יום חמישי, 8 במאי 2014

אייל יוסף מספר על התכשיט של יהושע ואולגה חנקין

May 7, 2014 at 3:31pm


הסיפור הזה כולו של אייל יוסף מראשיתו ועד סופו ואני מביא אותו כפי שקיבלתי אותו מבלי לגעת. תמיד יש אנשים המחפשים דברים שאחרים איבדו  והנה ההוכחה שגם מוצאים. אני מודה לאייל יוסף שהסכים שסיפורו יחשף  ברשת. 
התכשיט שיהושע חנקין נתן לאולגה בשנת 1897

שמי אייל יוסף בן 45 , נולדתי בטבריה, בית הורי שוכן בטבריה עילית .
בהיותי בן 5 כילד סקרן, נהגתי לחפור באדמה, יום אחד מצאתי את התכשיט, הוא שמור אצלי 40 שנה .




מבדיקות שעשיתי , גברת אולגה חנקין יילדה ונהגה להגיע ליולדות בכל האיזור , וסביר להניח שאיבדה אותו .
התכשיט ניתן לאולגה ע"י בעלה יהושע חנקין באותה עת , שהרי הם נישאו בשנת 1888.
על התכשיט כתוב " לאולגה יקירתי 1897"  ועוד מספר מילות אהבה בצרפתית , השפה שנהגו באותה עת להביע אהבה והערכה , התכשיט עשוי מכסף/זהב לבן ,שני עלי גפן שמתקפלים אחד על השני , מעוטר בציפוי מיוחד, באותה עת היה זה תכשיט יקר מאוד שכן נדרשה טכנולוגיה מתקדמת כדי לייצרו.

הקשר של אולגה חנקין לטבריה ולאיזור
למלון הסקוטי יש היסטוריה מעניינת:
המלון ממוקם במבנה הישן של בית החולים הסקוטי, שהוקם בשנת 1894 על ידי ד"ר דיוויד ואט טוראנס - רופא-מנתח סקוטי, שראה שליחות במקצוע הרפואה ובטיפול בחולים בארץ הקודש.  בית החולים  נסגר בשנת 1959, ומספר שנים לאחר מכן שופצו הבניינים הראשיים והפכו לאכסניה לצליינים. בשנת 1999, החליטה הכנסייה הסקוטית להפוך את האכסניה לבית מלון בוטיק, שישמש גם כמלון לצליינים וגם פתחה אותו לתיירים.
אולגה חנקין עבדה/ סייעה שם כמיילדת .

טבריה 1880- 1915
תמונה מההתיישבות בעיר טבריה 1893

יהודים בטבריה 1894

היסטוריה על בני הזוג חנקין
אולגה חנקין, בתם הבכורה של מאיר ושפרה בלקינד, נולדה בעיירה להויסק, פלך מינסק, רוסיה. אביה המורה, בעל ה"חדר המתוקן", לימדה עברית, תנ"ך, משנה ותלמוד.עם סיום לימודיה בגימנסיה, ביקשה להמשיך את לימודיה באוניברסיטה בפטרבורג, אולם הישיבה בעיר הבירה הייתה אסורה על יהודים, לבד מבעלי מקצוע נדרש. אולגה השאפתנית פונה אל הטלגרפיסט של הדואר בעיירתה ולומדת ממנו את המקצוע. בזכות עבודתה זו, היא משיגה רשיון ישיבה בפטרבורג, כאן היא תלמידה עברית ראשונה אשר לומדת בקורס למיילדות שליד האוניברסיטה במטרה להמשיך ללימודי רפואה. לכאן גם הביאה את אחיה ואחותה כדי שיוכלו להמשיך בלימודיהם.ביתה בפטרבורג היה מרכז לסופרים ולסטודנטים יהודיים כמו גם למשכילים ולמהפכנים רוסיים והיא נמנית עם הראשונים שהעלו את הרעיון הציוני ואת רעיון ביל"ו עוד בטרם החלו הפרעות ("סופות בנגב") בשנת התרמ"א, 1881.כשיצאו הביל"ויים בדרכם לארץ ישראל, בקיץ התרמ"ב, 1882, פרסמה ב"המליץ" מכתב עידוד נלהב בעברית: "... לכו אחים, בכוחכם זה ועשו בעד עמכם, עם בזוז ושסוי. תחזקנה ידיכם, אל ירך לבבכם, היו לבני חיל, חלוצי צבא אחינו, ושמותיכם יהיו לברכה לדור אחרון, כי הגדלתם לעשות בצעדכם הראשון..." (מ' סמילנסקי, משפחת האדמה, כרך ב' עמ' 134).בשנת התרמ"ו, 1886, עלתה לארץ, לראשון לציון, והותירה את חלום הלימודים מאחוריה. כשפרץ, שנה לאחר מכן, מרד האיכרים נגד פקידי הברון רוטשילד, ובעת ביקורו של הברון במושבה, השתתפה אולגה חנקין במשלחת הנשים אל הברונית ובזכות הופעתה ודבריה המרשימים ניסתה אשת הברון לרכך את עמדת בעלה כלפי בני ראשון לציון. משנגזרה גזרת הגירוש על בני משפחתה המתמרדים, השפיעה עליהם לוותר, למען טובת היישוב, ולעבור לגדרה.

בשנת התרמ"ח, 1888, נישאה ליהושע חנקין והשניים הקימו את ביתם ביפו. מאז, תרמה תרומה מכרעת ל"מפעל החנקיני".כמיילדת מומחית, היו לה מהלכים בבתי נכבדים ערביים ובהשפעתה הסכימו למכור קרקעות. בוקר בוקר הייתה אולגה יוצאת מביתה, רכובה על חמורה הלבן, להגיש את עזרתה כמיילדת וכחובשת לנשות העיר הערביות והיהודיות, ובערב היו מגיעים אל הבית חברים וידידים מהמושבות ויחד היו מתכננים את הפעולות לגאולת קרקעות ברחבי הארץ. בשנים התר"ן-התרנ"א, 1891-1890, השפיעה על ערבים עשירים להלוות לבעלה את הכסף הראשון לרכישת אדמת עמק יזרעאל ועל ד"ר טיומקין - לתת את הסכמתו לגאולת העמק. ובהמשך, כשגזרות השלטון התורכי גרמו לסיכול הקנייה וכספם של יהודים מהגולה נותר בידי המוכר, סייעה לבעלה להחזיר לקונים את הכסף בעוד היא עצמה ובעלה סובלים מחסור ומצוקה. "ובימים הקשים הראשונים, שעברו על החדרתיים", כותב מ' סמילנסקי (שם, עמ'140) "ימים של נסיונות, של תקלות, של סכסוכים פנימיים, של רפיון רוח - היו רואים אותה ואת חברה יהושוע באים רכובים על סוסותיהם ועולים מצד הים, מעבר ל"ואדי-חורת"... וכשהיא באה - הייתה משביחה את הרוחות ומאמצת את הלבבות..." ובימים קשים אחרים, כשבעלה צפוי למשפטי ממון קשים בשל הסתבכות קניות הקרקע שביצע, שוב עומדת אולגה "כחומה למשפחתה כולה וכסלע איתן לחברה יהושוע. שוב היא סובבת ברגל ורוכבת על חמורה בין הערבים דורשי עצתה הרפואית, ואל שונאי יהושוע תדבר, השכם ודבר, כחברה אוהבת ומעריצה, ותחזק את ידיו ותאמץ את רוחו ותנבא לו כי הלילה האפל יעבור, והשער יבקע שנית ועוד יגיע יומו, כי לגדולות נוצר, וגדולות עוד יפעל ויעשה... (שם, עמ' 141).

בשנת התרע"ה, 1915, נאסר יהושע חנקין, בפקודת ג'מאל פחה, על היותו עסקן ציוני מסוכן וגורש לתורכיה. אולגה גלתה עמו מרצונה. כשתמה מלחמת העולם הראשונה, חזרו השניים לתל-אביב, כאן המשיכה לסייע לפעולת גאולת הקרקע והרבתה לפעול ולתרום למפעלי חסד. משנפטרה, הובאה לקבורה על יד מעיין חרוד, בצלעו של הר הגלבוע, בחלקת הקבר שהכין יהושע חנקין עבור שניהם, במקום המשקיף על פני עמק יזרעאל שנגאל על ידם.

Like ·  · 

תגובה 1:

  1. ובכל זאת נשאלת השאלה איך יודעים שאכן זו אולגה של חנקין כי לא בטוח שזו אולגה זו או שיש פה השערה סבירה וזהו. אני רק מעלה שאלה ששאלו אותי ואין לי תשובה.

    השבמחק