יום שלישי, 25 באפריל 2017

מעטפה שחורה

April 26, 2016
 הוא הגיע לחנות אחרי שיחת טלפון מקדימה. הוא מבקש לבדוק מה שווים הכספים של אבא שלו שאסף הרבה שנים וכעת מספיק לו מזה. הסברתי לו שניתן לעשות ברור מקדים בטלפון וככה נחסוך לכולנו זמן ודלק. שימון פרס טוען שזמן זה הדבר הכי יקר שיש בעולם הזה ואני מעולם לא עבדתי לפי שעה. מישהו אמר לי פעם שנדמה לו שלא עבדתי מעולם והאמת שדי נעלבתי כששמעתי זאת ובהמשך הפנמתי שיש בזה משהו ועבודה זה דבר מאד גמיש.
 הרבה ברורים מתחילים בשיחת טלפון ואם מבהירים וממצים נכון את הנושא, אזי זה מספיק ותודה לממציא הטלפון והחוט. אז אחרי שיחה בה היה ברור שזה לא משהו מבטיח, הוא החליט בכל זאת להגיע ולפרוש את השטרות בפני בחנוק. האמת מה שהכי הפתיע אותי הייתה האריזה של הכסף כלומר המעטפות בהם היו השטרות מונחים. אפילו איינשטיין ירקרק היה לו וכל העסק אולי 100 ירוק.
 בהתחלה נבהלתי. מה פתאום מעטפות שחורות ואפילו מהודרות. מעולם אני לא זוכר שראיתי דבר כזה. מה המטרה ולמה שחור? אולי כסף שחור? שטויות. אולי הזמנה לאזכרה? חתונה? לא נראה לי למרות שלך תדע מה עושים היום, כי הכל הפוך מלהפך. חוצמזה אמא שלנו תמיד אמרה שחתונה ולוויה לא שוכחים ואם לא הבנתם אני מבטיח להסביר באריכות.


מעטפה שחורה וזה פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה

 איזה מעטפות יש בחברה קדישא? מי יודע איזה צבע היה למעטפות של טלנסקי, אם בכלל היו מעטפות. בית משפט קבע שכן וגם לא, ובסוף שולה סגרה עליהם ולא בחצר.
 אני זוכר מסיפורים של מבוגרים וגם מהמוצרים בשטח שעשו מעטפות הנצחה לנשיא וייצמן כלומר לפטירתו שהיה ארוע ממלכתי מתוכנן כי המוות של ווייצמן היה ממש לא קצר. יש מארז פלסטיק עם 2 מטבעות זכרון מזהב. הצבע של האריזה שחור עם כיתוב זהב וגם 2 בולים אפור לבן והנשיא דעך כמו נר עד שנפטר ומעטפות יום ההופעה הבהירות מלוות בפס שחור מסביב כמדומני.
 מעטפות עושות לי את זה והכל בגלל אמריקה והדוד שלנו רובין ברי

יום שבת, 22 באפריל 2017

על חרסים ארכיאולוגים, שני פלמ"חניקים ופוליטיקה עכשווית


 משה כוכבי היה ארכאולוג מעולה. אם לא שמעתם עליו אז תשלימו חוסרים בהמשך ויש קישור.
 משה (שטרן) כוכבי היה לדעתי גם מורה נהדר ואיש מקסים בכל המובנים. אני לא בטוח שהיה זוכר אותי במיוחד אם היה איתנו היום, אבל יש בהחלט סיכוי שכן. אהבתי אותו ואין לי הסבר ברור ומנומק ואהבה וסימפטיה זה קטע תחושתי. משה תמיד היה עם כזה חיוך על הצד ואפילו מבויש עם קול רגוע ונעים. חברו רם גופנא הספידו בחום ביום השנה לפטירתו באוניברסיטת תל אביב. 

משה כוכבי יושב במרכז עם צוות המכון הארכיאולוגי בחדר האוספים של אוניברסיטת תל-אביב. 
יושבים מימין לשמאל רם גופנא, דוד אוסישקין, משה כוכבי, גבי ברקאי וזאב הרצוג

 את כוכבי אזכור בעיקר מכמה אירועים וכולם עם נגיעה אישית. הראשון זה הביקור שלקח אותנו כתלמידיו לסטודיו של נורה אשתו הסימפטית ברחוב מזא"ה בתל אביב. נורה הייתה קדרית ותמיד הסבר חי ואמיתי עם אובניים עושה את העבודה. הדבר השני זה החפירה הלימודית באפק אנטיפטריס שליד אם התותבות בשנת 1983. במיוחד הסיפור עם חמור המתכת שלי, שם הבנתי שכוכבי לא פראייר והחושים הבסיסיים שלו מעולים כמו גם חוש הומור וסתלבט. אופי נינוח נטול עצבים ומבין עניין הם הנוסחה להרבה דברים. הדבר השלישי זה הברכות והאיחולים שברך את מינה ואותי בחדר האוספים של המכון לארכאולוגיה כששמע שאנחנו מתחתנים. אני זוכר את הנוסח כמעט במדויק. מתברר שגם ארכאולוג יכול לברך ממש כמו באבא ובלי גלימה. לא זוכר ששילמנו משהו על הברכות של משה שטרן כוכבי שנולד ברומניה ובהמשך היה בפלמ"ח ונפצע פעמיים. גם רחבעם זאבי (גנדי) היה בפלמ"ח. 

מדליון הראל פלמ"ח מתוך אתר http://allbadges.net/en/badge/14509

 חלק מהמעט שאני יודע בארכאולוגיה למדתי ממנו כשהייתי סטודנט באמצע שנות השמונים. אני זוכר שאמר פעם שחרסים משכבות קדומות נוטים לעיתיים לעלות לפני השטח ובנסיבות משתנות. אם לא הבנתם אז אתן דוגמה כי גם אני קשה הבנה עד שמסבירים לי עם דוגמה פשוטה. תמיד דוגמה טובה מסדרת דברים מעורפלים. אם יש כמה דוגמאות אז יותר עדיף כמו שאומרת לימור.
 אם נניח שבתל ארכיאולוגי חיו פעם כנענים קדמונים ובהמשך הגיעו והתיישבו בני ישראל ואחריהם רחמנא ליצלן, פלשתים ואפילו פרסים, יוונים, רומאים, ביזנטים, ערבים, תורכים, בריטים ובסוף ישראלים מעכשיו ובלי שלום, אז יש לנו עוגה עם כמה שכבות שהראשונה מלמטה היא הכי עתיקה ולמעלה למעלה זה הכי חדש.
 סטרטיגרפיה בארכאולוגיה זה הבסיס ואולי אפילו היסוד למדע העתיקות. אפשר גם להגיד השתכבות ואל תשתחוו לעולם לשום צלם או דמות חיה. גם לא לגנדי מהודו ואפילו לא למחדש הטרנספר מרצון המוכר בשמו רחבעם זאבי שאחותו גרה בלונדון ופעם כשהיו פה אנגלים וחלק אפילו התאהבו בבנות יהודיות וכשרות שעברו לחיות תחת דגלה של המלכה.
 גנדי הי"ד היה גם חבר של חיים טופול מכנר על הגג וגם לשחקנים אל תשתחוו בבקשה בסוף הערב. זה שהם בוחרים להשתחוות זו דרכם ולא חייבים לעשות חיקויים לעבודה זרה ולעכו"ם. נדמה לי שגם טופול וגם גנדי היו חברים של שלמה מוסאיוף האספן העשיר שאהב ארכיאולוגיה ועתיקות לרוב. אוספיו זכו ויזכו לכמה וכמה ספרים ואולי ככה גם סיפור נסיעתו לבירת אנגליה. 

חפירה שהשתתפתי בה. מצא אזכור בארכיונים: אביהו בר

 אם נחזור לתל הארכאולוגי שלנו אז תדמיינו שיש לנו שכבה על שכבה וזו שלמעלה רוכבת או שוכבת על זו שמתחתיה. לעיתיים במבט מהצד זה נראה כמו עוגת נפוליאון ואפילו עם קווי מיתאר ברורים. כל שכבה אמורה להכיל את מה שהיה שם וזהו אבל בחיים כמו בחיים יש מצבים שחרס קדום יעלה ויצוץ בשכבה שהיא לא שלו כביכול. יש לזה תמיד סיבות ולא תמיד נבין בדיוק למה כי כמו בחיים יש הפרעות וחיתוכים ולעיתים השכן מלמעלה חפר והזיז דברים ואז מטבע רומי יצוץ ויעלה קומה או יפול לשולי התל והעוגה ודוגמאות לא חסר. לעיתים זה ממש מרגיז ולא ברור למה עכשיו צץ ועלה לו פריט מסוים מתהום הנשייה. לא תמיד גם רוצים לראות משהו שלא מתחבר לנו לאותו תל או עוגה.
 כל פאזל אוהב השלמות ותוספות ולא משהו מבלבל שאומר שאולי התצרף בכלל אחר לגמרי ממה שראינו או חשבנו. מה פתאום מגיעה דרישת שלום ממשהו שבכלל לא ידענו או שמענו עליו? יש מצבים ממש מביכים ואפילו כאלה שצצים אחרי שכבר חקרו וכתבו את הספר וכל המהדורה אזלה ואפילו החוקרים כבר אינם בשביל להגיב.

 כמה עדויות צצו לאחרונה בנושא גנדי? חלקן ממש לא חדשות. חלקן כן. אני מעריך שיהיו עוד דברים, כי דמות מונצחת ללא הפסק ומתוקצבת נהדר על פי חוק, דורשת התייחסות ואז מקבלים כל מיני בונוסים. הכוונה להנציחו בחאן שער הגיא, הצליחה לעורר את לוחמי הפלמ"ח ולהביא כמה דרישות שלום מהעבר.

מאבק פורצי הדרך ומלווי השיירות לירושלים
 עיצב איתי אור - סטודיו בתיה


יום רביעי, 19 באפריל 2017

שטרות וסיפורים

November 13, 2014 


שטרות מנדט משגעים אספנים בכל העולם וזה רק הולך ומתחרפן כל הזמן. לאברהם בירנבוים ז"ל היה את האוסף הכי יפה בעולם. כן בעולם. האוסף הזה נמכר והתפזר בין הרבה אספנים. יש לי על האוסף הזה המון סיפורים. השטרות האלה שבצילום ממש לא קשורים לבירנבוים ואולי גם להם סיפור משלהם. אני מציע לאסוף סיפורים ולא שטרות.



יום שני, 17 באפריל 2017

כמה שווה מיל מנדטורי?




מישהו מצלצל לחנוק. רינג רינג רינג
 "שלום" אני עונה כי ככה אמר לי להגיב דני רוגובסקי הנביא המתמיד. אומרים שלום ולא הלו ולא כן ולא שומע ולא שום דבר אחר כי שלום זה מאד מקובל ואולי בסוף יבוא השלום. ישתבח שמו שיביא עלינו שלום במהרה בימינו.
מהצד השני אני שומע מישהו. "יש לי מיל מהמנדט וראיתי שזה עולה המון כסף".
 כבר הבנתי שיש לי בעיה אבל אמרתי לאיש שזה לא מדויק. "מיל אחד עולה כמה שקלים אדוני".
מישהו "אז איך ראיתי באינטרנט שזה המון. אולי אתה לא מעודכן?"
 אני. "מיל אחד זה כמה שקלים בודדים ואם תרצה אני נותן לך על חשבוני אחד חינם אבל השני כבר יעלה לך לפחות חמישה ש"ח. אם תרצה רק את החינם אז בסדר על עייני ועל ראסי."
מישהו "מה אתה גם מדבר ערבית?"
 אני "כבודי יודע שלושה משפטים שלמים. שו איסמק יא וולד? אינעל באבור אילי ג'אבק ואפילו איך אומרים ראש הממשלה חזר משיחות פסגה בבירת ארצות הברית."
מישהו "אבל הוא לא חזר..."
אני "אז אני לא יודע"
 מישהו "ומה עם המיל הזה שהוא יקר? איך זה שראיתי שזה עולה עשרת אלפים ירוק באינטרנט?"
אני "לא יודע מה ראית באינטרנט אבל איזה מיל יש לך?"
מישהו "אני רואה כתוב 1927 וזה השנה הראשונה. בטוח שזה שווה הרבה"
דווקא 1927 במטבעות זה זול. וכל המטבעות של 1 מיל זולים! 1935 וגם 1940 קצת יותר שווים"
 מישהו "אז איך ראיתי באינטרנט מכרו בעשר אלף ירוק? מה אתה אומר שאני מדמיין? אני נשבע לך באמת התורה שראיתי כתוב 10 אלף ירוק. יכול להיות שיש שנה נדירה?"
אני "אולי ראית 1947 שזה שנה נדירה שלא תמצא בכלל וזה הנפקה שבוטלה אבל כמה חתיכות ברחו החוצה והם פצצות מהלכות. מעולם לא ראיתי כאלה ורק שמעתי על שנים שהסתובבו פה מתחת לאף שלי ופעם עורך דין יהודי מאמריקה רצה למכור וסיכמנו הכל ובסוף הוא לא בא ומת בדרך ולך תדע מה נגמר עם המיל הזה..."
מאפרה מפעם עם מטבעות של 1 מיל מנדטורי

 צילם אליעזר מורב


יום שלישי, 11 באפריל 2017

ארבע ארצות וגם אסותא ואפילו גן משה




 חלמתי שאהוד אמר לי לבדוק אם הבניין שלו עומד או לא עומד. בימים כאלה, לך תדע אם משהו השתבש שם ולדעתי ענבל חושך הצליחה לבלבל אנשים ואפילו מבריקים. אז הלכתי לראות את מה שקורה באסותא שהיה פעם בית חולים יחודי בז'בוטינסקי, קורדובה ואפילו ורמיזה שם. ראיתי שיש התקדמות והבטון צומח ויש כמה כניסות ומי שיגור שם יהיה למעלה מעל כולם והחניון כבר מוכן למטה ומי אמר שאין לגדס הגאון ולתוכניתו, פתרונות מודרניים? האם תל אביב תצמיח מגדלים עד לכיסוי השמיים? מה יהיה עוד דור באזור הזה? 
המגדל של אסותא שפעם היה בית חולים. מבט מרחוב קורדובה

רחוב ארבע ארצות בתל אביב

 כשצעדתי לי ברחוב ארבע ארצות קרוב לפינת קורדובה, ראיתי את השלט תט"פ גן משה על מתקן חברת החשמל וידעתי שהם בחברת החשמל זוכרים משהו שאני לא מכיר. מי מכיר את גן משה ולמה משה?
 התנועה בארבע ארצות זורמת ומהירה כי יש חניה רק בצד אחד ורצוי להאט כי לך תדע מי יצוץ לך לפתע. על האסון שקרה לפני שנולדתי לחיה ואברם זונליכט שמעתי רק היום. הבן שלהם נדרס למוות ואז בקושי היו רכבים ובכל זאת היו תאונות ואסונות בכבישים. אברם היה חייט והייתה לו מתפרה בנחלת בנימין בקומה שניה. 

גן-משה 
תט"פ גן-משה
 חדר שנאים וגם תחנת טרנספורמציה חיצונית

 רחוב ארבע ארצות ממש קרוב לסוקולוב שלנו ובכל זאת הדבר הכמעט יחידי שאני זוכר מהתיכון ומהרחוב, זה בקושי את הנסיעות הליליות שלי באופניים לבית של אביה גנני שגרה ברחוב אמסטרדם. יחד איתי היה גם באופניים איציק לוינשטיין שעשה את אותה דרך לחברה שלו בשם איריס אברמוביץ, שגרה קומה מעל אביה.
 יותר מחמישים שנה אני מכיר את הסביבה ורק כעת נוכחתי להכיר את השם של הסמטה המחברת בין ארבע ארצות וסוקולוב ויש אפילו שילוט עם השם סמטת נ"ס כלומר נחום סוקולוב ונראה לי שהסמטאות הנסתרות פשוט לא נגמרות.

החניה אסורה בתחנה הטרנספורמציה בגן משה ליד אסותא וגם צמוד לארבע ארצות

אתם נכנסים לאתר עבודה פעיל אסותא

דובי באסותא


יום ראשון, 9 באפריל 2017

חוכמת הניאגרה והפקונג העזתי וגם קצת על מחירי הדירות

March 30    2017

 אם ראיתם מישהו מסתובב עם ניאגרה על הקו ראש העין תל אביב תדעו שזה אני. ניאגרה בשירותים זו המצאה נהדרת. יש בתוך הקופסא הזו הרבה המצאות נלוות ותעשו לי טובה בואו לא ניכנס לרזולוציות חזקות, אבל הניאגרה של פלסאון מקיבוץ מעגן מיכאל היא הדבר הכי פשוט, הכי טוב וכנראה שגם הכי זול. 250 - 350 ש"ח ויש לכם ניאגרה קומפלט עד הבית לא כולל הרכבה והוצאות נסיעה. יש כאלה שיודעים לקנות את זה גם במאתיים ש"ח. אני בטוח שבעזה יש דברים דומים ברבע מחיר ומישהו אומר לי שגם בהרבה פחות ו"אתם היהודים קונים הכל ביוקר רק החיים של אחרים זה מאד זול" ואל תתחילו עם השטחים כעת.
 האמת שאני מכיר באופן אישי רק ניאגרה של פלסאון כי זה מה יש לנו בבית ואפילו בצבע לבן ויש לנו שלוש חתיכות כאלה. כן 3 יחידות וכולן עובדות יופי ויש מצב שהחלפתי כי עברו כבר יותר מ-25 שנה מאז שמכרו לנו את הניאגרות כולל הבית. כשהייתי ילד אני לא זוכר ניאגרה בשירותים הקטנים בסוקולוב (וזו הסיבה שלא יכולנו לקרוא את עיתון הארץ הגדול) והייתה כזו ידית מתכת שיושבת על גולה וצינור ולוחצים והידית חוזרת ממש לבד ואם לא הבנתם אז גם היום יש כאלה בשירותים בבתי חולים.
פלסאון הוקם ב-1964 והקשר למטבעות מבחינתי הוא רק בקטע אסוציאטיבי של 55 אגורות תשכ"ד שפעם היה להיט והיום זה אולי 50 ש"ח ויש גם בפחות. יש מצב שעלות ניאגרה זהה למטבע מפעם.
 ניאגרה קוראים לדבר הזה ובאופן מקצועי מיכל הדחה. יש הרבה חברות המייצרות דברים כאלה ויש גם מיכלים סמויים מן העין ושמעתי מאלון של בני שאצלו בבית ביקשו הרבה כסף על מנת לתקן חלק מסוים וההרבה הזה היה סדר גודל של אלף ש"ח. בסוף הוא הסתדר לבד אבל אם תרצו לדעת פרטים אז תפנו לאלון כי שם זה לא פלסאון ואנחנו חייבים לחזור לניאגרה שלי שהחלה לעשות בעיות ממש קטנות אבל בנושאים כאלה רצוי לחסלם כשהם קטנים. מי זוכר את הרעיון של רפול להכניס לתוך הניאגרה בקבוק מים וככה לחסוך מים למדינה ולכיס. עוד רעיון רפולי על גבול ה-fool.
 שמתי לב שהמים מהניאגרה יורדים ממש בקטנה אפילו כשהמיכל כבר מלא והמצוף אמור לסגור את כל הפתחים והיציאות. כן זה ממש טיפות קטנות ובאמצעות האצבע ונייר טואלט באסלה עצמה, אתה מבין שמים יורדים למטה כל הזמן. אפילו בלילה יורדים מים וזה ממש לא בסדר. גם קצת זה לא חוקי במקומותינו והרבה קצתים נהפכים להרבה. אומרים שאובדן המים בשל נזילות הוא עצום וכל הזמן ממציאים פטנטים לקטע הזה. הפטנט הכי חזק הם תאגידי המים שנועדו להוזיל הכל חוץ מחשבון המים שלכם שהוכפל בחלק מהמקרים.
 אני יודע שאם יש נזילה כזאת אז רצוי להחליף גומיה בניאגרה. כמו פקונג ראש באוטו אבל פה זה ניאגרה. יש כאלה שיודעים לעשות כל דבר לבד ולא רק ביד עד לסוף הטוב. אני ממש לא ולהגנתי אני טוען שחשמל ומים אני מרים ידיים. קרה לי כבר שפרקתי ניאגרה ואפילו הרכבתי מחדש ואפילו נשאר לי חלק מיותר ממש כמו לאהוד ברק והשעונים. חוצמזה אם אעשה הכל לבד, ממה יתפרנסו בעלי המקצוע? 

מביא ניאגרה קומפלט אצל דימה סקוריק

למצב של ניאגרה נוזלת יש 2 פעולות טיפול אפשרויות. הראשונה והפשוטה היא החלפה של כל המיכל כולל הכל וככה נפרדים מכמה מאות ש"ח והכל יופי ויש שיגידו שזה הכי הגיוני, הכי פשוט ודי ואפילו אני עשיתי זאת פעם. אחרים ינסו להחליף את החלק הפגום בעצמם או באמצעות בעל מקצוע. דבר כזה הרבה יותר זול אבל מצריך רצון עז לפתרון וגם אי רצון לשחרר כסף. אנחנו כרגע בקטע השני.
דיברתי עם השרברב הכי הכי ואם שכחתם קוראים לו דימה סקוריק בטלפון  0544623806 והוא בעברית שלו הסביר לי מיד "קובי זה בעיה של גומי. אצלך בניאגרה יש שני גומי מה צריך מחליפים. קונים רק פלסאון מקורי וזה פחות מעשרים שקל בשביל שתיים חתיכה. לא לקנות לא מקורי כי יש גם מעזה אבל מחזיק קצת זמן ופרובלמה חוזרת וחבל כסף שלך ושל אישה שלך. את מבינה מה אני להגיד?" תמיד עברית של דימה זה כמו תאטרון של עולים באולפן וצריך כבר עושים הצגה מדיבור שלו ואני גם מתחיל להיות שחקן מתי אני מתחילה מדברת איתו ואין יותר זכר ונקבה והכל מאד פשוט.

דימה סקוריק והפקונג עם קצת אבנית

 בסוף החלטתי שאני מפרק הניאגרה ומביא אותה קומפלט אצל דימה בנסיעה ישירה לתל אביב ודימה מחליף פקונג ראש גומיה אוריגינאל ולא מעזה.
 ממש לאחרונה שמעתי שאחת הסיבות ליוקר הדירות הם הפועלים מסין. כן הפועלים הסיניים הם עוד סיבה כי עלות יום עבודה שלהם מגיעה ל-1200 ש"ח ליום. נשמע הרבה אבל תחשבו על כל גוזרי הקופונים בדרך. יש פועלים זרים שעולים חצי ורבע ויש גם את פועלי השטחים אבל בלי העזתיים. אומרים שפועלי השטחים יוצרים מצבים לא טובים ולכאורה אפילו מחבלים בעבודה וגורמים לנזקים. פועלי עזה מחוץ לתחום למרות שהם תמיד נחשבו לפועלים הכי מקצועיים ויש לי עדות אישית על צוות עזתי שבנה עבור חברת רמט בראש העין בשנת 1989 וכשהיה סגר הכל היה מושבת כי רק הם ידעו לבנות בשיטה של חצי טרומי וחצי רגיל עם מנופים ושינוע. אין היום פועלי בניין מעזה והסיבה היא בטחונית ואולי הם עסוקים במינהור השטח ושיקום התשתיות. חלקם גם מייצרים פקונג לניאגרה שלא מחזיקה מעמד.
 רובם של העזתיים חיים על הפנים. יכול להיות שאם הפקונג הישראלי על הרצועה יהיה פחות הרמטי אזי יהיה שיפור בעזה ואולי גם מחירי הדירות בישראל ירדו.

פקונג אוריגינאל שעשה הרבה עבודה עם אבנית וצריך מחליפים

יום שישי, 7 באפריל 2017

חתונה בבית קפה עם מנג'טים


 אם לא הייתי רואה אז אולי לא הייתי מאמין. זה קרה אצל מרק בקפה והיה די מהיר ומצחיק ולדעתי חוץ ממני והמצלמה אין שום עדות לכמעט חתונה.
 ישבתי לי על הבוקר אצל מרקפה בבן יהודה פינת נס-ציונה והיא כבר ישבה שם. אולי הם כבר קבעו מקודם אבל אני לא יודע וזה סתם ניחוש. הוא נכנס והיא מאד שמחה לקראתו ואחרי נשיקה וחיבוק היא אמרה לו די בהפתעה "בוא נתחתן כאן ועכשיו. תקדש אותי פה עם טבעת ומרק יהיה הרב שלנו והנה יש גם עדים." נדמה לי שהוא היה מעט מופתע אבל אחרי כמה שניות הוא אמר לה שקודם הוא חייב לקפל את המכנסיים. היא לא הבינה ושאלה אותו למה הוא מתכוון ואז הוא ענה שאמא שלו ביקשה ממנו תמיד "לקפל את המכנסיים לפני שנכנסים לבוץ".



יום שני, 3 באפריל 2017

הרצל שאיש כמעט ולא ראה

March 31    2017


 מאד דומה אבל שונה. הרצל חצי גוף וגם שבעת המינים. שטר שלא הונפק וכמעט כולם הושמדו וכנראה שבשרפה במפרץ חיפה במפעלי וולקן. בבנק ישראל אומרים בתקיפות ובנחישות שזה שלהם אפילו אם מישהו מחזיק זאת במרתף חשוך וסודי. יום אחד אולי יכתבו על השטר הזה ספר. הסוף לא משהו.
שטר של הרצל שלא ראיתם וכעת אתם רואים. נדיר ביותר!
וזה הצד השני


ולהשוואה, זה השטר הרגיל. 



יום שבת, 1 באפריל 2017

בית גליקמן


עברתי הבוקר ברחוב נחלת בנימין ואז במספר 72/70 הפינתי על דרך יפו ראיתי את הכתובת מפעם "בית גליקמן". 
בית גליקמן נחלת בנימין 70,72

עברתי שם המון פעמים ותמיד אני נזכר באורי גליקמן שהיה בא אלינו לחנות בנושא מטבעות ובכלל. אורי גליקמן דמות בלתי נשכחת והיה הדור השלישי בתל אביב ומשרדו בבית כלל הקרוב לחנוק הביא אותו אלינו כי אהב מטבעות. יש לי מספר זכרונות משעשעים עם אורי גליקמן שהיה מאד דומה לג'רי לואיס. לאחרונה נתבשרתי משהו מעציב אודותיו.
גליקמן היה בזמנו עסק גדול ליבוא ושיווק של דברים לבניה כמו מלט, חרסינות , ברזל ובכלל בדומה לפקר. יוסף גליקמן האבא של אורי המשיך את העסק והיה גם מנכ"ל משרד הסחר והתעשיה. סבא שלו יהודה לייב גליקמן הקים את העסק ביפו 1915. יש הרבה משפחות שאומרים עליהן שחצי תל אביב הייתה שלהן ולא בטוח שזה מדויק אבל בחיים קורים הרבה דברים ולא תמיד חצי תל אביב מספיקה לחיים שלמים.
נחלת בנימין 70-72 פינת דרך יפו 37 פינת גת רימון 20 - בית גליקמן

חצר פנימית ופה פרקו סחורות

בית גליקמן מבט מהחצר לעבר נחלת בנימין







יום שישי, 31 במרץ 2017

עזה תחילה כתב יוסי שטיניג שחם מושב נטעים



March 16    2017
כמו הקיץ הבא אחרי האביב והחורף לאחר הסתיו, כך תפול עלינו בקרוב "קדחת נפוצה" שבאה בעונתה אחרי "צוק איתן" ,"עופרת יצוקה" ומי כבר זוכר מה שהיה כאן מזמן מזמן.
 מעטים ממש זוכרים, את האוירה ששררה כאן לפני מלחמת יום הכיפורים, הזחיחות , היוהרה, והטמטום של ראשת הממשלה גולדה והדיין המאכילה בקש והסוף ידוע!
 היום אנחנו במצב דומה, אין כמונו בעולם, מכרנו את מובילאי ונמשיך לחנוק את עזה, כי מי עוד שכמותנו, אין עלינו!
מעבר לגדר כלואים כ- 2 מיליון בני אדם, כמונו, בעלי משפחות, ילדים, תלמידים, סטודנטים, זקנים וחולים ואנחנו כאן ערלים לזעקתם.
 נכון, יש בהם זוממים, חופרי מנהרות תופת, מזדיינים על מנת להרע, אז מה? נתעלם מזעקתם וזעמם המאיים להתפרץ?
 כל אחד מאיתנו, כמובן רק אלה, שיש בהם זיק אנושי , חמלה וחוכמת ראיית הנולד ולצערי, לא רבים הם כאלה, הבה נתגייס וננסה אנחנו הקטנים, לתקן, לסייע ולעזור לשכנינו הנמקים בעוניים ובעליבותם.
 קיימות כבר כמה התארגנויות בכיוון זה, קיים ארגון מופלא המארגן הסעות לחולים פלשתיניים מהמעברים בארז , בתרקומיה ומקומות אחרים, לבתי חולים בישראל ובמזרח ירושליים. ישנן עוד התארגנויות לסיוע כלכלי באמת פעילויות חשובות.



עזה, צילום: חדשות 2

הצעתי היא אחרת ואני מבסס אותה על מה שאני בעזרת אחד משכני, עושים כבר מספר שנים,עם משפחה מבית חנון.
 להרבה מאד מאתנו, היו קשרים עם אנשים המתגוררים ברחבי רצועת עזה, הם עבדו אצלנו, קנו ומכרו בקרבנו וחיו עמנו מספר רב של שנים,
 הבה יאמץ לו כל אחד, משפחה עזתית, אותה הכיר בעבר ויסייע לה לצלוח את המצב הנורא בו הם שרויים.
 לא מדובר על הון עתק, בהשוואה אליהם , כל אחד מאתנו הוא "רוטשילד", אנחנו למשל, מעבירים, בדרכים שונות, כמה מאות שקלים מדי חודש למשפחה בת כ-10 נפשות, בעזה זה סכום רציני.
 אני לא מתיימר, לפתור את המצב, אך לאחדים עזרתי ואת נשמתי הצלתי, כך אני מרגיש ועצתי לרבים מבינינו, לאמץ גישה דומה.

 אני עוד מקווה שימצא פתרון לעזה האומללה ולבעייה הפלשתינית כולה, עד אז יעשה כל אחד צעד קטן קדימה במסע של אלף מילין.

יוסף שחם

רשות השידור – אנקדוטה כתב יוסי שחם מושב נטעים

March 17   2017

לפני כ15 שנה, ניהלתי מבצע יח"צ למען רעיון שלא צלח. הנושא היה "סקס אפילי" ומשך כמעט, את כל רשתות הרדיו והטלויזיה לכסות את הפעילות.
 ביום מסוים נקבעה פעילות ברחוב שינקין ההומה, הגעתי עם שני "קיביצרים" ל"עבות" את הנוכחות, הגיעה לצלם אותנו תחנת הטלויזיה של תל אביב, כנהוג וכנדרש הגיע צוות של שלושה כתב, צלם ומקליט , הענין בוצע ושודר כעבור כמה ימים.
 לאחר השידור התעוררה מרבצה הטלביזיה הממלכתית וגם היא רצתה איזה "נתח" מהנושא המעניין, נקבעה שעת צילום בדיזינגוף סנטר, הגעתי עם עוזרי ומטעם הטלויזיה הגיעה כתבת בכירה צלם ומקליט, צוות מצומצם ויעיל.
 הראיון והצילום התמשכו עד שעת הצהריים, כדי לכבד את העושים במלאכה, הזמנתי אותם לבית קפה סמוך לקפה ועוגה ולהפתעתי צצו מאי שם עוד צמד אנשים, גבר ואשה שלא נראו קודם בשטח, הם הודיעו לי שהם שייכים לצוות אבל אין צורך שאזמין אותם לכיבוד כי מאחר ו"עבדו" עד הצהריים הם זכאים לארוחת צהריים במסעדה, כך קובע התקשי"ר.
 לאור ההפגנות האחרונות של עובדי רשות השידור, בהן נישאו סיסמאות שונות ואולי גם "לחם עבודה" הייתי מציע את הסיסמא הרלוונטית "לחם בלי עבודה".
הסמל של קול ישראל, והכתובת "יובל לשידור העברי תרצ"ו-תשמ"ו".

יום ראשון, 19 בפברואר 2017

סמל דש וגם דרישת שלום מכפר סיטרין

February 15    2017

 מתברר שסמל מתכתי מחובר לסיכה תמימה יכול לעורר רגשות מפעם ואפילו מבלי שהשפיץ פעיל ודוקרני. נועם של יוספה הביא לי במתנה סיכה/סמל דש מתכתי מפעם של כפר צבי סיטרין והוא הגורם לשורות הבאות. סיכה מילה מיוחדת ופעם היו עושים טיפולי שמן וסיכה בנפרד עם ליפט מתרומם.
 אם לא הייתי מכיר את נועם אז גם סיטרין היה מקום לא מזוהה. היום אני מבין שסיפורו של כפר סיטרין מהווה פרק קטן ומעניין בחינוך הארצישראלי. קראתי שההתחלה הייתה "המבנה המרכזי נבנה במקור ע"י המופתי של ירושלים כבית יתומים לילדים ערבים. יש האומרים כמבנה שליטה על כביש 4 בקומה השנייה היו חרכי ירי הפונים לכביש. ניתן לראות בתמונה מיום הנחת אבן הפינה כי המבנה היה באמצע הבניה ". בכל מקרה הזמנים והארועים טרפו את הכוונות עם מלחמת העצמאות והנה עוד דוגמית לסיכסוך שרק החל. אם אתם לא מפוקסים מבחינת מקום תחשבו על כלא 6 הצבאי ליד עתלית. האם הרבה חינוך יכול לחסוך כמה בתי כלא? האם רפול היה זה שאמר שחייל שלא היה בכלא הוא לא באמת חייל? אני מכיר שני חברים שלי מבתים טובים שנכנסו לבית כלא בצבא.
 היינו בסיטרין והרבה עם הילדים וחברים החל משנות התשעים ומשפחת בורשטיין המורחבת על ארבעת הבנים, אירחה את כולם ברוחב לב עם כיופים בטבע, אוכל בשפע ותמיד על הדרך גם דברי תורה של הרב אייבי האח הבכור. מנחם ז"ל היה זה שהסביר לי לראשונה בחיי את המושג היגוי הפוך בהקשר לאופנועים גדולים ומהירים ואין לי בכלל רישיון. אורי היה על המחשוב. נועם בן הזקונים ומשפחתו מחוברים לסיטרין שליד עתלית והכל החל מאביהם אביעזר בורשטיין ז"ל שניהל את הישיבה הטכנולוגית וגם יזם סמל זה אי שם בשנות השישים. 



ברוכים הבאים כפר צבי סיטרין


בורשטיין אביעזר 1918-1996. נולד בפולין למרדכי וגיננדל בורשטיין. למד בישיבת חכמי לובלין והוסמך לרבנות. בשנת 1947 נישא לרוזה רינגר. אב לאברהם, מנחם, אוריאל ונעם. בשנת 1949 עלה לישראל. היה ממייסדי המוסד לנוער עולה "תלפיות" בירושלים וניהל אותו במשך מספר שנים. לאחר מכן (1986-1956) שימש מנהל ישיבה טכניקום "המכללה הטכנולוגית והישיבה ע"ש צבי סיטרין". יו"ר הנהלת בית חינוך עיוורים בישראל ויו"ר הנהלת זכור לזכר השואה. יקיר ירושלים. הוציא לאור 10 ספרים בנושא החסידות וגדולי ישראל בדורות עברו.


בורשטיין אביעזר 1918-1996 

מנהל כפר הנוער ישיבה טכניקום "המכללה הטכנולוגית והישיבה ע"ש צבי סיטרין"

 בורשטיין עסק בחקר תולדותיהם של גדולי הרבנים באלף השנים האחרונות. פרסם מספר ספרי ביוגרפיה על גדולי הרבנים מתקופות שונות. כמו כן פרסם בקביעות מונוגרפיות ומאמרים בנושאים שונים בעיתונות הדתית והחרדית, בעברית וביידיש. היה מעורכי כתב העת 'זכור', ופרסם בו מאמרים שונים, ביניהם סיפור הצלתו ממוות במחנה הריכוז אושוויץ, בזכות קופסת שימורים.
לאחר שפרש מתפקידו בכפר סיטרין התגורר בשכונת רחביה בירושלים.
מתוך הויקיפדיה והספר מי ומה בירושלים עורך ראשי אליעזר שמואלי עורך משה ניר.


תבליט מתכת לזכרו של 
צבי ב'ר יחיאל ז"ל HOWARD SITRIN 1924 -1949
מתוך ארכיון הארווארד. 1970 "ישראל סאן"
 DEDICATED TO KFAR ZVI SITRIN

 יש אספני סיכות וסמלים ומבחינתי זה פיצול כלשהו השייך לתחום המדליות ואולי משום שגם פה יש משהו מתכתי שנעשה אצל אותם יצרנים והטכניקה די דומה. האם נדע פעם מהי הסיכה או הסמל הראשון שנעשה בארץ-ישראל בעת החדשה?
 הסיכות שלנו מורכבות בדרך כלל ממדליון המחובר לאותה סיכה שיכולה להיות שפיץ או משהו כמו סיכת בטחון. האספנית הכי רצינית שאני מכיר בתחום היא אילנה שמש שם בדוי האוספת סיכות וסמלים ודרכי פעולתה בתחום מאד חשאיים, אבל כרגע היא בכלל לא קשורה לסיפור הסיכה של כפר צבי סיטרין וכנראה שאין לה פריט שכזה באוסף הגדול שצברה במשך השנים. לא תאמינו מה היא עשתה בעבור חלק מהסמלים שלה.


סיכת דש כפר צבי סיטרין ישיבת תורה ומלאכה
נחושת ניקל ופליז ובקוטר של כ-25 מ"מ.
 הפריט נושא את סמל המוסד. ספר תורה פתוח ובמרכזו הכיתוב "ישיבת תורה ומלאכה".
 בחלק התחתון ענפי זית מסוגננים וממרכזם יוצא לפיד, שראשו הבוער נגלה מעל לספר התורה.
 בחלק העליון של הסמל מופיע גלגל שיניים לציון העבודה לצד התורה ועליו בקשת הכיתוב "כפר צבי סיטרין".
 בחלק האחורי של הסמל ניתן לראות את סיכת האחיזה לדש וכן את חותם החברה המנפיקה "קריצמר".

סמל דש - כפר צבי סיטרין כתב אפי שחק
קטגוריית סמלים ועיטורים מכילה מגוון רב של פריטים בתחומים שונים.
 הקטגוריה מתחלקת למספר סוגי פריטים עיקריים: אותות ועיטורים, דרגות, סמלי דש, סמלי כובע ותגי כתף.
 אותות ועיטורים, דרגות, סמלי כובע וסמלי כתף מיועדים בעיקר ללובשי מדים בחברות פרטיות, ביטחוניות ובצבא וכן להענקות רשמיות.
 סמלי דש לעומת זאת מונפקים בהיקף נרחב יותר ומשמשים בחלקם את לובשי המדים (סמלי יחידות צבאיות ושרות בטחוני למשל), אך בעיקר לציון אירועים דוגמת סמלי עצמאות, תחרויות ספורט וכן כסמלי מוסדות.
 סמל הדש המרשים של כפר צבי סיטרין הונפק בחברת קריצמר ההיסטורית, שאינה עוד, על אסימון עבה כפי שהיה נהוג פעם ובשתי מתכות: נחושת ניקל ופליז ובקוטר של כ-25 מ"מ.
הפריט נושא את סמל המוסד. ספר תורה פתוח ובמרכזו הכיתוב "ישיבת תורה ומלאכה".
 בחלק התחתון ענפי זית מסוגננים וממרכזם יוצא לפיד, שראשו הבוער נגלה מעל לספר התורה.
 בחלק העליון של הסמל מופיע גלגל שיניים לציון העבודה לצד התורה ועליו בקשת הכיתוב "כפר צבי סיטרין".
 בחלק האחורי של הסמל ניתן לראות את סיכת האחיזה לדש וכן את חותם החברה המנפיקה "קריצמר".
 תודה רבה לאפי שחק ולאביהו בר.


בגודל טבעי כפר צבי סיטרין ישיבת תורה ומלאכה. יצרן קריצמר

לקראת נעילה

February 10    2017

 אתמול בערב אני כבר עם המפתח ביד ובדרך לסגור עוד יום בחנוק והנה טלפון לנייד ואפילו עם השם של דיוויד רון נהריה. קצת התבלבלתי כי החיבור הזה לא ברור לי ולא ידעתי עם מי אני מדבר. דיוויד אומר לי שהוא מתנצל שלקח לו זמן ורק כעת הוא שלח לי תמונות וכמה שורות הסבר מאלבומו של אביו. זה קרה בעקבות שיחה שניהלנו לפני מספר חודשים בחנות, אחרי שביקר אותי עם מטבעותיו ומשם הגענו למשפחתו מגרמניה, קצת נהריה, משטרת ישראל ובכלל. סיפרתי לו שאני אוסף סיפורים מאנשים המגיעים אלי והוא הבטיח לשתף פעולה במובן הטוב. לא נגעתי.
כמה מילים על הפצצת תחנה מרכזית בתל אביב על ידי מטוס מצרי
הדברים כפי שאבא סיפר: כתב דיוויד רון
"אבא שלי נולד בשנת 1923 בעיר ראטיבור (שלזייה עלית) ועלה לארץ מגרמניה לפני עליית הנאצים לשילטון, וסבא ריכרד התיישב בשדה ורבורג ליד כפר סבא וזאת בשנת 1934. שם המשפחה היה פרייליך. לאבא קראו אורי ישראל ובגרמנית ארווין.
כאשר אבא הגיע לגיל 17.5 הוא ביקש מסבא שיחתום לו בכדי להתגייס לצבא הבריטי.
אבא שירת במדבר המערבי ביחידת הנדסה והגיע לדרגת רב סמל.
 באחת החופשות מהמדבר המערבי, בדרכו הביתה אבא עלה על אוטובוס לכפר סבא. השנה 1948 והתאריך 18 במאי.
 נשמעה אזעקה. אבא ביקש מהנהג לעצור. הנהג ניסה להתווכח, בשביל מה, זה כלום, אבא עמד על שלו והנהג עצר. אבא ירד מהאוטובוס, הספיק לצלם את המטוס המיצרי וירד למקלט. אבא היה היחיד שירד מהאוטובוס ונכנס למקלט, התמונה של האוטובוס לאחר ההפצצה מדברת בעד עצמה, אף אחד לא נישאר חי באוטובוס.

אחרי ההפצצה המצרית 
 אוטובוס דו קומתי ואוטובוס נוסף שנפגעו מההפצצה המצרית 18 למאי 1948 תחנה מרכזית תל אביב. 
מהאלבום של אורי רון שגם צילם

 עם הקמת המדינה אבא התגייס למשטרת ישראל ועיברת את שמו (על פי בקשת בן גוריון) מפרייליך לרון. מספרו האישי 580.
בהמשך עבר למשמר הגבול ובשנת 1975 פרש לגימלאות.
במהלך שירותו היה אחראי מטעם משמר הגבול על אייכמן בלשכה 06 מעבר לכך היה המ.מ. הראשון במשמר הגבול יערה (ליד קיבוץ איילון) סיים את שרותו בדרגת סגן ניצב".

15 במאי 1948 המדינה קמה
דף מהאלבום של אורי ישראל רון (ארווין פרייליך) 
 תחנת האוטובוסים בתל אביב (התחנה המרכזית) אחרי הפצצת מטוסים מצריים 1948

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

דוד שושני המורה שלי לפיזיקה וכימיה



מישהו רוצה לדעת משהו על המטבעות של המשפחה שלו
אתמול היה פה מישהו די צעיר ורצה לדעת על המטבעות של המשפחה שלו מתקופת המנדט. הוא הגיע לפה עם המלצה מעט מוזרה אבל משיחה מקדימה הבנתי שיש מצב לאי הבנה והכי טוב שיבוא לפה וככה נבחן הדברים ושנינו נבין יותר טוב. בסוף הוא הגיע והייתה אכזבה משותפת וכעבור כמה דקות נזכרתי במורה שלנו דוד שושני שהיה משהו בלתי נשכח. את הסיפור עם הבחור נשאיר לסוף ואת הקשר אתם תמצאו ואולי אפילו יהיה בוחן פתע בסוף. גם שושני נהג להפתיע עם בוחן פתע אבל כרגע נחזור לפעם.

דוד שושני מורה לפיזיקה, כימיה וגם לבדיחות

דוד שושני המורה הכי מצחיק
הרבה אני לא יודע על דוד שושני שנפרד מאיתנו לפני מספר שנים. ניתן להשלים מידע חסר. דוד שושני היה מורה מאד מאד ותיק בתיכון עירוני ה' בתל אביב. דוד שושני לימד עוד ברחוב מזא“ה יחד עם דוד גרבלסקי המורה לאנגלית. רק הצרוף הזה של השם שושני דוד גורם לי לפרץ כמעט היסטרי של צחוק ואני רואה ושומע בדימיוני עוד רבים רבים המתחילים עם הפרץ הזה ואולי גם ישראל פרץ בעצמו פורץ בצחוק אבל אולי לא. לא תמיד אנשים שצוחקים באמת צוחקים. תנסו בבקשה להיות רציניים לכמה דקות ודי. מי שלא למד אצל שושני פשוט לא יבין זאת ואני מציע וגם ממליץ לעזוב את הפוסט הממש אישי הזה לאותם שכן הכירו וכן זוכרים. תודה למי שנשאר וגם למי שלא. אגב למה חשוב ללמוד פיזיקה? שמעתי כמה תשובות ודעתי לא התגבשה. כשאני רוצה להבין משהו נפלא מבינתי אני שואל את אפי ומקבל תשובה ובכל זאת התפוח לא נופל. אפי שחק מסביר ”למה פיסיקה? פיסיקה הינה הבסיס המדעי להסברת תופעות הטבע בכדור הארץ ועל פני כל היקום והינה הבסיס לכישורי חשיבה יוצרת מחוץ לקופסה. פיסיקה מהווה נדבך מרכזי בתחומים רבים: חקר היקום, מחשבים והיי-טק, תקשורת והעברת נתונים, חקר המח וביוטכנולוגיה, הנדסה רפואית, תעשיית הכימיה, הנדסת חומרים ועוד. פיסיקה הינה חלק מלימודי התשתית בקבלה למיטב הפקולטות בתחום המדעים המדויקים, הנדסה, רפואה ועוד. תלמידי פיסיקה מאותרים מראש על ידי הצבא ומוצעים להם תפקידים מאתגרים ביחידות העילית של חיל המודיעין, מערך התקשוב והמערך הטכנולוגי בצה"ל וכן מהווים לימודי יסוד בקורסים נבחרים כקורס טייס וצוללנים.“
לדעתי כל מי שלמד בעירוני ה' ולא למד ספציצית אצל דוד שושני, ראוי ואפילו זכאי לפיצויים מלאים על אובדן חדוות נעורים וצחוקים אמיתיים כמו גם עוד סעיפים ואני כרגע לא צוחק בכלל. דוד שושני היה הדבר הכי מצחיק שהיה בעירוני ה' לדורותיו והכל כמובן לטובה ,חדווה ורינה. דוד שושני לימד אותי גם פיזיקה ואפילו כימיה ובכל זאת אין לי מושג מינימיאלי בדברים האלה ואפילו לא קמצוץ מהדברים הקשורים לאותם מקצועות ריאליים ובעיקר לא לנוסחאות ומספרים, כי מספיק שיש איינשטיין אחד וכל האחרים רק בעקבותיו. שושני תמיד נהג גם לתת הסברים תיאורטיים עם חומר רגיל לבני אנוש ובלי נוסחאות בכלל ולכן נשאר לי משהו ממנו. יש לי דוגמאות נהדרות כמו הכלים השלובים ועקרון הנימיות וכן גם מה זה לחץ ומה זה לחץ הידרוסטאטי ואפילו משהו מהפרדוקס ההידרוסטאטי וגם טיפה על פסקל, מנדלייב ואולי גם טיפונת מקולון ועוד דברים ממש בסדר. מי יודע איזה כוס זכוכית עמידה יותר בפני שינויי חום וקור? כוס זכוכית עבה או דקה? לכו על זה ונדבר בהמשך.
דוד שושני לימד דורות של תלמידים בתיכון שלנו ונדמה לי שכולם קיבלו ממנו את אותן הכתבות מסודרות ויש מצב שגם בשני צבעים. לכול כול כולם יש את אותן מחברות עם אותם ניסויים במעבדה ואותם כלים במעבדה ואפילו אותם חומרים במעבדה וכמובן תוצאות במעבדה. יש גם מסקנות. רק רצוי להקפיד בהגייה הנכונה מעבדה שזה מעוודה. כן יש גם תזכורת מאותה מבחנה חסרת המזל שהגיעה למצב של אותו פיצוץ היסטורי במעבדה, שהשאיר חותמו לנצח ובטוח שזו לא אגדה אורבנית תיכונית אבל לך תדע אצל מתבגרים שכל מה שמטריד אותם לעיתים זה ריח ההרומונים ושטח הציצים וההזדקרות העצמונית ולא אותו נתרן כלורי וחומצה סולפידית.

מי יודע לעשות כמו שושני ואולי אפילו ממש זהה?
אני טוען שאני הייתי האיש שידע לחקות הכי טוב את דוד שושני וכל האחרים היו רק חיקוי זול לחיקוי שלי. כל חקיין מתחיל בטוח בעצמו. ידעתי רפרטואר שלם של שושני אבל ממש ברגע זה אני נזכר שאיל כהן היה טיפונת טוב ממני כי ידע גם לעשות את שושני מאבד שליטה ואז היה אצלו משהו בשפתיים ובידיים וגם התנועה בראש מצד לצד, אבל זה ממש בקטנה וזר לא יבין זאת. איל כהן לא סיים את תיכון ה' ולכן אני טוען לכתר של החיקוי הטוב ביותר של שושני למרות שנדמה לי שבתחרות שהייתה אז בקרב השכבה שלנו הגעתי למקום די בסדר אבל לא זוכר שקיבלתי מדליה. אגב האם יש מצב ששחקנים ממוצא מזרחי יודעים לחקות טוב יותר דמות מזרחית? מי לדעתכם החקיין הכי טוב שהיה באזורנו? שייקה אופיר? צדוק סביר? פולי פוליאקוב? אלי יצפאן? טוביה צפיר? מוטי גלעדי? אולי אריק איינשטיין? תצחקו עד מחר אבל יש פה שאלה ממש פשוטה והתשובה מאד מסובכת ומהרבה טעמים. היום חיקויים זה שדה נשכח וחלק מהמחקים עושים רק משהו בקטנה וכאילו כי צחוקים זה נושא אופנתי והדור החדש לא מבין למה ומדוע ההורים שלו צחקו מהגשש החיוור. אוירון דוד בטבריה משלב קטע עם מים וזה כימיה וגם פיזיקה.




איש טוב וביישן גדול וגם חובב כתיבה ובדיחות
דוד שושני היה איש נטול רוע אנושי. אפילו לא משהו מינימאלי וזו דעתי האישית ואני סבור ככה אחרי כמה עשרות שנים. הוא לקח את מקצוע ההוראה מאד ברצינות ולכן תמיד התלבש ממש נהדר ואני מסוגל לצייר את המכנסיים המגוהצים עם הכיווץ המתוכנן והפנסים עם החולצה התואמת והחגורה וגם סוודר תואם. התיק שלו היה ממש קל ואנושי כי ככה הכי קל לצאת מהכיתה כשנשמע תחילתו של צילצול. הלימודים בסורבון הראו לו עוד דברים מהעולם הגדול. אומרים לי שנשא תואר דוקטור אולם לא בתחום המדעים המדויקים. זכרתי שדוד שושני כתב ספר בדיחות הקרוי שמח בבית הספר והבטיחו לי עותק לעיון. אמרו לי שזו הוצאה פרטית והכריכה בצבע כחול. הבטיחו לי שזה ספר עם הרבה בדיחות ומישהו טוען ששום בדיחה אינה מצחיקה באמת. זה כבר נראה לי מדליק ומסקרן ורק תדעו שהכל בעיני המתבונן ובאוזני השומע. אני בכל מקרה מפנטז על ספר מצחיק בהיסטריה. תזכרו רק שהיום צעירים לא צוחקים מהגשש החיוור ופעם הארץ כולה הייתה מתפוצצת מצחוק. מי יקרה עם טל פרידמן בעוד דור?

בוחן פתע והצילצול הגואל
בוחן פתע אצל דוד שושני תמיד הלחיץ את הסביבה כי הוא עצמו כאילו נכנס לאטרף ואין לי מושג למה. מורה בדרך כלל בוחן ולא נבחן אבל הרושם הכללי היה שהוא היה ממש חרדתי ברגעים אלה. שושני עבר לנוהל קרב בשטח בנוי והיה מה זה לחוץ ומנסה בכוח לא ברור שאיש לא יעתיק אבל איפה הוא שושני המורה ואיפה התלמידים שתמיד ימצאו את הדרך הקצרה והטובה לפתרון יעיל וטוב. אם לא היו היו עוזרים לי אז אין מצב שהייתי מקבל את אותם ציונים של עובר ותודה לד"ר חיים לביא וגם לקובי גרשטנקורן איש המחשבים ואפילו לכלכלן ואיש הכספים הרביזיוניסטי איתן סובל שנשאר נאמן וסבל אותי לא מעט. האם תימצא שיטה חדשה לאיבחון והערכת יכולת התלמידים מזו הנוכחית? ברור שכן וכמובן שלדעתי.
דוד שושני נהג לבחון תלמידים ליד הלוח הירוק בכיתה. כשראה משהו שלא היה קשור לשיעור נהג לומר ”תחביא את זה יעקובי“ הוא היה סורק אצלו במחברת והיה מזמין בטקס די מפחיד תלמידים ללוח. פה על הלוח או בעצם ליד הלוח זה אחד על אחד. הוא היה מעביר עפרון באופן עיוור על רשימה ואז איפה שהעפרון נעצר שם הקורבן ואז ניגשים ללוח ועונים על שאלה ואולי אפילו פותרים משהו עם הלוח והגיר. כל תלמיד ידע שיומו יגיע ואם אתה יודע אז יופי לך ואם לא אז הנה יש דוגמא.
שושני קורא לי ”יבוא ללוח“ וכמו תמיד נהג לשבש שמות ובמיוחד שמות אשכנזיים מסובכים. אני זוכר איך היה מסתבך עם השם של הבנה קנצפולסקי הבת של טופסי המציל המיתולוגי. מרוב שהיה מסתבך והיה ממלמל קנצ קפצה חפצה, בחר בסוף בסתם הבנה ממש כמו הוואנה בקובה של קסטרו. לי היה קורא לעיתיים יעקובי שזה שילוב מאד מוצלח של יעקב וקובי. אז הגענו לשלב בו שושני שאל אותי כל מיני דברים ולדעתי לא ידעתי מאומה. גם התרגשות וגם מצב נתון ועובדתי. אז שושני שציפה לתוצאה סבירה אמר לי שהוא מאד מאוכזב. גם הבחור שבא לחנוק היה מאד מאוכזב. שאלתי אותו אם הוא במקרה ממשפחת שושני. הוא היה מאד מופתע אבל התברר שהוא עצמו לא, אבל היה לו מורה בשם הזה. תזכרו שלא כל הנוצץ זהב הוא. זה כימיה.