מניפה של צבעים בגווני הקשת
יש מבחנים שלא שוכחים לעולם. בדרך כלל זה מלווה בהתרגשות. את המבחן הזה אזכור לנצח למרות שמוטב היה שאשכח. גם לא ידענו בכלל שזה מבחן. מתברר שבוחנים אותנו כל הזמן. אני ממש לא זוכר שאמרו לי אי פעם כילד לא לצאת מהקווים. מי יכול בבקשה להסביר לי את ענין הקווים?
ילדים אוהבים לצבוע בכל העולם כי זה כייף לצבוע ואפילו להתלכלך
ברחוב לילינבלום היו מחסנים של כל מיני דברים. היה שם גם שוק שחור של דולרים ירוקים
אם סידרו אותך כשהיית קטן, האם זה מחשל ומחסן אותך לעתיד?
זה היה בקיץ. ליתר דיוק בחופש הגדול של הקיץ. היינו תלמידים בבית הספר היסודי בכיתות הגבוהות. כנראה כיתה ז או ח. למורות שלנו קראו רחל דבוסיס וגם עדה ארגוב, אבל זה פרט שולי וחסר משמעות מלבד העובדה שזה אכן היה השם שלהן. המורות שלנו מעולם לא לימדו אותנו למבחנים מהסוג הבא שהוא נושא סיפורנו.
דרוש נער לצביעה - תנאים טובים למתאימים
ראיתי מודעה בעיתון או אולי על לוח מודעות ברחוב ובה כתוב שדרוש נער לניקוי וצביעת חדר או מחסן. תנאים מצוינים למתאימים. היתה כתובת ואולי גם מספר טלפון. אז הגעתי למקום כשכולי מוכן לעבודת הניקוי והצביעה. בדרך כלל זה נעלי התעמלות קצת משומשות, מכנס קצר וחולצה לבנה. לא הייתי הילד היחידי היו לפחות עוד שניים. הסבירו לנו באופן כללי מה לעשות. זה ממש לא קשה להבין מה זה לפנות זבל לרחוב.
זה היה ברחוב ליליינבלום בתל אביב אבל ממש בלי שום קשר לדולרים ולשוק השחור. פעם בליליינבלום עמדו חלפני רחוב וסחרו בדולרים למרות שזה נחשב לדבר אסור. זה היה בעידן כאילו אחר מבחינת שוק ההון הישראלי שהיה בהחלט לא מפותח בהשוואה להיום. ובכל זאת דולרים ירוקים עדין מסובבים את העולם למרות שכולם אומרים שהדולר לא שווה כלום, אבל תמיד טוב שיהיו ירוקים ככה בחבילה קטנה או שתים. אם תרצו לראות מוזיאון נחמד של בנק דיסקונט במקום בשם הרצלילינבלום אתם מוזמנים ואין צורך בתשלום. ועוד על הבית באתר תל אביב הוירטואלית
לילינבלום 26 פינת הרצל 13 - בית שיף / מוזיאון הרצלילינבלום. צילום אמנון יצחקי VTLV
הרצלילינבלום - מוזיאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית
מחסן בדים ישנים עם בעל בית
זה היה מחסן טקסטיל של בדים ישנים, עם הרבה זבל בפנים שהיינו צריכים לפנות ולהוציא לרחוב. אני זוכר את האבק, הפיח והטינופת , יחד עם קורי העכביש שנדבקו לגוף ולפנים. החולצה הלבנה שינתה צבע והזיעה הייתה אמיתית ומריחה. היה שם ריח של מקום סגור מעופש ומאובק. היום לא הייתי נכנס למקום כזה מחשש אלרגיה , אבל אז עבדנו כמעט כל הבוקר והצהריים. מפעם לפעם היה בא הבעל בית מסתכל לכמה רגעיים וממשיך בעיסוקו שליד. חוץ מזה שהוא היה ממוצא פרסי לא ידעתי עליו כלום. איך ידעתי את הפרט הזה, מיד תבינו אפילו אתם.
אגרנות - אספנות, פינוי, ניקיון, צביעה ומצפים למשיח של קסטל
ביום שאחרי המשכנו להשלים את הפינוי והניקיון. ידענו שאי אפשר לצבוע עד שהכל מפונה וריק לגמרי. זה באמת היה מחסן לא קטן גדוש באריגים וקופסאות שונות ומשונות. יש אנשים שאוהבים לאגור ולשמור דברים גם כשממש לא ברור מה יעשו איתם בעתיד. אולי פעם הם יצטרכו בדיוק את הקופסא המרובעת שפעם היה בה חומר ניקוי נוזלי בצבע אדמדם, או את קורת העץ הישנה עם הזווית הבלתי ברורה ולצד. נדמה לי שגם אני קצת כזה. לעיתים אגרנות שכזו היא מיני פיגוע. יש אספנות מכל מיני סוגים. לא כולם אוספים מטבעות , שטרות, בולים ומדליות. אגב את המדליה הצבעונית הראשונה של ישראל הנפיקו רק בשנת 1986 והיא מדליה של משה קסטל וקוראים לה מצפים למשיח - אהבת עולם. הליטוגרפיה שם מכילה 15 צבעים. בהמשך עשו עוד הרבה מדליות צבעוניות. צבע זה תמיד סחורה טובה. אפילו בטלוויזיה עושים כתבות צבע ולעיתים אפילו מבקשים ממני לקחת חלק בכתבות מסוג זה, עם סיפורי מטבעות ועוד. פעם נלהבתי מהענין והיום כבר הרבה פחות.
בלטות צבעוניות, תקרה גבוהה ופרסי כועס
אז בסוף גמרנו לפנות והכל היה ריק לגמרי וראינו את הרצפה היפה עם הבלטות הצבעוניות והמעט סדוקות ושבורות. שמנו לב שהחדר הוא בעצם מרחב מכובד ומאד גבוה. אצלנו בבית לא הייתה תקרה כזו גבוהה. האם תקרה גבוהה אומר שגרו שם ענקים? לא בטוח אבל שווה בדיקה. ידענו שעכשיו אנחנו מגיעים לצבע ולמברשות. זה כייף לצבוע ובמיוחד בצבע לבן. אני הכי מעדיף צבע לבן ומהרבה סיבות. אז גם הכל נראה גדול יותר ונקי.
או אז גם הגיע בעל הבית ואחרי שעשה בדיקה במקום, אמר לנו לעזוב הכל ולהקשיב לו כי יש לו משהו מאד חשוב להגיד לנו. עזבנו הכל והתקרבנו אליו.
"אתם לא מתאימים לעבודה זה!"
הוא הסתכל עלינו במבט כזה זועף ואפילו כעוס. הוא אמר לנו ככה בלשון מאד פשוטה וברורה חרף המבטא הפרסי הכבד. "זה היה מבחן בשבילכם. עבדתם פה שני ימים בשביל שאני רואה אם אתם מתאימים לעבודה זה. אתם לא הצלחתם במבחן ואתם לא מתאימים לעבודה זה. לכו הביתה כי לא הצלחתם במבחן" , ככה אמר לנו כבוד בעל הבית והסתלק. מאז אני מאד חשדן כלפי מבטא פרסי...
היינו מאד מופתעים ואפילו די נעלבים , ידענו גם שלא נקבל כסף בשביל מה שעבדנו כי לא הצלחנו במבחן. אנחנו לא מתאימים לעבודה זה!...
בפעם הבאה שיציעו לכם עבודה, תזכרו טוב שיש כל מיני מבחנים, ואולי אתם לא מתאימים לעבודה זה...
מבחן הצביעה הראשון שלי פורסם לראשונה ב MySay
מצפים למשיח של משה קסטל מדליה צבעונית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה