יום שלישי, 16 במאי 2017

שיפוצים, קבלנים ועורכי דין



May 16, 2014

 חבר ילדות מהשכונה שלי בתל אביב עובד בתחום השיפוצים הרבה זמן. תמיד היו שיפוצים וקבלני שיפוצים. לדעתו האישית (בלבד) והמקצועית הוא עושה עבודה נהדרת וגם במחירים ממש בסדר. אין סוף למחיר זול וככה גם למחיר של הביוקר. כמעט תמיד תוכלו למצוא מישהו שיעשה עבודה בחצי מחיר.
 חלק מהלקוחות של הקבלן הזה ממש לא חשבו ככה ואפילו תבעו אותו לדין. בבית משפט הוא תמיד יצא בסדר כי היה לו עורך דין בסדר שגם אותו הכרתי. העורך דין הזה שהוא במקור בכלל מהנדס רקטות, לא מחפש בכלל עבודה כי מצבו הכלכלי והכללי לא מצריך עבודה בכלל. תמיד אנשים שהסתבכו אילצו אותו לעבוד. בסוף אחרי כמה משפטים שבכולם הוציא בסדר את המשפץ החליט אותו עורך דין שזה לא מתאים לו יותר. "עשה לי טובה לך חפש לך מישהו אחר בבתי משפט, כי שנינו יודעים שאתה לא כזה צדיק ולי פשוט נמאס כבר מכאלה הצלחות". נדמה לי שמאז החבר הזה לא חזר יותר לבתי משפט. חבל שזה לא קרה לעוד כמה אנשים.


אם רק ברחוב בוקי בן יגלי

שיפוצים בבן יהודה


יום שישי, 12 במאי 2017

בן גוריון מזהב



12/5/2017

אם היו לוקחים את כל מטבעות הזהב (47,528 יחידות שכל מטבע שוקל 28 גרם) שהטביעו לזכרו של דוד בן גוריון בשנת 1974 והופכים אותם למטבע אחד גדול ומרשים אז היינו מקבלים חתיכת מונומנט במשקל של 1330 קילו ועוד 784 גרם. לדעתי הגובה לא חייב להיות יותר מגובהו של בן גוריון ולגבי העובי והרוחב אפשר להסתדר. אחלה בן גוריון 




עומד על הראש בפרישמן בוגרשוב תל אביב


דוד בן-גוריון מטבע זהב 1974 
 עיצוב הדיוקן – אנדרי לסר, שוויצריה (לפי צילום של א. ברנהיים ירושלים). הכתב ופני המטבע – צבי נרקיס. 
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

חמש מאות לירות ישראליות תשל"ה 1974 
עיצוב הדיוקן – אנדרי לסר, שוויצריה (לפי צילום של א. ברנהיים ירושלים). 
הכתב ופני המטבע – צבי נרקיס. 
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.




יום רביעי, 10 במאי 2017

מוסך, משפטים ושכול


 נדמה לי שהסיפור של משפחת רייכמן לא סופר במלואו. אלפרד רייכמן, סב המשפחה, הקים את אחד המוסכים הראשונים בארץ והיה לשם דבר בענף הרכב. נדמה לי שזה היה בסמטת בית השואבה בתל אביב 1937 (מחייב בדיקה). אבא שלנו קרא לו הג'ינג'י ושמעתי אותו אומר זאת כשהסברתי לו על טויוטה ואיפה אני מטפל באוטו שאחרי הפיג'ו.




 מוסך עודד רייכמן בבני ברק היום הוא אחד המוסכים הטובים ביותר שיש בישראל ומישהו שהיה מנכ"ל פורד בעברו טוען שזה המוסך הכי רציני וטוב בישראל. אני חושב שהוא צודק ולכן אמשיך עם טיוטה בשל עודד רייכמן והצוות שלו.
 אוריאל רייכמן הפרופסור למשפטים ייסד את המרכז הבינתחומי בהרצליה ורבים קוראים למקום רייכמן.


 גדי רייכמן ז"ל היה האח והבן שנהרג. אביו אלפרד לא עמד בשבר הזה.



גדי רייכמן ז"ל


סיטואציה לא נוחה

 לפעמים מגיעים לחנות אנשים עם כל מיני אוספים. לא תמיד זה מסודר כאוסף מאורגן כי אם דברים שנשארו בבית וכעת רוצים שזה לא יהיה שם. כל אחד וסיבותיו הוא. יש מקרים שאני מזהה מהרגע הראשון שיש פה משפחה שכולה. זה יכול לבוא לידי ביטוי במדליות שחולקו רק למשפחות שכולות. ככה גם לגבי מעטפות יום הזכרון עם שם המשפחה שאיבדה את היקר לה מכל. משרד הבטחון באמצעות יחידה מיוחדת לנושא הזה מחלק מדי שנה מזכרת למשפחות השכולות.
 מבחינתי זוהי סיטואציה לא נוחה. תמיד חשתי שאיני יודע כיצד להתמודד עם דברים שכאלה והשתדלתי להתחמק מזה וגם לתת עצות לא הכי חכמות. יש מצבים שלא יודעים כיצד יש להגיב.

אליעזר מורב צילם ומוסיף: בשנת 1963 הוחלט על ידי היחידה להנצחת חללי צה"ל על הנפקת גרסה מיוחדת של מדלית השחרור, לזכר החללים. בתור שכזו התווסף למוטיבים של המדליה גם הכיתוב: "יום הזיכרון לחללי צה"ל" בצידה האחד ו- "לזכר לוחמיה שנפלו על קוממיותה" בצידה האחר. המדליה חולקה למשפחות השכולות ולא נמכרה לציבור הרחב.

יום שלישי, 9 במאי 2017

סופו של סיפור או שטרות המנדט כמשל וגם שרון סטון ואני

May 10, 2016


 להיות במתח זה דבר מאד לא בריא ולכן אני מסכם טלגרפית את אשר ארע בסופו של אתמול. האיש שצלצל על הבוקר עם הכסף המנדטורי שקנה בהזדמנות אכן הגיע. גילו נראה לי קצת יותר מגילה של המדינה אבל אני לא חותם על זה, אגב מי היה אחרון חותמי מגילת העצמאות שנשאר בחיים? מהתיק הדק שלו הוא הוציא מספר שטרות. חצי לירה, לירה, חמש לירות בצבע אדום, עשר לירות כחולות ואפילו 50 לירות בצבע לא מוגדר. כן הייתה שם גם קבלה כלשהי מאד ישנה. הקבלה שהייתה שם היא הפריט המקורי היחידי. כל השאר זה פשוט צילומים עלובים על נייר מוזר. זה אפילו לא זיוף. סתם צילום דהוי ומעליב ואני משוכנע ששטרות מזויפים לא יסכימו שהדבר הזה יכנס להגדרה כזיופים. אמרתי זאת לאיש שהיה מעט מאוכזב אבל לא ממש מופתע. לטענתו ואני מאמין לו, הבן שלו קנה זאת עבורו כי הוא אספן. הבן לא אמר לו כמה זה עלה אבל יש לו תחושה שזה עלה לו 2000 ש"ח. עם תחושות קשה ללכת למכולת אבל אל תזלזלו בתחושות שלכם ובכל התחומים. פעם שאלתי מישהי ממש בסדר אם היא אוהבת אותי. היא ענתה לי באנגלית ישראלית בזו הלשון. i like u. התחושה שלי הייתה שהיא ביישנית. לימים התברר לי שכפתור ה-like בפייסבוק הומצא על ידי קרוב משפחתה שלא מצא אהבה עד היום.
אגב לאיש שלנו היה גם שטר נוסף בחבילה המוזרה וזה 100 לירות מנדטוריות בצבע שלא קיים בטבע. חברה של אילנה שמש שם בדוי טוענת שהאיש הזה מספר סיפורים ולא בטוח שהבן שלו בכלל קיים בסרט הזה ונראה שכל הצילומים המחורפנים האלה עלו אולי שטר ירוק של 20 ש"ח. בסוף האיש שלנו שהיה מאד סימפטי רצה לראות מה יש לי להציע בתחום המנדטורי ולצערי לא היה כלום. צילומים אני לא מוכר למרות שנראה לי שזה רעיון עיסקי בכלל לא רע אבל כמו בכל דבר שווה לחשוב על זה. ביקשתי את רשותו לצלם הפריטים והנה הם פה לפניכם.
צילומים של שטרת מנדט או במילים פשוטות חארטה ברטה

50 לירות מנדטוריות בצורת צילום מצ'וקמק

עד לפה הסיפור של אתמול שהצליח להפתיע אותי בכמות הצופים והצופות והנה עוד הוכחה שכסף מנדטורי מצליח לעורר אנשים וסיפורי כסף מרגשים המונים ובכל העולם. יש לי תחושה שהכסף המנדטורי טומן בחובו המון דברים על מה שהיה וגם הרבה דברים מההווה ואולי גם מהעתיד ואני אשים כמה דברים ואתם רשאים לעשות מזה מה שתירצו. רשאים אומר שתעופו על זה אבל אל תהיו רשעים בבקשה.

 יש אנשים שכסף מנדטורי מצליח לגרום להם להמון דברים. נדמה לי שאני מכיר את רוב אספני המנדט הרציניים שבארץ. רציני אומר שהאוסף שלהם בתחום הזה עומד על לפחות מאה אלף ש"ח ואת הכותרת הזו הגיתי ממש ברגע זה. אין הרבה כאלה. אפילו לא תרי עשר בארץ ישראל השלמה. אולי גם לא חצי מזה. בעולם הסיפור כבר אחר וכמותם משתנה אבל אני מניח שמדובר על עשרות של אספנים המוכנים ומסוגלים לשלוף מאה אלף עבור פריט מנדטורי. אגב ניתן גם לשלם בדולרים. יש גם שטרות מנדט מצוקצקים ומחורפשים בסכומים של מאות שקלים ואפילו מאות דולרים. לא הכל זה אלפים ומיליונים.
 יש המון בני דודים בסרט הזה ולאמיתו של דבר הם כנראה אלו שיוצרים את הביקוש ואני מדבר על העשור האחרון. ניתן לדבר על הנושא הזה הרבה, אבל אני חש שאין לי מספיק מידע אמין והרוב זה תחושות בטן. איך הבטן שלכם עובדת בנושא התחושות? אם אתם בקטע הזה אז לכו על ריקודי בטן. יש הרבה סיפורי מנדט בנושא הזה ואפילו המלך חוסיין שם, כמו גם המלכה הבריטית. אני מכיר קשר של קצין ישראלי בכיר עם ערבי גולה באמריקה. כן הם עושים עסקים והשטרות הם הנושא ואת המלחמות משאירים לרעבים. תפנימו שכסף יכול לפתור המון בעיות ואם פליטי השואה פוצו אז כל אחד יכול וכסף מרפד חיים ויוצר אווירה אוהדת.
 פעם וזה היה כשרבין היה בחיים, תיווכתי בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון. הפריט היה חמישים לירות מנדטוריות. המחיר אז היה סביב 12 אלף ירוק והעמלה שלי לא כלולה. העיסקה הושלמה וגם חלקי היה בסדר. גם הקונה וגם המוכר שניהם בחיים ויכולים לאשר הפרטים. כמה שווה שטר כזה היום? אני מעריך שזה סביב 100 אלף ירוק. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה הייתי מעורב בשטר של חמישים מנדטורי. בהמשך ראיתי בתמונות וגם באוספים חיים עוד שטרות שכאלה. אומרים שיש פחות ממאה שטרות שכאלה שלא חזרו לבנק המרכזי של אנגליה. כל שאלה בנושא שטרות מנדט רצוי שתפנו לרפי דביר שהוא האיש ובידו הפטיש בנושא המנדטורי. רפי דבח דביר טוען שאת שטר המנדט הראשון בחייו קנה אצלנו בחנות. רפי גם כתב ספר מדהים על הכסף המנדטורי והמקום היחידי בו ניתן להשיג ספר זה הוא אצלי בחנוק ואני מבטיח להתחשב עם מי שיקנה. אני תקוע עם כמה עשרות עותקים כי מעטים מוכנים לשחרר 390 ש"ח ותאמינו לי שבהתחשב בהרבה נתונים לי זה עולה יותר.
 פעם וזה היה לפני שהתחתנתי ואולי קצת אחרי כלומר סביב התשמ"ד היה מישהו בשם גדעון אייזנברג שחי ברחובות ואסף הרבה דברים. לגדעון היה שטר מנדטורי של 50 לירות. גדעון רצה עבורו 2500 דולר ואולי קצת יותר ואולי קצת פחות. הרבה זמן גדעון רצה למכור את השטר הזה, אבל הקונים רצו לשלם פחות והידיעה על השטר של גדעון מרחובות הייתה מוכרת לכולם. בסוף השטר נמכר ואין לגדעון שטר ואת הכסף הוא נתן למישהו מילדיו שהתחתן. תמיד צריך כסף לילדים ועדיף שאתם תיתנו לילדים מאשר הילדים יתנו לכם, למרות שאני בטוח שהילדים שלכם ממש חמודים ונשמות טהורות.
 פעם שרון סטון הגיעה לישראל. אין לי מושג על ההרגלים האספניים של שרון. אני ושרון סטון זה סיפור חרמנות ידוע ויש שם אפילו אהבה. כאשר שרון סטון מופיעה בארץ הקודש, אנחנו נפגשים והיא תמיד קוראת לי דרלינג ואני מלטף לה את השיער ונדמה לי שאפילו טיפונת את הטוסיק. החלומות האלה לא מפסיקים לעולם. פעם כשהייתי בשיא ההתחרמנות וסטון באה אלינו למרקע בסלון פלטתי כמה משפטים שהצליחו להוציא את מינה משלוותה הסטואית. מינה אמרה בקול רם ככה "מה אתה כבר יכול להציע לשרון סטון? תסביר לי מה?" האמת שהצלחתי להיות מבולבל אבל אז נזכרתי במה שאמר לי אלון מליס הגיאולוג בחופשה וגם אספן רציני של כסף מנדטורי ואפילו אוהד הפועל שרוף. אמרתי למינה ככה "לשרון סטון אני יכול להציע שטרות מנדט..." מינה צחקה ואני מודה לאלון מליס וד"ש לננסי ולילדים.
 יכולתי להמשיך ולספר לכם הרבה על שטרות מנדט אבל נראה לי שיש לי טלפון משרון סטון ואני חייב לענות לה.

התחלה של סיפור אמיתי לחלוטין מהיום בבוקר



 מישהו בטלפון "לידרמן שלום. אני רוצה להגיע אליך שתעריך לי שטר מאד מיוחד שקניתי בהזדמנות ומאד בזול"
אני "איזה שטר קנית אדוני?"
מישהו "50 לירות מנדטורי משנת 1939!"
אני "אדוני מבין ששטר כזה עולה עשרות אלפי דולרים? זה לא הולך ברגל"
מישהו "כן אבל קניתי בהזדמנות ממישהו שאולי לא מבין"
אני "או שאולי אדוני לא מבין מה קנה ובעברית פשוטה תקעו אותך?"
מישהו "כן זו אפשרות. אני אביא לך ותגיד את דעתך.. עד מתי אתה בחנוק?"
אני "עד שתגיע"
מישהו "תודה אדוני ולהתראות"

מישהו מוכן להמר על מה שיהיה בהמשך? (אגב השטר הזה לא קשור לסיפור והוא להמחשה בלבד ומצאתיו במרשתת)


יום שני, 8 במאי 2017

אל מול תמונה של רעות ושכול

May 1    2017


חמישה חברים נאמנים מהכשרת כפר גלעדי היינו. נפגשנו בשלהי קיץ 1947 עם תום השנה הראשונה שעשינו יחד בהכשרה. ספי, מוסה, דובון, יול ואני. ספי, מוסה ודובון סיימו לא מכבר את קורס המ"כים של הפלמ"ח בג'וערה. יול ואני נשלחנו להדרכה ב"תנועה".
 לאחר שזללנו גלידה ב"ויטמן", החלטנו להצטלם לפני שכל אחד יפנה לדרכו. באנו לסטודיו "פוטו ארדה" הסמוך שברחוב ברנר 1 והצטלמנו. חלפו מספר חודשים ושלושה לא היו כבר עמנו. כך נגוז באחת חלום הרעות ונותרו ההלם, האבדן והשכול.
כתב רם גופנא (קפלן) 2014. מתוך הספר מכפר גלעדי למעין ברוך הכשרת הפלמ"ח בכפר גלעדי - רעות לכל החיים ספריית יהודה דקל - מועצה לשימור אתרי מורשת.



יום שישי, 28 באפריל 2017

ארבעה בנים ועוד אחד

May 11, 2016

 ביום הזכרון לחללי צבא ההגנה לישראל, מופיעים אצלי בזיכרון האישי ארבעה בנים. לאחרונה נוסף אחד. מאז שנפלו הם מופיעים בהבזקים שונים. ביום הזכרון הם ביחד. בחרתי להביא מעט מהזיכרון האישי שלי וקישור לסיפורו של כל אחד מהם.
 יצחק הוכמן , צבי לוינשטיין, ראובן הרשדורפר, שי בלימן, עידו גרבובסקי כולם ביחד וכל אחד לחוד זכרם לברכה.
יצחק, צבי וראובן היו גדולים ממני. שלושתם נהרגו במלחמת יום כיפור 1973. הייתי אז תלמיד תיכון בחמישית. ככה קראו לשנה הראשונה בבית ספר תיכון. אפשר גם להגיד כיתה ט. שי היה קטן ממני ונהרג בלבנון, בשלום הגליל 1982. עידו היה בגיל של ילדי. 



 יצחק הוכל'ה הוכמן היה המורה שלנו לחינוך גופני בעירוני ה' תל אביב. בפרק הזמן הקצר שהכרנו אותו התאהבנו בו. הוא היה חתיך הורס, יפה תואר וספורטאי בחסד בזכות עצמו. לא הספקנו להנות ממנו וכבר עזב לבלי שוב. לפני מספר חודשים הגיעו לחנות שתי נשים ורצו לברר משהו לגבי מטבעות. אחת מהן הציגה עצמה בשם המלא. עברה בי צמרמורת ומיד אמרתי לה שהיה לי מורה בשם הוכמן. יש הרבה הוכמנים אבל הן היו ממש קשורות להוכל'ה.

 צבי לוינשטיין היה האח של איציק, חבר ילדות שלי. את הבשורה על פציעתו של צביקה קיבלנו בזמן שהייתי בביתו. משפחת לוינשטיין התגוררה בשדרות נורדאו בבית בו התגורר נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר. הבשורה על פציעתו והפינוי לבית החולים מחזית הדרום , נראה היה כדבר חיובי. כעבור מספר ימים נפטר מפצעיו. זו הייתה הפעם הראשונה שנהרג מישהו שהכרתי באופן אישי. החברות עם איציק לוינשטיין, נושאת עימה גם את הכאב הזה. 

 ראובן הרשדורפר היה בנם של מוניו ואווה חברים של הורי. לא הכרתי את ראובן. ההכרות של הורי עם אווה ומוניו, החלה במחנות העקורים באיטליה שאחרי מלחמת העולם. בהמשך הגיעו לקפריסין שם נולדה אחותי הבכורה דבורה וגם יעקב הרשדורפר. הקשר עם המשפחות התקיים כל השנים. נפילתו של ראובן הרשדורפר במלחמת יום כיפור גרמה לשבר נוסף. את הכאב של משפחת הרשדורפר ראיתי בכל פעם שנפגשנו. 

 שי בלימן היה שכן שלנו ברחוב סוקולוב תל אביב. שי היה ילד מחונן. גאון עם תעודות. כילד בשכונה אהב לשחק ולהזיע כמו כל ילד. שי תמיד נחשב לעילוי מוכח שרצה גם להשתובב עם כדור ותופסת. אמו הייתה מנהלת תיכון. בהמשך עברו דירה ומאז לא נפגשנו. הידיעה על מותו בלבנון בשלום הגליל, הוכיחה את נבזות המלחמות שלא שוכחות לקבל את חלקן.
הרשימה של הארבעה בנים, נשארה קבועה ללא הפרעה עד שדרשה את הגדלתה. 

 עידו גרבובסקי גדל עם ילדי בראש העין. כילד היה שובב עם לב זהב. כהורה מלווה בטיולים נאלץ הייתי לקרוא בשמו יותר מפעם אחת. אני זוכר אותו מזיע ורץ, שר וצועק ומשחק בטקסים של בית ספר אפק שבגבעת הסלעים.
 ארבעה בנים ועוד אחד, שיכלו לתרום ולעשות למענם ולמען החברה רבות. המלחמות דורשות דם. הרשימות האלו לא נגמרות. יהי זכרם ברוך.


יום חמישי, 27 באפריל 2017

דוריס

February 6
הייתה לנו שכנה בשם דוריס. היא גרה לבדה בקומת קרקע ובחזית שברחוב סוקולוב 933. נדמה לי שהתגוררה שם כמעט מההתחלה כלומר 1962 פלוס. דוריס כנראה בגיל של הורי ואולי טיפונת מבוגרת יותר ובכללי זה השנתונים של שנות העשרים ואולי כמו דוריס דיי הנהדרת. לא ידוע לי על בני משפחה של דוריס ואיפה היא היום. חשבתי שיש לנו תמונה יחד איתה מהחתונה שלנו בשנת 1984 ולא מצאתי כי אין. בסוף נמצאה תמונה של דוריס בבר מצווה שלי שנת 1971 וגם אחת מהחתונה של אחותי אראלה 1974. איני יודע מתי נגמר הפרק שלה בבניין שלנו בסוקולוב ומה קרה בהמשך. אולי היא עזבה את הארץ?

דוריס עם המשקפיים ואני עם הפפיון בבר מצווה 1971 אולמי גיל

 דוריס התגוררה בדירה צנועה של שני חדרים מוקפדים ומסודרים. דוריס תמיד הייתה מטופחת ומאופרת, גזרה נאה ותיסרוקת קבועה. תמיד היו גם משקפיים ואפילו גדולים. האיפור שלה היה מדויק ומודגש עם שפתון אדום/חום וקוי מיתאר תוחמים ולימים מצאתי בדמיוני קשר מסוים לתאטרון הקבוקי.
 דוריס בהחלט יכולה לשמש כחידה בלשית ואולי כתרגיל לחוקרי שורשים ובינתיים רק השם דוריס ידוע ובטוח. האם דוריס זה קיצור של משהו? לפתע צץ לי גם השם גלס ואין לי מושג איך, אבל אחותי אראלה טוענת שזה בטוח שם משפחתה. אחותי הבכורה דבורה לא מביעה עמדה וטוענת שאינה יודעת. תודה לאביהו בר שמנסה ועוזר ובסוף יגיע לתוצאה. אולי מישהו יכתוב לדוריס שיר?
 דוריס נכנסה לי לראש מזה זמן ואין לי הסבר סביר ומניח את הדעת. אולי זה הודות למדליה המיוחדת של מגדל שלום שעשתה תזכורת?. אולי משהו חברתי אקטואלי שהופנם ללא מענה הולם? דיברתי לפחות עם 10 אנשים שהכירו אותה. כמות המידע שצברתי מהם שואפת ללא כלום. הדבר הכי מרגש ששמעתי היה "עוגת הסופלה שוקולד" שהכינה. האם דוריס שייכת לאנשים השקופים? 

מדליה פרטית מוכספת של מגדל שלום מאיר

 דוריס דיברה אנגלית ונדמה היה לי שעלתה מדרום אפריקה אבל שוקי אהרון השכן הכי ותיק טוען שבריטניה הגדולה יותר מתאים. אחותי אראלה הבלונדה חושבת שפולין זו האפשרות הכי סבירה ואותי קל לשכנע אבל לא בפוליטיקה. איטה פאר השכנה הצמודה שלנו יודעת לספר, שדוריס גרה בשכירות כל השנים ובעל הדירה היה מישהו שעבד בעיריית תל אביב ולא מזמן נפרד מכולנו. בתכלס אני לא יודע לגביה כמעט דבר ובכל זאת משהו נחרט בראשי כזכרון ילדות חריג ומיוחד. לשמחתי צרוף מקרים הביא לפענוח התעלומה במקצת (אין דרמה רבותי) ותודה לפנינה קורנובסקי שהייתה הראשונה לפיצוח.

 פעם דוריס הזמינה אותנו לארוע מיוחד שאיני יודע להגדירו. קבלת פנים או התכנסות חברתית/עיסקית ואולי סתם משהו לא מוגדר. היו במקום עוד אנשים אבל לא רבים. אמא, אבא ואני נסענו יחדיו במונית של אבא וזה היה במקום כלשהו בתל אביב כי הנסיעה הייתה די קצרה. דוריס הייתה מנהלת משק הבית של אחד האחים מאיר. כן האחים מאיר אלו מהמגדל של כל בו שלום שהחליף את גימנסיה הרצליה. הייתי ילד ואיני יודע לתארך את הארוע אולי סביב 1970. הגענו לבית כשבפתח מקבלים את פנינו אנשים שתפקידם לשרת את הבאים. אם אתם רוצים לקרוא להם משרתים אז בסדר אבל תדעו שזה לא כל כך מקובל היום ויש הגדרות יותר מוצלחות כמו מארחים או צוות של חברת האירוח. איך הייתם מגדירים את תפקידו של מני נפתלי? האם היו לכם עוזרים או משרתים? מישהו שחי באפריקה טוען שמאד קל להתרגל לזה והחיים מאד נוחים עם עזרה רציפה בחיי היומיום.
 אצלנו בבית הספר היסודי "דוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, היה איש נחמד בשם נפתלי דן שתפקידו היה "שרת ראשי" וככה כתוב בתמונת המחזור. היה לו עוזר זוטר שכתב לי הקדשה בערבית בספר הזכרונות ואיני זוכר את שמו והוא גם לא מופיע בתמונת המחזור. מי ראה את הסרט "המשרת" המבוסס על סיפורו האמיתי של יוג'ין אלן שעבד כמשרת בבית הלבן תחת 8 נשיאים? האם כולנו סוג של משרתים? ומיהם האדונים?
 אותם אנשי צוות היו לבושים בסמוקינג וכפפות לבנות. אותן כפפות לבנות וגם הוילונות המהודרים נחרטו בראשי ומעניין מה יגיד על זה פסיכולוג. לא ידעתי איפה היינו אבל היה גם אוכל מאד מיוחד עם מלצרים, שבאו ועגלות הגשה בארוע שטרם ראיתי שכמותו בילדותי. הטקס תם והארוע נשאר תקוע בתאי האחסון שבראשי. אין לי כרגע שום עד חי ונושם לאותו זכרון מיוחד, אבל תאמינו לי שאני לא ממציא ובטח לא מדמיין. האם גם לכם יש ארועים בלתי פתירים בעברכם הילדותי?

פיארברג 6 תל אביב

 עברו הרבה שנים ומים רבים ותוספות זרמו בירקון ובשיטוטי חסרי התכלית אני מגיע לרחוב פיארברג שנמצא ממש בליבה של תל אביב (ליד בלפור ושינקין) ובית מספר 6 מושך את תשומת ליבי. בית אחר ושונה בסביבתו. מבנה דו קומתי עם מספר עמודים דקים בחזית וצמחיה במגוון מופעים. פנינה קורנובסקי שגרה בבית הסמוך שזה מספר 8 חיברה לי את כל הנתונים מפעם ואפילו אישרה תמונות שנשארו אצלי בראש. היא אפילו זוכרת את דוריס שניהלה ביד רמה את משק הבית של משפחת מאיר. הבית והחצר המטופחת היו שם דבר בסביבה כולה והיה גם גנן שדאג להכל. הארועים שהיו שם זכורים לפנינה. קבלות פנים ואירוח אנשים מרחבי הגלובוס. לעיתים נסגר הרחוב לפרקי זמן ופנינה קורנובסקי נזכרת שבעלה המנוח פאול נעצר בכניסה לרחוב ורק כשהסביר שהוא גר שם, נתנו לו להגיע למעונו בשלום וזה היה אחרי יום עבודה בסטודיו לציור ועיצוב ברחוב יבנה 22. פנינה גם הפנתה אותי לשכנה ותיקה מפעם שזוכרת נהדר את דוריס שניהלה את משק הבית של משפחת מאיר. היא לא זוכרת במדויק את שם משפחתה (אולי ליטנברג) אבל יודעת שדוריס דיברה פולנית, אנגלית וגם גרמנית. היא זוכרת שהתגוררה במספר מקומות בתל אביב וכולם בשכירות. גם היא זוכרת את העוגות הנהדרות.
 מי עוד זוכר את דוריס ויכול להוסיף?

יום שלישי, 25 באפריל 2017

מעטפה שחורה

April 26, 2016
 הוא הגיע לחנות אחרי שיחת טלפון מקדימה. הוא מבקש לבדוק מה שווים הכספים של אבא שלו שאסף הרבה שנים וכעת מספיק לו מזה. הסברתי לו שניתן לעשות ברור מקדים בטלפון וככה נחסוך לכולנו זמן ודלק. שימון פרס טוען שזמן זה הדבר הכי יקר שיש בעולם הזה ואני מעולם לא עבדתי לפי שעה. מישהו אמר לי פעם שנדמה לו שלא עבדתי מעולם והאמת שדי נעלבתי כששמעתי זאת ובהמשך הפנמתי שיש בזה משהו ועבודה זה דבר מאד גמיש.
 הרבה ברורים מתחילים בשיחת טלפון ואם מבהירים וממצים נכון את הנושא, אזי זה מספיק ותודה לממציא הטלפון והחוט. אז אחרי שיחה בה היה ברור שזה לא משהו מבטיח, הוא החליט בכל זאת להגיע ולפרוש את השטרות בפני בחנוק. האמת מה שהכי הפתיע אותי הייתה האריזה של הכסף כלומר המעטפות בהם היו השטרות מונחים. אפילו איינשטיין ירקרק היה לו וכל העסק אולי 100 ירוק.
 בהתחלה נבהלתי. מה פתאום מעטפות שחורות ואפילו מהודרות. מעולם אני לא זוכר שראיתי דבר כזה. מה המטרה ולמה שחור? אולי כסף שחור? שטויות. אולי הזמנה לאזכרה? חתונה? לא נראה לי למרות שלך תדע מה עושים היום, כי הכל הפוך מלהפך. חוצמזה אמא שלנו תמיד אמרה שחתונה ולוויה לא שוכחים ואם לא הבנתם אני מבטיח להסביר באריכות.


מעטפה שחורה וזה פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה

 איזה מעטפות יש בחברה קדישא? מי יודע איזה צבע היה למעטפות של טלנסקי, אם בכלל היו מעטפות. בית משפט קבע שכן וגם לא, ובסוף שולה סגרה עליהם ולא בחצר.
 אני זוכר מסיפורים של מבוגרים וגם מהמוצרים בשטח שעשו מעטפות הנצחה לנשיא וייצמן כלומר לפטירתו שהיה ארוע ממלכתי מתוכנן כי המוות של ווייצמן היה ממש לא קצר. יש מארז פלסטיק עם 2 מטבעות זכרון מזהב. הצבע של האריזה שחור עם כיתוב זהב וגם 2 בולים אפור לבן והנשיא דעך כמו נר עד שנפטר ומעטפות יום ההופעה הבהירות מלוות בפס שחור מסביב כמדומני.
 מעטפות עושות לי את זה והכל בגלל אמריקה והדוד שלנו רובין ברי

יום שבת, 22 באפריל 2017

על חרסים ארכיאולוגים, שני פלמ"חניקים ופוליטיקה עכשווית


 משה כוכבי היה ארכאולוג מעולה. אם לא שמעתם עליו אז תשלימו חוסרים בהמשך ויש קישור.
 משה (שטרן) כוכבי היה לדעתי גם מורה נהדר ואיש מקסים בכל המובנים. אני לא בטוח שהיה זוכר אותי במיוחד אם היה איתנו היום, אבל יש בהחלט סיכוי שכן. אהבתי אותו ואין לי הסבר ברור ומנומק ואהבה וסימפטיה זה קטע תחושתי. משה תמיד היה עם כזה חיוך על הצד ואפילו מבויש עם קול רגוע ונעים. חברו רם גופנא הספידו בחום ביום השנה לפטירתו באוניברסיטת תל אביב. 

משה כוכבי יושב במרכז עם צוות המכון הארכיאולוגי בחדר האוספים של אוניברסיטת תל-אביב. 
יושבים מימין לשמאל רם גופנא, דוד אוסישקין, משה כוכבי, גבי ברקאי וזאב הרצוג

 את כוכבי אזכור בעיקר מכמה אירועים וכולם עם נגיעה אישית. הראשון זה הביקור שלקח אותנו כתלמידיו לסטודיו של נורה אשתו הסימפטית ברחוב מזא"ה בתל אביב. נורה הייתה קדרית ותמיד הסבר חי ואמיתי עם אובניים עושה את העבודה. הדבר השני זה החפירה הלימודית באפק אנטיפטריס שליד אם התותבות בשנת 1983. במיוחד הסיפור עם חמור המתכת שלי, שם הבנתי שכוכבי לא פראייר והחושים הבסיסיים שלו מעולים כמו גם חוש הומור וסתלבט. אופי נינוח נטול עצבים ומבין עניין הם הנוסחה להרבה דברים. הדבר השלישי זה הברכות והאיחולים שברך את מינה ואותי בחדר האוספים של המכון לארכאולוגיה כששמע שאנחנו מתחתנים. אני זוכר את הנוסח כמעט במדויק. מתברר שגם ארכאולוג יכול לברך ממש כמו באבא ובלי גלימה. לא זוכר ששילמנו משהו על הברכות של משה שטרן כוכבי שנולד ברומניה ובהמשך היה בפלמ"ח ונפצע פעמיים. גם רחבעם זאבי (גנדי) היה בפלמ"ח. 

מדליון הראל פלמ"ח מתוך אתר http://allbadges.net/en/badge/14509

 חלק מהמעט שאני יודע בארכאולוגיה למדתי ממנו כשהייתי סטודנט באמצע שנות השמונים. אני זוכר שאמר פעם שחרסים משכבות קדומות נוטים לעיתיים לעלות לפני השטח ובנסיבות משתנות. אם לא הבנתם אז אתן דוגמה כי גם אני קשה הבנה עד שמסבירים לי עם דוגמה פשוטה. תמיד דוגמה טובה מסדרת דברים מעורפלים. אם יש כמה דוגמאות אז יותר עדיף כמו שאומרת לימור.
 אם נניח שבתל ארכיאולוגי חיו פעם כנענים קדמונים ובהמשך הגיעו והתיישבו בני ישראל ואחריהם רחמנא ליצלן, פלשתים ואפילו פרסים, יוונים, רומאים, ביזנטים, ערבים, תורכים, בריטים ובסוף ישראלים מעכשיו ובלי שלום, אז יש לנו עוגה עם כמה שכבות שהראשונה מלמטה היא הכי עתיקה ולמעלה למעלה זה הכי חדש.
 סטרטיגרפיה בארכאולוגיה זה הבסיס ואולי אפילו היסוד למדע העתיקות. אפשר גם להגיד השתכבות ואל תשתחוו לעולם לשום צלם או דמות חיה. גם לא לגנדי מהודו ואפילו לא למחדש הטרנספר מרצון המוכר בשמו רחבעם זאבי שאחותו גרה בלונדון ופעם כשהיו פה אנגלים וחלק אפילו התאהבו בבנות יהודיות וכשרות שעברו לחיות תחת דגלה של המלכה.
 גנדי הי"ד היה גם חבר של חיים טופול מכנר על הגג וגם לשחקנים אל תשתחוו בבקשה בסוף הערב. זה שהם בוחרים להשתחוות זו דרכם ולא חייבים לעשות חיקויים לעבודה זרה ולעכו"ם. נדמה לי שגם טופול וגם גנדי היו חברים של שלמה מוסאיוף האספן העשיר שאהב ארכיאולוגיה ועתיקות לרוב. אוספיו זכו ויזכו לכמה וכמה ספרים ואולי ככה גם סיפור נסיעתו לבירת אנגליה. 

חפירה שהשתתפתי בה. מצא אזכור בארכיונים: אביהו בר

 אם נחזור לתל הארכאולוגי שלנו אז תדמיינו שיש לנו שכבה על שכבה וזו שלמעלה רוכבת או שוכבת על זו שמתחתיה. לעיתיים במבט מהצד זה נראה כמו עוגת נפוליאון ואפילו עם קווי מיתאר ברורים. כל שכבה אמורה להכיל את מה שהיה שם וזהו אבל בחיים כמו בחיים יש מצבים שחרס קדום יעלה ויצוץ בשכבה שהיא לא שלו כביכול. יש לזה תמיד סיבות ולא תמיד נבין בדיוק למה כי כמו בחיים יש הפרעות וחיתוכים ולעיתים השכן מלמעלה חפר והזיז דברים ואז מטבע רומי יצוץ ויעלה קומה או יפול לשולי התל והעוגה ודוגמאות לא חסר. לעיתים זה ממש מרגיז ולא ברור למה עכשיו צץ ועלה לו פריט מסוים מתהום הנשייה. לא תמיד גם רוצים לראות משהו שלא מתחבר לנו לאותו תל או עוגה.
 כל פאזל אוהב השלמות ותוספות ולא משהו מבלבל שאומר שאולי התצרף בכלל אחר לגמרי ממה שראינו או חשבנו. מה פתאום מגיעה דרישת שלום ממשהו שבכלל לא ידענו או שמענו עליו? יש מצבים ממש מביכים ואפילו כאלה שצצים אחרי שכבר חקרו וכתבו את הספר וכל המהדורה אזלה ואפילו החוקרים כבר אינם בשביל להגיב.

 כמה עדויות צצו לאחרונה בנושא גנדי? חלקן ממש לא חדשות. חלקן כן. אני מעריך שיהיו עוד דברים, כי דמות מונצחת ללא הפסק ומתוקצבת נהדר על פי חוק, דורשת התייחסות ואז מקבלים כל מיני בונוסים. הכוונה להנציחו בחאן שער הגיא, הצליחה לעורר את לוחמי הפלמ"ח ולהביא כמה דרישות שלום מהעבר.

מאבק פורצי הדרך ומלווי השיירות לירושלים
 עיצב איתי אור - סטודיו בתיה


יום רביעי, 19 באפריל 2017

שטרות וסיפורים

November 13, 2014 


שטרות מנדט משגעים אספנים בכל העולם וזה רק הולך ומתחרפן כל הזמן. לאברהם בירנבוים ז"ל היה את האוסף הכי יפה בעולם. כן בעולם. האוסף הזה נמכר והתפזר בין הרבה אספנים. יש לי על האוסף הזה המון סיפורים. השטרות האלה שבצילום ממש לא קשורים לבירנבוים ואולי גם להם סיפור משלהם. אני מציע לאסוף סיפורים ולא שטרות.



יום שני, 17 באפריל 2017

כמה שווה מיל מנדטורי?




מישהו מצלצל לחנוק. רינג רינג רינג
 "שלום" אני עונה כי ככה אמר לי להגיב דני רוגובסקי הנביא המתמיד. אומרים שלום ולא הלו ולא כן ולא שומע ולא שום דבר אחר כי שלום זה מאד מקובל ואולי בסוף יבוא השלום. ישתבח שמו שיביא עלינו שלום במהרה בימינו.
מהצד השני אני שומע מישהו. "יש לי מיל מהמנדט וראיתי שזה עולה המון כסף".
 כבר הבנתי שיש לי בעיה אבל אמרתי לאיש שזה לא מדויק. "מיל אחד עולה כמה שקלים אדוני".
מישהו "אז איך ראיתי באינטרנט שזה המון. אולי אתה לא מעודכן?"
 אני. "מיל אחד זה כמה שקלים בודדים ואם תרצה אני נותן לך על חשבוני אחד חינם אבל השני כבר יעלה לך לפחות חמישה ש"ח. אם תרצה רק את החינם אז בסדר על עייני ועל ראסי."
מישהו "מה אתה גם מדבר ערבית?"
 אני "כבודי יודע שלושה משפטים שלמים. שו איסמק יא וולד? אינעל באבור אילי ג'אבק ואפילו איך אומרים ראש הממשלה חזר משיחות פסגה בבירת ארצות הברית."
מישהו "אבל הוא לא חזר..."
אני "אז אני לא יודע"
 מישהו "ומה עם המיל הזה שהוא יקר? איך זה שראיתי שזה עולה עשרת אלפים ירוק באינטרנט?"
אני "לא יודע מה ראית באינטרנט אבל איזה מיל יש לך?"
מישהו "אני רואה כתוב 1927 וזה השנה הראשונה. בטוח שזה שווה הרבה"
דווקא 1927 במטבעות זה זול. וכל המטבעות של 1 מיל זולים! 1935 וגם 1940 קצת יותר שווים"
 מישהו "אז איך ראיתי באינטרנט מכרו בעשר אלף ירוק? מה אתה אומר שאני מדמיין? אני נשבע לך באמת התורה שראיתי כתוב 10 אלף ירוק. יכול להיות שיש שנה נדירה?"
אני "אולי ראית 1947 שזה שנה נדירה שלא תמצא בכלל וזה הנפקה שבוטלה אבל כמה חתיכות ברחו החוצה והם פצצות מהלכות. מעולם לא ראיתי כאלה ורק שמעתי על שנים שהסתובבו פה מתחת לאף שלי ופעם עורך דין יהודי מאמריקה רצה למכור וסיכמנו הכל ובסוף הוא לא בא ומת בדרך ולך תדע מה נגמר עם המיל הזה..."
מאפרה מפעם עם מטבעות של 1 מיל מנדטורי

 צילם אליעזר מורב


יום שלישי, 11 באפריל 2017

ארבע ארצות וגם אסותא ואפילו גן משה




 חלמתי שאהוד אמר לי לבדוק אם הבניין שלו עומד או לא עומד. בימים כאלה, לך תדע אם משהו השתבש שם ולדעתי ענבל חושך הצליחה לבלבל אנשים ואפילו מבריקים. אז הלכתי לראות את מה שקורה באסותא שהיה פעם בית חולים יחודי בז'בוטינסקי, קורדובה ואפילו ורמיזה שם. ראיתי שיש התקדמות והבטון צומח ויש כמה כניסות ומי שיגור שם יהיה למעלה מעל כולם והחניון כבר מוכן למטה ומי אמר שאין לגדס הגאון ולתוכניתו, פתרונות מודרניים? האם תל אביב תצמיח מגדלים עד לכיסוי השמיים? מה יהיה עוד דור באזור הזה? 
המגדל של אסותא שפעם היה בית חולים. מבט מרחוב קורדובה

רחוב ארבע ארצות בתל אביב

 כשצעדתי לי ברחוב ארבע ארצות קרוב לפינת קורדובה, ראיתי את השלט תט"פ גן משה על מתקן חברת החשמל וידעתי שהם בחברת החשמל זוכרים משהו שאני לא מכיר. מי מכיר את גן משה ולמה משה?
 התנועה בארבע ארצות זורמת ומהירה כי יש חניה רק בצד אחד ורצוי להאט כי לך תדע מי יצוץ לך לפתע. על האסון שקרה לפני שנולדתי לחיה ואברם זונליכט שמעתי רק היום. הבן שלהם נדרס למוות ואז בקושי היו רכבים ובכל זאת היו תאונות ואסונות בכבישים. אברם היה חייט והייתה לו מתפרה בנחלת בנימין בקומה שניה. 

גן-משה 
תט"פ גן-משה
 חדר שנאים וגם תחנת טרנספורמציה חיצונית

 רחוב ארבע ארצות ממש קרוב לסוקולוב שלנו ובכל זאת הדבר הכמעט יחידי שאני זוכר מהתיכון ומהרחוב, זה בקושי את הנסיעות הליליות שלי באופניים לבית של אביה גנני שגרה ברחוב אמסטרדם. יחד איתי היה גם באופניים איציק לוינשטיין שעשה את אותה דרך לחברה שלו בשם איריס אברמוביץ, שגרה קומה מעל אביה.
 יותר מחמישים שנה אני מכיר את הסביבה ורק כעת נוכחתי להכיר את השם של הסמטה המחברת בין ארבע ארצות וסוקולוב ויש אפילו שילוט עם השם סמטת נ"ס כלומר נחום סוקולוב ונראה לי שהסמטאות הנסתרות פשוט לא נגמרות.

החניה אסורה בתחנה הטרנספורמציה בגן משה ליד אסותא וגם צמוד לארבע ארצות

אתם נכנסים לאתר עבודה פעיל אסותא

דובי באסותא


יום ראשון, 9 באפריל 2017

חוכמת הניאגרה והפקונג העזתי וגם קצת על מחירי הדירות

March 30    2017

 אם ראיתם מישהו מסתובב עם ניאגרה על הקו ראש העין תל אביב תדעו שזה אני. ניאגרה בשירותים זו המצאה נהדרת. יש בתוך הקופסא הזו הרבה המצאות נלוות ותעשו לי טובה בואו לא ניכנס לרזולוציות חזקות, אבל הניאגרה של פלסאון מקיבוץ מעגן מיכאל היא הדבר הכי פשוט, הכי טוב וכנראה שגם הכי זול. 250 - 350 ש"ח ויש לכם ניאגרה קומפלט עד הבית לא כולל הרכבה והוצאות נסיעה. יש כאלה שיודעים לקנות את זה גם במאתיים ש"ח. אני בטוח שבעזה יש דברים דומים ברבע מחיר ומישהו אומר לי שגם בהרבה פחות ו"אתם היהודים קונים הכל ביוקר רק החיים של אחרים זה מאד זול" ואל תתחילו עם השטחים כעת.
 האמת שאני מכיר באופן אישי רק ניאגרה של פלסאון כי זה מה יש לנו בבית ואפילו בצבע לבן ויש לנו שלוש חתיכות כאלה. כן 3 יחידות וכולן עובדות יופי ויש מצב שהחלפתי כי עברו כבר יותר מ-25 שנה מאז שמכרו לנו את הניאגרות כולל הבית. כשהייתי ילד אני לא זוכר ניאגרה בשירותים הקטנים בסוקולוב (וזו הסיבה שלא יכולנו לקרוא את עיתון הארץ הגדול) והייתה כזו ידית מתכת שיושבת על גולה וצינור ולוחצים והידית חוזרת ממש לבד ואם לא הבנתם אז גם היום יש כאלה בשירותים בבתי חולים.
פלסאון הוקם ב-1964 והקשר למטבעות מבחינתי הוא רק בקטע אסוציאטיבי של 55 אגורות תשכ"ד שפעם היה להיט והיום זה אולי 50 ש"ח ויש גם בפחות. יש מצב שעלות ניאגרה זהה למטבע מפעם.
 ניאגרה קוראים לדבר הזה ובאופן מקצועי מיכל הדחה. יש הרבה חברות המייצרות דברים כאלה ויש גם מיכלים סמויים מן העין ושמעתי מאלון של בני שאצלו בבית ביקשו הרבה כסף על מנת לתקן חלק מסוים וההרבה הזה היה סדר גודל של אלף ש"ח. בסוף הוא הסתדר לבד אבל אם תרצו לדעת פרטים אז תפנו לאלון כי שם זה לא פלסאון ואנחנו חייבים לחזור לניאגרה שלי שהחלה לעשות בעיות ממש קטנות אבל בנושאים כאלה רצוי לחסלם כשהם קטנים. מי זוכר את הרעיון של רפול להכניס לתוך הניאגרה בקבוק מים וככה לחסוך מים למדינה ולכיס. עוד רעיון רפולי על גבול ה-fool.
 שמתי לב שהמים מהניאגרה יורדים ממש בקטנה אפילו כשהמיכל כבר מלא והמצוף אמור לסגור את כל הפתחים והיציאות. כן זה ממש טיפות קטנות ובאמצעות האצבע ונייר טואלט באסלה עצמה, אתה מבין שמים יורדים למטה כל הזמן. אפילו בלילה יורדים מים וזה ממש לא בסדר. גם קצת זה לא חוקי במקומותינו והרבה קצתים נהפכים להרבה. אומרים שאובדן המים בשל נזילות הוא עצום וכל הזמן ממציאים פטנטים לקטע הזה. הפטנט הכי חזק הם תאגידי המים שנועדו להוזיל הכל חוץ מחשבון המים שלכם שהוכפל בחלק מהמקרים.
 אני יודע שאם יש נזילה כזאת אז רצוי להחליף גומיה בניאגרה. כמו פקונג ראש באוטו אבל פה זה ניאגרה. יש כאלה שיודעים לעשות כל דבר לבד ולא רק ביד עד לסוף הטוב. אני ממש לא ולהגנתי אני טוען שחשמל ומים אני מרים ידיים. קרה לי כבר שפרקתי ניאגרה ואפילו הרכבתי מחדש ואפילו נשאר לי חלק מיותר ממש כמו לאהוד ברק והשעונים. חוצמזה אם אעשה הכל לבד, ממה יתפרנסו בעלי המקצוע? 

מביא ניאגרה קומפלט אצל דימה סקוריק

למצב של ניאגרה נוזלת יש 2 פעולות טיפול אפשרויות. הראשונה והפשוטה היא החלפה של כל המיכל כולל הכל וככה נפרדים מכמה מאות ש"ח והכל יופי ויש שיגידו שזה הכי הגיוני, הכי פשוט ודי ואפילו אני עשיתי זאת פעם. אחרים ינסו להחליף את החלק הפגום בעצמם או באמצעות בעל מקצוע. דבר כזה הרבה יותר זול אבל מצריך רצון עז לפתרון וגם אי רצון לשחרר כסף. אנחנו כרגע בקטע השני.
דיברתי עם השרברב הכי הכי ואם שכחתם קוראים לו דימה סקוריק בטלפון  0544623806 והוא בעברית שלו הסביר לי מיד "קובי זה בעיה של גומי. אצלך בניאגרה יש שני גומי מה צריך מחליפים. קונים רק פלסאון מקורי וזה פחות מעשרים שקל בשביל שתיים חתיכה. לא לקנות לא מקורי כי יש גם מעזה אבל מחזיק קצת זמן ופרובלמה חוזרת וחבל כסף שלך ושל אישה שלך. את מבינה מה אני להגיד?" תמיד עברית של דימה זה כמו תאטרון של עולים באולפן וצריך כבר עושים הצגה מדיבור שלו ואני גם מתחיל להיות שחקן מתי אני מתחילה מדברת איתו ואין יותר זכר ונקבה והכל מאד פשוט.

דימה סקוריק והפקונג עם קצת אבנית

 בסוף החלטתי שאני מפרק הניאגרה ומביא אותה קומפלט אצל דימה בנסיעה ישירה לתל אביב ודימה מחליף פקונג ראש גומיה אוריגינאל ולא מעזה.
 ממש לאחרונה שמעתי שאחת הסיבות ליוקר הדירות הם הפועלים מסין. כן הפועלים הסיניים הם עוד סיבה כי עלות יום עבודה שלהם מגיעה ל-1200 ש"ח ליום. נשמע הרבה אבל תחשבו על כל גוזרי הקופונים בדרך. יש פועלים זרים שעולים חצי ורבע ויש גם את פועלי השטחים אבל בלי העזתיים. אומרים שפועלי השטחים יוצרים מצבים לא טובים ולכאורה אפילו מחבלים בעבודה וגורמים לנזקים. פועלי עזה מחוץ לתחום למרות שהם תמיד נחשבו לפועלים הכי מקצועיים ויש לי עדות אישית על צוות עזתי שבנה עבור חברת רמט בראש העין בשנת 1989 וכשהיה סגר הכל היה מושבת כי רק הם ידעו לבנות בשיטה של חצי טרומי וחצי רגיל עם מנופים ושינוע. אין היום פועלי בניין מעזה והסיבה היא בטחונית ואולי הם עסוקים במינהור השטח ושיקום התשתיות. חלקם גם מייצרים פקונג לניאגרה שלא מחזיקה מעמד.
 רובם של העזתיים חיים על הפנים. יכול להיות שאם הפקונג הישראלי על הרצועה יהיה פחות הרמטי אזי יהיה שיפור בעזה ואולי גם מחירי הדירות בישראל ירדו.

פקונג אוריגינאל שעשה הרבה עבודה עם אבנית וצריך מחליפים