ארבעה עשר מי יודע? פסח 2014 מסובין בראש העין סיטי
אתמול בליל הסדר היה ממש בסדר למרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו וככה גם המארח על סדרו. היינו 14 איש וזה מדוד וספור בדיוק כששרנו את אחד מי יודע עם כל התוספות אבל חברים לא זה העניין בכלל. מזג האויר היה נפלא ואני סקרן לדעת איך שומרים על הדבר הנפלא הזה כלומר על המז"א ואומרים לי שזה בלתי אפשרי אבל גם זה לא העניין בכלל. ליל הסדר יצא בדיוק ב 14 לחודש וזה סתם צרוף מקרים ולא זה העניין בכלל. גם השנה 2014 זה בהחלט מקרי לחלוטין למרות שמזל מגיע לטובים אבל אנחנו סתם אנשים רגילים המסובין בראש העין הצמודה לכפר קאסם. מתי נפסיק עם סיפור חמתך והגויים? כנראה שלא בקרוב.
באופן יחסי היינו בהרכב מלא כי ככה זה בשנים האחרונות הסדר אצלנו וראש השנה אצל נגה ואייל אלבלק בצורן ונגה היא האחות של מינה. האחיות שלי בחדרה עם המשפחות שלהן ופעם אולי נשלב. גם סבתא מרים וגם מירי ויעקב ההורים של גיסי איל מגיעים ואפילו מהגבעה הצרפתית למרות שהם ממש ילידי ירושלים. ניר וסופי קראו כמו כולנו חלקים מההגדה וסופי הברלינאית קראה לאט לאט ואפילו ממש לאט ועם עזרה אבל הקטע עם ההללויה היה בסדר. גם מיכל הגיעה במיוחד מנפאל, אבל כל זה ממש לא הענין וגם זה שבסוף הגיע תומר החבר של גילי והפכנו ל15 זה לא העניין ואפילו לא הסיפור האמיתי. תומר לא היה בקטע של ה14 מי יודע ובכל זאת אנחנו סופרים אותו למרות שהוא לא נכח בסדר עצמו כי אם רק בקינוחים, כי יש לעיתים כאלה המחלקים עצמם לשני סדרים ובמקומות שונים.
מיקה הבת של נגה ואייל היא הכי קטנה (אחרי בת מצוה) אפילו יותר משני האחים שלה, נדב וגל ובכל זאת שרנו את הקושיות של מה נשתנה ביחד ומיקה כל הזמן אמרה שהשנה קוראים את כל ההגדה ולא איכפת לה. וגם שהיא לא קיבלה את המתנות של האפיקומנים מכל השנים הקודמות וזה הרבה, אבל בעצם חלק היא כן קיבלה והאמת נהיה קצת בילבול אם היא קיבלה או לא קיבלה ומי צריך לתת פרס על אפיקומן, ולמה המארח חייב ומתי הוא זכאי אבל לא זה העניין והסיפור בכלל. כולנו הגענו למסקנה שכל שנה יש המון אוכל ואז אחרי הדגים של מירי בסגנון ירושלמי פרסי מזרחי אותנטי, והגפילטע ההונגרי רומני של סבתא מרים וגם המרק עם הקינדלעך והאטריות מקמח תפוחי אדמה , אי אפשר לנשום וכולם מתחילים לעשות הפוגה והסדר מתחיל להתבלגן ובעל הבית לא קובע כי מנהל הסדר עצמו האדון יעקב אלבלק מירושלים לא מקפיד ומתחילה זליגה הצידה. אבל גם זה לא העניין בכלל.
בסוף כולם לאט לאט חזרו למקומות הישיבה בסדר כשכולם כמעט (מלבד אולי שלושה) ,אוחזים גם בסמרטפונים וזו ההשתעבדות והעבדות האמיתית וכולנו היינו מסובין והתחלנו לשיר את אחד מי יודע וזה היה ממש חזק והבנות ממש היו באקסטזה עם מכות על השולחן שאולי כבר עשה את שלו וככה כולנו מטפסים במספרים ואפילו מבינים מי הם השלושה והארבעה והשישה וגם השמונה ואפילו מי הם הכוכביא ובשלושה עשר מדיא אולצתי בחדווה להסביר במעט על מידותיו של השוכן במרומים וכולם היו ממש באטרף ואני לא בטוח למה, ואז זה כבר היה הסוף אבל לא ממש כי אני כל הדרך הזו מחשב את המספרים וחושב שגם ארבעה עשר מתאים לי פה בערב הזה למרות שזה לא קשור אבל אולי כן ואין לי שליטה על זה ואפילו הכנתי שתי אפשרויות כלומר אשאל את אלו בסדר מי זה ה14 שלהם ועל מה הם חושבים במספר הזה, ואז זה קרה מבלי שתיכננו בכלל. גיסי אייל מתכנת המחשבים מתחיל לשיר לעצמו ולנו בקול 14 מי יודע? ואני כבר רוצה להשלים את מה שהכינותי מראש עוד הרבה זמן אבל לא בטוח שהוצאתי לבחוץ. אייל שואל "14 מי יודע?" ולפני שכמעט התפרצתי אני שומע אותו אומר וצוחק כאילו הוא קורא את מחשבותי באופן טלפתי." 14 אני יודע 14 אני יודע שחקן מצויין וקוראים לו יוהן קרויף וזו החולצה של והוא גם הולנדי". הייתי בשוק כי גם אני חשבתי עליו בדיוק כגיבור ספורט מזמן נעוריי והחולצה מספר 14 הוקרן בסינמטק ובכלל יופי של דבר. יוהן מבחינתי השחקן הכי טוב אבל אחרי פלה. ג'ורג' בסט זה סרט אחר.
חוץ מזה היה לי גם גיבוי נוסף שהוא כולו משלנו ואפילו מעט פרטי אישי ואולי ראוי יותר לליל הסדר על עבדות וחרות ובכלל עם עוד כמה מאות משפחות שהיום זה הרבה יותר ואפילו חיים קובלסקי מרגיש מחובר. 14 גיבורים היה שמה של אוניית מעפילים שנקראה על שמם של י"ד חללי גשר הזיו בליל הגשרים. הורי היו בין אותם מעפילים על אותה אוניה שנתפסה על ידי הבריטים והמעפילים נשלחו "לנוח" בקפריסין. ככה גם הורי המנוחים היו איתנו אתמול בסדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה