נדמה לי שאבא שלנו אמר שמאד חשוב להתנהג יפה עם הילדים שלנו כי יום אחד הם אלו שיבחרו עבורנו את בית האבות. בסוף זה לא יצא ככה אבל זה טוב להיות בסדר עם ילדים בכל גיל ומהרבה סיבות אחרות.
יגיע היום ויש מצב שחלקנו נגיע לדיור מוגן מסוג כלשהו. לעיתים מגיעים לשם ברצון ואפילו על הרגליים ולעיתים איש כבר לא שואל אותך וגם אם כן, אז אין מי שיענה. עד היום לא התגבשה דעתי אם המצב הזה טוב או אולי עדיף סידור אחר. לכל מצב יש פתרון ולא כל אחד דומה לשני. חוץ מזה אין מספיק מקום לכולם ומי שרוצה שיתחיל להתכונן. אני לא מתכונן לכלום ותודה.
רו"ח מנשה פנירי קובע ואומר נחרצות ש"אצלנו יהודי בבל מבית ראשון , אין דבר כזה בית אבות ואין בטיח. נשארים בבית עד הסוף שיהיה וזזזהו. בלי בית אבות והוצאת כספים מיותרים ומעצבנים, ככה אף אחד לא יגיד לי,תקום , תלך, תעשה, תלך, תאכל, לישון אני אדון אדון לעצמי זהו".
לדעת מתי לצאת?
בשנת 2005 נכנסו הורינו לדיור מוגן או אם תרצו בית אבות ואפילו מושב זקנים זה בסדר, כי כותרת שונה זה רק ליחסי ציבור המוציאים יותר גובות בחשבון הכולל. הדבר הזה היה בבחינת תחנה אחרונה כפי שאמא שלנו אמרה וגם תחנה סופית זה בסדר. מפה כבר לא ממשיכים לשום מקום חוץ ממקום אחד. ב 2009 נפרדנו כולנו מהפרק הזה, שהיה בו הרבה מהרבה דברים , ובסיומו הורינו עברו לקריית שאול לתמיד, ואנחנו שלושת היורשים סופרים את יתרת הפיקדון.
מומחים יגידו שהורינו מאד התחשבו בנו וזה היה המיטב שניתן לעשות מבחינה כלכלית נבונה. אם לא הבנתם את השורה האחרנה, אני מבטיח להסביר למעונינים , מתי והכי נכון להיפרד מבית האבות עם מיזעור האובדן הכלכלי. יש פה גם מזל וגם חשיבה מוקדמת.
חברים יקרים כל דבר בחיים דורש תיכנון ומזל. אפילו המוות. אגב מי שהכי צריך לתכנן ולקמבן זה הביטוח הלאומי, שבגלל הזקנים המסרבים להיפרד נאלץ לשעבד את הצעירים וזוהי כל החוכמה כולה על רגל אחת.
אגב בבתי אבות שפויים לא מקובל לשים מודעות אבל עם פס שחור , וככה איש לא שם לב שיש חוסרים אקראיים והכל ממש בסדר. "איפה לולה כבר כמה ימים שהיא לא ירדה לחדר אוכל? ,שלשום לקחו אותה לקרור בירקון ואפילו באמבולנס בלי סירנה"
נסיעה לכיוון אחד
המעבר בתחילתו היה לא קל. כאילו יוצאים לטיול או נסיעה ארוכה ללא כרטיס חזרה. אני זוכר את ההתארגנות עם המזוודות ואת היום בו נסענו לשם כשהדירה בסוקולוב כאילו בהיכון. תמיד טוב שיש בעורף משהו אם מתחרטים אבל להתחרט בגיל הזה זה ממש חארטה. מי שנכנס בדרך כלל ממשיך עד הסוף שתמיד מגיע ולא תמיד בזמן שרוצים.
הורי בחרו להיכנס לדיור מוגן של משען בגבעתיים מהסיבה הפשוטה, שהייתה שם גברת דינה גולני קרובת משפחה של אימי שמדי פעם שאלה והתענינה ואפילו מספר פעמים בשנה. זו גם הייתה התענינות כללית וגם צורת שיווק בה הדיירים עצמם מיחצנים את המקום. הסידור הכי טוב לדעתי. חבר מביא חבר ובסוף יש גם בונוס וזה יופי. החיים מאד יפים עם בונוסים ולא חשוב מתי וכמה. במקרה שלנו היה בונוס כפול במחיר שיחת טלפון אחת.
הסידור בדיור מוגן בכללי מאד פשוט. אם יש לך כסף אז החיים הרבה יותר יפים וקלים. השיטה די דומה ומורכבת די דומה ברוב המקומות כשסכומי הכסף משתנים. יש סכום בכניסה ויש את הסכום החודשי. סכומי הכניסה גם משתנים ואם יש לך הרבה אז בסוף גם ישאר לך יותר או ליורשיך. אם אין לך הרבה אז בסוף לא ישאר לך כלום כי סכום הכניסה נשחק לאט לאט או מהר מהר. אין לי כוונה לעשות פה הסבר וחשבון מפורט אבל הכוונה הכללית ברורה שדיור מוגן עולה ולמי שיש זה מסתדר בסדר. פעם קיבלתי הסבר מאחת הדיירות במשען גבעתיים איך בעצם השהות במקום עולה לה הרבה פחות מהבית שלה, ואיך בעצם עושים כסף ממעבר לדיור מוגן. בסוף הפנמתי שזה ממש לא משנה למי שחצי גבעתיים שלו.
משען של ההסתדרות since 1931
משען היא רשת הדיור הגדולה והוותיקה בארץ. זהו מוסד ללא כוונת רווח אבל למיטב ידעתי המנהלים הבכירים כמו תמיד מתוגמלים יפה ולא בטוח שזו הסיבה שתמיד צריך עוד עובדים זוטרים שלא בנמצא. רבים לוטשים עיניים אל ועל המוסד הזה ששווה הרבה כסף ובינתיים ההסתדרות עמדה בלחצים. אני בעד הסתדרות חזקה כי ראינו מה קורה בעידן ההפרטה של ביבי ואפילו קודמיו. אני קורא לזה הפרטה לאיבוד הדעת. ההפרטה יצרה לעיתים טיקונים ישראלים שקיבלו בתרגילי מימון פשוטים , נכסים מדהימים.
את חוכמת בית האבות התחילו בארץ כמו עוד הרבה דברים טובים ההסתדרות עם משען ב 1931 עם אנשים כמו משה בריינהנדלר, זלמן ארן ודבורה נצר. בהמשך ובשנים שאחרי קום המדינה האיש המרכזי היה זאב ויינר שאפילו שמעתי את שמו מספר פעמים ונדמה לי שפעם אבא שלנו הסתייע בו בחיפוש של קרוב רחוק שעבר לדיור מוגן. הסיפור הזה עוד יצדיק פוסט נפרד ומי שירצה יוכל לקרוא ומי שלא שפשוט ידלג ותודה.
זאב ויינר מונצח בבית אבות הקרוי על שמו באפקה תל אביב וגם ברחוב ביפו ליד רחוב קדם ורחוב ד"ר ארליך.
ויינר זאב 1908-1994 מתוך מדריך הרחובות תל אביב יפו כתב וערך יחיעם פדן
ממקימי "משען" ומיוזמי מתן סיוע לקשישים. נולד בפולין, עלה לארץ ישראל ב 1936 והתיישב בתל אביב. היה פעיל בהסתדרות הכללית, ובמסגרתה פעל עם חבריו לחולל את משען כזרוע לעזרה הדדית של ההסתדרות.
היה מיוזמי הקמתם של פנימיית הילדים והנוער "אונים" בכפר סבא, בתי אבות ברחבי הארץ, מועדונים לפנסיונרים ועוד. היה חבר מועצת עיריית ת"א וראש האגף ליפו והשכונות. זכה באותות שונים, ובהם יקיר העיר תל אביב -יפו. עוד על זאב ויינר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה