אריה איינשטיין נפטר. אם זה לא היה קורה אז אריק היה היום בדיוק בן 75. נדמה לי שכולנו היינו בסוג של הלם. זה התחיל בערב של יום שלישי, המשיך לרביעי וזהו הוא כבר מתחת לאדמה והיום יש כבר מצבה ודי.
בלילה ההוא כשיצאה הבשורה הרעה כבר חשבתי על שיקרה למחרת על כל הכרוך בלוויה וסדר היום הכפוי , ואכן תל אביב והסביבה של בית העלמין והבית שלו בחובבי ציון הפכו באחת ובספונטניות לאתרי עליה לרגל. המהירות , הרציפות והספונטניות שיחקו לטובתו והאמת קשה להגיד זאת אבל יצא לו טוב לאריה אם זהו הביטוי.
אהבתי את איינשטיין מגיל מאד צעיר. ככה גם המונים אחרים. לא ידעתי מתי יגיע הרגע שבו ארגיש את המחנק בגרון עם הדמעות וכל השאר וזה הגיע ממש בהפתעה. יש דברים שלא ניתן להזמינם, הם פשוט מגיעים בלי רשות. על הבוקר של יום הלוויה קיבלתי שלושה מיסרונים מהבנות של אחותי הבכורה דבורה שכנאי מחדרה. האחייניות שלי טוענות להגנתן שכל אחת מהן שלחה זאת ללא תיאום עם האחיות האחרות ואני מאמין להן. החלטתי להביא את שכתבו לי וברשותן כמובן. על אריק שלי אולי בפעם אחרת.
אריה איינשטיין נולד 3 בינואר 1939
רינת לפיד שכנאי
בוקר אור, כרגע סיימתי ללמד שיעור ספרות מיוחד לזכרו של אריק איינשטיין... הזכרתי אותך ואת העובדה שהתחברותי הראשונה לשיריו קשורה בקשר הדוק אלייך...עצוב ומרגש כאחד לשמוע את הדור הצעיר מחובר אליו כל כך...האזנו לשירים...דיברנו... הרגשתי צורך לשתף אותך עגנון אמר אין מקרה שהוא מקרי נשיקות
הילה פאר שכנאי
קובילה...כשהודיע אמש על פטירתו של אריק איינשטיין..נזכרתי בך...אתה זה שגיליתי לי ולאחיות שלי את שיריו..עצוב מאד...
יעל ירום שכנאי
דוד קובי ביום שכזה צר לך וצר לי ועל כך בוודאי שמעידות העיניים.. וצר לכל בית ישראלי . ביום שהתחתנתם רינתי אמרה שהיא תתחתן עם השיר שאיתו הלכת לחופה (קח לך אישה ובנה לה בית) וכך היה וגם על ההזמנה היה שיר שלו....אני וטל כמובן שהלכנו עם שיר שלו לחופה אי אפשר לחשוב אריק ולא לחשוב עלייך ועל ההשפעה שלך על המוזיקה שאנחנו אוהבות. נשיקיניו...
רינת לפיד שכנאי האחיינית הבכורה כותבת על אריק שלה
אריק היקר לא להאמין שכבר כמעט חודש מאז עזבת...בשיר שכתבת לאביך, אמרת "מאז שהלכת אבא, זה כבר לא אותו דבר...”ואתה אריק, היית סוג של אבא לכולנו, נדמה כי כולנו הכרנו אותך ממש, על אף שמעולם לא נפגשנו פנים מול פנים ועל אף השנים הרבות בהן לא היית מסוגל לעלות על במה ולשיר...תמיד ציפינו ולא אכזבת בדיסק חדש ומשובח.
מאז שאני זוכרת את עצמי היית שם, בדרך לטיולים המשפחתיים בשירי א"י הישנה והטובה, במשפט של אימי- “כשאת בוכה את לא יפה" בלקום בבוקר ולשיר את "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר... את אותם הדברים אבל, לאט...”, בימים של בלבול כנערה מתבגרת -”מה איתי, מה איתי... לא מסתדר עם עצמי" ו"למה לא לקחת ללב" בימים של אהבה ואכזבה... בימים של ו"אולי לא היו הדברים מעולם...”ו"צא מזה, מה איתך? אמא מבשלת בשבילך!” של "יש לי אישה שאוהבת אותי אמא שלי".
השם “אבשלום" קיבל משמעות נוספת מעבר לתנ"ך בעקבות שירך המדהים, וגם "הנביא יחזקאל" ו"הבלדה על יואל משה סלומון" היה שיעור בהיסטוריה, בנוסף ל"יש ערימה של חבר'ה על הדשא", כשהייתי בתיכון חשבתי והאמנתי כי השיר "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" נכתב בשבילי ועלי...וכי "אני ואתה נשנה את העולם" הוא ההמנון השני שלנו... בזכותך האמנתי כי"האיילות חולמות בלילות". “קפה טורקי" של בוקר, “השריקה של התנועה" מזכירה לי את ימיי "מכבי צעיר" שלי, וכבר אז הייתי בטוחה שאם תהייה לי בת אקרא לה "מאיה" ,בסוף קיבלתי במתנה את מיה האחיינית שלי...
תמיד היה כיף לחזור הבייתה ולהרגיש "כמה טוב שבאת הבייתה", וגם ב"שיר שלאחרי מלחמה" ואהבה עצומה ועיקשת ל"אמא אדמה", היו ימים בהם חשתי, שאני יושבת על הגדר רגל פה רגל שם... וש"יושב בסן פרנסיסקו" זה חלום, שאין כמו להיות בבית. כל אחד מאיתנו הכיר את סיפורו של "דון קישוט" ואת סיפורה של "אשת האיכר", לימדת אותנו כי "כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה". כשקובי ומינה התחתנו ידעתי שגם אני אצעד אל חתונתי ב"קח לך אישה ובנה לה בית" והתמזל מזלי וחני מאוהב בך כמוני... כך שצעדנו בליווי ההורים היקרים שלנו אל החופה- מאזנים בין מזרח ומערב- כי אריק איינשטיין מחבר בין כולם... גם שם הרגעת את הרוחות. למדתי להעריץ אותך מקובי דודי היקר ועל כך אני מודה לו עד היום... בבית בימי שישי אבא הדליק את הטרנזיסטור וכמעט כל שיר שהתנגן היה שלך...
“יש בי אהבה והיא תנצח" חיזק אותי בימים קשים עם חני... ו"שבת בבוקר יום יפה". כשהפכתי לאמא, אפילו "אדון שוקו" קיבל משמעות שונה, ותמיד ידענו כי יש לתת כבוד ל"גברת עם סלים" כשהיא עולה לאוטובוס...ביחד עם שלמה הארצי האגדי שרת את "בנקודה שבה הכל מתחיל...” חיבור מנצח מבחינתי.
כשאהיה בפראג אחשוב עליך. ליווית אותי בכל רגע ורגע בחיי...כמעט לכל סיטואציה מתאים שיר בקולך הענוג, המלטף, בדמותך התמירה, הגברית, בפשטות הארץ ישראלית, בלבוש הקול שלך שמאד מזכיר את חמי יעקב אליו אני מתגעגעת מאד...אתה מזכיר לי את סבא וסבתא השכנאים החדרתיים, את סבתא גניה ששמעה אותך ללא הרף בתקליטים בחדרו של קובי... את האחיות שלי- הילה ויעלי, שתמייד הושפעו ממני במוסיקה... את ילדיי גוזליי לי, בר ויונתן שגדלו על המוסיקה שלך- קנינו כמעט כלדיסק שלך- מקורי כמובן! ותקליטים בימיי צעירותי... את גלינה מנגנת את שירייך בפסנתר... את חני מבקש ממני להכין קלטת לטייפ במשאית בתעבורה של שירייך... כדי להחזיק את עצמו מפוקס, ער ושפוי...“יכול להיות שזה נגמר...” אך תמיד תישאר איתנו, לחשוב עלייך ולשמוע אותך זה לדמוע ולחייך בנשימה אחת. כנראה,שלא במקרה אלברט אינשטיין ואתה- א.א... מתגעגעת...רינת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה