אתמול הצליחו להדליק אותי. האמת מישהי הצליחה להדליק אותי אבל לא במובן שאולי נדמה לכם אלא במובן השלילי כלומר משהו שחשתי המום ואפילו יותר מכך. הדלקה גורמת לעיתים לכוויה ואפילו לשני הצדדים.
מסתבר שתגובה לפוסט יכולה לעשות לך משהו ממש לא חיובי. אמנם הפתעה וחזרה על שקר לא הופכים אותו לאמת ובכל זאת בהתחלה זה מצליח מאד להרגיז, אבל בדרך למדתי משהו חדש ואפילו הגעתי לאחד מאבות אבותי והכל הודות לאותה מדליקה. על זאת בהחלט מגיע לה להדליק משואה.
העולם שלנו מלא מתחזים, מעמידי פנים , מתחסדים , מעתיקנים ומנכסי קרדיטים ללא שורשים, ואפילו בכל הרמות. חלקם משחקים לצורך פרנסה ואחרים עושים זאת בשיגרה ואולי כתחביב ואפילו כדרך קיום. יוסי שריד אמר על מישהו שהוא לא שקרן כי אם מוליך שולל. בהחלט זווית מענינת ואני לא סגור על זה.
אין הרבה אנשים מקוריים במיוחד בעולם, ורובנו נועדנו לחיים רגילים ונורמטיבים ואפילו משמימים. כמה איינשטניים אתם מכירים? ועגנונים?
מעולם לא חשבתי שמישהו יעתיק אותי במשהו כי מה כבר יש להעתיק אצלי במיוחד. שגיליתי את אמריקה? שהמצאתי את תורת הקוונטים? אולי את זו של הקנטים! הדבר הכי מקורי שלי הם הילדים שלי וגם פה אני כנראה שותף אולי בחמישים אחוז. אז מסתבר שהחיים מלאי הפתעות ואפילו אותי הצליחו להעתיק ואפילו באופן מלא מבלי לציין את המקור. אפילו לא בחצי אות או סימן וגם לא ברמז. האמת שמצד אחד זה מחמיא ומצד שני זה מרגיז ,במיוחד כשהמעתיק יום אחד טוען שהוא הוא המקור. אתמול הייתה לי תזכורת שהקפיצה לי משהו משנת 95 והנה זה חוזר. אפילו ציינו שם שכל הזכויות שמורות וזו אכן בדיחה מוצלחת, בתנאי שממש מדקדקים לך במקומות הנכונים. אני לא בטוח שהביטוי הרצחת וגם ירשת מתאים פה, אבל קשה לי לפסול זאת במיידי. חז"לינו המאד חכמים אמרו כבר מזמן, שהמביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ואני לא זוכר מה קורה למי שלא. מסתבר שנעמי רגן לא לבד.
פלגיאט במקור מלטינית אבל חי בכל שפה ואפילו בכל מקום בעולם.
מי שמעתיק יצירה לא שלו ומביאה כדבר מקורי משלו הינו מעתיקן ואני מאד אוהב את המושגפלגיאט, והפעם הראשונה ששמעתי זאת הייתה בהקשר נומיסמטי. מכיוון ששני האדונים גיבורי הסיפור כבר לא איתנו נדלג על זה הפעם. מעולם לא חיברתי את המושג פלגיאט עם חטיפה ובטח לא של ילדים עד שקראתי את הערך בויקי הזריזה ופדיה התומכת.
"שורשיו של המונח פלגיאט טמונים במילה הלטינית Plagiarius, אשר משמעותה חוטף. מילה זו שימשה עד לשלהי המאה ה-17 לתיאור מעשי חטיפה של ילדים ועבדים לצד ציון מעשי גניבה ספרותית. לדעת ההיסטוריונים, השוואת פעולת הגניבה הספרותית לגניבת העבד/הילד מלמדת על החשיבות הרבה שיוחסה ליצירה האומנותית וממחישה את תפיסת חומרת המעשה." סוף ציטוט.
פעם כשלמדנו היסטוריה בבית ספר אני זוכר שהמושג גזרת הקנטוניסטים נחרט לי במקום כלשהו לנצח. מעולם לא שיערתי שגם במשפחתי שלי היה דבר כזה עד שאבא שלנו סיפר את קורותיו. אבינו שמואל קרא לאותם חטופים בשם חאפונים ואני זוכר שסיפר את הדבר כארוע מכונן בחיי משפחתו שעליו שמע מהוריו. חטיפות ילדים לשרות צבאי בדרכים שונות לא הומצאו על ידי הרוסים ויש על כך היסטוריה שלמה.
בית אבי כפי שסופר על ידי אבינו שמואל לידרמן ז"ל 1922-2008
"אני שמואל-שמילק בן יעקב-יענקל ורחל-רוחצ'ה לידרמן. נולדתי בשנת 1922 בעיירה אוסדה מלה סידליצ'ה, שבפי היהודים נקראה קליינצליש, במחוז רובנו שבפלך ווהלין – בדרום-מזרח פולין.
סבי וסבתי מצד אבי, רב אהרון-אורקה וגיטל, היו חקלאים עובדי אדמה.
כיצד היו יהודים בעלי אדמות, למרות שהדבר היה אסור בימי הצאר הרוסי ניקולאי, שפולין היתה בתחום שלטונו?
ובכן, ככל שזכור לי מסיפורי סבתא גיטל, שאותה אני זוכר היטב, שכן את סבא אורקה איני זוכר - הוא נפטר בהיותי בן שנתיים – אביה של סבתי זו היה אחד מן "החטופים": באותם ימים, היו גייסי הצבא של הצאר ניקולאי פושטים על יישובי היהודים, וממש חוטפים ילדים לעבודת הצבא, למשך עשרים וחמש שנה. לחטופים הללו קראו "קנטוניסטים". כשאביה של סבתי גיטל נחטף באופן זה הוא היה בן תשע, וכששוחרר מן הצבא, היה בן שלושים וארבע. רבים מן החטופים הללו איבדו אחרי שנים כה רבות, כל קשר עם משפחותיהם, ולא ידעו אפילו מאיזה מקום נחטפו.
בתמורה לשרות הצבאי הממושך הזה, קיבלו "החטופים" המשוחררים במתנה מן הממשלה הרוסית, חלקות אדמה לעיבוד - וכך נוסדה העיירה, או הכפר, שבו נולדתי. אביה של סבתי קיבל לאחר השחרור מן הצבא, שטח של כ-250 דונם, והם עברו בירושה לסבתי ואחר-כך לאבי ולאחיו יוסף.
העיירה היתה בסביבה של יערות, ובקיץ היו אנשים באים לנפוש בעיירתנו. את העיירה חצה נהר שנקרא זמצ'יסקו וגשר קישר בין שני חלקי העיירה.
האוכלוסייה – יהודים, אוקראינים, פולנים וגרמנים – מנתה כאלף נפש. הרוב היו יהודים. היו כחמישים משפחות של אוקראינים, כעשרים משפחות של פולנים וכחמש-עשרה משפחות של גרמנים." הנה הקישור לסיפור המלא
ציורים מקוריים של אחי לוינשטיין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה