שדרות ירושלים ביפו

October 19  2016

ורד נבון יצאה למסע בזמן לאורך שדרות ירושלים שביפו. הסיבה ש-2016 זה יום הולדת מאה לשדרה. כנראה שיש גם הזדהות עם מקום שאתה גר בו, אבל זוהי השערה בלבד. פעם רם גופנא אמר לי שהשם ורד היה מקובל בקיבוצים והאמת שהכרתי רק ורד אחת מקיבוץ יחיעם וזהו. הייתה גם ורד והגיטרה מהתיכון ועוד ורד והיום יש ורדה, ורדינה וגם ורדית. האם היו פעם ורדים בשדרות ירושלים?
האם ראיתם את שדרת האקליפטוסים בעיירה שדרות?

המסע של ורד נע בעקבות הצלמים שתיעדו את השדרה. אדם קרוב אצל עצמו ותדעו שורד נבון, צלמת ומעצבת גרפית, והמסע הזה רוצה להוליד ספר שישלב את תמונות העבר שצילמו אחרים יחד עם תמונותיה של ורד. אין כמו חוכמת הרבים להוסיף מידע מכל הסוגים ותודה לכולם.
יש גם מלל והסברים, מאמרים של חוקרים ושאר ירקות, בקיצור בלי נדר ובעזרת השם והקהל הקדוש, יהיה ספר שיחזיק כ-300 עמודים ואפילו עם צבע וכריכה.

ורד מצויה בישורת האחרונה והפוסט הזה כוונתו להביא מעט משדרות ירושלים שלי, שזה ממש לא משהו ובעיקר לבקש מכם סיוע במובן של תמונות מפעם הקשורות לשדרות ירושלים שפעם בזמן אלטורק היו "שדרות ג'מאל פשה" ובהמשך בתקופת המנדט הפכו ל-"שדרות המלך ג'ורג' החמישי". אישית הייתי מאד שמח לראות שלטים בשדרה מפעם והשפה לא חשובה. גם כיום הכיתוב של שם השדרה שווה התייחסות.
כל מידע ותמונה יתקבלו בברכה. לגבי כסף נדבר בפעם אחרת כי יהודים תמיד כסף בראש שלהם. כמה יעלה הספר? איך ניתן לשלם עבורו? יש הנחה?

ורד נבון בהליכות ג'יין, ‎שדרות ירושלים יפו‎‎

שדרות ירושלים שלי מתחילות מכיוון צפון והכוונה למספרים הנמוכים. לחלק הדרומי החובר לבת ים, כמעט ולא הגעתי אז בשנות השבעים המוקדמות. בהמשך החיים הכרתי במעט גם את החלקים האלה.
החוויה הראשונה שלי משדרות ירושלים קשורה לספורט. נפש בריאה בגוף בריא ואני לא יודע איך אומרים את זה בערבית, בולגרית ואפילו לא ביוונית עתיקה. בסוף בית הספר היסודי הרגשתי גבר גברי ולא מסוקס. התאמנתי בהפועל תל אביב באתלטיקה ולמאמן קראו שפינקה שבטוח נסע בשדרות ירושלים משום שגר בבת ים. אומנם לא הייתי אלוף אולימפי אבל בכל זאת משהו בהתהוות שכונתית ולכן רציתי נעלי ריצה עם מסמרים המיועדות לריצה על מסלול אספלט ולא רקורטן משובח. אבא שלי אמר שביפו יותר זול מאשר בחנות של מרימוביץ' בפסז' הוד בדיזנגוף וככה הגענו לחנות בשדרות ירושלים. כנראה לא החנות של השוער הרצל קביליו ז"ל. אני זוכר את הקניה וההתרגשות ואלו היו נעלים אדומות עם מסמרים ואפילו של פומה. לא אדידס כי אם פומה ואדומות. נדמה לי שזה הצבע שהיה להם וזהו. הנעלים ואני הונצחנו בתמונה באצטדיון המכביה אבל בשחור לבן.

בשנות השבעים המוקדמות ידעתי כתובת אחת בשדרות ירושלים יפו. שדרות ירושלים מספר 12 זה השירות הבולאי וככה היה כתוב תמיד על המעטפות למנויים. זה ממש קרוב לבניין השק"ם המיוחד עם התלושים.
את בניין הדואר המיוחד הכרתי מבחוץ ואפילו הייתי בפנים אבל לא יותר מדי פעמים ואת המנהל ינון ביילין האח של יוסי, ראיתי רק בתערוכות הבולים. אם אנחנו בנושא הבולים אז ניתן קפיצה למספר 92 ונגיע למשרדו של אליעזר ויסהוף האמן הרב תחומי כפי שכתוב ברשת, שעיצב הרבה בולים והרבה דברים נוספים. ויסהוף היה פעם בבן יהודה שטראסה ונטש לטובת משרד גדול המשתרע על פני קומה שלמה ותחתונה, שפעם היה שם בנק דיסקונט בצבע ירוק.

בית הדואר

אם אתם רוצים שנמשיך בטוב אז בואו נעזוב את הבולים הילדותיים ונתמקד באוכל כי שדרות ירושלים ואוכל זה חברים. ממש ליד ויסהוף ישנו מקום קטן וצפוף של פלאפל איציק הבולגרי. לעניות דעתי הקובעת, זהו הפלאפל היהודי הכי טוב שאני מכיר ודעתכם השונה בכלל לא מפריעה לי. איציק כבר איננו אבל יש ממשיכים ותמיד מלא שם עם התמונות של מכבי יפו ויש מקום לנטילת ידיים והכל מתפקד בצפיפות ויעילות. אם אני צריך לעבוד שם עם עוד 3 אנשים במרחב הקטן עם השמן והחום, אני נכנס למחשבות אובדניות ואל תגידו לי שהכסף פותר את זה. בפעם האחרונה חשתי מתח באויר, אבל נרפה ורק נאמר שפלאפל איציק זה תחרות טובה לפלאפל ג'וני בנין בטשרניחובסקי שליד שוק בצלאל.

פעם סביב 1980 רצינו לקנות מכונית משומשת מרופא. אבא שלנו הכיר הרבה אנשים אבל לא שום יד ראשונה מרופא ובסוף הגענו לאחד סוחר מכוניות בשם כריסטו, שיש למשפחה שלהם פנצ'ריה בשדרות ירושלים גם היום. כריסטו הראה לנו רכב ועשה לנו נסיעת מבחן וככה למדתי מה זה נהג שודים על אמת עם חארקות אמיתיות והשכבות וברקס מדביק לשמשות לסיום. נדמה לי שלא היו אז חגורות והנה עוד נס שאני חי. אל תדאגו כי לא קנינו בסוף אבל עשינו סיבוב נחמד גם בשדרות ירושלים סביב המזרקה שהייתה במרכז עם או בלי מים. הבניין של דחף עם ז'ורבין מעולם לא זכה לביקור שלי. ככה גם לא בית הכנסת ממול ואפילו לא תחנת הדלק של סונול.
תיאטראות ובתי קולנוע לאורך השדרה זכו לביקורים ספורים וקזבלן עם יהורם הגאון באלהמברה, היה כבר כשהאולם היה על הפנים. כיום המקום פורח סינטולוגית ואם תתאמצו אז תמצאו שלט אחד שנותר ברחוב הצמוד, עם שמו של חסיד אומות העולם היפני בשם סמפו סוגיהרה. ותודה לשלמה להט שפעל בנושא זה גם לאותם חסידי אומות העולם שחיו בישראל וגם להנצחתם של אחרים בעירו תל-אביב-יפו.

כפי שהבטחתי מרבית זכרונותי הממש משעממים משדרות ירושלים קשורים לאוכל וקניות. אין פה פילוסופיה איזוטרית מיוחדת מלבד אחד פילוסוף הבולגרי שהכין את הקבב הכי טוב שהכרתי. מסעדת הבלקן של יחיאל פילוסוף הייתה המסעדה הכי טעימה שהכרתי בקטע המזרחי של השדרה וזה כלל גם את הדביקות בכל מקום. תמיד רציתי להביא איתי לשם משאית אקונומיקה. אמא שלנו קראה למקומות כאלה "דבק". אם לא הבנתם אז דבק זה משום שנדבקים שם לרצפה ולשעוונית השולחן ואפילו לכסאות. בואו לא נדבר על השירותים. אומרים לי שהבולגרים קראו למסעדה של פילוסוף "המלוכלך". אין כמו אקונומיקה לדבק מהסוג הזה.

על מסעדות אחרות כמו ויטושה, סופיה, שרה, מונקה, תספרו אתם כי כרגע אנחנו נצמדים לשדרה עצמה ואני מכיר את כולן ולא רק מבחוץ. היה גם קטע עם בורקסים של ז'ק וגם של ליאון אבל לא לא היו שם דרמות. גלידת קוזו מתוקה מדי.

שלוש שפות

אני לא מכיר פריטי אספנות הקשורים לשדרות ירושלים. בטוח שיש. הדבר היחידי שקופץ לי לראש זה השטר הגרמני עם ד"ר ארליך מהרחוב ביפו החובר לשדרה. ככה גם לגבי המטבע שלא הוטבע, אבל זכה לשם רחוב בשם יהודה הימית החוצה את שדרות ירושלים.
מעולם לא ראיתי את הרב הבולגרי אברמיקו בכר בחנות המכולת שלו בשדרה וגם לא רוכב על המוטורסיקל עם הסירה. אני יודע שיש תמונה כזו וההורים שלי הזכירו אותו כי גרו ביפו משנת 49 עד 1954.
בתמונות מפעם שראיתי אצל ורד נבון, השדרות נראות משהו משהו. אולי כי הרבה דברים נראים יפה בעבר כשהם צעירים ורעננים. הרכבת אמורה לחולל שינויים בסביבה ונקווה לטובה. היום הכל נראה לי איך לומר צ'יצ'יצ'ארי. אם לא הבנתם תשאלו הונגרים.

זה המסע שלי בשדרה ותזכרו שאם יש לכם תמונה או מידע אישי אז זה הזמן לשתפו ותודה לכולם.