במלאת עשר שנים למדינת ישראל, את מטבעות הזהב "הרצל" ו"וייצמן" ומדליונים רבים אחרים. עיצוב התבליט בחזית בנין ממגורות דגון אף הוא שלה. בנוסף זכתה בפרס הראשון מטעם אונסק"ו על בולי "השנה למלחמה במלריה" שעיצבה.
בשנת 1965, בשיאה של קריירה כמעצבת גרפית, החלה בהדרגה התפנית מעיצוב לפיסול, בעקבות זכייתה בתחרות תבליטי מתכת. מאותה תקופה ואילך התמסרה האומנית לפיסול.
מרים קרולי קיימה 13 תערוכות יחיד והשתתפה ביותר מ-40 תערוכות קבוצתיות בישראל, בגרמניה, ביפן ובארה"ב.
בעבודות הפיסול עשתה האומנית שימוש בחומרים רבים ומגוונים כגון פרספקס, פלדת אל-חלד, שיש ובזלת. מרים קרולי היתה חלוצה בהכנת תבניות לפיסול באותם החומרים. היא אף בנתה והרכיבה כלי עבודה במו ידיה על מנת שתהיה משוחררת ועצמאית לחלוטין ביצירתה. היצירות כוללות פסלי עירום פיגורטיביים, פסלי שולחן, חיות דמיוניות, פסלים סביבתיים ודמויות שחמט גדולות.
תערוכות יחיד בארץ ובעולם
1975 – גלרית גולדמן, חיפה, פיסול יציקות אל-חלד 1979 – גלריה נתן מיד, סאן פרנסיסקו קליפורניה, פיסול ברונזה 1979 – גלריה קוטוריה, סטמפורד קונטיקט, פיסול ברונזה 1981 – גלריה מבט, תל אביב, פיסול ותחריטים 1983 – גלריה מבט, תל אביב, גרפיקה ופיסול 1986 – גלריה גולדמן, חיפה 1991 – המוזיאון הפתוח תפן 1992 – אומנות 92 23, באזל שויצריה 1992 - גלריה גולמן, חיפה 1994 – גלריה מני M נווה צדק.




שנת עשר למדינת ישראל צילום אליעזר מורב

250 פרוטות תשי"ח 1958 ישראל צילום אליעזר מורב

דב אבן


דב אבן 1987 חתימה מתכתית בצמוד לתבליטי המתכת בבן יהודה 18א' בתל-אביב
דב אבן הגיע לחנות שלנו אי שם קצת לפני 1987 ואני לא זוכר מתי בדיוק, אבל זה בטוח היה לפני שנת תשמ"ז ובהמשך גם תבינו למה. דב הגיע כי רצה למכור מטבעות ואפילו מזהב, ואני זוכר שהיו לו מטבעות צ'כים ואפילו דוקטים דקים וחמודים, וככה למדתי משהו על מטבעות צ'כים ומישהו החורש במחרשה בדמות מיסתורית. יש שם דמות של קדוש החורש וזה שמושך המחרשה נראה כמו שד או ששוב אני מדמיין ללא גבולות. מה בדיוק הולך שם אני לא יודע למרות שניסיתי להבין את פשרה של אותה התרחשות דתית.
טקס חריש העיר במטבעות רומים עתיקים הוא דבר מקובל, המופיע במטבעות של ערים שזכו להיות במעמד של קולוניות. טקס חריש גבולות העיר sulcus primigenius בלטינית הוא טקס המופיע הרבה עם צמד הבקר המבצע זאת והדבר מופיע גם במטבעות העירוניים של קולוניות מקומיות פה במרחב שלנו.
אין לי כרגע מושג לגבי הסצינה הצ'כית. ותודה לכל העוזרים בנושא. 
נדמה לי שדב אבן היה ממוצא צכי אבל אני לא חותם על זה. במידה והמידע הזה נכון אזי יש מצב שדב הוא אולי הצ'כי היהודי הראשון שהכרתי ואני יודע מעט מאד על יהדות צ'כיה והגיעה העת להרחיב את הכרותי עם קהילה איכותית, צנועה ושקטה זו. 
http://store-collectibles.com/ext/en/exrw/item=1442/opsold/Coins/Modern-coins/1928-Czechoslovakia-jubilee-2-ducat-gold-coin.html Item description: * See scan - PERFECT MINT CONDITION. This is a scarce 1928 Czech 2x double ducat coin minted in order to commemorate 10 years of the establishment of Czechoslovakia in 1918. Coin's weight is 6.99 gramsin 21.6 karat solid gold. It has all appropriate hallmark strikes. Scarce collector piece. 1928 Czechoslovakia jubilee 2 ducat gold coin

דב אבן עובד במתכת וגם מטפל בקרבורטורים
דב אבן איש מיוחד ומיד הבחנו שהאיש שונה ויש לו דחף ליצירה והתבוננות בכל הסובב אותו. עולם המטבעות מאד סיקרן אותו ובמיוחד מטבעות עתיקים ובהמשך עשה עבורנו רפליקות מוגדלות של מטבעות עתיקים ואפילו משהו אומנותי המעטר את הכניסה החיצונית לחנות.
דב אבן אמן פסל, שגר או עבד ביפו העתיקה וגם עבד לצורך הפרנסה כמתקן ומשפץ קרבורטורים לרכבים ונדמה לי שבאזור. כן דב אבן עסק בקרבורטורים לרכב, עבודה הדורשת מיומנות מיוחדת ועדינה. גם אומן וגם אמן. לא תמיד ניתן להתפרנס מאומנות באופן ראוי ותמיד צריך לקנות במכולת.  


רפליקות מוגדלות מאד של מטבעות יהודים עתיקים 
דב אבן הכין עבורנו ביוזמתו ושקידתו את שני המטבעות והבול הגדולים התלויים בכניסה לחנות. אלו הן יציקות חול העשויות כנראה מאלומיניום או משהו קרוב לזה. יש שם שקל יהודי עתיק משני צידיו וגם בול ישראלי עם סמל המנורה. הוא גם הרכיב אותם בצורה חכמה ומקורית ואני זוכר אותו נרגש ומבסוט גם מהתוצאה וגם ככה מלימוד הנושא. הוא הסתקרן מהמטבעות היהודים העתיקים והמוטיבים שלהם ורצה לדעת את פירוש הכתובות, וגם כשקרתה טעות בכיתוב עשה תיקון אומנותי במקום עצמו. דב גם יזםוהצליח לשכנע שנעשה מספר רפליקות מוגדלות של מטבעות עתיקים יצוקים שישמשו כמתנות וקישוטים לאספנים ומחפשי מזכרות יחודיות. המגוון היה בהחלט די גדול וביחד ישבנו על בחירת המטבעות והחותמות מפעם והיה לנו מיגוון ממש בסדר. משרד הבטחון אהב את הדוגמאות האלו שבאו על לוחות עץ בראשונה ובהמשך הודבקו על ריבועי פרספקט שקופים עם הסבר. רק מסיפור ההדבקה של אותן רפליקות עם דבק מיוחד שחייב להישמר במקרר ועמיד לשינויי חום וקור ויודע להשתלב על סוגי משטחים שונים ואפילו סוכנות החלל נאס"א השתמשה באותם דבקים. בסוף כל דבר שמחובר בדבק נופל, וככה כנראה קרה גם לאתם אריחי קרמיקה בספינת החלל קולומביה. דבק זה דבר זמני חברים, ולעיתים אפילו יותר מהחיים עצמם. יש הרבה אנשים הנדבקים לכל מיני דברים בחיים ואוספים זה רק אחד מהם.  אל תסמכו על דבקים בדברים חשובים באמת. 



מודל ראשוני מעיסות נייר 
אני זוכר שדב אבן סיפר לי איך הכין את אותם מודלים לרפליקות שעשה. זה התחיל מעיסת נייר ובהמשך מגומי לאותן יציקות וגם הראה לנו כמה מעבודותיו הקטנות באופן יחסי המיועדות לגרמניה. זה היה זוג נאהבים וחרמנים בתנוחה אירוטית. דב אבן עשה דברים נהדרים לטעמי. 
אם אתם מכירים את פרויקט ממילא של אקירוב ואתם מזהים את הלוגו של המקום עם החומה והאבנים, אז תדעו שדב אבן קשור לדבר הזה ואני זוכר שהראה לנו דוגמא שהכין עבורם כשהדבר היה ממש בחיתוליו. ככה גם לגבי האותיות והכתובות לאותו מתקן לוויות שתוכנן ונבנה ליד סוף קו ארבע שליד רידינג בתל אביב. אני לא יודע כמה לוויות יצאו משם באופן חי אבל אני זוכר ששם חילקו ערכות אב"כ למלחמת המפרץ.
ניסיתי להשיג ולהגיע לדב אבן או למידע עכשווי אחרי הרבה שנים. התוצאה ממש אפס. בחברה של יפו העתיקה לא שמעו ולא כלום. בחברה קדיש"א אין אזכור או שהשם המקורי אינו נכון. ככה גם במרכז יהודי מזרח אירופה. דב אבן זכור לי היטב ולטובה מכל הבחינות. אני זוכר שכבר אז החלה אצלו מחלת הפרקינסון ואז הבנתי לראשונה מדוגמא על חי מה זה פרקינסון. בהמשך החיים יש לרבים מאיתנו להיתקל בדבר הזה ותמיד האיבחון הראשון יהיה ממשהו ממש זניח וחדש. יש לפרקינסון הרבה צורות ואני לא יודע מה יותר טוב ומה פחות רע. גם לאבא שלנו היה בסוף הדרך פרקינסון ותמיד ניתן לחיות עם כל דבר עד שזה נגמר ולגמרי.







רפליקה של מטבע עתיק על ידית כניסה לחנוק המטבעות בבן יהודה 18 בתל אביב

מבט מתוך חנוק המטבעות עם שורת הרפליקות ובחוץ עומד מופתע שלמה שיק





רפליקה מוגדלת מנחושת של חותם עברי עתיק עם הכתובת לאניהו בן מירב


רפליקה מנחושת של מטבע עתיק הורדוס ארכילאוס


רפליקה מוגדלת של מטבע