שלמה להט-צ'יץ' היה ראש העיר תל ּּאביב-יפו. תמיד הדגיש את התוספת יפו. אתמול חגג יום הולדת.
היתה לו בלורית מיוחדת. סינדול מכוניות וגרירה, היוו חלק מכוער ומטופש מתקופתו. מלחמת המיפרץ הראשונה הפכה את עירו לחזית. האלוף במיל הרגיש איך תושביו נסים מהסקאדים וקרא להם עריקים. צ'יץ' לא פחד מאיש. אולי רק מזיוה רעייתו. רצח יצחק רבין, מפקדו וידידו בעצרת שאירגן, שבר אותו.
מבחינה פוליטית החל דרכו כליברל, המשיך והציץ בליכוד וסיים כיונה צחורה עצמאית, שוחרת שלום וביטחון. היו אלו 20 שנה של עשיה חינוכית, תרבותית, טיילת, מרכזי קשישים, קרן תל-אביב, סוזאן דלאל, פארקונצרט, יידישפיל ועוד הרבה. העיר ללא הפסקה, הפכה בתקופתו למרכז התרבותי בישראל.
היו גם דברים פחות מוצלחים בכהונתו. מאזן העיריה ידע גרעונות אדירים שלא ממש הדירו שינה מהשריף המקומי שהיה גאה בכך. יש הטוענים שלא ידע להבחין בין שקל לדולאר. בכפר שלם נהרג צעיר בזמן הריסת מבנים לא חוקיים. אוכלוסיה תל אביבית היגרה לפרברים וזהו ידע וניסיון חיים אישי.
צ'יץ' ידע מצויין לבחור את יועציו הצמודים, שליוו אותו גם בהגנה ובצה"ל וגם זה מידע סופר אישי. היה רגיש במיוחד לדוברי אמת ובעל שיטות יחודיות לפתרון בעיות. במשפט האחרון חבוי סוד אהבתי והוקרתי לצ'יץ'. לא תמצאו לכך שום איזכור ממשי. לא שלטים, לא כתבות ומאמרים, שום רעש תקשורתי. הכל בשקט, צינעה והסתר כיאה למצווה עלומה. גם כיום כשמצבו לא משהו מבקש שלא יעשו מזה עניין.
למה אני אוהב את ציץ?
שלמה להט יליד גרמניה 1927 ראש העיר תל -אביב יפו 1974-1993 היה הראשון במדינת ישראל שדאג וטיפל בחסידי אומות העולם. בתל אביב של צ'יץ' מצאו חסידי האומות מכל הארץ מענה לכל דבר.
חסידי אומות העולם הינם לא יהודים שסיכנו נפשם, בהצלת יהודים ללא תמורה. חלק מחסידי אומות העולם, הגיעו לישראל ולתל-אביב עם בן או בת הזוג שהצילו במלחמת העולם השניה. בארץ היו כמה עשרות זוגות. חלקם ידע מחסור ומצוקה שגברה ככל שהתבגרו. בישראל של שנות השמונים לא שמעו ולא ראו בחרפתם עד שהדבר הוצג בכלבוטק של רפי גינת. צ'יץ' האזרח לא חיכה לנהלים ותקשי"רים. כראש אכ"א לשעבר ,ידע למצוא את האגף וגם את כוח האדם לארגן ולהיטיב את חיי אותם אמיצים וגבורים שסיכנו נפשם בהצלת יהודים בימים טרופים ובסביבה אכזרית.
גילוי נאות: סטניסלב יסינסקי ובתו אמיליה סלוטקובסה, חסידי אומות העולם, הסתירו בביתם שבווהלין-פולין 4 יהודים נרדפים ופצועים. מקום המחבוא היה בור מתחת לאורוות הסוס. עקיבא קרמר, שעיה הודלר והאחים יוסף ושמואל לידרמן.
שמואל לידרמן, היחיד שניצל ושרד את המלחמה הוא אבא שלי. תודה לדניאל רוגובסקי חבר משפחתי ופעיל בקרב חסידי אומות העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה