היום דיברתי עם צוריאל על אוכל יהודי מזרח אירופאי ונזכרתי בסיפור שקרה לי לפני מספר שנים במסעדה בבני ברק. יש לי אניגמה הקשורה לאוכל יהודי טוב ומחיר סביר. היום זה לא הזמן לזה. גם לא לאסימוני בתי אוכל וקפה. המקרה שנספר הפעם מכיל אוכל, כסף זר, חוצפה ומה שביניהם. ובסוף גם דימיון...
שמוליק כהן, קיטון, בתיה, סנדר, וינה, אלימלך, השקד, שטיבלע, צימעס, אווה, צפורי
הגפילטע פיש של אמא שלנו היה הטוב מסוגו וזו לא הערכה או טעם אישי. זו עובדה!
לזייף כסף זו משימה מורכבת. גם להפיץ אותו ביעילות זה לא פשוט. מסכנים הזייפנים והמפיצים
צפורי,בית האוכל היהודי זבוטינסקי 16 בני ברק צילום: קובי לידרמן
צפורי מבני ברק - אוכל אשכנזי מזרח אירופאי
אוכל יהודי אמיתי עושה לי את זה. הכוונה לגפילטע פיש, רגל קרושה, כבד קצוץ, דג מלוח, קרפלעך, קומפוט ועוד דברים טובים, ובמיוחד בחורף. אז הסיפור באמת קרה בחורף לפני מספר שנים והמקום הוא מסעדת צפורי בז'בוטינסקי 16 בני ברק, ממש מול מכון מור.
עברתי שם ללא תיכנון מיוחד וכשראיתי שיש חניה זמינה אז פשוט אמרתי שנאכל משהו קטנטן וטוב כי חניה שם זה אות משמים לעצור ולאכול. יש מקומות שאתה יודע שזה טוב כי רבים אוכלים שם. זה שהמקום כשר ואפילו חלק-גלאט ממש לא מזיק. צפורי מסעדה טובה מכל הבחינות ויש גם טובות ממנה אבל מניסיון זה עולה פי ארבעה. בציפורי אתה אוכל וגם משלם חמישים עד שבעים ש"ח לראש גג. אפשר גם בפחות.
נכנסתי והתיישבתי במסעדה הלא קטנה והלא גדולה שעובדת גם בהכנת משלוחים וארועים ובכלל מקום די עסוק. הייתי לבד והמזג אויר הקר שבחוץ היה בהחלט מזמין לאוכל יהודי לא דיאטתי. לא מומלץ לאכול לבד אבל ככה זה יצא.
איך אתם מעדיפים את הגפילטע פיש?
המקום בציפורי מאד תכליתי. יש תפריט ואתה יודע בדיוק מה וכמה וכמובן שניתן לראות את מה שיש מול העיניים. אז ביקשתי מרק וגם דג ובקיצור, גפילטע פיש עם רוטב, קצת חזרת-חריין וגם רגל קרושה. ידעתי מראש וגם מניסיון קודם שאין סיכוי שזה יהיה כמו הגפילטע פיש של אמא שלנו המנוחה. לא נורא גם דומה זה בסדר. זה התחיל חמים נמשך טעים ואפילו בסוף נגמר נהדר ומשביע, למרות שבאמצע היה לנו קטע לא סימפטי שזהו עיקר סיפורנו.
בעודי אוכל את הדג עם הרוטב המעט מתקתק הבחנתי בבחור די צעיר נכנס למקום. הוא בלט מיד בכניסתו הרעשנית. אם לא הייתי מתבייש אז הייתי אומר בשקט שהיו לו מאפיינים של ערס בהתגבשות ברורה. שבבניק או פושטק זו גם הגדרה נכונה. כשאוכלים דגים הס מלדבר. במסעדה היו נוכחים באותו הזמן הצעיר הרעשני, עובד המסעדה החרדי שנע וזז ממקום למקום בין הסירים למטבח ולחזית ההגשה תוך שהוא מדבר עם עצמו או אולי עם בוראו ואני. שלישיה ממש לא הומוגנית.
צפורי. המסעדה בבני ברק אוכל יהודי מזרח אירופאי צילום: קובי לידרמן
איך יודעים שבא פושטק למסעדה?
אכלתי לי בנחת ואפילו עיינתי לי בעיתון חרדי מקומי של בני ברק. הכניסה של הערס דרכה אותי משום מה. מצבי דריכה אינם מוסיפים בריאות אבל עצם ההידרכות מעידה על מנגנון תקין החש בשינויים ססמוגרפים.
ראיתי את הפרחח שלנו ניגש לדוכן האוכל ומתחיל להסביר לעובד המסעדה מה הוא רוצה לארוז ותוך כדי מספר ומזכיר לו את העבר בהם קנה אצלו אוכל לאחת השמחות במשפחתם. הוא דיבר על מסיבת בת מצוה בעבר והרבה פרטים לא חשובים. הרגשתי שהמלל הרב ולהט הדברים הם בעצם דיבורים להכנת השטח. מטרתם היתה לאלחש ולטשטש את הקורבן המיועד. לא האמנתי למילה אחת שלו. אמרתי לכם שהייתי דרוך וחוץ מזה הרגשתי שכבר הייתי פעם בסרט דומה.
הסרט בסדר אבל המוזיקה חרא. הבחור החרדי מהמסעדה שתק ובעצם מילא את ההזמנה הדלילה של הערס. מבחינתו הוא בסרט אחר והכל בידי שמים. חיכיתי למשהו מקפיץ...
בוקי נאה? לא זה בּוּקֵי סְרִיקֵי
הערס ממשיך בלהט דיבורו עם המון רעש וצילצולים,שאלות ותשובות ועוד מיני דיבורי בוקי סריקי למיניהם ומוסיף לקראת סיום שהוא משלם באירו כי אין לו בכלל שקלים ושולף שטר של מאה אירו ירוק וחדש. כעת כבר הייתי יותר מדרוך. יצא המרצע מן השק. אני מקווה שאתם כבר מבינים למה.
אם אתם עדין לא מבינים אז תחכו או שתתיעצו עם מנוסים מכם בבקשה.
האוכל כבר ארוז לו היטב בשקית והבחור מהמסעדה מתלבט מה בעצם עושים עם החשבון ומה זה מאה אירו, ואיך וכמה ולמה?
בקיצור, אני חש שהוא מבולבל והערס ממשיך לטחון לו את המוח. החרדי מתיעץ עם מישהו במטבח שמבין בחשבון ובאירו הירוק, כמעט כמו שאני מבין בהלכות הפוסקים בענין עגלה ערופה.
נתתי להצגה להתנהל מעצמה למרות שמבלי משים הפסקתי כבר לאכול וכולי ממוקד במחזה שלפני. וקצת על ענין עגלה ערופה: [לקישור]
הבחור החרדי היה אובד עצות והערס כבר עוזר לו בחשבון. הוא אומר "מה הבעיה פה? הלביבות והרבע עוף והתוספות זה 45 ש"ח?המאה אירו זה 450 פה אצל החלפן? אז נעגל ומגיע לי 400 ש"ח! מה הבעיה?"
האמת? הוא די צדק, חשבון זה חשבון אפילו אם אתה ערס.
לא תעמוד על דם רעך
קמתי מהשולחן כי אמרתי שאם אני לא קם אז אין מי שיקום. "לא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". ניגשתי לקופה ולבחור החרדי שכבר בדרך לספור לערס את ה-400 ש"ח הפרש העודף. ביקשתי בנימוס לראות את המאה אירו שהיה לו ביד. הסתכלתי פעם אחת וזה הספיק לי, אבל ליתר ביטחון ודאווין גם פעם שניה.
אמרתי לחרדי שלא ייקח את זה - "זה שטר מזויף וזהו!". הבחור היה המום. הערס כאילו היה המום ומיד פתח עלי פה ג'ורה ודיבור מאיים. הייתי ממש צמוד אליו ואולי אפילו חשתי את הבל פיו. אמרתי לו שילך לחלפן שממנו לטענתו קיבל את זה ויביא שקלים חדשים. פה הוא לא ידחוף את הלוקש הזה.
היה לו מבט מאיים של חכה חכה יא... אבל ידעתי שאין סיכוי שיעשה משהו מעבר לפה המלוכלך שלו. לקח לו זמן לקפל את עצמו בלי העודף והאוכל הארוז. הפעם זה לא הצליח לו, לערס. האמנם?
פה בדיוק גם נכנסה קבוצה של בחורי ישיבה, שאחד מהם הוא מכר רחוק שלי, והם היו עדים לחלק האחרון של ההצגה. גם ישיבעס בוחרס חכמים אוהבים קטעים.
במסעדה סוף סוף הבינו את הקטע ובעצם הודו לי בשפה רפה. הלב היה נרגש קמעה ודפק במקצב לא מוכר. זה הזמן לשבת ולהשלים את הגפילטע פיש שהיה עד לכל הסיפור בפה פעור ועם גזר בקצה. אם חשבתם שפה נגמר הסיפור אז צר לי לאכזבכם. תתאזרו בסבלנות, כי יש עוד קצת ודי.
מי אכל את הלוקש בסוף?
אכלתי, שבעתי וכנראה שגם ברכתי על האוכל המזין והסיפור שנגמר כפי שנגמר. בראש שלי הארוע והמסקנה היא שזה ממש לא קל להפיץ כסף מזויף. מסכנים הזייפנים והמפיצים. ביקשתי חשבון ורציתי לשלם. אני מחפש את הכסף שהיה לי בוודאות בכיס כשבאתי לאכול ואני לא מוצא. גם כשטפחתי על כל הכיסים ובכל המקומות לא מצאתי. אחרי כמה שניות הבנתי: הערס הצליח לכייס אותי. תנחשו כמה כסף היה לי....
חיים צפורי ז"ל מיסד מסעדת צפורי בשנת תשי"ד נולד ט' באדר תר"פ נ.ל.ב.ע כ"ה באייר תשס"ב ת.נ.צ.ב.ה
על אוכל יהודי גלאט כשר וכסף נוכרי פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה