התוכי הלבן

May 21, 2015 at 6:08pm

הפאפא והתוכי הירוק. תמונה בגן החיות ברומא

זה היה נשמע כמו חלום ועד עכשיו אני ממש לא בטוח שזה אכן היה במציאות. על הטלפון הייתה מישהי שאני מכיר המון זמן והיא ממש בסדר ולא רק בפסח. היא אומרת לי שהיא מבקשת להעזר בי במשהו מאד חשוב וזה כבר נשמע מוזר, כי אני מכיר אותה כמישהי בעלת ראש משהו משהו וגם בעלת תושיה עם יכולת אירגונית מעולה. אני יודע שגם אם היא תסביר לי לאט לאט ואפילו ממש לאט, לא בטוח שאבין כי יש כאן שילוב של תחומים. היא אומרת לי שהיא ועוד מישהי אמורות להיפגש עם איש עסקים רציני המעוניין להשקיע במשהו שהן יוזמות וזה בכל זאת קשור לזוגיות כלומר לקשר בין בני זוג והיכולת לאבחן כשלים בעתיד. זה שהוא ישקיע זה ברור כמו שהשמש זורחת מהמזרח ובטוח שיש לו כסף והשאלה היא רק כמה. היא לא הולכת להסביר לי על מה מדובר ולא מפני שזה סוד אבל היא מבינה שאני לא חייב להבין וזה גם לא הכי חשוב. היא כלומר הן מבקשות שאהיה נוכח בפגישה וזהו. אני לא אמור לעשות כלום רק להיות שם. "אתה רק צופה מהצד וזהו ואם בכל זאת תרצה אז תגיב, אבל אתה ממש לא חייב".

"אז בשביל מה את מביאה אותי?" אני שואל.

"תראה האמת שלא ברור לי עד הסוף, אבל אני זקוקה לאישור של מישהו מעט סמכותי שיתן לי סימן ללכת על זה או לא!"

האמת שהייתי די מופתע ואפילו מוחמא בתוכי למרות שלא ברור על מה, אבל אז נזכרתי בבדיחה על שלושת התוכים ושאלתי אותה אם היא מכירה את הקטע עם התוכי האדום, התוכי הירוק והתוכי הלבן? היא אמרה שהיא לא חזקה בבדיחות וגם שהיא דלטוניסטית, כלומר עיוורת צבעים ושאני אזכיר לה. אז הנה זה הולך ככה.

אחד רצה לקנות תוכי מיוחד במינו. מבחינתו המחיר לא מהווה בעיה. הוא בחנות ציפורים ומבקש תוכי מיוחד והמחיר לא חשוב. מראים לו את התוכי האדום שיודע לדבר שוטף וגם לעשות תנועות מיוחדות. המחיר 1000 דולר. הוא מבקש משהו יותר טוב והמחיר לא חשוב. מראים לו את התוכי הירוק שיודע לעשות את מה שהאדום עושה ובנוסף לזה גם יודע חשבון ואפילו להתפלל. המחיר 2000 דולר. הוא רוצה משהו יותר רציני. אז אומרים לו שאם זה המצב אז רק התוכי הלבן בפינה. הוא עולה 5000 דולר ומי שלוקח אותו מקבל גם את האדום והירוק בחבילה אחת.

"מה הוא יודע לעשות התוכי הלבן הזה?" שואל המתעניין.

"האמת שהתוכי הלבן בעצמו לא יודע לעשות כלום, אבל ממש כלום. אבל זה ברור שבלי סימן שלו התוכי האדום והתוכי הירוק לא זזים מילימטר."

שמות וכינויים ברחוב דיזינגוף

May 25, 2015 at 9:18am

היום שמעתי סיפור נחמד וכעת אני גם לא בטוח שזה נכון למרות שאתמול הייתי בטוח שזו בדיחה. החיים בסופו של יום הם סוג של בדיחה ואולי חידה. לעיתים שמח ולעיתים עצוב ויש גם מי שימצא שם לקח ומוסר השכל. בכל מקרה הסוף ידוע מראש ויש בעיה עם לוח זמנים מדויק ומתוזמן. כעת אנחנו בהתחלה ואפילו מצחיקה.

בשכונה שלנו היו הרבה ילדים ולכולם שמות. כמעט תמיד ידעתי שהשם של מישהו הוא שמו הפרטי או שם משפחתו. היו גם כנויים אבל במקרה שלנו לא זכרתי וכנראה שלא ידעתי שלבחור שלנו בכלל לא קוראים ככה על אמת.

כולם ידעו שקוראים לו קופר. כן קופר כמו הג'ינס של לי קופר ואפילו כמו השחקן גרי קופר, שהיה כבר מת סופית בזמן שלנו, אבל הסרטים שלו המשיכו לחיות. יש מצב שפעם התחפש לקאובוי ומישהו טען שהוא מזכיר עם הכובע את גרי קופר השחקן וככה אולי נדבק לו הכנוי ואולי זה ממש לא ככה. צבע העיניים גם מאד דומה. יש אנשים שנשארים ממש אותו דבר גם אחרי הרבה שנים ויש אחרים שנהפכים למישהו אחר.

ירמיהו 32 פינת דיזנגוף 306 אתר VTLV

דיזינגוף קרוב לירמיהו 

קופר שלנו גר בדיזינגוף בקטע הקרוב לירמיהו ואפילו ליד היציאה של רחוב יחזקאל המתעקל. כמעט ממול אבל לא בדיוק הייתה חנות של מכשירי כתיבה וגם צעצועים וגם דברי מתיקה. החנות הזו הייתה של מישהו שכולם קראו לו בייבי ואני כמעט בטוח שזה לא היה השם האמיתי שלו. בעצם אני מוכן אפילו להמר על זה שזה היה כינוי, כי בייבי הזה היה ממש דומה לתינוק. מעט מאד שערות וככה כנראה גם לגבי השיניים. ראש עגלגל וכנראה משקפיים וכולם קראו לו בייבי -baby ויש מצב שהוא ידע מזה וחי עם זה בשלום. המון מילדי השכונה הכירו את בייבי שכנראה השפיע עליהם  וחלק מהם יכתבו עליו בזכרונותיהם וכל אחד בדרכו. אסתי קון, רמי בר-אדון ואורורה צארום חדד עשו זאת כבר לפני ואני חושב מבלי שידעו שגר בסוקולוב בבית קטן עם גג אדום. 

אני כמעט בטוח שהחנות של ביבי הזה הייתה שלו מהיום שבנו את הבניין, כי ביבי היה בין האנשים הראשונים שהתאכלסו בצפון הישן. אני מניח שהגיע לשכונה בשנות העשרים או בשנות השלושים ותמיד ניתן לנסות לבדוק בעירייה ואני אשמח אם מישהו יעשה זאת עבורי ועבור אלו שזה מעניין אותם. מאז החנות של בייבי היו במקום הזה הרבה דברים ובעיקר מסעדות עם שמות אופנתיים וידוענים למיניהם שכנראה לא הכירו את בייבי ולדעתי מקום עם שם כזה קליט זה לא פחות טוב מרוזה פארקס. 

שטח גדול , בית קטן עם גג אדום וגם חבושים בחצר

בייבי היה שכן שלנו וכאמור גר בסוקולוב 99 בבית קטן עם גג רעפים והשטח שלו היה די גדול. אז בשנות השישים והשבעים היו עוד בתים קטנים בסביבה אבל מעט מאד.  אני זוכר את הבית הקטן של ביבי והיו שם עצי פרי שונים ושם למדתי לראשונה בחיי מה זה חבושים ובהתחלה הייתי בטוח שאלו תפוחים שהזדקנו כי לא השקו אותם עם מספיק מים. הבית של בייבי פינה את מקומו לטובת בית מודרני ואפילו עם מעלית וחניה מסודרת והקבלן שפירא שבנה אותו אפילו גר שם. שפירא הקבלן ורעייתו היו אנשים נהדרים ושכנים טובים ואובדן הבן במלחמת יום כיפור ניכר בהם. אני זוכר את שפירא גם מהשכונה ומבית הכנסת וגם מזה שבנה פה ליד החנוק את בן יהודה 20 א' בשנות השמונים. אני בטוח שגם בנה טוב ואם קבלן גר בבניין שהוא בונה זה כבר אחלה סימן. 

כל הסביבה הזו הייתה מאוכלסת באנשים וילדים שהכרנו בשל היותם אנשים רגילים או כאלה שעבדו שם כמו נחמן האופטיקאי שליד הדואר שהשם עדיין שם כי הילדים ממשיכים את העסק. היה גם את אליעזר עם הירקות והפירות שתמיד אמר על עצמו שהוא ירקן ולא יקרן. גם חנות הממתקים של אמא של יוסי רופא השיניים הייתה שם ממש ליד הדואר שנשאר שם ואפילו עם אותו צבע אדום. גם דני ברכה הכדורסלן של הפועל ואחותו גרו ממש קרוב ברחוב מלאכי, וגם השחקן טוביה טבי עם הילד שלו נימרוד שנהגו לשחק איתנו כדורגל בגן הנביאים שהיה אחלה מקום.

קופר לא השתנה גם אחרי 40 שנה

אני זוכר את קופר היטב גם במראה שלו וגם בחיתוך דיבורו. לפני כמה ימים ראיתיו חוצה את רחוב דיזינגוף ליד שדרות נורדאו. הוא עבר את הכביש במעבר חציה והיה הולך רגל רגיל ובלי שום סוס. זה היה למספר שניות מהרכב וזה הספיק לי כי קופר לא השתנה כמעט בכלום. תמיד הוא היה ילד די גבוה ואפילו מלא עם שיער חלק ואפילו עיניים כחולות כמדומני. כמעט תמיד היה מחייך ואפילו טיפונת כזה על הצד. הייתה לו גם אדמומיות בלחיים ושין שורקת של פונטש בננה. הוא כנראה היה תמיד גדול מאיתנו בגיל. לפחות בשנה ואולי טיפונת יותר. אמא שלו הייתה מאד דומיננטית ועובדה שאם אומרים לי קופר אז אני תמיד יודע להזכיר גם את אמא של קופר ופה בעצם מתחיל וגם נגמר הסיפור שלי והשם האמיתי של אותו קופר שאין לי כוונה להגיד אותו כי אני פשוט לא יודע ומי שיודע אז ממש לא חובה לספר לכולם למרות שהעולם שלנו היום הוא נטול סודות.

Gary Cooper stamp sheet -- Legends of Hollywood

קיצור לפוסט בפייסבוק 

המטרה: חיפה - דוד תגר

דוד תגר מרמת השרון הינו תחקירן 

הסטוריה ימית, אווירית ונושאי בטחון 

 מראשית המאה הקודמת ועד ימינו אלה.

לדוד תגר ספרות ימית מקצועית עניפה

וקשר עם ארכיונים בבריטניה, אירופה וארצות הברית

במחקר זה אודות הצוללת "שירה"

איתר עוד 3 צוללות הטבועות מול חופי ישראל.

מקום טביעת הצוללת האיטלקית במאמר זה 

ידוע לצוללנים רבים וניתן בפיקוח ובאישורים להגיע אליה

10.8.1942 יום חם במפרץ חיפה כבכל חודש אוגוסט . ספינות רבות עגנו בנמל

מרביתן אניות קרב. חלקן הגיעו לאחרונה, לאחר שנמל אלכסנדריה במצריים

הותקף קשות על ידי שישה אנשי קומנדו ימי איטלקי. היו אלה אנשי השייטת

העשירית הקלה. הם הגיחו על גבי "חזירים" נישאים על סיפון הצוללת רבת

המעללים "שירה". עתה עמדה הצוללת לפשוט על חיפה.

יום קודם לכן, חלף בגובה רב מטוס גרמני דו מנועי מסוג יונקרס 86 וצילם את

הנמל והמפרץ. עגנו בנמל 2 סיירות קלות, 3 משחתות, 8 אניות תובלה, 4 מכליות,

5 מכמורתנים חמושים – טראולרים, 2 טרפדות, וסירות משמר אחדות.

"שירה" הפליגה ארבעה ימים והתקרבה בחשאי אל עבר חיפה. היא שמרה על

קשר עם מפקד הפעולה אשר התמקם הפעם באי רודוס. מידי לילה עלתה אל פני

המיים וקיבלה שדרים מפורטים על המתרחש בנמל חיפה.

הים היה נוח למדי באותו אחר צהריים גורלי.

הצי הבריטי היה דרוך ועירני. מידע על הפעולה זלג אל המודיעין הבריטי, שלא כפי

שהיה בגיברלטר ובאלכסנדריה.

ברביעי באוגוסט רק שישה ימים קודם, הוטבעה בקרבת מקום הצוללת הגרמניה

יו - 372 . כל אנשיה שרדו ונישבו, לא היה לה סיכוי רב כאשר כח בן 4 משחתות

ומטוס "וולינגטון" הסתערו עליה.

בשעה 16.15 הודיע רב החובל של המכמורתן החמוש היטב "איסליי" כי הוא צופה

בצוללת. מדוע וכיצד ניתן היה להבחין בצוללת כבר בשלב זה. האם הרימה

פריסקופ, ההיה זה הים הרדוד - כשלושים מטרים בלבד, האם צבעי ההסוואה

הירוקים היו בהירים מדי, או אולי טמנו הבריטים מערך הידרופונים שהצביע על

מיקומה בדיוק כה רב?

שירה עמדה להמתין לחשיכה. כבעבר התכוון רב חובלה לשגר מהסיפון שמונה

צוללנים. שניים מהם תצפיתנים ושישה רכובי חזירים. היה עליהם לעשות דרך בת

2400 מטרים, להיכנס לנמל חיפה תוך חיתוך רשתות הביטחון, ולהצמיד את

מטעני החבלה לאניות השונות. כך עשו בגיברלטר וכך עשו באלכסנדריה.

כלי השייט התת ימי "החזיר" היה פיתוח איטלקי מקורי. אורכו היה 6.7 מטר,קוטרו

0.533 מטר,מהירות 4.5 קשר, מנוע חשמלי בן 1.1 כ"ס, טווח 15 מייל, ראש נפיץ

220 ק"ג, צוות 2 צוללנים.

מפקד הצוללת החדש יחסית, רב סרן ברונו צליק, השקיף בשביעות רצון וראה את

רכס הכרמל. הוא לא הבחין בספינה בריטית כלשהיא. את המטרות הוא כבר חילק

לצוללנים, תהייה זו פעולה חלקה חשב לעצמו, מפקדו הישיר באי רודוס רב סרן

מקס קנדיני, יהיה מרוצה.

לא כך חשב מפקדה של "איסליי". הוא הסתער במהירות מירבית על צוללת האוייב,

שיגר לעברה מטר של פצצות עומק שהרעידו מיד את הצוללת וזו החלה טובעת.

סיכויי ההישרדות של הצוללת היו קטנים במיוחד. עומק הים לא נתן סיכוי הוגן

לצלילה חדה, שלושת גלילי אחסנת החזירים הפכו את הצוללת לכלי כבד תנועה.

חמישים אנשי הצוות והצוללנים הסתדרו לנטישה מבעד לפתח החילוץ האחורי.

אולם אז שבה "איסליי" והמטירה מקבץ של פצצות עומק אשר פגעו כפי שניתן

לשער ישירות בצוללת. כל אנשיה נהרגו. רק שניים מצוות עשרת הצוללנים נמצאו

על חוף המפרץ, כל השאר כולל הרופא שהיה עמם דרך קבע לא הצליחו להיחלץ.

גופות השניים נטמנו בבית העלמין בחיפה, היו אלה הלוחם קפטן קרסי והלוחם

הנגד דל בן. שירה שקעה בנקודת ציון 32.54 צפון, 34.58 מזרח.

חגגו נצחון. צוות בן 40 ימאים, ASW על סיפון הטראולר החמוש "איסליי" מדגם

מהירות מירבית של 12 קשר, אורך 50 מטרים. הם חגו סביב כתם השמן הגדול אך

לא הבחינו בניצולים.

שירה היתה צוללת מדגם 600 "אפריקנו-אדואה". 17 צוללות מדגם זה נבנו

במהירות שיא בשנים 1936-37 . שירה נבנתה במספנת "או.טי.או מגיאנו". מקור

שמה במחוז אתיופי שהיה באותה עת בשלטון איטלקי. אורכה של שירה היה 61

מטר, רוחבה המירבי 6.45 מטר, דחי 620 טון. מנוע הדיזל של "פיאט" היה בן 1200

כוחות סוס, שני מנועי חשמל של "מרלי" הפיקו 800 כוחות סוס. מהירותה

המירבית היתה 14 קשר, בצלילה 7.5 קשר. 6 צינורות טורפדו 533 מ"מ, צוות תקני

בן 45 ימאים, עומק צלילה מירבי - 80 מטר, תותח 100 מ"מ שעל הסיפון הוסר

לאחר שהורכבו שלשת התאים האטומים לאכסון החזירים, אחד לפני הגשר ושניים

מאחוריו.

. שדרית הצוללת הונחה בשנת 1936 , הצוללת הושקה ב – 6.1.1938

מפקדה האגדי הראשון, לאחר שצורפה לשייטת הקומנדו העשירית, היה סגן אלוף

ולריו בורגזה. הוא פרסם ספר מומלץ בשם "שדי הים" שיצא בעברית בהוצאת

מערכות.הספר מביא את תולדות הקומנדו הימי האיטלקי והצוללת "שירה"

במלחמת העולם השנייה.

"שירה" היתה צוללת עויינת,זאת יש לזכור. היא שירתה בנאמנות יתרה את מטרות

המשטר הפשיסטי האיטלקי, בן בריתו של המשטר הנאצי . לחיל הים הישראלי

סימפטיה לצי האיטלקי של אחרי מלחמת העולם. זה אכן הושיט עזרה רבה

לקומנדו הימי שלנו בראשיתו. גם בתורות לחימה, גם באימון לוחמים ובכלים.

אולם, באותם ימים כשגרמניה עמדה להכריע את הבריטים בלוב, לכבוש את

מצריים ולהגיע לישראל רעדה ארץ. נעשו הכנות של ממש לבלימת כיבוש גרמני על

כל המשתמע מכך.

שנתיים לפני שהוטבעה, בספטמבר 1940 , יצאה "שירה" מנמל לה - ספציה לעבר

נמל גיברלטר. המטרה ,טיבוע אניות אספקה ומלחמה. הפעולה בוטלה בראשית

ההפלגה, הצי הבריטי עזב את הנמל .

באוקטובר יצאה פעם נוספת לעבר נמל גיברלטר. היא הצליחה לעבור את מפרץ

אלג'סיראס ובליל ה 30- באוקטובר שיגרה את שלשת החזירים המאוישים כל אחד

בשני לוחמים, מעומק 15 מטר מתחת לפני הים. שני כלים התקלקלו בדרך וטבעו,

הצוות השלישי התגבר על רשת ההגנה של הנמל אך החזיר התקלקל במרחק מאה

מטרים מאניית המלחמה "ברהם". שירה הצליחה להתחמק, אולם לא בקלות.

בדרכה נאלצה לצלול לעומק ולהמתין 40 שעות בדממה כאשר מעליה עושה הצי

הבריטי מאמץ שווא לחסלה.

ארבעה צוללנים הצליחו לעלות לחוף הספרדי ונטמעו באוכלוסיה, הם חברו

לסוכנים איטלקיים שאיתרו אותם והעבירו אותם לאיטליה. אין להניח כי הדבר

היה אפשרי ללא שיתוף פעולה כלשהו עם הביון הספרדי. הצוות השלישי נשבה

ובילה את שארית המלחמה בכלא.

בפעם השלישית יצאה שירה לנמל גיברלטר בחודש מאי 1941 . כשלב ביניים נכנסה

לנמל "קאדיז" שהיה בשליטת ספרד לאחר שעברה מערבה את מיצר גיברלטר. כאן

המתינה לה מיכלית איטלקיה בשם "פאלגור" שהיתה לאמיתו של דבר בסיס סמוי

של הצוללנים האיטלקיים. הצוללת עגנה בצמוד למיכלית, אנשיה עלו בחשאי

להתרענן וחזרו כשעמם צוות בן 10 צוללנים אנשי השייטת העשירית. "שירה"

חמקה בלאט מהנמל ופנתה מזרחה אל נמל גיברלטר, עברה את המפרץ המסוכן

ועגנה מול הנמל הבריטי.

ב – 24 במאי בלילה, עלו ששת הצוללנים על החזירים כדי לחדור לנמל. בשעה

02.45 נקלטו בצוללת הדי ארבעה פיצוצים רבי עצמה. הצוללת פנתה חזרה לנמל

לה – ספציה. אולם, גם הפעם לא היו הצלחות, הצוללנים לא הצליחו לפוצץ דבר.

הם נטשו - כל צוות בנסיבות אחרות - את החזירים ועלו לחוף הספרדי. שיבתם

לאיטליה אורגנה למופת על ידי רשת סייענים , הם התקבלו כגיבורים.

למרות הכשלונות החלו ההכנות לפשיטה רביעית על נמל גיברלטר, איזו נחישות

ודבקות במשימה.

ספטמבר 1941 ,"שירה" יצאה לדרך והפעם כדי להצליח. שנית נצמדה למיכלית

האם בנמל "קאדיז" שם המתין לה צוות צוללנים. הצוללת הפליגה לנמל גיברלטר

אולם למחרת דומה היה כי בא הקץ למסע. כח ימי בריטי גדול במיוחד שיצא ללוות

שיירה עבר ממש מעל הצוללת אך לא הבחין בה כלל.

מול נמל גיברלטר יצאו הצוללנים על גבי החזירים בליל 20 בספטמבר. ששת

הצוללנים הצליחו לחדור מבעד לרשתות. פצצות העומק והמטענים שהוטלו על ידי

הגנת הנמל לא הסיטו אותם ממטרתם. הם הצמידו מטענים לסיירת בת 10.900

טון בשם "דורהם", למכלית בת 15.893 טון בשם "דנבי היל" ולמיכלית "פיונה של"

בת ה – 2.400 טון. הסיירת נבקעה בפיצוץ אדיר והחלה שוקעת, 4 גוררות חשו

אליה וגררו אותה לחוף, היא נוטרלה. המיכלית טבעה בנמל ועמה מיכלית קטנה

שהיתה קשורה אליה, גם המיכלית השלישית שאליה הוצמד מטען, טבעה.

שירה הצליחה לחמוק גם בפעם זו. ששת הצוללנים הצליחו בסיוע רשת החילוץ

להגיע בחזרה לאיטליה.

עתה החלה השייטת העשירית בהכנות לפשיטה נועזת על נמל אלכסנדריה

במצריים.

בדצמבר 1941 הפליגה "שירה" לעבר נמל אלכסנדריה. מטרתה, טיבוע אניות

המערכה "קווין אליזבט" ו"ווליאנט". הצלחת הפעולה הייתה מעניקה לצי האיטלקי

חופש רב בהחשת סיוע לכוחות האיטלקיים והגרמניים בלוב. לאחר הפלגה רבת

תקלות הגיעה הצוללת לחופי מצריים. הים היה סוער והפשיטה נדחתה בעשרים

וארבע שעות.

ב 17- לדצמבר ובעומק של 60 מטר החלה הצוללת נעה באיטיות אל עבר הנמל

וזאת דרך שדה מוקשים. 23 שעות ארכה ההפלגה עד לשחרור החזירים בשעה

20.27 . הצוללת פנתה לאחור לנקודת ההמתנה המוסכמת . פיתחי מיכלי

החזירים לא ננעלו היטב עקב תקלה. השייט היה קשה ורב סיכונים. לאחר 19

שעות צלילה עלתה "שירה" אל פני הים אך נאלצה לשוב ולצלול כשהגיעו משחתות

לאיזור. שלש שעות של צלילה נוספת ושוב עלתה הצוללת אל פני המיים. או אז

קיבלה שדר מהמטה באתונה כי האניות בוערות בנמל אלכסנדריה.

בחסות החשיכה הצליחו הצוללנים לחדור לנמל אלכסנדריה. הם מיקשו 5 אניות.

"וליאנט" ו"קווין אליזבט" אניות המערכה המפורסמות, המשחתת "ג'רביס",

המיכלית "סאגונה", וספינת התובלה "דורהם". פיצוצים עזים טלטלו את הנמל

כולו. שתי אניות המלחמה שקעו למחצה ונחו על הקרקעית הרדודה. הסיפון נשאר

מחוץ למים, אך למעשה נוטרלו לתקופת תיקונים ממושכת. המשחתת ,המיכלית

וספינת התובלה טבעו. דלק צף על פני המים, חלקו הוצת בידי הצוללנים על פי

תכנית הפעולה. הצוללנים נתפסו כולם והושמו בשבי.

"שירה" חזרה לנמל "לה ספציה" שבמפרץ גנואה. בדרכה אותרה והותקפה על ידי

מטוס בריטי הנזקים היו קלים. היא הצליחה לצלול ולהתחמק. כך נכנסה לנמל

הבית עטורת נצחון.

השייטת העשירית המשיכה בסיוע "שירה" בביצוע משימות במרחבי הים התיכון.

אך הצי בבריטי הלך והתעשת. אז יצאה הצוללת למשימתה האחרונה . המטרה

היתה נמל חיפה.

צוללות נוספות שהוטבעו בחופי ישראל :

גרמניה. , U 372

הוטבעה מול מפרץ חיפה 4.8.42 , כל אנשי הצוות ניצולים. נ.צ. 32.28 צפון –

34.37 מזרח.

גרמניה. , U 97

21 ניצולים. נ.צ. 33.00 צפון - 34.00 מזרח. , הוטבעה מול מפרץ חיפה 16.6.43

“פיסליה”, איטליה.

. הוטבעה מול יפו 28.9.41

הצוללת האיטלקית - שירה

צוות הצוללת שהוטבעה

 מפת הפשיטה על נמל אלכסנדריה

מזילוס עד אילת - דוד תגר

הבריטים מונעים רכש משחתות באיטליה \ הנספח הצבאי בקהיר משגר מברק סודי \ האמריקנים מבקשים לעכב העיסקה \ ישראל מקבלת משחתות אך גם מצריים \ משחתת מצרית מפגיזה את המפרץ \ מארב לטרפדות מצריות מסתיים בטיבוען \ אוקטובר 67' ארבעה טילים רוסיים מטביעים את "אילת"

מאת  דוד תגר

המושכים בחוטים

גם כאשר פנו הבריטים אל ישראל בשנת 1955 והציעו לחיל הים לרכוש שתי משחתות מדגמי "האנט" או " זמבזי ( z )" עדיין היו גורמים במשרד החוץ הבריטי שלא היו שלמים עם החלטה זו והמליצו לבטלה או לעכבה.

מספר מפקד חיל הים לשעבר האלוף שלמה הראל בספרו "לפניך הים" : פניית הבריטים נועדה לבלום רכש ישראלי של משחתות חדישות באיטליה. "נתבקשתי להודיע לאיטלקים כי בישיבת הממשלה הקרובה ממש ערב חג הפסח, יובא הנושא לאישור הממשלה".

אולם החלטה צפויה זו נודעה ללא ספק לבריטים אשר פנו מיד לגורמים בישראל. או אז קיבל הראל מברק נוסף בו נאמר "הפסק משא ומתן עם האיטלקים וצא מיד ללונדון לברר את הפרטים" . כך החל משא ומתן עם האדמירליות בלונדון בהשתתפות שמעון פרס, אז במשרד הבטחון, בסופו של דבר נרכשו שתי המשחתות "אילת" ו"יפו" הלא הן "זילוס"  ו"זודיאק".

ומאחרי הקלעים מתרחשת פעילות קדחתנית. הנספח הצבאי הבריטי בקהיר שולח מברק ללונדון ואומר "העתונות מדווחת על אספקת שתי משחתות לישראל…נשאלתי שאלות רבות…אבקש פרטים מתי תהיינה מוכנות לפעולה… 20.7.55 "

למחרת מתקבל אצלו מברק תשובה :  " זילוס וזודיאק נמכרו לישראל…מינגס וזניט נמכרו למצריים…תהיינה מוכנות באמצע 1956 ".

מסתבר כאן לראשונה כי הבריטים אכן כן הציעו לישראל להזמין כלים חדשים במספנות  "יארו"  yarrow - אולם משיקולים תקציביים הוחלט בארץ לרכוש את המשחתות הזמינות.

גורם נוסף משך בחוטים. היו אלה האמריקנים, הם ביקשו, לדברי משרד החוץ הבריטי, לעכב את המגעים עם ישראל ומצריים גם יחד, כך עולה ממסמך משרד החוץ הבריטי מיום 11.5.55 . אולם התנגדות זו הוסרה כעבור עשרה ימים.

כך או כך, ב- 17.6.55 מחליט ככל הנראה ראש ממשלת בריטניה לאשר סופית את מכירת המשחתות לישראל והחלטה זו נמסרת לאדמירליות על ידי מזכירות ראש הממשלה בלונדון. ארבעה ימים מאוחר יותר נשלח מברק מסכם מהאדמירליות כי אכן אפשר לברך על המוגמר, המשחתות נמכרו כדת וכדין לישראל ולמצריים.

זירת הים הצפוני במלחמת העולם השניה

שדריתה של "אילת" ק – 40  הלא היא אניית הוד מלכותו "זילוס", הונחה ביום 5.5.43 במספנות "קאמל ליירד" לחופי הנהר הגדול "מרסי" (Mersey) במערב בריטניה בואכה ליברפול. נבנו 8 משחתות מדגם זה הידוע כדגם "זמבזי" אוz  .לפרוייקט ניתן השם -  שייטת החירום העשירית.  המשחתות שנבנו היו: זילוס, זודיאק, זמבזי, מינגס, זפייר, זברה, זניט, זיסט.

"זילוס" zealous ( בעברית – נלהב,מסור,קנאי,להוט ) הושלמה במהירות חסרת תקדים, תשעה חודשים בלבד. היא הושקה בבוקר 28.2.44 ויצאה להפלגות הרצה ,ניסוי מערכות,השלמות זיווד וחימוש. וכך נמסרה לידי הצי כשירה ביום 9.10.44 . מידותיה הן: אורך מירבי 362 רגל, רוחב 35 רגל, דחי 1740 טון.

 הקו המנחה בתיכנון שייטת הזמבזי היה הקניית כושר לווי שיירות בים הצפוני הסוער, עמידה בתנאי קור עז, לוחמה בצוללות, טרפדות ובסיירות הגרמניות. לא בדיוק תואם את זירת מזרח הים התיכון.

מיד עם כניסתה לשירות החלה "זילוס" בלווי שיירות לרוסיה וביתר דיוק לנמלי מורמנסק וארכנגלסק דרך הים הצפוני וים ברנט אל מפרץ קולה.

בינואר 1945 השתתפה במבצע גדול לזריעת מוקשים במימי נורבגיה, שם המבצע – "שפילבינדר". שלשה מאנשי הצוות קיבלו ציון לשבח . באפריל יצאה לתקוף שיירות אספקה גרמניות לנורבגיה, שם המבצע "פוקסקייס". 54 מאנשיה קיבלו ציון לשבח בעת מבצעים ללווי השיירות בים הצפוני לרוסיה64ra -  ו – 64 jw .

במבצע נוסף, עם שלש משחתות נוספות, נשלחה לחלץ 525 אזרחים ולוחמי מחתרת נורבגיים שנמלטו מהכיבוש הגרמני שהיה כבר בנסיגה דרומה, רובם נשים וילדים, החילוץ הנועז נחל הצלחה. לאחר כניעת גרמניה המשיכה המשחתת, עוד עשור, לשרת בצי הבריטי שהיה עתה גדול מהנדרש.  כאן עשתה ממשלת בריטניה מאמצים למכור משחתות עודפות ולהצטייד בספינות חדישות יותר.

יירוט ראשון במפרץ חיפה

ללא סיוע אווירי, ללא כלי שייט נוספים, נשלחה המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" בהתגנבות יחידים,רב החובל המצרי היה רושדי טמזין קיבל הוראה להפגיז את נמל חיפה והמפרץ. מעשה אמיץ הגובל בהתאבדות. היתה זו משחתת קלה , בריטית לשעבר, אחת מדגמי האנט, בעלת שני צריחים וארבעה תותחי 4 אינץ' דו קנים, 2 תותחי 20 מ"מ, פצצות עומק, אך ללא משגרי טורפדו, 150 אנשי צוות ומהירות 27 קשר.  האם חיל הים נרדם בשמירה ? המשחתת המצרית פותחת באש ממרחק של שישה מילין. הזמן 31.10.56 מלחמת "קדש". היא מצליחה לשגר כמות בלתי מבוטלת, 160 פגזים, ומתחילה בנסיגה.

ספינת המשמר מ.ח. 14 מזהה הבזקי ירי ומדווחת למפקדת חיל הים.

 "אילת" "יפו" ו"מזנק"  נמצאות במרחק 32 מילין מחיפה. בחדר המבצעים על הכרמל מבחינים במטרה בלתי מזוהת במפרץ. הפריגטה הצרפתיה "קרסינט" המתגברת את חיל הים במסגרת המבצע בהגנה על חיפה, מקבלת פקודה באמצעות קצין קישור של חיל הים המוצב בה רמי לונץ – לפתוח באש על האויב ולצאת למרדף. היא יורה 64 פגזים לעבר האיברהים הנסוגה מערבה, אחד ממנועיה של הצרפתית מתקלקל.

פלגת טרפדות בפיקוד נפתלי רוזן מקבלת פקודה לצאת מהנמל למירדף אך מתקשה לבצע עקב האיטיות בהסרת מחסום הכניסה לנמל. בנמל חיפה הסבירו שהפקודה לא הגיעה, הטרפדות תמרנו ויצאו ברווח בין הרשת לשובר הגלים, קיבלנו נקודת ציון שגויה והגענו לאניית נוסעים, ”כשכבר הגענו העניין היה גמור " עדותו של אל"מ נפתלי רוזן מפקד שייטת הטרפדות דאז.

סא"ל אריה ב. רע"ן מודיעין ימי - מאזין לקשר הימי של רב החובל המצרי עם מפקדתו. באישור מפקד חיל הים האלוף טנקוס מועבר המידע למפקד השייטת הישראלי. רב החובל המצרי מבחין בשייטת הישראלית המתקרבת אליו, הוא פונה צפונה ומבקש חיפוי אווירי סורי. חיל האוויר הישראלי מוזנק באמצעות קצין הקישור פנחס א. ומטוס דקוטה כתצפית מעל, מכוון את מטוסי חיל האוויר.

 "אילת" ו"יפו" מופנות לעבר המשחתת המצרית. בשעה 05.32 הן פותחות באש מטווח 9000 יארד. אילת ירתה194 פגזי 4.5 אינטש, יפו ירתה 242 פגזים. מפקד השייטת הוא אל"מ שמואל (סאמק) ינאי, מפקד "יפו" הוא יוחאי בן נון, אז סגן אלוף. מפקד "אילת" הוא סגן אלוף מנחם כהן.

המפקד המצרי מדווח בקשר על הפגיעות בו. הוא אינו יודע שכל מילה שלו נשמעת במפקדת חיל הים בחיפה.

 

בשעה 06.00 נפגעה המשחתת לראשונה בדוכן תותחי הנ.מ שלה. תחמושת מתפוצצת, פגיעות גם במערכות המנוע. היא מורידה את מהירותה ל – 15 קשר. 06:37 מטוסי "אורגן" של חיל אוויר מרקטים את המשחתת המצרית. פגיעות טובות. 07:10 המשחתת מניפה דגל לבן ונכנעת חלק מהצוות נוטש. 07:40 קבוצת השתלטות מהמשחתת "אילת" עולה על האונייה המצרית. 09:45 המשחתת המצרית נגררת לנמל חיפה. לימים הצטרפה לחיל הים, היתה זו ק-38 "חיפה".

מלקחיים במארב הלילה

בעשירי ביולי 1967 בשעת לילה החל קרב "רומאני" בין המשחתת "אילת" והטרפדות "איה" ו"דיה" לבין שתי טרפדות מצריות. היה זה למעשה מארב. בשעה 21:45 אותרו שתי טרפדות מצריות יוצאות מנמל פורט-סעיד. מפקד "אילת" רב החובל יצחק שושן צמצם מרחק והתקרב אל המטרות. גם מפקדי ספינות הטורפדו, סרן אלי רהב בספינה ט-208 וסרן חיים גבע בספינה ט- 207 עשו כך.                                                       

התפתח קרב מטווח קצר ובמים רדודים שבסופו התפוצצה הטרפדת המצרית וטבעה. היה זה בשעה 23.53. שלש דקות מאוחר יותר התפוצצה גם הטרפדת המצרית השניה, פגעו בה הטרפדות הישראליות. שמונה פצועים על סיפונה של "אילת", רובם מרסיסי התפוצצות הטרפדת המצרית.

ארבעת טילי הסטיקס

ביום שבת, 21.10.67 ערכה "אילת" סיור ריבונות שגרתי באיזור נמל פורט-סעיד. המשחתת היתה מצוידת במערכת לזיהוי אותות מכ"ם ושיגור טילים. אותות כאלה זוהו אך לא דווחו לגשר הפיקוד.

לפתע הבחין הצופה על הגשר במעין רקטה ירוקה נעה מכוון נמל פורט סעיד אל "אילת". היה זה טיל ים ים רוסי איטי יחסית ומגושם מסוג "סטיקס". 5.2 מטר אורכו, 76 ס"מ קוטרו, משקל 2125 ק"ג, מהירות 0.9 מאך ,ראש נפץ 513 ק"ג. היה עליו לטוס  26.5 ק"מ עד לאניה,  שתי דקות בקירוב.

 רב החובל יצחק שושן מתעשת ומכריז "אזעקה – טיל - אזעקה". ניתנת פקודה להפנות את הירכתיים לכוון הטיל המתקרב כדי לצמצם את החשיפה ולהגביר את כח האש. אך היה זה מאוחר מדי.

תותחי 40 מ"מ ומקלעי 0.5 פתחו באש אך לשווא. הטיל המגושם (מוצג במוזיאון חיל הים) פגע  במרכז האניה, חדר המכונות נהרס.

 מספר סא"ל יצחק שושן בספרו הקרב האחרון של המשחתת אילת: "במקום בו ניצבו קודם לכן דוכן בעל ארבעה צינורות טורפדו ומבנה שעליו היה מוצב תותח 40 מ"מ דו קני, נפער חור ענק" . לפתע הגיח טיל שני "ההרס היה נורא" זעקות הימאים שנפגעו נשמעו מכל עבר, רפסודות ההצלה רוסקו, פרט לשתיים שצפו במים. רב החובל הורה להתכונן לנטישה. על המשחתת גם חניכי קורס של חיל הים.

משה לוי, מפעיל מכ"מ בספרו - הנשמה  ה-48  - כותב: "ואז הזדעזע החדר כאילו התנגשה האניה בסכר של ברזל…מכשיר המכ"ם קרס תחתיו מעלה עשן…השעון, מד העומק וצינור האינטרקום נתלשו ממקומם ונפלו…"

חדר האלחוט נפגע. המשחתת נמצאה במרחק 15 מיל ימי מהחוף. בנתיים נוטרלו על פי הנוהל  ובחכמה מנגנוני פצצות העומק שהיו על סיפון הירכתיים. המשחתת נטתה 12 מעלות שמאלה. לאחר מאמצי תיקון ואילתור נוצר קשר עם החוף במכשיר קשר נייד. ניתנה הוראה להוריד פצועים לרפסודות, חדרי המכונות היו מוצפים, מערכות סודיות נופצו בגרזנים כדי שלא יגיעו לידי המצרים לאחר טביעת המשחתת.

השעה היתה 17.14 השמש שקעה, מרבית האנשים ישבו על סיפון החרטום, עלטה כיסתה את הכל. המשחתת המשיכה לנטות הצידה, ניתנה ההוראה לנטוש. השעה היתה כבר 18.40 ואז מגיע הטיל השלישי. "אילת" חזקה ואצילה, 110 מטרים של פלדה, נוטה על צידה ושוקעת אט אט בים הכל כך רדוד, כ-33 מטרים בלבד.

אחרוני הצוות ורב החובל גולשים למים נתקלים בסנפיר הצד ומתרחקים בשחיה.

"אילת" ממשיכה לטבוע, חרטומה מזדקר מעל למים בזווית בת 45 מעלות. אז נוחת הטיל הרביעי במים בקרבת החרטום, גורם לנפגעים נוספים והאניה נעלמת.

הניצולים התרכזו בקבוצות, המים קרים, הזמן  כנצח. לפתע החלו נורי תאורה צונחים משמיים, המחלצים הגיעו. מטוס "נורד" כפול זנב של חיל האוויר איתר אותם ומצניח גם סירות גומי. שתי טרפדות מגיעות ואוספות ניצולים. הליקופטר חיל האויר מסוג פרלון-  מעלה אליו ניצולים ומעבירם לנקודת טיפול ראשונית בחוף הים, צוות רפואי מיומן ממתין לניצולים, הם מוטסים לבתי החולים.

שנתיים וחצי מאוחר יותר נסגר מעגל, חיל האוויר הישראלי מטביע את "מינגס" לשעבר אחותה של "אילת" בצי הבריטי, המפליגה בים האדום בשם "אל קהר" גם היא נמכרה למצריים באותה עסקה מפורסמת. במלחמת יום כיפור הטביעו חיילי השייטת את הסטיל  המצרי שירה טילים על אילת שאותר בנמל ערדקה בים סוף.

47 לוחמי "אילת" נפלו בקרב. פרק חדש נפתח בתחום לוחמת הטילים בים. 24 שנים לאחר שהחלה בנייתה סיימה "אילת" את תפקידה, שמה הוענק לה לאחר ש"אילת" הראשונה א-16 סיימה את תפקידה.

א-16 ממלחמת השחרור, הייתה במקור  שוברת קרח  צבאית – חמושה, מדגם "נורטלנד", היא הגיעה לישראל כספינת המעפילים "מדינת היהודים". שופצה, חומשה ולקחה חלק בקרבות הים במלחמת השחרור.

לאחר אבדנה של ק-40 "אילת" קיבלה ספינת טילים מדגם סער 2  את שמה. עם תום שירותה, הוענק שמה המחייב כל כך- אח"י אילת לספינת הטילים החדישה של חיל הים הישראלי מדגם סער 5.

      

מסלול המשחתות והקרב. 

 המשחתת המצרית בשבי

המשחתת ק-40 אילת

דגם המשחתת שנבנה על ידי דוד תגר

 מפת המשחתת המצרית ובה המטרות שעליה היה להפגיז

החיפושית של אבנר וקרן השפע של ויסהוף

November 11, 2014 at 11:08am

חיפושית של אבי אבנר בטכניקה מעורבת

ראיתי אתמול ציור חמוד של חיפושית ומיד עלה לי בראש סיפור (קצר?) ונחמד מפעם. אבי אבנר מצייר דברים בטכניקה מעורבת ואני אוהב את זה ומתברר שלא רק אני, אז בבקשה אל תדחפו ויש מספיק לכולם, כי אבנר בחור חרוץ ואם מישהו רוצה משהו אז יהיה בסדר. העבודות שלו עשויות ידנית ואם מישהו סובר אחרת אז בסדר ויש מצב שגם ההוא יעשה זאת ידנית, כי ביד כידוע עושים הרבה דברים. חברים להרגיע בבקשה.

המון חיפושיות ובהרבה צבעים ואפילו בברזיל

חיפושיות זה דבר ממש קסום וכל אחד כמעט מיד מתעורר כי חיפושיות עושות את זה. יש המון חיפושיות וככה גם הסיפורים והאוספים שמאחוריהן. יש אספני חיפושיות כנושא וזה לא נגמר בכלל. והיום לא על בעל החיים ואפילו לא על הרביעיה של התקליטים הנהדרים, כי אם על המכונית מפעם שהייתה מכונית מאד פופלארית בכל העולם, ולנו לא הייתה מעולם ובטוח שיש לי נימוקים משלי. אם נגיד היטלר זה מספיק ובואו נתקדם בבקשה כי הזמן קצר, המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק ואפילו הפועלים לא משהו היום. שנל יודן שנל!

נגה ואייל והחיפושית שלהם בצבע צהבהב ממש כמו הצוללת של החיפושיות

אני זוכר את החיפושית של איל ונגה אלבלק שהם במקרה הגיסה והגיס שלי מצד הכלה הקלילה מאד שקוראים לה מינה המיוחדת במינה. אני גם יודע שלחיפושיות של פולקסווגן אין רדיאטור כלומר מצנן, כי כידוע לכל אני גם מומחה מקומי ואזורי למצננים לרכב ולתעשיה מתוצרת רדיקור ואפילו כאלה של מתכת קיבוץ נחשונים אז בבקשה אל תחפשו את המצנן של החיפושית כי הצינון שם זה צינון אויר ואני לא אתפלא אם יום אחד יתברר שבמקור דובר שם על צקלון B.

אני זוכר הרבה חיפושיות החל משנות השישים והלאה. זה לא היה פיג'ו 404 אבל אוטו נוסע והיו כאלה שלא הסכימו להחליף אותו בשום דבר אלא אם זו חיפושית אחרת. תמיד אני בבעיה לגבי אוטו ומכונית כלומר זכר ונקבה וסימפטיה אישית מבחינתי הרבה נגישה למכונית אז מעכשיו החיפושית זה היא. הסיפור של רכב והבעלות עם הרגש והאורגזמה כלפיו הינם אניגמה בלתי פתירה ולדעתי רכב לכל פועל זוהי סיסמא נוראה ורק בשל אותו שפמפם קטן והשביל בצד המתלווה לזה. שנל יודן שנל שנל.

אוטו לכל פועל - הנרי פורד אנטישמי עם תעודה וגם פרו נאצי

בכל זאת כשאני רואה חיפושית או ציור שלה אני נזכר במטבעות ואלו לא מטבעות גרמניים בכלל. אפילו הרבה מטבעות מסוג אחד ומיד תבינו ואל תרוצו לשום מקום כי הפעם האחרונה שיהודים רצו זה נגמר בקרמטוריום ועליה לשמים ואוושויץ לא לבד וימח שמו של מי שאמר שנל יודן שנל.

פעם אחת וזה היה ממש מזמן אבל בטוח שאחרי מלחמת העולם השניה ובעצם אפילו אחרי איזו מלחמה אחרת כי העולם מלא במלחמות ובכלל חרב ודרב זה הביזנס האמיתי. מכוניות נועדו לנסוע והכי חשוב שיהיו שם אנשים ואפילו חיילים בדרך אל היעד הבא. אם לא היו מכוניות לא היו מלחמות ותעזבו את הגמלים של פעם והסוסים כי זה היה. אף פילדמרשל לא היה מסתכן לרכב על משהו כמו פיל עם כל הלוגיסטיקה מסביב. ברכבים ניתן גם לעשות סקס ואם הנשים היו מפסיקות לשתף פעולה ומבקשות שלום כל הסיכסוכים היו נפתרים. אלוהים תעצור אותו כי זה משתלט עלי.

בחור קטנצ'יק אבל ממוקד מטרה

זה היה לפני כמה שנים ואם לא תסיטו אותי מחוט המחשבה שמעולם לא היה לי אז אוכל לגמור עם הסיפור המטופש הזה של המטבעות והחיפושית. מגיע אלי בחור ממש חמוד ואפילו כזה די קטנצ'יק כי הוא לא היה גבוה ויש מצב שאפילו לפני צבא אבל לא שאלתי אותו לגילו המיוחד כי הוא דיבר אוטוסטרדה והיה מאד יעיל ואני לא אתפלא אם היום הוא בתפקיד מאד דינמי ואין לי מושג מיהו' אבל אני יודע שהוא הראה לי דוגמה של מטבע חמישה שקלים מפעם בצבע צהוב שמעולם לא השתגעתי על העיצוב שלו ולא איכפת לי שאליעזר ויסהוף לא יאהב את דעתי אבל ככה אני חושב ואליעזר ויסהוף עשה דברים רבים ויפים ומקסימים ויש גם נפילות ודעתי היא דעתי ובוא נסכם שככה אני חושב ואני כמעט בטוח שאיש גם לא כל כך מבין מה יש שם ולמה התכוון המשורר. סליחה ויסהוף ונתראה בקדמן וגם בשבעיות.

אז הבחור מראה לי את המטבע ואני מראה לו את אותו דבר שגם לי יש כי גברים תמיד מראים בחזרה את מה שיש להם וכמובן שאני מראה לו מטבע דומה כי יש לי דלי עם מטבעות שונים והבחור הצעיר אומר "תשמע יש לי הרבה מזה ורק כזה" אז אני אמרתי בסדר כי כמה כאלה כבר יכול להיות לבחור קטנצ'יק עם כזה מטבע שויסהוף עיצב אבל רק צד אחד והצד השני של נתן קרפ.

עודף ועוד עודף ועוד עודף 

"יש לנו הרבה ואמא שלי ביקשה שאני אפנה את זה והם אפילו ישלמו לי בשביל ההובלה ואולי אני מוכר לך את זה". אמרתי לאותו הצ'יק הזה ש"אין בעיה כי מה כבר יכול לקרות ואני קונה לפי משקל מטבעות זבל ואפילו אחי הבכור שלמה אוחיון קורא לזה עודף". עודף זה מושג נפלא ואני בטוח שעשו על זה דוקטוראטים רבים. עודף ולא מועדף ולא שמעון עדף  כי אם אדף ולא עדיפויי ורק עודף ותחשבו על זה כי אם יש לך עודף אז סימן שזה עודף לך ומיותר כמו עודף משקל ואפילו הודף אותך ואולי גם היהודים היו פעם עודף ולכן התיכו אותם כמו שמתיכים חלק מהעודף הזה אבל לא רק.

הסברתי לבחור שאני קונה לפי משקל. אז  בזמנו זה היה אולי 5 שקלים חדשים לקילו והיום זה עשרה ש"ח ומי שרוצה מוכר ומי שחושב שהוא יקבל יותר במקום אחר אז בסדר שיחפש את עודפי החיים שלו ונתראה בסוף במחסן העודפים.

בעבודה של אמא

הבחור הצעירצ'יק והקטנצ'יק אומר לי "אני נוסע לאמא לעבודה ומביא לך את זה. הכל בכאלה שקים חזקים מבד ממש שקיות טובות ובסדר נשקול את זה. לא חשבתי שזה יהיה סיפור כי הרבה אנשים חושבים שיש להם הרבה ובסוף מגיעים עם כמה קילו בודדים והנסיעה באוטובוס עולה יותר ואם לקחת אוטו אז הדלק בכלל אכל לך הכל, אבל בשביל לפנות עושים הכל ויש כאלה שישימו ליד העץ ושאחרים יסתדרו עם זה. ליד העץ ברחוב יש לעיתים אוצרות.

הבחור מבטיח לחזור עוד היום למרות שאני מסביר לו שאין לחץ בגזרה אבל הוא אומר שמא אמרה לגמור עם זה כי בעבודה שלי זה תופס מקום. אין לי כוח להתווכח עם לקוחות צעירים וגם לא עם מבוגרים כי תמיד הם צודקים וגם לא בא לי לחטוף סטירה כפי שאתמול איזה ערס הבטיח לי אבל כשקמתי הוא יצא לבחוץ כי הבטחתי לו משהו והוא הבין שיש גם ערס בצד השני ותמיד יש לי גם משהו נוסף שיכול להפתיע.

חיפושית פולקסווגן עומדת מול בן יהודה 18א בחניה כפולה עם שקים של מטבעות

נפרדתי מהבחורצ'יק הצעיר ונמוך הקומה וידעתי שאראה אותו עוד היום כי יש אנשים ממוקדי מטרה שדרך ההתנהלות שלהם יעילה והם עושים ומבטיחים ומקימים ולא עוברת שעה ואולי פחות ואני סתם כרגע זורק הערכת זמן אני רואה את הבחור ממש בחזרה כשהוא פותח את דלת החנוק ואומר לי "אני בחוץ עם החיפושית פה בחניה כפולה על הרחוב ובבקשה תעזור לי כי לא בא לי לחטוף קנס ואז יצאתי לבחוץ וראיתי אותה עומדת אבל הבנתי שהיא ככה קצת כפופה. זו לא הייתה אמא שלו כי אם החיפושית בצבע חרדל אבל אל תיהיו בטוחים בצבע כי לעיתים אני סתם ממציא והחיפושית הייתה קצת קרובה לריצפה ואני בטוח שהייתה מאד חלודה. ראיתי שיש בה שקים וכולם סגורים עם כזה חוט ופלומבה של הבנק למרות שזה לא היו מטבעות חדשים כלומר מטבעות משומשים ובטוח שבכל שק היו כמה מאות ובטוח שמישהו ספר אותם בזמנו ואפילו שקל אותם וכעת אי אפשר למכור אותם לבנק ישראל כי הכסף הזה מת וחלאס ורק טמבלול כמו לידרמן ועוד כמה אחרים קונים, וגם אחי הבכור שלמה אוחיון ונאחל לו בריאות שלמה ואריכות ימים טובים ועסקים פורחים, כי בלעדיו אני הולך לדוג דגים ולראות כוסיות בחוף מציצים וגם בגורדון.

בקיצר החיפושית שלו הייתה מלאה בשקים. עשרות שקים לדעתי ובסך הכל היו שם קרוב ל300 קילו של 5 שקלים צהבהבים כן שלוש מאות קילו לערך והוא ידע את זה כי אמא שלו בעבודה שקלה את זה. אמא יקרה לי יקרה. 

ככה אוספים כסף לטיול הגדול

האמת זה כבר הפתיע אותי כי 300 קילו ממטבע אחד ועוד בשקים זה סיפור ואמא כזו בטוח מיוחדת ולכן שאלתי אותו מאיפה זה ומה זה האמא הזה ואיפה היא עובדת? אז הבחור הזה אומר לי "מה לא אמרתי לך אמא שלי עובדת בבנק דיסקונט וזה כסף של פעם שנשכח באיזה פינה ואצלם זה רשום בשקלים ישנים וכל הערך היום זה כמה גרושים ובנק ישראל לא לוקח אז מצאתי אותך וככה גם עשיתי 1500 ש"ח וככה מתחיל כל טיול טוב למזרח ואולי זה יהיה דרום אמריקה ותודה לך מר לידרמן היקר שאתה אחד התורמים לטיול שלי." אז אמרתי לו "יופי הכל טוב ותזכור שאני קוראים אותי קובי וזהו. מר לידרמן כבר איננו והוא הלך לבלי שוב ותעשה חיים ולא חייבים להגיע לגרמניה אם ממש לא חייבים"

הקוטר: 24 מ"מ. המשקל: 6.1 גר'. השוליים: מחורצים. צד הנושא: צמד קרני שפע מקבילות קשורות בסרט; סמל המדינה; המלה "ישראל" בעברית, באנגלית ובערבית. מקור הנושא: מטבע מימי יוחנן הורקנוס הראשון (135 - 104 לפנה"ס); העריך "5 שקלים" בין שני כוכבים בעברית ובאנגלית. צד הערך:  שנת ההנפקה בעברית. הסגסוגת: נחושת 92%, אלומיניום 6%, ניקל 2%. העיצוב: צד הנושא - אליעזר ויסהוף; צד הערך - נתן קרפ. הדגמים: צד הנושא - תדהר דגן. צד הערך - ש' קרצ'מר. תאריך ההנפקה: 10 בספטמבר 1981. תאריך הביטול כהילך חוקי: 4 בספטמבר 1985. המלל מתוך אתר בנק ישראל והתמונות מתוך קטלוג שקל המקוון ותודה לפאול בר זאב וגם פנחס בר זאב זה בסדר.