יום שבת, 22 ביולי 2017

זק'נבוט וסביל אבו נבוט

July 21    2017

בכל פעם שאני עובר ליד סביל אבו נבוט ביפו אני נזכר בסיפור האישי שלי עם זקנבוט ואיך ברכה חיננית נהפכה לקללה מתוחכמת והכל בשניה אחת של הסבר פשוט ומואר.
סביל אבו נבוט שבדרך בן-צבי והגן שצמוד אליו עם יצירותיו הנהדרות לטעמי של תומרקין מהווה נקודה יחודית בסביבה לא צפופה, עם נגיעות עבר דומיננטיות. הסביל הזה הוקם סביב 1820 ושרד ממש בסדר עם שימורים לא מעטים. בעברית אומרים רהט ומעניין למה. אם אתם לא ממוקדים גיאוגרפית אז תחשבו על הדרך בין בלומפילד מהכדורגל לכיוון המכון הפתולוגי שבאבו כביר ותשכחו לרגע את פרופסור היס שיש הטוענים שהאיש הזה הפוך לגמרי ממה שסיפרו לכם ולטובה. אולי גם אבו נבוט לא היה כזה מרושע ואכזר?

מבט מגן הפסלים לעבר סביל אבו נבוט

סביל אבו נבוט יפו דרך יצחק בן צבי פינת צבי הרמן סגל

רהט אבו נבוט מבט מלפנים עם כתובת ההקדשה

כתובת בסביל אבו נבוט
"כתובת הקדשה בערבית המאזכרת את הסולטאן מהמוט השני ומאחלת בריאות לשותים:
"מה שירצה אללה היה יהיה. בשם אללה הרחמן והרחום, מקום שתייה זה נבנה בימי המלך המנצח, כבוד אדוננו, הסולטאן מהמוט חאן, יתמיד אללה מלכותו בכל הדורות והזמנים... בריאות לכל שותה... שנת 1230 לספירה המוסלמית" ויקיפדיה

כתובת חרס של עיריית תל אביב יפו והמועצה לישראל יפה
סאביל אבו נבוט רהט שתיה לעוברי אורח נבנה ב-1820
SABIL ABU NABUT DRINKING TROUGH FOR TRAVELLERS ERECTED IN 1820 — ‏ב-‏‏‏סביל אבו נבוט‏.

לילה ירד על גן הפסלים של תומרקין

רחוב צבי הרמן סגל יפו ליד דרך יצחק בן צבי וסביל אבו נבוט
תרס"א - תשכ"ה 1901 - 1965
חבר מועצת המדינה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות
ZVI HERMAN SEGAL st — ‏ב-‏‏‏סביל אבו נבוט‏.‏

פעם כשהייתי חייל ממש פשוט בסביבה צעירה, חרמנית וממוקדת מטרה, עשיתי אפטשי מאד חזק, כי ככה יוצא לי באופן טבעי גם כשאני לא ממש מתכוון ומתאמץ. מישהו מהחיילים אמר לי בחינניות "זקנבוט" زقنبوت והייתי בטוח שככה מברכים לבריאות בשפה הבבלית המודרנית, וזה נשמע לי מאד דומה לגזונטהייט בגרמנית.
דרכים רבות לעשות "אפטשי". יש שיעשו מאד חזק וגם עם קולות רקע נלווים ואולי מתזים ויש כאלה מאד עדינים וחלושס ואפילו בהתנצלות. יש בנות הטוענות שאפטשי למעלה ויש תוספת מלמטה. נדמה לי שהמשותף לכולם הוא עצימת העיניים. 
במשך שנים הרבה ברכתי אנשים שהתעטשו בברכת זק'נבוט וכולנו שמחנו וצחקנו. פעם בשיחה אקראית עם אורי מורמי הגענו לברכת זקנבוט ואורי שאל אותי אם אני מבין מה אני אומר. עניתי לו שזה לבריאות. אורי צחק והסביר לי שזקנבוט בעיראקית זה שתיחנק. אפי שחק מוסיף "זק' נבוט בעיראקית זה ביטוי שאין לו מקבילה בעברית. זה כמו להגיד בתיאבון על דרך השלילה "בתיאבון אבל שייתקע לך בגרון".
לפעמים אני שומע אנשים שאומרים שלום שלום ואולי זו בכלל מלחמה...

יום שישי, 21 ביולי 2017

נולדו בשנת 1945

April 3

יהונתן ברזלאי נולד בכיכר היל 1 בתל אביב.
אנוואר זוגייר נולד בפלוג'ה. 
היום יהונתן חי בעפולה ואנואר בחברון. 
שנים שנולדו באותה שנה ושניהם אוהבים מטבעות ושטרות. 
היום נפגשו לראשונה אצלי בחנוק מבלי שנתכוונו.


יהונתן ברזלאי בן 4 מצולם מול המגדל של בית המטבחיים בכיכר היל מספר אחת והשנה 1949

יהונתן ברזלאי עם בת דודתו דינה נדב למרגלות האנדרטה בגבעת היל והשנה 1948

דודים של יהונתן ברזלאי ששירתו בצבא הבריטי אברהם ויוסף סיני 
שגרו ברחוב הורקנוס שזה היום כיכר היל מספר 1



יום רביעי, 19 ביולי 2017

קופרניקוס שלא הכרתי

July 17    2017

יש מקרים שמגיעים לחנות אנשים שנולדו הרחק מישראל ובדרך די מקרית ובשל מחלוקת פנימית ביניהם על מי קדם למי, מגלים לי דברים ממש בסדר. על קופרניקוס הגאון שמעתי גם שמעתי ואסטרונומיה אני משאיר למחוננים. בשל שיחה עם ענת וג'ורג' השכלתי שקופרניקוס היה גם כלכלן מבריק ולזכותו "אחת מהגרסאות הראשוניות למה שהיום ידוע כחוק גרשאם "כסף רע דוחק כסף טוב בתנאי חוקי המטבע". משמעות הכלל היא כי כאשר קיימים במחזור החוקי שני סוגי מטבע בעלי ערך נקוב שווה על פי חוקי המטבע, אך ערכם הריאלי שונה, בסופו של דבר, המטבע ה"רע" (בעל הערך הריאלי הנמוך יותר) ידחק מן המחזור את המטבע ה"טוב" (בעל הערך הריאלי הגבוה יותר). לדוגמה, מטבע עשוי כסף ידחק מן המחזור מטבע בעל ערך נקוב זהה העשוי זהב. זאת מכיוון שהערך הריאלי של המטבע העשוי זהב גבוה יותר מהערך הנקוב של מטבע העשוי ממתכת זולה יותר. במצב דברים זה הציבור יעדיף להשתמש לשם תשלומיו ומחייתו היומיומית במטבע ה"רע" ולאגור ולצבור את המטבע ה"טוב" שערכו גבוה יותר ועשוי עוד לעלות." ,תודה ויקי יקירתי.
האם יש מצב שגם בפוליטיקה זה עובד או שזה ממש הזוי שכעת משתמשים בביבי ושומרים את ברק בצד?


התמונה מתוך The Fourth Garrideb - Numismatics of Sherlock Holmes

היה היה פנס בודד

June 4, 2016


ברחוב המליץ פינת משעול יעקב ובצמוד לגן מאיר עומד לו עמוד חשמל ממתכת ומפעם. לידו יש עמוד חדש ופעיל. לא יודע לתארכו אבל בטוח שהוא מנדטורי. פניתי בזמנו לחברת החשמל ואפילו בפייסבוק ושאלתי אם יש כוונה לעשות עם זה משהו. בסוף הבנתי שלא מבינים אותי ושכחתי מזה ואפילו מצאתי לו אח עמוד ודי תאום כזה ברחוב בוקי בן יגלי הקרוב. אתמול במיפגש חברתי של בני מחזור צפונבונים פגשתי ביו"ר ועד עובדי חברת החשמל והסברתי לו על הדבר הזה ואולי יקרה עם זה משהו כי חברת החשמל יודעת לשמר דברים וראינו זאת בעמוד החשמל המפורסם שביפו. מיקו צרפתי הבטיח לבדוק ואני מחכה. אם מישהו יודע ויכול להוסיף משהו אודות העמוד ובכלל אז נהדר ותודה.


המליץ 1 פינת משעול יעקב עם עמוד חשמל מפעם



עמוד חשמל מנדטורי ליד גן מאיר
המליץ 1 פינת משעול יעקב עם עמוד חשמל מפעם — בתל אביב 



המליץ 1 פינת משעול יעקב עם עמוד חשמל מפעם — ב-תל אביב Tel Aviv.



יום שני, 17 ביולי 2017

שמואל אביעזר

   2017    June 8

שמואל אביעזר נולד בבגדאד ועלה ארצה ב-1951. אחרי תקופה מסויימת כראש המועצה המקומית בית שמש הוא עבר ב-1955 לירושלים ונתקבל לעבודה בבנק ישראל עד שפרש לגימלאות ב-1992. יותר מעשרים שנה היה שמואל אביעזר אחראי בבנק ישראל על הדפסת השטרות והטבעת המטבעות של ישראל. פירסם מאמרים רבים בארץ ובחו"ל בנושאי נומיסמטיקה (חקר המטבעות) וזכה בפרס יוקרתי בארצות הברית על כתביו בנושא. ערך את קטלוג השטרות והמטבעות של בנק ישראל 1990.
היה נשוי למרים ואב לבת, נוגית. כתב שני ספרים על הווי יהודי עיראק. ספרו הראשון "מי הוורדים" ראה אור בשנת 1996, רומן עלילתי על רקע החיים בקהילה היהודית בעיראק, תורגם גם לאנגלית. ספרו השני "תמרים מן הדקל" סיפורים מהווי היהודים בעיראק 1997. שמואל אביעזר נפטר בשנת 2015. יהי זכרו ברוך.

שמואל אביעזר
מתוך ספרו תמרים מן הדקל

שמואל אביעזר תמרים מן הדקל מי הוורדים

קטלוג השטרות והמטבעות של ישראל 1990
עורך שמואל אביעזר


יום חמישי, 13 ביולי 2017

זכרונות מהר הצופים / כתב יוסי שחם שטיניג

13.7.2017

בימינו, כשבעזרת השם, ירושלים היא "שלמה" ולא מחולקת כמו פעם, בימי מדינת ישראל הקטנה, ימי טרום האימפריה, מעטים זוכרים את מובלעת הר הצופים במזרח ירושלים. לא רבים הם אלה ששירתו שם כ"שוטרים" לשמירת המקום.
לשמחתי היום ולצערי אז, בשנות ה50, יצא לי ל"בלות" פעמיים, בסה"כ יותר מחודשיים על ההר. הזיכרון ההוא, נצור בלבי כחוויה מאד מיוחדת.

אז מה היה לנו
בזמן חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, הוסכם שעל ההר, ישמרו שוטרים, כ- 100 מספרם. כן ישהו על ההר עובדי האוניברסיטה שישמרו על בניני הפקולטות השונות. מדי שבועיים תצא שיירה שתחליף כמחצית הכח.
אז, כמו היום, הכל היה "ישראבלוף": שלחו שוטרים בכאילו, כולם ידעו, כולל הירדנים, אבל עד 1967 הסיפור עבד ללא תקריות – כמעט.
האימון הראשוני שלנו היה בנח"ל 902, ששכן בחצר הישנה של כנרת כשאופפת אותנו רוחם של ותיקי העליה השנייה, א.ד. גורדון ורחל המשוררת. ככל הנראה קיוו שברוח זו, נתרגל גם לנשק מתקופת ה"שומר" שבו עמדו לצייד אותנו.
לקח מי שלקח פלוגת נחלאים, במקרה שלי, והסב אותם לשוטרים. קודם כל אימון בשימוש בנשק בריטי ישן, הנשק שנקבל בהר, רובי לי אנפילד ומקלעי ברן.  כעבור ימים אחדים, עלינו לירושלים, שם, במחנה שנלר, התארגנה השיירה לעלות להר. כל חייל צויד במדי שוטר עם כובע קסקט משטרתי. אני כקצין, קיבלתי תעודת מפקח והמ"פ היה לרב פקד או משהוא דומה. זכינו להתאמן  גם בהווי משטרתי, תרגילי סדר ונתבקשנו לאמץ התנהגות מתאימה. כך הפך, או כאילו הפך, גרעין תנועת נוער, של מגדלי עגבניות, נחלאים מצויים, לכח משטרתי אמין.


לגיונרים ירדנים ליד המשוריין ב"מעבר מנדלבאום"
ביום העלייה להר הצופים, נדחסנו כולנו, כ-40 "שוטרים" וכ-10 אנשי אוניברסיטה, שהיו, מסתבר אנשי "יחידת ההר" של חטיבת ירושלים, לשני משוריינים, "טרנטעס" אמיתיים ממלחמת השחרור. לפי הסכמי שביתת הנשק, המצב ב-48 הוקפא. הנשק שהיה בהר, נשאר אותו הנשק, המשוריינים אותם המשוריינים וגם שאר הציוד על ההר נשאר כאז, כלומר - ג'נקיאדה אחת גדולה: נשק מתפרק וציוד בלה. אך אל דאגה, בחורינו הטובים דאגו שמתחת לפני השטח, במסתרים, יהיו כלי נשק עדכניים, רובי F.N. ועוזים ואפילו מרגמה 81 מ"מ.
המעבר היה ב"מעבר מנדלבאום" המפורסם, בו היו עוברים מצד לצד, דיפלומטים, אנשי כמורה ואנשי האו"מ. אלה גם ניהלו את כל  המהומה שכללה בדיקות, חקירות וחיפושים. המעבר המה ישראלים, ירדנים, או"מניקים והרבה סקרנים משני הצדדים, ממש אופרה של ורדי, ללא מוסיקה.
סוף סוף יצאו המשוריינים לדרך. בכל משוריין, חייל ירדני חמוש, שהזיע יותר מפחד, מאשר מהחום. המשוריין סגור כולו, רק לנהג חרך ראייה, נצמדתי לנהג והצצתי כדי לראות משהוא מירושלים המזרחית. המעבר היה דרך שכונת שיך ג'ארח, לאט לאט זחלו המשוריינים עד לשער ההר, ליד בית החולים הדסה.
בהר כבר חיכה הכח שסיים שירות של חודש, בציפייה לרדת חזרה לירושלים. בשעה טובה הושלמה המשימה ואני וחיילי, סליחה, שוטרי, התמקמנו במוצב הצפוני, בית החולים  הדסה, שנותר נטוש, אז, כ-10 שנים. אחרי מלחמת השחרור, לרבות ציוד מלא ואפילו מזון עבש במטבחים. כעבור שנים כשאושפזתי בבית החולים קפלן, נראה היה לי שהמיטות מקורן בהדסה הר הצופים.
למרגלות בית החולים, הכפר הפלשתיני עיסוויה, שהיה, לפחות חלקית, לכאורה, בשליטתנו.
הנוף מדהים- למזרח, מדבר יהודה וים המלח ולמערב, העיר העתיקה על חומותיה, שער האריות והר הבית.




"מלך ההר", יוסק'ה קרן וצוותו "נערי המלך"
בערב הראשון, ישיבת קצינים, אסור לשכוח, מדינת  ישראל שהוקמה ב1948 היא רפובליקה דמוקרטית, פחות או יותר ובהר הצופים מלוכה אבסולוטית, מלך ההר רס"ן יוסק'ה קרן, קצין בסגנון הבריטי, משמעת, דיסטנט, על כל פשלה שאצלנו ב"נחל עגבניות" לא עשו ממנה עניין גדול - עונש והעונש הפופולרי מינוי לקצין תורן.



המבנה של הר הצופים, שלוחה מואורכת של כקילומטר, בצפון בית החולים הדסה ובית רטנוף, בדרום, מבני האוניברסיטה על הפקולטות השונות, מעבר לגדר דרומה, מתחם אוגוסטה ויקטוריה,
הקצין התורן המסכן, בדרך כלל, אחרי כמה ימים בהר ואי עמידה בסטנדרטים של ה"מלך" הייתי אני. בין תפקידי הייתי חייב לסובב פעמיים בלילה את כל עמדות השמירה בהן הוצבו, קפואים ולפעמים מפוחדים, גיבורינו משדה האספסת, עד היום אני מתעורר לעתים ונדמה לי שמישהוא צועק "עצור סיסמא" אני יודע שיש לו נשק דרוך ולכן אני עונה משהוא כמו "ערב שבת, או ילד טוב", כדי להשאר עוד כמה שעות בריא ושלם, עד הסיוט הבא.
אחרי יומיים שלושה של הרגולת שכזו אני כבר מבין טוב טוב, מה דורש ממני "מלך ההר" ירום הודו.
למלך הזה, עדת סייענים, "נערי המלך", זה הצוות שדאג לתפעל את המתקנים, לטפל בנשק הלגלי והבלתי לגלי, ואף שכולם היו בלבוש אזרחי, כולם היו חיילים וחלקם בקבע.

מקומות ואירועים
תקרית הר הצופים מאי 1958
הכח בהר היה מבצע שני סיורים שבועיים, האחד בצד הצפוני, בבית הקברות לחללים הבריטיים של מלחמות העולם וצבא המנדט הבריטי, השני באיזור הדרומי מזרחי, בשלוחה המשתפלת לכפר עיסוויה, שנקראה "גן שולמית". סיורים אלה נועדו "להפגין ריבונות" על שטחים מסויימים כנגד הלגיון הירדני. בסיומו של הסיור בגן שולמית, היה על המפקד לעלות על גג העפר  בביתו של ערבי אחד ושמו עיסא ולדקור בדקר חבלנים בקרקע, להצהיר "גם זה שלנו". הטמטום הזה נמשך שנים ועלה, בסופו של דבר במחיר יקר.
במאי 1958 ארבו צלפים ירדנים לכח ובקרב שהתפתח, נהרגו 4 חיילים מגרעין נח"ל ששירתו בהר וכמדומני שמשקיף או"מ נפצע קשה בתקרית.



סיור בגן שולמית, למעלה מימין בית עיסא
בצה"ל החליטו לנקום והחלה להתארגן "פעולת תגמול" שירתי אז בגדוד 88 נח"ל מוצנח והיתה התארגנות לקראת פעולה שבסופו של דבר, לא יצאה לפועל.

מערת ניקנור
היה ידוע לי, עוד בטרם עלותי להר, שנמצאת שם מערת קברים קדומה ובתוכה קבורים גם המנהיגים הציוניים, אוסישקין וסוקולוב.
בשטח ההר שכן הגן הבוטני, של האוניברסיטה העברית, כל השטח היה ממוקש, בקצה, מערת ניקנור ובה שכנו לבטח, סוקולוב אוסישקין ומרגמה 81 , הנשק ה"כבד" של הר הצופים.



הכניסה ל"מערת ניקנור"
מערת ניקנור היא מערת קברים יהודית שהתגלתה ונחפרה ב-1902 , נתגלו בה מספר גלוסקמות ועל אחת מהן, כתובת ביוונית ועברית המזכירה את ניקנור. הגלוסקמה נמצאת מאז במוזיאון הבריטי.
אני חושב שזכיתי לעוד תגלית: כלבים מהכפר עיסוויה, היו משוטטים בגן הבוטני, אחד מהם דרך על מוקש, מהפיצוץ, נפערה עוד מערת קבורה, השתחלתי לתוכה וראיתי עוד הרבה גלוסקמות בלפחות 10 כוכים. מפחד המוקשים לא המשכתי בחיטוטי. כנראה, כל השטח הזה, היה בית קברות קדום.

בית הספרים הלאומי
אחד הבניינים המרשימים בהר היה "בית הספרים הלאומי", ששכן
במרכז ההר, הירדנים התירו להוריד כל שבועיים, משאית אחת עם ספרים, כל הספרים החשובים כבר הורדו, או נגנבו, כפי שקרה ב-1949 לאוסף המטבעות הלאומי, פרשה שלא התבררה לאשורה עד היום.



חדר הקריאה ב"בית הספרים הלאומי" הרס ועזובה
בתקופתי בהר, בשנת 1959, העמיסו והורידו לירושלים אוספי עיתונות חשובים, מהמאה ה-19 וראשית המאה ה20- . חבר אחד הזמין אותי "לקחת" ספרים. נכנסנו לספריה, המראה היה נורא, אלפי ספרים מושלכים על הרצפה, המדפים ממוטטים וכל אחד נוטל את אשר חפץ. לא התפתתי, אך ספר אחד בכל זאת הבאתי משם והוא נמצא מאז ברשותי. וכך היה המעשה: בהר פעל גנרטור שסיפק אור לחלק מהבניינים, 4 שעות בכל ערב, בסיורי הגעתי לבית הגנרטור המטרטר, בצד היתה ערמה קטנה של ספרים, שאלתי את המפעיל מהם הספרים והוא הסביר לי שלקח כמה ספרים מבית הספרים הלאומי וכאשר מתלכלכות ידיו בשמן הוא תולש דפים, לנקות את ידיו, עיינתי בספרים ו"הצלתי " מהגנרטור ספר בוטניקה של אהרון אהרונסון ובו הקדשה של רבקה אהרונסון לאחת מידידותיה.

הספר שניצל ממלתעות הגנרטור



מרתף הקיקלופים
בצד הצפוני מערבי של ההר, היה בניין בית הספר לרפואה על שם רטנוף, במרתף היו אוספים של ולדות אדם מעוותים בתוך מיכלי פורמלין, מסורת היתה בהר לקחת את החיילים הצעירים לסיור במחזה זוועה זה, החיילים גיחכו במבוכה ו"המדריך"  היה מייחס מפלצת אחת עם עין אחת במרכז המצח, יעני קיקלופ, למשפחתו הקרובה של  ה"ג'וקר" הראשי.

האמפיתאטרון האוניברסיטאי
בצד המזרחי של ההר, צופה למדבר יהודה וים המלח, שכן האמפיתאטרון, זו הנקודה, בה נערך טקס הקמת האוניברסיטה ב-1925, אחר כך נבנה מבנה מאד יפה, במקום זה נשא יצחק רבין את הנאום החשוב, אחרי מלחמת ששת הימים. בשבילנו אז, זו היתה עמדת שמירה מבודדת ומרוחקת, שהשמירה בה היתה מאד לא נעימה והביקורת על השמירה נעימה עוד פחות.

ספר ההר
על ההר במועדון היה יומן תקנות ההר מעשים והגיגים, כל מחזור התכבד להוסיף "חוכמס" משלו. אינני יודע מתי החלה המסורת הזו, אך בתקופתי היומן היה כבר ותיק. מענין אם נשמר באיזה מקום המסמך הזה, כי הוא משמר תקופה שהייתה ואיננה.

המשוריינים
שני המשוריינים איתם עלינו וירדנו מההר, היו מתוחזקים במחנה שנלר, להפתעתי כעבור שנים פגשתי אותם שוב, בבית האוסף של צה"ל ביפו, שמחתי להיכנס, להתיישב ולהרגיש שוב בן 20.
הילכו שמועות, כי היו למשוריינים דפנות כפולות, בהן הבריחו נשק ותחמושת, ייתכן!

הקשר בין ההר לירושלים
העובדה שעל ההר היה נשק שהוברח בדרך כל שהיא,  תרמה לאגדה שהיתה מנהרה מירושלים להר... סיפור יפה.
אבל בכל זאת כנראה ש"החבר'ה הטובים" היו עורכים מסעות בלילות ומספקים נשק להר.





"מעבר מנדלבאום" השיירה מתארגנת לעליה להר
שני נחלאים מגרעין של בני עקיבא הוכיחו שהדבר אפשרי. הם התערבו שיגיעו לירושלים ויחזרו להר באותו לילה. ההוכחה - כרטיס קולנוע מתוארך מקולנוע אדיסון. הם אכן עשו זאת ועברו, כנראה באיזור הדליל מצפון, דרך בית הספר לשוטרים לשכונת סנהדריה,
בסופו של דבר העלילה דלפה וה"גיבורים" בילו תקופה בכלא צבאי.

הקשר עם השכנים הערבים בעיסוויה
לפי הסכמי שביתת הנשק, חלק מהכפר היה בריבונות ישראל, אבל אחרי כמה תקריות, לא נכנס כח ישראלי לכפר. השביל המוביל לכפר, עבר בסמוך לבית החולים הדסה. הוא היה פתוח עד 6 בערב ואז הוצב מחסום שמנע מעבר. התושבים נאלצו לעשות מעקף ארוך ותלול, דרך הוואדי.
ערב אחד הצבתי מחסום. השעה היתה 17.55 והגיעו כמה ערבים מבוגרים, כשראו את החסימה, נאנחו והתחילו לרדת לואדי, החזרתי אתם, הראיתי להם שנותרו עוד חמש דקות , הם ברכו אותי ועברו לכפר, אולי צ'ופרתי בכמה נקודות זכות, במפקדה של מעלה.
לילה אחד החלטנו לבדוק את מצב הכפר. יחד עם חברי, נכנסנו לכפר. לא פחדנו,  הרי היינו נח"לאים צעירים וטמבלים המצוידים בנשק כבד - תמ"ק עוזי.  הלכנו ברחוב הריק בין הבתים, כעבור כ-100 מטר, החלו הכלבים, כהרגלם, לנבוח בעוז, האדרנלין שלנו נמוג והסתלקנו משם מהר מהר.

המלך חוסין מגיע לירושלים
יום אחד כמה ימים לפני פסח, הורגשה התרגשות ופעלתנות בעיר העתיקה, הכבישים נוקו, הונפו דגלי ירדן והורגשה תנועת צבא, תפקידנו היה, מנקודת התצפית המעולה של ההר לדווח על כל  דבר, דיווחנו. הסתבר שהעיר מתמרקת לקראת בואו של המלך. כאשר נרצח המלך עבדאללה בפתח מסגד אל אקצה ב 1951  היה נכדו חוסין לצידו. כעת הגיע המלך בשיירה ארוכה של מכוניות להתפלל במסגד, זו היתה תהלוכה מפוארת של מכוניות, אופנועים וסוסים.
חשבתי לעצמי: מלך מלך, אבל מבחינתי, מלך ההר, יוסק'ה קרן הרבה יותר חשוב, כי הוא הוא שיקבע אם הלילה אהיה מטורטר  כקצין תורן, או אשן בשלווה במיטתי.

מקורות
 למיטב ידיעתי הופיעו שני ספרים על מובלעת הר הצופים
הר הצופים ספרו של מרדכי גילת 1969
 על משמר הר הצופים ספרו של יובל ארנון – אוחנה 2008

השתמשתי בתמונות מתוך שני הספרים, תודות

כתב יוסי שחם שטיניג

שנית מצדה לא תיפול או איך נרדמתי עם מינה וקמתי עם שרה וביבי


אני יודע שחלקכם מסופק לגבי הכותרת אבל יש לי הוכחות חותכות לגבי אמיתות הכותרת וברור שמצדה לא תיפול שנית. נונק ויוספה יאשרו זאת וברור שגם מינה המיוחדת במינה.
פעם נסענו לטיול משפחתי ואפילו עם נונק ומשפחתו. זה היה לאזור ים המלח הנמוך בעולם, למרות שתמיד אני מעדיף את הצפון וככה דרך אגב ניתן לאבחן צפונבונים מלידה. אם אתם חייבים לדעת מתי זה קרה, אז ניתן להעריך זאת ואולי אפילו יותר מבערך. נדמה לי שבנימין נתניהו לא היה ראש ממשלה ויש מצב שהיה בכלל מחוץ לפוליטיקה (אבל עם אבטחה צמודה ומוקפדת) ואל תכניסו לי שום מקלות ושיירות בבקשה ,כי אנחנו כרגע במצדה ואפילו במופע האור קולי אחרי שהשמש שקעה ויש ערב ולילה עם כוכבים ואנחנו כבר במקום בו מתרחש הארוע. בהמשך נחזור למופע ההוא בתקווה שלא תירדמו.
אם לא הייתם במופע הזה אז כדאי לכם למרות שרוב הנוכחים בדבר הזה הם תיירים ואולי אני סתם שוב לא מדייק כהרגלי בקודש וכדאי שכולנו נפנים שתיירות זה דבר אדיר ומכניס אבל בלי שלום עכשיו ובעוד יומיים נמשיך להתחרבש גם בנושא זה.
יש כמה עובדות היסטוריות שישראל דואגת לספר חזור והסבר לכל העולם. מצדה הוא אחד מהם למרות שאיש לא סגור על הדבר הזה כמו עוד המון דברים, כי מיתוסים חייבים להיות כאלה שתמיד יקום הספקן ויניח את סימן השאלה ואחריו אולי גם סימן קריאה. מי יודע מתי החלו לאמץ את מצדה כסמל למאבק גבורה משולב פוליטיקה? מה לגבי בר כוכבא? מה לגבי ביתר ולא ירושלים? נדמה לי שפרופסור יעקב שביט יכול לעזור והקורס שלו באמצע שנות השמונים על סמלים ואידיאולוגיה של הימין היה מפתיע. שביט היה גם בהחלט שחקן לא רע (לפחות בעיניים שלי) ואז התאים עצמו באותם שיעורים לאיש ימין המצליח לעורר שיח פוליטי כאילו עכשווי עם רקע היסטורי. היום מעניין אותי מה אומר שביט של זהר על הקוד האתי של כשר אסא. אגב הכשר שהיה קשור מבחינתי למצדה הוא פרופסור אריה כשר המנוח שעלה על ההר וחש בליבו וזה היה מבחינתי ארוע בו עוד כמה לבבות נעצרו. 

מצדה - מדליה ממלכתית, תשכ"ה 1965 
עיצוב פני המדליה – נתן קרפ. גב המדליה – האחים שמיר.
צילם ועיבד אליעזר מורב


המדליה הממלכתית של מצדה ממש מוצלחת לטעמי והיא מצליחה להימכר נהדר ובהרבה גירסאות. יש מצב שהמדליה של מצדה מתחרה בשטר הישראלי של אלברט איינשטיין ובמחשבה נוספת תשכחו מהמשפט האחרון כי איינשטיין לוקח בהליכה. מסקנה מסכנה ששכל עדיף על הליכה עד הקצה וראש בקיר.
מצדה כמדליה ממלכתית בהחלט להיט שהונפק בעשרות אלפי עותקים ויש מנחושת, ניקל, כסף ואפילו זהב לחמדנים. חפירות מצדה של יגאל ידין והמוני המשתתפים והמתנדבים מהווים אבן דרך בארכיאולוגיה הישראלית ובהרבה רבדים ואם נתחיל אז גם לא נגיע למופע המרכזי שלנו.
פעם הגיע אלי לחנוק, איש מבוגר מאד וקנה כמה עותקים מברונזה. זה לא היה מאד מוזר ולא חפרתי לו, אבל משחזר שוב וקנה עוד פעם מספר מדליות החלטתי לבדוק למה. האיש שהיה מעל גיל 90, זקוף ורהוט ואפילו עם כובע תואם. הוא הסביר לי שהוא היה מפורצי הדרך למצדה ושימש כמנהל בכיר במקום וזו מזכרת שהוא נותן לבני משפחתו הצעירים למען יזכרו אותו ופועלו וגם את מצדה ששנית לא תיפול. שכחתי את שמו לצערי, אבל מראהו ניבט אלי ברגע זה ובעזרת השם והרשת אולי נעלה על עקבותיו.
חברה פרטית בשם ישנומט גם הנפיקה מדליה למצדה בעיצובו של יעקב צים הנהדר ולא פאול וינצ'ה שעיצב לה הרבה דברים ובהנפקה המיוחדת שלהם יש אפילו גירסה מפלטינה. סיפורה של חברת ישנומט מיוחד ומעניין ולצערי אני לא ממש מעורה בפרטים, אבל גם פה הייתה התאבדות בהיבט המסחרי. יש עוד מדליות פרטיות בנושא מצדה אבל נניח לזה ובהיבט הנומיסמטי נזכיר שיש גם מטבע זכרון ממש מעכשיו ואפילו מזהב וכסף ודי עם מטבעות ומדליות כי זה ממש משעמם והסיפור עם שרה וביבי אפילו לא החל.

מדליה פרטית בהנפקת חברת ישנומט מצדה שקל ישראל שנה ה
עיצוב יעקב צים. צילם ועיבד אליעזר מורב

אז מה שקרה אז במצדה כשהיינו במופע האור קולי שהגענו למקום והתיישבנו והיו עוד צופים והיה חם אבל יבש ובלי לחות ואפילו נעים והחל להחשיך והעסק לא מתחיל למרות שכיבו את האורות ומרוב אפקטים מאלחשים פשוט נרדמתי ואפילו על הרגל החמודה והחסודה והלא שעירה של מינה וזהו. היו די הרבה מקומות פנויים ואל תשאלו כמה, כי נרדמתי יופי ואז אחרי שלב מסוים עם מוזיקה דרמטית ואסון מתרחש קמתי לפתע ואין לי שום תירוץ. לא הבנתי איפה אני נמצא ואולי הייתה שם זיעה קרה ואני רואה לידי ממש אולי שני מטר בלבד את שרה של ביבי ואפילו עוד בן משפחה מבוגר וברור שגם את ביבי והילדים ועוד איזה בריון או שניים שהשגיחו עלי ועל הסביבה וכולם צופים במופע הדרמטי במצדה. הייתי בטוח שאני הוזה ונתתי למינה דחלה קטנה ואמרתי לה בשקט תראי מי פה ואולי חלמתי חלום. מינה הייתה מופתעת אבל להפתעתי אישרה את קביעתי ונדמה לי שככה החל רחש בחש בקהל בקטנה ורק כשנגמר המופע והאור נדלק ראו כולם את משפחת נתניהו מנפנפת ומברכת לשלום וברור שהכניסה הייתה בחושך כשכולם ישובים ומורדמים והיציאה דרמטית כיאה לדרמה אמיתית.
מטבע מצדה, התשס"ט 2009 UNESCO
מטבע זיכרון בהנפקת בנק ישראל
שני בסדרה אתרי מורשת תרבות עולמית של אונסקו
עיצוב יגאל גבאי
 החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ ‎.‎

יום ראשון, 9 ביולי 2017

משחקי המכביה מהזוית שלי

July 7 at   2017

משחקי המכביה העשרים מצליחים לעורר כמה דברים הקשורים לנושא וכאמור כולם הבזקים אישיים נטולי אחריות למשתמש האקראי.
אצטדיון המכביה שליד מגרשי התערוכה והירקון מוכר לי ממש אחלה. אז בשנות השישים והשבעים לא ידענו שיום יבוא והמקום יהפך לאתר בילוי נהדר עם מכוניות לרוב, בנות מעודכנות עם שיא האופנה והרבה אוכל ושתיה ובכל זאת יש שם שלט חמוד, כחול ועם שפיץ הנושא את שמו של יוסף יקותיאלי הוגה ומגשים רעיון המכביה. הזמן שנבחר נשמע לי מקורי ומדליק ויש חגיגה במלאות 1800 שנה לפרוץ מרד בר-כוכבא. את הקשר למטבעות בר כוכבא, תעשו אתם ואלכס בקרמן יביא בדרכו אינסוף מדליות, סיכות ופרסים מהמכביות בעבר. פעם מכרנו די הרבה מדליות ממלכתיות במהלך מכביות שונות ומשתתפים יהודיים קנו מזכרת גם אם לא זכו במדליה אמיתית משלהם. מאז זרמו הרבה מים בירקון ואני שבעתי ממדליות.

יוסף יקותיאלי עם בניו הבכורים גדעון וברוך (1929) 
מתוך הויקיפדיה

את יקותיאלי לא ראיתי מעולם אבל את זמירה יקותיאלי דווקא כן. נדמה לי שזמירה היא אחת מכלותיו והרבה מדריכים בתל אביב ובחברה להגנת הטבע יספרו על תרומתה בתחום. ממש לאחרונה ובעקבות הספר של חוני המעגל איצקוביץ' זצ"ל על בתי הקולנוע בתל-אביב יפו, למדנו על הקשר של זמירה יקותיאלי לקולנוע זמיר ברחוב אלנבי. בתל אביב תמיד חיים בסרט והיום אומרים לחיות בקליפ. שיהיה לנו קליפ מכביה שמח.

רחוב יוסף יקותיאלי 1897 - 1982 תרנ"ז - תשמ"ב 
הגה והגשים רעיון המכביה. זכה בפרס ישראל ב-1979 על מפעל חייו בקידום הספורט. 
YOSEF YEKUTIELI st

אין דיירים ברחוב הזה אבל יש הרבה בליינים ומטיילים
שלט כחול וברקע תחנת הכוח רדינג ויש גשר בשפך הירקון
רחוב יוסף יקותיאלי 1897 - 1982 תרנ"ז - תשמ"ב 
הגה והגשים רעיון המכביה. זכה בפרס ישראל ב-1979 על מפעל חייו בקידום הספורט. 
YOSEF YEKUTIELI st


יום שלישי, 4 ביולי 2017

סיפור על זהות וגיל של ניצול שואה כתב יצחק בירן

June 14    2017


זכור לי כילד שנולדתי בכפר דרצ'ינץ (הכפר הידוע לשימצה בספרו של אהרן אפלפלד "מים אדירים") וששמי בירנבוים ובהברה גרמנית בירנבאום, והשם הפרטי נע בין ישראל, שרוליק, איזיו או איזידור.
הגעתי לארץ עם התעודה היחידה כעולה מס 563 של האוניה "אקסודוס" עם תמונה וחותמת. על סמך זה הנפיק לי הקיבוץ בו נקלטתי וחונכתי תעודת זהות בשם יצחק בירנבוים יליד 2 למאי 1935. 
כשפגשתי את אבי שלא הכרתיו בילדותי שהתגרש מאמי בטרם נולדתי אמר שנולדתי שנתיים אחרי בן דודי מנחם שנולד בשנת 1931. 
בשנת 1956 עברתי את שם משפחתי לבירן (ארבעת האותיות הראשונות של בירנבוים) לקבלת דרכון שרות על מנת לצאת לצרפת להטיס מטוסים הנחוצים למלחמת "קדש". אני מוכן להמר שאני הראשון במרשם התושבים בשם בירן. 
שנים הייתי ללעג וקנאה מצד עמיתיי באל-על וגם בח"א על כך שזייפתי את גילי כדי להאריך את שנות הטיסה. 
הנושא לא נתן לי מנוח עד שבפברואר 2017 הקמתי קשר עם מורה דרך בשם אלכס בעיר צ'רנוביץ שבאוקראינה ובקשתיו לברר בארכיונים בעיר מתי ובאיזה שם נולדתי ואכן מצא וצילם את המסמך שהפתיע וריגש אותי, והתוצאה שאיזידור בירנבוים נולד ב-16 למאי 1933 לאימי חיה הלד ולאבי בנימין בירנבוים בכפר דראצ'ינץ בבית משפחת אמי בשם הלד.
כעת יש לי שם ושנת לידה אמיתיים.


יצחק בירן 2017

איז'ו ואמו קלרה הלד מצד ימין

תעודה יציאת אירופה מספר 563 תש"ז מספר 24.10.1947

יצחק בירן איז'ו והמוסקיטו 1955

צלילה ואיז'ו וגם אני בטיסה האחרונה בשנת 2000

סיפור על זהות וגיל של ניצול שואה כתב ידו של יצחק בירן

ארכיון אוקראיני