אבי אבנר אוהב מאד לצייר ואני מאד אוהב את ציוריו, ואז לפתע ראיתי משהו שסיקרן אותי מאד מאד וזה הוביל לשורות הבאות. אז שאלתי את אבנר מאיפה הצהוב הזה ולמה המונית הזו ולמה ולמה ולמה. אז אבנר אמר לי שזה הכל בגלל הצלמת טליה לביא שראתה את המונית הזו אי שם בנוה צדק עם הרקע הזה וזהו. אבנר ביקש את רשותה של טליה וככה נולד הציור שלו. כל השאר זה כבר פרשנויות ורגשות של המתבוננים עצמם. תמיד אנשים מוצאים בציורים דברים אבודים מבלי לדווח למחלקת אבדות ומציאות.
אני גם ממליץ לכם לראות עוד עבודות נהדרות של טליה לביא בקישור
התמונה הזו של המונית הצהובה מסוג צ'קר שכמעט לא מוכרת בישראל, הזכירה לי את סיפור המונית הנעלמה של אבא שלנו. אבא שלי שמואל לידרמן ז"ל היה נהג מונית ואם תרצו להרחיב בנושא אז בבקשה בקישור המצורף אבל היום אני אתמקד בענין מעט מינורי והוא המונית של אבא שאין ממנה שום תמונה ובכל זאת נשאר לי זכרון מפי השמועה.
recall ופיצויים
אבא שלנו הזכיר לא פעם את מונית הצ'קר שלו שהגיעה הישר מארצות הברית. הרבה פרטים איני יודע ואולי אני שוב עושה סלט מכמה דברים כפי שלעיתים קורה לי. סלט לא הזיק מעולם לאיש ובתנאי שאין בו פטריות מסוג מסוים. תמיד גם סלט מומלץ בדיאטה. העצה הכי בנאלית לאנשים מלאים "תאכל סלט זה בריא". ביקשו ממני גם לא לא לעשות סלט ולכן גם לא אספר על הקשר בין צילום ודיאטה.
אז אבא דיבר על מוניות הצ'קר שהאמריקאים הביאו לארץ לניסוי על זקנם של בני הארץ המתפתחת, וזה היה איפשהו בתחילת שנות השישים כנראה.
האוטו היה גדול ומאד נוח, אבל היו לו תקלות שהמכונאים בארץ לא ידעו כיצד להתמודד איתן בהצלחה. אפילו אהוד ברק מודה בזה שהוא מפרק ומרכיב מחדש שעונים ותמיד נשאר לו איזה חלק קטן אחד ומשונן שפשוט אין בו שום צורך. סתם הערת ביניים מוזרה ולא חשובה. נראה לכם שברק יחזור לפוליטיקה?
אולי גם הייתה סיבה אחרת לכך שהצ'קרים חדלו לנסוע בישראל. בכל אופן אבי סיפר שהאמריקאים אספו את כל המוניות והחזירו כסף וחסל סיפור הצ'קר בישראל.אולי זה היה ה-recall הראשון בישראל.
חברים יקרים תזכרו שכל דבר בסוף יכול להיגמר עם כסף. אם יש בעיה תמיד תציעו כסף ויש סיכוי שהכל יפתר. אם זה לא נפתר תציעו עוד ואם גם זה לא הולך אז תשאלו כמה צריך להוסיף בבקשה. מי לא רצה לקבל פיצויים מהגרמנים?
פעם הרב כהנא הציע לכל ערבי שיעזוב את ישראל עשרת אלפים ירוקים. אז היו כמה יהודים מאד טובים שאמרו שגם בחמש הם עצמם מוכנים. כמה שווה זכות האין שיבה? האם כהנא צדק?
צ'קר שחורה לחתונה
אבי אבנר הצייר של הצ'קר הצהובה אומר "מה שמשך אותי בתמונה זו מונית הצ'קר הזכורה לי מתקופת ילדותי. משום מה אני זוכר אותן בצבע שחור, גדולות ומאוד מרווחות. המנוע שלהן לחש ונהם בקול מאוד ייחודי וברור. הן הופיעו והן נעלמו. התמונה עם המונית הצהובה והרקע שבקיר משכו את עיניי ורכשתי הדפס מהאמנית שצילמה. ביקשתי את רשותה וזהו בגדול. אוסיף כי למיטב זכרוני יש לאמי תמונות מחתונתה, שם נראים היא ואבי ז"ל במונית צ'קר שחורה ומקושטת, כי למי היה רכב באותה תקופה? אשיג העתק כאשר אהיה אצל אמי בהזדמנות קרובה. עד כאן." ותודה לאבי אבנר האוצר והמצייר.
אולי זו הייתה המונית של אבא שלי?
יאיר מכפר ויתקין ויוסי מרחובות נוסעים בצ'קר לירושלים
יאיר נחמני יליד כפר ויתקין והאיש שלנו בשיכון למד , יודע כמעט הכל על הכל ומספר שמונית הצ'קר הייתה "הדבר הכי טוב ועד היום אין דבר כזה. הישיבה על הגובה הייתה נהדרת. הצ'קר נדיבה בגודל ובמרחב הישיבה המרווח. די דומה לנסיעה במוניות של לונדון ויותר טוב. הצ'קר מונית נוחה גם בכניסה וגם ביציאה ולא כמו היום שאם אתה מטר ושישים פלוס אתה בבעיה. על הרצפה של היום אין בכלל מקום לנעלים". וליאיר יש מספר גדול. האמת שזה ממש נכון ואני לא מבין למה היום אתה נכנס למונית ומתחיל להתכווץ. בקושי אפשר להכניס יד לכיס ולהוציא כסף.
יאיר מספר שהנסיעה הכי מיוחדת שלו כסטודנט בשנות השישים הייתה עם מונית צ'קר בדרך לאוניברסיטה בגבעת רם ירושלים. זו לא נסיעת ספיישל אם חשבתם, כי אם כמה נוסעים בשרות. יאיר זוכר מונית צ'קר שחורה עמוסה בנוסעים לירושלים לפני מלחמת ששת הימים והדרך אז עוברת דרך רמלה , נחשון, בסיבוב הר טוב עושים הפסקה ואז ממשיכים. אני לא זכיתי להכיר את שרה פרה עם הציצים הגדולים מצומת נחשון אבל קראתי על זה לא פעם אחת. בפעם האחרונה שהייתי בקיבוץ נחשון זה היה אצל ראובן נוטלס המעצב שעשה המון מטבעות ומדליות ובכלל הרבה דברים יפים.
יוסי לא מפסיק לרגע והצ'קר השחורה מטפסת
הנסיעה המיוחדת שיאיר לא שוכח הייתה כשנוסעת נחמדה דוברת אנגלית אמריקאית החלה לשאול באמריקקית את הנהג הירושלמי כמה שאלות. בסך הכל רצתה להגיע לכיכר ציון והנהג שלנו אמר לה כל הזמן מחנה יהודה , מחנה יהודה. אז יאיר רצה לעזור לו ופתאום היה שם מישהו חמוש במשקפים שהחל לדבר עם התיירת הזו ולא הפסיק. הבחור הזה נתן לתיירת שלנו הרצאה על ירושלים ועל הדרך ובכלל על ישראל, עבר ,הווה ועתיד. ההרצאה השוטפת של הבחור הזה לא פסקה לרגע קט. יאיר נחמני רצה להכניס מילה אבל הבחור שלנו לא הפסיק לרגע. אם רציתם לדעת מי זה הבחור הזה אז תדעו שקוראים לו יוסי שריד והיום הוא ממש שכן של יאיר בשכונה הצמודה לשדה דב ותמיד כשיאיר רואה את יוסי ברחוב אפטר הוא מה זה מת לשאול אותו על הנסיעה ההיא בצ'קר לירושלים ולמה הוא לא נתן לו להשחיל אפילו מילה אחת.
אני גם ממליץ לכם לראות עוד עבודות נהדרות של טליה לביא בקישור
אבי אבנר מצייר את המונית הצהובה של טליה לביא הצלמת
התמונה הזו של המונית הצהובה מסוג צ'קר שכמעט לא מוכרת בישראל, הזכירה לי את סיפור המונית הנעלמה של אבא שלנו. אבא שלי שמואל לידרמן ז"ל היה נהג מונית ואם תרצו להרחיב בנושא אז בבקשה בקישור המצורף אבל היום אני אתמקד בענין מעט מינורי והוא המונית של אבא שאין ממנה שום תמונה ובכל זאת נשאר לי זכרון מפי השמועה.
recall ופיצויים
אבא שלנו הזכיר לא פעם את מונית הצ'קר שלו שהגיעה הישר מארצות הברית. הרבה פרטים איני יודע ואולי אני שוב עושה סלט מכמה דברים כפי שלעיתים קורה לי. סלט לא הזיק מעולם לאיש ובתנאי שאין בו פטריות מסוג מסוים. תמיד גם סלט מומלץ בדיאטה. העצה הכי בנאלית לאנשים מלאים "תאכל סלט זה בריא". ביקשו ממני גם לא לא לעשות סלט ולכן גם לא אספר על הקשר בין צילום ודיאטה.
אז אבא דיבר על מוניות הצ'קר שהאמריקאים הביאו לארץ לניסוי על זקנם של בני הארץ המתפתחת, וזה היה איפשהו בתחילת שנות השישים כנראה.
האוטו היה גדול ומאד נוח, אבל היו לו תקלות שהמכונאים בארץ לא ידעו כיצד להתמודד איתן בהצלחה. אפילו אהוד ברק מודה בזה שהוא מפרק ומרכיב מחדש שעונים ותמיד נשאר לו איזה חלק קטן אחד ומשונן שפשוט אין בו שום צורך. סתם הערת ביניים מוזרה ולא חשובה. נראה לכם שברק יחזור לפוליטיקה?
אולי גם הייתה סיבה אחרת לכך שהצ'קרים חדלו לנסוע בישראל. בכל אופן אבי סיפר שהאמריקאים אספו את כל המוניות והחזירו כסף וחסל סיפור הצ'קר בישראל.אולי זה היה ה-recall הראשון בישראל.
חברים יקרים תזכרו שכל דבר בסוף יכול להיגמר עם כסף. אם יש בעיה תמיד תציעו כסף ויש סיכוי שהכל יפתר. אם זה לא נפתר תציעו עוד ואם גם זה לא הולך אז תשאלו כמה צריך להוסיף בבקשה. מי לא רצה לקבל פיצויים מהגרמנים?
פעם הרב כהנא הציע לכל ערבי שיעזוב את ישראל עשרת אלפים ירוקים. אז היו כמה יהודים מאד טובים שאמרו שגם בחמש הם עצמם מוכנים. כמה שווה זכות האין שיבה? האם כהנא צדק?
צ'קר שחורה לחתונה
אבי אבנר הצייר של הצ'קר הצהובה אומר "מה שמשך אותי בתמונה זו מונית הצ'קר הזכורה לי מתקופת ילדותי. משום מה אני זוכר אותן בצבע שחור, גדולות ומאוד מרווחות. המנוע שלהן לחש ונהם בקול מאוד ייחודי וברור. הן הופיעו והן נעלמו. התמונה עם המונית הצהובה והרקע שבקיר משכו את עיניי ורכשתי הדפס מהאמנית שצילמה. ביקשתי את רשותה וזהו בגדול. אוסיף כי למיטב זכרוני יש לאמי תמונות מחתונתה, שם נראים היא ואבי ז"ל במונית צ'קר שחורה ומקושטת, כי למי היה רכב באותה תקופה? אשיג העתק כאשר אהיה אצל אמי בהזדמנות קרובה. עד כאן." ותודה לאבי אבנר האוצר והמצייר.
אולי זו הייתה המונית של אבא שלי?
המונית הצהובה של טליה לביא Talya Lavi
יאיר מכפר ויתקין ויוסי מרחובות נוסעים בצ'קר לירושלים
יאיר נחמני יליד כפר ויתקין והאיש שלנו בשיכון למד , יודע כמעט הכל על הכל ומספר שמונית הצ'קר הייתה "הדבר הכי טוב ועד היום אין דבר כזה. הישיבה על הגובה הייתה נהדרת. הצ'קר נדיבה בגודל ובמרחב הישיבה המרווח. די דומה לנסיעה במוניות של לונדון ויותר טוב. הצ'קר מונית נוחה גם בכניסה וגם ביציאה ולא כמו היום שאם אתה מטר ושישים פלוס אתה בבעיה. על הרצפה של היום אין בכלל מקום לנעלים". וליאיר יש מספר גדול. האמת שזה ממש נכון ואני לא מבין למה היום אתה נכנס למונית ומתחיל להתכווץ. בקושי אפשר להכניס יד לכיס ולהוציא כסף.
יאיר מספר שהנסיעה הכי מיוחדת שלו כסטודנט בשנות השישים הייתה עם מונית צ'קר בדרך לאוניברסיטה בגבעת רם ירושלים. זו לא נסיעת ספיישל אם חשבתם, כי אם כמה נוסעים בשרות. יאיר זוכר מונית צ'קר שחורה עמוסה בנוסעים לירושלים לפני מלחמת ששת הימים והדרך אז עוברת דרך רמלה , נחשון, בסיבוב הר טוב עושים הפסקה ואז ממשיכים. אני לא זכיתי להכיר את שרה פרה עם הציצים הגדולים מצומת נחשון אבל קראתי על זה לא פעם אחת. בפעם האחרונה שהייתי בקיבוץ נחשון זה היה אצל ראובן נוטלס המעצב שעשה המון מטבעות ומדליות ובכלל הרבה דברים יפים.
יוסי לא מפסיק לרגע והצ'קר השחורה מטפסת
הנסיעה המיוחדת שיאיר לא שוכח הייתה כשנוסעת נחמדה דוברת אנגלית אמריקאית החלה לשאול באמריקקית את הנהג הירושלמי כמה שאלות. בסך הכל רצתה להגיע לכיכר ציון והנהג שלנו אמר לה כל הזמן מחנה יהודה , מחנה יהודה. אז יאיר רצה לעזור לו ופתאום היה שם מישהו חמוש במשקפים שהחל לדבר עם התיירת הזו ולא הפסיק. הבחור הזה נתן לתיירת שלנו הרצאה על ירושלים ועל הדרך ובכלל על ישראל, עבר ,הווה ועתיד. ההרצאה השוטפת של הבחור הזה לא פסקה לרגע קט. יאיר נחמני רצה להכניס מילה אבל הבחור שלנו לא הפסיק לרגע. אם רציתם לדעת מי זה הבחור הזה אז תדעו שקוראים לו יוסי שריד והיום הוא ממש שכן של יאיר בשכונה הצמודה לשדה דב ותמיד כשיאיר רואה את יוסי ברחוב אפטר הוא מה זה מת לשאול אותו על הנסיעה ההיא בצ'קר לירושלים ולמה הוא לא נתן לו להשחיל אפילו מילה אחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה