הבלוג של קובי לידרמן: טבריה המצחיקה של אלי סלח

January 12, 2014 at 7:41am

אם אתם אוהבים לצחוק אז לכו לראות את הסרט של שמי זרחין העולם מצחיק - ותצחקו. אם אתם רוצים להנות מסרט ישראלי מרענן אז לכו לסרט ותהנו. אם אתם אוהבים סרטים ישראלים גם. בקיצור, לכו תצחקו ותהנו בכיף. ארבעים ש"ח לכרטיס זה קצת לא זול אבל יש סידור שבמחיר הזה מקבלים זוג כרטיסים וזה יותר עדיף.

שמי זרחין ואלי סלח נולדו בטבריה ובכל זאת הם לא מכירים

טבריה בלי הכנרת אבודה אלי סלח בלי הכנרת גם

תאריך היווסדה של טבריה נקבע לפי המטבעות של הורדוס אנטיפס

שמי זרחין בנה את הסרט מאד נחמד. יש סיפור שהוא קצת בהמשך לסרטו הקודם אביבה אהובתי עם דמויות טברייניות מאד אופייניות לטבריה ובעצם אולי להרבה מקומות. טבריה באה לידי ביטוי באמצעות הגשש החיוור, עם המערכונים המצוטטים מפעם שהיום כנראה לא מצחיקים אף צעיר, וגם צילום בכמה מקומות טבריינים אבל הם יכולים להיות גם מקומות אחרים. אישית אני מאד אוהב סרטים ישראלים ובלי פילטרים. מבחינתי הכל הולך. האם זה מעיד על פרובינצאליות או אולי לוקל פטריוטיות מטופשת?

סדנת כתיבה בטבריה? "הצנטרום של הפָּיְלַה"

את הדמויות אנו מכירים באמצעות סדנת כתיבה שבה כלאחד מספר את סיפורו או את דימיונו המציאותי. יש הרבה שחקנים נהדרים בסרט. נראה שאולי יותר מדי. בעותק שאנחנו ראינו, גילה אלמגור לא שיחקה. לא בטוח שהפנמתי את כל הסרט ולמרות זאת מאד אהבתי, אף על פי שזה היה נראה כמו צפייה בדמויות מיובאות הבאות לשחק בטבריה וחוזרות למרכז. נדמה לי שאני יכול לזהות טברייני אסלי. חוץ מזה תמיד אני יכול לשאול את אלי סלח. הצעירים בסרט משחקים טוב וגם זאב רווח ושייקה לוי. היום לכל סרט יש ויקיפדיה במיידי

העולם מצחיק בסינמה סיטי צילום: אליעזר מורב

טבריה שלי - הסרט שלא יצולם לעולם

טבריה שלי מתחילה בבית הספר היסודי. נסעתי עם אמלי ממון, איל כהן וחברים בחופש הגדול וישנו ב 'חוף לידו' על הדשא אצל איתן גרוס. בהמשך בצבא, שם זכיתי להכיר את אלי סלח מטבריה, שיחד עם שמעון, אורי ואליעזר חלקנו את אותו חדר בבסיס בצפת שהיא ממש לא "טבריה, טבריה אם היית צפת".

אלי סלח לא היה הטברייני היחידי בצפת , היו עוד וכולם מיוחדים בדרכם ובשפתם הדי דומה לירושלמית למרות שממש לא ברור לי למה. בהמשך למדתי משהו על המטבעות של טבריה ונספחיהם. טבריה ומטבעות זה מושג בפני עצמו. נדמה לי שלא זכיתי בעצמי להכיר אף לא אספן אחד רציני מטבריה. בעיה שלי? אפשרי ביותר, אבל ממש לא בטוח ומה הקשר לזה שבכירי העיריה ופרנסיה במלחמת לבנון השניה נסעו דרומה?

אלי סלח והכנרת בטבריה צילום: חינגה

על ערבים, אינדיאנים ויבוא אישי בטבריה

טבריה וצפת שאחרי מלחמת העצמאות 1948 נשארו ערים נטולות ערבים. מבחינת רבים זהו המתכון לפריחה ושגשוג בכל המובנים. שאלתם פעם טבריני ממוצע מה דעתו בענין? למה טבריני לטבריני אינדיאני? מה אומר על זה אדוני ראש העיר שמחוץ למקלט ויוסף מהעיריה?

שאלתי את אלי אם ראה את הסרט של שמי זרחין. עדיין לא ולא בטוח שיראה. "תבין קובי, אין לי זמן הגולם קם על יוצרו!". האמת שתמיד לא היה לאלי זמן. בגלל זה הוא עדין מסתובב עם בנות 18, 19 ואפילו 20...מקסימום 28, זהו...אלי רוצה ילדים ואין זמן. אלי אולי בהמשך יעשה יבוא אישי לצורך המשך הדור... אולי כן ואולי לא , מה שבטוח אולי...

אלי והבנות במלינה

אלי סלח - לא בשביל משהו

החוף שאלי מתפעל שואב ממנו את כל הכוח והזמן וזה ממש על אמת או כמו שאלי אומר בשפתו "אני אומר את האמת ולא בשביל משהו!". 'חוף מינראל' היום ומקודם הוליידי אין הצמוד לחמי טבריה הוא הממלכה של אלי סלח. אפשר לבוא לאכול ולשתות במסעדה, לפתוח אוהל או לעשות ספורט ימי עם סירה ותוספות. יש גם חניון לסירות דאווין על החוף. כולם על הראש של אלי והצוות שכל הזמן מתאמים בקשר ללא הפסק. תקשורת זה חזק מאד אצל אלי בטבריה. זה כנראה במקום איסוף פריטים לא נחוצים.

אלי סלח לא מכיר אישית את שמי זרחין וכנראה גם הפוך. "הרקע שונה", אומר אלי, "אני בעולם של בילויים והוא בעולם אחר ורציני", מבחינת הגיל זה די קרוב אבל גם בקפטריה של טבריה לא כולם אחים ממש. אלי שמע על שמי ועל הצילומים בטבריה אבל לא יצא לו לקחת חלק פעיל למרות שחלק מהסרט צולם אצל חברים שלו. כולם בטבריה מכירים את אמסלם טורס. לידיעתכם אולי משרד הנסיעות הכי גדול בישראל ששוכן בעיר הקודש טבריה.

אלף וואווי ולא מסלאווי ? ואיזה אוכל נהדר והריח הנפלא של המצעים

משפחת סלח מגיעה לטבריה ממוסול שבעיראק בשנת 1951. שישה ילדים בשיכון ג' וכולם נשארו נאמנים לטבריה, אורי, אברהם, אבנר, זמירה, אלי ואשר ככה לפי הסדר. ההורים זכיה וסלח זכרונם לברכה באו לטבריה ונשארו בה עד הסוף.

כשהיינו פעם בצבא אלי הזמין אותי לישון אצלו בבית. אני זוכר את השבת ההיא עם המאכלים הנהדרים של אמא שלו והריח הנפלא של המצעים. יש דברים בלתי נשכחים וריחות זה דבר שנצרב לנצח עד הסוף.

הרבה טבריניים נדדו מטבריה ואולי מזה הקטע של הגששים וניסים אלוני "אווירון דוּד", עם הצינור גומי מאלומיניום והמים שמתעייפים. היה אפילו אחד בני קרייתי הטייס והעו"ד מרחוב כ"ג יורדי הסירה בת"א שהתמסר לתפקיד ראש העיר בטבריה ושוב יצא לגיחות נווט של התנדבות ופעילות ציבורית כשטבריה מאחור שעה 12 . ואיפה ירון רן, בני ממקה, חינגה, דני עמית שעבר למושבה כנרת ואפילו נאווה של אהוד? ולא אמרנו מילה על בכור שטרית ומשפחתו , מנחם גולן , אילנה ודני גור , אקא מזרחי, בני מסס עם החרמון והעיניים של המדינה ולא הזכרנו אפילו ברמז את חיים חצב המעלה יום יום פה באתר (MY SPACE) מנפלאות טבריה לדורותיה.

מטבעות טבריה / אריה קינדלר צילום זאב ורכובסקי עין הוד ת.ד.56 30890

המטבעות של טבריה

המטבעות של טבריה זה פרק בפני עצמו. טבריה טבעה מטבעות לאורך זמן עם סמלים ימיים ודמויות אלים ומקדשים. המטבע הטברייני הכי מיוחד מציג את אלת המרפא היגיאיה - אלת המרפא יושבת על הסלע ומאכילה נחש מקערה. המעיין היוצא מהסלע מראה לנו בעצם את חמי טבריה שהיו ידועים כבר אז כמעיינות מרפא. המטבעות האלה היו סוג של פרסומת לחמי טבריה של אז ממש ליד החוף של אלי סלח.

ד"ר אריה קינדלר הראה שמטבעותיו של הורדוס אנטיפס הם המקור הכי טוב לתיארוך היווסדה המדויק של טבריה. ככל הנראה 19 לספירת הנוצרים. אולי 18. אם יגלו מטבע עם תאריך מוקדם יותר יוזז התאריך. גם תיארוכים משתנים. [לקישור]

אפשר גם להוסיף לפרק הנומיסמטי העשיר של טבריה את המדליה של דונה גרציה ואת המטבעות והמדליות המודרניים של מדינת ישראל.

המדליה של טבריה 1965

המטבעות העתיקים של טבריה בעיצובו של אליעזר מורב

פסיפס הסתיו

גב המדליה תעתיק מטבע טבריה משנת 101 לסה"נ. נראית בו היגיאה, אלת המרפא, ישובה על סלע אשר מפכים ממנו מעיינות חמים. בידה האחת צלוחית, ובשנייה נחש. עיצוב אלכס ברליין