דורון אופיר הגיע מגרמניה וזו סיבה לעשות מסיבה של חברות וחברים מפעם.
ארנולד זה מקום בסדר ולא משום שזה אבא ואח של עליסה עם החיוך והתסרוקת בצד שלמדה איתנו אבל רק בתיכון. חשבתי שלא יהיה מניין לקדיש והנה זה כמעט חצי כיתה וכולנו, נדמה לי יתומים מלאים והבנות יפות יפות ומי שיגיד אחרת שלא ידבר איתי עד חנוכה.
כולנו מהאזור שליד נהר הירקון, ירמיהו, ישעיהו, סוקולוב, דיזנגוף, שדרות מוצקין, בן יהודה, שדרות נורדאו והים הגדול שליד חוף שרתון.
גן העצמאות, זה הגבול במערב ואבן גבירול זה קו מזרחי אבל היו כמה בודדים שחצו אותו לפני 1973, השנה בה סיימנו בהצטיינות את גני הילדים כולל בית הספר היסודי לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד.
אריק גרינבלט היה הבן הכי שקדן וגם התלמיד הכי טוב ולימור ספרדי מפרחי לימור בדיזנגוף, הבת שתמיד קראה המון ושקדה והצטיינה בכל ויותר מזה. לימור סיפרה לי שהמורה דבוסיס גרמה לה גם לפחד וגם לרדת בלימודים. דיאנה שאדסירט הסבירה לי את מקור שם משפחתה הבלתי נשכח. אמלי ממון יודעת כמעט הכל לגבי כל אחד ואחת מפעם וגם מידע עדכני און ליין. דורית קיציס ועתירה בן נון הפכו לבלונדיניות והאמת שזה ממש יפה נאה, הרכבת 12. ליאורה שניידרמן לא השתנתה בכלל בכלל. קמיל נייקרק נתן הופעה אבל בלי ברטה תאומתו. הם הגיעו מהולנד וכולם זוכרים אותם כאילו היו פה תמיד, אבל בסך הכל בילו איתנו אולי ארבעה חודשים. אבי הרצפלד ואבי רוזן נתנו רוב לשדרות נורדאו יחד עם איציק לוינשטיין שראה לאלתרמן את הלבן בעיניים.
צדוק מזרחי שהיה הכי אלוף בכדורגל ולא פחד מאיש בעולם, התקשר מאמריקה ודאג שכולם יהיו בסדר. אלברט דישי וירון בן שחר, לא באו אבל יש הקלה כי הם רצו ולא יכלו. ככה גם עידית חיים.
ענת ברוקס, מוני ג'ייקובס וחווה הוכמן זכורים לטוב, נפטרו וזו סטטיסטיקה נורמלית כנראה. יש כאלה שלא יגיעו למיפגשים שכאלה ולכל איש יש שם וסיבה משלו.
על גרושין ונישואין פרק ב' בפעם אחרת. האקוסטיקה בארנולד לא משהו וחייבים לקרוא שפתיים. אכלנו, שבענו ושכחנו לברך. בסוף מישהו מחיפה וגם גבוה בשם אייל כהן שגר בירמיהו שילם את החשבון כולו וזה היה מאד מפתיע, אבל ככה גם קרה בפעם הקודמת. יוסי אפריגן אומר שאם זה עושה לו טוב אז למה לא. יש בזה משהו אבל טיפונת מביך.
האמת זה כייף אמיתי ואני ממש מאמץ את מה שרוה"מ שלנו עשה מזמן. קודם כל חוסכים לפחות שטר כחול עם או בלי עודף. דבר שני לא צריך להביא את אפי בשביל להתחיל לחלק מסה קריטית ל16 ואז פקטור וגם עמבלי טייפ ובכלל. אני חושב שחייבת להיות תחבורה ציבורית חינם אותה יממנו אלה עם אוטו מודל חדש וגם הקלות בנושא מסעדות. אמרתי ליוסי אפריגן השכן שלי בסוקולוב, שבא עם כובע בוקרים שמסעדה זה מלחמה יומיומית. כל יום זה מתחיל מחדש ואין לזה סוף ואין מנצחים רק מנוצחים.
יוסי הסכים איתי ואני יודע שהכיר את קפה אקסודוס שליד געה, מילדות כי שם עבדה אימו.
כתה ו עם המורה אסתר מורינסקי
בית הספר לדוגמא עש הנרייטה סאלד 1971
אייל כהן שלא מפסיק לגבוה, ניגש חרש ליוסי ואלי וגילה סוד כמוס לפרה ולסוס. סוד מפעם שהייתי בטוח שאין איש בעולם היודע אותו והייתי בשוק אבל אייל הבטיח שהוא לא יחשוף זאת בפני איש, כי אחרת הלך על יוסי ועלי. הוא גם הזכיר את השם יקוצ'לה ולקח לי זמן להיזכר שככה קראה לי מרים זקס השכנה שלנו מסוקולוב פינת עמוס בבית הקטן וגם אימא של ציפי שנתנה שיעורים באנגלית וצחי נגה העיתונאי אישר שלמד אצלה. לימים נהרס הבית ונבנה חדש והרב אלימלך שפירא זצ"ל, גר שם עם כולל ואפילו נכח בחתונה של מינה ושלי וברך בשבע ברוכעס.
מינה טוענת שיש לי מעגלי חברים ללא סוף ומעניין למה. אני מאשר ומאושר ואפילו מנסה לחבר את המעגלים. אריק, איציק, אבצוק ואמלי הם המעגל הראשון ופעם חלמתי איך אנחנו שוחים במעגל בבריכה ואפילו בלי בגדים.
מישהו זר ואפילו רופא, שמע את זה שניפגשנו ואמר שזה מאד מאד מוזר ולמה זה טוב לפגוש אנשים מלפני חמישים שנה. מה איכפת לי בכלל מה קורה עם כאלה שהיו בחיי ואני לא מעניין אותם והם אותי. האמת שלא היה לי נעים להתחיל להסביר כי זו שאלה מכשילה. הצטלמנו למזכרת והבטחנו שנשמור קשר עם בירה נשר ובפעם הבאה בחיפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה