סיפורו של צבי גלימצ'ר מקים בית הכנסת בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב / כתב אסף גליל

סיפורו של צבי (הירש) דומה לסיפורם של אנשי מקצוע מנוסים שהגיעו מאירופה והשתלבו בבניית הארץ. סיפור חייו יכול להאיר את התקופה שבה חלו שינויים רבים בבניין הארץ, וגם בבניין העיר תל אביב שהוקמה ב 1909.

צבי גלימצ’ר נולד באוקראינה ב- 29 דצמבר 1880. הוא למד הנדסת בנין וארכיטקטורה ובמסגרת זו עסק בבינוי כחלק ממנגנון השלטון הצארי.

כמה שנים לאחר המהפכה הקומוניסטית, עקב הסכנה שריחפה מעל כל אלו שנחשדו בקשרים עם המשטר הצארי, החליט צבי להמלט עם משפחתו לארץ ישראל . במהלך הבריחה לא יכלו לקחת עימם כל רכוש פרט לפרימוס אחד ששימש אותם במהלך הבריחה, עד להגעה לחוף התורכי ומשם באניה ליפו. יחד עימו באו אחיותיו פרידה ופניה , ומשפחתה של אישתו זהבה (מונה) שהיו לה שתי אחיות : איטה ושפרה. שתיהן למדו את מקצוע האחות – בוילנה הרחוקה ממקום הולדתם ותכננו לעסוק בו בארץ.

עם הגעת המשפחה המורחבת לארץ השתלבו הבוגרים במהירות בעשייה שאפיינה שנים אלו.

הירש - צבי, שהיה כבר מהנדס אזרחי בעל נסיון רב , מהנדס בנין וארכיטקט, השתלב במערכת התכנון והביצוע של עירית תל אביב, ולימים הפך להיות המודד הראשי של העיר.

 מחלקת ההנדסה של עירית תל אביב בשנות השלושים. צבי גלימצ’ר יושב

במסגרת תפקידו תכנן צבי את בית הכנסת בצפון רחוב דיזנגוף 312 - 314 פינת ירמיהו . בתוך בית הכנסת יש עד היום שלט שמנציח את תרומתו של צבי לתכנון ולביצוע הבניה לבית הכנסת. וזה נוסח השלט: לזכר עולם בית הכנסת הזה נבנה לפי תוכניותיו ובהשגחתו המסורה של האדם היקר היהודי הנאמן המהנדס ר צבי בר' יצחק גלימצ'ר ע"ה נולד ב"ז טבת תרמ"א נפטר י' שבט ת"ש".
ועל לוח השיש מתחת לשלט חרטו: מאת חבריו לעבודה בעירית תל אביב.

 בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב דיזינגוף 312-314

מיקום השלט בתוך בית הכנסת

מבט מעזרת נשים:  בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב דיזינגוף 312-314

רעייתו של צבי זהבה (או כפי שנקראה במשפחתה מונה) היתה אחות מיילדת ועבדה ימים כלילות בטיפול במסגרת ממשלתית וכמילדת פרטית.

רוב המשפחות של שלשת האחיות ובעליהן התישבו בתל אביב, פרט לגיסתו איטה שהיא ובעלה משה ינובר היו ב 1932 בין  מקימי המושבה ירקונה הסמוכה היום להוד השרון.

גיסה של צבי ששמה שפרה, שמשה  גם היא כאחות מיילדת והיתה נשואה לאברהם אקסלרוד בעל חנות הספרים המיתולוגית ברחוב אלנבי. אברהם היה קפדן חסר פשרות, ולעיתים בחן ילד שהחזיר ספר כתנאי לתת לו ספר חדש: אם לא הוכיח בקיאות שלח אותו הביתה – והפעם לקרוא "באמת" את הספר. 

בנו של אברהם, ברוך(בוזה) שנפטר בשנת 2016 היה בצעירותו מפקד בפלמ"ח שבין פעולותיו הוא הפיקוד על פיצוץ גשר שייח' חוסיין  בכביש אירביד-בית שאן כחלק ממבצע "ליל הגשרים".

בנו השני של אברהם, עמי אקסלרוד לימים עיברת את שם משפחתו לאמיתי, היה מהנדס חשמל במקצועו שהיה מעורב בתכנון והקמת מתקנים אזרחיים ובטחוניים רבים ולימים הקים עסק עצמאי בתל אביב -לאספקת צרכי חשמל בסיוע אישתו אסתר.

במקביל לעיסוקו כמודד הראשי של עיריית תל אביב שהייתה בה התפתחות בניה עצומה,  תכנן צבי את בית המגורים הבא שלו שהיה לימים הבית הראשון ברחוב מוצקין , שנמצא בתך ריבוע הרחובות ז'בוטינסקי, נורדאו, דיזנגוף ובן יהודה. 

הקמת הבית ב"צפון הרחוק" לא הייתה דבר פשוט גם אז. צבי וזהבה אישתו חסכו פרוטה לפרוטה, ושכרו קבוצת פועלים עבריים לעבודה. כיון שצבי היה עסוק מאד בתפקידו בעירייה, לקחה אישתו רבת הפעלים זהבה, את עבודת הפיקוח כמנהלת העבודה. היא ניהלה ביד חזקה את את הבינוי. הוכחה מבדחת לכך היא שלימים כשנדרש לקדוח בקיר הדירות של בית זה, לצורך תליית פריטים (תמונות, מדפים וכו') התלוננו הדיירים כי זה כמעט בלתי אפשרי : מנהלת העבודה זהבה, דרשה וקיבלה "עודף" קורות בטון הרבה מעל מה שנדרש.

שתי תמונות מציגות את הבינוי :
האחת בסביבות 1932 שבה רואים את צבי (לבוש בעניבה)  עומד לפני שלד הבנין , ומסביב הבית שברחוב מוצקין 9 אין אף בנין נוסף.

התמונה השניה צולמה בשנת 1938 כ-4 שנים אחרי תום הבניה . הבית מבהיק בצבעו הלבן , ומעט שיחים ועצים גדלו בחצרו. בתמונה זו ניתן לראות כבר מספר  בנינים שמתחילים להבנות ברחובות הסמוכים.

והבית כיום: שדרות מוצקין 9 הבית הראשון בשכונה

פטירתו של צבי מלמדת אף היא על קשיי התקופה. צבי קיבל זיהום בחלל האף , אולם לא טופל כיאות. הפניצילין הומצא מעט שנים קודם לכן בארה"ב והיה בין הגורמים שסייע לצבא האמריקאי למנוע ממוות מזיהום בקרב פצועי המלחמה (פריבילגיה שלא היתה ברשות הגרמנים) . ב-1940 התרופה לא נמצאה בארץ והזיהום ה"פשוט" התפשט תוך כמה ימים למוחו של צבי . צבי שהיה עד אז ,אדם בריא לחלוטין  נפטר והותיר את זהבה אשתו ובנם היחיד יעקב .

הבן יעקב היה בן 7 כשעלתה המשפחה ב 1922.  הוא למד בגמנסיה הרצליה ולאחריה  באוניברסיטה העברית בירושלים .

יעקב גלימצר ושני הוריו - 1927 

באוניברסיטה , היה תלמיד מצטיין בפקולטה לביולוגיה הוא ותלמידו של יהושוע מרגולין המחנך וחוקר הטבע הדגול. מאוחר יותר הקים יעקב עם ידידו היינריך מנדלסון את המכון הביולוגי בתל-אביב  שהיה בתחילתו בגן ליד הבימה , הועבר לאבו כביר , ובשנת 1974 הועבר למיקומו הנוכחי ברמת אביב כחלק מאוניברסיטת תל אביב. 

יעקב ששינה את שם משפחתו ב 1951 לגליל היה חוקר ומרצה ומנהלה של המחלקה לבוטניקה במשך שנים רבות. הוא העמיד דורות רבים של תלמידים שקיבלו ממנו את האהבה לטבע ולחיפוש תוך כדי מחקר לתשובות על תהליכים מורכבים כמו האבקה , סימביוזה בין בעלי חיים לצמחים ועוד.

פרופסור יעקב גליל

 יעקב גליל ואישתו מרים

יעקב גליל בשנה האחרונה לחיו, יחד עם בן דודו בוז'ה אקסלרוד

פרופסור יעקב גליל , שגר בבית ברחוב מוצקין שאותו תכנן אביו , ועל בנייתו פיקחה אימו, חי בו עד לפטירתו ב 1993 . יעקוב הותיר אלמנה את אשתו מרים שנפטרה ב 2005 , ואת בניו צבי גליל מדען מחשבים, שלימים הפך לדיקן בפקולטות באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב , וגם שירת תקופה כנשיא אוניברסיטת תל אביב , ואסף גליל שעבד כמהנדס וכמנהל בחברות הייטק מובילות בארץ.

אלמנתו ונכדיו של יעקב ליד אבן ההנצחה בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב 

זהבה גלימצ'ר וכלתה

מרים גליל בטיול

מרים גליל עם בניה צבי ואסף

צבי ואסף גליל

הסיפור שסופר כאן אופייני למשפחות רבות : קבוצה של יהודים נמלטת עקב תנאים קשים  ממדינות בהן חיו , מגיעה  לארץ , ומשתלבת בעשייה ובבנין בחריצות ויוזמה . הם "מורישים" לדורות שאחריהם את אותה אמונה בחריצות והתמדה.

המידע לוקט על ידי אסף גליל – נכדו של צבי גלימצ’ר  שחי גם הוא  בתל אביב