לא תמיד מבינים מה שרואים. לא תמיד החכם והמבין הוא באמת כזה. יש מצבים שהכל בעצם הפוך אבל תמיד יש הסבר בדיעבד לכל דבר. לא תמיד זה ככה ,אבל בינינו מה זה משנה. האם גודל פיזי של מטבע אמור להגיד שמי שיותר גדול שווה יותר? ואולי זו הדרך הכי נכונה לגבי כסף?
האם לירה שווה יותר מחצי לירה כי היא גדולה יותר? וחצי שקל חדש זה פחות משקל אחד שלם?
המוטיבים המופיעים על מטבעות המחזור המודרניים קשורים כמעט תמיד לעתיקות ולעבר שלנו
חצי שקל חדש מופיע במחזור השוטף מ 1985 ויש גם מטבעות זכרון שרק אספנים מכירים
את הסיפור הבא אני מכיר בכל מיני וריאציות וזו לא המוצלחת, אבל הבאתי אותה כי יש בה משהו אולי כזה לא מתוחכם ומאד פשוט, ואולי פה כל הסיפור האמיתי. האם לגודל יש משמעות ובמיוחד בעניני כסף קטן.
חצי שקל חדש עיצוב נתן קרפ וגבי נוימן
מי טיפש?
ילד קטן נכנס למספרה, מייד כשהספר רואה אותו הוא לוחש ללקוח שלו: "זה הילד הכי טיפש בעולם, בוא תראה איך אני מוכיח לך את זה." הספר שם מטבע של 1 שקל ביד אחת וחצי שקל ביד השניה. הוא קורא לילד ושואל אותו: "איזה אתה מעדיף?" הילד בוחר בחצי שקל, ורץ מהמספרה. "מה אמרתי לך?" צוחק הספר. "הילד אף פעם לא לומד!" אחרי כמה דקות, כשהלקוח עוזב את המספרה, הוא רואה את הילד מעבר לרחוב בחנות גלידה. הוא ניגש אליו ואומר: "תגיד לי ילד, למה אתה לוקח את החצי שקל ולא את המטבע של השקל?" עונה לו הילד: "כי ביום שאקח את המטבע של השקל ייגמר המשחק!" אז מי פה הטיפש חברים?
מעדנה בת המלך וכלי הנגינה
אם אנחנו בנושא חצי השקל של היום אז הדבר שמיד עולה בראשי הוא סיפור המטבע כפי הידוע לי. המטבע הזה שכולנו מכירים מראה בצד העריך את המספר חצי ובצד הנושא רואים נבל מקראי או אם תרצו כלי נגינה עתיק. במטבע שכולנו משתמשים גם כיום נעדרת הכתובת שיש בחותם העתיק "למעדנה בת המלך". מי היא אותה מעדנה ומי הוא אביה שהיה מלך? איפה נתגלה החותם? תעלומה! מסקרנת.
אישית אני מסכים עם מגן ברושי הסוקר מספר עתיקות חשודות וכך כותב מגן בהמשך על אותו חותם המופיע על המטבע הנפוץ של חצי שקל שכבר איתנו 30 שנה.
העתק מתכתי מוגדל (רפליקה) של החותם "למעדנה בת המלך"
עיצוב דב אבן אורך 14 ס"מ רוחב 11 ס"מ
מגן ברושי על החותם המיוחד והתמים
"ראוי שנדבר בזיוף שלא נדון בספר, אבל העתק של חלקו מצוי בידי כל ישראלי: תמונת כלי הנגינה המופיעה על צדו של מטבע חצי השקל שלנו. לפני כ-25 שנים תרם ד"ר ראובן הכט למוזיאון ישראל חותמת יפהפייה ועליה הכתובת "למעדנה בת המלך". שם נאה זה לא היה ידוע לנו, והעיטור נראה מלא חן. אבל אין ספק שלפנינו זיוף. כפי שהראה פרופ' יואכים בראון, כלי הנגינה הנראה כאן, לירה בלעז, הוא פרי הדמיון: אין מקבילה ללירה א-סימטרית בעלת תיבת תהודה עגולה; אין לירה שבה זרועות הצד כפופות כלפי חוץ; לא שמענו על כלי נגינה בעל יותר מעשרה מיתרים, ובכלל - אין כלי נגינה מופיע בלי מנגן לפני התקופה ההלניסטית, מאות שנים אחרי מה שאמור להיות זמנו של החותם (המאה השביעית לפנה"ס).
חותם זה (ועוד חותמות פרי תרמית) פורסם בידי הפרופ' נחמן אביגד, חוקר דגול, אולי האפיגרף הטוב בבני דורו, והאיש הזהיר ביותר שפגשתי מעודי. מכאן אתה למד עד כמה גדולה מיומנותם של הזייפנים, ולא רחוק לשער שנמנים אתם גם אנשי אקדמיה. מול נוכלים אלה עומדים בלשים ממינים שונים. יש מהם הנמנים עם הסגל האוניברסיטאי, אנשי רשות העתיקות, עובדי מכוני מחקר וגם משטרת ישראל (המחלקה לחקירות הונאה והמחלקה לזיהוי פלילי)."
מגן ברושי
מגן ברושי אתה האוריגינל היחיד כאן כתבה בעיתון הארץ 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה