היום הזה הוא יום מיוחד ואני לא ידעתי זאת בכלל. טליה (שם בדוי) צילצלה בבוקר והודיעה לי נחרצות שהולכים היום לאכול אצל אלברט וזהו. בסדר, סגרנו. כעבור שעה וללא תאום מוקדם, מתייצב אצלי בחנות דוד רולניצקי ומודיע מפורשות שאנחנו חוגגים יחדיו במסעדה את ה-16 לינואר 1945, היום בו הוא שוחרר ממחנה העבודה בפולין. מה קורה פה? אני אומר לעצמי. המפגש עם מר דוד רולניצקי תמיד מרגש אותי. הוא היה יחד עם אמא שלי ואחיותיה באותם המחנות בזמן השואה.
האם מותר לעשות צחוקים מהשואה? מה אנחנו יודעים על סקס ושואה? מה זה זילות השואה?
מה יותר עדיף לחגוג? יום הולדת, יום נישואין, או סתם תאריך שאתה מחליט?
למי יש יותר מזל? לניצולי שואה, למרטין לותר קינג או אולי לברק אובמה?
היום אין מסחר בזהב בניו יורק כי זהו יום מרטין לותר קינג, האיש הכי הכי מבחינתי, בעידן המודרני. אם אובמה היום הוא הנשיא, אזי ד"ר מרטין הוא האחראי הראשי והראשון. האם יש קשר בין שני הארועים? התאמצתי,אבל מוחי הצר מיאן לחבר. ומה דעתכם?
ועוד על יום מרטין לותר קינג
השניצל של אלברט והשניצולים
רולניצקי מכיר אותי מספר שנים. הוא מגיע לחנות מדי כמה שבועות. עוד כשהורי היו בחיים הוא היה מגיע. אמא שלי לא זכרה אותו. גם אחותה התאומה ממש לא. ככה זה. קצת דיבורים וקצת עסקים והרבה נוסטלגיה וזכרונות. דוד תמיד נוהג לחגוג את התאריך בו שוחרר על ידי הרוסים ממחנה העבודה האחרון, האסאג בצ'נסטוחוב.
עד השנה זה היה תמיד עם אנשים מפעם שחוו איתו יחדיו את הזוועות. השנה אין לו עם מי לחגוג יותר, כי הם נגמרו לו, אז הוא החליט שאני מתאים לחגיגה, כי אמא שלי ושתי אחיותיה זו קירבה מספקת.
קר שם בחוץ ומרק חם
טליה-שם בדוי הגיעה סוף סוף, בדיוק למרק הטוב והחם. דוד קיבל עוף ואיטריות, אני ירקות. טליה - שם בדוי גם. מאד קר היום ובחוץ אפילו יותר. בפולניה הרבה הרבה יותר. אז עשינו היכרות מהירה ודוד חוזר בקפדנות על איך אנחנו מכירים.
טליה-שם בדוי מופתעת על אמת, וישר יש שאלה ועוד שאלה ותשובות ומתחילה דינמיקה של שאלות ותשובות. אני ממשיך את המרק ולפעמים נחנק ממה שאני שומע. היה גם חומוס קל עם טחינה וחמוצים עם מלפפונים וכרוב. טליה-שם בדוי לא מרפה ורולניצקי מדווח בחדות. גם אני תורם מידיעותי על מה שהיה ומה שקרה ולמה ובכלל. שמתי לב שגם אחרים מסביב נטו להקשיב.
מישהו יכול לחשוב שהייתי שם. יכול להיות שהייתי שם? שלילי. מותר לעשות צחוקים מהשואה.
רולניצקי שר ושמח
רולניצקי מספר שכל בוקר הוא שר. הוא שר ושמח, בלי תמיד לדעת למה ומדוע בדיוק. "מספיק שאני חי וזהו. אמרתי לילדים ולנכדים שגם אם אמות שימשיכו לשיר. קצת, קצת לבכות, אבל להמשיך בחיים היפים. זהו זה. חייבים לצחוק ולשיר".
לא תמיד צריכים סיבה בשביל לצחוק ולחיות. רולניצקי ממש בסדר. הוא לא עושה מעצמו מוישה גרויס.
טליה-שם בדוי מאד חרדתית
טליה-שם בדוי, תמיד מסבירה לי שהעולם מתנהל לא טוב. אובמה לא אחראי מספיק. הדולר זה רק נייר. הוא מדפיס כל הזמן. הכל יקרוס. העתיד בסכנה. המשברים בדרך ואיך אני (קובי) לא מבין שאובמה הוא אסון פיננסי לכולם. רק זהב זה שווה. כל השאר זה זבל. אתם תראו שבסוף יהיה ממש רע ואפילו יותר מזה.
טליה-שם בדוי היא האספנית הכי מיוחדת. גם מדריכת ריקודים. מבינה במטבעות טוב ממני. זה ממש לא חוסך ממנה את החרדה הבלתי מתפשרת ומתדפקת על חלונה. האם חרדה זה משהו נרכש? כמה עולה לגרש חרדות ושדים? איפה המטבעות בכל הסיפור?
"אובמה גדול , חכם וידיד ישראל"
הסברתי לטליה-שם בדוי שהיא לא על הכדורים הנכונים. אובמה הוא גדול, חכם, שנון ולדעתי ידיד ישראל וגם יהודים, חתיך, גבוה וכנראה מוצלח יותר מביל. מת על אובמה. הכל יהיה נפלא ואפילו נמצא לטליה-שם בדוי חתן אם רק תרצה, ובתנאי שהחתן יהיה לא הכי הכי חכם. עודף חוכמה מהווה בעיה. כולם צחקו.
אלברט כבר מביא את העיקריות. דבורה מחליפה כמה מילים בפולנית עם רולניצקי. אלברט לא יודע פולנית ורולניצקי לא מבין טורקית. אז הם מדברים עברית. אלברט מסמן לי עם האצבע לגבי הוודקה. אני מסביר לו שקודם נמלא את הבטן, שלא יעלה ישר לראש. "אין בעיה" אומר אלברט ומביא את הוודקה במיידי, כי אולי אחר כך נתחרט ואנחנו עושים לחיים.
אין בחורה לא יפה
טליה-שם בדוי לא שותה. סוג של משחק. בסוף היא כאילו לוגמת ממני. וודקה בחורף זה נהדר. רולניצקי מוריד את הוודקה בקלילות. אני עוד יותר. הסברתי לטליה-שם בדוי, שאין בחורה לא מספיק יפה. יש לא מספיק וודקה. טליה צוחקת. גם רולניצקי. אלברט מכיר את זה מזמן. ברוסית זה יותר חזק.
אז היו קציצות מדהימות, כבדים ואפילו ספגטי, ירקות מאודים, צ'יפס, פירה ובירה שחורה. פיתות מחוממות ובצל קצת על האש. ואיך שכחנו את השניצל של אלברט. הרבה שניצלים. אלברט עובר וממלא שוב. ועוד פעם ועוד פעם עד שכולם כנועים. אפילו אני. שניצלים לשניצולים מותר להגיד. אפשר ורצוי לעשות צחוקים מהשואה. פורקן חסמים מעיד על נפש בריאה.
בנים בנות וגם חצי חצי וגם סקס בשואה
אצל אלברט ודבורה יש תנועה רציפה. כל הטיפוסים שתרצו כמעט ויותר. צעירים, מבוגרים, זקנים ואפילו שני המינים יחדיו וגם כאלה שלא החליטו, או שהחליטו עבורם לא נכון. לדבורה יש סבלנות מפה ועד סוף היום. הם עובדים קשה. לדעתי קשה מאד. להאכיל אנשים זה הרבה יותר קשה מלסחור במטבעות.
טליה-שם בדוי לא מרפה. שאלה ועוד שאלה ועוד ונראה שזה לא ייגמר לעולם. אני מתערב ומסביר בידענות שיש בול דואר ישראלי של מאיר אשל ואפילו ספר על מחנה העבודה בסקרז'יסקו קאמיינה. קוראים לו "המוות בצהוב של פליציה קראי". יש בספר הרבה דברים. אפילו סקס.
כששומעים סקס כולם נדרכים. ברור שהיה הרבה סקס בשואה ובמחנות. לא צריך להסתיר כלום אני אומר. גם אצל אנה פרנק היה וצינזרו. כל דרך לדבר על השואה היא בסדר. מבחינתי אפשר לעשות מועדון לילה וריקודים ליד כל מיני יד ושם למיניהם. אסור שהמקומות הללוו יהפכו למצבות אילמות של אבן, בכי, טקסים צפויים מראש ועוד כל מיני מצגות החוזרות על עצמן. זכרון השואה עבר ועוד יעבור טרנספורמציות שונות. אמן. טליה-שם בדוי שואלת משהו על הכדורים שלי.
האוכל נגמר וגם השתיה. לא יכולנו לזוז. הקפה והתה לא עזרו. ככה זה אצל אלברט ודבורה. אוכלים ארוחה ושעתיים אתה מנוטרל. אני יודע בדיוק מה אני רוצה. זה ממש לא בשביל הפוסט הזהו בפורום המתאים. הרבה יותר מתאים וחינוכי לצטט ולהביא את יש לי חלום של מרטין לותר קינג.
יש לי חלום - I Have A Dream
"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."
למי שלא היה שם ורוצה לראות, להתרגש ואפילו לבכות קישור לנאום של ד"ר מרטין לותר קינג
16.1.1945-היום של דוד רולניצקי וגם מרטין לותר קינג פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
דוד רולניצקי משמאל עם אלברט שניצל וטליה שם בדוי בבן יהודה 59 תל אביב
האם מותר לעשות צחוקים מהשואה? מה אנחנו יודעים על סקס ושואה? מה זה זילות השואה?
מה יותר עדיף לחגוג? יום הולדת, יום נישואין, או סתם תאריך שאתה מחליט?
למי יש יותר מזל? לניצולי שואה, למרטין לותר קינג או אולי לברק אובמה?
ועוד על יום מרטין לותר קינג
דבורה ואלברט ליד הנכדות התאומות
השניצל של אלברט והשניצולים
אז החלטנו שהולכים לשניצל של אלברט ודבורה בבן יהודה 59 פינת מנדלי מוכר ספרים. טליה- שם בדוי תמיד בעייתית בלוח זמנים. אז אמרתי לה שתגיע לאלברט כי אנחנו בדרך לשם ומספיק חיכינו לשווא. קיבלנו יופי של שולחן באמצע אצל אלברט שתמיד נחמד, צוחק ועובד קשה. דבורה גם. אם חשבתם שיש מקום ליותר מתריסר איש אז תדעו שבלחץ נכנסים אצל אלברט 15 איש. יש גם דלת הזזה אבל זה לפעם אחרת.
אז התיישבנו והכרתי להם את דוד רולניצקי, יליד 1924 בפיוטריקוב שבפולין. רולניצקי ישר הסביר לאלברט שהוא היה עם אמא שלי ואחותה התאומה באותו מחנה עבודה. בעצם הם היו ביחד בשני מחנות ואפילו גם עם האחות הבכורה פלה-פסיה. "גניה ורניה היו התאומות הכי יפות, כולם הכירו אותן. אל תשאל כמה הן היו יפות". אני שומע ומאד נהנה ומרגיש כיצד הנשימה קצת נעצרת והגרון קצת מתבלבל והעיניים מנצנצות וקצת דומעות. זה נהדר לדמוע ללא שליטה ומותר אפילו לספר בדיחות זוועה על השואה.
"התאומות גניה ורניה הלפרן הכי יפות במחנה "
רולניצקי מכיר אותי מספר שנים. הוא מגיע לחנות מדי כמה שבועות. עוד כשהורי היו בחיים הוא היה מגיע. אמא שלי לא זכרה אותו. גם אחותה התאומה ממש לא. ככה זה. קצת דיבורים וקצת עסקים והרבה נוסטלגיה וזכרונות. דוד תמיד נוהג לחגוג את התאריך בו שוחרר על ידי הרוסים ממחנה העבודה האחרון, האסאג בצ'נסטוחוב.
עד השנה זה היה תמיד עם אנשים מפעם שחוו איתו יחדיו את הזוועות. השנה אין לו עם מי לחגוג יותר, כי הם נגמרו לו, אז הוא החליט שאני מתאים לחגיגה, כי אמא שלי ושתי אחיותיה זו קירבה מספקת.
טליה-שם בדוי הגיעה סוף סוף, בדיוק למרק הטוב והחם. דוד קיבל עוף ואיטריות, אני ירקות. טליה - שם בדוי גם. מאד קר היום ובחוץ אפילו יותר. בפולניה הרבה הרבה יותר. אז עשינו היכרות מהירה ודוד חוזר בקפדנות על איך אנחנו מכירים.
טליה-שם בדוי מופתעת על אמת, וישר יש שאלה ועוד שאלה ותשובות ומתחילה דינמיקה של שאלות ותשובות. אני ממשיך את המרק ולפעמים נחנק ממה שאני שומע. היה גם חומוס קל עם טחינה וחמוצים עם מלפפונים וכרוב. טליה-שם בדוי לא מרפה ורולניצקי מדווח בחדות. גם אני תורם מידיעותי על מה שהיה ומה שקרה ולמה ובכלל. שמתי לב שגם אחרים מסביב נטו להקשיב.
מישהו יכול לחשוב שהייתי שם. יכול להיות שהייתי שם? שלילי. מותר לעשות צחוקים מהשואה.
רולניצקי מספר שכל בוקר הוא שר. הוא שר ושמח, בלי תמיד לדעת למה ומדוע בדיוק. "מספיק שאני חי וזהו. אמרתי לילדים ולנכדים שגם אם אמות שימשיכו לשיר. קצת, קצת לבכות, אבל להמשיך בחיים היפים. זהו זה. חייבים לצחוק ולשיר".
לא תמיד צריכים סיבה בשביל לצחוק ולחיות. רולניצקי ממש בסדר. הוא לא עושה מעצמו מוישה גרויס.
טליה-שם בדוי, תמיד מסבירה לי שהעולם מתנהל לא טוב. אובמה לא אחראי מספיק. הדולר זה רק נייר. הוא מדפיס כל הזמן. הכל יקרוס. העתיד בסכנה. המשברים בדרך ואיך אני (קובי) לא מבין שאובמה הוא אסון פיננסי לכולם. רק זהב זה שווה. כל השאר זה זבל. אתם תראו שבסוף יהיה ממש רע ואפילו יותר מזה.
טליה-שם בדוי היא האספנית הכי מיוחדת. גם מדריכת ריקודים. מבינה במטבעות טוב ממני. זה ממש לא חוסך ממנה את החרדה הבלתי מתפשרת ומתדפקת על חלונה. האם חרדה זה משהו נרכש? כמה עולה לגרש חרדות ושדים? איפה המטבעות בכל הסיפור?
הסברתי לטליה-שם בדוי שהיא לא על הכדורים הנכונים. אובמה הוא גדול, חכם, שנון ולדעתי ידיד ישראל וגם יהודים, חתיך, גבוה וכנראה מוצלח יותר מביל. מת על אובמה. הכל יהיה נפלא ואפילו נמצא לטליה-שם בדוי חתן אם רק תרצה, ובתנאי שהחתן יהיה לא הכי הכי חכם. עודף חוכמה מהווה בעיה. כולם צחקו.
אין בחורה לא יפה
טליה-שם בדוי לא שותה. סוג של משחק. בסוף היא כאילו לוגמת ממני. וודקה בחורף זה נהדר. רולניצקי מוריד את הוודקה בקלילות. אני עוד יותר. הסברתי לטליה-שם בדוי, שאין בחורה לא מספיק יפה. יש לא מספיק וודקה. טליה צוחקת. גם רולניצקי. אלברט מכיר את זה מזמן. ברוסית זה יותר חזק.
אז היו קציצות מדהימות, כבדים ואפילו ספגטי, ירקות מאודים, צ'יפס, פירה ובירה שחורה. פיתות מחוממות ובצל קצת על האש. ואיך שכחנו את השניצל של אלברט. הרבה שניצלים. אלברט עובר וממלא שוב. ועוד פעם ועוד פעם עד שכולם כנועים. אפילו אני. שניצלים לשניצולים מותר להגיד. אפשר ורצוי לעשות צחוקים מהשואה. פורקן חסמים מעיד על נפש בריאה.
אצל אלברט ודבורה יש תנועה רציפה. כל הטיפוסים שתרצו כמעט ויותר. צעירים, מבוגרים, זקנים ואפילו שני המינים יחדיו וגם כאלה שלא החליטו, או שהחליטו עבורם לא נכון. לדבורה יש סבלנות מפה ועד סוף היום. הם עובדים קשה. לדעתי קשה מאד. להאכיל אנשים זה הרבה יותר קשה מלסחור במטבעות.
טליה-שם בדוי לא מרפה. שאלה ועוד שאלה ועוד ונראה שזה לא ייגמר לעולם. אני מתערב ומסביר בידענות שיש בול דואר ישראלי של מאיר אשל ואפילו ספר על מחנה העבודה בסקרז'יסקו קאמיינה. קוראים לו "המוות בצהוב של פליציה קראי". יש בספר הרבה דברים. אפילו סקס.
האוכל נגמר וגם השתיה. לא יכולנו לזוז. הקפה והתה לא עזרו. ככה זה אצל אלברט ודבורה. אוכלים ארוחה ושעתיים אתה מנוטרל. אני יודע בדיוק מה אני רוצה. זה ממש לא בשביל הפוסט הזהו בפורום המתאים. הרבה יותר מתאים וחינוכי לצטט ולהביא את יש לי חלום של מרטין לותר קינג.
רחוב מרטין לותר קינג בירושלים (צילום: ויקיפדיה, Danny-w)
יש לי חלום - I Have A Dream
"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."
למי שלא היה שם ורוצה לראות, להתרגש ואפילו לבכות קישור לנאום של ד"ר מרטין לותר קינג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה