בכל פעם שהשם גוטליב עולה, אני נזכר בסיפור שסיפר לי מישהו בשם יבנאי שגר במגדלי אורי והיה בזמנו מנהל בנק יעסור. פעם זה היה כשהייתי עובר ליד רחוב גוטליב הפוגש את גורדון קצת לפני הבית של הסורי. היום זה קורה עם אחת בשם טלי גוטליב, המצליחה לתת זמן איכות בכנסת ותודו שאלו מראות שטרם נראו.
אדון יבנאי היה איש מכובד עם אוספים מגוונים, ציורים, מטבעות עתיקים וגם קשרים נחמדים. אני זוכר שנסע עם רכב צנוע שעליו היה צמוד קונסול כבוד של משהו. אני זוכר אותו מגיע לחנות עם מישהו ממשפחת סוראסקי הידועה שחיו בדרום אמריקה. כן זה אותו אחד מבית החולים, הספריה באוניברסיטת תל אביב ואפילו גן יעקב צמוד להבימה. הסיבה להגעתם לחנות, מספר מתנות שאדון סורסקי אמור לתת בביקורו בארץ וזה היה בשנת 1988 והמטבע היפה מזהב ל40 שנות המדינה היה באמת בסדר, עם בן גוריון והכרזת המדינה.
אדון סורסקי דיבר יידיש עם אבא ואיתי אנגלית ואני מקווה שאני לא מדמיין לגבי היידיש. הוא אמר שבישראל כולם אוהבים מתנות. בהמשך השנים סיפרה לי אישה אחת בשם אסתר יפה, שהיא זו שהסבירה למשפחת סורסקי שבישראל כולם אוהבים מתנות ואם הוא רוצה שישאר משהו מהמתנות שלו לפרק זמן מכובד אז שיתן בית חולים, ספריה, גן אבל בשום אופן לא כסף כי אז הכל הולך פיפן.
לאדון יבנאי היה אח שעבד בדרום תל אביב ברחוב וולפסון כמדומני ועשה מסגרות לתמונות והיה איש נפלא ועדין, עם בן נהדר שגם הלך בדרכו ופעם אפילו הזמין אותי לטיש אצל שמוליק כהן ביום שישי בבוקר והיו שם דמויות נחמדות כמו חיים בסוק ומוישלה ברנשטיין.
עד היום תלויות תמונות שמסגרתי אצל האבא והבן בדרום העיר. הייתה גם אחות בראשון לציון וכולם היו בערך בגילו של אבא.
פעם אדון יבנאי הזמין אותי לביתו על מנת שאנסה להעריך את האוספים שלו והיה מדובר במטבעות.
הוא סיפר מתי ואיפה, רכש כל דבר וגם כמה זה עלה והקטע שעם השנים דברים השתנו כלומר שקלים עתיקים התייקרו ודינרים ירדו וזה היה מעניין מאד אבל שכחתי כמעט הכל. לימים האוסף הזה ימכר אצל ד"ר רוברט דויטש מכירות פומביות. הבית של יבנאי היה בית מידות מכובד וזו הייתה הפעם השניה שביקרתי במגדלי אורי ויש טענה שאלו היו הבתים המפונפנים הראשונים בתל אביב הגבוהה. נדמה לי שראיתי שם תמונות מיוחדות ואפילו יקרות מאד מאד. אולי שאגאל, רובין ואז הגענו לסיפור עם תמונה של גוטליב, בה היה מעורב הסוחר שטיגליץ מרחוב אלנבי ששם ביקרתי פעם אחת ויחידה עם אבי שמואל.
ציור של גוטליב 1878 יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים.
שמן על בד. רוחב 191.8 ס״מ גובה 245.1 ס״מ
הציור נמכר לאספן מוורשה במחיר של 10,000 רובל.
החל משנת 1939 מוצג הציור במוזיאון תל אביב לאמנות,
לאחר שנקנה בידי סידני למון, אספן אמנות אמריקאי, אשר השאיל אותו למוזיאון.
בשנת 1975 הוציא השירות הבולאי הישראלי בול ועליו הופיע ציורו של גוטליב,
כחלק מסדרת בולים בנושא חגי ישראל. ויקיפדיה
יבנאי סיפר שקנה אצל שטיגליץ תמונה נהדרת של גוטליב ואז כשבא אליו אורח מברזיל, האיש היה בשוק והסיבה שהייתה לו תמונה מאד דומה ואולי אפילו זהה. כולם היו מופתעים. יבנאי הלך לשטיגליץ שהיה גדול סוחרי העתיקות והאמנות בשנים הראשונות של המדינה ובהמשך וסיפר לו את הסיפור עם הקרוב מברזיל. שטיגליץ לא התבלבל ולא גימגם ומיד אמר ליבנאי אין בעיה בכלל, אם החשש שלך שהציור הזה מזוייף, אתה יכול לקבל את מלוא כספך. הוא הוסיף ואמר ליבנאי שכבנקאי יצרף לזה ריבית. יבנאי עשה ככה והכסף חזר אליו והתמונה חזרה לשטיגליץ. יבנאי אמר לי שמאד הצטער על זה ובהמשך הבין שהציור היה אמיתי.
מאוריצי גוטליב 1856-1879.
דרשה של ישוע בבית הכנסת בכפר נחום.
צילם במוזיאון הלאומי הפולני בוורשה אבי הלפרט
