לא הכרתי על אמת את דוד מונשיין שהיה ונשאר ירושלמי גם במותו ואפילו ביום ירושלים. ידעתי על ספריו וסיפוריו ותו לא. כשראיתיו בפייסבוק נדלקתי וקראתי את הגיגיו בשקיקה וזו מליצה קלישיאתית אבל אמיתית. מבחינתי ירושלמי אמיתי זה אחד שחווה את המצור וידע מה זה מים לחץ ואוכל מדוד. נדמה לי שמונשיין כזה.
אחרי שגילה אותי בפייסבוק החל להציע לי דברים בתחומי והאמת הכל הכל, היה שטויות במיץ עגבניות ירושלמיות. חשבתי הוא מסתלבט עלי כדרכם של ירושלמים, אבל למדתי עם השנים שיש ירושלמים ממש מהבולים, תמימים ויש את הזן ההפוך. לגבי מונשיין המתווך, לא החלטתי אם ברוב המקרים זו העמדת פנים עם סתלבט או שמאחורי התיחכום עומד ילד טוב ירושלים ואפילו מעט נבוך עם כיפה. אחרי מספר פעמים אמרתי לו שינסה שוב עם דברים שווים או שפשוט לא אגיב לו כי הדברים שהוא מציע ממש ממש מטופשים ועלות המיסרונים גבוהה יותר. לא יודע אם נעלב או שאמר לי "אבל ראיתי שזה שווה ואולי כבר מכרתי כאלה בכסף טוף טוף". עניתי בסדר אז תיקח ממני 250 פרוטה בשקל וחצי ותמכור בירושלים בשבעים ש"ח ואולי תיהיה מיליונר כי יש לי המון המון. באמת ענה לי. כן תנסה אותי אבל תזכור שאתה התחלת. טוב כעת אני צריך כסף אבל אזכור זאת לפעם הבאה. תמיד גם ידע לצאת מהעניין בצורה מתוקה ואני מביט ואומר האם כולם בטוחים שאני טמבלול כזה והרי הדרך הכי פשוטה להוציא ממני כסף זה פשוט לבקש יפה וזה עובד בכל המקרים. לגבי הסכומים, מסתדרים.
כפתור בקליט שימש כטלאי צהוב. הפעם הראשונה שראיתי בשידור חי היה בערב יום השואה לפני כמה שנים בסלון של הרצלינה ע"ה.
הכפתור הזה מדוד מונשיין ז"ל ירושלים
פעם דוד מונשיין צילצל ושאל אותי אם כפתור בולגרי מהשואה מעניין אותי. לא ידעתי מה לענות והאמת שנחשפתי לדבר הזה באופן חי היה בסלון של המורה שלנו הרצלינה ולא הרבה לפני שהציע לי. מונשיין אמר יש לי כמות וחששתי שאולי זה זיוף והוא הרגיע אותי ואמר שזה היה של משפחת פיזנטי והיתה שם צנצנת מלאה. קניתי ממנו שלושה ולא הייתי מסוגל לסחור בזה. אז אחד קיבל חלון המזכרות בחנוק והשני אצל אפי והשלישי מחכה ומתחבא. נוח בשלום דוד מונשיין שעלה לשמיים ביום ירושלים.
