אמא שלנו ואנחנו צילום: סריקה: אליעזר מורב, מתוך האלבום המשפחתי
אין כמו אמא. כל אחד אוהב את אמא שלו הכי בעולם. גם אני. אפילו כשהיא כבר איננה האהבה מתעצמת. יום האם הראשון שלי שאני גם זוכר, היה מבחינתי מאד מצחיק, מביך ובלתי נשכח.
יום האם בישראל מצוין בל' בשבט, התאריך שבו נפטרה הנרייטה סאלד, שכונתה אם הילדים. היום אין יום האם כי הפכו אותו ליום המשפחה ולקחו את זה קצת לאחור עם פחות אור.
זה היה בכיתה אלף. התשכ"ד - 1964. חמש אגורות תשכ"ד זה התאריך הכי הכי נחשב. חגגנו את יום האם עם המורה אהובה יערי, בבית הספר לדוגמא על שם הנרייטה סאלד בתל אביב. כולם לבשו חולצות לבנות כי ככה היה נהוג אז. תמיד לבן זה חגיגי. גם כשגדלתי אמא שלנו אמרה לי "לבוא בלבן כי זה חגיגי. פסים לא!".
אז לבשנו לבן וכנראה מכנסיים שחורים וכולם היו נרגשים והאמהות גם. המורה אהובה יערי גם.
אני הייתי צריך להחזיק רקפת ולשאת נאום קצר המסביר למה אמא דומה לרקפת, או אם תרצו על הקשר האולטימטיבי בין האם לפרח היפה הזה, שפורח בימים הכי קרים. אז גם החל מסע ההסברה נגד קטיף פרחי בר. צא לנוף אך אל תקטוף
המורה אהובה יערי והרקפת
אני זוכר שהיה מאוד חגיגי וכולם היו נרגשים. המורה אהובה שגם היתה מאד אהובה וגם אהבה את כולנו מאוד מאוד, הנחתה את המופע של הכיתה בחינניות ובהתרגשות. אהובה המורה קראה לי ואז נעמדתי לידה עם פרח רקפת ביד ואמרתי משפטים ספורים, שבסופם כל האימהות וגם אהובה היו בריצפה. וככה זה היה בערך.
"פרח הרקפת מאד יפה. יש לו צבע מאד יפה. יש לו כתר מאד יפה. אותו הדבר גם עם אמא. היא מאוד יפה וגם לה יש כתר של מלכה. לשניהם יש גם דבר משותף ותראו את הגבעול שבקצה יש פרח. כמו הפרח ככה אמא. אמא שעובדת בבית, מנקה ומבשלת ומכבסת ותולה, ממש כמו פרח הרקפת - עקומה".
ככה אמרתי "אמא עקומה". כל האמהות מאוד צחקו וגם אהובה שמיד התעשתה ותיקנה בחינניות. "כפופה יעקב, לא עקומה, אמא כפופה מעבודות הבית. נכון?"
אז תבינו ותפנימו, אמא כפופה ולא עקומה. שמעתם על מכופף הבננות?
עקום - קו לא ישר שאין בו זוויות. מעוות, פגום, אינו נאה, חסר צורה
כפוף - מעוקם שאינו זקוף. נתון למרותו של אחר, נכנע. נמתח על ידי כפיפה
יום האם הראשון שלי פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה