יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

ולירו בתל אביב וגם על פרס משורר בירושלים לשנת 2013



בזמן האחרון מזמינים אותי להרבה פתיחות של ארועים, ואפילו חינם אין כסף. מה זה אומר לדעתכם? אז שתי הזמנות בשבוע אחד זה מסובך עבורי ולכן לירושלים לא נסעתי. אז מה שאספר זה רק על התערוכה של ולירו במוזיאון קדמן למטבעות שברמת אביב וד"ר חיים גיטלר האוצר הנומיסמטי של מוזיאון ישראל ישלים על פרס משורר בירושלים.
הבנק של יעקב ולירו היה הבנק העברי הראשון בארץ-ישראל 1915-1848
פרס יעקב משורר לנומיסמטיקה הוענק השנה לפרופסור אלה קושניר שטיין
איפה שיש חיים יש גם כסף , בנקים , תערוכות ואפילו פתיחות עם מפורסמים

"התערוכה עוסקת בפעילות הבנקאית שהתנהלה ביישוב היהודי בירושלים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, באמצעות תעודות פיננסיות, מניות, איגרות-חוב, שטרות, המחאות ומסמכים אחרים. בימינו אלה, כשמניה היא רישום במחשב ותו לא, קשה להעלות על הדעת את העבודה הרבה שהושקעה בתכנון תעודות המניות שהונפקו בשנים ההן, שהיו בהן עיטורים ומוטיבים בעלי מסר רעיוני וציוני"
על ולירו שמעתי לראשונה בחיי במערכונים, של יוסי בנאי היחיד והמיוחד. היה שם משהו בסגנון "מה אני ולירו?" במשמעות של מה אני כזה עשיר? או אם תרצו בשפה ירושלמית של חסכנים זה " אני לא נותן כלום כי אני לא ולירו". אז הבנתי שולירו זה שם לא אשכנזי בירושלים של פעם ואפילו עוד לפני האנגלים. מעולם לא ראיתי פריט הקשור לבנק או למשפחה. לא ידעתי על קופונים או צ'קים של ולירו, כמו גם דברים נוספים. מזל שיש תערוכות וככה רואים ולומדים על החיים מפעם.

"למה משפחת רוטשילד מפורסמת ומשפחת ולירו הרבה פחות?"
האליטות משתנות וספרדי טהור היה פעם הכי הכי. הרבה יותר מזה לא ידעתי ואיש גם לא טרח לספר לי ומהרבה סיבות. בערב הפתיחה לא ידעתי למה השם רוטשילד מפורסם והשם של ולירו הס"ט הרבה פחות. ותודה לשר לשעבר מר משה ניסים שפקח את עיני בהבדל בין המשפחות. לטענתו של כבוד השר, השם של משפחת רוטשילד מוכר יותר מזה של ולירו כי האחרונים היו צנועים יותר והצנע לכת היה לחם חוקם. בפעם הבאה אנסה להבין טוב יותר, או שפשוט אסביר לו לכבוד השר לשעבר עוד כמה הבדלים. האם בשם הליברליות העצמאית מותר לשרים לשעבר להתבטא באופן קצת משונה, ובמיוחד בערב פתיחה לא מחייב.

לדבר שטויות זו פריבילגיה של מיוחסים?
תמיד אליעזר טוען שיש לי חזקה כמעט בלעדית על הרבה שטויות במרחב המקומי. הוא גם תמיד מבקש שאתן לו להסביר לי ויתכן שאפילו אבין כיצד להימנע מחזרה על דברי שטות. לדבר שטויות זה חלק מהאסקפיזם של החיים המודרנים וכדאי שתפנימו זאת כל פעם שאתם לוחצים על ה- Escape במחשב. בכל מקרה הכי אני אוהב להקשיב להסבריו החכמים של ביבי שלנו עם תנועות הידים וממש לא חובה להעזר באביזרים טקטיים. אין כמו ביבי בהסברים קלים, ברורים ותמיד נכונים. ביבי לעולם לא יפשל. אין כמו ההסבר שלו על האיש הרזה הסוחב את האיש השמן. פשוט נהדר. במציאות הזאת אני תמיד האיש הרזה ששוקל כמעט 100 קילו.

פתיחה חגיגית עם אחמ"ים וכולם קצת ליכודניקים
אז ערב הפתיחה היה ממש עמוס בהרבה אנשים ואפילו היו ילדים קטנים שזה תמיד כייף. לא הבטיחו כיבוד ואכן גם לא היה. כולם באו לראות ממש לראשונה תערוכה צנועה ויפה אותה הקימה ססיליה מאיר האוצרת של המוזיאון הנומיסמטי שאני הכי אוהב בעולם. כן מוזיאון קדמן הוא לטעמי המוזיאון הנומיסמטי הכי נהדר שאני מכיר והאמת שאני לא מכיר יותר מכמה בודדים ואפילו לא חמישה בלי עין רעה.
כולם גם חיכו לשמוע שלושה אח"מים האומרים דברים מיוחדים לארוע החשוב. היו שם השר לעניני מודיעין דן מרידור שאכן קיצר ישר ולענין וגם השר ניסים מפעם ואפילו צבי האוזר מזכיר הממשלה, שקצת האריך ודיבר כמו אספן מהתחום. סטנלי לא בא כי היו לו סיבות משלו ואיש גם לא טרח לשאול או להסביר. פתיחות של תערוכות זה לא must. לדאוג לדיור נורמאלי זה חובה אבל למי שיש ג'וב חזק בשרות המדינה ובהמשך פנסיה בסדר ואפילו איזה משרד כזה או אחר , למה להטריד אותו עם זוטות מהחיים האמיתיים. אנחנו במוזיאון ונהנים מסוג של הצגה ושהעם ילך לעבוד ולחם ושעשועים זה גם חשוב. מענין איפה המהפכנים שצריך אותם? מתהפכים בקברם!

יוונית למתחילים של רעננה מרידור
האמת שאני לא כל כך זוכר את שאמרו הנואמים כי בראשי חלפו דברים אחרים לגמרי שברצוני לשתף אתכם אם רק יורשה לי. כשדן מרידור דיבר נזכרתי בספר הלימוד "יוונית למתחילים" שכתבה אמו רעננה מרידור. שום ספר לא עזר לי כשניסיתי להבין משהו בתחום השפות העתיקות, וגם לא הספר הזה. כשכבוד השר מרידור דיבר אז מלבד הספר של אמא שלו , ענין אותי רק דבר אחד ויחיד ואין לי עדין הפתרון. האם צבע השערות שלו טבעי? האם יש או אין שם צבע כזה או אחר? ומה לגבי חיים יבין? שמעתי כמה תגובות לענין ובכל זאת אשמח לעזרת המבינים.
אז אם בא לכם לראות תערוכה נחמדה וצנועה מזמנים של פעם לכו לתערוכה במוזיאון ארץ ישראל ביתן קדמן. יש גם ספר נהדר ועבה על התערוכה וברחבי המוזיאון יש עוד דברים יפים. בינתיים תמונות שצילם אפי שחק. 





לירושלים לא נסעתי אז ד"ר חיים גיטלר שלח לי את המידע הבא והוא כאן במלואו לרשותכם. ותודה לחיים.
פרס משורר בירושלים 2013 מוענק לפרופסור אלה קושניר- שטיין
במוזיאון ישראל בירושלים, הוענק ב15 לינואר פרס יעקב משורר לנומיסמטיקה. פרס יעקב משורר לנומיסמטיקה הינו פרס המוענק כל שלוש שנים לחוקר מוביל בתחום חקר המטבעות העתיקים. פרופ' משורר היה מחלוצי התחום של חקר המטבעות העתיקים של ארץ-ישראל וייסד את המחלקה לנומיסמטיקה במוזיאון ישראל בשנת 1970. הוא עמד בראשה ואף שימש כאוצר ראשי של המחלקה לארכיאולוגיה של המוזיאון בנוסף שימש גם כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. 

יעקב משורר 2004 -1935   צילום: החברה הנומיסמטית 

הפרס מוענק השנה לפרופ' אלה קושניר-שטיין. מאז סיום הדוקטורט שלה באוניברסיטת תל-אביב בנושא "מחקרים בכתובות יווניות ורומיות על מטבעות ארץ-ישראל בתקופת הפרינקיפט" הפכה אלה לסמכות הבינלאומית החשובה ביותר בתחום זה. היא יצאה לגמלאות מהוראה באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009, אך ממשיכה בפרסום, עריכה, והנחיית סטודנטים.
עבודתה של אלה  בנושא הנומיסמטיקה של ארץ-ישראל מאופיינת בראייה רחבה ויוצאת דופן. היא ניחנה בהבנה וידע יוצאים מן הכלל של החומר עליו היא עובדת: מטבעות, משקולות וטביעות חותם (שני האחרונים הם תחומים שנחקרו מעט מאד ופרופ' קושניר-שטיין חשפה לראשונה את הפוטנציאל העצום שלהם להבנת המעט הידוע לנו על ההיסטוריה המנהלית של ארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה). גם בחקר המקורות האפיגרפיים, ארכאולוגיים והספרותיים של התקופות הללו תרומתה משמעותית, ולכל הנושאים האלה היא ניגשת בעין חדה ובגישה מתוחכמת. עבודתה היא ללא יוצא מן הכלל ברמה המחקרית הגבוהה ביותר, ובנושאים המוקדשים לכרונולוגיה של השושלת ההרודיאנית ומנייני ערי ארץ-ישראל בתקופה הרומית מחקריה הם בעלי משמעות ייחודית. אלה ידועה בכישרונה ויכולתה לפתור שאלות ובעיות קשות שהמחקר התמודד איתן ארוכות, כשהיא משלבת הגיון צרוף ודמיון. כישרונותיה האקדמיים של אלה משולבים עם אישיות ענווה ונעימת הליכות ורצון עז לעזור לעמיתיה ולשתף את ידיעותיה ותובנותיה עמם. 

בתמונה : מימין לשמאל: דר' חיים גיטלר, אוצר לנומיסמטיקה במוזיאון ישראל, ירושלים, פרופ' סטנלי פישר, נגיד 
בנק ישראל, פרופ' אלה קושניר-שטיין, ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, ירושלים

יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

מה ראה האיש שבקיר ברחוב אידלסון?


אם תהיו סבלנים, אני מבטיח לספר לכם סיפור אמת, שזו הפעם הראשונה שאני מספרו. איש לא שמע את הגירסה הזו והיא המלאה והאמיתית. אפילו לא מינה שתחיה, ואפילו לא ההורים שלי שכבר עברו עולם. אתם לא חייבים להאמין למילה של סוחר מטבעות, אבל אני ממש כמעט ונשבע שזו האמת ואפילו כמעט כל האמת. אילנה שמש שם בדוי אמרה לי פעם שלמרות המראה הלפלפי שלי ופני התינוק המדושן והביישן היא שמה לב שיש לי גם תכונות של חתול רחוב המסוגל להתמודד תיאורטית לפחות, גם עם חתולים וזבלים נוספים. כוונתה של אילנה טובה והשאלה רק אם אבחנתה נכונה. בהמשך נראה ונחכים. 

רחוב בננה עם כתמים
רחוב אידלסון בתל אביב, רחוב מעט מוזר עם צורת בננה, ואין לי מושג מי היה המכופף הראשי שם, אבל זוהי צורתו ואני לא צריך מפה כי היא אצלי בראש. יש מקומות בתל אביב שאני שם את waze בכיס הקטן ואפילו יותר מזה והייתה צנזורה על הגירסה הראשונה והכתובה. מי שעובר שם כבר 35 שנה מכיר כל אבן רוקדת וגם מריח את כל המקומות שכלבים וחתולים מסמנים. 
אידלסון מתחיל באלנבי ומטפס למעלה וחוצה או סתם נפגש עם הרחובות הבאים: הירדן, נס ציונה, בן יהודה, חובבי ציון, חברון עיר האבות שלנו ולתמיד, פינסקר והאוטואמנציפציה, הס ואפשר גם גס ברוסית שפעם היה בו את מועדון האספנים ההומה ובסוף אידלסון חובר וניפגש עם ביאליק הלאומי ושם בכיכר של העירייה הישנה זה המקום אולי הכי יפה בתל אביב, וכל אחד והיופי שלו. נשמע ארוך אבל ממש לא ובסך הכל 32 מספרים ולא בעמידה.
אם תרצו אז שולה וידריך מתל אביב 03 שדני רוגובסקי טוען שהיא היא הדבר הכי חזק בקטע של הסיורים וההדרכות, תסביר לכם על כל בית ותוכניתו וכל חצר וכל גרלנדה שלא עוטרה, ומי היה גר שם ואפילו מצב הרוח שלו וכן אם הייתה לו מאהבת ומה קורה שם היום בשעה 12 ורבע על השעון ואולי יותר מזה. אנחנו כרגע לא עם שולה ולא בסיור מוקפד עם מדונה להגברה ואפילו לא ניירת, אלבומים וציטוטים , כי אם בקטע הנמוך מאד של אידלסון ונמוך זה בכל המשמעויות. גם מספרים וגם התנהלות כללית. ככל שהמספרים יותר נמוכים ככה גם רמת הג'יפה עולה ואנחנו באידלסון 2 ובעצם מספר 4 יותר עדיף אבל זהו חיבור של שני בנינים. האיש שבקיר ראה שם הרבה דברים. קבלו תיקון טעות ויש שם שני אנשים, ונראה אולי אפילו מאותו המין ואולי פה מתחילה כל הבעיה. לדעתי היו חייבים לסדר מנצ'לך בזוגות ומי שלא חשב על זה בעצם לא חשב על כלום. הוא והיא כלומר זוגות בתיבת נוח לא עובד חזק בתל אביב של היום. 


צמד המנצ'לך באידלסון ואין כבר חלונות ויש שלט עירוני וגם אזהרה



מה ראו המנצ'לך שבקיר ברחוב אידלסון?
האיש שבקיר שברחוב אידלסון זה יציקת מתכת די קטנה עם תפקיד מוגדר של עצירת כנף החלון וזהו. אולי גם כאלמנט עיטורי נוסף וחינני אבל אני לא אחראי לפרשנות הזו. בחיים הכל פונקציונאלי חברים. השם ביידיש עם תוספת חיננית מעיד על השתלבות הוגנת ומתחשבת. יש כבר ספרים עליו ואפילו טיפולוגיה שלמה. צביקה זליקוביץ קורא להם אישונים - מנצ'לך ויש ספר שאני עדיין לא מכיר אבל אלון מליס ישלים לי החוסר הזה בהקדם.
שני אנשי המתכת שלנו שבאידלסון שאני מדבר עליהם הם ממש מזמן, והם לא זזו משם המון זמן. אולי יותר משמונים שנה. לא מכיר עוד מקום באידלסון עם מנצ'לך. אולי יש ואשמח להכיר, כי פעם היו שם ממש הרבה ולי בילדות לא היו כאלה בכלל. תמיד אוכל לטעון לסוג של קיפוח אנושי מתכתי.
הם שם כנראה משנות השלושים ואם נמשיך לספר את סיפור הבית, אז לא נגיע לסיפור האמיתי ואני מרגיש שחלק קטן מכם אפילו במתח כי הסיפור הפעם ממש כזה.
האיש שבקיר שלנו צופה כל הזמן לרחוב. חורף, קיץ , סתיו שפיר ואפילו אביב בושינסקי שגר בסביבה הגדולה והולך לים עם מכנסי צמודלי. הוא שם ולא זז. לילה יום ובכל מזג אויר. הוא כבר חלוד וזקוף ולא מתכופף ובכל זאת שם ויש מצב שזו היא. התריסים מזמן כבר לא שם ובטח לא המקוריים ואותם מנצ'לך עומדים ויש מצב שאחרי הפוסט הזה הם יעלמו ואני ממש לא נגד, למרות שמעולם לא לקחתי שום דבר בלי רשות. אפילו לא את מינה. בעצם פעם אחת כן אבל יש התיישנות. 
האיש שבקיר שבאידלסון ראה המון. המון זה אומר הרבה דברים, כי באידלסון יש תנועת מכוניות סבירה הודות לחניון של מגדלור. זהו חניון ממש לא קטן, ואני זוכר את אבי זהבי של יעל הקיבוצניקית היפה שהיה הלוחם הכי קרבי והגיע עד תוניס וגם הכי צדיק מלפני המון זמן, שעבד שם עוד לפני שחזר בתשובה ונתן לחניון הזה שם מאד יחודי. היום אין חס וחלילה וחס ושלום, שום איזכור של לשון הרע וציטוטי עבר חילוניים רחמנא ליצלן.
אני מחנה שם רק בימי שישי ובצוק העתים ובמחיר הכי סביר בכל השכונה שלנו. 25 ש"ח שלמים לכל היום והחניונאי אומר בכניסה "כל מקום מקומה שניה כל מקום, גם אם כתוב שמור". אם תבואו ביום שישי ותשמעו גירסה שונה אני משלם את החשבון ואני חוזר "מקומה שניה כל מקום גם אם כתוב שמור. כל מקום". הבנתם? יופי.

אנשי המקום והשכנים באידלסון והסביבה
באידלסון יש גם בתים ובבתים יש אנשים והם הולכים ובאים. אידלסון צמוד לרחוב הירדן ובטוח שאנשי הסביבה והרחוב היו מוכרים לאיש שבקיר. אם תרחיבו בעצמכם אז תדעו שיש מצב שבבתי הקפה מפעם הסתובבו כל מיני מפורסמים ואפילו ביאליק, אלתרמן שלונסקי ועוד אבל זה לא להיום. זה בפעם אחרת ומפי השמועה ואם בא לכם בקטנה על קפה שלג הלבנון וגלידה ברוקלין אז בבקשה מתל אביב 100
באלבום התמונות שמצורף לפוסט תמצאו גם קישורים מרחיבים לבתים מסוימים. אנחנו חוזרים רק כמה עשרות שנים לאחור ולא 80.

קאופמן מנעולים וגם שפמפם
הכי מוכר לאיש שבקיר היה כנראה קאופמן האיש מהמנעולים והמפתחות שיום אחד אנסה ללמוד את סיפורו הכללי. קאופמן האיש היה דמות מאד מיוחדת שבדימיוני הזכירה במשהו את אותו צ'פלין החרמן. גם לו היה שפמפם קטן ותנועות גוף רגועות ומשקפיים ובכלל בעל מקצוע מעולה שבמעולים עם מזג נוח ונעים שעבד באותו מקום העומד נטוש עד היום ובצמוד לבית הזקנים במספר 1. צריף מפעם ותמיד הייתה לו עבודה כי בעל מקצוע טוב, נשאר תמיד טוב והבן שלו גם. בסוף הבן נסע לאמריקה וטוביה שממשיך את העסק עם ילדיו בבן יהודה הוא משפחה שלו והשם נשאר ויש לי מפתחות מפעם עם השם קאופמן הטבוע עליהם מאד יפה. אם חשבתם שאני הולך לספר לכם על כל האנשים שעברו שם ליד האיש שבקיר אז טעות בידכם ואפילו חמורה, למרות שאני מכיר שניים לפחות, שהיו מאד שמחים לכך ומשתי סיבות. הם היו עוקבים אחרי כל שביב מידע ומאמתים אותו עם הידוע להם ומתחילים לחפור. אז בשבילם אזכיר רק את האנשים שהאיש שבקיר אולי ראה ואולי שמע שם באידלסון כמעט על הפינה של אלנבי ולפני המיפגש שלו עם רחוב הירדן.
פעם באידלסון 2 על הפינה של אלנבי, היה שם משרדו של השכן שלנו מגבעת הסלעים שבראש העין. קוראים לו עורך דין שמואל סף שרצה להיות ממש מזמן ראש עיר בראש העין ולקח לו זמן להבין שחייבים להיות תימני או נשוי לתימניה וגם אז  הסיפור לא כזה פשוט וסגור. מתי יהיה רמטכ"ל תימני? כשיהיה לנו רמטכ"ל שיגור בראש העין. ומה לגבי גנץ? טוב תודה וככה גם כל המשפחה.
בנדא מגנטיק עם הקרחת והמבנה השרירי עם מחסני הקלטות ומשרדי הנסיעות של אופקים שנסעו לכל העולם ואפילו לפולין בין הראשונים עם הדרכות מסודרות. דיוויד ברוזה מרחוב הירדן וככה גם כל המשפחה של דלית פילטר ומשפחת המצילים וגם בומה המציל והחבר של יוסי שריד שגר בנס ציונה. זעירא המוזיקאי ומכס ברוד החבר של קפקא.
הבית היחידי שביקרתי בו על אמת היה הבית של אותה גברת מקסימה ואמריקאית שתמיד דיברה איתי בשקט וגרה בירדן בצמוד לפינה וליד הבית של זעירא מהמוזיקה. 
אידלסון 10 התפרסם מאותם מאפים ודברי מתיקה של אשת רופא השיניים שהייתה גם קוסמת של דברי מתיקה מתוחכמים, אבל קודם לפניהם ישב שם פולני מעשן וזעוף שהדברים שלהם היו נהדרים והוא תמיד בצד עם קפה שחור וסיגריה דבוקה אפילו כשנרדם. כשנכנסת לשם המקום הריח מסוכר וגם וניל והעוגות שלהם היו שם דבר. המיקסרים שלהם היו מפעם והעובדים עם חלוקים ומטפחות וכובעים לראש. 

משולש הזהב של אלנבי זה מושג מפעם. לא בטוח שאני מזהה אותו מבחינה גיאומטרית אבל אידלסון הוא בהחלט בתוך המשולש הזה או עוד חלק בשילוש הזה. מי יודע להגדיר את משולש הזהב של אלנבי אבל בצורה מדויקת בבקשה? בזמנים הטובים היו שם זונות רחוב וכאלה שהתנודדו וגם סוחרי ומפיצי אבקות ומכל הסוגים. גם זלמן שושי השכן שלנו נהג לעבוד שם עם תחפושות מאד מקוריות ותיסרוקות כאלה גבוהות שתמיד חשבתי שיום אחד יגעו בחוטי החשמל ודי. אני זוכר את השחקו המנוח עמוס לביא שהיה עמוק בסמים והסתובב שם בלי שיניים ואת זונת הרחוב עם האיידס שהתפרסמה כשסיפרה שהיא עובדת כי עד שתמות היא צריכה לחיות ממשהו. 

זוג ערסים מגיעים לחנות בבן יהודה 18א' 
פעם וזה היה ממש מזמן נכנסו לחנות זוג. כן שניים, הוא והיא והם באמת היו נראים על הפנים. אין לי מושג למה דיברתי איתם, כי היום לא הייתי אפילו נותן להם להיכנס לחנוק. מיד ראו שהם זוג מפוקפק. הוא והיא או היא והוא ובמילה אחת ערסים קלאסה. כן יש דבר כזה וזה מגיע קופלט עם הצורה החיצונית, הלבוש, הדיבור ועוד תוספות חינם ואפילו סופר אקסטרה ובאותו המחיר. יש מצב סביר שהיו אפילו משתמשים. כן גם אז היו כבר כאלה והיום זה כמעט חצי מהשלם ולא רק בכפר שלם.
אין לי הסבר למה התחלתי לדבר איתם ורק זה שהייתי צעיר, ילדון טיפשון וחסר ניסיון, יכול להקל במקרה כה קשה. אנחנו בחנות ואפילו אבא שלי שם, ויש מצב שהיו עוד. אולי מוישה גליקמן אבל לא בטוח. אני מדבר איתם והם מתענינים לקנות משהו כמו מטבע כזה לתיליון לצוואר והם מחפשים משהו יפה ואפילו מראים לי כסף מזומן בכיס ומוציאים אותו לבחוץ, שאדע שהם רציניים מאד. אין ידיד נאמן כמו כסף מזומן. בהמשך אסביר לכם למה הנפת כסף מזומן היא אות סירנה, אבל נראה לי שתבינו לבד כי מנת מישכל ממוצעת מינוס, מספיקה להכיל סוחר מטבעות יהיר ומתנשא ואפילו חלול ומשמים.

"אנחנו רוצים מזהב אמיתי.."
הזוג הזה רוצה מדליון וכשהראתי להם משהו הם מיד אמרו "בחייאת רבק לא כזה. אנחנו רוצים מזהב אמיתי. יש לנו שרשר וזה לא יתאים לנו". לא מבין איך לא נדרכתי ואיך לא הבנתי ואני הולך ומביא להם מגשית כזו עם משבצות ותאים כאלה כשבתוך כל ריבוע כזה מטבע מזהב. היום אין סיכוי שאני מוציא דבר כזה ויש לי מלאן סיבות. היום אצלנו בחנוק אין תצוגת מטבעות ואין זהב ומי שרוצה לראות ביד ומיד, שילך לעשות ביד ואני מראה זהב רק למי שאני מכיר. לא מכיר? לא מראה וגם יש לי תשובה מוכנה. לראות אפשר באינטרנט ובאינטרנט יש הכל. אז לא היה אינטרנט. לפחות לא בארץ. אנחנו כנראה בשנות השמונים המאוחרות כנראה ואין אינטרנט, אבל יש איידס ובהמשך אולי גם תבינו למה זה חשוב. מתי שומעים על איידס בישראל? אני יודע ואפילו יש לי הוכחה מצולמת ועם קול מהחתונה שלנו.
זוג הערסים מסתכלים בכל המטבעות והמדליונים שבמגש ואני והעיניים שלי בתוך הידיים שלהם ושלא יעבדו עלי ואני שם לב לכל תנועה ודבר. תמיד רצוי שמגש התצוגה יהיה מלא כלומר אם במגש יש 20 ריבועים רצוי וגם חובה שיהיה מלא וכל פריט שמוצא ממנו ישאיר חור וחלל. מי שלא הבין עד לפה שישאל ואני אסביר שוב. יש מקומות יוקרתיים המראים במגש פריט אחד ואפילו עם 6 ספרות ובדולרים ולא בטוח שזה קשור בכלל לשואה.
בקיצור הזוג החמוד שלנו בתוך המגש והם מסתכלים ובוחנים כל דבר ועוברים על כל דבר ואני כבר רוצה שיעופו לי מהעיניים ולא אראה אותם יותר בחיים והנה הם כבר אומרים "לא מצאנו" ואולי גם תודה אבל ממש לא בטוח ואני סוגר את המגשית עם הריבועים והמטבעות והם יוצאים והמתח יורד ואין שום עיסקה וככה הכי טוב וטוב לכולנו. זהו נגמר הסיפור. משום מה הראש בחלק מסוים ממאן לסגור את הקטע הזה ואני שב ומביט במגש ורואה שהמגש אכן מלא ואין שום מקום חסר אבל בשניה האחרונה אני מבחין במשהו לא מזוהה שם. אני נוגע ומסתכל ושוב ואז אני מבין שזה משהו עגול ואפילו כזה נפוליאון אבל מעולם לא היה לנו כזה ובטח לא מפלסטיק. אם לא הבנתם אסביר למתקשים. 

זריזות ידיים וזהב מפלסטיק
זוג הערסים עשו פה תרגיל זריזות והניחו במקום מטבע זהב שנכנסה ליד שלהם משהו מפלסטיק וגם בצבע זהה ובגודל תואם. תיאורטית תרגיל פשוט אבל ביצוע בסדר כי טמבלים לא חסרים בבן יהודה 18א'. המוח שלי מתבשל ואני מניח את המגשית עם המדליונים ותופס קריזה ויוצא החוצה לראות איפה הזוג הזה. עברה דקה ואולי טיפה יותר ואולי פחות והכיוון לא ברור והעיניים שמאלה ישר וימינה ושוב שמאלה ונדמה לי שקלטתי משהו, ואני כבר רץ, ואני מזהה את שני המניוקים ואני צועק לעברם, והם מתחילים לרוץ ואני בעקבותיהם והם כבר מתגלגלים לעבר רחוב אידלסון בואכה אלנבי, ואני רץ ממש די מהר ועם עשרה קילו פחות ואולי אפילו 15, ואין להם סיכוי כי הם שניים ואני תופס את הערס והיא מתחילה לצעוק והוא להתפרע ואני אוחז אותו בחולצה והוא מקלל ומפוחד, ומשם לפה הוא על הרצפה ואני בהתרגשות אומר לו תביא את מה שלקחת יא בן אלף זונות והוא מסריח מהפחד והזיעה, וכנראה שככה גם אני  והוא אומר "תעזוב אותי ותיזהר ממני" ואז בא משפט המחץ שלו. אני אוחז אותו ככה שאין לו סיכוי לזוז מהלפיתה ואולי גם רועד גופנית מכל הסיטואציה ואני שומע אותו אומר "אם תיגע בי אני נושך אותך ותדע שיש לי איידס ואתה תידבק ותמות". האמת קצת הופתעתי ואני נרגש מהארוע ובכל זאת אמרתי לו תן את המטבע וזהו. הוא הוציא את המטבע מהנעל המסריחה שלו ונתן אותו והיא החברה שלו כולה בפחד לידו. 
לקחתי את המטבע וחשבתי לעצמי אם הזבל הזה חשב באמת  שאני הולך להתעסק איתו ולקבל בתיאוריה איידס.
תודה רבה למינה המיוחדת במינה שחתכה וצינזרה קטעים קשים ולטעמי נהדרים מפוסט זה. אין מה לעשות כנגד הוראות מגבוה. הפחד מהלא ידוע עושה את שלו. 




יום ראשון, 8 בנובמבר 2015

רקס קרול מלך המעטפות של בולי ישראל


רקס קרול שם מאד מיוחד
כולם קראו לו רקס מלך המעטפות, ומעולם לא היה לו שום כתר אמיתי מזהב. מבחינתי זה היה מאד מוזר, כי מעולם לא שמעתי שם כזה. בטח לא לבן אדם חי ונושם שהולך על שתי רגליים. ידעתי שרקס זה מלך, כי ככה - REX  כתוב על המטבעות ובמיוחד אלה של אנגליה, אבל מעולם לא נתקלתי בשם כזה קודם, ובטח לא בעברית. מי יקרא לעצמו מלך? המכסימום שאני זוכר היה אחד בשם אלימלך זורקין. גם אלימלך רם, אלימלך רימלט ולנו היה אלימלך אלברט. 
הצרוף של רקס קרול נשמע לי מאד מיוחד, ואפילו פעם היה סרט עם אלביס בשם קינג קריאול, אבל זה היה ממש מהזמן שנולדתי ואני שמעתי רק את המוזיקה והשיר הזה הוא החיבור העקיף והעקום לאותו רקס קרול והכל רק אצלי ובאופן עצמוני.

נולד בהונגריה וגר ביפו ברחוב עזה 50
רקס המנוח, היה סוחר בולים ואפילו אחד הוותיקים בענף. הוא נולד בהונגריה וזה על בטוח, כי כשדיבר זה לא הותיר שום ספק למקום ממנו עלה ארצה ואני לא יודע מתי, ומישהו דיבר איתי על בריגדה ומנדט ועוד דברים שאינם מסודרים. אני גם לא מתועד לגבי התאריך שנפרד מעולמנו אבל בטח לפני יותר מעשור ומכיוון שזה לא סוד נגלה זאת בהמשך כי פוסטים ברשת מתעדכנים בשידור חי. אני זוכר את משפחתו מתערוכות בולים בארץ שבהן היו לסוחרים דוכני מכירה ואשתו והמשפחה עזרו לו. בטוח שיש לי צילומי וידאו שונים בהם צילמתי כשהייתי באותן תערוכות כסוחר בסטיונר ואולי כסתם צופה. קלטות הוידאו מחכות ומעניין מה יקרה בסופן.
זה מה שמצאתי ברשת באתר תפוז והכותב הוא כנראה הנכד של רקס "סבי - רקס קרול (אברהם) - REX KAROL (KARL) AVRAHAM ז"ל , נולד ב 14 באפריל 1924 - כנראה בבודפשט , עלה לארץ בשנת 1938 , שירת בצבא הבריטי ובבריגדה בשנים 1940 - 1945 , מילא שאלון גיוס של ההגנה (קיבלתי את המסמך ממוזיאון ההגנה). התחתן בשנת 1946 בתל אביב (עדין בחיפוש מול הרבנות על מסמכי הנישואין) בבית כנסת בכיכר צינה (דיזינגוף) - כנראה בית הכנסת נקרא בית ישראל (עדין בבדיקה). מנסה לאתר את מקום הלידה, אך ללא מוצא , חיפשתי גם באתר רדיקס ברישומים וה REX שמצאתי לא ממש התאים - או שהאתר לא כל כך טרם למידע."
מבחינתי הפרק של רקס בישראל ובגולה אינו מוכר לי באופן מסודר ואין לי את מי לשאול, אבל יש מצב שזה ישתנה. פעם אפילו הביא לי נקניק סוס מהונגריה וברור שלא נגעתי בזה ומהרבה סיבות. מי שמע על נקניק עטלף? במועדון האספנים שברחוב שפרינצק שמעו, אבל אני מנוע מלהמשיך.
רקס קרול היה סוחר בולים והנישה שלו הייתה מעטפות היום הראשון ומעטפות לאירועים מיוחדים, או אם תרצו בשם המסחרי שלהם ואפילו באנגלית F.D.C שזה ממש אותו דבר כמו בעברית רק באנגלית first day cover. בולאות באופן בסיסי דבר ממש לא מציאותי והכל לעניות דעתי. מטבעות ושטרות זה ממש מהחיים וכנראה תופס הרבה פחות מקום. כל המשפט האחרון ממש מוטל בספק ותחשבו שלא קראתם אותו.

6 בולים מהיום הראשון שווה כמו מנה פלאפל עם שתיה



9 בולים מהיום הראשון וגם עם שובלים. מעטפה נדירה ויקרה

9 בולים מהיום הראשון ללא שובל שווה כמו לילה במלון סביר

מעטפות היום הראשון ולמה לא היום האחרון?
מעטפות היום הראשון הוא פטנט מוזר המנסה לשלב את הופעת הבולים ביום הראשון שלהם ואפילו על מעטפה מעוטרת ומגורפת כלומר יש שם מאמץ עיצובי ומחשבתי. הבולים פלוס החותמת של היום הראשון, בליווי גרפי של הנושא אמור לתת לאספן את התחושה שבידו משהו מיוחד ביותר ומאד מקורי, ואולי יום אחד יהיה פה משהו בעל ערך. מחשבות נהדרות הנוטעות תקווה לעתיד נפלא והמציאות בשוטף היא, ככה ככה. רוב האספנים חיים בסרט ואנשי המסחר הם אלה שבהפקה. לא כל סרט מצליח, אבל תמיד יש תקווה לעתיד לבוא. יש סרטים נהדרים אבל הרוב בינינו לא משהו. אני תמיד טוען שהבעיה במוזיקה.
אין כמעט שבוע בו אני מקבל טלפון או חמישה ויותר, בו אני נשאל לגבי בולים ומעטפות היום הראשון. יש בישראל הרבה מעטפות היום הראשון בהרבה אלבומים שתופסים מקום ובמיוחד אבק. יש גם מעטפות ובולים שהחלידו, ועבורי זו הייתה הפתעה, כי תמיד חשבתי שחלודה זה תמיד רק עם ברזל, אבל איך תסבירו את הופעת הזן הג'ינג'י בבני אדם?
הרבה אנשים רוצים למכור לי בולים ומעטפות היום ובכלל חומר בולאי, אבל אני כבר משתדל להתרחק מבולים ובטח שממעטפות היום הראשון, כי אצלי בחנוק נגמר המקום, למרות שאין לי בכלל מעטפות וגם לא בולים ומתברר שגם סתם אריזות ודברים אחרים תופסים מספיק מקום. מי יודע מהו הדבר שהכי תופס מקום בעולם? תודה למי שיעזור לי בתעלומה.

מה שווה ומה לא שווה?
סיפור מעטפות היום הראשון הוא די פשוט בהיבט המסחרי שלו ונשתדל לתמצתו בשורה אחת ודי. מה שיש הרבה לא שווה ומה שיש קצת כן שווה ואם תרצו הסבר אז נסביר אבל לא נראה לי שזה ממש חובה. דוגמא אחת משלנו פה בישראל, תסביר בקטנה ולא כדאי יותר מזה. מעטפת היום הראשון של 9 בולים של דואר עברי 1948 ואפילו מתאריך 16 למאי עם שובלים שווה כמה אלפי דולרים טובים. הסיבה היא כי הדואר שלנו לא עשה דברים כאלה עם שובל ורק אספנים בודדים עשו זאת ולאלוקים הפתרונים, אבל עובדה שעשו ויש קצת וזה שווה כסף. הדואר שלנו עשה הרבה מעטפות כאלה ללא שובל ולכן 9 בולי דאר עברי מהיום הראשון על מעטפה בקושי שווים כולם ביחד על מעטפה אחת 1000 ש"ח וגם זה בקושי. למה? כי יש מספיק. אגב 6 בולים ללא שובל על מעטפת היום הראשון זה בערך שווי של מנת פלאפל. זהו ודי לגבי ערך הדברים האלה. יהודים צדיקים ויקרים כדאי שכולנו נפנים שלא הכל כסף בחיים. 

הזמנה לביקור עיסקי ביפו ברחוב עזה 50 לפני יותר מחצי יובל 
פעם וזה היה ממש מזמן רקס קרול הזמין אותי אליו הביתה שאראה את מלאי המעטפות שלו, כי כנראה רצה שאקנה ממנו קצת חומר מפעם שתמיד תופס מקום ואין כמו כסף מזומן לשכוח מסתם עוד ערימה של מעטפות ואלבומים ישנים העלולים סתם להצהיב ולקבל חלודה במיוחד אם אתה גר באזורים לחים הקרובים לים. אל תזלזלו בנושא האקלימי כי ירושלים טובה לבולים עם דבק מפעם ויפו הרבה פחות.
לעניות דעתי, סוחר אמיתי חייב כל הזמן לעשות משהו עם המלאי שלו ולהזיז דברים וחלק מהחוכמה היא לתמרן בין החומר הטוב שאולי יאמיר במחיר לבין סתם זבל. ריענון מלאי וגם חיסולים נקודתיים הם דברים רצויים ובתיאוריה הכל נורא קל ורוב הסוחרים מגיעים בשלב כלשהו לנקודת האלחזור כלומר יש להם מלאי שרק גדל. בקיצור רקס רצה קצת להתרוקן במובן המסחרי וסוחר חדש, ירוק ואהבל זה תמיד טוב. אז התעסקתי עוד עם בולים ואני זוכר את היום שנסעתי אליו לרחוב עזה 50 ביפו. זה היה ביום העצמאות ואת השנה אני לא זוכר. כנראה לפני 1990 וקצת אחרי 1980 ואלו הן השנים שהייתי גם ירוק ואפילו די מהבול. יש הסבורים שככה זה גם היום ואני תמיד מאמין שניפגש בשבעיות או סתם בסיבוב של אלנבי.
אני זוכר בוודאות שאבא שלי היה מופתע שסיפרתי לו שרקס גר ביפו ואפילו ברחוב עזה והביע פליאה בהבעת פניו כי ידע שרקס מאד ותיק בארץ והמיקום שלו היה הפתעה עבורו כי אבא שלנו, הכיר כל מקום בתל אביב וככה גם ביפו. בדרך כלל יפו שימשה תחנת מעבר והרבה המשיכו משם למקומות שנחשבו אז בשנותיה הראשונות של המדינה ליותר מתפתחים ומתקדמים. רבים רבים נטשו את יפו ואפילו הבולגרים. על נטישת הערבים בפעם אחרת. אם נתחיל בדוגמאות של מפורסמים אז הדף לא יספיק אבל משהו בקטנה שאני יודע ואפילו מידע אישי כמו המשפחות של יונה אליאן, חיים רמון, חנה לסלאו ואפילו סתם ככה המשפחה שלנו. 

פאוזי רמדאן מרחוב עזה 48 ושכן של קרול רקס הבולאי. השליח הנאמן משלוחים והפצה


עזה 50 ביפו הבית של קרול רקס הבולאי

ביקור עכשווי 2015 ביפו  רחוב עזה 50 ואפילו עם עוזי הזוכר את רקס
חזרתי לביקור קצר במקום כי רציתי לראות שוב את המקום שבו גר רקס קרול וגם מפני שלא מצאתי אישוש לכתובת שזכרתי והיא עזה 50. איש מסוחרי הבולים של היום לא ידע לנקוב במספר הבית, אבל את עזה כולם זוכרים ומעניין למה. אני זוכר שרקס עצמו הכין מעטפות מסוימות לאספנים (אולי משהו ממבצע סיני) עם הכתובת שלו עצמו ועדיין לא מצאתי אחת כזו לצילום. בעזרת השם הרחום ואללה אל עזים, גם זה יגיע. 
סיבוב זריז במקום הראה לי שהרחוב אולי השתנה אבל ממש בקטנה והבתים הקטנים עדיין שם ואפילו עזה 50 שם ולשמחתי מצאתי שכן בשם פאוזי חאמדן שגר בבית צמוד כלומר במספר 48 וזוכר מצויין את רקס ומאד לטובה ואפילו הסביר לי בקטנה על גילגולי הבית עצמו שעבר יד ועוד יד. פאוזי עושה שליחויות וכולם מכירים אותו כעוזי השליח הנאמן משלוחים והפצה שירות אדיב ומהיר משלוחי חבילות ומעטפות, שירותים משפטיים לבתי משפט, שרותי בלדרות ועוד אבל לא סמים בבקשה ויש טלפון 054-3065068. יש סמים ביפו? איפה אין? בבני ברק אני סבור שאין, אבל תלוי בשכונה. פרדס כץ זה בני ברק?
אם אתם חושבים שעוזי זה לא כזה חיבור לפאוזי אז כנראה שלא הכרתם מציאות בה סמי הוא סמיר ואני זוכר את הגנן שלנו בבניין בהרצליה אה שכולם קראו לו ניסים. פעם ניסים הזמין אותנו אליו הביתה לקלנסוואה ואמר לנו שאם לא נמצא את הבית שלו, אז שנשאל איפה גר מייסר ואפילו מייסר שלבייה. ברור שהגענו וככה למדנו עוד מציאות של דו קיום המצריך שינוי שם לקליטה והשתלבות במרחב הקיומי. מי זוכר את השם של ביבי באמריקה וכמובן שיש לזה הסבר מנומק ואני אפילו מכירו נהדר. יש לי חבר ילדות שהיגר ללוס אנג'לס שבאמריקה. פה קראו לו צדוק מזרחי והיום השם הוא ג'סטין מיר. פעם אפילו שמעתי בדיחה נהדרת על שלושה שרצו להגר לאמריקה ולכבוד הארוע החליטו לשנות את השם ובהתאמה למקום. רק אחד מהם ויתר ומי שזוכר את הבדיחה שיספר כי אני תמיד שוכח את השם של זה שנשאר.  

רחוב עזה 54 פינת טוני הלה

יש רחוב טוני הלה ואולי בעתיד יהיה גם ד"ר משה לנדא 
מצאתי לשמחתי גם רחוב קטן וצמוד לעזה על שם טוני הלה המחנכת והמנהלת מתיכון חדש המיתולוגי. אם טוני הלה זכתה אז יש מצב שגם ד"ר משה לנדא לעתיד לבוא בעזרת השם והעירייה הקדושה. 
היום יפו על הגל הנדל"ני ויש מקומות שניתן רק לחלום עליהם. אגב מי יודע מה קורה בסביבה של פואד והפנטהאוז? מה דעתכם על הג'נטרפיקציה ביפו? המצאה או מציאות? פעם חשבתי שאני לא רוצה לגור ביפו. בהמשך חשבתי אחרת. היום אני כבר לא בדיוק יודע, כי יש דבר הנקרא אי נוחות ואין לי הסבר מושכל כי אם רק ריגשי. אומרים שמאד קל להתרגל לטוב ואפילו לטוב מאד. למצויין ממש לא בעיה. מי אמר ג'נטרפיקציה ולא קיבל?


יפו שדרות ירושלים 12 והבית הכי מיוחד לדעתי  
אם היו עושים לי מבחן דימיוני לגבי הכתובת הכי מוכרת לי ביפו ובמיידי, אז יש לי תשובה מגובה ובכל ההיבטים. שדרות ירושלים 12 ואני מכיר את המבנה הזה ממש בסדר ואפילו את סביבתו האחורית עם מי שהיה פעם החשמלאי רכב שלנו וקראו לו יעקב רובינשטיין והמקום שלו היה בגב של השירות הבולאי ומעבר לכביש. כל השטח הריק מפעם התמלא עם נדל"ן ממש חמוד.
כאמור אני מכיר די טוב את המבנה הישן אבל בטח לא כמו רקס וסוחרי בולים אחרים כמו למשל, יורם גלעדי מאלנבי 76 ואפילו דור שני למסחר ולא רק לשואה, צבי זורע החיפאי והפולני, אליק רינק הגבוה והחתיך, מוטי ברש עם הכובע והמשקפיים, משה רומנו ואשתו, דורון בר יעקב המתוחכם, שלמה פרץ קונה הכל הסוחר שהוא גם ידיד, ויש עוד רבים וטובים (מלבד אחד דרעק) הבאים לשם לצורך קניה והחתמה של בולים ומעטפות ועוד דברים מוזרים המיוצרים לבקשת אספנים חריגים ושרוטים החפצים במוצרים יחודיים. בולים בעולם מזמן כבר סוג של תעשיה מתוזמרת האמורה להביא כסף וזהו. גם ג'ובות וגם ג'ובים. 
כל פעם שיש הופעה של בולים חדשים יש תכונה אצל האספנים והסוחרים. פעם זו הייתה היסטריה אמיתית והיום נדמה לי שהרבה פחות. בסוף בסוף יהיה נפלא ואני עם בולים כבר לא חברים על אמת. 


השירות הבולאי ביפו רחוב הדואר וגם שדרות ירושלים 12





השירות הבולאי The Philatelic Service השירות הבולאי מצוי ביפו באותו בניין בשדרות ירושלים 12 והרחובות מצדדיו הם רחוב הדואר, רחוב שלמה ליענר ואפילו יחיאל שמי. בית גדול ובודד מצריך 4 כיוונים וככה גם שמות רחובות. המבנה המרשים נשאר כזה ותמיד תזכרו שמקומות מסוג זה תמיד מאוישים על ידי אנשי שלומנו וכל שלטון ואנשיו. הייתי שם בעבר הרחוק גם לצורך עסקי הבולים המצומצמים שלי בעבר. הכרתי במקצת את המקום מבפנים וגם קצת את האנשים ואני זוכר נהדר את דליה ואפילו את ינון ביילין שהיה המנהל של השירות המון שנים. כן הוא גם האח הבכור של יוסי שהוא גאון אמיתי ובטח לא פודל של פרס במובן שאליו התכוון המשורר.

פעם הייתה לשירות הבולאי שלוחה מאד פעילה ברחוב פינסקר 2, שזה ממש קרוב לחנוק שלי ואפילו אליק רינק עבד שם למטה בחנות שלו ושל מנשה מרידך ז"ל, שהיה גם סוחר מאד ותיק וגם חמו של אליק. על אותו פסז' נחבא שבו הייתה החנות של אליק נספר בפעם אחרת, אבל מזה זמן רב שהשירות הבולאי כלומר  The Philatelic Service על ציודם מצויים ביפו במבנה שראשיתו בשנת 1929 ופרי תיכנונו של האדריכל הריסון שידו הייתה בהרבה דברים בירושלים המנדטורית ונדמה לי שגם הותיר חותם בתחום הנומיסמטי כלומר היה המעצב של מטבעות המנדט שהילכו פה.
השירות הבולאי הוא סוג של מראה המציגה את ישראל בפני אספני העולם המלקטים במלקטת בולים משוננים. האם איסוף בולים מעיד על שנינות יתר?