פעם וזה היה קצת אחרי שנת 1980 וטיפ טיפה כשהייתי הכי ירוק בכל המובנים וכנראה שגם בתול הגיע לחנות איש מאד נחמד שדיבר אנגלית ואולי גם יידיש. הוא רצה למכור בולים ואפילו מעטפות היום הראשון ועשה סוג של סקר חנויות וגם אלינו הוא הגיע. הייתי ירוק כבר אמרנו ומאד מאד נאיבי והוא הבין זאת ומכר לי את האוסף הזה שלא היה שלו כי אם של קרובת משפחתו שחיה פה בישראל ואפילו ברחוב ארנון. האוסף היה די גדול כמותית אבל ערכו זניח ואם היו מציעים לי היום דבר כזה אולי הייתי מתלבט אם לתת כסף או לתת כסף ולהשאיר האוסף ושרק יניחו לי. כן כן זו האמת נכון להיום עם המון בולים שזה בעצם סבלות ושרותי הובלה. האיש סיפר לי שהוא ומשפחתו גרים באמריקה ואפילו בניו יורק וזה היה מאד מפתיע שהוא לא הכיר את הדודה והדוד שלנו שגם היו יהודים וגם גרו בניו יורק. הוא סיפר שבעלת האוסף הייתה אחות בבית חולים והיא מעולם לא הקימה משפחה. נדמה לי שאשתו הייתה אחותה אבל לא סגור על זה. אני זוכר שהבית היה מתוקתק וצנוע והכל מסודר מסודר ונקי. זכרתי את שמה וקניתי גם סיכה מזהב עם השם שלה וזו הייתה סיכה של בית חולים הדסה לאחיות עם אמייל. לצערי היא לא ברשותי והנסיבות לא חשובות. האיש ביקש ממני לעזור לו במכירת פריטים נוספים והבאתי את אהובתי חגיקי שקנתה סכו"ם מצופה כסף, שהיום לא הייתי מרשה לה ולכם לקנות ואפילו לא לקבל במתנה. חלק גדול מהמעטפות נשאו את שמה וכתובתה של אותה אחות ולצערי אין ברשותי מעטפות כאלה ואולי יש בעליית האין גג שלנו. בקיצור האיש מאמריקה ראה שאני בסדר איתו למרות שלא התכוונתי בכלל וסיפר לי שהוא ברוקר ואין לו זמן לטפל בכל הדברים והוא מציע לי שאני אטפל לו בכל הענינים עם הדירה כלומר שאמצא קונה והוא יחזור לפה והכל יהיה בסדר. אולי זה שדיבר עם אבא בחנות ואפילו קצת ביידיש ואולי עוד דברים. בקיצור נתנו לי דירה ברחוב ארנון ואני הפוץ, אמרתי לא תודה, אני לא מבין בזה ואולי עוד כמה שטויות וגם שפעם היו בתל אביב דירות זרוקות ברחוב ואיש לא טרח להרימן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה