ז'ול וורן ומבחר מספריו. עיצוב וצילום אליעזר מורב
מודה ולא אבוש אני יהודי. לא רק שאני גאה בזה אלא שאני אפילו נפעם מזה שיש עוד הרבה יהודים בעולם, במיוחד כאלה שהם ממש מוצלחים. אני יהודי מסיבה מאד פשוטה כי כמו רוב היהודים, נולדתי לאמא יהודיה שנולדה בפולניה ואפילו במקום בשם סקרז'יסקו קמיינה. קל לקרוא קשה להגיד. ז'ול ורן בטוח לא נולד בסקרז'יסקו קמיינה.
מיהו יהודי
מבחינתי זוהי עובדה ידועה שאני יהודי ולא איכפת לי שיש הרואים בי ובעוד אחרים שכמותי , חלק מאותו ערב רב שהסתפח ביציאת מצרים. זה שיגידו שיהודי אמיתי הוא כזה שעושה לפחות חלק גדול מתרי"ג המצוות ובנוסף עוד דברים שלצערי אני לא מקיים, אז שימשיכו להגיד. מבחינתי אני יהודי וזהו.
שמתי לב שמזה זמן רב, אני מאד נוטה לחפש עוד יהודים, אבל לא ממש בארץ ישראל, כי פה יש די הרבה ואולי אפילו מספיק. בדרך כלל זה קורה לי כשמספרים לי על מישהו קצת חשוב ומעלה, שהוא בעצם יהודי או שיש לו שורשים יהודים. אני יודע שזה נשמע מאד פרובינציאלי לחשוב ככה ,אבל כזה אני. מחפש אילנות גבוהים להיתלות ולחסות בצילם. רצוי שיהיו יהודים. אינשטיין מבחינתי הדוגמא הכי טובה.
יודאיקה והיטלר
יש אספנות המכונה יודאיקה. זה יכול להיות בכל תחום. בולים, מדליות, מטבעות, כלי כסף, אוטוגרפים, ציורים וכל דבר אומנות. בעצם אמרנו כל דבר שתעלו על דעתכם. יודאיקה אומר שיש בזה משהו יהודי. אני יודע שאפשר לשחק עם זה עד בלי סוף ואפילו יש קטלוגים שלמים בנושאים שונים. אלון מליס אומר שהיטלר הגדיר הכי טוב מי הוא יהודי.
רובין במרכז עם כובע בתיאטרון היהודי במחנות העקורים באיטליה מאוסף משפחת קרופ
הדוד שלנו מאמריקה רובין ברי 1919-2001, גדל בפלוצק פולין, חי בניו יורק ונקבר בקרית שאול
היה לי דוד מאמריקה הכי מיוחד בעולם. קראו לו רובין ברי זכרו לברכה, ומבחינתי הוא היה איש מופלא. אשתו פלה -פסיה היתה האחות הבכורה של אמא שלנו. אחרי השואה ושהות במחנות העקורים שבאיטליה שם גם הכירו לראשונה, נסע רובין לאמריקה ובהמשך הצטרפה אליו פלה אחרי שהייתה עם הורי בקפריסין וגם בישראל. פלה נפטרה בניו יורק והובאה לקבורה בקרית שאול ח' אדר תשמ"ה 1.3.1985. גילי הבת שלי קרויה על שמה גילי-פלה.
מדי שנה בשנה מבלי לפספס, היה מגיע דוד ראובן מברונקס שבניו יורק לישראל, ליום השנה לרעייתו פלה. ראובן ברי ז"ל בן ירחמיאל וליבה, הצטרף לפלה-פסיה למנוחת עולמים בט"ז אלול תשס"א 9.2001 .4, כמובן שבקריית שאול.
רובין ופלה ברי על הדשא בניו יורק
דוד רובין טס רק באל-על ,מתארח בישראל ותמיד אצל התאומות גניה ורניה
רובין היה מתארח אצל אימי וגם אצל אחותה התאומה רניה גרבש. החלוקה הייתה שווה בשווה, על מנת שלא יריבו. אצל פולנים רבים אפילו על הזכות לארח. זה תמיד יצא סביב חודש אדר מועד האזכרה. בדרך כלל זה היה שבועיים ועוד קצת לערך, ותמיד היה טס עם אל על. שלא תעיזו לחשוב אחרת אפילו. תמיד רצוי ליד המעבר - only el-al and near the ile. למה רק שבועיים? על זה צריך פוסט נפרד
השהות של דוד רובין עם המשפחה הייתה תמיד סוג של ארוע. היינו מגיעים לשדה התעופה לקבלו עם המזוודה הכחולה והרצועה המיוחדת שסוגרת אותה. נוסעים הביתה לארוחה קלה עם מעט שתיה חריפה, וידענו שהזמן הקרוב יהיה רובו עם דוד רובין. גם בעבודה וגם בנסיעות למשפחה ולקרובים בארצנו הקטנטונת. רבים מהמבקרים בחנות זכו להכיר את דוד רובין שלנו ורק לטובה, כי זה מה שהיה בו.
הדוד שלנו רובין ברי שני משמאל והמזוודה
ככה משפשפים באנגלית
ידעתי תמיד שבזמן שהותו חייבים לראות מוזיאון או שנים לפחות, כמו גם משהו תרבותי אחר. רובין אהב מאד אתמשה קסטל. אז נסענו לתערוכה שלו בבאר שבע. הדוד שלי היה בוחן כל דבר בסבלנות אין קץ. תמיד הוסיף משהו משלו, שאל חקר וניסה בדרכו לשפשף את העברית אותה למד בחדר. בשבילי זה הזמן הכי טוב לדבר ולשפשף את האנגלית הרצוצה, ולרכוש עוד כמה מילים למצאי המקומי הדליל - To brush up my English.
עם השנים שחלפו, הכרתי כבר חלק גדול מסיפוריו ואפילו דגשים אופיניים. תמיד אחרים ירגישו בדבר החוזר על עצמו. נדמה לי שגם אני כבר, חוזר ומספר וחוזר את אותם סיפורים. דני רוגובסקי אומר שחזרה על דברים היא בעצם בדיקה עצמית של המספר לדעת אם הוא עצמו לא שכח אותם. נשמע טיעון מנצח ואני מאמץ בחום ותודה לדני וד"ש לעמליה.
דוד רובין ברי גדל בפלוצק שבפולין אצל הסבים שלו . פלוצק מקום גדול וידוע. פעם אמר לי שאפילו ז'ול ורן נולד שם ואצל בני העיירה הוא נחשב כיהודי שמשפחתו היגרה לצרפת. זה היה מאד מוזר לשמוע זאת למרות שמעולם לא התמחתי בעניני ז'ול ורן. לחיזוק טענתו אמר שאפילו בספר העיירה הדבר מוזכר. יש לו בבית גירסה באנגלית של ספר העיירה היהודית. ספרי קהילה זה מקור נהדר להרבה דברים.
האנדרטה של קהילת פלוצק בחולון רובין ברי מצד ימין. אבא שלנו מצד שמאל
ספרי קהילות ויזכור
מחנות הספרים הוותיקה רובינזון מוסיפים בנושא ספרי היזכור והקהילות שחרבו.
"הנצחת הקהילות שנחרבו בשואה החלה כמפעל ממוסד שהחל כבר בתש"ו, ע"י מוסד הרב קוק בסדרה שנקראה "ערים ואמהות בישראל" ונמשכה ע"י יד ושם בסדרת פנקסי הקהילות - מפעל מרשים ומדעי שנמשך עד ימינו אלה.
החל משנות החמישים של המאה העשרים קמו אגודות של יוצאי קהילות שונות באירופה החרבה.
הקהילות קמו בד"כ בישראל אך גם בארצות הברית ובארגנטינה, לזו האחרונה הגיעו ניצולי שואה רבים (בצד נאצים בדימוס) ותרבות האידיש רווחה שם במיוחד.
אגודות יוצאי הקהילות החלו, כמעשה של דור ראשון לשואה, לגייס כספים ולהוציא לאור ספר יזכור לערים/ עיירות שחרבו. לתוך ספרי יזכור אלו יצקו הניצולים זכרונות, צילומים, מפות גיאוגרפיות ורשימות נספים. לא תמיד היו ספרים אלו מסודרים או שיטתיים. השפות אידיש, עברית ופולנית שלטו ברמה. עד היום ממשיכים להופיע ספרים אלו, לעיתים ע"י הדור השני. ותודה לחנות רובינזון, המקור להרבה מידע בנושא ספרים ועוד
ספר קהילה ענק וכבד - קהילת פלוצק
הספר 'פלוצק תולדות קהילה עתיקת יומין בפולין' מחזיק כ-700 עמודים. הוא ממש כבד מאד ויש בו חומר רב, אותו ערך אליהו אייזנברג הוצאת המנורה תל אביב תשכ"ז 1967. את הספר קיבלתי מדני רוגובסקי לצורך האימות היהודי של ז'ול ורן. אמו של דני ילידת פלוצק. דני מספר על אמו ומשפחתה.
אמא של דני רוגובסקי - יהודית שימיינסקי ז"ל 1915-1987
"אמא שלי יהודית (יולה) שימיינסקי נולדה בפלוצק ב-18.04.1915, ליהודה לייב וחיה הלה לבית גולדשטיין ואחות ליוכבד הניה הצעירה ממנה. ילידת 1918. העיר פלוצק מנתה, ערב מלחמת העולם השניה, כ-30,000 תושבים כשמתוכם שליש יהודים. תמיד סיפרה על ילדות מאושרת וחסרת דאגות. נסיעות בכל רחבי פולין (ביקורים תכופים בוורשה ובזאקופאנה), ואף מחוצה לה (קרלו ויוארי). לא היה כל מצב של מחסור.
איני יודע על כל קשר עם הקהילה היהודית המקומית או עם התנועה הציונית. סיימה תיכון פולני והחזיקה בידה תעודת בגרות. משפחה אמידה ובעלת אמצעים. אימי נהגה לספר לי כי היתה לה ולאחותה נני שטיפלה בהן. כמו כן היה בבית פסנתר עליו פרטה אחותה. כשיצאה לירח הדבש, מיד לאחר החתונה, קיבלה מאביה סכום של 5,000 ליש"ט (לפי הבנתי היה זה סכום אדיר).
כל משפחתה הושמדה בשנת 1942. אימי רשמה בדפי עד ביד ושם כי ניספו באושוויץ או בטרבלינקה, כשלפני, בשנת 1941, נשלחו חלקם למחנה ריכוז דזיאלדובו וחלקם למחנה בסביבות ראדום. האם היתה עקרת בית והאב עסק ביבוא ויצוא בשר. הכתובת בעיר - נובי רינק 18 (השוק החדש).
ביקור שורשים בלי שורשים חיים
ביקרנו, עמליה ואנוכי בעיר, השוכנת מעל מצוק הפונה אל נהר הוויסלה (עיר יפה). ראינו את הבית, בית שלוש קומות. לפני עשרות שנים נראה שגרו בו אנשים עשירים, גם היום הוא די מרשים. לבפנים לא העזנו להכנס, פרט למבט קצר בכניסה ובחדר המדרגות. אחת מקרובות המשפחה הבודדות שהיכרתי בעבר, אמרה כי הדירה לא היתה רכושם אלא שכרו אותה. נישאה בפלוצק לאדם העונה לשם אריה ויצאו לירח דבש תחילה בכל אירופה ובהמשך לארץ ישראל דרך מצרים. לפלשתינה הגיעו בשנת 1936 ולאחר מספר שנים התגרשו.
אימי ניסתה לשכנע את משפחתה לעזוב את פולין, כלעוד הדבר אפשרי, אך ללא הועיל. האב תמיד טען כי הכסף יחלץ אותו מכל צרה. שהתה בקיבוץ מסילות וחזרה לתל אביב. הכירה את אבי, יעקב לבית רוגובסקי בשנת 1943, עת ברח מצבא אנדרס.
משמאל יהודית רוגובסקי לבית שימיינסקי. פלוצק 1930
נולדתי ברחוב העבודה ולכן תמיד עבדתי
הורי התגוררו תחילה ברחוב דב הוז ולאחר מכן ברחוב העבודה 23, על הגג, בדירת חדר (היה זה חדר כביסה כפי שהיה נהוג בימים אלה) בבנין שהיה שייך לדודתה. שם נולדתי בשנת 1944 ואחי, אריה בשנת 1950.
כילד אני זוכר כמה מפגשים עם יוצאי העיר. נדמה לי ברחוב המלך ג'ורג', מול מצודת זאב, בית ארגון אמהות עובדות או משהו כזה. אימי לא נהגה להופיע למפגשים אלה בקביעות. איני זוכר עצמי אי פעם בבית העלמין בחולון ביום הזכרון, ליד האנדרטה של נספי העיר פלוצק. למעשה, פעם ראשונה שהייתי במקום זה היה לאחר מותם כשנודע לי שלעיר פלוצק יש אנדרטת מתכת מרשימה. נסעתי לראות ואכן היא מרשימה ביותר.
אימי מעולם לא התלוננה על הדלות בה חייה בשנים הראשונות בארץ. אפשר היה לצפות כי יהיו לה הרבה טרוניות מאחר ולא חסר לה דבר בפולין. היתה אישה חזקה באופיה, עסקה בכל עבודה שנקרתה כולל משק בית וגידול ילדים אחרים, עבודות פיזיות מזדמנות וכו'. אמנם איני בא מבית עשיר אך דבר לא חסר לי". סוף ציטוט ותודה לדני וד"ש לעמליה ומזל טוב ליום ההולדת.
1931 על רקע מטוס בפלוצק. אמי אחי ואני
אדם ניומן - נוביצקי נולד בפלוצק, היה בסקרז'יסקו וכתב ספר
לא מזמן ביקרו אצלי בחנות זוג אנשים נחמדים. קוראים להם ענת ויורם אלפרין. מפה לשם דיברנו טיפה מעבר לעניני מטבעות ,מוזיקה והתזמורת הפילהרמונית. ישר הגענו לעניני הורים שואה והחיים בכלל. ענת גילתה בקיאות מדהימה (לפחות מבחינתי) כשמיד הכירה את סקרז'יסקו המקום בו נולדה אימנו. מיד גם צירפה את התוספת קמיינה וזה בכלל למטיבי לכת פולנים.
מתברר שאביה של ענת, אדם ניומן-נוביצקי שהה באותו מחנה עבודה שבו הייתה אמנו ושתי אחיותיה. חוץ מזה הוא נולד בפלוצק וכתב ספר זכרונות אישיים. בהמשך קיבלתי מבתו ד"ר ענת אלפרין סריקה של הדפים מספרו בנושא מחנה הכפיה האסג סקרז'יסקו. ממנה גם למדתי שממש לאחרונה הוקם בפלוצק מוזיאון מקומי לתולדות היהודים . אפילו הגיעו לישראל אנשי המוזיאון לתיעוד ראיונות עם ניצולים.
המאבק לחיים -זכרונות אישיים מימי הכיבוש הנאצי - ספרו של אדם ניומן-נוביצקי
עם תחילת הכיבוש הגרמני ב1939 גורשו המחבר ומשפחתו מעירם פלוצק אל מחנה ריכוז שם הועסקו בעבודות כפיה. בגיל 16 בורח המחבר ממחנה העבודה החוצה אל עולם עוין בו נותר לבדו. כל משפחתו מושמדת בתאי הגזים, ואילו אחיו שהתחזה לפולני נאסר בפעילות מחתרתית. כך מתחיל מאבקו לחיים של יהודי חסר כל המנסה לשרוד. הפרק על מחנה "הסג" - סקרז'יסקו מונה 6 דפים. למדתי שאדם עבד באותו אגף A שבו גם אימי ואחיותיה. תיאורי הכינים והרעב נשמעו לי מוכרים ביותר.
הקינאה שלו בכלבים שבמחנה הזכירה לי במדוייק את סיפורי אבא שלנו שמואל שברח ליערות. אדם כותב "החיים של הכלבים במחנה היו טובים. בלילות הייתי חולם שאני הופך לכלב ואז לא הייתי יותר רעב, מוכה, מושפל ונדון למוות."
אדם ניומן-נוביצקי נלחם על חייו ובסוף זוכה לראות את שחרורה של פולין. הוא נישא לניצולת שואה ויחדיו הם משקמים את חייהם ומקימים משפחה. הספר נכתב במקורו בפולנית ותורגם לעברית על ידי שושנה רצ'ינסקה . נוצה וקסת הוצאה לאור.
"ניצחון במאבק על חיי הוא טקס הבר מצווה של נכדי דורון אלפרין במדינת ישראל 53 שנה אחרי הבר מצווה שלי בפלוצק, פולין" אדם ניומן-נוביצקי
בשום מקום לא כתוב על יהדותו של ז'ול ורן! בספר קהילת פלוצק כתוב. בעברית ואפילו באנגלית
הוכחה ליהדותו של ז'וּל וֶרְן - Jules Verne
אליהו איזנברג מספר בעמודים 277-296 זכרונות מבית אבי
"היהודים החלו להשתקע ברובע העתיק "סטארי רינק" החל מהמחצית השניה של המאה הקודמת כשהנוצרים עקרו לרחובותיה החדשים של העיר שבהם נבנו דירות חדישות יותר. בהדרגה התמלאו ככר השוק והרחובות ביילסקה וזדונסקה בדיירים ובעלי בתים יהודים. בשני בתים ברחוב זדונסקה נותרו פולנים. אחד הבתים היה הפינתי עם ככר השוק שעליו היתה נפוצה האגדה ששם נולד הסופר הצרפתי הנודע ז'יל וורן והאנשים ידעו לספר שהוא נולד בפלוצק וממוצא יהודי. הבית הזה היה הבית שבו גרנו אנחנו." סוף ציטוט. נשמע לכם משכנע?
ויש אפילו שטרות או משהו המנסה להיות
המאבק לחיים : זכרונות מימי הכיבוש הנאצי אדם ניומן-נוביצקי. נוצה וקסת תשמ"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה