April 12, 2014 at 6:47pm
מפריח היונים הוא סרט ישראלי של ניסים דיין המבוסס על ספרו של אלי עמיר. את הספר לא קניתי ולכן גם לא קראתי. אנחנו מאד אוהבים סרטים ישראלים. תמיד זה נחמד לראות משהו משלך עם שחקנים, מקומות ובכלל מה רע בתוצרת ישראלית? הלכנו לסינמה סיטי והיה כמעט מלא עד הסוף. כל השורה שמתחתנו צחקו בלי סוף כי עיראקית שפה נהדרת למי שמבין כל ניואנס. אני כמעט מבין אבל לא כמו אלי עמיר שגם משחק ואפילו יוסי אלפי האבא של גורי ועוד הרבה אחרים ונהדרים. ניסים משעל נעדר וחבל. הסרט מספר את הספר שמספר על העליה לישראל של יהדות עיראק או אם תרצו על גירושם ועל הדרך מבט על חיי קהילה, ציונות, קומניסטים, אהבה , בילויים,הלשנה , מחתרת ובכלל סרט שווה ואני ממליץ בחום לכולם. מינה גם נהנתה אבל הוסיפה שאין בסרט שוס. שוס זה לא מילה בעיראקית ואני לא רב עם מינה בשביל שוס בסרט, אבל אני כן מצאתי שוס ואם תמתינו לסוף אני מניח שגם תסכימו למרות שכל אחד והשוס שלו. מי שלא יודע מה זה שוס שישאל דוברי יידיש וגם פיצוץ זה הסבר בסדר ואפילו מתקדם.
חלק מההנאה שלי בסרט ישראלי זה הדברים שלנו. זה מתחיל באנשים, שחקנים, אביזרים וגם מקומות. אני מניח שאתם מבינים שהסרט לא צולם בעיראק ואפילו לא בבגדאד. ניסיתי לזהות מקומות שאני מכיר בערך ונדמה לי שהצלחתי לאתר סימטה ביפו העתיקה וכמובן את עכו עם החומות ברקע ההוצאה להורג. בסוף הסרט ראיתי ברשימות המתגלגלות שגם נצרת הייתה חלק מהצילומים ואולי גם ירושלים. אור יהודה? היו גם המון יהודי בבל שתרמו ותרמו ולא חושב שפיספסו מישהו ובמיוחד לא את משפחת נימרודי כפול שניים.
שוס אישי וסודי
ובכל זאת היה לי שוס אישי בסרט וזה לא קשור לזה שאני רואה את הסרט ובראש שלי עוברות המחשבות ואני חושב על אפי סחייק ומשפחתו, על אורי מורמי ומשפחתו ככה גם על אבי אבנר, אלי סלח, מנשה פנירי מבית ראשון, תמי יעקובוביץ, אברהם יוסף ומור יוסף ניסים ,יעקב אליעזר, סוחרי המטבעות יחזקאל עבד ,חיים שאשא ועובדיה אדמונד ז"ל ובכלל על המדליה של מורשת יהדות בבל ועוד דברים המוכרים לי מהנושא של יהדות עיראק. נזכרתי גם שניסים דיין הבמאי היה בערב הוקרה לכבוד רמי כהן המורה שלנו להיסטוריה בעירוני ה' והקרין והסביר על קטעי סרטים הקשורים להוראה וחינוך והיה יופי. אין שליטה על מחשבות וזכרונות במהלך הסרט ואז זה הגיע. יש סצינה בה רואים בית כנסת עם מתפללים העולים לתורה והמצלמה מסתובבת ככה בקטנה בבית הכנסת היפה והמדהים מפעם ומשהו פתאום קורץ לי שאני מכיר את המקום למרות שיש ניסיונות של המצלמה לא להסגיר את המקום במדויק. אני מתפקס לי בעצמי ואני מבין שזה לא בית כנסת עיראקי-בבלי בכלל בכלל, למרות שספרי התורה העיראקים בתוך ארגזי העץ עם הקודקוד הם די יחודיים אבל הסביבה כולה מוכרת לי ואפילו מבר המצווה שלי ואילך. אני מזהה בוודאות את בית הכנסת שלנו המדהים והיפה ברחוב דיזינגוף 312 בתל אביב. בהמשך אפילו בסצנה נוספת בה מתכנסים יהודי המקום לפני העליה לארץ ישראל. אני רואה במטושטש את לוח הזכרון בו מונצחים הורי ובני המשפחה וגם דברים נוספים.
תמיד ידעתי שכדאי לעשות שיתופי פעולה עם יהדות עיראק.
תמיד ידעתי שכדאי לעשות שיתופי פעולה עם יהדות עיראק.
מורשת יהדות בבל מדליה להענקה רשמית, תשל"ו 1976 עיצוב רולי רוטשילד את ליפמן. צילום מאתר שקל פנחס בר זאב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה