ברקע בית ספר דוגמא ע"ש הנרייטה סאלד. אבצ'וק שורה ראשונה במרכז
מומלץ להשתמש בקונדום. את זאת יודעים כולם. פעם לא ידענו בכלל מה זה קונדום. תמיד גם אמרנו קונדון. לא יודע מי זה המשבש ומסכל את האותיות מ ונון . פעם אומר שנות השישים המאוחרות. היינו ילדים בכיתה ה. למורה קראו אסתר מורינסקי. כל ילד יודע מה זה בלון. וקונדון? אין שום סיבה שילדים בכיתה ה 2 ידעו בפועל מה זה כובעון! השילוב המנצח של גן העצמאות: מדשאות, שמים , ים , אגדות , אנדרטאות והיסטוריה.גן ציבורי הוא מקום שבאים אליו כל מיני אנשים. מחפשי ריגושים וגם טיפוסים שלילים וחולים.
חינוך מיני מתחיל מהגיל הרך. מעולם לא הסבירו לנו על קונדום, קונדון או כובעון
תמיד אהבנו לשחק משחקים ספורטיבים. נפש בריאה בגוף בריא. כדורגל הכי עדיף. לצאת לאויר הנקי ליד הים זה מאד בריא. גן העצמאות היה מקום מועדף. זה קרוב מאד לבית הספר שלנו. אז קראו לו דוגמא ע"ש הנרייטה סאלד ויש שם שטחים פתוחים ומאד כיפיים.
"הגן נחנך בשנת 1952, שוחזר שוקם ושודרג בשנת ה 100 לעיר תל אביב בתרומתו הנדיבה של נחום קלקא מבוני העיר יליד ואוהב תל אביב". מתוך אחת הכתובות המוצבות בגן העצמאות. יש צילום.
את נחום קלקא הקבלן לא הכרתי אבל לימים בתיכון את איריס קלקא דווקא כן. למרות הדימיון בשם לא ידעתי על קשר ביניהם. כנראה שיש יותר ממשהו. בכל אופן לטעמי היא הורסת ולא פחות יפה מבר רפאלי ואולי יותר. יש גם דימיון לחן אלטשולר. אפשר לסכם שאיריס ובר יפות מאד וזהו. חוץ מזה איריס הייתה בצבא.
השלט של קלקא והים הגדול
ראו אותך מסתובב בגן העצמאות
גן העצמאות הוא מקום להרבה מאד דברים. כשאתה קטן אז רק לשחק בראש שלך. את כל ענייני המיניות תשאירו למבוגרים. ככה לפחות חשבנו עד ששמענו את שקרה לאחד החברים שלנו בשכבה. פדופילים, אנסים, סוטים ואפילו סתם חרמנים היו פה מאז ומעולם. הביטוי "ראו אותך בגן העצמאות" תפס משמעות מיוחדת כבר אז. ועוד על גן העצמאות
אנחנו ובית ספר דוגמא ובונים את מלון גרנד ביץ
גן העצמאות שלנו
גן העצמאות בשבילנו היה מקום מיוחד. תמיד היה שם דשא, אויר טוב, רוח ומרחבים נהדרים. אז לא ידענו בכלל שקיימת אפשרות למציאת מטבעות עתיקים מימיו של אלכסנדר ינאי, שקו ביצוריו החל שם לטענתו של ד"ר יעקב קפלן הארכאולוג. אז, אפילו לא חשבנו על מטבעות מנדט שאבדו ככה סתם לאנשים באזור של "מחנה יונה".
יגאל מוסינזון כתב על המערה החשמלית והסודית של חסמבה, אבל אני ידעתי בדיוק היכן היא נמצאת. המערה שלנו הייתה מעל המצוק, משקיפה לעבר החוף של הדתיים. כנראה שהזזנו אותה קצת צפונה. כשנכנסנו פנימה היה ריח חריף של קקי ועוד דברים.
הבמה בגן העצמאות ומלון הילטון
הבמה ואנדרטת הטייסים
טקסי יום הזכרון והעצמאות של בתי הספר של אז היו בצמוד למדשאה הגדולה בעלת הצורה העגלגלה, עם במת תזמורת מוגבהת וגרם מדרגות צנוע. היינו צועדים לשם בטורים ארוכים עם דגל המדינה ודגל בית הספר. גם בתי ספר נוספים היו מגיעים עם דגלים ואפילו עם תופים, מחולות ומוזיקה. בסמוך עמדה בגאון ולכיוון הים "אנדרטת הטייסים של דוד בן יוסף שפרינצק ומתתיהו בן ליפא סוקניק הי"ד , שיצאו להגן על העיר והארץ ולא חזרו". אתם מוזמנים להסבר על האנדרטה מפי ד"ר מרדכי נאור
אנדרטת הטייסים של תמוז ואלחנני
עפיפונים , דורבנים , כדורגל
גן העצמאות זה המקום להעיף טיארות - עפיפונים. אני זוכר את הטיארה מעצי הבמבוק החצויים וגליונות הנייר הצבעוניים שעשיתי עם אחותי אראלה. קשרנו חוט שפגאט ואראלה החזיקה את הטיארה ושחררה אותה לקצות השמיים מעל העננים וקרוב לשמש.
אבל זה לא הכל ,בגן העצמאות היו גם כמה דורבנים. ידענו שיש שם דורבן גדול מאד כי מצאנו את הקוצים שלו. תמיד חשבתי שדורבנים יורים את חיציהם אפילו למרחק וחשוב לתפוס מחסה כשהם בסביבה. מה עושים עם קוץ של דורבן? לדעתי הכי עדיף כחלק חשוב במצוף השעם בדיג בירקון. זה יפה, יעיל ותודו שגם מאד מקורי.
משחקים כדורגל ליד הזונה הגדולה במקום השומר הצעיר
אז יום אחד בשעות הצהריים קבענו לשחק כדורגל כמה בנים. איציק, מיקי, צדוק, אלברט, אריק , דורון, מוני, איל, גילי, אבי, ביצ'ו ,אני ואבצ'וק גם. כולם הגיעו עם נעלי התעמלות וחולצות למשחק. כעת אני שם לב לפי התמונות שאני עם חולצות מפוספסות כלומר פסים לרוחב. אמא שלנו לא אהבה חולצות עם פסים אבל לשחק כדורגל זה בסדר וחוץ מזה באושוויץ הפסים היו לאורך.
אז גם התחילו לבנות את מלון גרנד ביץ' עם אבני הפסיפס בצבעים השונים. לפני זה היה שם קן ימיה של השומר הצעיר. וככה החליפה לה הזונה הגדולה את השומר הצעיר.
התחלקנו לשתי קבוצות בהחלט לא שוות כי תמיד זה כוחות לא שווים. צדוק תמיד היה בקבוצה היותר חזקה, אבל לרובנו זה ממש לא משנה כי אפשר לעשות שינויים. בכדורגל גם תמיד יש סיכוי להפתעות. הסוד של הכדורגל הוא שתמיד זה לא נגמר עד שזה נגמר סופית. מי המציא את הכדור הוא עגול?
על סלעי הכורכר בגן העצמאות עם צדוק מזרחי ואיל כהן
אבצ'וק והבלון המיוחד
אז שיחקנו כדורגל ובטוח שהיה חם וכולנו הזענו כמו שאפשר להזיע ליד הים הגדול. בגן העצמאות תמיד יש רוח ומשבים קלילים ונעימים. רוח פרצים זה מושג נהדר אבל בתוך הבית. אז תמיד הזענו וזה טוב להזיע. ואחרי שהזענו וגם הבקענו וגם ספגנו גולים עשינו הפסקה. תמיד הפסקה זה יופי. נחים , נושמים את הרוח מהים וגם שותים מים מהברזיה. בגן העצמאות תמיד היו ברזיות. אולי חלקן לא עבד אבל חלק אחר בטוח שכן. עובדה שמעולם לא התייבשנו. ואז זה קרה...
פתאום שמענו את אבצ'וק שהלך לשתות קורא בצהלה ברורה ומאד חזקה "מצאתי בלון, מצאתי בלון. איזה בלון יפה , לבן ומיוחד". אבצ'וק גם התחיל לנפח אותו והבלון המיוחד אכן גדל וגדל אבל ממש לא כמו בלון רגיל כי היה לו שפיץ עם בליטה מאד מוזרה. מישהו מהילדים שהיה כנראה כבר אז מומחה לבלונים קבע בפסקנות ברורה "זה לא בלון זה קונדון!". נדמה לי שהוא הסביר בכללי מה עושים עם בלון מסוג זה. זה היה בהחלט מעניין וחדשני בתל אביב סביב סוף שנות השישים. עבורי זה היה השעור הראשון בחינוך מיני בחיק הטבע.
תודה לצדוק מזרחי והיום גסטין מיר על התמונות ולאליעזר מורב על הסריקות
מנפלאות הקונדום או הבלון מגן העצמאות פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה