יום רביעי, 31 ביולי 2013

פשר החלומות והצ'יטה

July 29, 2013 at 11:31am


אני ממש לא מבין מה קרה לי בחלום הזה ולכן אני מרשה לעצמי לשתף אתכם בחלום   המוזר שחלמתי שלשום.  אין לי  מושג מה רצה להגיד החולם ומהו פשר החלום. 

צ'יטה הוא חבר ושכן של איז'ו ושניהם עברו מזמן את גיל שבעים ונושקים לגבורות. חוץ מזה שניהם  היו טייסים  בחיל האויר ואפילו באל על. מעולם לא החלפתי מילה עם צ'יטה  כי לא ניפגשנו חוץ  מאותו חלום  וגם  בזמנו  כשבאתי לאיז'ו ראיתי אותו  מנקה את האוטו בחניה. אני יודע עליו כי קראתי את ספרו באופן חלקי ומעולם לא הבנתי את חיבורו הפוליטי לאביגדור ליברמן אבל זו כנראה בעיה שלי. הקוקו שלו זה כבר סיפור אחר. 

אז בחלום אני ככה שואל את צ'יטה אם כל הסיפור של של הבאת המכ"מ  המצרי  בזמנו , לא היה  משהו יומרני ומסכן חיים. אני גם שואל אותו בחלום אם לא היה עדיף לפוצץ את המכ"מ  במקום וזהו. אז בחלום צ'יטה עם הקוקו אומר לי שאולי אני צודק אבל את כל השאלות שאשאל את נחמיה דגן. חוץ מזה הוא אומר שהחיים מסוכנים רק למי שמוכן להסתכן. 

זה כל החלום ונדמה לי שאני אולי מתחיל להבין אותו ....


גור ברדלס

איש שקראו לו אוטו

אוטה וליש בעבודה 1906-1977

הסיפור הזה התחיל מזמן, אבל אז לא ידעתי שזו התחלה של משהו ארוך. נראה שזה גם לא נגמר בכלל, אבל בכל זאת אחרי יותר משלושים שנה אנחנו כנראה בישורת הסופית. לא תמיד אנחנו עדים להתחלה של משהו ממש מסקרן, ולקראת הסוף אנחנו מבינים שאולי אנחנו חלק מהמופע כולו ואפילו מבלי שנתבקשנו. יש כאן הרבה דברים כמו אומנות, גרפיקה, כסף, אספנות, תחילת המדינה, מכירות פומביות, נוכלות, תמימות וכנראה עוד מספר דברים שכנראה לא נדע לעולם. אם אתם חושבים שאני יודע הכל בסיפור הזה, אז אתם יותר תמימים ממני, כי התברר לי שכולנו די תמימים ואפילו ממש טמבלולים והכל בכפוף לנסיבות.

מאיפה מתחילים?
האמת שאני לא יודע איך להתחיל את הסיפור הזה. אם נתחיל מההתחלה אז אולי זה יהיה בסדר, אבל קצת משעמם. אם נתחיל מהסוף זה יהיה ממש מרתק אבל הבעיה שאין עוד סוף. כנראה שהכי טוב להתחיל מהאמצע של משהו ואז אולי נלך אחורה וקדימה כפי שהסיפור יזרום. לסדר אין משמעות ואתם רשאים לעשות סדר משלכם. אני מציע שכל אחד יקח את הדברים למקום שלו ואם חלקם יתחבר אז בסדר אבל זו ממש לא חובה. 
השטרות הראשונים של ישראל "השטיחים" 50 מיל כתום 100 מיל ירוק
עיצוב אוטה וליש צילום אליעזר מורב

כסף אמיתי שנראה כמו כסף של מונופול
פעם לפני הרבה שנים ראיתי ממש לראשונה צמד ניירות די קטנים שממש דמו לכסף מונופול מפעם. האחד היה ירקרק והשני בצבע כתום גזר בערך. הסבירו לי שאלו שטרות הכסף הראשונים של המדינה שרק נולדה. ברור שלא זכרתי אותם בפועל כי נולדתי רק כעבור עשור כלומר ב 1958. מתברר שרבים לא הכירו כסף זה.  גם כאלו שחיו אז לא זוכרים וכנראה מסיבות שונות. הסבירו לי גם שאספנים קוראים לשטרות האלה "שטיחים" כי המוטיב בהם הוא רצפת מוזאיקה-פסיפס עתיקה. העריכים של השטרות במילים ממש כמו אצל האנגלים. השטר הירוק 100 מיל והכתום רק 50 מיל. אפילו אמרו לי שהחמישים שווה היום יותר לאספנים כי ככה זה בהתאם לביקוש וההצע.  זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי באותם שטרות-שטיחים ולימים נתקלתי בכל מיני הקשרים לגביהם.

השטיחים הראשונים והכספת בשרונה
פעם אחותי דבורה שכנאי מחדרה הזמינה אותי לסיור היסטורי של כייף במרתפים של שרונה כלומר מתחת לקריה בתל אביב. אז הסיורים האלה היו ממש ראשוניים. ירדנו למרתף ענק ששימש לאיחסון כל מיני דברים ואפילו חלקי מטוסים. פתאום הראו לנו ככה בצד חדר עם דלת ברזל שנראה כמו חדר בבית סוהר ובעצם סוג של כספת. מישהו שם הסביר שפה איחסנו את הכסף הראשון של המדינה. הכסף הראשון תיזכרו היו אותם "שטיחים". 

בחור עם שקית חומה ושטיחים עם מספרים זהים
פעם הגיע אלי לחנות בחור נחמד ואפילו נמרץ עם כמה פריטים יפים. הוא ביקש לדעת מה זה שווה לדעתי וכמה אני יכול להציע עבורם. הייתה לו שקית חומה ובתוכה היו כמה זוגות של אותם שטיחי שטרות חדשים ודנדשים עם מספרים מאד נמוכים אולי אפילו מהמאה הראשונים. לשני השטרות היה מספר זהה מה שלעיתים ממש מחרמן אספנים בכל העולם. במקום להתעסק עם מספרים על אמת הם עוסקים במספרי השטרות. בנוסף היה לו בשקית  משהו המראה תרשים כלשהו של מידות והנחיות לדפוס. הבנתי שזה מתקשר לתהליך הדפוס. כשדיברנו מעט הבנתי שהוא אחד היורשים של הדברים האלה שהיו שייכים למישהו מבית הדפוס ואם אני לא טועה אפילו לאותו דפוס לוין אפשטיין בבת ים. בית הדפוס הזה היה המדפיס של אותם שטרות. בסוף חלק מאותם שטרות נמכרו במכירה פומבית של דוד בן עמי אנדרס.

סוחר מספר 1 מאמריקה
פעם סיפר לי סוחר מטבעות יהודי אמריקאי בשם j.j. van grover שיש לו עותק ממגילת העצמאות המקורית. הוא הסביר לי שזה עותק או משהו די דומה למקור אבל כנראה שלא הושלם כי כנראה היו שם כמה פיקשושים בכתיבה על אותו קלף מיוחד. ידעתי שכל מה שאותו j.j אומר הוא אמת לאמיתה. תמיד אהב פריטים מיוחדים ונדירים וגם את ישראל אותה ביקר לרוב. הוא היה סוחר המטבעות היהודי הכי הכי בעולם וגם אספן בפני עצמו. היה לו פתיל קצר ודרוך ודרכו בעסקים הייתה תמיד כשהוא הגדיר עצמו מספר 1 בתחום הנומיסמטי הישראלי. לדעתי זו גם הייתה האמת. כשביקר בישראל נהגנו להיפגש ולקשקש וגם מעט עסקים. מתברר שלמגילת העצמאות היה יותר מעותק אחד מוצלח ומוכר. מגילת העצמאות היא פריט סופר מיוחד שבא לידי ביטוי בבולים, מטבעות ובכלל משהו שכולנו מכירים. בבית ספר יסודי לומדים על מגילת העצמאות וגם מקבלים העתק דומה למקור.  j.j מעולם לא התעסק עם חומר שמקוריותו הוטלה בספק. הוא סיפר לי שבמגילה שלו יש רק חלק מחותמי המגילה.

זכות ראשונים ואוטה וליש
זכות ראשונים היא זכות מיוחדת. צריך בשביל זה הרבה מזל. לבן גוריון היה מזל כזה. היו עוד כמה כאלה שזכות הראשונים תעמוד להם לעד. כשקמה המדינה הרבה אנשים גילו מעורבות בכל מיני רמות. חלק מהאנשים קנו לעצמם את זכות הראשונים. חלקם  עם הזמן יעלמו לתהום הנשייה. יש אנשים שחלקם בכינונה של המדינה היה קטן אבל משמעותי. חלקם אנשים מאחורי הקלעים. לאחד מהם קראו אוטה וליש. אפשר גם להגיד אוטו. ראיתי שגם כותבים ווליש ולעיתים ואליש. וליש היה גרפיקאי שאחראי לרבים מסמלי המדינה הראשונים, למטבעות, לבולים, גליון הכרזת העצמאות, כרזות  ועוד הרבה. היה לו משרד בנחלת בנימין ומשם פעל ועיצב את עבודותיו. קראתי פעם משפט מצחיק על אוטו שרכב על אופניים.

פלאטו מהלב של דיזינגוף 
דיזינגוף סנטר הוא מרכז מסחרי מוצלח. הסיבה העיקרית כנראה היא המיקום שלו, אבל לא רק. כנראה שיש עוד סיבות. משפחת פילץ עמדה מאחורי הפרויקט הזה והאדון סמי פלאטו שרון נכנס כשותף עם הגעתו ארצה. שרון הזה הוא פושע עם תיעוד מוכח. את כספו עשה בין היתר מכמה וכמה הונאות ויש כמה בתי סוהר אותם הכיר מבפנים. אפילו בכנסת ישראל הספיק להיות כחבר נבחר, הודות לכמה ישראלים חכמים. יש בדיזינגוף סנטר חניון מכניס וכמה חנויות בולים ומטבעות כשהראשון שפתח שם חנות היה אחד בשם בולי לב קונסנטינובסקי. אומרים שהוא היה בעל מקצוע מבין ואיכותי. יש בסנטר עוד כמה חנויות בולים ומטבעות.

נחום גוטמן "בכאילו" תולה אצלי בבית

תמונה של נחום גוטמן 
פעם מישהו הראה לי תרשים מאד יפה של נחום גוטמן. זו הייתה עבודת יד מקורית וחתומה על ניר מתערוכה בבית דיזינגוף אי שם משנות השישים. מאד התלהבתי וביקשתי לקנות זאת כי היה שם משהו מאד נחמד , קטן ומאד תל אביבי של ימיה הראשונים של העיר. שילמתי מה שאותו מציע ביקש והייתי מאד מרוצה. מיסגרתי את התמונה אצל בעל מקצוע שמאד התלהב ורצה לקנות את התמונה ממני ואפילו הציע לי פי שלושה יותר ממה ששלמתי. זה היה לי קצת מוזר אבל ממש לא בא להיפרד מאותה יצירה מקורית של נחום גוטמן, אבל סיפרתי זאת למוכר כי בכל זאת ראיתי בו מבין ומעורה בתחום. תשובתו הייתה מאד קצרה וברורה "אם הוא מציע לך כזה סכום, אז תימכור לו" .  אני לא יודע מה אתם מבינים מזה אבל אני הבנתי נהדר. בכל מיקרה התמונה תולה אצלי בבית עד היום ומי שרוצה לראות תרשים קטן וחמוד של גוטמן, מוזמן. לא כל דבר בחיים חייב להיות מקורי ואמיתי.

חוות דעת של מומחה
פעם הסבירו לי שיש דבר כזה הקרוי חוות דעת של מומחה. יש כאלה שיגידו מומחוי. אני אפילו מכיר אחד כזה בתחום שלנו וזה לא אני ואין לי שום כוונה בעתיד לתת חוות דעת כתובה בתחום. זה קיים בהרבה תחומים ולעיתים המומחים השונים מופיעים ומציגים את חוות דעתם בבית משפט. יש המון מומחים להמון תחומים ולעיתים יש צורך במומחה נוסף שיביע עמדה תומכת או סותרת. לעיתים מתברר שהמומחה טעה ואפילו שעשה כך בעבר מספר פעמים כי גם מומחה הוא רק בשר ודם. לעיתים נזקקים למומחה של מומחים. השופטים לעיתים נסמכים על מומחים בעייתיים. גם לבולים יש מומחים. מתברר  שמומחים הם כאלה המתמצאים בתחום מאד מסוים והידע המצטבר שלהם כלומר הניסיון והזמן הפכו אותם למומחים. מתברר שגם מומחים הם בני אדם העלולים לטעות ולשגות ולעיתים חוות הדעת שלהם שגויה. לא תמיד הם יודו בכך אבל כנראה אלה המבינים שטעו הם גם פתוחים ללימוד וגם הגונים עם עצמם וקהלם. 

האספן השקט
פעם סיפר לי אספן שקט שהציעו לו כמה פריטים מאד מיוחדים. הוא לא הבין למה דווקא לו הוצעו הפריטים האלה מכיוון שמעולם לא גילה עניין באותו התחום. אלו היו כל מיני ציורים ותרשימים של בולי הדואר העברי משנת 1948. הוא לא כל כך הבין מה בדיוק הדברים האלה אמורים להיות, אבל המחיר של כל ציור כזה היה אלפי דולרים. הוא לא קנה את זה  ובשקט הבין שמשהו פה מוזר ולא מובן די הצורך. בהמשך סיפר לי שלא חזר לראות ולהתעניין בגורל אותם ציורים מיוחדים.

חנה בבלי ותלמוד ירושלמי
שכונת בבלי בתל אביב היא שכונה נחמדה. הייתי שם מספר רב של פעמים, כי הכרתי שם כמה אנשים שחלקם בני משפחה ואחרים היו סתם אנשים רגילים. השם של השכונה אינו קשור בשום אופן לגברת חנה בבלי המנוחה אבירת הנימוסים וההליכות. כל רחובות השכונה כמדומני מחוברים לתלמוד הבבלי, הירושלמי למשנה, הזוהר, התוספתא ועוד. בטוח שיש שם כמה וכמה אספנים ואנשים מהתחום.

דאר יהודה עם חתימה של וליש באנגלית. האם הדבר הזה מקורי? מתוך הויקיפדיה

תערוכת בולים  חדשה 2013
בחודש מאי 2013 נערכה בתל אביב תערוכת בולים. הוצגו שם הרבה אוספים שחלקם מאד מרשים. בכל תערוכה מחולקים פרסים למציגים מיוחדים. יש גם תמיד דוכני סוחרים לטובת המבקרים השונים שחלקם רוצים תמיד לרכוש משהו לאוסף. בתערוכות בולים ניתן לראות הרבה אנשים מהתחום וכמו בכל תחום יש פיקנטריה. אפשר לבקר בתערוכה כמה פעמים שאתה רוצה ואפילו להישאר שם מבוקר עד ערב. הכניסה חינם. מישהו סיפר לי שהיו בתערוכה כמה לוחות תצוגה שהוסרו. אני אחזור שוב בשביל שאני אבין למה בדיוק התכוונו. היו שם כמה לוחות בנושא כלשהו שהוצגו לקהל הרחב ובשלב כלשהו פשוט הורדו מהתצוגה. כנראה שמארגני התערוכה הבינו משהו שקודם לכן הם לא הבינו. גם אני לא בטוח שהבנתי הכל...

וליש ואני
כשהתחלתי לעבוד בחנות המטבעות שלנו בשנת 1980 לא ידעתי כמעט דבר ובכל זאת השם וליש ישב לי בראש. נדמה לי שהסיבה היא קטלוג בולים של השירות הבולאי מפעם שבו הייתה תמונה של הדפסת בולי דאר עברי בשנת 1948. נדמה לי שבתמונה רואים את וליש בוחן את תוצאות ההדפסה ליד מכונת הדפוס ונדמה שגם פועל דפוס מצוי שם.
וליש נפטר כשהוא בכושר עבודה מלא ודי בהפתעה. זה היה ימים בודדים לפני המהפך הפוליטי של 1977. על פי עבודתיו ניתן להבין שוליש לא היה בצד הימיני של המפה. לא ידעתי דבר על המקום בו עבד בתל אביב ולא על מגוריו בהמשך בהרצליה.
כשמלאו למדינה 50 שנה הצעתי ככה באופן לא מסודר שהאיש יונצח על מטבע או מדליה שבהם יופיע המטבע הראשון של המדינה 25 מיל שגם אותו עיצב ווליש. אני בטוח שוליש יונצח בעתיד כמקובל במידה ובני משפחתו לא יתנגדו לזה. 

הנגר של ביאליק
פעם מישהו עם שפם סיפר לי שאבא שלו היה נגר. הוא עבד בכל מיני עבודות ואפילו היה נגר שכיר אצל מי שלימים יהיה ראש עירית רמת גן האדון קריניצי. הוא זוכר שאביו הנגר סיפר שעבד בבית של ביאליק ועשה שם כל מיני עבודות מאד מיוחדות ובהמשך ביאליק התקשה בתשלומים. בסוף ביאליק מת וגם אביו הנגר של האיש הזה ואני לא יודע אם החוב שולם. גם קריניצי מת ואפילו בנסיבות טראגיות וגם על זה שמעתי סיפור אבל זה ממש לא קשור איך מצאו את קריניצי אחרי התאונה. המחליף של קריניצי וסגנו היה פלד ולא הייתי מגיע אליו אילמלא סיפר לי אותו האיש כמה דברים די מצחיקים , שאין להם שום קשר לעניין שלנו.

היום בו ירצחו את ראש הממשלה
פעם מישהו סיפר לי איך הבן שלו כתב מאמר או סיפור קצר ונבואי שפורסם באחד המגזינים בתל אביב. לסיפורון קראו בערך כך "ביום שבו ירצחו את ראש הממשלה". כעבור כמה חודשים אכן רצחו את רבין. אין ספק שהבחור הזה מאד מוכשר וכנראה שהיום הוא מפגין את יכולותיו בארץ רחוקה וקרה. לכמה אנשים שהכרתם הייתה יכולת מסוג זה? 

אספן ומניפולטור של גידורים
פעם מישהו שאוסף שטרות עם טעויות ותקלות הראה לי זוג תרשימי שטרות לפני דפוס. הוא רצה לשמוע את חוות דעתי כי כנראה קנה אותם במסגרת אחת מעיסקותיו הנפתלות. לא התיחסתי לזה כי לא ידעתי דבר. הבנתי ממנו שהמקור הוא פלוני אלמוני והמחיר ללא תחרות כפי שנוהג לומר הבדרן טל פרידמן. האמת שלא פיתחתי סימפטיה אוהדת כלפי אותו סוחר ניירות ערך צעיר, שלימים כנראה עשה הון לא קטן מעסקי גידור שונים ומשונים בבורסות העולם. הוא אפילו  נחשף לציבור הרחב כגיבור ריאליטיי באחת מהתוכניות המאד מוכרות פה בישראל המציצנית. אומרים שבסופו של יום שתי ספינות יפגשו באוקינוס במידה ותניח להן לנפשן העצמאית. לדעתי ככה גם לצמד נוכלים.

שאלות ושאלות ושוב שאלות ושום תכלס
פעם מישהו צילצל אלי לחנות ושאל אותי כל מיני מחירים למטבעות. הכרתי אותו כי כולם בתחום הזה מכירים את כולם. ידעתי שזו הפעם המי יודע כמה שאותו איש רזה ושדוף שואל אותי כשבסופו של דבר לא קורה כלום. במילים אחרות הוא רוצה לדעת כמה אני מוכן לשלם או למכור משהו ובהמשך כנראה עושה עיסקה עם מישהו אחר. אם זה קורה קצת פעמים אז לא נורא,  אבל כשיטה זה מרגיז ואפילו מתסכל עד שמקבלים את הקריזה. ואכן באותו בוקר קיבלתי את הקריזה ואמרתי לו שנדמה לי שהבנתי את הסרט שלנו והמוסיקה ממש חרא. הרזה והשדוף שיחק כלא מבין ואז אפילו טרחתי להסביר לו בשפתי העילגת שאני מבקש וגם דורש שלא יצלצל אלי לעולם וזהו. הוא כנראה מילמל איזו קללה בשפה של זונות מקצועיות ומאז אין לנו שום קשר ואפילו לא קשר טלפתי. האיש נמחק אצלי ואולי גם אני אצלו. כל עוד יש חיים יש תקווה ואכן מסתבר שאין מחיקה.

מי לא אוכל ביצים?
פעם סיפר לי סוחר בולים ומטבעות בשם עמי פישמן ז"ל שיש אנשים הנמנעים מלאכול ביצים.  אפילו אני ידעתי שזו עובדה ידועה ורבים אכן נמנעו מביצים בשל נושא הכולסטרול. עמי צחק והסביר לי וגם נתן דוגמא חיה. "אתה רואה את פלוני אלמוני הזה? הוא לא אוכל ביצים והסיבה שחבל לו לזרוק את הקליפה". אכן הגדרה קולעת לאותו כילי דוחה שהיה ידוע כסוחר מוביל בתחומו. עמי גם הוסיף שאין סיכוי שבעולם  שיתן למישהי לאכול וללבוש והתוצאה שישאר רווק זקן. 

משפץ בולים וגם דבק חדש
פעם ליד בית העיר כלומר העיריה הישנה שזה ממש ליד הבית של ביאליק היה בית שעדיין עומד. הבנין היה ישן עם מדרגות ממש מפעם. כנראה שדלתות העץ היו ממש כמעט מתקלפות ונראה היה שהבנין אוטוטו מתפורר. מעולם לא ביקרתי בתוך המקום הזה אבל שמעתי אודות האיש. בחדר אחד ישב סוחר בולים שהיה גם מומחה בשיפוצים ובשיחזורים של שינים ודברים שונים בבולים. גם דבק חדש לבולים שהחלידו. היה לו שם של קדוש נוצרי ויום אחד הוא קם ונעלם לאמריקה. איך הוא קשור לנושא שלנו? לא בטוח שהוא קשור אבל כנראה שתמיד ניתן למצוא קשר ישיר בדברים עקומים.  

הקסטל של ואללה
פעם הלכתי עם הורי לבנק המזרחי ברחוב פנקס פינת אבן גבירול.  פעם קראו לזה בנין הקסטל והיום זה הבית של וואלה. בנק מזרחי טפחות ממוקם שם מאד נחמד ובצמוד אליו המספרה של מיקי בוגנים. הורי מאד סימפטו את הבנק הזה ולא משום הכיפה של הפועל המזרחי שבזמנו הקימו שם את מלון הקסטל. מבחינתם של הורי זה היה סידור נוח למטרה שלהם כי בנק המזרחי לא גבה עמלות לכאלה שקיבלו שם רנטות כניצולי שואה. האמת שהמקום די סימפטי והדלת זכוכית נפתחת מעצמה ויש אפילו קומה שניה והמקום די בייתי ומעט צפוף. הדבר היחידי שממש קילקל לי את האווירה היה שפתאום ראיתי בתור לקופה  את אותו כילי מהדוגמא של עמי פישמן.

המתיש הירושלמי
פעם לפני הרבה זמן הראה לי זה שקוראים לו אלמוני המתיש מירושלים פריט מעניין. זה היה משהו דמוי שירטוט צבעוני של שני השטיחים מראשית המדינה. זה היה על משהו בסגנון של נייר עבה ואפילו סוג של קרטון כפי שלעיתים גרפיקאים משתמשים. אם שכחתם אלו היו השטרות הראשונים של המדינה שקוראים להם שטיחים. משום מה הוא רצה לדעת מה אני חושב לגביהם. לא ידעתי דבר ולכן גם לא אמרתי לו. המתיש כנראה הבין בחושיו משהו שאחרים לא. המתיש הירושלמי ששונא ערבים וגם שמאלנים מסריחים, לעולם לא יוצא פראייר. אם זה תלוי בי שישאר בירושלים לנצח. 

שואה וילדי המנזרים
פעם דיברתי עם הדוד שלי מאמריקה על נושא השואה. רובין ברי ז"ל ניצול שואה האמין שהאנטישמיות זורמת בדם של עמים מסוימים. היה לו מידרוג משלו מי יותר ומי פחות. רובין יליד 1919 היה כבר בוגר דיו להבין את שעבר. מיליון וחצי ילדים נספו.  ילדים רבים עברו את השואה ושרדו בדרכים שונות ומשונות.  אני זוכר את הכומר הפולני ביפו שגודל בתקופת השואה כילד יהודי ובהמשך בחר שלא לחזור ליהדותו. היו עוד רבים כאלה והיו גם כאלה מבין הילדים שחזרו ליהדות ואפילו לישראל.  אומרים שמי שעבר את השואה לא מפחד מכלום. זה כנראה נכון רק בחלקו.
פעם צילצל אלי מישהו וטען משהו ממש מרגיז. חשבתי לעצמי שזה שיא החוצפה ולכן התחלתי לכתוב את הפתק הזה. 


תערוכה במוזיאון תל אביב יוני 2015
לפני כמה ימים אמר לי אלון מליס שבקרוב תוצג תערוכה של וליש במוזיאון תל אביב. אלון היה סקרן לדעת אם יופק קטלוג מלווה. גם אני. אז ביום שבת ראינו מודעת ענק בעיתון על התערוכה שכבר פה והחלטנו שהולכים. הגענו לתערוכה והיה נהדר כי האגף החדש זה משהו משהו. הקטלוג של התערוכה גם יופי ובעצם יותר מזה. מי שאוהב דברים שכאלה חייב את הספר ואל תשאלו אותי מה עדיף תערוכה או ספר כי יש מצב שהספר. האמת שהיה לי חסר קצת משהו אישי אודות וליש והפרק הקצר של ילדיו היה רק מתאבן. האם זה נכון שלא ראיתי תמונה אחת עם משפחתיות? אבדוק שוב. האם זוהי דרישה ילדותית מדי לראות תמונה של היוצר?

דואר עברי של וליש?


9 בולי הדאר העברי על מעטפת היום הראשון בעיצוב אוטה וליש. אתר התאחדות בולאי ישראל










9 בולי הדאר העברי על מעטפת היום הראשון בעיצוב אוטה וליש. אתר התאחדות בולאי ישראל

רשימת שינדלר וכעת המכירה הפומבית

July 24, 2013 at 4:40pm


אפי שלח לי קישור לאתר המכירות המקוון הכי מוביל בעולם . מוכרים  ב EBAY את רשימת שינדלר  והמחיר ההתחלתי רק שלושה מיליון דולאר . אין לדעת מה ילד יום בעניני מכירות פומביות. 
אם יש לכם ענין לקנות או לראות בלבד אתם מוזמנים לצפות בקישור הבא

פרס  אוסקר  או פולמוס שינדלר
אוסקר שינדלר דמות מורכבת בלשון המעטה ואם תרצו תעקבו ברשת אחרי הפולמוס על  שינדלר שזה מסמך מיוחד במינו.  

  קשה לשפוט אנשים בכלל ובמצבים קשים בפרט. כל אחד וגישתו. יש כאלה הרואים במסחר בפריטי שואה בעיה מוסרית ועוד. אני ממש לא חושב ככה.  ככל שירבו אספני שואה למיניהם ככה יגדל הענין וההבנה. לא כל החוכמה מצויה במוזיאונים שכבודם שמור במקומו. כל אוסף רציני יגיע יום אחד למוזיאון. כסף ושואה תמיד הולך נהדר וזו עובדה ולא הלצה.

 לי אישית קשה להתגבש  בענין  שינדלר אבל מבחן התוצאה שלו חיובי  ולכן אציין לגבי שינדלר רק שני דברים  מעט שוליים. 

ישנה מדליה של אוסקר שינדלר מעט מגושמת, מוזרה וכבדה. אין אלבום שיכול להכילה ואם היא נופלת לכם על רגל יחפה אתם ממש בבעיה.  גם הרצפה. בארץ מכרו אותה באמצעות החברה הממשלתית אולם היא נוצקה כנראה בארצות הברית.



ניצולי שינדלר בישראל
משפחת וולקן החזיקה בבעלותה  בית מלאכה לזיקוק ומיחזור מתכות יקרות. שנים רבות זה היה ביהודה הלוי פינת אלנבי. בהמשך עברו לרחוב שוקן די צמוד לבית המשפט ומענין למה.  קראו לעסק  "דומכס" והוא היה בהחלט עסק וותיק ומוביל בתחומו שכל עוסקי ענף התכשיטים, המטבעות , מעבדות שיניים ועוד הכירו זמן רב. וולקן הזקן היה איש רציני , צורף ובעל מקצוע טוב ומיומן. רעייתו שקטה, עדינה ,נחמדה וסימפטית. אדון וולקן היה ניצול שואה  ואחד מרשימת שינדלר וכנראה  גם רעייתו. הם גם מופיעים בסוף הסרט  של רשימת שינדלר. יש שם  קטע  מקורי  בו קוברים את שינדלר בירושלים  ורבים מניצוליו הגיעו לבית הקברות  הקתולי בהר ציון .היום  קשה לי לשאול את הבן שלהם  פרטים  נוספים.  דוד  הג'ינג'י ניהל את  דומכס  העסק  שגדל  ופרח  , עד שפשוט יום אחד קם  ונעלם  לברזיל ולא לטיול  תרמילאים. מתברר שאיימת רשויות המס מובילה למקומות מאד מקוריים.  אז חיפשתי ברשימה עצמה  וזה מה שמצאתי לגבי הזוג  וולקן 289 Ju. Po. 76492 WULKAN Chaja 16.12.13 Metallarbeiterin2 420 Ju. Po. 69267 WULKAN Markus 30.10.10 Bronz-Silberschmied

איך רציתי לחסוך 1000 ש"ח

July 11, 2013 at 11:32pm


זה היה אמור להיות המספר של החשמלית שלי 
ואפילו דיבורית מיוחדת שעובדת גם בלילה...

בסך הכל רציתי לחסוך כל חודש אלף ש"ח. לעיתים ניתן לחסוך כמה אלפים אבל אז החיים שלך נראים אחרת. אין סוף דרכים לחסוך כסף והסיפור על הגמל שכבר למד לחיות בלי אוכל ובסוף מת מספר את הכל. הורי המנוחים נהגו להישתמש במושג ביידיש "קישקע-געלט" האומר שזה כסף שנחסך מאי אכילה כלומר דמי בטן הנחסכים מהפה והמעיים.

2000 ש"ח על חשבון חשמלית ועמוד
חיים ללא רכב צמוד  אולי בריאים יותר, אבל אני לא יודע איך אני מסתדר ללא 4 גלגלים משלי . אנשים מתפנקים ואז קשה לחזור אחורה. היום אני חושב שרכב זה סוג של עונש , בעיקר במובן הכספי. זו הוצאה של לפחות שלושת אלפים ש"ח  מבחינתי. הדלק שם זה לפחות מחצית  מהכסף. תיקונים, אגרות , בלאי , ירידת ערך ועוד שונות תחשבו אתם. מבחינת המדינה  זה כנראה הרווח הכי בטוח. כל מי שממלא דלק  משלם למדינה הרבה כסף כמס. אם רוכבים על אופניים, נוסעים באוטובוסים או הליכה ברגל זה הרבה פחות. אז רציתי לחסוך 1000 ש"ח לחודש ולכן הפקרתי 2000 ש"ח בשביל רכב חשמלי. גיהוץ קל ואין לך אלפיים ש"ח וההרגשה נהדרת. 

חשבון הבסטה 
*בסטה (بَسْطَة) – דוכן בשוק. [بَسَطَ - פרש (סחורה)]. יתכן שמקור המילה הוא מפרסית: بسته (basta) - מקום סגור מתוך השפה העברית *

כשהוזמנתי  בזמנו לנסיעת מבחן ברכב חשמלי בפי גלילות, הרגשתי את הנסיעה הכי כייפית בחיי. מי שנוהג ברכב חשמלי מבין על מה אני מדבר. בנוסף הבנתי שאני עומד לחסוך 1000לפחות ש"ח שלמים כל חודש. זה היה מאד פשוט להבין זאת למרות שלאחרים שהם הרבה יותר חכמים, לקח כמעט שעה שלמה להפנים.
יש אנשים היודעים לחשב בצורה מאד מוקפדת ומסודרת ואחרים מיד עושים את חשבון הבסטה. בסטיונרים תמיד מחשבים בכמה הם מוכרים את הסחורה וככה גם את אחוז הרווח. קונים ב-10 מוכרים ב- 20 והרווח רק עשרה אחוזים כולל מע"מ ומיסים נלווים. בהחלט רווח סביר וצנוע. גם אני סוג של בסטיונר. גם בהייטק יש בסטיונרים אבל מסוג אחר ולפלפי. בייל גייטס בסטיונר? בנדל"ן יש הרבה יותר בסטיונרים ומהזן הקשה. תשובה הוא בסטיונר? מה עם קובי אלכסנדר? גיל שוויד? שי אגסי?

הכל מוכן ומזומן רק  איפה שי אגסי?
ידעתי בדיוק איזה רכב אקבל ואפילו את הצבע. אפילו היה לי מספר רכב 204 (יש תמונה)  עם הספרות המיוחדות אותן בחרתי בעצמי.  הכל היה מוכן וכנראה שלא הייתי צריך כסף מהבית.  בסוף לא קיבלתי את הרכב החשמלי כי בלי עמוד הטענה חשמלי קשה לנסוע  ברכב של בטר פלייס. למרות ששי אגסי שלח צוות מיוחד לנסות ולפתור את ענין העמוד המיוחל, הענין לא צלח וככה נשארתי עם  לוחית מזכרת חמודה עם מספר הרכב וקבלה ע"ח  רכב חשמלי בסכום של אלפיים ש"ח שלמים. נכון אפילו הייתה דיבורית מיוחדת עם הלוגו של Better-Place
אז בטר פלייס פשטה רגל וכנראה שאת האלפיים ש"ח שלי לא אראה אבל כפי שהשמש זורחת מחדש ככה גם קורה למיזמים תקועים וכעת חברת סאן רייז תנסה לחשמל אותנו מחדש. אני לא מענין אותי איכות סביבה ושי אגסי. אותי מענין לחסוך 1000 שקלים חדשים בחודש. מענין כמה זה יעלה לי בפעם הבאה. 





הראשונים

July 21, 2013 at 9:08am


מועצת העיר הראשונה של סקרז'יסקו-קאמיינה בפולין 1923-1927
עם מ.זילברמן הראשון מצד ימין למטה Skarżysko-Kamienna

מי היה ראשון ולמה תמיד יהיה מצב שהראשון הוא אולי רק השני
יש המון ראשונים בהמון דברים. לאיפה שלא תפנו מבט תראו שמישהו היה פה קודם והשאיר סימן ואפילו דגל קטן. מענין מה עם הדגל של ניל על הירח.  בכל מקום תמצאו את רחוב הראשונים ותמיד יהיה גם מישהו שהיה ראשון במשהו מסוים. שלמה נתניה אחי הבכור תמיד אומר "אין כמו הראשונים". נדמה לי שאני נוטה להסכים איתו. אני לא בטוח שענין הבתולין קשור  בכלל לנושא , אבל אין לשלול זאת על הסף.
אני לא זוכר שהייתי ראשון במשהו. בבוקר אני משתדל להיות ראשון בשירותים.

וייס או דיזינגוף?
אספנים לעיתים קרובות יחפשו את המטבע הראשון של מדינה מסוימת. גם מדליה ראשונה זה משהו ולא תמיד בגלל השווי הכספי וככה מתחיל הבלאגן הראשון ולא האחרון, כי תמיד לכל דבר ראשון מתברר שכנראה היה שם משהו לפניו, או שמישהו טוען לראשוניות מקדימה ובכורה. מה נסגר בסוף בין דיזינגוף לוייס

התמונה המיוחדת 
הייתה לנו בבית תמונה (צילום של צילום) כזו מיוחדת וישנה עם אנשים שמעולם לא הכרתי. אמא שלנו גניה  גולדה  לידרמן  עליה השלום  לבית הלפרן ונכדתו של אליעזר ברקוביץ, אמרה שהדוד שלהם בשם זילברמן, נמצא שם יחד עם חברי מועצת העיר הראשונה של סקרז'יסקו קאמיינה בפולין 1923 -1927  Skarżysko-Kamienna.
 נדמה לי שהוא היה שם היהודי הראשון לאותה עת ,אבל יש מצב לפי התמונה שהיה שם לפחות עוד יהודי אחד ואולי הוא היה הראשון. בכל אופן  אני לא חותם על זה. אני כמעט בטוח  שהיום אין שם חבר מועצה יהודי כלשהו למרות שגם זה לא בטוח, אם זה חשוב למישהו.
אורית לביא מוסיפה "קובי, קראתי בהנאה והתרגשות. אשמח מאד אם תשלח לי את התמונה, ברזולוציה גבוהה. ולעניין, עצמו: דומני שהסבא רבא שלך והסבא רבא שלי, אליעזר ברקוביץ ושלמה רוזנר, חלקו את הכבוד בהיותם הנציגים היהודיים בוועדה שעיצבה את הכללים לבחירות למועצת העיר הראשונה ב-1918. פירוט על כך בקישור להלן, המדבר על ההיסטוריה של הקמת העיר. אך נראה שהנבחרים הראשונים מקרב היהודים, ב-1918, היו אחרים - מנדל פלדמן, מוישה ויינברג, יענק'ל מרגוליס, אברהם אוסטרוביץ, יחזקאך חמלניצקי, שאול פפר, וישראל רוזנברג. כך שהתמונה שאתה מחזיק היא כנראה מהמועצה השניה.

למות על הבוקר או לאה פישמן ז"ל


זה מתחיל בדרך כלל מאד מוקדם. לפעמים אפילו יותר ממה שנדמה לכם. אני מתכוון למיסרון היומי הראשון מרואה חשבון בשם מנשה פנירי. זה אף פעם לא בעניני כסף או דברים חיים ומשמחים . זה תמיד על כאלה שהפסיקו לנשום ואפילו לעשן. מנשה תמיד מודיע לי באמצעות מיסרון בשש או בחמש בבוקר מי נפטר/ה. התרגלתי לזה ואפילו מינה הפסיקה לשאול "מי כבר מת!".

צילום המודעה אפי שחק

החיים על פי מנשה פנירי
מבחינתו זה הכי חשוב בעולם, כי  אולי היה לי קשר כלשהו או שזה לדעתו חשוב מאד שאדע. בהמשך היום יהיו עוד המון מיסרונים כי ככה זה עם מנשה כבד השמיעה שהתקשורת איתו באמצעות הפלא הקרוי מיסרון. ולך תסביר לאנשים למה החיים לא פשוטים. להגנתו טוען מנשה פנירי שככה היום שלו בנוי. לראות מי כבר לא איתנו ואז אולי ללכת ללוותו בדרכו האחרונה. חסד של אמת, שמתחיל אצל מנשה ואביו על הבוקר ולפעמים עוד קודם.
היום זה הצליח לו למנשה פנירי , כי בדרך כלל המתים של מנשה הם כאלה כללים ופחות אישי לוחץ. הבוקר מנשה פנירי הבין שמנהלת בית הספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד זו המנהלת שלי וקוראים לה "לאה פישמן לבית טיקוצינסקי ז"ל. אמא, סבתא וסבתא רבא מחנכת ומנהלת בית ספר לדוגמא איננה. ההלוויה תתקיים היום יום חמישי 25.4.13 בשעה 16 בבית העלמין בקיבוץ עינת".

לאה פישמן זכורה לי היטב כמנהלת בית הספר היסודי שלי. היא החליפה את רחל אלפר שהלכה לעולמה וככה "זכינו" לשתי מנהלות בקדנציה אחת.  לאה פישמן הייתה גם המחנכת של אחותי אראלה וזכורה לטוב כמחנכת ומנהלת אסרטיבית ודעתנית. אני זוכר גם שביום התלמיד איפשרה לי לשבת בכיסאה ולהרגיש מנהל ליום אחד בחדר של המנהלת. יהי זכרה ברוך.

לאה פישמן מנהלת בית ספר דוגמא בתל אביב 
צילם אלברט דישי

כמה אפשר לעשות ביום מקיבוץ נדבות ?

July 27, 2013 at 9:36am
אתמול הבנתי בפעם  הראשונה ומיד ראשונה,  כמה כסף ניתן להרוויח מקיבוץ נדבות פעיל. תחשבו על מספר ובסוף נראה אם אתם קרובים. בכל מקרה את ההפרש נוכל לקזז בחידה הבאה.

אילנה שמש - שם בדוי ישבה אצלי ככה לשיחת רעים לא מחייבת.  המאהב שלה  בקשיים  לא ברורים אבל  זה לא משפיע לו על החשק. לפתע נכנס הבחור הכי יעיל  בעיסקי הקיבוץ , מושיט יד וכאילו אומר דחילק חברה תנו כבר משהו,  כי יש לי עוד הרבה עבודה היום. "חוץ מזה לקחו לי היום את האיפון ואני צריך לקנות חדש." אמרתי לכם שהבחור הזה מאד יעיל.
פעם גם הסבירו לי את ההבדל בין צדקה לנדבה. אפילו ארקדי גאיידמק נשא פעם נאום בנושא הזה. הספקתי לשכוח את ההבדלים אבל נדמה לי שבהרבה מקרים הנותן והמקבל נהנים ולא סובלים.

חלוקה לקבוצות
עולם מקבצי הנדבות מחולק כמו כל דבר לשלושה חלקים ממש לא שווים.
  1. אלה היושבים  על התחת ולא זזים  בכלל עד סיום המשמרת. בשנים האחרונות ראיתי מספר גירסאות של אלו כולל כריעה, השתחוות ועוד מוזרויות.
  2.  יש גם את  אלה הנעים ונדים במסלול מקורי , מתחדש ומענין. לדעתי אלו הם המקבצים הכי מענינים ועולמם מסקרן אותי. אם תרצו השד"רים לדורותיהם הם אחת הגירסאות בקבוצה. בא לי על אמת לנסות פעם לצורך החוויה הכללית וגם הכלכלית.  אני מבטיח לתרום הכסף. 
3. הקבוצה השלישית הם אלו המקבצים באמצעות הרשת, הטלפון , כרטיסי האשראי , העמותות והמלכ"רים למיניהם. שם יש כסף גדול והמשכורות נהדרות והתנאים הנלווים מדהימים. אנחנו חזקים בלשנורר כסף ובמיגוון שיטות. היום נספר רק על אלה העוברים ממקום למקום ואפילו מגיעים אלי לחנות.

יש לי כ 4 מקבצים מוכרים. אשה אחת ושני גברים. הרביעי  לא  מזוהה מינית ודתית.  לעיתים מגיעים עוד אבל הם בסיבוב אחר ובסרט שונה. המוסיקה לא משהו. בשביל זה יש  לי קופה קטנה ואפילו רק של כסף קטן ורצוי עד חצי שקל וגם עשיריות אגורות. אני נותן עד 1 שקל חדש לארוע ,כי זה מה שאני נותן. מי שלא מתאים לו שלא יקח. בלי טובות. בזמנו הייתה מקבצת אחת נחושה ומופרעת שהייתה זורקת כל דבר שהיה פחות משקל. יש גם מקרים חריגים אבל בהחלט נדירים. זו גם דרכי להיפטר ממטבעות של 10 אגורות שלדעתי הן הכי יפות וזה בשל הלוגו של המנורה. גם אני אימצתי לוגו זה , אבל זה לפעם אחרת.

ארוע חד פעמי
אז חזרנו לבחור הכי יעיל שאני מכיר בעיסקי השנור שתמיד  נכנס במרץ לחנות ופונה לכל הנוכחים ופשוט מסביר מה תפקידו בכוח. הוא בעל מספר מומים גופניים בולטים , אבל תמיד מלא שמחת חיים ואנרגיה. זה דבר גדול השמחת חיים שלו,  והלוואי וניתן היה לקנות דבר שכזה. המחיר ממש לא חשוב ואני לא מחפש מבצעים. אני תמיד מבסוט ממנו וזוכר שלפני כמה ימים ראיתי אותו בכלל בקצה אחר של העיר ובלילה ,  ככה ברחוב והוא ניגש אלי ומבקש את הרגיל. הכנסתי יד לכיס ומה שהיה לי זה רק 10 ש"ח שלמים חדשים ואפילו אמיתיים. אז אמרתי לו שזה הרבה ואולי יש לו עודף. הבחור שלנו שכנראה לא  זיהה אותי בכלל,  ככה מסתכל אלי וצוחק ומוסיף "בחייך מה יש לך?  זה חד פעמי הארוע הזה. 10 ש"ח לחד פעמי זה לא הרבה"... הייתי כל כך מבסוט מהסלוגן שלו שנפרדתי מהעשר שקל ממש בקלות.  אם עשר שקל עושה לכם קשה מבחינה לשונית אז תקראו את ספרו של פרופסור גלעד צוקרמן - ישראלית שפה יפה.
אז בפעם האחרונה שהבחור היה אצלי,  הרגשתי איתו די נוח ואפילו שאלתי אותו ככה ישירות כמה הוא עושה ביום. הבחור בלי להתבלבל הסתכל עלי וגם על אילנה שמש-שם בדוי  וישר אמר "ביום בין 500 לשש מאות ש"ח. תלוי ביום."  אילנה שמש-שם בדוי ס"ט מזה דורות , אבל  שולטת ביידיש עממית הייתה ככה די בשוק קל ומיד פלטה    "אויף מיר געזאגט״   שזה משהו כמו הלוואי עלי. כנראה שיש בזה משהו. ותודה לבלה בריקס קליין.

מה זה צלע?
קיבוץ נדבות ברוב המקרים הנו דבר נפשי. חלק מהמקבצים כנראה לא משתמשים בכסף כי אם פשוט אוגרים אותו ממש כמו אספנים. ההשוואה מענינת ומסקרנת מההיבט הפסיכולוגי . תמיד אני גם נזכר בפריט אספנות נדיר ומיוחד שאיני מכיר את סיפורו המלא וזה אותם מטבעות תורכיים עם אותה    countermark = טביעת הישבון של  צלע =צדקה לעניים.  נתקלתי בעבר בכמה  מטבעות בודדים  שכאלה. זה תמיד הגיע מאנשי הישוב הישן.  השווי כמה מאות דולארים.

קובי לידרמן
שני אסימוני "צל"ע" - צדקה לעניים שני מטבעות עות'מאניים, שנטבעה עליהם המלה "צלע" ]צדקה לעניים[. סוריה או ארץ ישראל, ]מִ פְ נֶ ה המאות ה-19-20[. קוטר: 25 מ"מ. קדם מכירות פומביות

"געלט-פֿרעסער"

June 25, 2013 at 6:21pm


יש ביטויים  ביידיש שמסבירים הכי טוב את המציאות. לא צריכים  הסבר נוסף. לעיתים אנו לא לא באמת חיים במציאות ורק מתעוררים יום אחד למציאות האמיתית. רובנו חיים במציאות מדומה ויש האומרים מציאות מרומה. בחיים האמיתיים אני לא מציאותי.


את הביטוי הזה  "געלט-פרעסער"  שמעתי לראשונה  כנראה מהורי המנוחים.  מפעם לפעם הוא עלה  בצורות שונות וללא הסבר נוסף.  כנראה שהיה יותר מהקשר אחד,  אבל נדמה שבשלב מסוים הבנתי את הרעיון הכללי. הבנתי כל מילה בנפרד וכנראה גם משמעות כללית אבל הכי עדיף להבין זאת במובן המעשי. לכל אחד יכול להיות המעשי שלו ואפילו המעשה שלו. אפילו לי.   

מי לא אוהב כסף?
אם לא הבנתם את תרגום הביטוי אני מתנצל ואוסיף שזה זולל כסף.  גם רודף כסף  ותאוות בצע מתאימים במובן המשמעי והלא דיקדוקי. געלט זה כסף  ופרעסער זה זללן והכל כמובן ביידיש.ותודה לבלה בריקס קליין.
יש המון זללנים בעולם בתחום האוכל ואני אחד מהם. אני מקווה שאני  בעצמי לא געלט פרעסאר כי זה כבר סיפור אחר לגמרי. קשה לראות את הגיבנת האישית. יש המון אוהבי כסף בעולם וברמות שונות. יש כאלה שימכרו את האמא שלהם בשביל כסף ואפילו עם תוספת. יש כאלה  שלא יראו את קוי החוק ויסתבכו עד צוואר.  לא תמיד חייבים להגיע לפלילים. אם אתה איש ציבור וגם געלט-פרעסער   זה לעיתים דוחה ומגעיל. יש לנו המון כאלה. עם הזמן כולנו כנראה נכיר אותם. מנחם בגין ממש לא היה כזה. גם לא גולדה מאיר.  יש הרבה יותר אנשים שהם לא געלט פרעסערים בעולם.   

מעטפה סגורה עם כסף מזומן. יש סכום מינימום
אז ממש לאחרונה הודיעו  הכותרות שמישהו די מפורסם  הוא געלט פרעסער. איש לא השתמש במינוח הזה אבל ככה זה נתפס בעיני ולכן הדבקתי לו את התווית הזו.  מאז שראיתיו לראשונה  חששתי  שהוא כזה. גם כזה הנוהג לא להגיד אמת אם צריך.   אפילו  היה לי ניסיון אישי  עם  הצדיק הזה,  אבל אז לא  ראיתי בזה סממן חריג  ומיוחד. גם למדתי שמעטפה  זה לא רק למשלוח מכתב כי אם גם מקום נהדר לשים בו כסף מזומן ובכל הצבעים ותמיד יש סכום מינימום. תמיד גם ניתן להוסיף. כל  איש  אשר ינדבנו ליבו. הכסף לעולם לא ילך לכיס פרטי כי אם למטרות נעלות. יש המון מסכנים בעולם ויש לנו הזכות לעזור במעט.   

בסוף כולם יודעים... כמעט כולם
זללני הכסף האמיתיים לעולם לא נשארים אלמונימים , כי תמיד יש שותפי סוד או סתם כאלה שראו, נפגעו או שמעו.  ככל שהזללן יותר רעב ולא שבע , ככה השמועה רצה לה ומתפשטת במרחב כולו. יש המון געלט פרעסערים  בעולם,  ואפילו בארצנו הקטנטונת יש אוסף מרשים שהציבור נחשף אליו בדרכים שונות. תמצאו שם את כל המיוחסים למיניהם. הרשימה מכילה אנשים מכל הגלויות והצבעים,  מנגידים ועד רוזנים. חברי כנסת ושרים. אנשי דת וחילונים גמורים. מתווכי חוק , אנשי כלכלה  וכספים, רופאים מצילי חיים וגם מאחזי עיניים וקוסמים.  כל שם שנדמה לכם הוא מראשכם ועל אחריותכם המלאה. 

ללא כותרת או ללא רחמים ב-ט' באב



ללא כותרת

לא תמיד ניתן לתת כותרת ראויה ולכן תבחרו אתם אבל כותרת זה לא תמיד הדבר החשוב. מה שבאמת חשוב זה החיים עצמם ומה קורה איתנו בשוטף. רק כשרואים כמה החיים יכולים להיות על הפנים אנחנו מבינים את הטוב שבחלקנו. 
בתשעה באב נולדה בקפריסין אחותי הבכורה דבורה. מזל טוב אחותי. גם הרבי מלובביץ' בהנחה שהוא המשיח היה אמור. זה גם יום השנה לדוד שלנו  ולאדק. ת.נ.צ.ב.ה . אני עובד בחנוק כאילו הכל רגיל אבל אין כמעט אנשים. מנשה נוהג לצום,  למרות שאנשים לא בריאים רצוי שיתאפקו עם הצומות. הרמאדן לא קשור הפעם. ואז ראובן צילצל אלי ואמר לי שהוא מבקש שאגיע אליו. "אני חייב לראות אותך, כי זה רגע של החלטה גורלית ואני כבר מוכן אבל האחים שלי לא מוכנים. תבוא בבקשה".
ידעתי שראובן צודק כי כבר שנתיים הוא מאושפז עם אין סוף בעיות רפואיות , ניתוחים וכל מה שנלווה לזה. חיידקים חסינים שלא מרפים, בידודים ובכלל פלא פלאים שהחיים לא מתיאשים מהחיים עצמם. המון זמן לא ביקרתי אותו כי בידוד עם חלוקים אדומים , כפפות ומסכות מצליחים להרתיע אותי. לדבר בטלפון זה בסדר. כעת המצב השתנה בקצת ואולי בהרבה. 

מתי כבר תבוא?
"קובי תראה אני כבר יותר משבועיים בשיקום והבטחת שתבוא לבקר אותי. אני כבר לא בבידוד בבית חולים. אין לך מה לפחד ואני רוצה שתעזור לי להחליט. אחרי שכבר יצאתי משם אחרי שנתיים  לשיקום,  אז כעת הרופא אומר שככה אי אפשר לחיות. אין לי איכות חיים וגם לא תיהיה אם לא אסכים לקטיעה. הרגל לא תוכל להשתקם. הוא ממליץ על קטיעה אבל האחים שלי אומרים שלא מחליטים עד שד"ר ד.  לא יבדוק אותי ואז נראה. הוא הרי הציל לי את הרגל.  מה דעתך?"
לא ידעתי מה להגיד לראובן. הרגשתי שהוא צודק ואולי זה בעצם הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות בתשעה באב. אמרתי לו שאני אגיע ואחרי שלקחתי את הכתובת ובדקתי במפה של כרטא 2008 יצאתי לדרך. זה היה ממש קלי קלות כי לנסוע ישר ישר ואז שמאלה וימינה זה ממש קלי קלות ובתשעה באב נראה שהרבה לא  יוצאים  לבחוץ והכל די חופשי בכבישים והנה אני מגיע למקום ואפילו לחניה שעולה רק 15 ש"ח ולא עשרים "כי היום אין חתונה וזה מזל שלך שהחניה כמעט ריקה". לעיתים  מהחניון ניתן להבין מה מחכה לך בהמשך ואפילו לא לטעות.  איך אבא ברדיצ'ב קשור לטמפלרים בכלל? ומטבעות? ולראובן? יש קשר לכל דבר אם רק רוצים. 
ראובן חיכה בכניסה עם כסא גלגלים וחלוק של בית חולים אחר. הצבע של הפנים  לא משהו אבל המצב רוח נהדר. יש לו  כבר כיפה שחורה גדולה של חב"ד כי הם ממש פה ממול עם אופרציה מאורגנת ומסודרת. מיקום זה דבר חשוב מאד ולהיות בצמוד למרכז שיקום זה מאד הגיוני. תמיד יש גם תחרות , כי גם חסידי ברסלב בסביבה עם כיפות לבנות ואפילו טבק להרחה ובשמים לידים והאמת שטבק זה עדיף על טיפות אף ועושה עבודה לא פחות טובה. היה גם עוד אחד עם חולצה מוזרה ,  חזות מיוחדת וידעתי שיהיה מענין. לא תמיד רצוי שיהיה מענין. שיגרה זה לא רע. 

קיוסק קפה וטלפון נייד בזול והכל ברחוב של בת ים
אז ראובן ביקש שניגש לא רחוק למשהו דמוי בית קפה - קיוסק עם כסאות  בחוץ שאפשר לשתות שם. העליה עם כסא גלגלים ועליו 120 קילו לא הייתה קלילה , אבל עשר דקות ואנחנו יושבים שם יחד עם זה עם החולצה  ואחרי שכל הדרך ראיתי אשפה של שבועות ככה בצדדים של המעבר.  אבל תושבי המקום הכי אוהבים את זה שעומד בראשם. אין לו מתחרים בכלל. רצינו לשתות סודה קרה או משהו דיאט. אז אין דיאט ולקחנו אשכוליות גדול וגם במבה גדול. זה עם החולצה ממש נצמד אלינו כאילו אנו חברים מהפלמ"ח אבל איפה אנחנו ואיפה הפלמ"ח? 
אז דיברנו ולא ידעתי מה להגיד לראובן שעשה תיאומים בנייד עם המזכירה של ד"ר ד. שיראה אותו בשבוע הבא. זה יעלה רק מאה ש"ח עם המושלם ומונית שני צדדים אולי עוד מאתיים. ראובן מסדר הכל, אבל החיים לא פשוטים כי גם הרופא הכי טוב לא יכול לעשות יותר ממה שהוא יכול. 

בשמונה סוגרים את הדלתות של המקום המשקם. אין שם חוכמות ורצינו כבר לקום וללכת כי ראובן ראה אותי וגם אני אותו. זה עם החולצה ניגש אלי והציע לי טלפון סלולארי בזול אבל אני לא צריך כי יש לי. ראובן אמר שהוא מנסה את זה עם הרבה אנשים והרבה טלפונים. זה סוג של עבודה.  הבנתי שהחיים ממש לא פשוטים. אני כבר עם ראובן והכיסא בירידה וזה הרבה יותר קל למרות שיש מכוניות על המדרכה אבל עם כסא גלגלים אפשר גם בכביש. בדרך ראינו אמא ובת וגם כלב. האמא הייתה מדהימה ויפה והילדה הקטנה כמו מלאכית מהאגדות. הן גם היו לבושות מקסים בניגוד לסביבה הכללית. האמא אחזה לכלב בשתי האוזניים וראיתי שיש שם משהו מאד אלים ולא ברור. ביקשתי ממנה יפה שלא תרביץ לכלב וככה  גם הבת המלאכית. מענין מה הכלב עשה? 

הגענו ממש בזמן והשומר הסתכל בשעון וראה שיש עוד כמה דקות חסד. עלינו במעלית והכל נראה לי שם לא משהו. לא כדאי לפרט. לא מאחל לאיש להיות בכאלה מקומות. נכנסנו לחדר וראובן אמר שבהמשך יעבירו אותו עם מנוף למיטה. השכן של ראובן מדבר אבל בלי קול ולא הבנתי כלום למרות שניסיתי. ראובן הציע לי להשתמש במים לידים עם הסבון וגם עם חומר החיטוי. המים היו חמים ואפילו רותחים. עם הסבון זה היה נפלא. לקח לי הרבה זמן עם המים כי הרגשתי שזה חם ונהדר. בסוף מתרגלים לכל דבר.