פעם צחי סיפר לי את הסיפור הבא. לא הייתי שם ברגעים שקשרו את הנפשות בעלילה אבל משום מה נדמה לי , שאני מכיר את כל השלבים. לדעתי הכל אמת למרות שכזבנים היו פה תמיד. יצחק שלנו הוא איציק ופעם אפילו קראו לו צצה כי בהצגה על צץ וצצה הוא מאד צחק, ומאז כולם יודעים שצצה זה צחי ,אבל בעצם השם שלו זה יצחק ממש כמו ההוא מהתורה.
חיזורים רבים מתחילים על שפת הים כי שם רואים כמעט את הכל. האומנם?
קשרי חוץ טובים דורשים דיפלומטים מהוגנים וסולידים ביום. לא תמיד זה ככה בלילה
איך נולדות אגדות אורבניות? האם יש שם גרעין של אמת? ואיך ממיתים אמיתות אורבניות?
למי שיש קשרים לא צריך פרוטקציה!
צצה היה קצת יותר גדול מאיתנו. תמיד נהג להסתובב עם חברים יותר קטנים ממנו בגיל ולהתפאר בכל מיני ענינים. ידענו שלא תמיד ידע להבחין בין דימיון למציאות. צצה היה אלוף בקשירת קשרים שונים ומשונים ובכל התחומים. אמא שלנו תמיד נהגה להגיד שאם יש קשרים לא צריך פרוטקציה. אז תדעו שלצצה היו קשרים בכל המקומות הנכונים. תמיד גם סיפר על בנות ואיך שהוא יודע בדיוק עם מי להתחיל ובסוף גם להשכיב כמעט כל אחת. חוץ מזה , לצצה הייתה אחות מאד יפה. היו לה עיניים כחולות ושיער כהה ואולי אפילו בצבע שחור עורב. תמיד המבט שלה היה חודר וכובש מבלי שעשתה דבר. היו כאלה שאמרו שאחותו של צצה נימפומנית. בחיים הם לא אמרו את זה ליד צצה, אבל הדיבור הזה עשה לו כנפים. אצל נערים להגיד נימפומנית על נערה זה ממש קלי קלות. היום צצה חי כנראה במרכז אמריקה כי יש לו קשרי מסחר גם בצפון וגם בדרום. ואחותו היפה חזרה בתשובה ואל תשאלו אותי יותר כלום על ענין הנימפומניות , כי אין לי שום מושג ירוק בנושא.
צצה גר במעונות עובדים ברחוב נחום
יום אחד צצה סיפר לנו את הסיפור הבא שהתחיל בים ואפילו ביום שבת. זה היה בחוף שרתון הישן שהיום קוראים לו חוף מציצים. גיגי היה המציל ואנחנו תלמידי תיכון ממש לפני גיוס וצצה כבר חיל ואולי אפילו חיל משוחרר שמחפש את עצמו ובינתיים כולנו בחוף הים. צצה גר במעונות עובדים ח' ברחוב נחום. חלק מצוות המורות של בית ספר היסודי לדוגמא על שם הנריטה סאלד גם גרו שם , אבל זה לא אומר שצצה היה מאד מחונך. גם הפסלת בתיה לישנסקי גרה שם ממש קרוב לצצה. גם דינה מרדכי ומשפחתה גרו ברחוב נחום בבית קטן וקולנוע תכלת של אדון ערמוני היה ממש שם.
לוחית זיכרון על ביתה של הפסלת בתיה לישנסקי ברח' נחום 10 בתל אביב Avi1111 dr. avishai teicher
חוף שרתון עם גיגי המציל ואביגדור גם
נהגנו לשבת שם בחוף ליד סוכת המציל האמיץ שקראו לו גיגי. היו לו תלתלים כאלה בסגנון חצי אפרו וספידו מנומר וצמוד. גיגי היה מציל רגוע בסבבה וגם חרמן לא קטן. חרמנות אצל מצילים, דבר מאד נפוץ ומקובל. תמיד עם משקפי שמש גדולים. נדמה לי שגר ברחוב אוסישקין די קרוב לבית הספר עם אותו השם. גם אביגדור השמן זה מהצריף עם אריק איינשטיין היה שם משחק מטקות בשתי ידיים ואם כדור שלו פגע בך אז הסימן נשאר לפחות שעה.
אז באותה שבת הגענו לשם וישבנו בצד המזרחי של סוכת המציל כשצצה כבר שם ולידו יושבת נערה מדהימה ביופיה כשעליה שמיכה דקה. הם לא הפסיקו לדבר ולקשקש. אנחנו סוג של צופים שמדי פעם בפעם מגניבים מבט וגם קצת מקשיבים לקורה שם. כנראה שגם נכנסנו למים ואולי גם שיחקנו מטקות. צצה והנערה לא מפסיקים לדבר. האמת זה היה מעייף אז בסוף החלטנו ללכת וזהו. אמרנו שלום ונפרדנו. הם נשארו.
יום ראשון הגיע ואז ראינו את צצה. הוא כאילו חיכה לנו ותפס איתנו דיבור לא קצר. המטרה כנראה הייתה קצת להשוויץ. הוא כאילו רצה שנשאל אותו ונגלה ענין. אז שאלנו וגילינו ענין וזה באמת היה כמו מותחן קל עם ריגושים. צצה מספר לנו שבאותו היום הוא והנערה שקוראים לה גילה, דיסקסו ללא הפסקה. היה שם דיבור נונסטופ והשמיכה הדקה בצבע ורדרד עליה כלומר על חלק גופה התחתון. היא לא הורידה אותה וגם לא נכנסה למים. קצת מוזר אבל ממש לא נורא. חוצמזה שהיא הייתה יפיפיה הורסת והחזה שלה היה מחזה בפני עצמו.
אז באותו יום שבת צצה מספר, הם דיברו המון ובסוף כשהשמש כבר שקעה צצה רצה להציע לגילה טרמפ הביתה. היא סרבה בנימוס ואמרה לו שהיא תסתדר וחוץ מזה היא גרה בכפר שמריהו , כמובן שעם הוריה ואם ממש בא לו אז הוא מוזמן לצאת איתה בערב כי הבנתם כבר שאין לה חבר וזהו. הם נפרדו וקבעו שצצה יאסוף אותה בהמשך מהכתובת שנתנה לו.
הסוכה של גיגי בחוף שרתון הישן והיום מציצים
פיאט אדומה מצ'וקמקת שתמיד מתחממת
צצה הגיע אליה עם הפיאט המצ'וקמקת שלו שהייתה מתחממת אפילו בחורף בכל עליה הכי קטנה במישור החוף. כולם הכירו את הפיאט האדומה של צצה כי כמה פעמים אפשר לדחוף מכונית בשביל שהיא תניע. מאז אני יודע שפיאט זה חרא של אוטו.
אז באותו יום שישי צצה מגיע לכפר שמריהו לבית או בעצם לאחוזה הפרטית של גילה והוריה ואבא שלה פותח לו שער הכניסה לחניה ומראה לואיפה לחנות כי היו שם עוד רכבים וממש לא דומים בכלל לפיאט של צצה, אפילו לא בצבע.אבא של גילה וצצה נכנסים לסלון הבית המפואר ואז גם אמא של גילה מברכת אותו לשלוםומבקשת ממנו לשבת כי עוד מעט גילה תיכנס. צצה בחיים שלו לא ראה בית כזה אפילו לאבז'ורנלים. זה לא פלא כי אבא של גילה היה קבלן וילות מצליח כמעט כמו טפרסון הבוס שלו בעבר. לימים למדתי שהיה אספן בקנה מידה עולמי של מטבעות עתיקים ומומחה בתחום המשקולות. אם חשבתם שהנכות של גילה לא קשורה לזה אז טעיתם אבל זה כבר סיפור מעולם אחר.
צצה נכנס כאמור לסלון המפואר והאין סופי והתיישב לו בכורסת עור שחורה מדהימה ומרווחת. היה קצת מתח של פגישה ראשונה ונוספה לזה גם הנוכחות של ההורים שנדמה היה שגם הם מאד דרוכים. אחרי קצת דיבורים קלים וחסרי משמעות שבהם עלה ענין הפיאט ועוד זוטות, נשמע קול משונה משהו מכיוון הצד השני של הסלון. צצה הפנה מבטו ונדמה היה לו שהוא לא מאמין או בעצם לא רואה ממוקד. זה ממש היה בלתי צפוי.
גילה נכנסה לחדר כשהיא בעצם מתגלגלת עם עגלת נכים. צצה לא הבין מה היא עושה בתוך העגלה הזו אבל אחרי כמה שניות ירד לו האסימון. גילה מהים עם השמיכה היא בחורה נכה בכיסא גלגלים. צצה היה בשוק וכנראה הפך לבן. ההורים של גילה הבינו שהבחור בהלם ונתנו לזמן לעשות את שלו. שוק ראשוני לוקח כמה שניות הנראות כמו נצח. אנשים בריאים מתאוששים ממנו אחרי חצי דקה או דקה ומתפקדים. מה קורה אחרי שנים זה סיפור אחר.
בדרך לבית התה של שאולי ברמת השרון
אז צצה היה בשוק אבל אבא של גילה עזר לו להתאושש ומיד הציע לו שכדאי להם לצאת לבילוי. צצה אמר שלצאת זה רעיון נהדר אבל איך בדיוק עושים את זה עם פיאט קטנה ומצ'וקמקת. אז גילה הסבירה לו שיש להם אוטו סופר דופר מתקדם ושאין שום בעיה והוא עצמו יכול לנהוג בו. הכל מסודר חבוב והעיקר לא להיות בלחץ והגיע הזמן להיות משוחרר כי החיים יפים. בהחלט מחשבה ראויה ודרך נכונה לראות את העתיד. צצה השתכנע בקלות והם כבר בדרך עם הרכב המפואר כשצצה נוהג וגילה לידו והכל מתקדם נפלא. הם בדרך לרמת השרון לפאב של שאולי. כולם הכירו את הפאב של שאולי כי שאולי היה הבן של עזר. נכון עזר זה עזר ויצמן. הפאב של שאולי לא היה בכלל פאב כי אם בית תה. היום אף אחד לא אומר בית תה אבל אולי אני בכלל לא מעודכן.
היה ממש נחמד אצל שאולי בבית התה ברמת השרון ונראה היה שגילה אפילו מכירה אישית את שאולי שכולם ידעו שהיה חבר של שוש עטרי ונפצע קשה במלחמת ההתשה. בבית תה שותים תה, מדברים ואפילו קצת מתמזמזים על הכריות והשטיחים. זה קצת לא נוח בסיטואציה ההיא אבל ממש לא בלתי אפשרי. מיזמוזים זה דבר מתבקש ומאד מקובל ובמיוחד בגילאים הנכונים. זה גם מוביל בהמשך לדבר האמיתי.
http://www.layogev.co.il/
סקוטשים נצמדים עדינים ורכים של 3M
לקראת הסוף צצה וגילה כבר היו ממש מחוברים למרות שהקטע של הנכות עם כיסא הגלגלים היה לא קל ונראה היה שזה מחסום לא פשוט. הריגושים והגירויים עשו את שלהם ונראה היה שיש פה משהו בלתי נשלט. גילה הטריפה את צצה. היא עשתה לו את זה והגירוי היה בלתי נשלט ובדרך חזרה היא ממש התנפלה עליו ודרשה את שלה. זה היה יותר ממתבקש אבל הדבר הראשון שעלה לצצה בראש הייתה הבעיה הטכנית כלומר איך עושים את זה. ואז הוא שאל אותה "אבל איך ככה עם הכיסא וכל המיגבלות?". היה קצת שקט אבל רק לשניות. "אל תדאג זה כסא שנפתח ויורד ויש אפילו רצועות כאלה עם סקוצים שנצמדים וזה ממש קלי קלות. הנה תראה זה לא מפחיד".
צצה היה המום וראה כיצד גילה משתרעת על המיטה-כיסא והידים כבר פרושות וגם הרגלים והוא רק מהדק את הסקוטשים שהיו ממש עדינים וכולה שלו והוא כבר הפשיט אותה וכל השאר תדמינו לבד כי אנחנו בסצינה אירוטית ויש ילדים קטנים באינטרנט. האמת שזה היה הסקס הכי מטריף שהיה לצצה שהיה כנראה גוזמאי לא קטן והרבה להתפאר בהשכבותיו שרובן היו כנראה אמת.
ככה מחזירים ילדה!
הסקס הלא צפוי של צצה וגילה נגמר. הם רגועים ונינוחים בדרך חזרה למיני אחוזה של ההורים. צצה בעצם די המום אבל מתפקד עשר, גילה מאושרת ומסופקת. יש לה חיוך מרוח המעיד שהיה לה טוב הסוף שבוע הזה. מה יהיה בהמשך? אלוהים גדול והם כבר בחניה של הבית וכל האורות דולקים ואפילו ההורים ערים. האבא של גילה אפילו פותח את השער והאמא ככה חצי בחוץ וחצי בפנים. הם מחנים את האוטו ואבא של גילה ניגש לעזור ביציאה. הוא מסתכל על צצה עם חיוך כזה האומר שבעצם הוא יודע כמעט הכל. צצה קצת נבוך ומוסר לו המפתחות ואומר תודה. אבא של גילה משיב לו בבקשה ומוסיף לו ככה בלחש בחצי פה את המשפט הבא "תדע לך שאתה הראשון מכולם שמחזיר לי את הילדה לא קשורה!". אתם הבנתם את זה?
כבוד השגריר וקשרי החוץ של ישראל בצרפת וגם על קשר השתיקה
אם אנחנו בעניני סקס וקשירות חבלים ואזיקים יש לי כמה שאלות ותהיות. האם מישהו יכול להמליץ לי בענין? האם קשרו אתכם פעם? האם זה לא מסוכן? דניאלה ימפולסקי (שם בדוי) טוענת שחייבים להתנסות בהכל. מניסיונה הצבור, יש מצבים שזה בהחלט מומלץ אבל זהירות מונעת אסון. גם בסקס.
השגריר של היום זה לא השגריר של הלילה!
זוכרים את כבוד השגריר מפעם שהיה אפילו חבר כנסת מהוגן וקצת שמנמן. האם השמועות על מותו מהתקף לב אחרי סקס סוער נכונות? האם נהג לאסוף חפצים מיוחדים? האם אכן נמצא קשור ואזוק אי שם בפריז, או שאלו סתם שמועות מלוכלכות של שמאלנים עוכרי ישראל? מה הוא עשה שם בשביל מדינה? ולמה המדינה רצתה בשתיקה? חברים יקרים כולנו חייבים להיזהר ולהישמר בענין הקשרים שלנו ושלא יקשרו אותנו סתם כך. תודה לאלון מליס שבלעדיו הייתי עדין קשור לעניני הפנים ולא החוץ. ותודה ליצחק לאור ששירו מצורף וקשור לסיפור.
יצחק לאור - השיר על מדינת העם היהודי
שַׁגְרִירֵנוּ, אִישׁ גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר,וּלְשׁוֹנוֹ מַה זֶה נִמְרֶצֶת, מֵת
בְּמִטַּת הַמָּלוֹן הָאֵירוֹפִּי, מַה נוֹרָא מַרְאֶה הַמֵּת וּלְשׁוֹנוֹהַנֶּחְרֶצֶת
שְׁתֵּי יָדָיו כְּבוּלוֹת לְמִסְעַד הַמִּטָּה, וּשְׁתֵּי זוֹנוֹת פּוֹחֲדוֹת,אַחַת שְׁחֹרָה
כְּמוֹ קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר, וְהָאַחֶרֶת לְבָנָה כִּקְלִידֵי אוֹתוֹ פְּסַנְתֵּרמַמָּשׁ, סִפְּרוּ
לַמִּשְׁטָרָה אֵיךְ חָשְׁבוּ שֶׁקּוֹל הַהֲנָאָה בָּקַע מִגְּרוֹנוֹ שֶׁלהַחַרְמָן, וְאָז הֵבִינוּ
תֵּכֶף וּמִיָּד, שֶׁגַּם הַנְּשַׁמָּה, הַלְלוּיָהּ, יוֹצֵאת לָהּ מְגֻרְגֶּרֶת,וְהַמֶּרְחָק בֵּין
מָוֶת לְחַיִּים, עַד לְאוֹתוֹ הָעֶרֶב, לְפָחוֹת, נִרְאָה לָהֶן מוּצָק בְּלִיהֲגִיגִים
אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיִּים, וּבְלִי לְקַבֵּל אֶת שְׂכָרָן, עֲצוּבוֹת, עָטוּ אֶתחֲלוּקֵיהֶן
הַוְּרֻדִּים, טַעֲמָן הָיָה טוֹב מִזֶּה, אֲבָל מֶסְיֶה לֶה-שַׁגְרִיר בִּקֵּשׁ,בַּטֶּלֶפוֹן
בִּקֵּשׁ, לָבוֹא יַחַד, בְּלִי שׁוּם דָּבָר מִלְּמַטָּה, "Sans rien en de sous"
בְּוָרֹד בִּקֵּשׁ, כִּי טַעֲמוֹ הָיָה דַּוְקָא דֵּי אָנִין כְּשֶׁהִתְלַבֵּשׁ(אוֹ כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ
הִתְבּוֹנְנָה), אֲבָל זוֹנָה רָצָה הוּא כְּמוֹ זוֹנָה ("La pute comme la pute")
וּכְשֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּקוֹל הֶמְיָה דַּקָּה, עָלְתָה בִּטְנוֹוְהִתְרַפְּטָה כְּמוֹ בָּלוֹן
גָּדוֹל, אָצוּ-רָצוּ שְׁתֵּי הַלּוּמְפֶּן-פְּרוֹלֶטָרִיּוֹת אֶל הַמְּנַהֵלבְּבֶהָלָה, נִסּוּ גַּם
לְהַסְבִּיר לוֹ, יַחַד וּלְסֵרוּגִין, כְּמוֹ אָקוֹרְדֵּיאוֹן, שֶׁהַכֹּל נִהְיָהבִּדְבָרוֹ שֶׁל
הָאָדוֹן, וְלֹא עָשׂוּ לוֹ שׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ מֵהֶן, אֲפִלּוּהִתְבַּיְּשׁוּ
oui, oui(כָּאן שִׁקְּרוּ, כְּמוּבָן, כִּי אָמְנָם גַּם לְזוֹנוֹת יֵשׁ בּוּשָׁה, כְּמוֹ
לְכָל בֵּן תְּמוּתָה, אֲבָל בְּדִיּוּק בִּשְׁבִיל זֶה הוֹלְכִים בְּנֵיתְּמוּתָה לַעֲבֹד
בְּזוּגוֹת, בִּשְׁבִיל חִיּוּךְ אִירוֹנִי שֶׁל תְּמִיכָה; אַחַר כָּךְיִתְקַלְּחוּ, יֵלְכוּ
לִישֹׁן וְזֶהוּ). דּוֹ"ח הַמִּשְׁטָרָה אָמַר, מְפֹרָשׁוֹת, שֶׁרֶגַע אֶחָדהַכֹּל
הָיָה בְּסֵדֶר, וְרֶגַע אַחַר כָּךְ הוּא כְּבָר מֵת, וְהַזַּיִן שֶׁלּוֹ, כֵּן itesa b,
עָמַד עוֹד רֶגַע, וְאַחַר כָּךְ דַּי, fin, אֲבָל הַמִּשְׁטָרָה בְּכָל זֹאת הִתְחַבְּטָה אִם
לַעֲצֹר אֶת הַזּוֹנוֹת בִּגְלַל שְׁהוּת בִּלְתִּי חֻקִּית בְּאוֹתָהּ מְדִינָהאֵירוֹפִּית
אוֹ שֶׁמָּא לַעֲצֹר בַּחֲשָׁד לְרֶצַח, וּבְעִקָּר אִם לְמַנּוֹת שׁוֹפֵט חוֹקֵר
כַּנָּהוּג לְפִי הַחֹק בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֲבָל אָז בִּקְּשָׁה דַּוְקָאמְדִינָתֵנוּ
מְדִינַת הָעָם הַיְּהוּדִי, לְהַרְפּוֹת, כִּי שַׁגְרִיר אֵינֶנּוּ אִישׁפְּרָטִי, אֶלָּא נָצִיג
שֶׁל מְדִינָה, וּמְדִינָה אֵינֶנָּה יְכוֹלָה לָמוּת עֵירֻמָּה, כְּבוּלָהבִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ
לַמִּטָּה, עַל כֵּן מוּטָב, בִּקְּשָׁה הַמְּדִינָה, הַיְּדוּעָהבִּגְמִישׁוּתָהּ, לִפְעָמִים
לְהָנִיחַ לַסִּפּוּר לְהִוָּדַע בַּצִּבּוּר כְּסִבּוּר הַמְּכֻנֶּה גַּם דֹּםלֵב (כָּאן אֵין
הֶבְדֵּל בֵּין שַׁגְרִיר לְבֵן אֱנוֹשׁ רָגִיל הַמֵּת מִדֹּם לֵב כִּתְנַאיהֶכְרֵחִי
אֶת זֶה יוֹדְעִים גַּם רוֹפְאֵינוּ, הַמּוֹצִיאִים אִשּׁוּרִים לְמֵתִים מִדֹּםלֵב
בַּחֲקִירוֹת הַשַׁבַּ"כּ). עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂהשָׁלוֹם בֵּין לָקוֹחוֹת
הַמָּלוֹן הַהוּא וְכָל הַלָּקוֹחוֹת הָאֲחֵרִים, הַמְּהַגְּרִים,הַשַּׁגְרִירִים, וַאֲנַחְנוּ
נִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה הָעוֹשָׂה הַכֹּל שֶׁנָּמוּת בְּנֵי חוֹרִין,אָמֵן.
בְּמִטַּת הַמָּלוֹן הָאֵירוֹפִּי, מַה נוֹרָא מַרְאֶה הַמֵּת וּלְשׁוֹנוֹהַנֶּחְרֶצֶת
שְׁתֵּי יָדָיו כְּבוּלוֹת לְמִסְעַד הַמִּטָּה, וּשְׁתֵּי זוֹנוֹת פּוֹחֲדוֹת,אַחַת שְׁחֹרָה
כְּמוֹ קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר, וְהָאַחֶרֶת לְבָנָה כִּקְלִידֵי אוֹתוֹ פְּסַנְתֵּרמַמָּשׁ, סִפְּרוּ
לַמִּשְׁטָרָה אֵיךְ חָשְׁבוּ שֶׁקּוֹל הַהֲנָאָה בָּקַע מִגְּרוֹנוֹ שֶׁלהַחַרְמָן, וְאָז הֵבִינוּ
תֵּכֶף וּמִיָּד, שֶׁגַּם הַנְּשַׁמָּה, הַלְלוּיָהּ, יוֹצֵאת לָהּ מְגֻרְגֶּרֶת,וְהַמֶּרְחָק בֵּין
מָוֶת לְחַיִּים, עַד לְאוֹתוֹ הָעֶרֶב, לְפָחוֹת, נִרְאָה לָהֶן מוּצָק בְּלִיהֲגִיגִים
אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיִּים, וּבְלִי לְקַבֵּל אֶת שְׂכָרָן, עֲצוּבוֹת, עָטוּ אֶתחֲלוּקֵיהֶן
הַוְּרֻדִּים, טַעֲמָן הָיָה טוֹב מִזֶּה, אֲבָל מֶסְיֶה לֶה-שַׁגְרִיר בִּקֵּשׁ,בַּטֶּלֶפוֹן
בִּקֵּשׁ, לָבוֹא יַחַד, בְּלִי שׁוּם דָּבָר מִלְּמַטָּה, "Sans rien en de sous"
בְּוָרֹד בִּקֵּשׁ, כִּי טַעֲמוֹ הָיָה דַּוְקָא דֵּי אָנִין כְּשֶׁהִתְלַבֵּשׁ(אוֹ כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ
הִתְבּוֹנְנָה), אֲבָל זוֹנָה רָצָה הוּא כְּמוֹ זוֹנָה ("La pute comme la pute")
וּכְשֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּקוֹל הֶמְיָה דַּקָּה, עָלְתָה בִּטְנוֹוְהִתְרַפְּטָה כְּמוֹ בָּלוֹן
גָּדוֹל, אָצוּ-רָצוּ שְׁתֵּי הַלּוּמְפֶּן-פְּרוֹלֶטָרִיּוֹת אֶל הַמְּנַהֵלבְּבֶהָלָה, נִסּוּ גַּם
לְהַסְבִּיר לוֹ, יַחַד וּלְסֵרוּגִין, כְּמוֹ אָקוֹרְדֵּיאוֹן, שֶׁהַכֹּל נִהְיָהבִּדְבָרוֹ שֶׁל
הָאָדוֹן, וְלֹא עָשׂוּ לוֹ שׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ מֵהֶן, אֲפִלּוּהִתְבַּיְּשׁוּ
oui, oui(כָּאן שִׁקְּרוּ, כְּמוּבָן, כִּי אָמְנָם גַּם לְזוֹנוֹת יֵשׁ בּוּשָׁה, כְּמוֹ
לְכָל בֵּן תְּמוּתָה, אֲבָל בְּדִיּוּק בִּשְׁבִיל זֶה הוֹלְכִים בְּנֵיתְּמוּתָה לַעֲבֹד
בְּזוּגוֹת, בִּשְׁבִיל חִיּוּךְ אִירוֹנִי שֶׁל תְּמִיכָה; אַחַר כָּךְיִתְקַלְּחוּ, יֵלְכוּ
לִישֹׁן וְזֶהוּ). דּוֹ"ח הַמִּשְׁטָרָה אָמַר, מְפֹרָשׁוֹת, שֶׁרֶגַע אֶחָדהַכֹּל
הָיָה בְּסֵדֶר, וְרֶגַע אַחַר כָּךְ הוּא כְּבָר מֵת, וְהַזַּיִן שֶׁלּוֹ, כֵּן itesa b,
עָמַד עוֹד רֶגַע, וְאַחַר כָּךְ דַּי, fin, אֲבָל הַמִּשְׁטָרָה בְּכָל זֹאת הִתְחַבְּטָה אִם
לַעֲצֹר אֶת הַזּוֹנוֹת בִּגְלַל שְׁהוּת בִּלְתִּי חֻקִּית בְּאוֹתָהּ מְדִינָהאֵירוֹפִּית
אוֹ שֶׁמָּא לַעֲצֹר בַּחֲשָׁד לְרֶצַח, וּבְעִקָּר אִם לְמַנּוֹת שׁוֹפֵט חוֹקֵר
כַּנָּהוּג לְפִי הַחֹק בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֲבָל אָז בִּקְּשָׁה דַּוְקָאמְדִינָתֵנוּ
מְדִינַת הָעָם הַיְּהוּדִי, לְהַרְפּוֹת, כִּי שַׁגְרִיר אֵינֶנּוּ אִישׁפְּרָטִי, אֶלָּא נָצִיג
שֶׁל מְדִינָה, וּמְדִינָה אֵינֶנָּה יְכוֹלָה לָמוּת עֵירֻמָּה, כְּבוּלָהבִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ
לַמִּטָּה, עַל כֵּן מוּטָב, בִּקְּשָׁה הַמְּדִינָה, הַיְּדוּעָהבִּגְמִישׁוּתָהּ, לִפְעָמִים
לְהָנִיחַ לַסִּפּוּר לְהִוָּדַע בַּצִּבּוּר כְּסִבּוּר הַמְּכֻנֶּה גַּם דֹּםלֵב (כָּאן אֵין
הֶבְדֵּל בֵּין שַׁגְרִיר לְבֵן אֱנוֹשׁ רָגִיל הַמֵּת מִדֹּם לֵב כִּתְנַאיהֶכְרֵחִי
אֶת זֶה יוֹדְעִים גַּם רוֹפְאֵינוּ, הַמּוֹצִיאִים אִשּׁוּרִים לְמֵתִים מִדֹּםלֵב
בַּחֲקִירוֹת הַשַׁבַּ"כּ). עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂהשָׁלוֹם בֵּין לָקוֹחוֹת
הַמָּלוֹן הַהוּא וְכָל הַלָּקוֹחוֹת הָאֲחֵרִים, הַמְּהַגְּרִים,הַשַּׁגְרִירִים, וַאֲנַחְנוּ
נִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה הָעוֹשָׂה הַכֹּל שֶׁנָּמוּת בְּנֵי חוֹרִין,אָמֵן.
עיר הלויתן, 2004
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה