February 1 2018
באחד הימים בשנה זו, צעדתי ברחוב אבא הלל ברמת גן, עם אלפי אנשים נוספים, לאחד ממשחקי הנבחרת באצטדיון הלאומי, הרחוב המה אנשים, לפתע נעצרה על ידי מכונית והנוסע ליד הנהג קרא לי: "בוא הנה קצינצ'יק נוסעים לאיצטדיון" הייתי אז חייל במדים, מייד זיהיתי את חיים גורי, שהיה אז, אם אינני טועה עיתונאי בעיתון למרחב של אחדות העבודה, (היתה פעם מפלגה כזו).
התנועה היתה כבדה, הדרך עמוסה, מיד הסב גורי ראשו לאחור והחל להתפייט . התקופה היתה תקופת בחירות, אחת מאותן בחירות, בהן השאלה היתה האם מפא"י, בראשות בן גוריון, תזכה ב50 או ב45 מנדטים, תעמולת הבחירות היתה מבוססת אז על נייר, פתקים, עלונים, כרזות במאות ואלפים, כיסו את הלוחות, הקירות והתגוללו על הכביש, אומר לי גורי: " מה דעתך אם על כל הניירות האלה, יכתבו שירים, ספרים, מאמרים ? איך היינו נראים ?", שתקתי,מה כבר היה לי לומר נוכח הגיג עמוק שכזה.
המשכנו בנסיעה והוא ממשיך " אם היו מקימים רשימה לבחירות ובראשה רפי לוי, גלזר, חודורוב וסטלמך (כוכבי הנבחרת) איזה פייט הם היו נותנים למפא"י בבחירות" שתקתי ארוכות נוכח תובנה פוליטית ניצחת זו.
סוף סוף הגענו לאיצטדיון, ירדנו, הודיתי לו ולנהג הרכב, חיים גורי מתחיל להסתובב, מחטט בכיסים, בודק ברכב ולא מוצא את הכרטיס למשחק ואז אמרתי לו, "אם לא היית כל כך בעננים היית גם אתה נכנס למשחק" הסתובבתי והלכתי.
כתבה נוסטלגית של חיים גורי על כדורגל:
חיים גורי , באמת משורר וסופר חשוב ואישיות עם היסטוריה מרתקת, הלך לעולמו, יהי זכרו ברוך!
המדיה, על כל ענפיה, העניקה לו כבוד רב וסקרה את יצירתו ומהלך חייו לאורך ולרוחב בפירוט רב, כיאה לאישיות מיוחדת זו.
רציתי להאיר פן אחר בחייו ועל הפגישה האקראית, אך מעניינת, שהיתה לי במחיצתו.
חיים גורי היה אוהד כדורגל נלהב, סיפרו ששיחק בנבחרת בית הספר כדורי, בו למד בעלומיו. גם אני בעוונותי, הייתי נלהב אז, בשנת 1959, לספורט זה. לנבחרת ישראל, היתה אז עדנה, בנהולו של המאמן האגדי גיולה מנדי, זכתה הנבחרת, במספר נצחונות יפים.
המדיה, על כל ענפיה, העניקה לו כבוד רב וסקרה את יצירתו ומהלך חייו לאורך ולרוחב בפירוט רב, כיאה לאישיות מיוחדת זו.
רציתי להאיר פן אחר בחייו ועל הפגישה האקראית, אך מעניינת, שהיתה לי במחיצתו.
חיים גורי היה אוהד כדורגל נלהב, סיפרו ששיחק בנבחרת בית הספר כדורי, בו למד בעלומיו. גם אני בעוונותי, הייתי נלהב אז, בשנת 1959, לספורט זה. לנבחרת ישראל, היתה אז עדנה, בנהולו של המאמן האגדי גיולה מנדי, זכתה הנבחרת, במספר נצחונות יפים.
באחד הימים בשנה זו, צעדתי ברחוב אבא הלל ברמת גן, עם אלפי אנשים נוספים, לאחד ממשחקי הנבחרת באצטדיון הלאומי, הרחוב המה אנשים, לפתע נעצרה על ידי מכונית והנוסע ליד הנהג קרא לי: "בוא הנה קצינצ'יק נוסעים לאיצטדיון" הייתי אז חייל במדים, מייד זיהיתי את חיים גורי, שהיה אז, אם אינני טועה עיתונאי בעיתון למרחב של אחדות העבודה, (היתה פעם מפלגה כזו).
התנועה היתה כבדה, הדרך עמוסה, מיד הסב גורי ראשו לאחור והחל להתפייט . התקופה היתה תקופת בחירות, אחת מאותן בחירות, בהן השאלה היתה האם מפא"י, בראשות בן גוריון, תזכה ב50 או ב45 מנדטים, תעמולת הבחירות היתה מבוססת אז על נייר, פתקים, עלונים, כרזות במאות ואלפים, כיסו את הלוחות, הקירות והתגוללו על הכביש, אומר לי גורי: " מה דעתך אם על כל הניירות האלה, יכתבו שירים, ספרים, מאמרים ? איך היינו נראים ?", שתקתי,מה כבר היה לי לומר נוכח הגיג עמוק שכזה.
המשכנו בנסיעה והוא ממשיך " אם היו מקימים רשימה לבחירות ובראשה רפי לוי, גלזר, חודורוב וסטלמך (כוכבי הנבחרת) איזה פייט הם היו נותנים למפא"י בבחירות" שתקתי ארוכות נוכח תובנה פוליטית ניצחת זו.
סוף סוף הגענו לאיצטדיון, ירדנו, הודיתי לו ולנהג הרכב, חיים גורי מתחיל להסתובב, מחטט בכיסים, בודק ברכב ולא מוצא את הכרטיס למשחק ואז אמרתי לו, "אם לא היית כל כך בעננים היית גם אתה נכנס למשחק" הסתובבתי והלכתי.
בית כנסת חללי צור על שם יורם סופי ז"ל ויששכר אהרוני ז"ל
שדרות ישראל גורי 1888-1965 ממנהיגי תנועת העבודה,
שדרות ישראל גורי 1888-1965 ממנהיגי תנועת העבודה,
חבר כנסת מראשיתה, חבר מועצת העירייה (ת"א) ואבא של חיים גורי ז"ל.
כתבה נוסטלגית של חיים גורי על כדורגל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה