50 לירות אנגלו פלשתינה השטר הישראלי הכי שווה

 "קובי תעשה בבקשה פוסט לקידום שטרות האנגלו ספסימן שלנו. זה סט מיוחד ועד היום אין הצעות וחבל שיתפקשש לנו. כן המוכר רוצה הרבה אבל זה מה יש. תכתוב משהו שיווקי וגם חכם כזה שיעשה חשק ואם לא יקנו אז לא יקנו וכפרה עליך ועל השטרות. תודה מתוקי" ככה אמר לי ברוכי דבורסקי, שנולד בוילנה וחי בכפר סבא.

בנק אנגלו פלשתינה בע"מ ישלם למוכ"ז חמשים לירות א"י תל אביב

הבנק יקבל את השטר לשם תשלום בכל חשבון שהוא

000000 specimen s.hoofien a.barth

יש מעט אספנים שיש להם שטר של 50 אנגלו פלשתינה. זה השטר הכי יקר של מדינת ישראל ובואו נתעלם מרעשי רקע. לא מאמין שיש בארץ ישראל השלמה שני מנינים של אספנים או איך שתקראו להם האוחזים בשטר כזה. אולי גם לא מניין. אם טעיתי סליחה. לי בחנות לא יצא מעולם לקנות מאיש מהרחוב שטר כזה. הרבה הבטיחו אבל אין להם אז לא קניתי. גם אבא שלי לא קנה מעולם ובנוסף לזה אני כמעט בטוח שאמר שמאז שהגיע ארצה בינואר 49, לא ראה בעיניים שלו שטר כזה במציאות. שלמה חרון סיפר לי שהוא ואבא כחניכים בקורס השוטרים הראשון של מדינת ישראל בשפרעם קיבלו 27 לירות לחודש.

כמה שווה שטר כזה היום? תלוי בקונה ובמוכר.

כמה עיסקאות של השטר הזה אתה מכיר? מעט מאד.

האם שווה להשקיע בשטר כזה כהשקעה לעתיד? לא יודע.

אבל השטרות שיש במכירה של הזדמנות בידספיריט הם ספסימן specimen וזה לא באמת השטרות הרגילים שהיו במחזור. נכון מאד אבל זה מה שיש וגם את זה אוספים ויש להם שווי.

בכמה זה מתחיל הסט שיש לכם? 33 אלף לפני עמלה הקונה. המוכר לא היה גמיש במחיר וגם לא משלם עמלה. הכל לחוץ אבל החיים יפים.

בהצלחה לכולם

הדב הלבן סיפור אמיתי על קלף מנצח מפעם

 פעם היו קלפי משחק עם בעלי חיים, ארצות ודברים אחרים. פעם זה אומר מבחינתי לפני כחמישים וחמש שנה לערך פלוס מינוס. ככה גם נולד הביטוי חמסה חמסה. זה היה ברחוב עמוס פינת חגי. ברור שבתל אביב ואפילו בצפון הישן. אני זוכר את האווירה והסביבה ואת הילד שקרא לי מאותו יום "הדב הלבן" עם סתלבט וחיוך מנצח. גם את אבא שלו אני זוכר וגם את מבנה גופם והליכתם המיוחדת וגם את העיניים והפנים ולא זוכר את הפעם האחרונה שראיתיו ונשארו לי עוד דברים בראש ממנו. גם את הדיבור שלו אני כאילו שומע ברקע ויש מצב שהיו ממוצא פרסי, אבל לא חותם על זה כי פרסים ועיראקים זה מלחמה ולא רק בגבולות ולא רק באוכל ותדעו שלעניות דעתי האישית בלבד, האוכל הפרסי מעודן יותר אולם הציונות אצל יהדות בבל בעיראק הייתה חזקה יותר. אישית התחברתי הרבה יותר למשה לוי והחצי מאשר לשאול מופז והפוליטיקה בסוף.

אלבומי העולם המופלא אצל דוד בן עמי אנדרס מכירות פומביות

חזרנו לשכונה של אז ונדמה לי שהירח עוד לא נכבש עם הצעד הקטן של ניל ארמסטרונג והיו כל מיני סדרות של קלפים וחלקם הגיעו עם אלבומים להדבקה ואחרים לא. קלפים ואלבומים היו כבר בתקופת המנדט אבל אנחנו לא שם. בטוח שיש אספנות בתחום הזה, אבל אני לא באמת מכיר את זה לעומק, ולאחרונה אני רואה מכירות פומביות עם אלבומים כאלה שמשיגים מחירים יפים ואם אנחנו כמו אמריקה, אז יום יבוא ונגלה קלף מנצח עם הרבה כסף ובלי בייסבול בכלל.

אצל מיקי ודני חיימוביץ' בבית ברחוב ירמיהו 52, איפה שהיה ועודנו העוף בגריל של איציק פליגלמן ז"ל, היו הרבה קלפים משום שאבא שלהם יצחק חתך אותם בגיליוטינה מגליונות שלמים בבית המלאכה שלו ברחוב המשביר 22. היו קלפים רגילים שחזרו על עצמם וכאלה שהיו נדירים ולא ראית אותם. ברור לי שזה לא מקרי וכל שוק חייב להיות מנוהל בדרך כלשהי. יצירת מחסור וגם ביקוש, זה כלל גדול בתורת כל שוק ולא רק שוק ההון. גם אלוקינו שבשמיים צריך עזרה בניהול שווקים על פני האדמה. את הכרטיסים קנו בחבילות בקיוסק וגם בחנויות שונות כמו כלי כתיבה ומתנות. בכל חבילת כרטיסים היה מספר יחידות מצומצם ואולי גם מסטיק.

י. חיימוביץ אריזות לקונפקציה

רחוב המשביר 22 תל אביב

כאמור ידענו כמה סדרות במשך השנים והעולם המופלא היה אולי האחרון שבהם ונדמה לי שאני מדבר על משהו מוקדם יותר. ככה נדמה לי ואני לא סגור על זה ויש לי תחושה שבקרוב אדע יותר בשל הפוסט הזה. הכרטיס של הדב הלבן היה ככל הנראה נדיר יחסית ולי הוא חסר באוסף. היה סחר חליפין בקלפים האלה וגם כסף אמיתי בצורת מטבעות וגם בשווה כסף וזה היה אחד השיעורים הראשונים בכלכלה חופשית של ילדים ולא ידענו שמלחמת ששת הימים בפתח והיא כבר תעשה כל מיני דברים גם בכלכלה וגם בחיים עצמם.

דב צפוני הדב הלבן העולם המופלא. 

מתוך מכירה פומבית של רימון בידספיריט נוסטלגיה אוספי ילדות. 

מכירה מספר 14 פריט 227

43 ערשו של מלך הארקטיק

רציתי את הדב הלבן הנדיר וקשה היה להשיגו אצלנו בשכונה. יום אחד זה הגיע ולילד אחד היה דב לבן כפול ועשינו עסקה כלשהי והייתי מאושר כי עכשיו יש לי את הדב הלבן. כמה דקות אחרי אותה עסקה ראיתי שהילד צוחק ואפילו מתפוצץ מצחוק. התברר שעל הקלף עם הדב הלבן היה קשקוש כלשהו בעט שבעצם פוסל את הקלף בעיניים של כאלה שפוסלים בשל מום או פגם כלשהו. גם בול עם קשקוש או קשקש חסר זה פגם.

מאז הילד הזה היה קורא לי הדב הלבן בשכונה. תזכרו חברים שדב לבן עדיף על פיל לבן.

הרשומה הזו נכתבה לפני כמה שנים, אולי משום שראיתי ברשת קלפים כאלה במכירות פומביות. לא הייתי שבע רצון מהתוצאה ולא פרסמתי. חזרתי אליה פעמיים עם שינויים קלים ולא פרסמתי ומכמה סיבות ושכחתי. לפני מספר ימים הלכתי עם בני ונכדי ברחוב ירמיהו בואכה קו 4 ולפתע מולנו הילד מפעם עם הקלף של הדב הלבן. עצרתי אותו ושאלתיו זוכר את הדב הלבן? הוא לא זכר מאומה. לא אותי ולא את הקלף וזה כנראה המקור ללא דובים ולא קלפים, אבל בכל זאת משהו בכללי נותר לו כי הוא נשאר פה ועובד בשכונה ובסביבה שאותה לא עזב מעולם.

מכסיקו, אשדוד, פריז ובן יהודה

 אין לכם מושג איזה אנשים מקסימים מגיעים אלי לחנוק וזה קורה בלי שום תכנונים מיוחדים בכלל ואני לא היוזם. אתמול אחרי מייל אחד ושני טלפונים מקדימים, הגיעה אלי מישהי מאשדוד והיא מדברת צרפתית וגם טיפונת אנגלית. היא מכרה לי מטבע מכסיקני והיא עצמה נולדה בצרפת אבל נדמה לי שהיא פולניה. המבטא הצרפתי שלה נהדר והיא כעת בישראל כי הבת שלה גרה פה ואם תמות אז להיקבר רק בארץ הקודש. היא בת 83 אבל אפילו 73 אני לא נותן לה. היא אמרה שרק בשביל זה כדאי לבוא מאשדוד לבן יהודה

כשמיכאל וירון נפגשו בחדר 1212 בינואר 2019

 קיבלתי הזמנה וירטואלית לארוע חי בעיריית תל אביב יפו עם לונדון והנדלזלץ. התאים לי המקום והלו"ז אבן גבירול 69 יום רביעי והשעה 20:30 ואפילו חינם ויש עסקה משתלמת. לא ידעתי מה ולמה ותמיד אני סבור שיש מצב שאהיה לבד ולא בחושך ולכן אני מציע הצעות נדיבות וטובות למקרובים ובסוף נשאר בודד ביציע. אז הפעם הייתה הפתעה נהדרת, גם כי הסכימו לבוא איתי ואפילו ממש משפחה והשמחה רק החלה ומזג אויר קר זה נהדר.

מחלקת התרבות יצרה ארוע חמוד בשם רגע אחד המילה הכתובה לזכרה הטוב של איריס מור שבו חדרי הישיבות, האולמות והמסדרונות מהווים במה לאנשים בתחום. הצליחו למשוך 2500 איש בחמישים מוקדים באותו מבנה עירוני שנראה בשנים האחרונות מתוקתק ומפונפן לעילא צבוע לבן נקי נקי כאילו הייטק. לך תדע מה היה קורה אם היו מגיעים אלפים נוספים ומנסים להשתלב.

האם זה היה ארוע שהתמקד ופנה אל השבט הלבן שלא סיים את השבעה על מותו של עוז עמוס הצ'יף? לא בטוח משום שראיתי במו עיניי את ציפר וחסן בסביבה הקרובה וגם את שלו ומשגב ולא בטוח שהתגבשה לחלוטין אמנת הזיהוי של השבט.

לונדון והנדלזלץ ורון המציץ מאחור

אז בחדר שלנו שאמור להכיל כ-20 איש שבעים ומדושנים התקבצו בלחץ יותר מכפול ואפילו בעמידה וגם על הכניסה ורון החולדאי רק הצליח להציץ בקטנה מאחור עם וסט מקורי ותספורת מדודה. מהזוית שלי זה היה נראה כמו החדר בבית הלבן עם אובמה והילארי בלילה שהורידו את בן לאדן. פה אצלנו בעירייה לא הורידו איש, רק כמה קטנות למי שבאמת הגיע.

חדר 1212 עמוס ולבנבן

יכול להיות שהשלישיה הזו רון, ירון ומיכאל הם בעצם השריד לישראל שעומדת להיעלם מול כוחות השוק החדשים של רגב, חזן ואמסלם? רון החולדאי וגם הטייס ששולט בעיר החופש מקצה לקצה ומשפחתו שגידלה את עוז בנעוריו, ירון זהבי מפקד חסמב"ה שהפך לאיש תקשורת קשוב ומשפיע שגמז את סרוסי והאשליות ומיכאל שלנו מעירוני ה' איש התרבות שתמיד נראה לי ששכח מזמן את מה שאני ואחרים מנסים ללמוד ולא רק אודות צ'כוב.

מיכאל וירון

ירון היה המנחה והשואל שהוביל והשתלט ומיכאל השיב וסיפר גם על עצמו ומשפחתו מפולין שעלו בעליית גומולקה והשתלבו בשכונה הקשה עם שפה חדשה וגם כאלה שרצו לחזור לאין כניסה וקצת אקצנט וחוג תאטרון וטייץ צמוד בהצגת תיכון וגם על עבודתו וביקורת בהארץ ותקרית יוסי פולק וסיכוני המקצוע. ירון הגיע עם 4 מספריו של מיקי ובלי האחרון (ממלא מקום עצמי הוצאת מאגנס) המשלים חומש מיכאלי מיוחד ומקורי. את האחרון יש לי ומאד אהבתי וכעת יש לנו אפילו הקדשונת של מיכאל. לא הזכירו במילה מטבעות ואוספים רק סוגה, מסה ונועה מנהיים ותיאוריות מופרכות מפעם וגם פרויקט תנ"ך 929 ובכלל היה נפלא וכולם כמדומני אהבו מאד ואחרי 60 דקות פונקטלייש עם השמעת צופר של מיקי התפזרנו בסדר מופתי עם טעם של עוד.

ותמיד השואה ברקע. אפילו בלילה. רגע אחד המילה הכתובה

הלילה בו הורידו את בן לאדן

שכנאי מחדרה

 "קשר מקומי" - מיזם חברתי אמנותי אוצרת ויוצרת הפרויקט - לילך צפרוני

תערוכה סמטת פלטרין מרכז העיר חדרה. צילום - נועה שיזף

עיר סביב בית

עיר סביב בית תערוכת רחוב בחדרה

"הבית בפינת הרחובות, שאר ישוב והגיבורים, עומד ללא שינוי, ללא סדק וללא בלאי מ-1938. ככה עומד. צנוע, מטופח ויציב. כמו שהוא. לא משנים כל העולם ותהפוכותיו, הבית שבנה הסבא רבא שמריהו שכנאי (ממייסדי חברת חשמל ומבוני תחנת הכוח בנהריים) עומד ללא פגע. זה הבית אליו היו מתקבצים אחרי בית ספר הנכדים של אברהם שכנאי, הבן. כששואלים את אברהם ולי נכדתו, איפה המקום בו הייתם הכי הרבה ביחד? התשובה היא "כאן בבית הזה". במשך שלושים שנות עבודה כמחנך ומנהל "אורט השומרון בנימינה", בונה אברהם את ביתו לצד בית ההורים. בית מיוחד מלא מחשבה, עם אדריכלות מודרנית, מרפסות מעופפות וקירות בזוויות. בית שככל שהזמן עובר רק משתבח ובולט בייחודו. עכשיו לי, נכדתו, משרתת בקריה, בלשכת הרמטכ"ל וחולמת להיות אדריכלית. יש לה שורשים איתנים וסבא וסבא רבא, ללמוד מהם איך בונים בתוך עיר, בית יציב."

סבא ונכדה. אברמיק ולי בכניסה לבית שעומד מ 1938

לי לפיד וסבא אברמיק שכנאי

מאז 1938 הבית בחדרה רחוב שאר ישוב פינת הגיבורים וגם ציקס

התערוכה חזרה. סמטת פלטרין (בהמשך של גן הבנים). חדרה. 2018
קרדיט לצילום: לילך ציפרוני

חתונה גרוזינית גרסת המטבעות

 הכותרת הזו קצת מבלבלת כי אנחנו עוד לא בחתונה עצמה כי אם בפגישה המקדימה של הורי החתן/כלה ואז יש דיבורים וגם החלפת מטבעות. כן יהודי גרוזיה מביאים/מחליפים מטבעות בין הורי החתן והורי הכלה והכל נשאר אצל הזוג הצעיר לעתיד. גם משתתפים אחרים מבני המשפחה יכולים לתת מטבעות וגם זהב אבל זו זכות ולא חובה. חובה שיהיו מטבעות כסף ואם יוסיפו זהב אז גם בסדר ושוב זו זכות ולא חובה. הטקס הזה מהווה הסכמה או במילים אחרות "כן אנחנו מסכימים" וגם "נתנו מילה" זה בסדר ואחרי זה יגיעו האירוסין ורק בסוף חופה וקידושין. לא בטוח שאני מבין מעשית את האקט הזה ולא בטוח שכל גרוזיני יכול להסביר את המנהג הזה לחוקר פולקלור, אבל ברור שיש פה משהו של תן וקח וגם קח ותן.

מדי פעם מגיעים אלי אנשים ומבקשים מטבע ללא הסבר נוסף ואני עם האף הקטן שלי מבין לפעמים את הסיטואציה עצמה ומה שעומד מאחור. חלקם מופתעים כשאני שואל אם זה לצורך קדם חתונה גיאורגית.

עניין האירוסין או איך שקוראים לזה במקומות שונים כהצעת נישואין ונדמה לי שבשנים האחרונות יש עדכונים חדשנים ודרמטיים. אני מכיר את המילה תנאים וביידיש יש לזה צליל עולה ואומרים תנואים ואז ההורים מתחייבים על ככה וככה וגם חצי חצי או דבר אחר בתנאי שיש בכלל כסף. אני לא זוכר שום טקס שכזה באופן אישי אבל בטוח שהיה משהו כזה אצל ההורים שלי גם עם אחיותי וגם איתי. יהודים בלי כסף זה משהו לא סביר בעליל. פעם ינקלביץ' מירושלים הסביר לי למה אצל פולנים בחסידות גור, לא נהוג לחתום על נייר במקרים כאלה. ההסבר היה חינני ומקורי. או שלא צריך או שלא יעזור.

הייתי בשתי חתונות גרוזיניות כלומר חתונות של יהודים ממוצא גרוזיני ואפילו בסרט הנהדר של דובר קוזאשווילי חתונה מאוחרת ומאז זרמה הרבה צ'צ'ה באולמות הפאר והשואו. בחתונות שאני הייתי לא ראיתי ולא שמעתי כרוז המודיע בראש חוצות איזה מתנות וכמה כסף קיבלו הכלה והחתן מרשימת המוזמנים. פעם מספרים לי שהיה נהוג להביא מטבעות רובלים רוסים מזהב של ניקולאי. כן פעם היה מנהג כזה והיום לא.

מעולם לא הוזמנתי לטקס בו נפגשים ההורים אבל אני יודע שיש שם טקס בו מחליפים מטבעות בין הורי החתן והכלה. יש הרבה גרסאות וכוונתי למטבעות עצמם. יש המבקשים מטבע ממשי שהלך בשוק ועשוי מכסף. יש שיבקשו מטבע חדש דנדש שמעולם לא הסתובב במקומות אחרים. פעם אפילו הגיע לחנות, גרוזיני טחון טחון ממגדלי האופרה וביקש רק חדש ורק זהב ורק הכל הפוך ממה שהבנתי ובסוף לקח יעקב ורחל מטבע זכרון מזהב בהם יעקב ורחל עפים בשמים.

מטבע יעקב ורחל, התשס"ג 2003 עיצוב אשר קלדרון

החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

תנועה ללא תאונה

 המועצה הלאומית למניעת תאונות

סניף תל אביב יפו רח שפינוזה 28 טל. 23298

שי שנתן לשמואל לידרמן בתור פרס

עבור תנועה ללא תאונה תאריך 11.6.64

מדבקה בתוך הספר שניתן כפרס

דברי ימי ישראל בדורות האחרונים

על פי פרופ. מרטין פיליפסון

כרך ראשון מתקופת המהפכה הצרפתית עד שווי זכויות היהודים באירופה

תרגם והכין לדפוס מ.ז. ולפובסקי עם הערות מאת ד"ר דב ויינריב

הוצאת ספרים יזרעאל בע"מ תל אביב

אברהם תמיר (גרויסער) הוגה ויוזם רעיון "שביל ישראל"

 העתיק מזכרונותיו של אברהם תמיר ז"ל בנו מיכאל תמיר גבעתיים 9.3.2018

אבא נולד בשנת 1906 בעיירה ששמה אורהייב ונמצאת בבסרביה כיום מולדובה. עבד כשנה בהכשרה חלוצית שם ואז עלה לארץ ישראל בשנת 1925.

יחד עם חלוצים נוספים עבד במחצבה של מגדל צדק ליד פ"ת וזאת כהכשרה לקראת הקמת הקיבוץ "עיינות" שהוא קבוצת רמת דויד.

בתאונה במחצבה (פיצוץ מוקדם) איבד את עינו ולאחר טיפול היה מסתובב עם רטיה כמו משה דיין.

אבא החל לעבוד בעתון דבר, אבל עוד קודם הספיק לקנות 2 גמלים ולהוביל חול לבניית תחנת הכוח רידינג. ב"דבר" היה אחראי על הפצת העתון בכל רחבי ת"א הקטנה וגם היה כותב מדי פעם בפעם (בדבר, דבר לילדים וגם בבטאוני טבע לילדים כמו פשוש).

אבא טייל בכל רחבי הארץ במשך שנים וגם בירדן ולבנון. לבד, עם הילדים, עם קבוצת חברים, ברוב צעדות צה"ל לירושלים וגם עזר לעו"ד יצחק ברא"ז לארגן את צעדות "מכבי".

אגב בכל שנה עם חברים, היה יורד לעין גדי מטייל באזור, גר באכסניית הנוער שם וצובר חוויות רבות. "הטיול המרשים ביותר השמור בזכרוני, היה לפסגת החרמון, בסתיו 1928 בהדרכת זאב וילנאי" (עמוד 227 בזכרונותיו של אבא שאותם כתב בגיל 75).

בעת ובעונה אחת עם פעילותי בבית מגורי (רחוב בני משה 4 בתל אביב) המשכתי בקשרי עם החברה להגנת הטבע, על ידי השתתפותי בירחון פשוש.

בדפדופי בירחונים בעניני טבע לועזיים, נתקלתי יום אחד בתיאור טיול בשביל האפלצ'ים, דבר שחוויתי אף אני בביקורי בארה"ב. התלהבתי מחדש לרעיון השבילים הארציים המצויים בארצות הברית ואירופה ויהיה זה אתגר נאה בשבילי, להקדיש את השנים לפני הגיעי לגבורות לשתול את הרעיון הזה גם בישראל. גישושים ראשונים הובילוני אל אורי דביר - רכז המועצה הציבורית לסימון שבילים. הכרתיו מן התקופה בה שימשנו שנינו כחברי הועד (ההנהלה) של החברה להגנת הטבע.

הצגתי לפניו את הפרויקט שמיד קיבלו באהדה והצעתי את עזרתי המלאה בשנתיים הבאות. האתגר הצמיח לו כנפיים. אי משם נתעוררו יוזמה, מרץ ותנופה רדומים, שלא מוצאו בזמנם עד תום.

חידשתי קשרים עם ידידים משכבר הימים ברחבי הארץ וקיבלתי הבטחתם לעזרה בתחום פעילותם או מקצועם בכל עת שיתבקשו.

פניתי אל מפעלי תעשיה אחדים, מהם ממשלתיים ומהם פרטיים בבקשת תרומות של שאריות חומרים, שאין להם עוד שימוש. ברוב המקרים נעניתי בחיוב, גיששתי גם בשטח השנור - השגת מימון.

קודם כל פניתי אל חברי הקרובים, עמיתים לצעדות מרובות וטיולים עם החברה להגנת הטבע והובטחו לי תרומות נכבדות לכשהפרויקט יאושר רשמית ויתפרסם ברבים.

בדמיוני ראיתי את השביל הארצי בישראל מאורגן במתכונת שביל האפלצ'ים האמריקאי ופניתי אל הנהלתו בבקשת ייעוץ למועצה הציבורית לשבילים בארץ. קיבלנו מהם חומר מועיל בצורת חוברות הסברה והדרכה וכן ספר מקצועי בשם כיצד מתחילים ומתחזקים.

פלטה לשבת סיפור אמיתי (כמעט)

 לילה אחד נפטר השכן של שמעון סבג ברחוב זמנהוף 30. ברור שבתל אביב. השכן הזה היה חסר כל. לא משפחה, לא רכוש, לא חברים ואפילו לא כלב או חתול. הדירה הייתה כנראה של ההורים שנפטרו ובדמי מפתח ואולי סידור כלשהו של לשכת הסעד. סוג של הומלס אבל עם קורת גג שחי מהיד לפה וגם קצבה של בטוח לאומי וזה מספיק לאנשים צנועים. השכן של שמעון נהג להסתובב ברחובות העיר ולאסוף דברים מסוגים שונים ולאגור בבית. כלפי חוץ לא היה שם שום ריח או סימן מחשיד למה שהתרחש פנימה. שכן שקט שלא הזיק לאיש ולא נשאר חייב אגורה.

יום למחרת כבר הייתה לוויה עם מעט אנשים וכעבור פרק זמן קצר ומכיוון שאין יורשים החליט בעל הבית לפנות הדברים והדירה עברה לרשותו כשכל החפצים מועברים מהדירה לרחוב. היו שם המון דברים ועוברי אורח ליקטו ואספו דברים מאותו מערום. דברים כאלה הם חגיגה למאתרי מזכרות ואספנים למיניהם. תמיד ניתן למצוא משהו ישן שיהיה חדש באוסף כלשהו. לאט לאט ואפילו די מהר לא נשאר כמעט כלום ושמעון סבג השכן החליט שגם לו מגיעה מזכרת מאותו שכן. הייתה שם פלטה לשבת שחיכתה שמישהו יאמץ אותה. זה היה נראה ישן אבל במצב טוב ותוצרת גרמניה זה בטוח משהו איכותי ושמעון לקח אותה הבייתה והכניס לשקע. לא נדלק כלום ובהמשך קפץ הפקק. שמעון סבג היה אלוף ישראל בהאבקות במשך 21 שנה וגם חשמלאי חובב שידע לתקן הרבה דברים. סבג שלף מברג פיליפס והחל פותח את הפלטה ואכן החוט היה מנותק. הברגה קלה והפלטה מוכנה להפעלה ובכל זאת לא קורה כלום. ואז סבג הבין שאולי גוף החימום שבק. הוא פרק שוב את הפלטה וניגש לקרביים. שם חיכתה לו הפתעה בצורת קופסת מתכת שהוצמדה בצורה מקצועית לפלטה מבפנים. הוא פרק את הקופסה והיא שקלה לא מעט. בתוכו היו כמה עשרות מטבעות זהב. האוצר הזה ליווה את שמעון סבג שנים טובות ועזר לבני המשפחה בחיים. זו הייתה הפעם השניה שהמזל האיר פנים לשמעון סבג שהיה ספורטאי מצטיין ואלוף ישראל. הפעם הראשונה הייתה כשהחליטו בועד האולימפי שבמשחקים האולימפיים במינכן 72 יסעו ספורטאים צעירים ומבטיחים ושמעון סבג נשאר בבית.

שמעון סבג אלוף אמיתי... בידיעה מ 1965

קרדיט : אביהו בר

 קרדיט : אביהו בר    וב 1968

מיכאל הגרוזיני ז"ל פרק ראשון

 מיכאל הגרוזיני ז"ל היה יהודי ענק עם לב רחב וראש בגודל של כדורסל תקני. אם לא ראיתם את שרק של דיסני אז מיכאל היה כזה ויוצרי הדמות לא שילמו זכויות יוצרים. למיכאל הייתה מכולת בשכונה שלנו ברחוב טרומפלדור פינת חובבי ציון צמוד לבית החיים של יוסף טרומפלדור. בקומה השניה למעלה הייתה לסמיר מצרי אכסניה לתיירים אבל אז לא הכרתי את סמיר מכפר קרע ואולי טוב שכך.

מבנה לא ברור ליד בית העלמין של יוסף טרומפלדור ולפני המכולת של מיכאל 

עם רחבה יפה ועצי פיקוס ענקיים

אצל מיכאל היה כמעט הכל מהכל והמחירים לא ברורים ודי משתנים בהתאם ללקוח. אם רצית לקנות ולמכור דולרים אז גם בסדר וברור שגם זהב או כסף להתכה. אפילו מרקים מגרמניה היו לו ועל יורו לא שמעו אז ומיכאל הלך לעולמו די מזמן ואולי אפילו לפני רבין. הייתה לו וולבו אמיתית עם מספר לבן ומיכאל לא יכול היה להיכנס לאוטו קטן. אני מכיר בקושי 3 אנשים עם וולבו ואחד מהם גר בראש העין ורוצה להיות ראש ממשלה. מיכאל ומשפחתו גרו ברחובות ומתברר שגרוזינים גרים בכל מקום בארץ ישראל השלמה ולא רק בחולון, אור יהודה, אשדוד ואשקלון. יש אפילו בהרצליה פיתוח ואני מכיר כמה גרוזינים שיכולים לקנות את כל המדינה במזומן. אני לא אחראי על השטרות. מי מכיר את הבדיחה של מס הכנסה ואדון שווילי?

כמה כסף קיבל אולמרט הישר מניניקשוולי כתרומה חוקית שעברה אישור ועדה? פעם מישהו אמר שאין סיפור בישראל עם כסף שאין בו מישהו מגרוזיה.

היום במקום המכולת של מיכאל והאכסניה של סמיר יש בניין חדש שהספיק להתיישן ואפילו רחבה עם ספסלים ואת המשתנה הציבורית המסריחה העלימו. בכל פעם שאני עובר שם כלומר מדי יום אני נזכר בקטע עם הוודקה ומיכאל ואני גם.

היום בניין מודרני בחובבי ציון 14 תל אביב

אני זוכר שבאתי אליו לקנות משהו והיו איתו במכולת חברים שלו מגרוזיה. ישר הבנתי שהם גם גרוזינים לפי השפה והאוכל שמילא את הדלפק וגם חלק מלהקת קולן שהיו הרכב מוזיקלי מדהים ועד היום יש כאלה שיודעים לעשות אותם בכאילו. הסולן שלהם היה משהו מיוחד והיה גם אחד עם בריטון נפלא. אז כולם שם עומדים ליד הדלפק וברור שיש אוכל בשפע ונקניק וזיתיים ובלי וודקה אין חגיגה. ברור שהייתה וודקה והכוסות לא כאלה רזים אחרי דיאטה כי אם כוסות לתה והצבע לבן. תזכרו שאין וודקה בצבע אחר. תזכרו שהכלל הראשון בעניני וודקה הוא הצבע והכלל השני זה שוודקה יכולים לשתות כל כמות והבעיה מתחילה כשאתה קם והולך.

חובבי ציון 14 תחנת טרנספורמציה וגם סכנה מתח גבוה. 

פעם המכולת של מיכאל

עוד על צבי ספקטור ומשפחתו

 קובי בוקר טוב

בהמשך לפרסום שלך בפייסבוק ולשיחה עם אילנה שמש, אני יכול להוסיף מעט פרטים לגבי צבי ספקטור ז"ל מפקד הכ"ג, שהיה בן דוד וחבר קרוב של אבי אליעזר אדהאן ז"ל.

צבי ספקטור היה השני מבין 4 בנים. ישראל, צבי, אהרונצ'יק ושייקה שנולדו לאב שעלה ארצה מרוסיה ולאם צברית ממוצא ספרדי.

צבי ספקטור בצעירותו

שלושת אחיו של צבי ספקטור אוחזים בתמונה שלו לאחר האסון
מצד ימין ישראל הבכור. באמצע שייקה עם התמונה. בצד שמאל אהרונצ'יק

עוד בהיותו נער התייתם צבי מאמו ועבר ביחד עם אחיו הצעיר שייקה לגור בביתם של סבי וסבתי יוסף ומרים אדהאן ז"ל.

ממה ששמעתי במשפחה מעבר לכל מה שכבר פורסם, לגבי מבצע כ"ג יורדי הסירה, השריד היחיד למבצע היה מציאת הנעל המיוחדת אותה נהג לנעול לאחר תאונה שעבר קודם המבצע. הנעל בעלת העקב הגבוה, נסחפה אל החוף ונמצאה לאחר תקופה.

אחיו הצעיר שייקה נהרג במלחמת העצמאות בנגב (עליו נכתב השיר "בערבות הנגב")

אני מצרף כאן תמונה שלו, תמונה נוספת לאחר המבצע של שלושת אחיו שמחזיקים בתמונתו ותמונה של אחיו הבכור ישראל שגם הוא נפצע במלחמת העצמאות. גם האח אהרונצ'יק שהיה ממייסדי קיבוץ חולתא נפצע במלחמת העצמאות בברך אותה גרר כל ימיו. למעשה כל ארבעת האחים נפגעו או נהרגו במערכות ישראל.

ישראל ספקטור אחיו הבכור של צבי

"חמורים" ככה אמר קרול רקס

יובל הסתדרות המורים 1955 מעטפת היום הראשון

מ. הבדלה ת.ד. 5179 תל אביב

"טלפון זה בשביל לקבוע איפה ומתי מספרים את הסיפור"

מרסל הבדלה 1928-1998 ז"ל, סוחר בולים ומטבעות מרחוב אלנבי, מול בית הכנסת הגדול, היה נציג הקהילה הבולגרית בתחום שלנו, כלומר בולים ומטבעות. הוא היה נאה דורש ונאה מקיים, קונה ומוכר. הכל לפי הלך השוק הנוכחי. מרסל היה זורם עם הביקוש וההיצע של אותו הזמן. מעולם לא התקבע בראשו עם מחירים ותובנות היסטוריים. הכל ת'כלס, מזומן, עכשיו ומיד.

מרסל, שהיה ידידו של מוריס לוי נהג לומר שטלפון זה רק מכשיר בשביל לקבוע איפה מספרים את הסיפור ולא לספר אותו בשיחות אין קץ. אכן תובנה חכמה ומדויקת.

קמפינסקי אהרון

 בכל פעם שאני מרים את הראש ורואה את השלט החדש והמאיר קמפינסקי בעברית, אני נזכר באהרן קמפינסקי ז"ל הארכאולוג שנולד בנהריה, לימד בתל אביב ונטמן לבקשתו סמוך לתל כברי שם חפר. לא חושב שיש לו קשר לרשת המפורסמת אבל לך תדע.

"קמפינסקי היה מדען בעל נטייה לביקורתיות מדעית ללא פשרות, אותה ביטא בכתב ובעל פה. כך למשל, היה נגד זיהוי המבנה שנחשף בהר עיבל עם המזבח שבנה יהושע בן נון כמסופר במקרא, ונגד ייחוס רימון השנהב שרכש מוזיאון ישראל, למקדש לאלוהי ישראל בירושלים. לחלק אחר של ביקורתו הנוקבת היה צביון של מאבק נגד דעות קדומות, ניצול של מידע ארכאולוגי לצרכים פוליטיים לאומניים וכן מאבק בממסד הארכאולוגי, שנכנע, לדעתו, לחוגים החרדיים בעניין חפירת קברים, סחר בעתיקות וכיוצא בזה.

הקים את אגודת הארכאולוגים, שבה היה הכוח המניע. במסגרתה הקים במה נוספת לפרסומים בתחום הארכאולוגיה: כתב העת "ארכיאולוגיה". כתב העת הפיק רק 4 חוברות, ולאחר מותו פסקה פעילות זו.

על פי בקשתו, קמפינסקי נקבר בתחומי תל כברי, שבו ראה את אחד משיאי עבודתו המדעית הארכאולוגית." מתוך הויקיפדיה

וגם בסיפור של הרופא מנהריה שהיה בחנוק ודיברנו על נהריה ואנשיה וכן הוא הכיר את קמפינסקי מעבודתו כרופא.

אלקושי

יום אחד הגיע אלי מישהו לחנוק המטבעות ורצה לברר משהו אודות הפריטים שברשותו. זה מה שקורה בדרך כלל בחנות המטבעות ברחוב בן יהודה 18א' וקוראים לזה קונים, מוכרים וגם שואלים. אם ענית נכון והצד השני רוצה להתקדם, אזי השאלות והתשובות זה הדבר שמביא לאקט עצמו. נראה לי שזה הסידור המקובל בחיים לעוד הרבה דברים. אנשים המציגים את עצמם זה הדבר הכי טוב והכי ראוי. ככה אתה יודע עם מי אתה מדבר ובכלל נראה לי משהו די אלמנטרי. לפעמים זה ממש נחמד לדעת שאתה מדבר עם מישהו שאולי היה לך קשר כלשהו לשמו. אין סוף לקשרים והקשרים.

אז אותו איש סימפטי ותכליתי מציג עצמו בשמו זאב אלקושי. השם הזה עשה לי משהו כי ידעתי שהשם הזה מוכר לי בעקיפין דרך ספר אוצר פתגמים וניבים לטיניים שהמחבר שלו זה אחד בשם אלקושי גדליה. את הספר הזה קניתי בזמנו בחנות יד שניה לספרים אולי דוד בן עמי אנדרס משום שהוא נראה לי מאד יסודי והיו בו גם הערות בכתב יד ועוד דפים מוזרים עם הערות מנוקדות ומעניין מי האיש חנוך דימנט ששמו כתוב בכתב יד באחד הדפים כבעל הספר. מישהו התעמק במה שכתוב ואחרים יגידו פשע נגד האנושות. ספרים מסוג זה תמיד אהבתי ואולי הכל התחיל מחגיגות בר המצווה שם קיבלתי משהו בתחום שכתב ראובן אלקלעי. כמה ספרים קיבלתם לבר או לבת מצווה?

זאב אלקושי היה מופתע וטען להגנתי שאני כנראה מהבודדים שמכירים ספר זה ואת שם המחבר שהוא במקרה אביו.

ד"ר ג. אלקושי אוצר פתגמים וניבים לטיניים

פעם היה לי תחביב משונה להחזיק ספרים שהם לקסיקונים של מילים וביטויים משפות אחרות. אני יודע שאני לא היחיד בתפיסה האומרת שאם אני אוחז בספר מסוים, יש סיכוי שמה שכתוב בו יטמע ויחלחל למוחי הקטן. לצערי התאוריה הזו כשלה ומה שבספרים נשאר בספרים ומה שבראש הלך ודעך. אני כמעט בטוח שגם למשפט האחרון יש גירסה תואמת בלטינית.

אלקושי שם מעניין בסדרת האל כמו גם אלדמע ואליגון.

אוצר פתגמים וניבים לטינים 1959

THESAURUS PROVERBIORUM LATINORUM

Gedaliah Elkoshi Ph. D

הוצאת יוסף שרברק בע"מ תל אביב

חנוך דימנט רמת גן

ה ל ה הרשימה למען הפקיד