יום שבת, 27 באפריל 2024

בקרן הרחובות בה נרצח מרדכי גבירטיג / כתב גדעון גרייף

 פרופ' גדעון גרייף כותב על הקשר בין התיכון בו למד (עירוני ה') ומנהליו וקהילת קרקוב "מנהליו המיתולוגיים של בית הספר התיכון שבצפון תל אביב, ד"ר משה לנדא וד"ר עמנואל מלצר זיכרם לברכה, הנהיגו שיטת לימודים דומה מאוד לאופי החינוך היהודי בקרקוב." ותודה לדליה רונן שצילמה ושלחה.

הוא היה ה " טרובאדור " של הזמר העממי היידי .
שיריו הפכו נכסי צאן ברזל של הזמר העממי היידי ,
והציבו מצבה לעולם יהודי שחרב בידי הגרמנים ואיננו
עוד - המלחין , המשורר ונושא הזמר של העם היהודי ,
מרדכי גבירטיג, יליד ה-4 במאי 1877.
לאחרונה ביקרתי בדיוק במקום בו רצחו אותו
הגרמנים ב -4 ביוני 1942 ,בשעת טיילו ברחובות הגיטו .
קולו של הזמר העממי נדם לעד...
התרגשותי הייתה גדולה , לא רק משום עמידתי
במקום בעל משמעות היסטורית , בדיוק במקום בו יצאה
נשמתו של גבירטיג , אלא גם משום ששמו של גבירטיג
מוכר לי עוד מימי נערותי , כתלמיד תיכון עירוני ה ' בתל
אביב, בית ספר איכותי, ליברלי ומרחיב אופקים , שאימץ
את קהילת קרקוב.
מנהליו המיתולוגיים של בית הספר התיכון שבצפון
תל אביב , ד"ר משה לנדא וד"ר עמנואל מלצר זיכרם
לברכה, הנהיגו שיטת לימודים דומה מאוד לאופי החינוך
היהודי בקרקוב . אפשר לומר שתיכון עירוני ה ' היה
בבואה של החינוך היהודי החילוני בקרקוב – איכותי ,
ליברלי, שוחר אמנות, רחב אופקים ופתוח לעולם ערכי.
כבר בגיל 14 השתתפתי בערבים מוסיקליים בהם
שרתי את שיריו של גבירטיג , בליווי תזמורת בית הספר
עירוני ה' בניצוחו של אדי הלפרן , מוסיקאי דגול , אף הוא
יליד קרקוב , שעבד שנים רבות ב " קול ישראל " וניצח על
תזמורת הבידור של "קול ישראל".
השם גבירטיג היה איפא חרות בזיכרוני ובתודעתי כל
השנים , בזכות האימוץ של קהילת קרקוב בידי הנהלת
תיכון עירוני ה ' בתל אביב . שיריו המופלאים : " שנת
ילדות " , יענקלה " , " אברהמלה המבריח " , " הולו הולו
ילדים " , " הוי כבשותיי " ועשרות אחרים , שלא לציין את
השיר שנכתב בעקבות פוגרום פשיטיק בפולין ב -1936 ,
" העיירה בוערת " , הם נצחיים . נכדינו ונינינו ישירו
אותם, לעיתים בלי דעת מי עומד מאחוריהם.
עמדתי באותו קרן רחובות דומברובקי וינובה וולה
כמה דקות וחשבתי על היהודים האומללים בגטו קרקוב .
רעבים, מושפלים , נרדפים , מעונים . ואף שבסופו של דבר
כולם אמורים היו להירצח בתאי הגז של מחנה אושוויץ ,
בכל זאת היו כאלה שנרצחו בדם קר בתוככי הגטו . כך
קרה למרדכי גבירטיג , שעמו נרצחו עוד כמה אמנים
יהודים נודעים כמו הצייר אברהם נוימן.
עבורי , כהיסטוריון , יש חשיבות למקום , לאתר
ההיסטורי , למקום ההתרחשות . וכך מצאתי את עצמי
בקרן הרחובות דומברובקי ויאנובה וולה , בהם נורה
גבירטיג למוות בהולכו ברחובות הגטו . הדם קפא
בעורקיי : כאן בדיוק שם גרמני מרושע קץ למעיין
המוסיקה והתמלילים הנפלאים של המלחין העממי
הגאוני , שאפילו תווים לא ידע . בוודאי היה זה חייל
גרמני צעיר , שלא העלה על דעתו לרגע , שהיהודי בו ירה
לשם שעשוע הוא מגדולי המוסיקה והתרבות של העם
היהודי.
שיריו של גבירטיג , נכס צאן ברזל , לא אבדו עם
רציחתו בקרן הרחובות בגיטו קרקוב . שום כוח בעולם
לא יכול למחוק אותם . הם עוברים מדור לדור ויעברו
מדור לדור.
פרופ' גדעון גרייף

תודה לדליה רונן שצילמה ושלחה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה