השופט טורס

אורן חזן מבקש הסדר על חוב חניה שהלך ותפח בתל אביב יפו. מעניין כמה אנשים בארץ שיש להם רכב ולא קיבלו דו"ח בתל אביב? יש מעט מאד מקומות בעיר העברית הראשונה שניתן לחנות ללא הגבלה וללא אגורה. מול החנוק יש מקום כזה ואפילו ספסל לאנשים מוזרים מכל העולם ובכל השפות. גם הספסל חופשי ומשוחרר מכל אגרה. 

את הסיפור הבא שמעתי מיאיר נחמני שביום טוב אוכל כל סטאנדאפיסט בלי מלח. וככה מספר יאיר נחמני שנולד בכפר ויתקין וזוכר מאז גם את אלטלנה מול המושב וגם את המשפחה של גד יעקובי.

פעם הכרתי מישהו ממש אישית שהיה לו חוב בסכום אדיר. ניתן היה לקנות כמה מכוניות בחוב הזה שרק הלך ותפח. הוא לא היה מוטרד כי החוב הזה היה כבר זניח מבחינתו משום שאשתו לקחה לו הכל מלבד החוט מאריך. בכל זאת החוב הזה העיק עליו נפשית ומעשית והוא רצה לסיים הפרשה בטוב. יש אנשים שלא יכולים לישון בגלל חוב. יש אחרים שחייבים חוב שמן בשביל להירדם וזה בערך הסיכום שלי לגבי נושא החוב. 

הגבר שלנו שרצה לסיים בטוב את הסיפור עם החוב פנה לעירייה ברחוב אבן גבירול 69. אמרו לו לגשת לאחד בשם טורס שבמקרה הוא גם שופט כדורסל. אפילו אני זוכר את השופט טורס ומי שראה אותו פעם אחת יזכור לתמיד. הגבר שלנו פוגש בטורס ומסביר לו שהחוב עצום ויש נסיבות מקלות ואין לו גרוש על התחת והוא מבקש לסיים הסיפור ולפתוח דף חדש. טורס שומע אותו ומציע שיכתוב מכתב לועדה. יש ועדה לכל דבר בעירייה. "אבל מה לכתוב?" "תכתוב את מה שאמרת לי עכשיו והנה הנייר והעט". בקיצור הבחור שלנו כותב את המכתב ואפילו חותם את שמו והתאריך. בסוף הבחור שלנו שואל את טורס. "תגיד מי זו הוועדה הזו ומי יושב שם?" אז טורס ענה לו "הוועדה זה אני".